הסכם שיפוט (תקנה 5 לתקנות)

1. האיזון בין האוטונומיה של רצון הצדדים מכוח דיני החוזים ובין הוראות החוק הצרכניות הבאות לשמור על האזרח במקרים מוגדרים
ב- בש"א (שלום – ר"ל) 4563/08[5] נפסק מפי כב' השופטת הלית סילש:

"החלטה
1. בפני בקשה לדחיית התביעה או לחילופין להעברתה בשל חוסר סמכות מקומית לבית-המשפט באיזור חיפה.
2. לטענת המבקשים נקבעה בין הצדדים במסגרת ההסכם ביניהם תניית שיפוט ייחודית, על פיה הסמכות המקומית נתונה לבית-משפט המוסמך בחיפה-עכו-קריות בלבד. נוכח כך, שהרי דין התביעה להתברר באחד מבתי-משפט אלו בלבד.
3. בתשובתם לבקשה טענו המשיבים כי במקום בו כופרות המבקשות עצמן בהתקשרותן בהסכם נשוא התביעה שהרי אין הן יכולות מאידך לטעון לקיומה של תניית שיפוט ייחודית מתוקף אותו הסכם.
4. עוד טענו המשיבים כי עסקינן בחוזה אחיד וכי יש לראות בתניית השיפוט הייחודית, כתנאי מקפח, ומתוך שכך בטל.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, כמו גם בהסכם עצמו, מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.
6. באשר לטענתם הראשונית של המשיבים לכך שהמבקשים כופרים בעצם התקשרותם של הצדדים בהסכם, ומכאן שאין הם רשאים להעלות טענות ביחס לאכיפת אותו הסכם שהרי דין טענה זו של המשיבים להידחות. במקום שבו המשיבים הם אלו הטוענים לאכיפתו של ההסכם, אין הם יכולים מאידך לטעון כי אין בהסכם כדי לחייבם (וזאת בניגוד לזכותם להעלות טענות בדבר בטלותו של סעיף זה או אחר מחמת היותו מקפח).
7. עם זאת באשר לטענתם של המשיבים להיותו של תנאי השיפוט הייחודי תנאי מקפח בחוזה אחיד, אני מוצאת כי יש לקבל את עמדתם כי עסקינן בחוזה אחיד ולדחותה ככל שהיא נוגעת להיותו של תנאי זה, תנאי מקפח בתיק זה שבפני.
8. עיון בהסכם על סעיפיו מלמד כי אכן עסקינן בחוזה אחיד. העובדה כי בתחילתו של ההסכם נותר מקום להשלמתם של נתונים שונים כגון תיאור המוצר, תנאי התשלום והתקנות מיוחדות, אינו משנה עובדה זו.
יש להדגיש כי המקום שנותר פתוח הינו לצורך השלמת נתונים מוגדרים וברורים ולא נותר פתוח לכל דבר ועניין.
9. על פניו לא מצאתי כי מדובר בהסכם אשר הוראותיו נוסחו פרטנית לצורך התקשרותם של הצדדים בתיק זה שבפני, אלא במסמך המשמש את המבקשות או מי מהן לצורך התקשרותם על לקוחות שונים.
הוראותיו של הסכם זה מטרתן, כך עולה לכאורה, להגן בעיקר על המבקשות והוא אינו מתייחס (למעט בראשיתו) לפרטים הנוגעים דווקא להתקשרותם של הצדדים בתיק זה שבפני.
עיון בהזמנה מלמד כי ניתן לעשות שימוש בהזמנה זו בשינוי פרטי המוצר ותנאי התשלום, גם מול לקוחות אחרים. אין מדובר במסמך שהוא CUSTOM MADE', אלא בחוזה כללי, שיש אכן לראותו, כחוזה אחיד כמשמעותו של מונח זה בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים").
העובדה כי יכול והמבקשות לא הציבו את המשיבים במצב של "אין ברירה", אין בה די על-מנת לקבוע כי אין עסקינן בחוזה אחיד, כאשר ה"ברירה" התייחסה לנושאים מוגדרים בלבד.
10. בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים נקבע כי יראו תניית שיפוט בלעדית כתנאי מקפח. נוכח כך, עובר הנטל להוכיח כי אין עסקינן בתנאי מקפח למגרשן של המבקשות.
11. מצאתי לאור מהות טענות המשיבים להעביר את תגובתם לתשובת המבקשות.
