botox

בקשה לקביעת המזונות

1. כללי
סעיף 60 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"60. בקשה לקביעת המזונות (תיקון: התשנ"ה)
(א) בקשה לקביעת מזונות תוגש לבית-המשפט לפני חלוקת העזבון; אולם בית-המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה תוך שישה חודשים לאחר חלוקת העזבון אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת.
(ב) בית-המשפט רשאי לפסוק מזונות למפרע החל ממות המוריש; וכן רשאי הוא לפסוק מזונות זמניים עד לגמר בירור הבקשה.
(ג) בטל."

בקשה לקביעת מזונות תוגש לבית-המשפט לפני חלוקת העזבון כאמור בסעיף 60(א) לחוק הירושה.

יש לפרש את הוראת סעיף 60(א) לחוק הירושה כמגבילה את המועד להגשת תביעה למזונות מן העזבון עד למתן צו חלוקה על-ידי בית-המשפט או עריכת הסכם חלוקה בין היורשים, ולא עד למועד חלוקה פיזית של העזבון, שנעשית לאחר מתן צו החלוקה או הסכם החלוקה. פרשנות זו מתבקשת על-פי תכליתה של הוראת הסעיף בחוק {תמ"ש (משפחה ת"א) 58790/97 אלי חנינה נ' משה שמחה, תק-מש 2001(3), 43, 46 (2001)}.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה לו, תוך שישה חודשים, לאחר חלוקת העזבון - אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת.

על-פי סעיף 60 לחוק הירושה, המועד הקובע הוא חלוקת העזבון ולא מות המוריש. לזמן שעבר מאז מות המוריש ועד הגשת התביעה למזונות מן העזבון אין רלוונטיות לעניין הזכאות למזונות {עז' (חי') 1010/99 מינה פייביש נ' עז' המנוח אפרים, תק-מש 2000(3), 145 (2000)}.

בית-המשפט אף קבע כי שיהוי בהגשת תביעת מזונות מן העזבון {וכל עוד אינו מגיע לכדי התיישנות} אינו מספיק לשם שלילת הזכות {ראה ע"א 383/68 ג' צ' בכרך בתור מנהל עזבון דוד גייגר ואח' נ' מיכאל גייגר ואח', פ"ד כב(2), 799 (1968)}.

2. מזונות זמניים
2.1 מבוא
בחינת אמות-המידה המפורטות בסעיף 59 לחוק הירושה מלמדת, כי בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית-המשפט בין השאר בנתונים הנוגעים לצרכיו של התובע.

צרכים אלו של התובע יש להוכיח ובשלב זה של בקשה לפסיקת מזונות זמניים מן העזבון בדומה לפסיקת מזונותיו הזמניים של קטין בהיות החייב במזונותיו בחיים - יש לפסוק על דרך האומדנא ומבלי לקבוע מסמרות ואך ורק על-מנת לאפשר לקטין להתקיים עד להוכחת ופסיקת המזונות הקבועים {ת"ע (ב"ש) 1622/07 ס.ע נ' עזבון המנוח ע.ס ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.02.11)}.
מזונות זמניים הינה אחת מצורותיו של הסעד הזמני. כלומר, בתביעת מזונות יכול בית-המשפט ליתן צו למזונות זמניים "עד לחשבון" ולפני היכנסו לבירור התביעה גופה {תמ"ש 20292/96 פלוני נ' אלמונית, פדאור 98(7), 584 (1998)}.

דמי המזונות הזמניים הם הכספים הדרושים לזכאים, לפי שיקול-דעת בית-המשפט, לצרכי מחיה עד לסיום הדיון בתובענה {תמ"ש 70440/96 רחל בכר נ' יוסף בכר, פדאור 97(5), 146 (1997)}.

