דיני צבא
רוב ההליכים המתנהלים בבית-הדין הצבאי, הינם משפטים פליליים, המתנהלים על-פי עקרונות המשפט הפלילי. על-כן, יש להחיל על הליכים מאין אלה, את העקרונות של מחדלי חקירה.ב-דר/10/04 {התובע הצבאי נ' סמל הייב תייסיר, תק-צב 2005(2), 1 (2005)} נדונה השאלה, האם נגרם "נזק ראייתי" לנאשם וזאת בשל אי-העדת עדים פוטנצייאלים. בדחותו טענה זו קובע השופט אל"ם ניר אבירם כי במקרה דנן, הונחו בפני בית-הדין הצבאי די ראיות בכדי לשכנע באשמתו של הנאשם.
כמו-כן, על-אף שמוטב היה אילו העידו בבית-הדין גם כל אלו שנכחו בזירת האירוע מצידה הפלסטיני - לא מצא בית-הדין נסיבות לפיהן ניתן לקבוע כי רשויות החקירה והתביעה גרמו לנאשם "נזק ראייתי". יתר-על-כן, גם אם נגרם "נזק ראייתי" לנאשם - אין בנזק זה, בכדי לערער את עוצמת הראיות שהובאו בפני בית-הדין.
בבית-המשפט הצבאי יהודה - התביעה הצבאית נ' ראתב עלי חסן{פורסם באתר האינטרנט נבו}, עסקינן במחדלי חקירה - היעדרו של מסדר זיהוי. בית-הדין קבע, במקרה דנן:
"א. רשויות החקירה התרשלו במקרה זה כאשר לא ערכו מסדר זיהוי או אימות בדרך אחרת של זהותו של הנאשם כמי שהעדים מתכוונים אליו...
ב. מחדל זה של הרשויות גרם לכך שחסרה ראיה בעלת משקל משמעותי הנוגעת ישירות לשאלה העיקרית שבמחלוקת בתיק זה: האם הנאשם הוא האדם שאליו התכוונו העדים כאשר דיברו על "ראתב עביאת".
ג. היעדרה של ראיה משמעותית מצריך בחינה מדוקדקת: יש לבחון אם נפגעה יכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו, עד כדי עיוות-הדין. אפשר שתקום הגנה מן הצדק. יש לבחון אם למרות היעדר הראיה הצליחה התביעה להרים את נטל השכנוע המוטל עליה, להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. יש לבחון אם ניתן לקבוע הנחות לטובת הנאשם, כל עוד אינן סותרות חזיתית את חומר הראיות הקיים, או את ההיגיון.
ד. ניתן להסיק מפסיקת בית-המשפט העליון כי בדיקת משמעות הנזק הראייתי תיעשה לאחר סקירת מכלול הראיות ויצירת מאזן הראיות המרשיעות והמזכות."