botox

סעדים זמניים בהליכים בין הרשות המקומית והאזרח

1. עקרונות כלליים
בסעיף ההגדרות שבתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן למצוא את הגדרת "סעד זמני":
" "סעד זמני" - סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק-הדין, לרבות צו עשה, צו לא תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית-המשפט ייתן, בנסיבות העניין, לפי הוראות פרק כ"ח;"
הסעד הזמני בא לעולם בכדי להתמודד עם מצבים מסויימים, במטרה ליתן למבקש סעד הזמני, בין בטרם הגשת התביעה ו/או המצאתה ו/או לאחר הגשתה, סעד דחוף שיש בו כדי לסכל איונו של הסעד המתבקש בתביעה, אם הסעד הזמני לא יינתן.
הסעדים הזמניים מגוונים המה ומשלימים זה את זה. מתן סעד זמני אין משמעותו שלא נגרמת פגיעה בצד שכנגד, אלא שפגיעה זו מוצדקת היא.
מטרתו של הסעד הזמני לשמור על המצב הקיים או להפסיק מיידית מצב בלתי-נסבל אליו נקלע המבקש. ההצדקה להתערבות בית-המשפט בשלב מוקדם של ההליכים קיימת, בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להתקפח בעקבות שינוי מצב קיים או שיש צורך להפסיק פגיעה חמורה במבקש הצו {בש"א (יר') 2343/03 חברת "קליק" נ' רו-דן אופנה בע"מ, תק-מח 2003(3), 129 (2003)}.
הסעד הזמני מיועד לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, החל מיום הגשת התובענה לבית-המשפט ועד למתן פסק-הדין.
בית-המשפט לא יושיט סעד זמני אלא אם מתן הסעד דרוש להבטחת הליך תקין או לביצועו היעיל של פסק-הדין {עס"ק (ת"א-יפו) 34/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' בנק ישראל, תק-עב 2004(2), 858 (2004)}.
מרבית הסעדים הזמניים מיועדים, בעיקר, לשמירת המצב הקיים, הסטטוס קוו, העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני. לפיכך, מוגשת הבקשה לסעד זמני לצורך הקפאת המצב, שהיה קיים עובר להגשת התובענה. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם-לא-כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין בתובענה {ס"ק (ת"א-יפו) 34/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' בנק ישראל, תק-עב 2004(2), 858 (2004); עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.01)}.
יודגש, כי אין הבקשה למתן סעד זמני בחינת "שביל צדדי" בלבד במערכת בירור הפלוגתאות שבין בעלי הדין: אמת נכון הדבר במישור התיאורטי שאין במתן צו זמני כדי לחתוך את זכויות בעל הדין. אך לעיתים עשויה במישור המעשי, החלטה בבקשה למתן סעד זמני, להכריע את הכף בתובענה לכאן או לכאן. עצם העובדה כי קיים פער זמנים, לעיתים, רב בין מועד הגשת התובענה לבין מתן פסק-הדין בה, עשוי לחייב התייחסות לגבי מה שיקרה בתקופת הביניים ולשם כך נוצרה תורת הסעדים הזמניים על כלליה השונים.
בית-המשפט אינו צריך להתייחס לבקשה למתן סעד זמני כאל מעין "בת חורגת" בהליך השיפוטי, שיש לסלקה מעל פניו כמין מטרד, כל עוד לא הצביע המבקש על קיומן של נסיבות יוצאות דופן המצדיקות היעתרות לבקשה {רע"א 2508/98 מתן י' מערכות תקשורת נ' מילט תקשורת, פ"ד נג(3), 26 (1998)}.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את התנאים הנדרשים לשם מתן סעד זמני:
"362. בקשה לסעד זמני
(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית-המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית-המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום-לב צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."
כאשר ניצבת בפני בית-המשפט בקשה למתן סעד זמני ועליו להכריע בה, על בית-המשפט לבדוק את העניינים עיקריים הבאים:
הראשון, סיכויי התביעה העיקרית, כלומר, השאלה היא האם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה.
השני, מאזן הנוחות שבין הצדדים, שעניינו ביחס שבין הנזק שייגרם למבקש, אם לא יינתן הסעד הזמני, אל מול הנזק שייגרם למשיב, במידה ויינתן הסעד הזמני כמבוקש. היינו, השאלה היא, האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים, הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי-מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מאשר נזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו.
השלישי, האם קויימה חובת תום-הלב ונקיון כפים של המבקש. עיקרה, למשל, גילוי כל העובדות הרלבנטיות.
הרביעי, היעדר קיומו של שיהוי בהגשת הבקשה לסעד הזמני.
נקבע כי בדיקת קיומו של התנאי הראשון שלעיל תעשה באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים ובעניין זה נתון שיקול-דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעיתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור.
מי שפונה לבית-המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות בפני בית-המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו וגם במקרה של ספק, על המבקש להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו מה יש לגלות לבית-המשפט ומה לא {רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165 (1993); באשר לחובת המבקש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב ולחובה לנהוג בהגינות ובסבירות ראה בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3), 449 (1981); רע"א 8113/00 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, דינים עליון נט 390 (2001)}.
קיימים סוגים שונים של סעדים זמניים. כל סעד זמני בעל אופי אחר ושונה מרעהו. קבלת סעד זמני אחד עשוי להיות קשה להשגה מאשר אחר. לדוגמה, קבלת סעד זמני מסוג צו עשה זמני קשה יותר להשגה מאשר צו מניעה זמני, שהוא הסעד ההפוך לצו עשה זמני.
כלל הוא על-פי ההלכה הפסוקה כי:
"בית-המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן אם לא יינתן הצו."
{ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח(3), 647, 653 (1964)}
אף-על-פי-כן נקבע בפסיקה {ע"א 826/75 חל"צ (חברה לשיווק צמיגים) נ' צמג - צמיגים, פ"ד ל(3), 831 (1976)}כי באותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבהן זכאי המבקש מהותית לסעד זמני, אין בזהותו לסעד העיקרי כדי לשלול תמיד את מתן הסעד, אף אם לעיתים יש בדבר, למעשה, כדי להכריע את גורל התיק.
הגשת בקשה לצו מניעה או כל בקשה לסעד זמני אחר, כרוכה במאבק, שנעשה תוך זמן קצוב, וחובה שתיעשה ללא שיהוי ותוך זמן קצר ממועד האירוע בגינו עותרים לבית-הדין. תובע אשר ישתהה ויגיש בקשתו מאוחר, סביר להניח שבקשתו תידחה, שכן צו המניעה נועד לשמר את המצב הקיים.