מזונות זמניים הינם אחת מצורותיו של סעד זמני, והוא ניתן למי שזקוק לו עד שיתברר דינו, קרי: תפקידו להסדיר זמנית מצב ביניים {ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 108 (1989); ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני, מעין צו עשה שלמעשה מחולל שינוי במצב הקיים. סעד זה, משית על החייב חבות במזונות שלא הוטלה עליו עד כה במטרה להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפט {תמ"ש (משפחה טב') 9494-11-10 מ.א נ' א.א., תק-מש 2011(1), 641, 651 (2011)}.

נעיר כי אין בעובדה כאמור כדי למנוע את האפשרות להעניק סעד זמני, בייחוד סעד של מזונות זמניים אך יש בכך כדי להצדיק קביעת תנאים דווקניים לנתינתו או לכל הפחות להורות כי על בית-המשפט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכי הקטין, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד {רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347, 351 (1988); ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5), 608 (1997)}.
משניתן פסק-דין בתביעת מזונות "בולע" הוא את החלטת המזונות הזמניים, וצו זמני זה אינו תקף עוד. המשמעות היא שכל סכום ששולם על-פי החלטת המזונות הזמניים ניתן לקיזוז מהסכום של המזונות שנפסק בפסק-הדין.

לעיתים המתנה עד לקדם המשפט הראשון מעמידה את התובע בפני "שוקת שבורה" וללא אמצעי קיום מינמליים. לכן, קבע המחוקק כי בסמכותו של הזכאי למזונות לפנות לבית-המשפט בבקשה לפסוק לטובתו מזונות זמניים.

ככלל, מטרתה של פסיקת מזונות זמניים היא לאפשר לזכאי לקבל סעד זמני של מזונות לתקופת ביניים, ללא המתנה ממושכת, ולא להקשות עימו.

מטרת "המזונות הזמניים" היא למנוע מצב בו משך ההליכים המשפטיים יביאו את התובעים לקשיים בקיומם הפיזי. סכום המזונות הזמניים אינו בא לשקף את הסכום הסופי של המזונות אם כי יש בו כדי להצביע על מינימום מחייב.

יצויין כי בקשה למזונות זמניים כמוה ככל סעד זמני אחר {ראה רע"א 2923/97 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992); ע"א 37/68 גינז נ' גינז (מאירי), פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני {ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 108 (1989)} והם ניתנים ככלל מבלי "להיכנס בעבי הקורה" {ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1), 169 (1969)} אולם, משנפסקו מזונות זמניים נושא המבקש באחריות על הנזקים העלולים לנבוע מהם {בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(4), 1455 (2005)}.

במסגרת בקשה לסעד זמני, ישקול בית-המשפט שיקולים שונים, שבחלקם אינם אומנם רלוונטיים לנושא מזונות, באשר על פניו ברור כי חלה חובה, על המשיב בבקשה, לשאת במזונות ילדיו. אולם עדיין העניין נתון לשיקול-דעת הערכאה הדיונית, ולא בנקל תתערב ערכאת ערעור בשיקול-דעת זה {רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין, תק-על 88(3), 516 (1988)}.

כך למשל נקבע ב- בע"מ 10650/05 {פלוני נ' פלונית, תק-על 2005(4), 3830 (2005)} כי על פסיקת מזונות זמניים ניתן להגיש ערעור, אך מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה תהיה קטנה.

במקרה הנדון קבע בית-המשפט לענייני משפחה כי המשיבה אינה זכאית למזונות זמניים מעבר לדמי המדור, על-סך 750 דולר לחודש, שנפסקו לה ולקטינה, כיוון שאפסה כל תקווה להמשך חיי הנישואין של הצדדים ואין לתמרץ את המשיבה למשוך את חיי הנישואין באופן מלאכותי.

בערעור, ציין בית-המשפט המחוזי כי אמנם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בסוגיית פסיקת מזונות זמניים, אך קבע כי שלילה מוחלטת של מזונות זמניים עשויה להצדיק התערבות מעין זו.

