קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)

ב- בש"א (מחוזי – ת"א) 16683/08[63] נפסק מפי כב' הרשם אבי זמיר:

"החלטה
1. המבקש עתר לפטור מחובת הפקדת ערבון על סך 10,000 ש"ח במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטות בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט טולקובסקי) מיום 16.7.08 (בש"א 168042/08) ומיום 9.7.08, אשר דחו בקשותיו למתן צו מניעה זמני וצו עיון במסמכים, בהתאמה. בהחלטה מיום 16.7.08 חוייב המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
לחילופין, עתר המבקש להסתפק בסך 8,500 ש"ח בלבד שנותרו מפיקדון כספי במזומן בסך 20,000 ש"ח שהופקד על ידו בבית-משפט השלום כתנאי למתן צו מניעה זמני ארעי עד לקיום דיון בבקשתו, ולעשות בהם שימוש כערבון להבטחת הוצאות המשיבה בהליך דנן.
2. יצויין, כי כבר ביום 21.7.08, כחודש וחצי טרם הגשת הבקשה דנן על-ידי המבקש, הגישה המשיבה בקשה לחילוט מלוא סכום הפיקדון לטובתה, כפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב צו המניעה הזמני. אולם, לטענת המבקש, כל עוד שלא חולט הפיקדון זכותו לבקש לעשות בו שימוש לצורך הליכים משפטיים.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, ייעודם של כספי הפיקדון הינם עניין להכרעת בית-משפט קמא במסגרת הבקשה לחילוט שהוגשה לפתחו ואשר טרם ניתנה בה החלטה; אין שחר לטענת המבקש לפיה הוא זכאי לעשות בכספי הפיקדון שימוש כערובה בהליך משפטי חדש שפתח בו.
4. דין הבקשה לפטור מערובה להידחות, וכך גם דינה של הבקשה להפחתת סכום הערבון.
הכלל הוא, כי על בעל דין המגיש ערעור מוטלת החובה להבטיח את הוצאות המשיב בערעור ולהעמיד לשם כך בטוחה אמינה וזמינה. המבקש לחרוג מן הכלל האמור, בעותרו למתן פטור מערבון או הפחתתו, תוך חשיפת המשיב בפני הסיכון כי לא יוכל לגבות את הוצאותיו, אם אלה תפסקנה לטובתו, מוטל הנטל להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית לשאת בהפקדת הערבון וכן סיכויים ממשיים לזכות בערעור (בש"א 329/90 יונה אברך נ' גרוגר, פ"ד מ(2) 383).
5. בבקשה שלפניי, אשר אינה נתמכת בתצהיר, לא נטען על-ידי המבקש דבר וחצי דבר לעניין היעדר יכולת כלכלית ולעניין סיכויי ההליך להתקבל ומכאן שאין כל מקום למתן הפטור המבוקש.
6. באשר לבקשה להפחתת ערובה
השאלה המרכזית בקביעת גובהו של ערבון היא מה גובה ההוצאות הצפויות בהליך הערעור, אם יידחה. בין יתר השיקולים הרלבנטיים שנמנו בפסיקה בהקשר זה, ניתן להצביע על סוג ההליך, טיבו, היקפו, מורכבותו, שווי המחלוקת נשוא ההליך, סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה, ועוד (ע"א 6371/99 ד.ר. אלאלוף מתכות בע"מ נ' אשקריט מוצרי בטון בע"מ, תק-על 2000(3) 1521; ע"א 4211/08 אמרנט נ' פרוספק, תק-על 2008(3) 1056).
בענייננו, לא מצאתי בבקשה כל נימוק של ממש להפחתת סכום הערבון שהוטל על המבקש בהתאם לתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות העניין דנן ובשים-לב לגובה ההוצאות שנפסקו בבית-משפט קמא בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, מדובר בסכום סביר וראוי.
7. יצויין, כי ביום 28.12.08 ניתנה החלטת בית-משפט קמא (בש"א 168042/08, כב' השופט אטדגי) לפיה התקבלה בקשת המשיבה לחילוט מלוא סכום הפיקדון שהופקד על-ידי המבקש. לנוכח התפתחות זו, התייתר למעשה הצורך להכריע בטיעוני הצדדים באשר לשאלת השימוש בסכום הפיקדון הנ"ל לצורך ערבון בהליך דנן.
8. לאור האמור לעיל, על המבקש להפקיד בקופת בית-המשפט את סכום הערבון בסך 10,000 ש"ח תוך 30 יום, שאם לא כן, יידחה ההליך ללא מתן הודעה נוספת."