2. עקרונות יסוד לסעד הזמני לסוגיו השונים
2.1 שמירה על המצב הקיים
הענקתו של סעד זמני נובעת ברוב המקרים מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת בדרך-כלל על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה.
אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה ובעיקר על תוצאותיו ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן {בש"א (כ"ס) 1065/04 שולמית שטיין ואח' נ' זאב שטיין, תק-מש 2004(3), 297 (2004)}.
2.2 נקיון כפיים של מבקש הסעד וגילוי מלוא העובדות הרלבנטיות לסעד המבוקש
סעד זמני הינו סעד שביושר ולכן על המבקש סעד מן היושר התלוי בשיקול-דעת בית-המשפט לבוא בידיים נקיות.
התנהגות המבקש בעניין המשמש נשוא הדיון צריכה להיות ללא דופי, מעשיו ללא רבב, ועמדתו כלפי בית-המשפט הוגנת וישרה.
העלמת עובדות חשובות בבקשה או הסתרת האמת במתן עדות בבית-המשפט, עלולים להיות בעוכרי המבקש שכן, התנהגות כזו עלולה להביא לדחיית בקשתו על-הסף {ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'יו, פ"ד יט(2), 578 (1965); בש"א (יר') 16705/04 באסם עמירא ואח' נ' שירותי בריאות ואח', תק-עב 2004(3), 4527, 4528 (2004)}.
בבואו של בית-המשפט להעניק סעד מן היושר עליו לשאול עצמו האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, האם בא התובע לבית-משפט ביושר ובנקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות, מידיעת בית-המשפט, ובלבד לזכות בצו.
צד אשר אינו נוהג בתום-לב, אינו יכול לבוא בטרוניה כי הצד השני אינו תם-לב ויש לשלול ממנו זכות מן היושר. המבקש לשלול מצד זכות שביושר צריך לבוא גם הוא לבית-המשפט בנקיון כפיים {בר"ע (ת"א-יפו) 1469/02 דורון פרסאי נ' חברת לקסמי אינטרנשיונל בע"מ, תק-מח 2003(2), 3200, 3206 (2003)}.
אין מעניקים צו למבקש הנוטל החוק לידיו. כלל זה של נקיון כפיים חל בעיקר על זה המבקש את הצו ולא על זה שכנגדו מבקשים את הסעד {ע"א 40/63 בלפוריה נ' מועצה מקומית עפולה, פ"מ לו 266; ת"א 717/53 יצחק אברהם נ' אליהו קוטי, פ"מ יג 33}.
מי שפונה לבית-המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית-המשפט {רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות יצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165 (1993); בש"א (יר') 3323/99 בסאם מוחמד אברהים עטון נ' מוחמד טהא מוחמד עפאנה, תק-מח 99(2), 2707 (1999); בש"א (כ"ס) 3830/03 ח.ע נ' ח.י, תק-מש 2004(1), 13, 17 (2004)}.
כלומר, המבקש מבית-המשפט סעד מן היושר יגלה לבית-המשפט את כל העובדות הצריכות לעניין על-מנת שלא יושג הסעד המבוקש על יסוד עובדות חלקיות. משלא עשה כן, נגועה בקשתו בחוסר נקיון כפיים ודי בכך על-מנת לדחות בקשה לסעד זמני {בש"א (ת"א) 132995/01 המכללה ללימודי אוטוקד בע"מ ואח' נ' תחנה מרכזית, תק-של 2002(1), 18 (2002); ע"א 40/63 בלפוריה נ' מועצה מקומית עפולה, פ"מ לו 266}.
יודגש כי בבקשות מן הסוג של צווי מניעה על המבקש לגלות לבית-המשפט את מלוא העובדות, ודי בהעלמת עובדות שהיה עליו לגלותן, שלא להיעתר לבקשתו {בש"א (פ"ת) 1821/98 איברהים מחמוד נ' מדינת ישראל, תק-של 99(1), 141 (1999); בש"א (פ"ת) 1203/98 קופת חולים נ' לאה (חניון) בע"מ, תק-של 98(4), 246 (1998)}.

התשובה לשאלה האם לעולם דוחים את בקשתו של מי שבא לבקש סעד זמני, וידיו אינן נקיות, או שבא שלא בתום-לב - כאשר יסודה של הבקשה בהפרת זכות שבדין - אינה פשוטה ופתרונה אינו קל. כרוכות בה, בין היתר, השאלות האם הסעד המבוקש מקורו בדיני היושר או שהוא מכוח הדין, האם יש עדיין מקום להבחנה זאת או שחלפה ועברה מן העולם, האם יש לשקול בין השיקולים את הוראות הסעיפים 12, 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 {להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)" או "חוק החוזים"}, ושאלות נוספות {רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו, פ"ד נה(2), 307 (2000)}.
בעתירות מינהליות מושם דגש על סוגיית תום-הלב ונקיון הכפים וכן על הפרת החוק על-ידי המבקש המהווה עילה לדחיה על-הסף של עתירתו.
יש להחיל גזירה שווה מהקפדה זו בעתירות מינהליות גם לעניין מתן הסעד הזמני {ראה לעניין זה עת"מ (ת"א-יפו) 1130/03 המילטון 2000 בע"מ נ' מועצה איזורית חוף השרון ואח', תק-מח 2004(1), 2020, 2022 (2004); בג"צ 609/75 מתתיהו ישראלי נ' ראש עיריית ת"א יפו ואח', פ"ד ל(2), 304 (1976); בג"צ 6597/00 מרקעי תקשורת נ' עיריית ת"א ואח', תק-על 2000(3), 1730 (2000)}.
אין לאפשר מתן סעד זמני אשר מטרתו להפעיל לחץ על הצד השני ובכך להשיג רווחים משניים. אם נאמר כך הרי שאין אנו מגינים על זכויות צד אחד המבקש סעד והגנה, אלא מאפשרים לצד האחר להשיג יתרונות בלתי-הוגנים ובכך ניתן יד לשימוש לרעה בהליכי בית-משפט {בש"א (כ"ס) 12120 פלוני ואח' נ' אלמונית, תק-מש 2002(1), 1 (2002)}.
בקשה לצו מניעה זמני הנגועה בחוסר תום-לב במובן זה שיש בה משום התחכמות ופגיעה בזכותו של נושה למימוש המישכון, ככל שהדבר אמור בהגשת בקשה זמנית בהליך אחר לאחר שהמבקש נכשל במסגרת משפטית אחרת - דינה להידחות, ובפרט שהמבקש מנסה לעקוף בבקשתו, סעד זמני, וכן הליכים אחרים המתנהלים באותו עניין {בר"ע (ת"א) 1221/02 המשביר סוכנויות נ' משה עזרא, תק-מח 2002(2), 5214 (2002)}.
חשוב להדגיש כי אין לטעון טענת "חוסר נקיון כפיים" באורח סתמי וללא בסיס עובדתי. הפרחתם לאוויר של חשדות בדבר חוסר נקיון כפיים אשר אין להם כל עיגון בחומר הראיות - היא עצמה עלולה להכתים את ידיו של המחשיד, ועל כגון דא כבר נאמר כי "כשם שמקפידים אנו עם נקיון כפיו של עותר פוטנציאלי, כן מן הראוי, כי נקפיד עם נקיון לשונו של משיב פוטנציאלי" {בג"צ 688/81 מיגדה נ' שר הבריאות, פ"ד לו(4), 85, 90 (1982)}.