במקרה דנן קבע בית-המשפט כי היה ראוי לפסוק מזונות זמניים למשיבה, שכן היא אינה משתכרת ואף לא השתכרה טרם נישואיה, ונראה כי המבקש חי ברווחה לפחות ככל העולה מתנאי מגוריו.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הנדונה, ובה העלה שאלה עקרונית בדבר מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בדבר מזונות זמניים, כאשר הערכאה הדיונית עוסקת בכל היבטי הסכסוך ומכירה את הצדדים.

כב' השופטת ע' ארבל דחתה את הערעור וקבעה כי "התערבות ערכאת הערעור בקביעת הערכאה הדיונית הנוגעת למזונות זמניים אמנם מצומצמת, אך אין בכך בכדי לשלול את שיקול-דעתה של ערכאת הערעור להתערב במקרים המתאימים, וודאי שאין בכך כדי להצדיק דיון בסוגיה בגלגול שלישי".

עמדה חריפה ונוקשה יותר בעניין ערעור על מזונות זמניים בפני בית-משפט העליון, הובעה על-ידי כב' השופט א' רובינשטיין ב- בע"מ 928/06 {פלונים נ' פלוני, תק-על 2006(1), 1663 (2006)} לפיה "בדרך-כלל לא יתערב בית-משפט לערעורים בהחלטה שעניינה סעד זמני... החלטה בעניין מזונות זמניים, כשמה, היא סעד זמני... כל שכן כאשר ערכאה שלישית מתבקשת לפסוק סעד ביניים בהליך שהוא עצמו בקשת רשות ערעור על סעד ביניים" {ראה גם ע"א 238/73 ישראל שרעבי נ' נסים חמצני, פ"ד כח(1), 85 (1973)}.

דמי המזונות הזמניים הם הכספים הדרושים לזכאים לכך, לפי שיקול-דעת בית-המשפט, למחייתם עד לסיום הדיון בתביעה. לכן לא יפסוק בית-המשפט מזונות זמניים, אם מצויים בידיהם כספים מספיקים למחייתם עד לבירור המשפט {דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105 (1989); ראה גם רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347 (1988); ע"א 37/68 גינז נ'מאירי, פ"ד כב(1), 525 (1968); רע"א 2923/92 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992)}.

ב- תמ"ש 20096-09-12 {א' ר' נ' ל' ר', טרם פורסם (17.4.13)} עסקינן בבקשה לפסיקת מזונות זמניים. הצדדים נכון ליום הגשת הבקשה מתגוררים יחדיו תחת קורת גג אחת. במקרה דנן, לא היתה מחלוקת כי האב הוא שנושא בתשלומים השוטפים של המשפחה וממשיך לפרנס את המשפחה.

לאור העיקרון המנחה את בית-המשפט בשלב של פסיקת מזונות זמניים על פיו השארת המצב על כנו בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית של המשפחה טרם פרוץ המשבר ובסמוך לו קבע בית-המשפט כדלקמן:

"14. בחינת הבקשה והתגובה לה מגלה כי האב נושא בפועל בכל התשלומים המבוקשים וממשיך ודואג לפרנסת המשפחה, ובפרט למילוי צרכיו של הקטין. פסיקה כי האב ישא במזונות הקטין ובחלקו של הקטין בלבד תובעיל למצב אבסורדי, שיזיק למילוי צרכיו של הקטין כאשר הוא ידרש לשלם מזונות לקטין ובפועל להמשיך ולשאת בהוצאות הסכומים הנוספים...
15. יצויין עוד כי האם עצמה לא פעלה לקידום התיק החל מחודש ספטמבר 2012, דבר המעיד כי גם לשיטתה, לא קיימת דחיפות אמיתית לפסיקת המזונות הזמניים.
16. אשר-על-כן, ולאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להורות על חיוב האב במזונות זמניים בשלב זה. אני מורה כי האב ימשיך וישא בהוצאות שפורטו על ידו במסגרת תגובתו לבקשה. ובכך יהיה סיפוק מזונות הקטין במלואם..."