12. לאחר שעיינתי בתשובת המבקשות נחה דעתי כי המבקשות הרימו את הנטל המוטל עליהן והוכיחו כי במקרה זה אין עסקינן בתנאי מקפח בחוזה אחיד.
13. מבחן הקיפוח היה ונותר שאלת הקושי או ההרתעה בניהול ההליך עקב מקום השיפוט.
במקרה זה אינני רואה כל טעם, קושי מכשול מעצם ניהול ההליך בבית-משפט בחיפה.
14. המשיבים לא הצביעו על קושי כלשהו (למעט שאלת נוחות ברורה שאין בה די), וספק בעיני באם ניהולו של ההליך במרחק של כ-100 ק"מ מן המקום בו הוגשה התביעה, יהווה טעם לאי-קיומם של ההליכים.
15. לצורך מתן ההחלטה בבקשה זו נדרשתי למעשה למצוא את האיזון הראוי בין הוראות חוק שונות אשר בתיק זה יכול ותהייה סתירה ביניהם וזאת לרבות סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, הוראות חוק בתי-המשפט (נוסח חדש), התשמ"ד-1984, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 5) ודיני החוזים.
16. האיזון במקרה זה, הוא האיזון בין האוטונומיה של רצון הצדדים מכוח דיני החוזים, תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המבקשת ליתן תוקף לאותה הסכמה ומאידך הוראות החוק הצרכניות הבאות לשמור על האזרח במקרים מוגדרים.
17. בתיק זה שבפני נקודת האיזון מצויה בכיבוד הוראות ההסכם, ומכאן גם העברתו של הדיון בתיק זה לבית-המשפט המוסמך בחיפה.
18. נוכח האמור לעיל ובהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 אני מורה בזאת על העברתו של הדיון בתיק זה לבית-משפט השלום בחיפה."

2. תניית שיפוט תפורש כתניה ייחודית ולא מקבילה אם נעשה שימוש בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים, אולם אין מניעה שכוונת הצדדים תילמד מנוסח התניה בה הם בחרו להסדיר את מקום השיפוט, אפילו לא ננקטה בה לשון מפורשת

ב- בש"א (שלום – י-ם) 10396/08[6] נפסק מפי כב' השופטת עירית כהן:

"החלטה
1. לפניי בקשה להעברת הדיון בתיק לבית-המשפט שבמחוז תל-אביב-יפו.
לטענת הנתבעת, בהסכם בינה ובין התובעת הוסכם כי מקום השיפוט בכל הקשור להסכם ביניהן יהיה במחוז השיפוט של תל-אביב.
התובעת מתנגדת לבקשה, לטענתה, בחוזה אכן נקבע כי הסמכות המקומית היא לבית-המשפט במחוז תל-אביב, אולם אין מדובר בתניית שיפוט ייחודית אלא תניה הקובעת סמכות שיפוט מקבילה.
2. התובעת, חברת הובלות אלנבאלי בע"מ, רכשה מהנתבעת, cwc החברה המרכזית בע"מ, מאזני גשר אלקטרוניים לשקילת משאיות. לטענתה, מאזני הגשר מעולם לא סופקו לה ולכן היא מבקשת שבית-המשפט יצהיר כי הסכם המכר שבין הצדדים בטל, יורה לנתבעת להשיב לה את הסכומים ששילמה לה וכן יחייב את הנתבעת לפצותה על הנזקים שנגרמו לה.
3. סעיף 15 לחוזה המכר בין הצדדים קובע כי:
'מקום השיפוט בכל הקשור להסכם זה יהיה במחוז השיפוט של תל-אביב-יפו, אלא אם החליטה המוכרת לפי שיקול-דעתה, לתבוע בבית-משפט מוסמך אחר.'
4. סעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:
'היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית-המשפט שבאותו מקום או לבית-משפט אחר לפי תקנות 3 או 4.'
5. כפי שנפסק, תניית שיפוט תפורש כתנייה ייחודית ולא מקבילה אם נעשה שימוש בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260 (1979)); ע"א 465/85 וילנואנה נ' נברון, פ"ד מב(1) 705 (1988)) אולם אין מניעה שכוונת הצדדים תלמד מנוסח התניה בה הם בחרו להסדיר את מקום השיפוט, אפילו לא ננקטה בה לשון מפורשת (ר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יונה לוי, פ"ד מ(4) 553 (1986); בר"ע 5069/93 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' שרה מזרחי, פורסם במאגרים, 30.1.94)).
