תובענה תכיל מלוא הסעד, מי שלא תבע סעד אחד מרבים (תקנות 44 ו- 45 לתקנות)

ב- בש"א (שלום – ת"א) 162091/08[10] נפסק מפי כב' השופט שינמן יעקב:

"החלטה
בפניי בקשת התובע ב- ת"א 23648/08, יוסף נהרי (להלן: "המבקש"), לפיצול סעדים.
הרקע לבקשה
1. המבקש הינו חסוי, הלוקה במחלת האלצהיימר, אשר ביום 28.9.2006 מונה לו, על-ידי בית-משפט לענייניי משפחה בכפר סבא, אפוטרופוס, שהינה – עורך-דין מרגלית נח.
2. המשיב, יצחק זילבר חדד, הינו עורך-דין (להלן: "המשיב"), שנשכר על-ידי המבקש, על-מנת שיגיש בשמו תביעה כספית כנגד מרדכי לחוביץ, חברת יזום ניהול וביצוע י.נ.ו.ב בע"מ ומר ברוך לנצנר (להלן: "הנתבעים בתביעה הכספית").
3. ביום 10.5.01, הגיש המשיב, בשם המבקש, תביעה כספית בסך 3,462,444 ש"ח, כנגד הנתבעים בתביעה הכספית, ובתמורה שילם המבקש למשיב שכר-טרחה הנעמד בכ- 43,000 ש"ח, ובנוסף שילם המבקש למשיב סך של 43,442 ש"ח אגרת בית-משפט.
4. לטענת המבקש, המשיב טיפל בתביעה ברשלנות, תוך שהוא מפר את חובותיו כעורך-דין.
5. ביום 15.12.03, התקיים דיון בבית-משפט מחוזי בתל-אביב, ומאחר שהמשיב לא הופיע ולא הגיש תצהירי עדות ראשית, הוחלט על-ידי כב' השופט א' שילה לדחות את תביעת המבקש, וחייבו לשלם לכל נתבע סך של 25,000 ש"ח+ מע"מ, בגין הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין (להלן: "פסק-הדין").
6. ביום 19.2.2004, הגיש המשיב בקשה לביטול פסק-הדין, אשר, בסופו של יום, נדחתה.
7. בשנת 2005, נפתח כנגד המבקש תיק הוצל"פ, על-ידי שניים מהנתבעים התביעה הכספית. ביום 19.7.07, הגיעו המבקש וחברת יזום ניהול וביצוע י.נ.ו.ב בע"מ ומר ברוך לנצנר – הסכם, לפיו סכום החוב שעמד ביום ההחלטה מיום 15.12.03, על-סך 25,000 ש"ח + מע"מ יעמוד על-סך 41,674 ש"ח. בעניין מר מרדכי לחוביץ – עדיין לא נפתח על ידו הליכי הוצל"פ כנגד המבקש, וסכום החוב עומד על-סך 47,420.81 ש"ח.
8. ביום 8.4.2008, הגיש המבקש תביעה כספית בסך של 175,536 ש"ח, ת"א 23648/08 (להלן: "התובענה"), בגין החזר הוצאות ששילם למשיב, והחזר תשלומים שבהם חוייב לשלם בתביעה הכספית שהגיש נגד הנתבעים בתביעה הכספית.
הבקשה לפיצול סעדים
9. כעת מבקש המבקש לפצל את הסעדים, כך שיתאפשר לו בעתיד להגיש כנגד המשיב תביעה בגין רשלנות על-סך 3,462,444 ש"ח, שהוא סכום התביעה שהגיש לבית-המשפט המחוזי, שנדחתה.
10. המבקש מנמק את בקשתו לפיצול הסעדים בשני נימוקים:
א. הסמכות לדון בתביעה על-סך 3,462,444 ש"ח נתונה לבית-המשפט המחוזי.
ב. לתובע יסוד להאמין שהנתבע נמצא במצוקה כספית, וספק גדול אם בידו לשלם סכומים אלה.
התשובה לבקשה
11. בתגובה לבקשה, טען המשיב, כי מדובר לכאורה באותה עילה אשר בגינה מבוקש לפצל את הסעדים. לטענתו, כעולה קטגורית מן הבקשה, מדובר באותו סעד – דהיינו סעד כספי. הגדרת הסכום כתביעת נזיקין, לעומת העילה הקודמת שאינה נזיקית, יש בה כדי לקעקע את בסיסה של הבקשה, שהרי מדובר ב- 2 עילות שונות. לעומת זאת, אם מדובר באותה עילה, לא ניתן לבקש פיצול סעדים, היות ומדובר באותו סעד – סעד כספי.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, הנני מגיע לכלל מסקנה, כי יש לדחות את בקשת המבקש.
