צו במעמד צד אחד - בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקול (תקנה 367 לתקנות)

ב- בש"א (ק"ג) 576/08[58] נפסק מפי כב' הרשמת עפרה גיא:

"החלטה
1. לפניי בקשה להארכת מועד לביטול עיקול, אשר הוטל על נכסי המבקש אצל המחזיקים.
בין הצדדים מתנהלים הליכים רבים בכל בתי-המשפט במחוז.
בעניין הנדון, עסקינן בתביעה כספית על סך 85,300 ש"ח ולצו מניעה קבוע בתיק.
2. כאמור, בין הצדדים התנהל הליך קודם בו נדחתה תביעת התובע, וכעת הוגשה תביעה חדשה, אשר נקבע לגביה בעת מתן החלטה בבקשה לדחיה על-הסף, כי המדובר בפלישה חדשה ולפיכך בפלוגתא חדשה שטרם הוכרעה בין הצדדים.
3. במסגרת תובענה זו ניתן צו עיקול על-ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) סבין כהן, ביום 14.10.07 אצל המחזיקים. בין היתר ניתן צו עיקול עצמי אצל כספים שנמצאים בידי המשיב.
ביום 31.3.08 הוגשה בקשה לביטול צו העיקול מאחר ונטען כי צו העיקול מעולם לא הומצא לידי בא-כוח המבקש.
ביום 28.5.08 התקיים דיון לפניי בבקשה ובמסגרתו הוריתי למבקש להגיש בקשה להארכת מועד מאחר ולא שוכנעתי כי הודעה על העיקול לא הומצאה למבקש מבעוד מועד.
4. דיון
4.1 בתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע כי ניתן לבקש ביטולו של צו עיקול זמני תוך 30 יום.
המבקש כאמור, לא הגיש הבקשה במהלך פרק זמן זה אלא הגיש בקשתו בטענה כי צו העיקול לא הומצא לו.
בהחלטתי הקודמת קבעתי כי יש להגיש בקשה להארכת מועד.
המבקש עומד על טענתו כי צו העיקול לא הומצא לו, אולם, אין להיעתר לבקשה, ולהלן הנימוקים:
4.2 המשיב הציג לפניי את אישור המסירה שהומצא לצד שכנגד ביום 17.10.07. על גבי אישור המסירה צויין בכתב יד:
'עיקול זמני, כולל: 3 הודעות למחזיק, החלטה, בקשה דחופה למתן צו עיקול זמני.'
אציין, כי אישור מסירה זה היה נפרד מהאישור לכתב התביעה ואשר על שניהם ישנה חותמת נתקבל.
המדובר בשני אישורי מסירה נפרדים ושונים ולפיכך, חזקה היא כי לנוכח החתימה על אישור המסירה, הרי שמסמכי העיקול היו בתוך מעטפה נפרדת.
בנוסף, לתגובה לבקשה לביטול עיקול צורף תצהיר של השליח אשר העיד, כי בעת ביצוע המסירה הועברו לבא-כוח המבקש 3 מעטפות, הללו נפתחו ונבדקו וכל אחת נבדקה בנפרד. בא-כוח המבקש לא ביקשה לזמן את השליח להעיד על תצהירו.
לפיכך, אין לקבל את טענת בא-כוח המבקש, כי מסמכי העיקול לא נמסרו לה ביום 17.10.07.
4.3 לא זו אף זו, מהתצהיר שצורף לבקשה שהוגשה על-ידי המתמחה של בא-כוח המבקש, עולה כי בחודש דצמבר 2007, נודע למשרד בא-כוח המבקש כי ניתן צו עיקול במסגרת התיק דנן ואף בפניה למשיב השיב כי מסר לידי משרד בא-כוח המבקש את מסמכי העיקול (ראה סעיף 7 לתצהיר הגב' איילת בוקסבוים). כלומר, המשיב עמד על דעתו כבר אז, כי צו העיקול נמסר כי לבא-כוח המבקש וטענתו זו לא נסתרה.
לפיכך, אני סבורה כי אכן צו העיקול הגיע לידי בא-כוח המבקש ביום 17.10.08, אולם, ייתכן כי עקב תקלה פנימית לא נתנה בא-כוח המבקש דעתה לקיומו של צו העיקול.
מאז אותו מועד ידעה בא-כוח המבקש על קיומו של הצו במהלך חודש דצמבר 2007, אז כנטען נודע לה על קיומו של הצו. בא-כוח המבקש טענה כי פנתה למשיב לקבל הצו, אולם לא קבלה העתק ממנו בשנית.
לא זו אף זו, במהלך הדיון במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 14-06831-07-4 נקבע על-ידי כב' הרשמת ג'רבי, כי:
'הבקשה למתן צו עיקול אשר הוצגה לפניי על-ידי החייב ניתנה במסגרת תיק אזרחי 1160/07 בש"א 1586/07 (ככל הנראה בשגגה, אמור להיות רשום בש"א 1584/07 – תוספת של ע.ג). לנוכח ההחלטה האמורה מיום 24.1.08 ביקשתי את החייב להציג לפניי את כתב התביעה במסגרתו ניתן צו העיקול...'
מכאן, שהדעת אומרת כי היה על המבקש לפנות לבית-המשפט לקבל את העתק הצו, באם אבד בדרך כלשהי ולכל המאוחר ידע המבקש על קיומו של הצו ביום 30.1.08 וגם אז לא טרח להגיש בקשה לביטול הצו. מעיון בהחלטת ראש ההוצל"פ בבאר שבע עולה, כי הצו הומצא והוצג בעת הדיון ובנסיבות אלו, הרי שהיה על המבקש להגיש הבקשה לביטול העיקול מייד לאחר שהוצג הצו בעת הדיון.
הבקשה כאמור, הוגשה חודשיים לאחר מכן.
אין צורך לחזור על סוגיית הארכת מועדים מטעמים מיוחדים אשר נדונה בהרחבה בפסקי-הדין השונים, ובוודאי שאין רלבנטיות למצבה האישי של באת-כוח המבקש ובמיוחד כאשר היתה נוכחת ויצגה את המבקש בדיון בפני ראש ההוצל"פ בבאר שבע ולכל המאוחר היה עליה להגיש הבקשה לביטול עיקול תוך 30 יום ממועד הדיון ולא כחודשיים מאוחר יותר, ואין כל טעם מיוחד בטענות הנטענות כעת ודין הבקשה להידחות מבלי צורך לקיים דיון.
5. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה."