ב- בש"א (מחוזי – ת"א) 19980/08[64] נפסק מפי כב' הרשם אבי זמיר:

"החלטה
1. לפניי בקשה להפחתת סכום הערבון שהוטל על המבקש להפקיד במסגרת ערעור שהגיש על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט דלוגין) מיום 7.8.08 ב- ת"א 54873/07 (להלן: "פסק-הדין").
2. פסק-הדין קיבל באופן חלקי תביעה בסדר דין מהיר שהגישה המשיבה כנגד המבקש, וחייב את האחרון בתשלום סך 19,478 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כעולה מהודעת הערעור, סכום פסק-הדין לרבות יתר הרכיבים שולם למשיבה במלואו ביום 1.9.08.
3. לטענת המבקש, סכום הערבון אשר הועמד בהודעת בית-המשפט מיום 26.10.08 על סך 20,000 ש"ח, אינו מידתי ביחס לשווי המחלוקת נשוא ההליך ולסכומי שכר-הטרחה וההוצאות בהם הוא עשוי להיות מחוייב אם יידחה ערעורו. עוד נטען, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים ולמצער אינם מבוטלים כלל ועיקר, מטעמים המפורטים בבקשה.
4. המשיבה טענה בתגובתה כי דין הבקשה להידחות, שכן על המבקש פטור מערבון או הפחתתו מוטל הנטל להוכיח היעדר יכולת כלכלית לשאת בהפקדתו וקיום סיכויים טובים להליך, נטל אשר לא הורם על-ידי המבקש דנן. המבקש לא טען כי אין ביכולתו הכלכלית להפקיד הערבון, ואף סיכויי ערעורו להתקבל הינם קלושים, בשים-לב לכך שמרבית טענותיו בערעור עניינן בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא, בהם, ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.
5. עוד הוסיפה, כי טענת המבקש לפיה סכום הערבון אינו מידתי ביחס לסכום פסק-הדין אינה רלבנטית בהקשר זה. הפקדת ערבון נועדה להבטיח תשלום הוצאות המשיב במקרה שיידחה הערעור, והסכום שנקבע, כמצויין לעיל, משקף אליבא דידה באופן סביר את העלויות הצפויות לה בניהול הערעור.
6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובותיה, ובפסק-הדין נשוא הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להפחתת ערבון להתקבל, וזאת בהתאם לתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
7. תקנה 430 הנ"ל קובעת, כי:
'הפעילות לפי תקנות 428 ו-429 (קביעת סכום הערבון וקביעת ערובה אחרת – א.ז.) יכול שיעשה המזכיר הראשי של בית-המשפט, אך לפי בקשת אחד הצדדים יובא הדבר שנית לפני הרשם לעיון ולהכרעה.'
ככלל, תכלית הערבון המופקד בגדרי ערעור היא הבטחת חיוב אפשרי בהוצאות של יוזם ההליך לטובת המשיב בו, ולפיכך השאלה המרכזית בקביעת גובהו של ערבון היא מה גובה ההוצאות הצפויות בהליך הערעור, אם יידחה.
הודגש לא אחת בפסיקה, כי אין המדובר במדע מדוייק, אלא באומדן ההוצאות אשר יכול וייפסקו בתיק, וזאת על יסוד הנתונים הקיימים בשלב בו נדונה הבקשה להגדלת או הפחתת הערבון, בהתאם לתקנה 430 הנ"ל.
'לא ניתן לכמת מראש משקלו של כל אחד מן השיקולים המנחים שנימנו ולהציב את הנתונים הספציפיים של תיק פלוני במעין "נוסחה" לקביעת סכום הערבון. קיימים מספר נתונים העולים מן ההליך שהתנהל בפני הערכאה הראשונה, מהודעת הערעור ומנסיבות העניין, אשר יש להתחשב בהם ולקבוע על סימכם את גובה הערבון. על הסכום שנקבע לנבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאות שעשוי בית-המשפט שלערעור לפסוק במקרה של דחיית הערעור.' (ע"א 2871/00 מועין ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פ"ד נז(6) 319, 333-334; ראה גם רע"א 8098/01 מאיר רחמים ואח' נ' ליגד השקעות ובניין בע"מ, תק-על 2001(3) 635)
8. בין יתר השיקולים שנמנו בפסיקה בהקשר זה, בשל היותם עשויים להשפיע על סכום ההוצאות הצפוי, ניתן להצביע על סוג ההליך, טיבו, היקפו, מורכבותו, שווי המחלוקת נשוא ההליך, סכומי ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה, ועוד (בש"א 367/89 פרנק ב. הול נ' יעקב דננברג, פ"ד מג(4) 186, 189-190; ע"א 6371/99 ד.ר אלאלוף מתכות בע"מ נ' אשקריט מוצרי בטון בע"מ, תק-על 2000(3) 1521; ע"א 2871/00 הנ"ל; ע"א 4211/08 אמרנט נ' פרוספק, תק-על 2008(3) 1056).
9. יישום ההלכה הפסוקה ובחינת מכלול השיקולים הנ"ל במקרה שבפניי, הביאני לכלל מסקנה כי די יהיה בהפקדת 12,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של המשיבה בהליך נשוא הבקשה דנן, ולפיכך יש מקום להפחתת סכום הערבון בהתאם.
ויודגש, היעדר יכולת כלכלית, כמו גם סיכויי ההליך, כלל אינם רלבנטיים בבקשה לשינוי גובה הערבון הנובעת מטענת הצדדים לפיה הוא חורג, לכאן או לכאן, מהשיעור הראוי לצורך עמידה בתכלית הפקדתו, במידה המצדיקה את שינוי סכומו.
יפים לענייננו דבריו הבאים של בית-המשפט העליון (כב' הרשם שחם) ב- רע"א 8098/01 הנ"ל: 'אם ערבון נקבע בסכום גבוה מדי, יכול בעל דין לפנות לבית-המשפט בבקשה להפחיתו, וזאת בלא קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי (וראו לעניין זה תקנה 430 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הטענה העומדת ביסוד הליך מעין זה אינה טענת עוני, כי אם טענה לפיה הערבון שנקבע חורג בשיעורו מתכלית הפקדתו של ערבון. על-כן, טענות המשיבה לפיה לא הוכח עוני של המבקשת או כי סיכויי ההליך נמוכים אינן מהוות מחסום מפני היעתרות לבקשה שבפניי.
לא למותר יהיה לציין, כי אכן ישנן בקשות להקטנת ערבון הנסמכות על היעדר יכולת כלכלית של המבקשים, אולם אלו הן בקשות ב"מסלול" אחר, אשר בו נדרשת ואף הכרחית בחינת סיכויי ההליך כתנאי להפחתה כאמור (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383; ע"א 2871/00 הנ"ל).
10. אשר-על-כן, על המבקש להפקיד בקופת בית-המשפט את סכום הערבון בסך 12,000 ש"ח תוך 30 יום, שאם לא כן, יידחה הערעור ללא צורך במתן הודעה נוספת."

