רשות להתגונן יכולה להיות מותנית (תקנה 210 לתקנות)

1. מתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה

ב- בש"א (מחוזי – ת"א) 10939/08[43] נפסק מפי כב' הרשם איתן בורנשטיין:

"החלטה
1. המשיב (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים לתשלום הסך 3,775,715.10 ש"ח, בגין אשראיים שהעמיד הבנק למבקשת 1 (להלן: "המבקשת") בחשבון מספר 126900/09 (להלן: "החשבון"), שהמבקשת ניהלה בסניף "אלנבי", של הבנק. המבקש 2 (להלן: "המבקש"), בעל המניות והמנהל של המבקשת, חתם על ערבות כלפי הבנק עבור התחייבויות המבקשת.
2. המבקשים הגישו בקשה לרשות להתגונן הנתמכת בתצהירו של המבקש. טענת המבקשים הינה שהחוב בחשבון נוצר מסיבה אחת ויחידה מחמת שהבנק, כך כלשון הבקשה: 'התיר לאנשים לא מורשים לפעול בחשבון בניגוד לסעיף 7 להודעה בדבר פתיחת חשבון בנק'.
בהקשר זה נטען כי לאחר שהבנק המציא למבקשים מסמכים שונים ובכללם, אישור זכויות החתימה בחשבון והעתק דפי חשבון מאז פתיחתו, הם מצאו כי מהחשבון נמשך שלא כדין סך של 11,737,093 ש"ח, בתאריכים שונים, בין המועדים פברואר 2007 – נובמבר 2007, ללא ידיעתם, ללא הרשאתם ובניגוד לנוהלי הבנק. בהמשך הגישו המבקשים בקשה להגשת תצהיר המתקן את הבקשה המקורית לרשות להתגונן זאת מאחר והסכומים נשוא הבקשה המקורית, חושבו בשגגה, שכן הסכום העדכני הנכון אשר נמשך מהחשבון שלא כדין הינו 5,117,308 ש"ח.
לעמדת המבקשים, נוכח הוצאת הכספים שלא כדין מהחשבון, יש ליתן להם רשות להתגונן כנגד התביעה ובמסגרתה על בית-המשפט לחייב את הבנק להציג לפניהם אישורים חתומים בדבר העברות בנקאיות כמו גם משיכות כספים מהחשבון.
3. בדיון בבקשה לרשות להתגונן ביום 13.1.09, נחקר המבקש על תצהירו ולאחריו סיכמו הצדדים את טענותיהם.
4. ההלכה הפסוקה מורה כי על המבקש מבית-המשפט רשות להתגונן מוטל הנטל להוכיח כי מתקיימת הגנה לכאורה. תפקידו של בית-המשפט בשלב מקדמי זה אינו לבחון כיצד יוכיח הנתבע הגנתו, אין מדקדקים בטיב ראיותיו, אין שוקלים מהימנות גרסתו ואין קובעים ממצאים (ראה לעניין זה ע"א 518/87 ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל ואח' בע"מ, תק-על 93(3) 1337; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' הבנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133; ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, וכן ספרו של כב' הנשיא גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, סיגא – הוצאה לאור בע"מ).
5. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לעדות המבקש בחקירתו על תצהירו, יישמתי את ההלכה הפסוקה, ותוך שהזהרתי את עצמי כי בשלב זה אין מקום לבחון לפני ולפנים את מהימנות המבקשים, הגעתי למסקנה כי הגנת המבקשים, "דחוקה ביותר", מושתת על אדנים רעועים, וכי יש להתיר את הרשות להתגונן רק בהפקדה כספית וכקבוע בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ואבהיר:
6. אציין כי הבקשה, כמו גם התצהיר התומך בה על נספחיהם מעלים תהיות על אמינות ההגנה, לא כל שכן בשים-לב להיעדר התייחסות לעניינים שמצופה כי יבואו לידי ביטוי בבקשה כמו גם יצורפו מסמכים שהיה מקום להביאם במסגרת הבקשה. חקירת המצהיר, רק הקשתה והקצינה את הבעייתיות בהגנה הנטענת.