2.3 שיהוי
בסיסה של טענת שיהוי, להבדיל מהתיישנות, הינו שינוי מצבו של המשיב לרעה בשל חלוף הזמן, וזאת בנוסף להשתהות בלתי-מוצדקת מצד מבקש הסעד {בש"א (ת"א-יפו) 13415/04 נאמנות תיאטרון הלאומי "הבימה" נ' יעקב אגמון ואח', תק-מח 2004(4), 3101, 3104 (2004)}.
אחד השיקולים שעל בית-המשפט לשקול שעה שהוא דן בבקשה לצו מניעה זמני, הוא האם המבקש השהה את פנייתו זמן רב יתר-על-המידה? שכן, שתיקתו מעידה על-כך שהעניין כלל לא היה דחוף, אלא-אם-כן, ניתן הסבר מניח את הדעת לשתיקה כאמור.
לא בכל מקרה שיהוי יהיה גורם לדחיית בקשה לסעד זמני. הדבר נעוץ באופיו של העניין בגינו מבוקש הסעד הזמני. שיהוי כשהוא לבדו אין בו כדי למנוע תמיד צו הנוגע לחופש העיסוק. יחד-עם-זאת, יש בו בשיהוי כדי להצטרף לשאר הגורמים שהביאו למסקנה כי דין הבקשה להידחות {בש"א (ת"א-יפו) 6365/04 א.ו.ר. הספקה טכנית בת ים בע"מ נ' תמם ויקטור ואח', תק-עב 2004(4), 668, 672 (2004)}.
אם-כן, לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח, כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-ליבו של התובע {ע"א 403/63 תמיר נ' שמואלי, פ"ד יח(1), 47, 53 (1964); ע"א 410/87 עזבון ליברמן נ' יונגר, פ"ד מה(3), 749 (1991)}.
הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך {ע"א 7853/02 מיכל דוידי נ' חברת מצפה אבו טור בע"מ, תק-על 2004(2), 2638 (2004); בש"א (חי') 7564/04 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סאמר נעים זבן, תק-מח 2004(3), 6443 (2004)}.
אומנם שיהוי לכשעצמו לא יביא לדחיית הסעד, אך בהיעדר נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן, אין אלא לדחות את הבקשה {רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית נ' אשרז עיבודים נתונים בע"מ, פ"ד מז(1), 45 (1992)}.
מן האמור לעיל עולה כי על המבקש צו ביניים מוטלת החובה לשכנע את בית-המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת.
אין לומר כי השיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהיעדר נימוקים כבדי משקל, להיפוכו-של-דבר, כך בדרך-כלל יש לנהוג. קל וחומר שאין להיענות לבקשה מושהית, אם מצטרפים לכך שיקולים נוספים, הכרוכים בשיהוי ומשולבים בו {רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית נ' אשרז עיבודים נתונים בע"מ, פ"ד מז(1), 45 (1992); בש"א (ב"ש) 3182/04 גז יגל חברה להפצת גז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, תק-מח 2004(3), 2900, 2905 (2004)}.

