נזק ראייתי במשפט האזרחי והפלילי - הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
הוצאה לפועל
ב-ת"א (יר') 7753/00 {עורך-דין דניאל אברהם נ' אכרם משולם, תק-של 2002(3), 52 (2002)} נפסק מפי כב' השופט יצחק מילנוב:"3. אי-שמירת תיק ההוצאה לפועל המקורי - גרימת נזק ראייתי
התובע טוען, כי הנתבעת 3 התרשלה:
'בכך שהשמידה במודע ובמתוכנן את המסמכים המעידים על האמת ועל הסיבה בגינה נפתח ההליך המקור בכך, שמחד גיסא, חוקקה חוק, הוא סעיף 79א לחוק ההוצאה לפועל, לפיו רישומי מחשב מהווים הוכחה לכאורה לאמיתות תוכנם, גם לאחר חלוף עשרות שנים, אך במקביל התרשלה רשלנות רבתי בשמירה על המסמכים המעידים על העובדות האמיתיות והיכולים לסתור ראיה לכאורה זו בכך שאיננה מאפשרת כל בקרה בכל דרך על רישומיה השגויים בכך שאינה דואגת ביוזמתה לשמירת ראיות חיוניות תוך שהיא מסייעת ביודעין ובמתוכנן בידיהם של רמאים, המנצלים שגיאותיה.'
(סעיף 18ג לכתב התביעה)
ראשית דבר, אציין, כי מקובלת עליי טענת בא-כוח המדינה, כי:
'תיק ההוצאה לפועל המקורי לא הושמד/נגנז על-ידי המדינה, כטענת התובע, אלא ככל הנראה, אבד או נשרף בעקבות השריפה שפרצה בלשכת ההוצאה לפועל ברמת-גן בסוף שנות ה-80'.'
על-כן כל טענות התובע באשר להשמדה היזומה, המתוכננת, השיטתית והפסולה של מסמכי תיקי הוצאה לפועל בכלל והתיק הנוגע לתביעה דנן בפרט, בטעות יסודן (סעיף 2.26. לכתב ההגנה). טענה זו הינה הגיונית וסבירה, לאור העובדה שהתובע לא הביא ולו ראשית ראיה לכך שהתיקים נגנזו מכוח תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל. ברישומי המחשב שצירף התובע לכתב התביעה, המתארים את הפעולות שבוצעו בתיק, נכתב:
'תאריך: 24.6.94 העברת תיק לגניזה, תקנות העברה ממערכת המיכון, התשנ"ב-1992.'
(נספח ו' לכתב התביעה)
מכאן, כי כל פעולת גניזה או סילוק ממערכת המיכון מתועדת ברישומי המחשב. התובע לא הציג כל רישומי מחשב מהם עולה כי התיק המקורי שנפתח ברמת-גן נגנז בשנות ה-80'. בכך נשמטת הקרקע מתחת לטענת התובע בדבר רשלנות המדינה.
ואולם, גם בהנחה כי תיק ההוצאה לפועל המקורי אכן נגנז, ופרטיו סולקו ממערכת המיכון, באופן יזום ומודע - הרי שאין הדבר מהווה רשלנות מצידו של ראש ההוצאה לפועל, שכן תקנות ההוצאה לפועל הן שקובעות, כי יש לגנוז תיקים בלתי-פעילים במערכת. הייתכן כי מי שנהג כמצוות החיקוק ייחשב לרשלן אם טענת התובע היא כי הוראת תקנה 126 הנ"ל היא בלתי-סבירה - הרי שבית-המשפט דנן איננו הערכאה הנכונה להעלאת הטענה, אלא הדרך היתה פתוחה בפני התובע לפנות לבג"צ.
עוד אציין, כי למעשה לא נגרם לתובע כל נזק ראייתי בשל היעדרו של התיק המקורי. הכיצד?
התובע טען, כי אין לו כל חבות כלפי הנתבע 1, הן משום שאיננו מנהל העזבון והן משום שהשיק עליו מבסס כביכול הנתבע 2 את חבות התובע, מעולם לא הוצג לפירעון. טענות אלו יכול היה התובע להוכיח, כפי שאכן עשה במסגרת התביעה שבפנינו, גם ללא התיק המקורי - על-ידי צירוף צו הירושה והשיק (שלא מוטבעת עליו חותמת "הוגש לביצוע" או "הוחזר בהיעדר פירעון"), לבקשת השהיית ההליכים שהוגשה לראש ההוצאה לפועל.