הבסיס הנורמטיבי להגשת בקשה לפיצול סעדים נמצא בהוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") הקובעות:
'44. תובענה תכיל מלוא הסעד
(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה...
(ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.
45. מי שלא תבע סעד אחד מרבים
מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעוֹ, אלא-אם-כן הרשה לו בית-המשפט שלא לתבעו.'
בבוא בית-המשפט לדון בבקשה כגון דא, עליו להשיב על השאלה, האם הסעדים שפיצולם מבוקש נובעים מאותה עילה, ואם התשובה על כך חיובית, הרי שהכלל הוא, כי אין לאפשר פיצול סעדים נוכח הוראות תקנה 44 לתקנות סד"א. יחד עם זאת, במקרה שהתשובה חיובית, לבית-המשפט שיקול-דעת ויכול הוא להיעתר לבקשה, אם שוכנע, כי בנסיבות העניין קיים אינטרס מיוחד, שמקורו בקיומה של "סיבה עניינית..." או '... משום שהתובע בוחר לפצלן (את תביעותיו) מטעמי נוחיות או יעילות' (ע"א 329/73 מלון סטפניה בע"מ נ' עזבון המנוחה ליזה מילר, פ"ד כח(1) 19, 20).
מדובר במקרים שבהם הכלל של 'מעשה בית-דין עלול להחמיר עם המבקש לעמוד על זכויותיו המהותיות, וקשיים דיוניים עומדים כאבני-נגף בדרכו' (בנימין רוטנברג "פיצול סעדים" משפטים טז (התשמ"ו) 390, 393).
מהי, אם כן, "עילה" לצורך הדיון בתקנות 44 ו-45:
'לעניין המושג "עילת תובענה" שבתקנה 45, המבחן הקובע הינו: כל אשר בלשון בני האדם, נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו. מלכתחילה הוגדר המונח... בצמצום.. מאוחר יותר נקבעה בפסיקה הגדרה רחבה יותר למונח זה לעניין תקנה 45. הגדרת המונח "עילה" רחבה וחורגת מעבר למשמעותה הרגילה, כשהשיקול הקובע הוא, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה.
לבחינת זהות העילות 'אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנידונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על-מנת שתקבע זהות העילות. מכאן ניתן להסיק, כי מבחן ה"עילה" לצורך התקנה, הוא מבחן מרחיב, לאמור, העילה נחשבת לעילה זהה אם הסכסוך בשאלה המהותית הוא זהה.' (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי פרק ז', עמ' 127 (מהדורה תשיעית, סיגא – הוצאה לאור בע"מ,2007)
האם העניינים הנדונים בעניינינו והסעדים אותם מבקש המבקש לפצל, נופלים בגדרה של אותה עילה?
עיון בחומר שלפניי, מוביל למסקנה, כי הסעדים המבוקשים בבקשה, נובעים מעילת תביעה אחת. עילת התביעה במקרה דנן, הינה עילה נזיקית – שהריי, לטענת המבקש, כתוצאה מרשלנות המשיב, נגרם לו נזק כספי, וכעת הוא מבקש את השבת המצב לקדמותו, שהיה בטרם נדחתה התביעה שהגיש המשיב בשמו.
עילת התביעה במקרה דנן, חייבה את המבקש, לתבוע את מלוא הנזק שנגרם לו, בגין רשלנות המשיב, בייחוד כאשר כבר היום מגובשים הנזקים, היקפם ידוע למבקש, ואם הוא רוצה אין כל מניעה להגשת התובענה כולה.
טיעוני המשיב הינם טיעונים משפטיים ובמקרה שכזה לא היתה חובה לצרף לתשובתו תצהיר. המבקש אם ירצה, יכול למחוק תביעתו, למצות את כל סעדיו וזכויותיו ולהגיש תביעתו בבית-המשפט הנכון לטעמו (בבית-המשפט המחוזי).
לאור האמור, הבקשה לפיצול סעדים נדחית. נוכח התוצאה, המבקש ישלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 750 ש"ח + מע"מ."
