הפרשנות לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות
הפרקים שבספר:
- סמכות גביית חובות
- גביית החוב
- פריסת החוב
- גביית דמי ערבות על חשבון פיצוי למתלונן
- גביית פיצוי לטובת נפגע עבירה ועיכוב ביצוע
- הליכי גביה, פריסה ועיקול
- פיצוי וקנס באספקלריה של המרכז וועדת שחרורים
- פיצויים למתלוננים - הלכות
- עיכוב ביצוע תשלום קנס פלילי או פריסתו או דחיית תשלום
- קנסות מס ערך מוסף
- קנסות תעבורה
- תביעת פיצויים כתוצאה מהליכי גביה שלא כדין
- קנס מינהלי
- פשיטת רגל וקנס פלילי
- פיצוי לקטין שניזוק מעבירה
- החלטה הטעונה הבהרה
- מסירת מידע
- רשמים לענייני המרכז
- עיכוב יציאה מהארץ
- קנס מאדם שנפטר
פיצויים למתלוננים - הלכות
1. מאפייניו האזרחיים של הפיצויסעיף 77 לחוק העונשין, הוא הקובע את הפיצוי לנפגע העבירה. כפי שראינו כאמור לעיל, סעיף זה פורש בפסיקה כעוסק בפיצוי שתכליתו ומהותו אזרחית. ההחלטה ניתנה ברוב דעות ב- רע"פ 2976/01 - פרשת אסף, מפי כב' השופט (כתארו אז) חשין וכב' השופט ריבלין. כב' השופטת נאור בדעת מיעוט סברה כי המדובר בעונש. הובהר, כי אמנם ניתן לערער על גובה הפיצויים גם במסגרת ערעור פלילי, אך ההתיחסות אליהם היא כאל פיצויים אזרחיים הניתנים על סבל או נזק {ראה ע"פ 5761/05 - עניין מג'דלאוי; ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 08(2), 16 (2008)}.
נחזור ונדגיש שאין ההוראות לגביית הפיצוי בדיני קנס {סעיף 77(ג) לחוק העונשין} מחילות גם סמכות למאסר בשעה שאין משולם הפיצוי.
בקשה לעיכוב ביצועו של פיצוי כספי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, דומה באופיה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין כספי בהליך אזרחי. התנאים המצטברים לקבלתה של הבקשה הם כי סיכויי הערעור הם גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שאם לא יעוכב הביצוע, ייגרם לו נזק בלתי-הפיך {ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.1.2008), פסקה 6; ע"פ 6408/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.9.10), פסקה 4; ע"פ 1837/12 א' פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.12)}.
2. השפעת המצב הכלכלי של חייב על שיעור הפיצוי והקלה בתשלומו
הפסיקה קבעה, כי יכולתו הכלכלית של נידון אינה מצדיקה, כשלעצמה, עיכוב ביצוע תשלום הפיצוי. זאת בפרט כאשר פתוחה לפני המבקש הדרך לפנות למנהל המרכז לגביית קנסות בבקשה לפרוס את תשלומי הפיצויים, או לדחותם לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות {ראה ע"פ 1837/12 א' פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.12)}.
משמעות הדבר כי אין להימנע מתשלום הפיצוי, וודאי שללא סיבה מוצדקת. טענות מבקש כי אין לו כסף כדי לשלם את הפיצוי למתלונן איננה מעניינו של המתלונן.
כבר נקבע כי אין סכום הפיצוי הנפסק לטובת נפגע עבירה כרוך ביכולתו הכלכלית של החייב וכי אין פסול בקביעת פיצוי גבוה יחסית אף מקום שהיכולת הכלכלית אינה גבוהה. נאשם שחוייב בתשלום פיצוי לנפגע העבירה יכול לפעול לדחיית החוב או לפריסתו מול המכרז לגביית קנסות, בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות {ראה ע"פ 5761/05 - עניין מג'דלאוי, בפסקה ט' לפסק-הדין; ע"פ 7778/04 קלנטרוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.05.07); רע"פ 2174/11 רמי לוזון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.05.11)}.
גם אם הגביה של הפיצוי נעשית בדרך גבייתו של קנס אין משמעה שליכולתו של החייב, אם אין ידו משגת, אין חשיבות. לפי הוראות פקודת המיסים (גביה) שעל פיה נגבים הפיצויים {סעיפים 77(ג) ו- 70 לחוק העונשין}, ובמיוחד לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות. המרכז לגביית קנסות זה הוא הגובה את הפיצוי וכפי הנראה כאמור לעיל, הוקנו לו הסמכויות לפעול להקלה על החייב בתשלום החוב.
