גילוי עובדות ושינוי נסיבות

1. מזונות מן העזבון
סעיף 62 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"62. גילוי עובדות ושינוי נסיבות
(א) נקבעו מזונות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתם ורשאים היורשים-לבקש הקטנתם או ביטולם ולבקש החזרתו של תשלום חד-פעמי, כולו או מקצתו, הכול לפי העניין, אם נתגלו עובדות שהיו קיימות בשעת קביעת המזונות ולא היו ידועות למבקש אותה שעה.
(ב) נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתן ורשאים היורשים-לבקש הקטנתן או הפסקתן אם השתנו הנסיבות שהיו קיימות בשעת קביעתן, ובלבד שבקשה לפי סעיף-קטן זה לא תוגש לבית-המשפט לפני תום שנה מיום החלטתו הקודמת ושבית-המשפט רשאי שלא להיזקק לשינוי בנסיבות שהמבקש יכול היה לצפות מראש בשעת הדיון הקודם.
(ג) אין לחייב יורש לפי סעיף זה בתשלום מזונות אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ואם קיבל מנכסי העזבון בתום-לב - כדי שוויו של מה שנשאר בידו; ואין לחייב זכאי למזונות בהחזרת תשלום חד-פעמי שקיבל, אלא כדי שוויו של מה שקיבל, ואם קיבל בתום-לב - כדי שוויו של מה שנשאר בידו."

סעיף 62 לחוק הירושה מבחין בסעיפיו-הקטנים בין תשלום מזונות המשולם באופן חד-פעמי {סעיף 62(א) לחוק הירושה} לבין מזונות המשולמים מידי חודש בחודשו {סעיף 62(ב) לחוק הירושה}.

זאת ועוד. ממקרא סעיף 62 לחוק הירושה עולה כי בית-המשפט רשאי לשנות את גובה המזונות שפסק רק בהתקיים אחד מן התנאים המפורטים בסעיף הנ"ל:

הראשון, במידה ונתגלו עובדות שהיו קיימות בשעת קביעת המזונות ולא היו ידועות למבקש אותה שעה {סעיף 62(א) לחוק הירושה}.

על-פי סיטואציה זו רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתם ורשאים היורשים-לבקש הקטנתם או ביטולם ולבקש החזרתו של תשלום חד-פעמי, כולו או מקצתו, הכול לפי העניין.

יש להדגיש, כי "בקשות אלו אפשריות רק כאשר נתגלו עובדות רלבנטיות שהיו קיימות בשעת ההחלטה המקורית של בית-המשפט, אך לא היו ידועות למבקש" {ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, כרך שני (מהדורה שניה), 82}.

סעיף 62(א) לחוק הירושה אינו "מפרט את הסיבה לאי-הידיעה. משמע שמבחינת הזכות לבקש שינוי, לא משנה אם אי-הידיעה נעוצה בטעות, הטעיה, רשלנות, אונס או כל סיבה אחרת. אולם, בנוגע לתוצאות הבקשה, נראה כי בית-המשפט ישקול את הגורם לגילוי המאוחר. לדוגמה, אם הגורם היה הטעיה של צד אחד, סביר להניח שבית-המשפט ישנה את החלטתו הקודמת לטובת הצד שהוטעה. מאידך, אם אי-הידיעה נעוצה ברשלנותו של הצד המבקש, סיכוייו לגרום לשינוי ההחלטה הקודמת יהיו טובים פחות" {ש' שילה, שם, 82}.

השני, במידה והשתנו הנסיבות שהיו קיימות בשעת קביעתן {סעיף 62(ב) לחוק הירושה}.

על-פי סיטואציה זו נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי הזכאי למזונות לבקש הגדלתן ורשאים היורשים-לבקש הקטנתן או הפסקתן ובלבד שהבקשה לא תוגש לבית-המשפט לפני תום שנה מיום החלטתו הקודמת ושבית-המשפט רשאי שלא להיזקק לשינוי בנסיבות שהמבקש יכול היה לצפות מראש בשעת הדיון הקודם.

מן האמור עולה כי המחוקק לא איפשר לערבב בין שני המקרים, קרי, לא ניתן לבקש הגדלה או הקטנה של תשלום חד-פעמי ששולם אם השתנו הנסיבות שהיו קיימות בשעת קביעתן.