6. על-אף שבסעיף 15 להסכם לא ננקטה לשון מפורשת בכל הנוגע למקום השיפוט, הסעיף ברור ואינו מותיר ספק כי הצדדים קבעו תניית שיפוט ייחודית. העובדה שהמוכרת (הנתבעת) רשאית לתבוע בבית-משפט אחר מחזקת פרשנות זו, בכל הנוגע לקונה (הנתבעת).
בפרשת בנק איגוד נ' שרה מזרחי הנ"ל נדונה תניית שיפוט דומה לזו אשר בפניי, ונפסק כי מדובר בתניה ייחודית.
7. אני מקבלת, איפוא, את טענת הנתבעת לפיה אין לבית-משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה.
8. מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אני מעבירה את התביעה לבית-משפט השלום במחוז תל-אביב-יפו.
9. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ש"ח ללא קשר לתוצאות המשפט."

3. תניה בלתי-סבירה

ב- בש"א (שלום – רמ') 3223/08[7] נפסק מפי כב' השופט זכריה ימיני:

"החלטה
המבקשת הינה חברה קבלנית לבניין, והמבקש 2 הינו בא-כוחה.
ביום 27.2.1995 נכרת חוזה בין המבקשת 1 לבין המשיבים לפיו מכרה המבקשת 1 למשיבים דירה הנמצאת כיום ברחוב לוע הארי 20/11. בא-כוחה של המבקשת 1 בכריתת החוזה היה המבקש 2.
ביום 25.5.08 הגישו המשיבים לבית-משפט השלום ברמלה (תיק אז' 1487/08) תביעה כספית כנגד המבקשים.
המבקשים הגישו את בקשתם זו לדחיית התביעה על-הסף עקב חוסר סמכות מקומית, ולחילופין, להעברת הדיון בתובענה דנן לבית-משפט השלום בחיפה, וזאת מחמת היעדר סמכות מקומית.
לטענת המבקשים, התביעה דנן נובעת מהסכם המכר אשר נחתם בינם לבין המשיבים.
טוענים המבקשים כי בהתאם לסעיף 22.5 להסכם המכר, קיימת תניית שיפוט ייחודית לפיה הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית-המשפט השלום בחיפה בלבד. וזו לשון הסעיף הנ"ל:
'סמכות השיפוט הייחודית לדון בכל המחלוקות והסכסוכים הנוגעים להסכם זה, תהיה לבית-המשפט המוסמך בעיר חיפה ולא לכל בית-משפט אחר.'
ממשיכים המבקשים וטוענים שקיימות זיקות רבות לבית-המשפט השלום בחיפה, וזאת לאור העובדה שבמועד החתימה על ההסכם כתובתה של המבקשת 1 היתה בעיר חיפה, כתובתו של המבקש 2 היא בעיר חיפה, ומי שטיפל בפועל ברישום הבית המשותף היו לשכת המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה ומשרדה של האדריכלית שתכננה את הבניין בו מצויה הדירה, גב' לשניאק פולינה, מצוי אף הוא בעיר חיפה.
כן טענו המבקשים כי תביעה קודמת של המשיבים נגד המבקשת 1 בגין ליקוי בניה בדירה נשוא התובענה דנן, התבררה בבית-המשפט השלום בחיפה.
לאור כל נימוקים אלו ביקשו המבקשים כי בית-המשפט ידחה את התביעה על-הסף ולחילופין יעבירה לבית-המשפט המוסמך אשר הינו בית-המשפט השלום בחיפה.
בתגובתם התנגדו המשיבים לבקשת המבקשים מהנימוקים הבאים:
1) מועד הגשת הבקשה והמועד בו הועלתה הטענה לראשונה:
לגרסת המשיבים את טענת חוסר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, אחרת רואים את הצד שלא העלה את הטענה כמי שהסכים לסמכותו של בית-המשפט אליו הוגשה התובענה.