2.4 הערובה
בית-המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן ערבות מספקת, להנחת-דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת.
בית-המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
למעשה תקנות סדר הדין האזרחי מכירות בשלושה סוגים של ערבויות: התחייבות עצמית; ערבות אחרת לשביעות רצון בית-המשפט ועירבון.
כך למשל, ערובה מהווה בטוחה לקיום חיוב כלשהו, והיא באה לשפר את מצבו של הנושה ולהגביר סיכוייו לממש זכותו. המונח "ערובה" כולל בטוחה מכל סוג הן חפצית והן אישית.
לעומת-זאת, הערבות היא חיוב הטפל לחיוב שאותו היא באה לשרת, ותכליתה לשמש ערובה לחיוב העיקרי {ש' גנוסר חוק הערבות, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ט), 14; ע"א 529/78 איליט בע"מ נ' אלקו בע"מ, פ"ד לד(2), 13 (1979)}.
הסעד הזמני מטפל רק בצידו האחד של המטבע, קרי, בעניינו של התובע. אולם יש להתחשב לא רק בנזקו האפשרי של התובע, אלא גם בנזקו האפשרי של הנתבע, ומכאן צמיחתה של הערובה.
בהעניקו סעד זמני מגביל את בית-המשפט את זכויותיו של הנתבע על אתר ובטרם ניתן פסק-דין הקובע את חובתו, את חבותו או את היקפה. לכן, ערובה מטעם מבקש הסעד הזמני לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני היא, איפוא, המחיר אותו על המבקש לשלם תמורת הסעד הזמני {בש"א (יר') 4319/04 יצחק פלאייב נ' בוריס ציקאשווילי, תק-של 2004(4), 6192, 6194 (2004)}.
המעמד העדיף של אינטרס הנתבע בא לידי ביטוי בשלושה תנאים: הראשון, על התובע להציג תשתית ראייתית המקימה זכות לכאורה. השני, על התובע להמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שיגרם לו על-ידי צו העיקול, אם תידחה התביעה. השלישי, על התובע להוכיח כי במידה ולא יינתן צו העיקול, יכביד הדבר על אפשרות לבצע את פסק-הדין אם וכאשר יינתן לטובת התובע {עב' (ב"ש) 4753/03 כלל חברה לביטוח (הנתבעת) נ' חופרי ערוער 1986 בע"מ (התובעת), תק-עב 2004(1), 4547, 4548 (2004)}.
מימוש הערובה {וכפי שנראה להלן בהרחבה} יתבצע באחד מן המקרים הבאים: האחד, תביעת התובע {מבקש העיקול למשל} - תידחה. השני, הצו יפקע מכל סיבה שהיא {למשל: מחיקת התביעה, אי-המצאת ערבות בנוסח כנדרש על-ידי החלטת בית-המשפט, אי-הגשת תביעה במקרה שצו העיקול ניתן טרם הגשתה, הפסקת התביעה}.
השאלה בה נחבטים רבים הינה מהי הדרך בה יגבה הנתבע את נזקיו. האם הערבויות מחולטות אוטומטית לפי סכומן או שמא על הנתבע להוכיח נזקיו. ואם כך, מהי הדרך, האם עליו להגיש תביעה נפרדת? או די בפניה לבית-המשפט שנתן את הצו.
נראה כי בית-משפט לא יחלט אוטומטית עירבון שהופקד כאמור כערובה לנזקים ואין כל צורך בתביעה נפרדת ודי בפניה לבית-המשפט או לרשם לשם הוכחת הנזק ולצורך זה, ניתן לעשות זאת בדרך של בקשה בכתב. דיון בדרך זו לא יעשה פלסתר את הערובות הניתנות להבטחת נזקים וכך מצוות תקסד"א בנדון לא תעמוד ריקה מתוכן ממשי {ראה גם בש"א (חי') 12457/04 עולםהאיוורור בע"מ ואח' נ' פטרה מערכות קור בע"מ, תק-של 2004(4), 5637 (2004)}.
בסמכותו של בית-המשפט ליתן פטור מהפקדת ערובה וזאת יעשה במקרים הבאים: האחד, במקרים המפורטים בתקנה 365 לתקסד"א שם רשאי בית-המשפט או הרשם, ליתן פטור, מנימוקים מיוחדים שיירשמו. השני, בבקשה בעל-פה למתן עיקול וכאמור בתקנה 207 לתקסד"א.
נדגיש כי כאשר הנתבע מודה בעצם החוב, ניתן לפטור את מבקש העיקול מחובת מתן ערבויות {בש"א (חי') 2464/03 הרב שמואל אליהו נ' המועצה הדתית שלומי, תק-עב 2004(1), 2837 (2004)}.

2.5 חילוט עירבון, החזרת ערבות ועירבון - תקנה 371 לתקסד"א
תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:
"371. חילוט עירבון, החזרת ערבות ועירבון
(א) פקע הצו הזמני, יהיה בית-המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק-הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם..."
התנאים בתקנה 371 לתקסד"א הינם מצטברים וכי חילוט העירבון ייעשה במשורה ובמקרים מתאימים ולצורך זה, נדרש להביא כמות מינימאלית של ראיות לגבי עצם התרחשותו של הנזק {רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3), 727 (2003); רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2), 562 (2003)}.
יובהר כי גם אם התמלאו התנאים לחילוט העירבון, אין החילוט נעשה באופן אוטומטי, אלא הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט {רע"א 9308/08 אלול ואח' נ' רביב ואח', תק-על 2009(2), 478 (2009)}.
כלומר, על-פי תקנה 371 לתקסד"א, לאחר פקיעת הצו הזמני רשאי בית-המשפט הדן בתובענה לחלט את העירבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו.
לחילוט העירבון נקבעו שני תנאים:
האחד, כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין. בכך שונה ההסדר בנוגע לחילוט מזה הנוהג לגבי חיובו של מבקש הסעד הזמני בפיצוי מכוח ההתחייבות העצמית, אשר כאמור אינו מותנה בהיותה של בקשת הסעד הזמני בלתי-סבירה.
התנאי השני לחילוט העירבון הוא כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק. עם-זאת, נקבע בתקנה 371 לתקסד"א כי אין צורך להוכיח את גובה הנזק.
כלומר, על המבקש לחלט עירבון להוכיח שני רכיבים: האחד, כי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין. השני, כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו כאשר אין המבקש נדרש להוכיח את גובה הנזק, מלבד עצם התרחשותו כאמור לעיל. על המבקש להוכיח באופן מצטבר את התקיימות שני הרכיבים.
רכיב הסבירות הינו מבחן משולב אובייקטיבי וסובייקטיבי. סבירות הינה אמת-מידה אובייקטיבית מעצם טיבה ואליה יש להוסיף את נסיבות העניין שהינן סובייקטיביות למקרה הנדון.
לעומת-זאת רכיב הנזק עניינו בבחינת הנזק הספציפי שנגרם במסגרת הבקשה, להבדיל מנזק כללי או נזק שיכול היה להיגרם, בעטיו של העיקול, למשל.
הדרישה להפקדת עירבון והאפשרות להורות על הפקדתו נועדה, בין השאר, להרתיע מלבקש סעדים זמניים במצבים שבהם אין לכך הצדקה עניינית או מטעמים פסולים {למשל, במטרה להכביד על הצד שכנגד}, ולאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שגרם הסעד הזמני למי שנגדו ניתן הצו באמצעות חילוט העירבון}.
הדרישה כי "הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין" נגזרת במישרין מן התכלית ההרתעתית, הקשורה להיעדר הצדקה עניינית או לטעם פסול ביסוד הבקשה לסעד זמני.
הדרישה ל"נזק או הוצאות" שנגרמו למי שכנגדו ניתן הסעד הזמני קשורה במישרין לתכלית הפיצויית של מכשיר העירבון.
הקביעה בסיפא של תקנה 371(א) לתקסד"א לפיה אין חילוט העירבון מותנה בהוכחת גובה הנזק, נועדה למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה.