7. בסעיף 3 לתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן, מפנה המבקש ל- 34 משיכות של שיקים והעברות כספים מהחשבון שבוצעו, לטענתו, במועדים האמורים, שלא כדין, כל אחד בסכום ניכר. המבקש טוען כאמור שלא ידע על המשיכות האמורות, והן נעשו בניגוד להרשאה. המבקש לא טרח לפרט מי היה הגורם שנחזה מטעם המבקשת, למשוך את אותם השיקים ולחתום עליהם כמו גם על ההעברות בשמה. המבקש גם לא ציין היכן הוחזקו פנקסי השיקים, מתי הבחין לראשונה שקיימות משיכות בלתי-מוכרות בחשבון, האם בדק היעדרם של שיקים, מה עשה כאשר הסתבר לו האמור ועוד פעולות שיש לצפות כי כרגיל אדם סביר במצבו יעשה. במיוחד נכון הדבר שעה שלדברי המבקש הוא הגורם היחיד שמורשה חתימה בחשבון, והיחיד שמטפל בו. בכל אחד מאלה, יש כדי להקשות על איתנות ההגנה. זאת ועוד:
8. המבקש טען כי בשלב מסויים, הוא התלונן בסניף הבנק, על המשיכות הלא חוקיות. אף זאת באופן תמוה. אין ציון של המועד בו התלונן המבקש, אין פרטים לפני מי מפקידי הבנק התלונן המבקש, אין כל מסמך בכתב בעניין וכדומה. מעל ומעבר, לדברי המבקש, נאמר לו כי העניין מצוי בבדיקה, אך למרות שלא ניתן לו מענה ענייני, והחיובים הבלתי-חוקיים, לגרסתו, לא נמחקו מהחשבון, הוא המשיך את הפעילות בחשבון כרגיל, כאשר לטענתו המשיכות הלא חוקיות נמשכו, בבחינת עולם כמנהגו נוהג, מפקיד שיקים, מושך כספים, מגדיל מסגרות אשראי ותוך התעלמות מוחלטת כביכול מטענתו כי בחשבון חיובים שלא כדין, לא כל שכן אלה נמשכים. המבקש לא נתן כל הסבר, ולו דחוק לכך שלא זו בלבד שלא פעל כמצופה לדרוש את השבת הכספים שלטענתו נמשכו שלא כדין, קל וחומר שעה שמשיכות אלה לא פסקו, אלא שהוא מנהל את פעילות המבקשת בסניף. תמוה ביותר אף שהמבקש לא טרח להעלות על הכתב את טרונייתו. המבקש טען כי שעה שנודע לו על המשיכות האמורות, הוא פנה לסניף, ולמרות שלא קיבל מענה, המשיך את הפעילות עם הסניף, כאשר בכל אותה נמשכת הפעילות הבלתי-חוקית האמורה. פירוט כאמור, מקומו היה כבר בעת הבקשה, אך כל זאת נעדר הימנה. בחקירה הנגדית של המצהיר, לא זו בלבד שלא ניתן מידע נוסף, אלא שדבריו, כמו גם הימנעותו מלמסור פרטים מסויימים, עוררו תהיות נוגות על ההגנה.