ב- בש"א (מחוזי – ת"א) 5868/08[65] נפסק מפי כב' הרשם איתן בורנשטיין:

"החלטה
1. לפניי בקשה להפחתת ערבון בסך 20,000 ש"ח שהושת על המבקשת להפקיד במסגרת ערעור שהגישה על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת א' כהן), ב- ת"א 52696/06, בש"א 181244/07, מיום 21.1.08, שסילקה על-הסף חלק מעילות התביעה של המבקשת ומהווה פסק-דין חלקי בעילות אלו. זאת, לבקשת המשיבות, הן הנתבעות בהליך הנ"ל (להלן: ההחלטה). כן העמיד בית-המשפט את הוצאות הבקשה ושכר-טרחת עורך-דין על סך 3000 ש"ח בצירוף מע"מ, בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.
2. לטענת המבקשת, גובה הערבון שנקבע הינו חסר פרופורציה להוצאות התיאורטיות שעלולות המשיבות לשאת בהליך זה ומכאן בקשתה להפחתת הערבון, אשר אליבא דידה אינו צריך לעלות על 3000 ש"ח, בהתאם להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה נשוא הערעור.
את בקשתה תמכה המבקשת בשני נימוקים עיקריים. הראשון, הינו העובדה הנטענת לפיה מדובר בהליך ערעור שאינו מורכב – במסגרת בקשת הסילוק על-הסף הוגשו שלושה כתבי בי-דין בלבד והחלטת בית-משפט קמא ניתנה על בסיסם ללא דיון או סיכומים. בהתאם, טענה המבקשת, כי גם הדיון בערעור צפוי להיות קצר ופשוט בהשוואה לערעור על פסק-דין הניתן בסיומו של הליך מלא. כמו-כן, טענה, כי השאלות הטעונות הכרעה הינן פשוטות מבחינה עובדתית ומשפטית כפי שניתן להיווכח מכתב הערעור המחזיק ארבעה עמודים בלבד.
3. הנימוק השני נוגע למידת מעורבותן של המשיבות בערעור. ככל שגובה הערבון נקבע בהתאם למספר המשיבות בערעור, הדגישה המבקשת כי ההליך נשוא הערעור נפתח על-ידי המשיבות 1 ו-2 במשותף, אף כי על-ידי באי-כוח שונים, וכי ניהולו במשותף יוביל להקטנת הוצאותיהן. בנוסף, המשיב 4 הוא מנכ"ל המשיבה 3 והם מיוצגים על-ידי בא-כוח משותף, מה עוד ששניהם שימשו כמעין "משיבים פורמליים" במסגרת בקשת הסילוק ולפיכך ברי כי גם מעורבותם במסגרת הערעור תהיה פחותה בהתאם.
4. המשיבות 1 ו-2 בתגובותיהן, הזהות במהותן, התנגדו לבקשה.
לטענתן, אף אחד מנימוקיה של המבקשת אינו מהווה עילה להפחתת ערבון על-פי הדין. המבקשת כלל לא טענה כי מצבה הכלכלי קשה באופן שאינו מאפשר לה לעמוד בהפקדת הערבון וממילא לא פרשה תשתית עובדתית להוכחת טענה כנ"ל, וכן לא טענה דבר וחצי דבר לעניין סיכויי הליך הערעור להתקבל. בנסיבות אלו, כאשר המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שני התנאים הבסיסיים והמצטברים שנקבעו בפסיקה לצורך הקטנת ערבון, יש לדחות בקשתה. למעלה מן הצורך, ציינו המשיבות כי גובה הערובה הינו ריאלי ביחס להוצאות הצפויות להם במסגרת הערעור דנן – היערכות לקיום דיון בהליך, הכנת עיקרי טיעון לקראתו והגשת סיכומים בסופו.