3. מקבץ דוגמהות
3.1 דחיית בקשה לסעד זמני
ב- דנ"א 3392/02{יפת לוי נ' ועד מקומי כפר עבודה פוריה ואח', תק-על 2002(2), 1555 (2002)}נדונה בקשה לסעד זמני, לפיו יימנע המשיב, ועד מקומי כפר עבודה פוריה {להלן: "המשיב"} מניתוק אספקת המים למבקש עד להכרעה בבקשת המבקשים לקיומו של דיון נוסף על פסק-דינו של בית-המשפט העליון. בפסק-דין זה נקבע, כי המשיב היה מוסמך שלא להמשיך לספק מים למבקש, שמזה מספר שנים אינו משלם את מחיר המים.
בעקבות פסק-הדין האמור, הגיש המבקש כאמור בקשה לקיומו של דיון נוסף, ויחד עמו הוגשה הבקשה דנן לקבלתו של סעד זמני.
בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לסעד הזמני המבוקש וזאת מהטעמים שלהלן:
"4. לאחר שבחנתי את הבקשה למתן סעד זמני ואת תגובות המשיבים, ולאחר שעיינתי בפסקי-הדין של בית-המשפט העליון ובית-המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא בנקל תושיט סעד זמני מקום שניתן פסק-דין על-ידי הערכאה הדיונית.
על המבקש סעד זמני בערעור רובץ נטל כבד להראות כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים, וכי במידה ותידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי-הפיך. הדברים מקבלים משנה-תוקף כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני במהלך דיון בבקשה לקיומו של דיון נוסף.
שכן, ככלל, בקשות לדיון נוסף מתקבלות במשורה, ומכאן הנטיה להימנע ממתן סעד זמני בשלב זה של ההליכים. באשר לעניינו של המבקש - ספק בעיני אם הוא עמד בנטל להראות כי סיכויו לקיום דיון נוסף טובים.
אך זו אינה המשוכה היחידה העומדת בדרכו, הואיל וגם "הנזק" לו הוא צפוי, הוא נזק כספי בלבד, מאחר וכל מה שנדרש ממנו לעת הזו, הוא לשלם את התמורה עבור המים שצרך.
מכאן, שגם אם דרכו בבקשה לדיון נוסף תצלח, ניתן יהיה להיטיב את נזקו של המבקש באותה דרך, היינו, על-ידי חיובו של משיב 1 להחזיר למבקש את הכספים ששילם. כך או כך, בפסק-דינו של בית-המשפט העליון נקבע הסדר המבוסס על הצהרתו של המשיב, לפיו ייפתחו המים למשך שעתיים בכל יום, ומעבר להסדר זה לא ראיתי מקום או עילה למתן סעד נוסף."

3.2 ערכאת ערעור מורה על מתן צו מניעה כמבוקש
ב- בר"ע (חי') 225/99{מי עמי מושב שיתופי נ' עיריית אום אל פחם, תק-מח 99(2), 3782 (1999)} הוגשה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט השלום שדחה את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני שיאסור על משיבות 1 ו- 2, עיריית אום אל פחם וקל בניין בע"מ, לבצע עבודות לסלילת כבישים. הבקשה נדונה כערעור.
בית-המשפט החליט כי מן הראוי במקרה דנן להתערב בהחלטתו של בית-משפט השלום ולהורות על צו המניעה המבוקש. וכלשון בית-המשפט (פסקה 7ו'-ז'):
"דומה כי הדברים ברורים ופשוטים: המושב הצביע על-כך שהמשיבה קבלה היתר מותנה וכי התנאים שבו לא התמלאו. כך גם הצביע על הנזקים העלולים להיגרם לו אם תמשיך המשיבה לסלול את הכביש הנדון בטרם התמלאו התנאים. בנסיבות אלה, לא יכולה להיות מחלוקת כי האינטרס של המושב, שזכותו לשלמות רכושו עמדה להתקפח כתוצאה מכך שהמשיבה החלה לסלול את הכביש למרות שטרם קבלה את האישורים הנדרשים, גובר על האינטרס של המשיבה להמשיך בסלילה... לאור האמור לעיל, זכאי היה המושב לכך שבית-המשפט קמא ייעתר לבקשתו ויתן לו את הסעד הזמני שלו עתר."