9. מסקנתי כי גרסת המבקש לפיה לא ידע על המשיכות הבלתי-חוקיות, ולמצער מרביתן, אינה אלא הגנת בדים. המבקש טען בחקירתו כי לא בדק את דפי החשבון, לא העסיק מנהל חשבונות ורואה חשבון למבקשת, לא ביצע התאמות בנקים מדי חודש אלא רק אחת לשנה, ולכן לא יכול היה לדעת על המשיכות האמורות. עסקינן כאמור, במספר רב של משיכות, בסכומים ניכרים, על פני מספר חודשים, והכיצד כל אלה נעלמו מעיני המבקש? דבריו אלה אף לא התיישבו עם המשך עדותו. המבקש אישר כי ביקר בסניף הבנק ביום 8.3.07, עת משך מהחשבון סך של 50,000 ש"ח. לפי האמור בסעיף 3 לתצהיר, באותו יום נמשך מהחשבון, לגרסת המבקש, סך של 316,682 ש"ח, שלא כדין, ויתרת החובה בו עמדה על סך של כ 800,000 ש"ח. על פני הדברים, עולה שלעמדת המבקש היתרה בחשבון היתה כ-40%, מהסכום שאמור להיות בו, והמבקש לא הבחין בכך? הדעת נותנת שאם כך היה המצב, המבקש היה מתריע לפני הבנק על המשיכה הבלתי-חוקית, ולא נותן לדברים לחלוף על פניו. הכיצד לא פנה המבקש בכתב לבנק באשר למשיכות שלא כדין, הכיצד לא התלונן במשטרה, הכיצד לא התייעץ עם פרקליט? כל אלה תהיות להן לא נתן המבקש כל הסבר (עמ' 3, שורה 27-29).
10. המבקש אשר לא נתן הסבר ענייני לכך שלא סבר שיש צורך להתלונן בכתב לבנק בדבר המשיכות שלא כדין, ידע להעלות על הכתב פניות, כאשר חשב שהן דרושות. מסתבר כי ביום 19.7.07, לאחר שכבר התבררה למבקש היקף המשיכה שלא כדין, במיליוני שקלים, שלח המבקש מכתב לבנק מש/1, ובו אישר כי יפעל להפחתת האובליגו בחשבון בסך של 300,000 ש"ח, והכל כמפורט במכתב האמור. אין במכתב כל אזכור לטענת המבקש לפיה היו בחשבון משיכות שלא כדין במיליוני שקלים, כי הוא התלונן לבנק אך האחרון לא עשה דבר וכי יש לבטל את המשיכות האמורות. הרי אם כבר טרח המבקש לכתוב מכתב לבנק בעניין הקטנת האובליגו, מה פשוט יותר היה להסתייג לעניין המשיכות שלא כדין, במיוחד שהיה זה לאחר שהיחסים בין הצדדים הורעו. כאשר נשאל המבקש לפשר הימנעותו לציין את נושא המשיכות שלא כדין במכתב, השיב: 'אכן זו היתה טעות' (עמ' 4, שורה 13).
11. מכתב אחר שכתב המבקש לבנק הוא באשר להקצאת אשראי, מש/2 מיום 24.6.07. באותה עת, ידע המבקש, לגרסתו, כי מחשבון הבנק נמשכו מיליוני שקלים שלא כדין. דא עקא, המבקש תוך התעלמות מטענה זו, ביקש הקצאת אשראי וללא איזכור כלשהו של נושא המשיכות שלא כדין. המבקש טען כי המכתב נועד להוות "כסות" של הסניף כלפי הנהלת המרחב של הבנק (עמ' 4, שורה 23). אין בידי לקבל דבריו אלה, שכן דברי המבקש סתורים. אם המבקש סבר שבגלל הבנק נוצר חוב של מיליוני שקלים שלא כדין, והבנק נמנע מלבטל את החיוב האמור, הכיצד הוא ממשיך לעבוד עם הסניף, לבקש הגדלת אשראיים, וליתן כסות לסניף להסתיר את מחדליו ובכך לפגוע באינטרסים של עצמו?
12. עוד אוסיף, המבקש פנה לבנק פעם אחר פעם, להגדלת האובליגו בחשבון וכעולה מדפי הבנק שצורפו לתצהירו. האובליגו המאושר אכן גדל מ- 800,000 ש"ח ל- 2,000,000 ש"ח לאחר מכן 3,300,000 ש"ח ועוד. היעלה על הדעת, שבעל חשבון הסבור שהבנק פרע מחשבונו מיליוני שקלים שלא כדין, מתעלם ממשיכות אלה, מבקש לעומת זאת להגדיל את האשראי, אשראי שנושא ריביות במקום לדרוש את ביטול המשיכות הבלתי-חוקיות, לטענתו, דבר שהיה גם מייתר את הצורך בהגדלת האשראי ובהכרח תשלום ריביות?