ביום 6.8.12 התקין שר המשפטים תקנות חדשות שהחליפו ותיקנו את תקנות 265 ו- 266 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {בג"צ 6001/10 פלוני נ' שר המשפטים, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.09.12)}. בשל חשיבותן נביא את לשון התקנות כלשונן:

"265. פסיקת מזונות (תיקונים: התשנ"ז, התשע"ב (מס' 11))
(א) בעל דין שהגיש תביעה למזונות ומבקש שיפסקו לו מזונות זמניים יגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן: "הבקשה"); בבקשה יפרט המבקש את טיעוניו, ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן אסמכתאות.
(ב) בקשה למזונות זמניים תוגש כבקשה לסעד ביניים כאמור בתקנה 258ד(ד).
(ג) המשיב יגיש את תשובתו לבקשה בצירוף הרצאת פרטים (להלן: "התשובה") בתוך עשרה ימים מיום שהבקשה הומצאה לו אלא-אם-כן הגיש עד למועד האמור בקשה ליישוב סכסוך לעניין המזונות הזמניים; בתשובה יפרט המשיב את טיעוניו ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן אסמכתאות.
(ד) הגיש המשיב בקשה ליישוב סכסוך כאמור בתקנת-משנה (ג), תזמין יחידת הסיוע את בעלי הדין לפגישה שתתקיים בתוך עשרה ימים, על הפגישה יחולו תקנות 258כב ו- 258כד; סירב המבקש להופיע לפני יחידת הסיוע ונמסרה על כך הודעה בכתב לפי סעיף 5(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "ההודעה"), או שהמשיב לא התייצב לפגישה ביחידת הסיוע, יגיש המשיב את תשובתו כאמור בתקנת-משנה (ג) בתוך עשרה ימים מיום שהומצאה לו ההודעה או מהמועד שנקבע לפגישה ביחידת הסיוע.
(ה) לא הגיעו בעלי הדין להסכמה בפגישה ביחידת הסיוע בעניין הבקשה או להסדר בגישור לפי תקנה 258כד תודיע על כך יחידת הסיוע לבית-המשפט; המשיב יגיש את תשובתו כאמור בתקנת-משנה (ג) בתוך עשרה ימים מיום הפגישה ביחידת הסיוע או מיום שהומצאה לבית-המשפט הודעה על הפסקת הגישור לפי תקנה 8(א) או 8(ג) לתקנות בתי-המשפט (גישור), התשי"ג-1993.
(ו) לא הגיש המשיב תשובה במועד כאמור בתקנות-משנה (ג) עד (ה), רשאי בית-המשפט לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה ובלבד שנוכח בית-המשפט שהיתה המצאה כדין של הבקשה למשיב.

266. דיון בבקשה לפסיקת מזונות זמניים (תיקונים: התשנ"ז, התשע"ב (מס' 11))
(א) בית-המשפט רשאי לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה והתשובה בלבד, או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.
(ב) ראה בית-המשפט צורך לקיים דיון בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א), יקבע מועד לדיון שיהיה לא יאוחר מ- 30 ימים מיום קבלת תשובת המשיב לבקשה.
(ג) החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר."

זאת ועוד. הגשת בקשה לפסיקת מזונות זמניים, במידותיה ובהיקפה והמחזיקה 238 עמודים, שמתוכן 18 עמודי טיעון, תצהיר אחד, 219 עמודי נספח וכאשר חמשת העמודים הראשונים לבקשה הינם תחת הכותרת "אקדמת מילין" - ללא מיספור וללא ציון סעיפים, אלא בכתיבה חופשית {ראה למשל תמ"ש 15279-12-13 פלונית ואח' נ' פלוני, תק-מש 2014(1), 10 (2014) כפי שיובא להלן בהרחבה} סותרת מיניה וביה את מהותה של הבקשה עצמה ועומדת בניגוד גמור לאופיו של ההליך, שהרי עמידה על בירור הבקשה בהיקפה הנוכחי כמוה כויתור על מתן סעד זמני בדמות פסיקת מזונות זמניים.