3.3 הענקת צו מניעה זמני
ב- ע"ב (ב"ש) 1636/03{יצחק ברגר נ' מועצה מקומית מצפה רמון, תק-עב 2003(2), 219 (2003)} קיבל בית-המשפט את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, אשר יחייב את המשיבים, מועצה מקומית מצפה רמון וראש המועצה האמורה, להימנע מלקיים ישיבת שימוע למבקש בעניין סיום עבודתו של המבקש. כמו-כן בית-המשפט קיבל את בקשת המבקש לאפשר לו לבצע את תפקידו כמזכיר המשיבה 1 על כל סמכויותיו ובכלל זה החזרת חדרו, הציוד וכוח האדם הדרוש לו.
ב- בש"א (נצ') 3531/03 {עלי דחלה נ' המועצה המקומית טורעאן ואח', תק-מח 2003(3), 7168 (2003)} נדונה עתירה מינהלית ובקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיב מס' 2, מר שריף מחילייה, לחתום על מסמכים כספיים של המשיבה, המועצה המקומית טורעאן, בתוקף מינויו כמורשה חתימה במקום הגזבר על-פי החלטת המשיבה, וכן לאסור על המשיבה להוציא ו/או להשתמש בכל מסמך כזה שנחתם על-ידי המשיב 2, לאסור על המשיבה למשוך המחאות לפקודות תשלום או להוציא כל מסמך שיש בו כדי ליצור התחייבות כספית עתידית של המשיבה ללא החלטה של מליאת המועצה.
ב- בש"א (ב"ש) 5769/01{אבישי כץ נ' עיריית קריית גת, תק-מח 2001(2), 2886 (2001)} בית-המשפט התבקש ליתן למבקשים צו מניעה זמני, כנגד המשיבה, במסגרת עתירה מינהלית, שהגישו המבקשים, כנגד המשיבה, עיריית קריית גת {להלן: "המשיבה"}.
טענתם העיקרית של המבקשים היא, כי הם זכו על-ידי המשיבה, להיות המפקחים על פרוייקט ביצוע ביוב, בעיריית קריית גת. הפרוייקט לא בוצע מייד והוא נדחה, בשל בעיות שהיו למשיבה.
בחלוף השנים, פנתה המשיבה למבקשים וגם לאחרים וביקשה הצעות מחיר, לגבי אותה עבודת פיקוח, שהמבקשים טוענים, שהם זכו בה, קודם לכן.
מפניה האמורה, הבינו המבקשים, כי עיריית קריית גת, מתעלמת מזכייתם של המבקשים, בעבודת הפיקוח, והיא גם פונה לאחרים בבקשה להצעות מחיר.
ועל-כן הם הגישו עתירה מינהלית לבית-משפט, בה ביקשו להצהיר, שהם הזוכים, במתן שירותי פיקוח, להקמת מתקן טיהור מי שופכין, עבור המשיבה.
יחד עם העתירה העיקרית, הגישו המבקשים, בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה, להתקשר בהסכם לגבי עבודת הפיקוח הנ"ל, עם כל אדם אחר.
בית-המשפט נענה לבקשה למתן סעד זמני.
ב- בש"א (ב"ש) 8328/00{ישראל אלימלך נ' עיריית אילת, תק-מח 2001(1), 5560 (2001)} הוגשו שתי בקשות, ובהן ביקשו רוכלים, המוכרים את מרכולתם, בטיילת הצפונית שבחוף אילת, צו מניעה, נגד עיריית אילת, שתמנע מלפנות אותם, מהמקום בו הם מינהלים את עסקי הרוכלות שלהם, אלא אם העיריה תיתן להם מקום חילופי לניהול עסקם. בית-המשפט נעתר לבקשות.

3.4 בקשה למתן צו זמני הזהה בנוסחו האופרטיבי לסעד המבוקש בתביעה
ב- ת"א (חי') 1555/00{המטה למען ארץ ישראל נ' עמרם מצנע, תק-מח 2001(2), 2043 (2001)} הוגשה בקשה דחופה עם הגשת התביעה, למתן צו זמני, הזהה בנוסחו האופרטיבי לסעד בתביעה העיקרית. הסעד המבוקש במקרה דנן הינו:
התובעת, המטה למען ארץ ישראל חיפה והצפון {להלן: "העותרת"} הגישה כתב תביעה למתן צו כנגד נתבעים מס' 4-1 {להלן: "המשיבים"}, אשר יורה להם להימנע מהתערבות בפעילויות מחאה פוליטיות של העותרת בהפגנות ובשילוט, ובשימוש בפקחי העיריה לצורך כך. כמו-כן, עתרה התובעת למתן צו, אשר ישים קץ לתקיפותיהם האלימות והפרועות של פקחי העיריה כנגד פעיליה, גופם וכנגד קניינה.
בית-המשפט קבע כי התייתר הצורך למתן סעד זמני וזאת מפני:
"הבעיה התעוררה, כאמור, מאחר שעל-פי עדויות מטעם משטרת ישראל עלתה מסקנה חד-משמעית, שלא נעשתה כל בדיקה של המשטרה לגבי הפעילויות הפוליטיות הנטענות, ואילו דווקא העותרת טענה, כי בדיקה נדרשת, ונעשתה על-ידי המשטרה.
משהובהרה המחלוקת העובדתית, והמשטרה אכן ערכה את הבדיקות הנדרשות, צומצמה המחלוקת, ולפחות כהסדר זמני, הסכימה באת-כוח העיריה, בהמלצת בית-המשפט - ובדין עשתה כן - להצהיר לפרוטוקול בית-המשפט, כי היא מסכימה שההסדר שהושג בין העותרת לבין המשטרה, לאחר בדיקת הודעת העותרת על ההפגנות בצמתים, יחול גם עליה, לרבות התוספות שפורטו שם, ומבלי לפגוע בזכות העיריה לטעון בשאלת סמכותה לעניין פיקוח על שילוט פוליטי על רכוש ציבורי ...
לאור ההצהרה האמורה, לא היה צורך בהוצאת צו זמני... ואכן צו כזה לא הוצא."
לעניין גוף הטענה קבע בית-המשפט כי:
"באותם מקרים בהם ניתן אישור על-ידי המשטרה לערוך פעילות פוליטית הכוללת גם תליית שלטים בשטח ציבורי במהלך אותה פעילות - וראוי שאישור כזה יינתן על-ידי המשטרה תוך תיאום ויידוע הרשות המקומית - אפילו לא מדובר ב"הפגנה" כהגדרתה בפקודת המשטרה, אין עורך הפעילות נדרש לאישור נוסף מאת הרשות המקומית, לצורך תליית כרזות פוליטיות על שטח ציבורי, ובלבד שתליית אותם שלטים תהיה לצורך אותה פעילות פוליטית ארעית."