ב- רע"א 2695/08[11] נפסק מפי כב' השופט א' רובינשטיין:

"החלטה
א. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ברוש) מיום 26.2.08 בתיק בר"ע 2638/07, בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת בית-משפט השלום (השופט שינמן) מיום 6.11.07 בתיק בש"א 157412/07.
ב. בשנת 2000 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאי-הכרתה בשיטת לחימה שפיתח (ת"א 16199/00; להלן: התביעה הראשונה). במקביל ננקטו גם הליכים מינהליים (בג"צ 29/03 דוכן נ' שר המדע התרבות והספורט (לא פורסם)). בשנת 2005 הגיש המבקש בקשה לפיצול סעדים, בה טען כי מאז הגשת התביעה נגרמו לו נזקים נוספים. ביום 15.3.06 נדחתה הבקשה. בשנת 2007 הגיש המבקש תביעה נוספת נגד המשיבה (ת"א 12687/07; להלן: התביעה השניה), בה נתבע צו עשה שיחייב את המשיבה להכיר בשיטתו, ופיצוי בעבור הנזקים שנגרמו לו לטענתו מאז הגשת התביעה הראשונה. הדיון בשתי התביעות אוחד. בהמשך הגישה המשיבה בקשה לסילוק התביעה השניה על-הסף, בין היתר בנימוק שהצו שהתבקש אינו בסמכות בית-משפט שלום, ושמשנדחתה הבקשה לפיצול סעדים לא היה המבקש רשאי להגיש תביעה נוספת בגין נזקיו.
ג. ביום 6.11.08 קיבל בית-משפט השלום את הבקשה באופן חלקי. אשר לצו, אמנם התקבלה עמדת המשיבה לפיה בהיעדר סמכות יש למחוק את התביעה. ואולם לגבי התביעה הכספית נקבע, כי טרם החלו דיוני ההוכחות בתביעה הראשונה, ואין מניעה להגדלת הסכום הנתבע, 'בין אם הדבר נעשה באמצעות בקשה לתיקון כתב התביעה הראשון, ובין אם על-ידי הוספת תביעה נוספת שאוחדה עם התביעה הראשונה'. הוטעם כי אם 'אכן נגרמו לתובע נזקים, הוא זכאי שטענותיו ישמעו וייבדקו על-ידי בית-המשפט המוסמך'. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי.
ד. ביום 26.2.08 קיבל בית-המשפט המחוזי את הבקשה, דן בה כבערעור – וקיבל את הערעור לגופו. הוזכר, נקבע כי תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי 'תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה... תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה'; ולפיכך נפסק, כי משנדחתה בקשת המבקש לפיצול סעדים, לא היה רשאי להגיש תביעה נוספת. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען כי מעשה בית-דין נוצר רק לאחר הכרעה בתביעה הראשונה; כי ניתן לסטות מעיקרון מעשה בית-דין משיקולי צדק (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נא(1) 68); כי ביסוד התביעה השניה עילה שונה; ושמחיקה היא סעד קיצוני שאין לנקטו אלא במקרים חריגים.
הכרעה
ה. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123) – ואין המקרה שלפנינו בא בכללם. ועוד, בניגוד לנטען, בית-המשפט המחוזי קבע מפורשות כי התביעה השניה נובעת מאותה עילה שביסוד התביעה הראשונה – והצביע כי כך מפורש בכתב התביעה. אף-על-פי-כן, דומה כי לא נחסמה דרכו של המבקש, ולא ניתן לומר כי שיטת המשפט אינה מאפשרת לתובע לתבוע נזקים שסבל לאחר הגשת התביעה המקורית שטרם הוכרעה.
ו. דומה כי המערער, שאיננו מיוצג, החליף בין עיקרון מעשה בית-דין לבין עיקרון מיצוי העילה. במקרה שלפנינו אין המדובר במעשה בית-דין, שכן – כפי שציין המבקש – לא ניתן פסק-דין בתביעה הראשונה. קביעת בית-המשפט המחוזי מיוסדת על תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה חובת התובע למצות את עילת תביעתו ונביא כאן את נוסחה כולו:
'44. תובענה תכיל מלוא הסעד
(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית-המשפט.
(ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.'
לשיטת בית-המשפט המחוזי לא כלל המבקש בתובענה חלק מהסעד – ולפיכך 'לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה' (יצויין כי ביחס לתקנה זו, אין מקום ככלל לפיצול סעדים, להבדיל מתקנה 45 העוסקת בסעדים שונים ובאפשרות לפצלם: ע"א (ת"א) 173/76 הרשקוביץ נ' וקסלר, פ"מ לז(2) 175, 190; מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה 15, התשס"ז) 624; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) 166). גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 9, התשס"ז) 124-125.