אם כך נראה, כי החוק אינו מתעלם מחייב שאין ידו משגת והפתרון לחייב המתקשה בתשלום הפיצוי לפנות לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, המאפשר פריסה או דחיה של תשלומי החוב, בלבד ומתקיימות נסיבות מסויימות מיוחדות וסיבות המצדיקות זאת. משמע, כי בבקשה לדחיית תשלומים ופריסתם, יש לפנות לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות ואין לפנות בעניין לבית-המשפט.
3. פיצויים כקנס
סעיף 77(ג) לחוק העונשין קובע - "לעניין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס".
סעיף 67(א) לחוק העונשין קובע - "קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור (להלן: "התוספת")".
סעיף 69(א) לחוק העונשין קובע - "בית-המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על-פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי-תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע". זאת בשונה מסמכותו של מנהל המרכז לגביית קנסות, אשר נקבעה בסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, המאפשר פריסה או דחיה של תשלומי הפיצוי על-פי בקשה של נידון.
לבית-המשפט הסמכות להפחית פיצוי שנפסק, בעוד שלמנהל המרכז לגביית קנסות הסמכות לפריסתו ולדחיית תשלומו בלבד. כאשר הדרך היחידה להשיג עליה, לעת הזו, היא באמצעות הגשת עתירה לבג"צ {ראה גם: ת"פ 2706-99 חמדון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.07.12); בג"צ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.02.12) (להלן: "עניין שומינוב")}.
עוד נזכיר כי, סעיף 3(ד) לחוק המרכז לגביית קנסות קובע שכל סכום שישולם לחשבון חוב שנקבע לנידון, ייזקף תחילה לטובת הפיצוי לנפגע העבירה ורק לאחריו ייפרעו הקנסות המשולמים לקופת המדינה.
לעניין זה, הפסיקה הבהירה כי השימוש בתיבה "ישולם", שווה ערך למונח תשלום שיינתן במועד ומרצון בניגוד למונח "גביה" אשר נכפה בו התשלום. קרי, כל תשלום שייזקף לחשבון החוב, בין אם שולם מרצון ובין אם נכפה, ייזקף בין כה וכה, תחילה, לטובת הפיצוי למתלונן {בג"צ 3551/09 א' רוני שוורץ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.09)}.
כמו-כן, וכפי שצויין כאמור לעיל, בחינתו של סעיף 77(ג) לחוק העונשין מעידה גם היא על העדפת הפיצוי לנפגעי עבירה על פני תשלום הקנס, שכן הסעיף קובע כי לצורך גביה, דין פיצויים כדין קנס וכי כל סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצידו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים {ראה גם: ע"פ 5761/05 - עניין מג'דלאוי; ע"פ 10632/07 מנשה מזרחי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.08)}.
החוק העוסק בשאלת הסמכות לפטור אדם מתשלום תוספת פיגורים בגין פיצוי הוא סעיף 77 לחוק העונשין. אין בחלוף הזמן, כשלעצמו, כדי להפחית מהחיוב, חוב שלא שולם בזמנו צובר ריבית והצמדה וזאת במטרה לעודד תשלום במועד, ולמנוע התחמקות מתשלומו.
החוק מחיל איפוא את ההוראות החלות על "קנס" גם על גביית "פיצוי". מכאן מגיעים אנו לסעיף 69 לחוק העונשין, העוסק בשאלת מתן הפטור מתוספת בגין "קנס" ואשר חל כאמור גם על "פיצוי". והסמכות ליתן רשות ערעור כאמור בסעיף 69(ג) לחוק העונשין היא סמכות שברשות.
הסמכות לדון בבקשה לביטול תוספת ריבית ופיגורים או לחלופין בקשה לפטור מהאמור, לעניין רכיב הפיצוי למתלונן בלבד, ולהבדיל כאמור מפריסת התשלום או דחייתו, מסורה בידי בית-משפט שגזר את דינו של המבקש ואשר הטיל עליו את חובת הפיצוי או לרשם, ולא למרכז לגביית קנסות. הערעור על החלטת בית-המשפט, יהיה כהחלטה אחרת של אותו בית-משפט בעניין אזרחי {ראה גם: רע"א 8994/11 ויסאם חליל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.12)}.
העובדה שנידון מנהל חיים נורמטיביים, עובד לפרנסתו ומתרחק מהסתבכויות נוספות, אין בכך כדי למחוק את העבר, ובפרט את הנזקים שגרם הנידון למתלונן בעברו. כאשר חלק מהעונש שנגזר על מבקש, הינו פיצוי למתלונן, המבקש לא יוכל להתנקות מעברו עד שירצה מלוא עונשו, ובכלל זה תשלום הפיצוי.