4. אי-סילוק פרטי תיק ההוצאה לפועל נשוא התביעה ממערכת המיכון: בתיק ההוצאה לפועל שנפתח בתל-אביב לא היתה כל פעילות מצד הזוכה במשך 4 וחצי שנים רצופות (1985-1980) ושוב, משך 8 שנים רצופות (1998-1990). התובע טוען, כי ראש ההוצאה לפועל לא מילא חובתו לפי תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל המורה, כי יש לגנוז תיק שאינו פעיל משך 4 שנים רצופות ולסלק את פרטיו ממערכת המיכון. לו נהג ראש ההוצאה לפועל כמוטל עליו, טוען התובע, לא היתה התביעה הזו באה לעולם.
טענה זו בכל הכבוד, אין לה כל בסיס. על ראש ההוצאה לפועל לא היתה מוטלת כל חובה להורות על העברת פרטי התיק לגניזה ועל סילוקם ממערכת המיכון, שכן תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל מעניקה לו סמכות שבשיקול-דעת ולא סמכות חובה:
'רשאי ראש ההוצאה לפועל...'
זאת ועוד, תקנה 126(ד) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת:
'האמור בתקנת-משנה (ב) לא יפגע בזכותו של הזוכה להגיש בקשה חדשה לביצוע פסק-הדין.'
מכאן, כי גניזת התיק וסילוק הנתונים ממערכת המיכון אינה מהווה סוף פסוק לפעילות מבצעית כנגד חייב בתיק הוצאה לפועל, אלא זכותו של הזוכה לשוב ולחדש ההליכים בתיק, כפי שעשה הנתבע 1 כדין. סגירת תיק היא פעולה מינהלית-דיונית גרידא.
ללמדך, כי גם לו היה ראש ההוצאה לפועל מפעיל את סמכותו ומחליט לגנוז את התיק הרי שלא היה בכך לסכל את הליכי ההוצאה לפועל שהופעלו נגדו מחדש בשנת 1999, הם ההליכים נשוא תביעה זו. במילים אחרות: אין כל קשר סיבתי בין "רשלנותו", כביכול, של ראש ההוצאה לפועל (וכאמור, השארת התיק כתיק פעיל במערכת אין בה כל רשלנות) לבין הנזק שנגרם לתובע.
להשלמת הדיון בנושא רשלנות ראש ההוצאה לפועל, וכדי לסבר את האוזן באשר לעומס העבודה, המוטל על ראש ההוצאה לפועל, מבקש אני להביא את דברי כב' המשנה לנשיא (מ' אלון) ב-בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4), 715, 730ה:
'...בתקן בתי-משפט השלום 24 משרות של רשמים. הרשמים ממלאים שני תפקידים, רשמים של בית-משפט השלום וראשי ההוצאה לפועל. כראשי ההוצאה לפועל הם מטפלים בכמות עצומה של תיקים.
לדברי מר בודסקי, בשנת 1990 נפתחו בכל לשכות ההוצאה לפועל בארץ 299,947 תיקים חדשים; בשנת 1991 נפתחו 286,657 תיקים חדשים ובשנת 1992 נפתחו 288,050 תיקים חדשים. להערכת הנהלת בתי-המשפט, תלויים ועומדים כיום כ-750,000 תיקי הוצאה לפועל פעילים (סעיף 7 לתצהירו של השופט בודסקי).
העומס שבו נתונה מערכת ההוצאה לפועל הוא, ללא ספק, נתון כבד משקל, שעלינו לזכרו ולציינו בבואנו לבחון את פעולתה של מערכת ההוצאה לפועל, אך מובן ואין צריך לומר כי אין בו, בשום פנים ואופן, כדי להצדיק קיומה של מציאות עגומה זו שעלתה בפנינו.'
אם זה היה המצב בתחילת שנות ה-90' (למאה הקודמת) נקל לשער מה היה המצב במהלך כל השנים הנ"ל ועד למתן צו העיקול ביום 18.4.00. מבחינת העומס לא היתה הקלה אלא החמרה."