ז. ברם, חרף דחיית הבקשה יש לציין את שני אלה: ראשית, אין זה ברור שעיקרון מיצוי העילה נכנס לפעולה בטרם הוכרעה התביעה הראשונה. כך כתב השופט (כתארו אז) שלמה לוין לגבי חובת מיצוי הסעדים שבתקנה 45:
'מטרתה של תקנה 45 היא למנוע במקרים ראויים, על-ידי מתן רשות לפיצול הסעדים טענה של מעשה בית-דין הנובעת ממיצוי העילה בה נתבע רק אחד או חלק מהסעדים שנצמחו מאותה עילה... כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה הראשונה אין תקנה 45 מונעת הגשת תובענה בשל אותה עילה בה נתבע סעד אחר; הטענה שהנתבע יוכל לעורר כנגד הגשת התביעה השניה לא תהיה שלא ניתנה רשות לפיצול הסעדים אלא טענה של LIS ALIBI PENDENS ובית-המשפט ישקול אותה לפי הכללים החלים על דוקטרינה זו ואם ימצא שיש בה ממש יעמיד את הדיון באחת משתי התביעות.' (ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541, 547; ראו גם: ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ, פ"ד מב(4) 805, 809; זוסמן, 169)
ח. אך חשוב מזה: כל עוד לא הוכרעה התביעה הראשונה, דרך המלך – והיא גם בת השכל הישר – לתבוע נזקים נוספים שנגרמו לאחר הגשתה, היא באמצעות בקשה לתיקון כתב התביעה. כך נאמר, בין היתר, בפסק-הדין אליו הפנה בית-המשפט המחוזי בפסקה 6 לפסק-דינו:
'מקום שהתובע תבע רק מקצת סכום הפיצוי בשל עילתו, חלות תקנות 44 ו-45, ועם מיצוי זכות התביעה משתיקים תביעה נוספת. בית-המשפט אף אינו מוסמך לשחרר את התובע מן ההשתק.
ואולם אין השתק נכנס לכלל פעולתו אלא עם מתן פסק-הדין בתביעה הראשונה. כל עוד התביעה הראשונה תלויה ועומדת, בית-המשפט כוחו עמו להתיר את תיקונה מכוח תקנה 97, ועל-ידי כך גם להביא את התביעה הנוספת לדיון...
כל שעל המבקשת לעשות הוא, לעתור אל רשם בית-המשפט כדי לקבל רשות לתקן את תביעתה הראשונה על-ידי הוספת העובדות שבתביעה השניה, תוך הגדלת סכום התביעה, וחזקה על הרשם שהיתר זה יינתן לה.' (בר"ע 235/72 "טאנרי קרה פיס ושות'" נ' נתן שנלר, פ"ד כז(1) 156, 157 – מ"מ הנשיא, כתארו אז, זוסמן)
(ראו גם ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141, 145-146; בר"ע 384/88 מרגלית נ' כהן, פ"ד מז(2) 617; גורן שם, 156. בסופו של יום, בכגון דא, גם לאחר הכרעת בית-המשפט המחוזי אין הדרך נחסמת כלפי פניה בבקשה לתיקון כתב התביעה – שתידון לגופה בהתאם לכללים החלים על בקשות מסוג זה; זאת – בהתחשב בשלב הדיוני אליו הגיעה התביעה הראשונה, ומקום שלאור הגשת ההליך הנוכחי מודע הצד האחר לטענות הרלבנטיות. אפשרות זו במקרה דנא אף הוזכרה בחיוב על-ידי בית-משפט השלום, כמצוטט מעלה בפסקה ג'. הדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות, מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי קבלתה של בקשה כאמור, אם תוגש, או באשר לטענות לגופן.
ט. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה."

[10] בש"א (שלום – ת"א) 162091/08 נהרי יוסף נ' חדד יצחק ז'ילבר, עורך-דין, תק-של 2008(4) 15146
(2008).
[11] רע"א 2695/08 אבי דוכן נ' מדינת ישראל – משרד החינוך, תק-על 2008(2) 2956 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תובענה תכיל מלוא הסעד, מי שלא תבע סעד אחד מרבים (תקנות 44 ו- 45 לתקנות)