3.5 צו מניעה זמני שימנע ביצוע הליכי הגביה המינהלית עד להכרעה בתובענה
ב- רע"א 5997/98{עיריית חיפה נ' עמ' פרידמן ושות' בע"מ, תק-על 99(1), 234 (1999)}המבקשת {להלן: "העיריה"} החלה בהליכי גביה מינהלית כנגד המשיבה, לשם גביית חוב ארנונה בסך של 1,000,000 ש"ח שהושת על המשיבה. המשיבה פנתה לבית-משפט השלום בתובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלותו של החוב.
המשיבה ביקשה מבית-המשפט כי יוצא צו מניעה זמני אשר ימנע את ביצוע הליכי הגביה המינהלית עד להכרעה בתובענה. במקביל שילמה המשיבה למבקשת, סך של 100,000 ש"ח על חשבון החוב.
העיריה טענה כי אין מקום לעכב את הליכי הגביה המינהלית. לחילופין טענה העיריה בהסתמכה על הוראת סעיף 323(ב) לפקודת העיריות (נוסח חדש), כי תנאי לבירור תובענתה של המשיבה ולמתן צו המניעה הזמני הוא בהפקדת מלוא סכום הארנונה על-ידי המשיבה בקופת בית-המשפט.
בית-משפט השלום קבע כי בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לזיהויו של הנכס שבגינו הושת חוב הארנונה ובאשר לזהות המחזיק בו, וכי יש לאפשר למשיבה לברר את העניין בפני בית-המשפט. לפיכך החליט בית-משפט השלום לתת למשיבה את צו המניעה הזמני המבוקש על ידה.
על ההחלטה האמורה הגישה העיריה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי עקב העובדה שהמשיבה שילמה חלק מן החוב, לא יהיה זה מוצדק להתערב בהחלטת בית-משפט השלום.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לפני בית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון קבע כי דין הבקשה להידחות. באשר לעצם הוצאת צו המניעה הזמני, לא ראה בית-המשפט העליון מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום, אשר התבססה על החומר שהוגש לו ועל המחלוקת הקיימת בדבר זיהוי הנכס שעליו הושת החוב וזהות המחזיק בו.
גם בעניין שאלת חובת ההפקדה לא מצא בית-המשפט העליון מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום.

3.6 דחיית בקשה לסעד זמני למניעת כניסתו של המשיב לבניין
ב- בר"ע 1059/00 {עיריית ירושלים נ' דני בונפיל, תק-אר 2000(1), 21 (2000)} בית-המשפט לא נענה לבקשת עיריית ירושלים ליתן סעד זמני נגד המשיב לפיו תימנע כניסתו לבניין העיריה, משרדיה ומתקניה, כל עוד נמשכת השעייתו מעבודתו אצל המבקשת, השעיה שנעשתה על רקע חקירה פלילית המתנהלת נגד המשיב.
בית-המשפט קבע כי התחייבותו של המשיב כי יימנע מכל מעשה של שיבוש עבודה בעיריה, ומכל מעשה של הפרת סדר והפרת כללי משמעת, חזקה עליו כי יעמוד בהתחייבות האמורה.

3.7 דחיית בקשה לסעד זמני למניעת פיטורים
ב- בש"א (נצ') 2589/04{טולדנו חיים נ' עיריית נצרת עילית, תק-עב 2004(3), 2028 (2004)}הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שלפיו בית-המשפט יורה למשיבה {עיריית נצרת עלית} להימנע מפיטורי המבקש עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית שהגיש, ובה הוא עותר לביטול ההחלטה בדבר פיטוריו. בית-המשפט דחה את הבקשה.

3.8 בקשה לסעד זמני למניעת העברתו של המבקש ממשרתו
ב- בש"א (חי') 3505/00 {אברהים סלים נ' יו"ר המועצה המקומית סאגור, תק-עב 2001(1), 64 (2001)}בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב ביצוע החלטת המשיבה 2 {המועצה המקומית סאג'ור} להעביר את המבקש ממשרתו כאחראי תלונות ציבור ופיקוח כללי במועצה המקומית סאג'ור למשרת עובד באגף שירותים לתושב. בית-המשפט קיבל את הבקשה והורה על החזרת המבקש לתפקידו הקודם כאחראי על טיפול שוטף בתלונות הציבור, וזאת עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי.



3.9 המבקש סעד זמני מבית-המשפט חייב לבקשו תוך נקיון כפיים וגילוי מלא של העובדות
ב- בש"א (חי') 4323/01 {סלימאן קאסם נ' עיריית סח'נין ואח', תק-עב 2002(1), 341 (2002)}הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1 {עיריית סח'נין} להעביר את המבקש מתפקידו כאחראי מחסנים במשיבה, וכן להימנע מלאייש אותה משרה על-ידי אחרים עד למתן פסק-דין בתביעה העיקרית. בית-המשפט קבע כי:
"33. סעד זמני מטרתו בדרך-כלל לשמר את המצב הקיים העלול להשתנות במידה ולא יינתן הצו הזמני. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. לאור תכליתו זו של הצו הזמני על בית-הדין להחליט האם יש לשמר את המצב הקיים עד להחלטה הסופית או האם יש לסרב לבקשה למתן צו המניעה הזמני, או שמא הנזק במתן הצו ובשימור המצב הקיים יהא גדול, ודרישות המבקש צו זמני הן בלתי-סבירות ואין להן כל בסיס לכאורי...
34. במקרה הנוכחי מבקש המבקש מבית-הדין, כי המשיבה תתלה את מכתבה מיום 28.01.01, תימנע מלהעבירו ממשרתו כאחראי מחסן ותימנע מאיוש אותה המשרה על-ידי אחרים עד למתן פסק-דין בתביעה העיקרית.
35. משרת אחראי מחסנים במשיבה מאויישת החל מתאריך 24.10.01 על-ידי המשיב מס' 2 באופן זמני. אי-לכך, המבקש, בעצם, מבקש סעד זמני, שעניינו צו עשה.
בעניין זה כבר נפסק, כי כאשר מדובר בעתירה לצו עשה, הבא לשנות את המצב הקיים, יבדוק בית-הדין היטב אם קיימת מערכת עובדתית המצדיקה שינוי של המצב הקיים עוד בטרם שמיעת מלוא הראיות בתיק (ראה בר"ע 193/99 גולאני גמאל נ ' המל"ל, עבודה ארצי, פ"ד לב(1), 138 (1999)).
36. המבקש סעד מן היושר חייב לבוא לבית-הדין תוך נקיון כפיים וגילוי מלא של העובדות.
המבקש לא גילה לבית-הדין את העובדות באשר לשני האישורים הרפואיים הסותרים האחד מתאריך 30.07.01 והשני מתאריך 20.08.01, כפי שהם פורטו במכתבו של הרופא התעסוקתי.
כמו-כן, בישיבת השימוע בתאריך 11.10.01, ציין המבקש, כי את האישור הרפואי הראשון מתאריך 30.07.01 ביקש מהרופא התעסוקתי ללא בדיקה, על-מנת לקבל עבודה נוחה יותר אצל המשיבה. די בנימוק זה על-מנת לדחות את הבקשה לסעד זמני.
37. המשיבה רשאית לנייד עובדים ולהעבירם מתפקיד לתפקיד בהתאם לצורכיה, בתנאי שלא ייפגעו זכויותיו ותנאי שכרו של העובד."
בית-המשפט קבע כי אין הצדקה משפטית להתערבות בהחלטת עיריית סח'נין להעברת המבקש מתפקידו כאחראי מחסנים לתפקיד איש אחזקה כללי. על-כן, בקשת המבקש למתן צו זמני, אשר ימנע מעיריית סח'נין מלהעבירו מתפקידו כאחראי על המחסנים במשיבה נדחית בזאת.