לטענת המשיבים ביום 25.5.08 הוגש כתב התביעה לבית-המשפט, ומספר ימים לאחר מכן הומצא למבקשים. ביום 16.6.08 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, בנימוק שהם זקוקים לזמן על-מנת לאתר מסמכים שונים ותוכניות שונות. במועד הגשת הבקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה לא העלו המבקשים כל טענה לגבי הסמכות המקומית של בית-משפט השלום ברמלה, ובכך, נתנו את הסכמתם לסמכותו של בית-המשפט השלום ברמלה;
2) תניית השיפוט שבהסכם המכר חלה אך ורק על המבקשת 1 ועל המשיבים ולא על המבקש 2:
לטענת המשיבים, הצדדים החתומים על הסכם המכר הינם המבקשת 1 והמשיבים, ולכן תניית השיפוט הייחודית אינה חלה על המבקש 2. בנוסף, עצם התקיימותו של הליך בין המשיבים למבקשת 1 בבית-המשפט השלום בחיפה אינה רלבנטית לתובענה נשוא תיק זה, משום שבעלי הדין בתובענה זו שונים מבעלי הדין המופיעים בתובענה שהוגשה בבית-משפט השלום בחיפה;
3) בית-משפט השלום ברמלה מוסמך לדון בתובענה:
טוענים המשיבים כי מקריאת הוראות תקנה 5 ותקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), עולה כי אם יש לבית-משפט השלום ברמלה סמכות לדון בתביעה כנגד אחד מהנתבעים, תוכל כל התובענה לידון בפני בית-המשפט שלו הסמכות, על-אף שכנגד האחרים קיימת תניית שיפוט ייחודית.
המבקשים טוענים כי הדירה הנזכרת בתובענה זו מצויה בעיר מודיעין, ועיר זו מצויה בתחום שיפוטו של בית-משפט השלום ברמלה. כן הוסיפו וטענו כי גם לשכת רישום המקרקעין בה נרשמה הדירה הינה בעיר רחובות אשר נמצאת גם היא בתחום שיפוטו של בית-משפט השלום ברמלה. העובדה שהלשכה דרכה הוגשו המסמכים לרישום הבית כבית משותף היא לשכת המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה, אינה גורעת מהאפשרות כי מקום השיפוט יהיה גם לרמלה, והיא מוסיפה מקום שיפוט נוסף. ומכל מקום המקום בו היתה מיועדת להתבצע התחייבותו של המבקש 2 וכן מקום המעשים והמחדלים של המבקש 2 הם בסופו של דבר בלשכת רישום המקרקעין ברחובות, ומכאן שלבית-משפט שלום ברמלה הסמכות לדון בתובענה זו.
4) תניית השיפוט הייחודית אשר מופיעה בהסכם המכר הינה תנאי בלתי-סביר:
המשיבים טוענים כי הסיבה היחידה שהמבקשים מבקשים את העברת הדיון לבית-משפט השלום בחיפה היא שהמבקש 2 אשר מייצג בתובענה את שני הנתבעים גר בעיר חיפה.
עוד טוענים המשיבים כי החוזה שנערך בין המבקשת 1 לבין המשיבים הוא חוזה אחיד שנוסח במלואו על-ידי המבקשים, וזמן הנסיעה אותו יצטרכו לעשות המשיבים בכדי להגיע לדיונים הינו משמעותי וזאת אך ורק לשם נוחותו של המבקש 2.
המשיבים צירפו לתגובתם את העתק ההחלטה של כב' השופטת עירית כהן מבית-המשפט השלום בירושלים, בש"א 9411/02 אנג'ל נ' שילו, תק-של 2003(4) 5807, אשר בו פסקה כב' השופטת כי חיוב תושב מעלה אדומים לקיים דיון בעניינו בבית-משפט בחיפה הינה תנאי בלתי-סביר ולכן יש לבטל את התנאי.
לאור נימוקים אלו ביקשו המשיבים כי בית-המשפט ידחה את הבקשה.
המבקשים בתגובתם השיבו לתשובתם של המשיבים וטענו כי:
1) באשר לטענת ההזדמנות הראשונה:
בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה – אינה בבחינת ההזדמנות הראשונה בה יש לטעון את טענת היעדר הסמכות המקומית.
2) אין חולק כי תניית השיפוט הייחודית חלה על המשיבים ועל המבקשת 1. המשיבים אינם יכולים לטעון כי תניית השיפוט הייחודית אינה חלה על המבקש 2, אשר הטענה הזו שמורה אך ורק לו, ומשלא העלה טענה זו אין המשיבים יכולים להעלות טענה זו.