כאשר מוגשות מספר בקשות לבית-משפט שלום, לביטול החיוב בפיצוי ולהכרה בתשלומים ששילם נידון, לטענתו, ישירות, למתלונן. אין בית-משפט מחוזי, משמש ערכאת ערעור על אותן החלטות. לא במסגרת סמכויותיו כבית-משפט לעניינים מינהליים ולא במסגרת סמכויותיו כבית-המשפט מחוזי, כפי שאין הוא משמש ערכאת ערעור על החלטות המרכז לגביית קנסות {עת"מ 20700-08-11 פריג נ' רשות האכיפה והגביה המרכז לגביית קנסות, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.12.11)}.
ומשנדחית בקשתו של העותר לביטול החיוב פיצוי על-ידי בית-המשפט שהטילו, על המרכז לגביית קנסות לעשות לאכיפתו ולגביית החוב.
כבר הבהרנו כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטיה ברורה ממדיניות הענישה הראויה {ע"פ 6346/10 סימון ספיאשווילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.12.11)}.
ב- ע"פ 6452/09 {קאסם עלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.10)} הערעור הופנה כלפי רכיב הפיצוי בעונשו של המערער. המערער טען כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שלא הסביר בגזר דינו באופן ברור ומנומק מדוע בחר להשית על המערער סכום פיצוי כה גבוה לטובת משפחת המנוח וטען כי גזירת עונש שבו רכיב הפיצוי הינו בסכום גבוה יפגע בוודאות בשיקומו באופן שאינו סביר, אינו מידתי ואינו מתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטי.
עוד נטען על-ידי המערער כי בפני משפחת המנוח פתוחה הדרך לתביעה אזרחית. לטענתו, לפיצוי שהושת עליו אופי של תרופה אזרחית ועל-כן שגה בית-המשפט המחוזי בהטילו סכום פיצוי ברף גבוה בלא ששמע קודם את עדות משפחת המנוח בדבר נזקה.
בית-המשפט דחה את העתירה באותו עניין ופסק, כי כבר נקבע בעבר כי הפיצוי שנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה, אלא בבחינת פיצוי לנפגע העבירה {רע"פ 2976/01 - פרשת אסף}.
היות ונוכחנו כי הפיצוי הינו בעל רכיב אזרחי דומיננטי השיקולים בעניין התערבות ערכאת הערעור בגובה הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין זהים לאלו הנוהגים בהתערבות בגובה פיצוי שנפסק במסגרת הליך אזרחי. יחד-עם-זאת, בהליך הפלילי נמנע בית-המשפט מהחלת הכללים הנהוגים בהליך האזרחי לעניין הוכחתו של נזק והדבר נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית. מסיבה זו אף הוגבל הפיצוי הנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין לסכום מסויים.
נקבע כי רכיב הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, עדיין מושפע מהמקום הפלילי בו הוא מצוי ותכליתו היא מתן סעד מיידי לנפגע העבירה מבלי שייאלץ להמתין לסיום ההליכים האזרחיים בעניינו, כמו-כן הימנעות מפגש חוזר עם העבריין, אלא אם יחליט להגיש תביעה אזרחית לפיצוי.
סכום הפיצוי נקבע על-סמך הערכתו של בית-המשפט המחוזי וכאמור לעיל, בפסיקת פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין לא נדרשת הוכחה של שיעור הנזק והסבל כפי שנדרש הדבר בהליך אזרחי והוא עניין להערכתו של בית-המשפט.
סעיף 77 לחוק העונשין אינו נוקט בהגדרה מצמצמת, משמעות הדבר כי הפיצוי יכול וינתן לכל אדם אשר ניזוק כתוצאה מהעבירה ולא קרבן העבירה הישיר בלבד ותכליתו היא לסייע לניזוק. המדובר גם בפיצוי לעזבון אם נפטר הקרבן או ל"נפגע עבירה" כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה {ראה גם: ע"פ 2196/10 אמין אגבריה נ' מדינת ישראל, תק-על 12(1), 5497 (2012); ע"פ 5761/05 - עניין מג'דלאוי, פסקה ח(2) לפסק הדין; ראו גם אסנת אלירם "פיצויים לקרבן העבירה" מחקרי משפט י"ט (2002), 205, 219}.
כאמור, תפקידו המעשי של הסעיף לסייע, במידה מוגבלת, למי שניזוק מן העבירה, מבלי להידרש לפרוצידורה האזרחית. המטרה היא לאפשר גביה באמצעות המרכז לגביית קנסות ולא בהוצאה לפועל.