3.10 סעד זמני להשבה לעבודה
ב- בש"א (ב"ש) 1483/08 {עורך-דין יוסף פנחס נ' עיריית שדרות, תק-עב 2008(2), 6952 (2008)}המבקש, עורך-דין יוסף פנחס כהן, ביקש סעד זמני מבית-המשפט אשר יורה למשיבה, עיריית שדרות, להשיבו לעבודתו כדובר המשיבה. בית-המשפט קיבל את בקשתו.

3.11 חובת תום-הלב של המבקש סעד זמני
ב- בש"א (ראשל"צ) 1636/08{פרוכט יעקב ואח' נ' עיריית ראשון לציון, תק-של 2008(2), 6260 (2008)}בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה, עיריית ראשון לציון, להפקיד שיק על-סך 166,000 ש"ח ז"פ 31.05.08, החתום על-ידי המבקשים או מי מהם, וערוך לפקודת המשיבה.
בית-המשפט קבע כי במסגרת השיקולים שבית-המשפט שוקל אם ליתן סעד זמני, על בית-המשפט לשקול, בין השאר, האם אין העתירה נגועה בשיהוי המצביע על הפרת חובת תום-הלב של המבקשים. במקרה דנן, קבע בית-המשפט כי אין ספק שהבקשה נגועה בשיהוי רב ובלתי-מוסבר.
בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע בעניין סיכוי התביעה ומאזן הנוחות כי:
"19. המבקשים טענו כי מאזן הנוחות בעתירה זו נוטה לטובתם, שכן המשיבה, כרשות ציבורית אשר קופתה מלאה לא תינזק ולא תימצא בחסרון כיס אם תימנע מפירעון השיק, בעוד שהמבקשים כאנשים פרטיים וודאי יפגעו. אינני סבור כך.
המשיבה כרשות ציבורית הינה נאמנה על כספי הציבור. כספיה אינם שלה - אלא כספי הציבור בכללותו. אין כל הצדקה למנוע מהציבור את שהוא זכאי לקבל מהמבקשים בהתאם להסכם מחייב אותו כרתו. אם כבר ההיפך הוא הנכון. אם יימצאו המבקשים צודקים בעתירתם, הרי שלא ייפגעו מביצוע התשלום ככתבו וכלשונו, שכן אין חשש לחדלות פירעונה של המשיבה, ואין להניח שיתקלו בקשיים כלשהם בהשבת כספם.
יש לזכור כי סיכויי התובענה ומאזן הנוחות הינם כלים שלובים. ככל שעוצמתן של הראיות בפן אחד היא גדולה יותר, כך תידרשנה בפן השני ראיות בעוצמה נמוכה יותר (רע"א 2974/07 שמואל פרס נ' מ. בראון חברה לבניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.07); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, תק-על 2006(2), 3498 (2006)).
כאמור לעיל, בענייננו, נוכח הניתוח המפורט לעיל, ובשים-לב לטענות המבקשים ולראיותיהם, לא התרשמתי כי סיכויי התובענה גבוהים, בלשון המעטה. בכל הנוגע למאזן הנוחות - כפות המאזניים הן לכל היותר מעויינות, ואף נוטות לחובת המבקשים."
בית-המשפט החליט לדחות את הבקשה.

3.12 בקשה שנדחתה לסעד זמני לביטול החלטת משרד הפנים ובעקבותיה החלטת המועצה
ב- בש"א (יר') 1847/07 {קוברסקי רם נ' מועצה מקומית גבעת זאב ואח', תק-עב 2008(1), 9812 (2008)}הוגשהבקשה לסעד זמני דחוף להצהיר שסילוקו של המבקש, מזכיר המועצה המקומית גבעת זאב {להלן: "המועצה"}, מתפקידו, לרבות הפחתת שכרו בכ- 50%, באופן חד-צדדי ולאלתר, הינם מעשים בלתי-חוקיים ובטלים מעיקרא, ועל-כן זכאי המבקש להשבה מיידית לעבודתו ולתפקידו.
בית-המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי:
"18. הסעד המבוקש בבקשה זו, הינו, למעשה, ביטול החלטה של משרד הפנים להעביר את המבקש מתפקידו כמזכיר המועצה.
ככלל, בית-הדין אינו שם את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המינהלית, אלא בוחן את ההחלטה לגופה והאם לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבותו בה. בית-הדין בוחן את סבירותה של ההחלטה ואת מידתיותה והאם לא התקבלה ההחלטה, תוך שקילת שיקולים זרים או בניגוד לחוק. ובמילותיו של בית-הדין הארצי ב- ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל-אביב-יפו - יצחק צויזנר, עבודה ארצי לג(21), 27 (2001):
'כלל הוא, כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא-אם-כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות.'
19. נאמר כבר עתה, כי לאחר בחינת מכלול הראיות שהוצגו בפנינו, בשים-לב לכך שמדובר בסעד זמני ועל-כן היקף הראיות מוגבל בהתאם להליך, הגענו לכלל מסקנה, כי החלטת משרד הפנים, ובעקבותיה החלטת המועצה, התקבלו כדין ולא מצאנו, כי נפל בהן פגם כלשהו המצדיק התערבות בית-הדין.
כפי שנראה להלן, ההחלטה התקבלה בהתאם לכללים ולצווים החלים ברשויות המקומיות, וכן הינה סבירה ומידתית בהתחשב בנסיבות העניין. כמו-כן, ההחלטה לבטל את תוצאות המכרז, בגין פגם מהותי שנפל בו - אי-עמידה בתנאי-הסף, הינה בהתאם להלכה שנקבעה בפסיקה."