עוד טענו כי לעניין נקודה זו תניית השיפוט הייחודית המופיעה בהסכם המכר מחייבת את המבקש 2 וזאת היות והמבקש 2 הינו בעקיפין צד לחוזה, בהתחייבו על-פי ההסכם, כעורך-דין של החברה לטפל בפעולות שונות בקשר להסכם זה, ואף לקבל שכר-טרחה בגין ביצוע פעולות אלה. זאת ועוד טוענים המבקשים כי אף המשיבים בכתב התביעה מציינים כי עילת תביעתם כנגד המבקש 2 נובעת מהסכם המכר ומהתחייבויותיו של המבקש 2 על פיו, כלפיהם.
בנוסף מלשון סעיף 22.5 לחוזה המכר עולה כי תניית השיפוט הייחודית הינה בקשר לכל סכסוך ומחלוקת שנובעים מההסכם ועל-כן התביעה כנגד כל אחד מהמבקשים הינה בקשר להסכם המכר ועל-כן חלה תניית השיפוט הייחודית על שני המבקשים.
3) תחולתן של תקנות 3 או 4:
נוכח קיומה של תניית שיפוט ייחודית לפי תקנה 5 לתקנות, אין תחולה לתקנות 3 או 4.
4) לחילופין טוענים המבקשים כי רוב הזיקות מובילות לעיר חיפה: כתובתה של המבקשת 1 בעת החתימה על ההסכם היתה בעיר חיפה, כתובתו של המבקש 2 היא בעיר חיפה, מי שטיפל ברישום הבית המשותף נשוא תובענה זו הינה לשכת רישום המקרקעין בחיפה ומשרדה של האדריכלית של הבית הינו בחיפה.
5) תנאי בלתי-סביר:
המבקשים טוענים כי המשיבים מנועים מלטעון טענה זו שכן היו בידיהם שתי הזדמנויות לטעון כי מדובר בחוזה אחיד מקפח, פעם ראשונה בתובענה שהתבררה בבית-המשפט השלום בחיפה כנגד המבקשת 1 ופעם שניה בתביעה דנן ואולם המשיבים לא העלו טענה זו עד לתשובתם-לבקשה זו.
בנוסף הסיבה בגינה מבוקשת העברת הדיון לחיפה הינה משום שכל הזיקות המהותיות מובילות לחיפה, ועל-כן קביעת מקום השיפוט הייחודי בעיר חיפה הינה סבירה. המבקשים טוענים כי הסיבה היחידה בגינה מתנגדים המשיבים להעברת הדיון לעיר חיפה הינה מכיוון שמקום מגוריו של בא-כוחם הינו בעיר רמלה.
המבקשים צירפו פסיקה ממנה עולה כי בית-המשפט לא ממהר לבטל תניית שיפוט ייחודית, לאור טעמי נוחות של המתנגדים לה, אלא מכבד תניית שיפוט ייחודית.
לאור תשובתם זו לתגובתם של המשיבים ביקשו המבקשים מבית-משפט נכבד זה לדחות את התביעה על-הסף ולחילופין להעביר אותה לבית-המשפט השלום בחיפה.
דיון ומסקנות
טענת חוסר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, אחרת ייחשב בעל דין כמסכים לסמכות המקומית. בית-המשפט בדרך-כלל לא יבדוק מיזמתו שלו, אם מוסמך הוא לדון בתביעה מבחינת המקום, וכל מחאה מאוחרת יותר לא תועיל.
טענת חוסר סמכות מקומית מקומה הינה עוד בכתב הטענות הראשון. ועל כך כותב נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כב' השופט אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, התשס"ג-2003, הוצאת סיגא):
'... שהנתבע, המבקש להעלות טענה זו לדיון, חייב לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. נתבע אשר לא טען בכתב הגנתו, או בהתייצבותו הראשונה (כאשר אין צורך בכתב-הגנה), כי אין לבית-המשפט סמכות מקומית, יראו אותו כמסכים למקום השיפוט.'
ב- ע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, בעמ' 3 לפסק-הדין דנה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בשאלה מהי ההזדמנות הראשונה לטעון טענת חוסר סמכות מקומית. לדעתה, השאלה החשובה היא האם הטענה הועלתה – בין בכתב ובין בעל-פה – בשלב שקדם לכניסת בית-המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או הליך מיקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של עניין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי 'ההזדמנות הראשונה'. בנסיבות כאלה, אין חשש כי בית-המשפט, אליו הוגשה התביעה, יוטרח לחינם, ואין גם חשש מפני "בחירת-ערכאות". לדעת כב' השופטת פרוקצ'יה, "ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר היעדר סמכות מקומית נקבעת על-פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על-פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים.