ב- בש"א (חי') 10778/08[59] נפסק מפי כב' השופטת ב' גילאור:

"1. זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד. הרקע לבקשה זו היא בקשה שהגיש המפרק מכוח סעיפים 373-374 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות) לחייב, בין היתר, את המבקש 2 – יוסף רימר – באחריות אישית ללא הגבלה בכל חבויותיה של רימר ובניו בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה) וכן לחייבו בהחזרת נכסים לחברה, והכל בסכומים המסתכמים במיליוני ש"ח (בש"א 10798/07). בעקבות הליך זה שנפתח כנגד המבקש 2, עתר המפרק להטלת עיקול זמני על כספים המשולמים למבקש 2 כדמי שכירות וכן להטלת צו מניעה זמני האוסר על המבקש 2 לבצע דיספוזיציה בנכס המושכר (בש"א 5378/08).
2. בהחלטה מיום 30.3.08 התקבלה, במעמד צד אחד, הבקשה להטלת הצווים הזמניים. הוטל שם עיקול זמני על כספי שכירות המשולמים למבקש 2 על-ידי רשת מעדני אביב (להלן: המחזיקה), שהיא השוכרת של חנויות המצויות בגוש 10036 חלקה 313. עוד נקבע שם כי הכספים המגיעים למבקש 2 כדמי שכירות יועברו לקופת הפירוק. כמו-כן ניתן שם צו מניעה זמני האוסר על המבקש 2 לעשות כל דיספוזיציה בנכס המושכר למחזיקה.
3. על-פי תקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) היה המבקש 2 רשאי לבקש את ביטול צו העיקול הזמני תוך 30 ימים מהמועד בו הומצא לו הצו. בקשה כזו לא הוגשה על ידו במסגרת המועד שהוקצב לכך בתקנות. בתאריך 2.7.08, לאחר שחלפו שלשה חודשים ממועד מתן צו העיקול הזמני, הגיש המבקש 2 את הבקשה דנן (בש"א 10778/08) בה עותר הוא כי יוארך המועד לצורך הגשת בקשה לביטול צו העיקול הזמני. יחד עם הבקשה דנן הגיש גם בקשה לביטול העיקול הזמני (בש"א 10777/08). מבקשותיו של המבקש 2 עולה כי אין הוא מלין על צו המניעה הזמני שהוטל אלא רק על העיקול הזמני.
4. טעמו העיקרי של המבקש 2 להארכת המועד המבוקשת עניינו קניינו בנכס המושכר למחזיקה: נטען כי טענת המפרק – שנטענה בבקשה להטלת העיקול הזמני – לפיה לחברה זכויות בנכס המושכר אינה נכונה אלא הקניין בנכס, לרבות דמי השכירות שעוקלו, הוא של המבקשים ועובדה זו משמיטה את הבסיס לבקשת העיקול הזמני של המפרק.
טעמיו הנוספים של המבקש 2 לתמיכה בבקשת הארכת המועד הם כי בסמוך להטלת העיקול הזמני חדל בא-כוחו הקודם של המבקש 2 לייצגו, דבר שהצריך את המבקש 2 להחליף בא-כוח וזה קיבל את הטיפול בתיק רק ביום 29.5.08; נדרש זמן לצורך איתור מסמכים לשם הגשת הבקשה; המבקש 2 לא היה מודע לכך שהמועד להגשת בקשה לביטול העיקול הזמני קצוב בזמן ויש לראות בכך טעות שבדין המצדיקה הארכת המועד; כי לצורך הכרעה צודקת במחלוקת מן הראוי ליתן למבקש 2 אפשרות להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני; ולמבקש 2 אין כל מקורות הכנסה פרט לדמי השכירות שעוקלו. לחילופין עותר המבקש 2 כי גובה העיקול הזמני יוקטן באופן שסך של 5,000 ש"ח מהכספים לא יעוקל, וזאת על-מנת לאפשר את כלכלת רעיית המבקש 2 ושלשת ילדיו.