כך גם לא ניתן לבקש הגדלה או הקטנה של תשלום מזונות המשולם מידי חודש בחודשו אם נתגלו עובדות שהיו קיימות בשעת קביעת המזונות ולא היו ידועות למבקש אותה שעה.

סעיף 62(ג) לחוק הירושה בא וקובע רף לחיובו של יורש במזונות הזכאי. על-פי סעיף הנ"ל, אין לחייב יורש בתשלום מזונות אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ואם קיבל מנכסי העזבון בתום-לב - כדי שוויו של מה שנשאר בידו.

כמו-כן, אין לחייב זכאי למזונות בהחזרת תשלום חד-פעמי שקיבל, אלא כדי שוויו של מה שקיבל, ואם קיבל בתום-לב - כדי שוויו של מה שנשאר בידו {סעיף 62(ג) סיפא לחוק הירושה}.

2. מזונות מן החיים
ראינו לנכון להביא, במסגרת חיבור זה, את הדין באשר לבקשה להגדלה/הקטנת גובה המזונות {מן החיים} שפסק בית-משפט.

אין דינו של פסק-דין למזונות כדין כל פסק-דין הואיל והוא ניתן לתיקון ו/או ביטול עקב שינוי נסיבות מהותי ואין זה משנה אם פסק-הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או על-פי הסכם בין הצדדים {ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 187 (1982)}.

אולם, השינוי יעשה רק במקרים נדירים בכפוף לשלושה תנאים מצטברים {ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1), 767 (1984)}:

הראשון, לא יהיה צודק להשאיר את ההסכם על כנו עקב שינוי נסיבות ו/או עקב השינוי, אכיפתו הפכה לבלתי-צודקת לחלוטין.

השני, הצדדים השאירו פתח לשינוי במפורש או במשתמע.

השלישי, על מבקש השינוי לפעול בתום-לב ונקיון כפיים.

על תובע להוכיח נסיבות חדשות היורדות לשורשו של פסק-הדין הקודם.

כלומר, על התובע להצביע על נסיבות חדשות כאלה, היורדות לשורשו של פסק-הדין הקודם, היכולות להשפיע בצורה ממשית על עצם החבות של החייב במזונות או כאלה הפוגעות או היכולות לפגוע בגובה החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה.

שינוי מהותי כאמור, צריך להיות שינוי היורד לשורשו של החיוב או לשורשה של החובה או לשורשו של סכום המזונות {תמ"א 957/93 פלונית נ' פלוני, פ"מ תשנ"ד(ג), 133 (1994)}.

רק שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק-דין למזונות יצדיק את השינוי בשיעור המזונות וזאת משבטבעו פסק-דין למזונות צופה פני עתיד {ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 187 (1982); ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3), 179 (1982); ע"א 552/83 מבורך נ' מבורך, פ"ד לח(1), 526 (1984)}.

שינוי הנסיבות המהותי הנטען צריך להיות שינוי שנוצר מאז פסק-הדין ועד לזמן הנוכחי, קרי, המועד להגשת התביעה, שינוי כזה אשר לא היה בזמן מתן פסק-הדין.

יוער כי אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך.

נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר.
שינוי בלתי-משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות קודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות.

כאשר עסקינן בתביעה לשינוי שיעור המזונות שנקבעו בהסכמת הצדדים כמפורט בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, ודווקא בשל כך, נטל ההוכחה על מי שמבקש לשנות את אשר נקבע בהסכם הוא נטל מוגבר.

רוצה לומר, אב המסכים, בהסכם ממון, גירושין או הסכם אחר בעניין המזונות, לשלם סכום מסויים לילדיו כמזונות, רואים אותו כמודה בכך שילדיו, אכן זקוקים לסכום המוסכם לכיסוי צרכיהם והוצאות החזקתם.

מכאן, שכאשר רוצה אב להראות שצרכי הילדים אינם מצדיקים תשלום הסכום שהוא עצמו התחייב והסכים לו, בהסכם שבינו לבין אם הילדים, עליו להביא ראיות כבדות משקל, כדי לשנות ולהקטין גובה הסכום המוסכם {תמ"ש (נצ') 9897-11-09 א' א' נ' ר' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.11)}.

ברור כי מדובר בחובת הבאת ראיות להוכחת שינוי נסיבות מהותי מצידו של האב, הגם שעניין מצבו הכלכלי ו/או צרכי הקטינה לא נדונו קודם לכן או מעולם בידי ערכאה שיפוטית {תמ"ש (ב"ש) 2642/05 ג' ג' נ' ג' נ', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.09)}.