בעל דין המודע להלכות אשר יצאו מבית-המשפט באשר להגשת כתבי בי-דין בהיקפים נרחבים {ואף אישר לחייב את מגיש כתבי בי-דין הנ"ל בהוצאות לא מבוטלות לטובת אוצר המדינה} ויחד-עם-זאת מגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים בהיקף כה חריג, אין לראותו, אלא כמי שמבקש סעד במסגרת הליך בלתי-מתאים.

לביסוס הרציונאל הנ"ל, יש לפנות ללשון תקנה 265 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר תוקנה בשנת 2012, ולפיה על המשיב להגיש תשובתו, לרבות אסמכתאות, בעניין הבקשה לפסיקת מזונות זמניים תוך 10 ימים מיום שהבקשה הומצאה לו.

עינינו רואות כי מתקין התקנות נתן דעתו לדחיפות מתן הסעד ולא לחינם הורה כי התגובה לבקשה למזונות זמניים וגש בתוך 10 ימים ממועד הגשתה, שלא כמועד הקבוע לתגובות על בקשות ביניים "רגילות" {השווה לתקנה 258ו(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי}.

ככלל, מנהג עשו להם בעלי דין רבים והוא לפתוח את כתבי טענותיהם בפרק "אקדמות מילין". כמובן, שבית-המשפט לא ימנע מכל בעל דין להעלות כל טענה שבאמתחתו, אולם אין להסכים עם העלאת טענות בצורה חופשית, ללא מיספור של סעיפי כתב בי-הדין ומבלי שהצד שכנגד יוכל להתגונן מפני הטענות בצורה נאותה ומבלי יכולת להבחין ולאבחן בין טענה וטענה.

מיותר מלציין כי צורת טיעון זו פוגעת הן ביכולתו של הצד שכנגד להתייחס עניינית לטענות הנטענות ואף פוגעות ביכולתו של בית-המשפט לאבחן את הכחשותיו או הודאותיו של הצד שכנגד ביחס לכל טענה ובכל סעיף ספציפי.

לאור האמור לעיל, בית-המשפט בפרשת פלונית ואח' נ' פלוני שלעיל, מחק על-הסף בקשה למזונות זמניים, כאשר לפנים משורת הדין לא חייב את המבקשים שם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
2.2 עיון חוזר
תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"368. עיון מחדש (תיקון: התשס"א)
(א) לבקשת בעל דין רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.
(ב) בעיון מחדש רשאי בית-המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית-המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסויים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק-הדין, יפקע הצו הזמני.
(ג) בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'."

לאחר שבית-המשפט פסק מזונות זמניים לזכאי, בסמכותו לשנות את גובה המזונות הזמניים כמו שהוא מוסמך לשנות תנאי כל סעד זמני שניתן במסגרת תביעה. כלומר, לבית-המשפט הסמכות לדון בבקשה לשינוי מזונות זמניים שנפסקו על ידו.

תקנה 368 לתקסד"א מדברת על עיון חוזר בצו זמני שניתן על-ידי בית-המשפט. לפיכך, כאשר ניתנה החלטת בית-המשפט בדבר מזונות זמניים, הרי שניתן להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית-המשפט.

זאת ועוד. על-מנת שבית-המשפט ייעתר לבקשה לעיון מחדש על המבקש הנטל להוכיח כי יש בידו טענה חדשה ו/או סיבה מוצדקת לשינוי סכום המזונות ועיון חוזר בהחלטת בית-המשפט {ראה למשל תמ"ש 36060-11-12 א' נ' נ' ל' נ' ואח', טרם פורסם (03.03.14)}.

אין חולק כי דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי-המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, ואין לפנות לבית-המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין {ראה למשל רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.11); תמ"ש (משפחה ק"ג) 26250-12-11 א.פ. נ' י.א.פ., תק-מש 2012(1), 668, 669 (2012)}.