5. המפרק מתנגד לבקשה להארכת מועד כי הטעם העיקרי המועלה בה הוא החלפת ייצוג וכי אין בטעם זה כדי להכשיר עיכוב בהגשת בקשת ביטול של עיקול זמני. גם כונס הנכסים הרשמי מתנגד להארכת המועד. נטען כי טעמיו של המבקש 2 אינם מצדיקים להיעתר לבקשתו. על-פי הכנ"ר, גם אם הקניין בנכס המושכר הוא של המבקש 2 ולא של החברה, אין בכך בכדי להצדיק את קבלת הבקשה שכן כנגד המבקש 2 מתנהל באופן אישי הליך מכוח סעיפים 373-374 לפקודת החברות.
6. דין הבקשה להארכת מועד – להידחות.
המועד להגשת בקשה לביטולו של עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד הוא מועד הקבוע בתקנות. ככזה, הארכתו מחייבת טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 סיפה לתקנות). הצורך בטעמים מיוחדים שיירשמו נובע מכך שעמידה במועדים נדרשת לצורך פעולתם הסדירה של בתי-המשפט ומכך שיש לקיים את מצוות מחוקק המשנה. ככלל, "טעם מיוחד" הוא סיבה שמנעה מבעל הדין לעמוד במועד הקבוע בתקנות, בדרך-כלל עקב סיבה שאינה בשליטתו. אי-עמידה במועדים הנובעת מסיבה המצויה בשליטת בעל הדין או בא-כוחו – לא תצדיק בדרך-כלל הארכת מועד הקבוע בתקנות (בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 211 (1996)).
הטעם העיקרי שמעלה המבקש 2 בבקשתו, לפיו אין לחברה כל קניין בנכס המושכר למחזיקה וכי הקניין מסור לו ולמבקש 1, אינו יכול להועיל למבקש 2 בבקשתו כאן. יש לזכור כי כנגד המבקש 2 מתנהל הליך נפרד בו נתבע באופן אישי להשיב כספים ונכסים לקופת הפירוק. העיקול הזמני שהוטל על דמי השכירות שמשלמת המחזיקה למבקש 2 הוטל באופן נלווה להליך שם ועל-מנת להבטיח שלא יוכבד ביצועו של פסק-דין שיינתן שם כנגד המבקש 2, ככל שיינתן. גם אם הקניין בנכס המושכר מוקנה למבקש 2 – ואינני מכריעה בסוגיה זו כלל ועיקר – אין בכך כדי לעשות את דמי השכירות כבלתי-ניתנים לעיקול זמני. בעניין זה מקובלת עלי עמדת הכנ"ר.
גם יתר טעמיו של המבקש 2 להארכת המועד אינם מצדיקים היעתרות לבקשה. כך, החלפת הייצוג, אף שבמקרים מסויימים עשויה להצדיק הארכת מועד, אינה מהווה טעם מיוחד במקרה דנן שכן אף לגרסת המבקש 2 לא אצה לו הדרך במציאת ייצוג חלופי: הפסקת הייצוג על-ידי בא-כוחו הקודם ארעה בסמוך להטלת העיקול הזמני ואילו נטילת הייצוג על-ידי בא-כוחו הנוכחי ארעה חודשיים ימים אחר-כך.
7. יש לדחות גם את בקשתו החלופית של המבקש 2 להקטין את גובה העיקול הזמני. בקשה חלופית זו הועלתה לראשונה בתשובת המבקש 2 לתשובת הכנ"ר, כך שלכנ"ר ולמפרק לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליה. יתרה מזו, היא אינה נתמכת בתצהיר ובראיות פרט לאמירה כללית (סעיף 9 לתצהיר שצורף לבקשה להארכת מועד) לפיה העיקול זמני משליך על אורחות חייו של המבקש 2. ככל שימצא לנכון, יוכל המבקש 2 לעתור במסגרת בקשה נפרדת להקטנת גובה העיקול או להמרתו (תקנה 368 לתקנות).
8. לאור כל אלה אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. ממילא יש לדחות גם את בקשת ביטול העיקול."

[58] בש"א (ק"ג) 576/08 יצחק חיימג'אן נ' אלי מור יוסף, עורך-דין, תק-של 2008(2) 19890 (2008).
[59] בש"א (חי') 10778/08 רימר ובניו בע"מ (בפירוק) נ' עורך-דין מוטי בן ארצי, מפרק רימר ובניו בע"מ (בפירוק) ואח', תק-מח 2008(3) 6311 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו במעמד צד אחד - בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקול (תקנה 367 לתקנות)