13. המבקש פיזר מסך ערפל בכל הנוגע למקום הימצאות פנקסי השיקים, מי הגורם אשר לטענתו חתם על השיקים למרות שלא היה מורשה חתימה של המבקשת ועוד. כך, בחר שלא להשיב לשאלת זהות אותו גורם, וכאמור בעמ' 6, שורה 4 ואילך לפרוטוקול כאשר נשאל אצל מי היו השיקים, השיב:
'אני לא יודע אצל מי היו. התרעתי על כך שהיו שיקים שנתתי הוראת ביטול, אינני יודע לאן עברו השיקים ... אולי אבדו, אולי מישהו שיחק בחשבון שלי בלי ידיעתי, לקח שיקים, לא רוצה להגיד שמות גם כשעורך-דין שלי הנמצא באולם אומר לי להגיד לי את השם.'
המבקש העדיף איפוא לא למסור גרסה מפורטת, נמנע מלחשוף את הגורם, אשר לדעתו עשה שימוש בלתי-חוקי בשיקים של המבקשת, לא פירט את האופן בו הגיעו השיקים לאותו גורם, ולכן אין לו אלא להלין על עצמו.
14. מסתבר שאף בעניינים שוליים לכאורה, לא נמסר המידע הדרוש. כך באשר למספרי השיקים שנפרעו שלא כדין, היו תשובות המבקש סתורות ובלתי-מדוייקות בלשון המעטה. המבקש לא ידע האם השיקים שנמשכו שלא כדין, הינם מפנקס אחד או ממספר פנקסים וכדומה. תשובתו בעניין: 'יכול להיות שנלקחו ממני כמה שיקים. לא דיברתי על פנקסי שיקים. יכול להיות שלקחו מאותו פנקס מספר שיקים' (עמ' 6, שורה 20). המבקש גם לא ציין מתי נודע לו לראשונה על המשיכות שלא כדין, האם בחן הימצאות פנקס השיקים ממנו נמשכו השיקים, האם ביטל את השיקים מאותו פנקס ועוד. מעל ומעבר, לפי מספרי השיקים לגביהם נטען כי נפרעו שלא כדין, עולה כי מדובר במספר פנקסים, והרי אם המבקש ידע שנמשכים שיקים מהחשבון שלא כדין, מדוע לא ביטל את השיקים של הסדרות המאוחרות, האם לא הבחין בחסרונם של אלה?
15. למצער, היה על המבקש להציג את הספחים של פנקסי השיקים, אשר נמשכו שלא כדין, על-מנת שניתן יהיה להיווכח למי נמשכו אותם שיקים לגביהם טוען המבקש כי נפרעו שלא כדין. מה פשוט יותר היה למבקש להמציא לבית-המשפט את אותם פנקסי שיקים, אשר לטענתו מהם נמשכו השיקים שלא כדין.
16. שעה שהתחוור למבקש על משיכות השיקים שלא כדין, מצופה היה שיקפיד על כך שבעתיד התופעה לא תשנה, כמו גם יבדוק שכל פנקסי השיקים במשמורתו ויבטל כל שיקים אשר מקומם לא אותר, או שהוא חושש שהוצאו שלא בידיעתו. לכל אלה אין ביטוי בתצהירו של המבקש ובתשובותיו, לא כל שכן בעמ' 1, שורה 20 אמר כי: 'אין לי העתק של הודעת הביטול של השיקים'.
17. בדיון הוצגו למבקש מספר שיקים אשר לגביהם נטען בתצהיר כי נמשכו שלא כדין ובכלל זה השיק הנזכר בסעיף 3.1, השיק הנזכר בסעיף 3.22, ועוד. המבקש הודה בחקירה כי שיקים אלו נמשכו על ידו וכי טעה בטענתו בבקשה כי הסכומים נשוא השיקים האמורים נמשכו שלא כדין. לא התעלמתי מטענת המבקש כי אם הבנק היה נענה לבקשתו וממציא לו את העתקי השיקים קודם לתצהיר, הוא לא היה מכליל את השיקים האמורים במניין השיקים שנמשכו שלא כדין. סבורני כי הכללת שיקים שנמשכו כדין על-ידי המבקש, על דרך הסתם עם טענותיו בדבר שיקים שנמשכו שלא כדין, מלמדת על היות ההגנה קלושה ביותר.