לענייננו, בטרם הגשת כתב ההגנה הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה על-מנת לאתר מסמכים שונים ותוכניות שונות. בבקשתם זו לא טענו המבקשים דבר וחצי דבר לעניין הסמכות המקומית, אולם סבור אני כי בקשה מעין זו אינה עולה לכדי ההזדמנות הראשונה אשר היתה למבקשים. יש לציין כי כאשר הוגש כתב ההגנה מטעמם של המבקשים, העלו המבקשים את טענת היעדר הסמכות המקומית.
בעת הגשת הבקשה להארכת מועד לאט נכנס בית-המשפט לעובי הקורה של הסכסוך שבין הצדדים. המבקשים טענו את טענת חוסר הסמכות המקומית בכתב הטענות הראשון שהגישו לבית-המשפט, ובכך ענו על הדרישה של העלאת הטענה בהזדמנות הראשונה.
על-כן, אני דוחה את טענת המשיבים שהמבקשים לא העלו את טענתם זו בהזדמנות הראשונה.
חלותה של תניית השיפוט על המבקש 2
טוענים המשיבים שתנית השיפוט הייחודית אינה חלה על המבקש מס' 2. המבקשים טוענים שתנית השיפוט הייחודית חלה גם על המבקש 2 בהיותו חלק מחוזה המכר.
המבקש 2 היה בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה עורך-דין אשר ייצג את המבקשת 1, ואשר התחייב לדאוג לרישום הבית כבית משותף ולהעביר את הזכויות בדירה על-שם התובעים.
המבקש 2 עשה פעולות אשר הם שגרמו להיווצרותה של עילת התביעה נגדו ונגד המבקשת 1. על-כן סכסוך זה הינו במסגרת המחלוקות והסכסוכים הנוגעים להסכם המכר.
היות ובמקרה דנן הסכסוך נובע מהסכם המכר, תניית השיפוט חלה גם על המבקש 2 וזאת על-אף שהמבקש 2 אינו חתום על הסכם המכר. סבור אני כפי שטוענים המבקשים כי המבקש 2 הינו בעקיפין צד להסכם המכר ולכן תניית השיפוט הייחודית חלה גם עליו.
תקנות 3, 4 ו- 5 לתקנות סד"א:
תקנות 3, 4 ו-6 לתקנות סד"א קובעות כדלקמן:
'3.(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) מקום יצירת ההתחייבות;
(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4) מקום המסירה של הנכס;
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.
(א1) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית-משפט באותו תחום שיפוט.
מיום 26.10.1997
תקנה (מס' 2), התשנ"ז-1997
ק"ת התשנ"ז מס' 5855 מיום 1.10.1997, עמ' 1262
הוספת תקנת-משנה 3(א1)
מיום 1.9.1998
תקנה (מס' 2), התשנ"ח-1998
ק"ת התשנ"ח מס' 5911 מיום 16.7.1998, עמ' 1024
(א1) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, תוגש התובענה לבית-המשפט שבתחום שיפוטו מצוי הסניף הקרוב ביותר למקום מגוריו או למקום עסקו של הנתבע והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית-משפט באותו תחום שיפוט.
(ב) היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית-משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים.
4. תובענה שבמקרקעין תוגש לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו הם מצויים.
5. היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית-המשפט שבאותו מקום או לבית-משפט אחר לפי תקנות 3 או 4.'
מאחר והנתבעים על-פי כתב התביעה הינם המבקשים, לא חלות הוראות תקנה 4 לתקנות סד"א, ולכן יש לדחות את טענת המשיבים שיש בעל דין שתנית השיפוט הייחודית אינה חלה עליו, ולכן בית-המשפט ברמלה מוסמך לדון בתביעה.
תנאי בלתי-סביר
סבור אני כי ההסכמה בהסכם המכר כי המחלוקות שיתגלו בעקבותיו של הסכם המכר יידונו בפני בית-המשפט המוסמך בחיפה, הינה סבירה ביותר. אין ספק כי רוב הזיקות המהותיות הינן לעיר חיפה, ועל-אף שקיימות זיקות מהותיות אף הן לערים אחרות, עדיין לאור הנימוקים שדנתי בהם להלן, לעיר חיפה הזיקות הרבות ביותר והמהותיות ביותר.