כלומר, האב אינו יכול להתעלם מהורות ההסכם עליו חתם בבואו לעתור להפחתת חיוב במזונות או שינויו של החיוב.

ובמילים אחרות, בעוד שילדים רשאים להתעלם מפסק-דין שאישר את מזונותיהם בהסכם גירושין, מבלי שהתקיים דיון נפרד במזונותיהם, ולהגיש את תביעתם לבית-המשפט לענייני משפחה, בין שפסק-הדין ניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה ובין שניתן על-ידי בית-הדין הרבני, אין ההורה רשאי להתעלם מפסק-הדין שאישר את ההסכם, וכאשר הוא מבקש לשנות את החיוב, לו הסכים, כלפי מטה עליו להגיש תובענה להפחתתו {בר"ע (ת"א) 1523/08 ר' ג' א' נ' י' ג' ר' ז', פורסם באתר האינטרנט נבו (04.12.08)}.

תביעה לשינוי שיעור מזונות אינה נדונה כתביעה חדשה של הקטין למזונותיו, מקום וההסכם אושר בבית-משפט ולא נטען כי בית-המשפט עשה כן מבלי שבחן את גובה המזונות ומצא אותם סבירים בעיניו.

בשלב זה, חשוב להדגיש כי חובה על האב התובע הפחתת מזונות לצרף את הקטין כצד לתביעה.

במקרה כזה, יש להוכיח שינוי נסיבות מהותית בין שני מועדים - עריכת ההסכם והגשת התביעה.

עניין סמכות ההתערבות של בית-המשפט בסכום המזונות שנקבע בהסכם מחייבת הבהרה.

בתחום המזונות רשאי בית-המשפט אומנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות ואולם כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים.

הסכם גירושין הוא בדרך-כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית-המשפט.

כלומר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים ואולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם {ע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.06.94); ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פ"ד מ(1), 835 (1986)}.

כאשר שני הצדדים הצביעו על תמורות שחלו במרוצת הזמן שיש בהן כדי להביא בהכרח לשינוי שיעור המזונות, כל אחד מנקודת השקפתו:

כך למשל לעניין גירושי הצדדים, טענת האם כי שינוי זה מחייב הגדלת שיעור המזונות משכיום היא נושאת בנטל תשלום ההחזרים החודשיים בגין המשכנתא ואילו האב טוען כי שינוי זה מחייב הפחתת שיעור המזונות משאינו עוד חייב במזונות האם.

כך גם למשל לעניין פטירת הקטינה ז"ל טוענת האישה כי הפסקת הקצבה שהיתה משולמת עבור הקטינה הקשתה עד מאוד עליה ואילו האב טוען כי פטירת הבת מחייבת הפחתת הסכום הכולל בו חוייב - נראה כי נוכח השינויים המשמעותיים והתמורות שהתרחשו יהא זה נכון וצודק לבחון מחדש את סוגיית המזונות על כל היבטיה - צרכי הקטינים ויכולתם הכלכלית של שני ההורים {תמ"ש (נצ') 6523/06, תמ"ש 11740-11-08 א' ש' נ' א' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.11)}.

סרבנות קשר של הילדים לא תמיד הצדיקה הפחתת מזונות {ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1), 215 (1995); ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1), 767 (1984); ע"א (יר') 597/04 א' ב' נ' ט' ב', פורסם באתר האינטרנט נבו (12.12.04)}.

הולדת ילד נוסף לאב אינה סיבה להפחתת המזונות, אלא רק אם חלה בנוסף לכך ירידה משמעותית בשכרו של האב התובע {ע"א 381/86 אבין נ' אבין, פורסם באתר האינטרנט נבו (1986); ע"א 259/75 שטראוס נ' שטראוס, פ"ד ל(2), 358 (1976)}.

כך למשל, לדבר הולדת בנו השני של התובע במצב שבו חדל לעבוד בעבודה נוספת, בנוסף לפנסיה מקצבת הנכות, יש משום שינוי נסיבות המצדיק את פנייתו המחודשת של התובע לבית-המשפט לצורך שינוי פסק-הדין המקורי {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש 13742/95 ע' א' נ' ע' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (07.08.07) שם עסקינן בתובענה להפחת חיובו של אב במזונות בתו במהלך תקופת שירותה הצבאי, עקב שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי}.