18. המבקש הלין על כך שהבנק לא המציא לו בעת שהוא פנה אליו, את העתקי השיקים לצורך בחינת טענתו בדבר המשיכות הבלתי-חוקיות. הטענה אינה במקומה. המבקש היה בעל זכויות בחשבון, החשבון היה פתוח לפניו כל העת, ולא היתה לו כל מניעה לעיין בחשבון ולקבל את כל המסמכים הדרושים. לא בכדי לא היה בידי המבקש להצביע ולו על מכתב אחד שטרח לשלוח לבנק בעניין, קודם להליך המשפטי.
19. דומה כי יפים לעניין המקרה שלפניי, הדברים שנאמרו ב- ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ, רואה-חשבון-יו"ר הרשות לבקרת תקציבים, תק-על 2008(1) 3873, 3877:
'הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לביצוע שטר נועדו לחסוך זמן שיפוטי ולמנוע דיוני סרק מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים (ראו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004) (להלן: עניין אלפי); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן)). לפיכך, מקום שבו מתברר לבית-המשפט מתוך תצהירו של מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר כי הגנתו אינה אלא "הגנת בדים" (sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית, לא תינתן רשות להתגונן (ראו: עניין אלפי, הנ"ל; עניין זהבי, (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית, פ"ד מב(1) 721); עניין אוזן, (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד, תק-על 2006(2) 1474); ע"א 3/65 אבניר נ' קרפין, פ"ד יט(4) 85, 87 (1965); ע"א 86/66 פריטל נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד כ(2) 520
(1966); זוסמן, 676-677).'
20. עם זאת, יש ליתן את הדעת לעניין אחד בלבד והוא שהבנק לא הצליח לאתר העתק כל השיקים והמשיכות הנטענות. מחמת היעדרם של אלה, וחרף קלישות ההגנה, הגעתי לידי מסקנה כי האיזון הראוי יהיה במתן אפשרות להתגונן תוך הגבלתה בהפקדת ערבות לפי תקנה 210 הקובעת:
'רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית-המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית-המשפט או לרשם.'
בהקשר זה יישמתי את ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה כאמור בין היתר בספרו של השופט גורן, שם בעמ' 386:
'מקום שהגנת הנתבע לוקה בחוסר בהירות או נראית על פניה קלושה ביותר, נוהגים בתי-המשפט, במקרים לא מעטים, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות... הסתמנה נטיה בשנים האחרונות להחמיר עם הנתבע, בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות. דהיינו, ניכרה מגמה להחמיר עם הנתבע בהתנאת הגנתו בתנאים.'
21. בשים-לב לכל הטעמים האמורים, ניתנת בזאת רשות להתגונן, אך זו מותנית בכך שהמבקשים יפקידו תוך 30 יום מהיום בקופת בית-המשפט פיקדון בסך של 350,000 ש"ח או ימציאו ערבות בנקאות בסכום זה. תופקד הערובה, יהווה התצהיר כתב הגנה והצדדים ישלימו את ההליכים המקדמים והתיק יקבע לקדם משפט, לפי נהלי בית-המשפט. לא תופקד ערובה כאמור, תדחה בקשת הרשות להתגונן, והמשיב יהיה זכאי ליטול פסק-דין.
הוצאות הבקשה בסך 20,000 ש"ח בצירוף מעמ לפי התוצאות."

[43] בש"א (מחוזי – ת"א) 10939/08 מינלי אופטיקה בע"מ נ' בנק לאומי סניף אלנבי 94, תק-מח 2009(1) 2053 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

רשות להתגונן יכולה להיות מותנית (תקנה 210 לתקנות)