גם לאור פסק-דינה של כב' השופטת עירית כהן, אותו צירפו המשיבים לתשובתם ניתן לומר שהתנאי הוא סביר, שכן המרחק ממרכז הארץ לחיפה אינו רב, במיוחד אם המשיבים ובא-כוחם ישתמשו בשירותיה של רכבת ישראל.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהסמכות המקומית לדון בתובענה זו נתונה לבית-משפט השלום בחיפה, ואני מורה על העברת התובענה לבית-משפט השלום בחיפה.
אני מחייב את המשיבים לשלם למבקשים כדלקמן:
1) את הוצאות הבקשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל;
2) שכר-טרחת עורך-דין בגין הבקשה בסך 1,500 ש"ח + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל."

4. תקנה 5 לתקסד"א גוברת על הוראות תקנה 3 ו- 4 לתקסד"א?

ב- בש"א (שלום – ב"ש) 4211/08[8] נפסק מפי כב' השופט עידו רוזין:

"החלטה
1. המבקשת, היא הנתבעת בתובענה, עותרת להורות על העברת הדיון בתובענה לבית-משפט השלום בתל-אביב, בשל תניית שיפוט יחודית.
2. תחילתם של ההליכים בתובענה שהגיש המשיב כנגד המבקשת, בה מתבקש בית-המשפט ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע, כי הסכמי ההתקשרות שנחתמו בין המשיב לבין המבקשת, מיום 27.09.06 ומיום 10.04.07 – בטלים וכי המשיב אינו חייב בתשלום "דמי יציאה", בגין שלושת המכשירים הסלולאריים ששווקו לו, לפי אותם הסכמים.
3. המבקשת כופרת בבקשתה בסמכות המקומית של בית-משפט זה, וטוענת כי בהתאם לתניית השיפוט שנקבעה בהסכמים, הסמכות המקומית נתונה לבית-משפט השלום בתל-אביב.
4. המבקשת מפנה לתניית שיפוט ייחודית שנקבעה בסעיף 19ט' ו-19י', בנוסח הבא:
'מוסכם בזה כי סמכות השיפוט הייחודית באשר להסכם וכל הנובע ממנו תהיה אך ורק לבית-המשפט המוסמך בתל-אביב.'
5. המשיב טוען, בין היתר, כי אכן חתם על הסכמים שונים עם המבקשת, אך לשיטתו, מעולם לא הוצגו בפניו התנאים הכלליים הנילווים להסכמים, כך שלא ידע ולא יכול היה לדעת שישנה תניית שיפוט ייחודית.
המשיב מוסיף וטוען, כי מקום ההתקשרות בינו לבין המבקשת היה באיזור הדרום וכי הגיש את תביעתו בהתאם לחלופות המנויות בתקנה 3, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
המשיב סבור, כי בית-המשפט בתל-אביב רחוק מאוד ממקום מגוריו, בעיר רהט, ולכן אם התיק יועבר לתל-אביב, הוא יתקשה בניהול התובענה ובכך תפגע גישתו לערכאות.
6. המבקשת הגישה תשובה ארוכה ומפורטת על פני שבעה עמודים ו-25 סעיפים וטוענת, בין היתר, כי התנאים הכלליים של ההסכמים, היו מצויים בגב כל אחד מההסכמים שנחתמו על-ידי המשיב, ומכאן שהמשיב ידע או יכול היה לדעת על תניית השיפוט הייחודית.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי להיעתר לבקשה, מנימוקי המבקשת, אשר מקובלים עלי.
8. בתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") נקבע, לאמור:
'היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אותו מקום...'
אין מחלוקת שתקנה 5 לתקנות גוברת על הוראות תקנה 3 ו- 4 לתקנות.
9. לאחר עיון בהסכמים המקוריים שוכנעתי מנימוקי המבקשת, שהתנאים הכלליים בדבר תניית השיפוט הייחודית, היו מצויים בגב ההסכמים שנחתמו על-ידי המשיב ומכאן שלא ניתן לקבל את טענת המשיב, שלא יכל לדעת על דבר קיומה של תניית השיפוט הייחודית.
10. טענתו של המשיב אינה מצדיקה סטיה מההסכם החתום שבין בעלי הדין.
אין לקבל טענות המשיב, כי לא קראו את ההסכם, שהרי כבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי:
'אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.'
ראה ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; וראו לעניין זה גם ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 571; ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) 341, 348; ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591, 594.
יש להוסיף, כי ההיגיון מחייב שהחותם על מסמך כה מהותי, לא יעשה זאת בהיסח הדעת.