עליה מסחררת במדד המחירים לצרכן שהאמירה היקף החיוב במזונות באופן קיצוני נתפסה כשינוי נסיבות מהותי שהצדיק התערבות בית-המשפט {ע"א 177/81 רחל גלעדי ואח' נ' ישראל גלעדי, פ"ד לו(3), 179 (1982)}.

כניסת הקטין לפנימיה כאשר הפנימיה מספקת לקטין את מלוא צרכיו, ייחשב כשינוי מהותי אשר יצדיק הפחתת מזונות.

לסיכום, נמנה להלן, ריכוז הנחיות ותנאי הפסיקה הצריכים להדריכנו בבואנו לדון בתביעה להפחתת/הגדלת היקף החיוב שנטל על עצמו הורה במסגרת הסכם המסדיר מזונות ילדיו:

1. ככלל, חוזים יש לכבד ולאכוף. בענייני משפחה קל וחומר {תמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ' נ' נ' מ' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.09)}. כיבוד ואכיפת חוזה מתיישב עם אינטרס סופיות הדיון.

יחד-עם-זאת, יש ומתבקש צורך להתאים סכומי המזונות לתנאי החיים המשתנים {ע"מ (ת"א) 1200/05 ה' ע' נ' ה' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.06)}.

2. בשל כך, בענייני מזונות נוהג בית-המשפט לקרוא לתוך הסכם גירושין תנאי מכללא, כי שינוי מהותי בנסיבות מתיר פנייה חוזרת לערכאות, גם הדבר לא נרשם {ע"א 259/75 שטראוס נ' שטראוס, פ"ד ל(2), 358 (1976)}.

3. שינוי נסיבות מהותי נבחן בראיה השוואתית בין מצד הדברים ערב חתימת ההסכם לבין מצב הדברים בעת הגשת התביעה להפחתת המזונות.

4. השינוי צריך למצוא ביטוי בהרעה כלכלית כללית במצב החייב במזונות.

5. אם אין זה צודק בשל שינוי הנסיבות להשאיר החיוב על כנו או אם אכיפת הפסק הפכה לבלתי-צודקת לחלוטין, יכול בית-המשפט להערב בחיוב החוזי המוסכם ולשנותו.

6. לעניין השאלה אם האכיפה צודקת אם לאו, יש לבחון גם האם האכיפה של הפסק מותירה לחייב מינימום לקיום אנושי מינימאלי לאחר מיצוי כל פוטנציאל השתכרורתו והתחשבות ברכושו. חובת הותרת מינימום לקיומו של אדם הינה חובה חוקתית שחלה על בית-המשפט בדונו בשאלת היקף החיוב שיחוב אב במזונות ילדיו הקטינים {בג"צ 10662/04 סלאח חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.02.12)}.

7. על מבקש השינוי לפעול בתום-לב ובנקיון-כפיים.

8. על התובע להוכיח שינוי הנסיבות בראיות משכנעות או לעמוד במידת הוכחה של יותר מאשר מאזן הסתברויות {תמ"ש (ת"א) 67374/97 א' ב' נ' י' ב', פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.12)}.

9. ההכרעה השיפוטית תבוסס בסופו-של-יום על ההתרשמות הכוללת של בית-המשפט, המבוססת על שיקולים מהדין אך גם שיקולי צדק והגינות, האם מדובר במקרה המשתייך לקבוצת המקרים הנדירים/בולטים המצדיקים שינוי במזונות.

חשוב לציין כי הוכחת השינוי מבוססת על יסודות עובדתיים ועל-מנת להוכיח שינוי שכזה על התובע לתמוך את טענותיו בפרטים מלאים ומדוייקים אודות השינוי המהותי {תמ"ש 43665/06 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.10.09)}. כל טענה שלא הועלתה בכתב התביעה ומועלית בשלב מאוחר יותר תיחשב משום הרחבת חזית אסורה ודי בהנ"ל כדי להביא לדחייתה של הטענה החדשה {רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נ' עילית חב' לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.06); ע"א 6799/02 משולם יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2), 145 (2003); תמ"ש (ת"א) 46342/08 א' ש' נ' נ' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.11)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

גילוי עובדות ושינוי נסיבות