5. המשיבים 3 ו-4 לא הגישו תגובה לבקשה דנן.
6. בתשובתה לתגובות הנ"ל ציינה המבקשת כי המשיבות הגישו תגובות הכוללות טענות בלתי-רלבנטיות בהתייחסן באופן מוטעה לבקשתה כבקשה לפטור מערבון, שעה שעסקינן בבקשה להפחתת ערבון בלבד. כך גם הפסיקה עליה הסתמכו המשיבות בתגובתן עניינה בבקשות למתן פטור מערבון ולפיכך הינה בלתי-רלבנטית לבקשה דנן.
לטענתה, מאחר שקביעת ערבון נעשית מבלי שנערכת בשלב הראשוני בדיקה של כל מקרה לגופו, פתוחה הדרך בפני הצדדים להשיג על קביעת גובה הערבון וזאת בהתאם לתקנות 430 ו- 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ולהלכה הפסוקה בעניין זה.
7. לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי במובן זה שסכום הערבון יופחת, אולם הוא יועמד על 12,000 ש"ח ולא כשיעור ההפחתה המבוקש בבקשה.
8. אכן, לאחר שהודע לבעלי הדין אודות קביעת גובה הערבון בתיק, מאפשרת תקנה 430 לצד המעוניין בכך לבקש שהדבר יובא בשנית לפני הרשם "לעיון ולהכרעה", כך בלשון התקנה, בין אם הוא מעוניין לבקש הפחתת הערבון ובין להגדילו (ראה גם רע"א 1723/91 נתן נסטל נ' אריה בר-נוי ואח', פ"ד מה(5) 83, סעיף 5).
9. עוד נפסק, כי בין יתר השיקולים לקביעת גובה הערבון נמנים: מספר המשיבים כשאלה מיוצגים על-ידי עורכי-דין שונים, שווי המחלוקת נשוא ההליך, היקף ההליך ומורכבותו המשפטית והעובדתית וסכום ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה (ע"א 6371/99 ד.ר אלאלוף מתכות בע"מ נ' אשקריט מוצרי בטון בע"מ, תק-על 2000(3) 1521; פסק-דינו של השופט ד' לוין ב- בש"א 367/89 הול נ' דננברג, פ"ד מג(4) 18). עוד יש לתת הדעת לתקנה 512(ב) לפיה יש להתחשב גם בשווי הסעד השנוי במחלוקת.
10. בענייננו, לאור העובדה כי הסוגיה הטעונה הכרעה בערעור אינה מורכבת וסבוכה, ויש להניח שבהתאם לכך ההוצאות שייפסקו בה, שאת תשלומן מיועד הערבון להבטיח, לא יעמדו על סכום מאוד גבוה, הרי שיש מקום להפחית גובה הערבון שנקבע כמצויין לעיל.
11. אשר-על-כן, על המבקשת להפקיד בקופת בית-המשפט ערבון בסך 12,000 ש"ח עד ליום 23.8.08.

[63] בש"א (מחוזי – ת"א) 16683/08 רונן צרפתי נ' עץ ערמונים חברה להשקעות בע"מ, תק-מח 2009(1) 1761 (2009).
[64] בש"א (מחוזי – ת"א) 19980/08 דורון טל נ' יונה גרשי, תק-מח 2008(4) 10193 (2008).
[65] בש"א (מחוזי – ת"א) 5868/08 מיקה קרני נ' זואי אינטראקטיב בע"מ, תק-מח 2008(3) 4117 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)