11. למרות שטענה בדבר "תנאי מקפח" לא הועלתה בצורה מפורשת על-ידי המשיב, הרי שטענה זו נבחנה בהלכה הפסוקה וכבר נקבע, כי סעיף בחוזה אחיד למכר דירה הקובע סמכות שיפוט ייחודית בעיר ירושלים, איננו תנאי מקפח.
ראה בענייננו הדברים היפים שנקבעו על-ידי כב' השופט נ' הנדל ב- בר"ע (ב"ש) 769/00 יהונתן ודניאל השקעות ובניה בע"מ נ' אשטון גרשון, דינים מחוזי לב(8) 962:
'... עסקינן בתנאי מקום שיפוט. התנאי ייחד את בתי-המשפט בירושלים כמקום השיפוט. המבקשת בחרה את המקום הנוח לה, מקום הימצאות משרדיה. אין בפנינו מקרה בו נטען כי אין כל קשר בין הצדדים למקום השיפוט והוא נבחר רק כדי להקשות על הלקוחות...
... המרחק בין אשדוד לירושלים הינו 66 קילומטר. מרחק זה אמנם אינו ליד הבית אך מן הצד האחר אין להגזים בריחוקו. מדינתנו קטנה ונעשית נגישה יותר מבעבר עקב התפתחות הכבישים והרגלי הנסיעה של אזרחיה...
... מקובל עלי מבחנו של כב' השופט טירקל בעניין ברעד, לפיה המבחן איננו אי-נוחות גרידא אלא החשש מלהרתיע לקוח מלהגיש תביעה, ואוסיף או פגיעה מהותית בזכויותיו...'
יצויין, כי בענייננו המרחק בין תל-אביב למקום מגוריו של המשיב בעיר רהט מגיע לכ- 100 ק"מ וכי קיימת תחבורה ציבורית (רכבת ואוטובוס) בין שני המקומות.
12. ב- בר"ע (ב"ש) 5092/96 פשס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מחוזי כו(5) 627, כאשר התובע התגורר בסמוך לבאר שבע, ותניית השיפוט הסמיכה את בית-המשפט בתל-אביב, נקבע כדלקמן:
'... דומני שבתנאי התקשורת והתחבורה של היום ניהול משפט בתל-אביב לבעלי דין הגרים בבאר שבע איננו מהווה אי-נוחות כה רבה שתצדיק לקבוע שהמדובר בתנאי מקפח ואין בכך כדי להרתיע בעל דין מלממש את זכויותיו. יש בכך אי-נוחות מסויימת אך אין היא מגיעה לדרגה שיהיה בה סיבה מספקת לשחרר את בעל הדין מהסכמתו לתניית השיפוט שנכללה בחוזה שנחתם על ידו.'
13. כאמור, המשיב לא הציג תשתית עובדתית לפיה תהא פגיעה מהותית בזכויותיו אם תתנהל התובענה בבית-המשפט בתל-אביב. אין לומר כי נסיעה ברכב של שעה או שעה ורבע מכבידה במיוחד, או עלולה למנוע מהמשיב לממש את זכויותיו.
14. אשר-על-כן, ומכל המקובץ, ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אני מחליט להיעתר לבקשה ולהורות על העברת התובענה לבית-משפט השלום בתל-אביב, אשר לו הסמכות המקומית לדון בה.
15. הוצאות הבקשה ייפסקו בתיק העיקרי בעת מתן פסק-הדין.
16. המזכירות תעביר את התיק לבית-משפט השלום בתל-אביב ותשלח עותק ההחלטה לצדדים, בדואר רשום ובצירוף אישור מסירה.

[5] בש"א (שלום – ר"ל) 4563/08 קלרום רכב וציוד בע"מ נ' ביתן גד, תק-של 2008(4) 19536, 19537 (2008).
[6] בש"א (שלום – י-ם) 10396/08 CWC החברה המרכזית בע"מ נ' הובלות אלנבאלי בע"מ, תק-של 2008(4) 17380, 17381 (2008).
[7] בש"א (שלום – רמ') 3223/08 אנגל – חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' פיין יעקב, תק-של 2008(4) 15127 (2008).
[8] בש"א (שלום – ב"ש) 4211/08 מירס תקשורת בע"מ נ' אל קרידי סולטן, תק-של 2008(4) 7845, 7846
(2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסכם שיפוט (תקנה 5 לתקנות)