הפרשנות לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות
הפרקים שבספר:
- סמכות גביית חובות
- גביית החוב
- פריסת החוב
- גביית דמי ערבות על חשבון פיצוי למתלונן
- גביית פיצוי לטובת נפגע עבירה ועיכוב ביצוע
- הליכי גביה, פריסה ועיקול
- פיצוי וקנס באספקלריה של המרכז וועדת שחרורים
- פיצויים למתלוננים - הלכות
- עיכוב ביצוע תשלום קנס פלילי או פריסתו או דחיית תשלום
- קנסות מס ערך מוסף
- קנסות תעבורה
- תביעת פיצויים כתוצאה מהליכי גביה שלא כדין
- קנס מינהלי
- פשיטת רגל וקנס פלילי
- פיצוי לקטין שניזוק מעבירה
- החלטה הטעונה הבהרה
- מסירת מידע
- רשמים לענייני המרכז
- עיכוב יציאה מהארץ
- קנס מאדם שנפטר
פשיטת רגל וקנס פלילי
פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 {להלן בפרק זה: "הפקודה"} מתווה מספר מסלולים לסיום הליך של פשיטת רגל.מסלול אחד: פשרה או בהסדר. הכלל במסלול זה, כי בכל שלב של פשיטת הרגל רשאים החייב ונושיו לגבש הסדר:
לפני מתן צו כינוס, ואף בלא שהוגשה כלל בקשת פשיטת רגל {סעיף 19א לפקודה}.
לאחר מתן צו כינוס {סעיפים 41-33 לפקודה} ואף לאחר הכרזת החייב פושט רגל {סעיפים 54-52 לפקודה}.
אם התקבל ההסדר על-ידי רוב הנושים, בהתאם לרוב הנדרש לפי סעיף 34 לפקודה, יחייב ההסדר גם את הנושים שהתנגדו לו.
אשר לתוצאות הפשרה או ההסדר, קובע סעיף 35(י) לפקודה כי ההסדר יפטור את החייב מכל חובותיו שהיו בני תביעה בהליך פשיטת הרגל. זאת, פרט לחוב בגין פסק-דין במזונות אלא אם בית-המשפט כלל אותו במפורש בהפטר.
מסלול שני: בדרך של מתן צו הפטר {סעיפים 70-61 לפקודה}. צו ההפטר יכול להינתן לבקשת החייב, אף בלא הסכמת הנושים. בכך טמון השוני המרכזי בין צו הפטר "רגיל" לבין הסדר או פשרה.
הצו מפטיר את החייב מחובות בני תביעה בפשיטת רגל. הצו מאפשר, למעשה, לחייב לפתוח "דף חדש" בחייו הכלכליים. צו הפטר יינתן לאחר שנמצא כי קיימת הצדקה לכך נוכח השיקולים הצריכים לעניין, ובהם, למשל, תום-ליבו של החייב. הרצון לאפשר לחייב לצאת לדרך כלכלית חדשה גובר על הפגיעה הפוטנציאלית בזכות הקניין של הנושים {ראה גם: ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.12); ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.01.10), פסקה 7}.
עם-זאת, הפקודה קובעת כי חובות מסויימים, המנויים בסעיף 69(א) לפקודה, יעמדו בתוקף חרף צו ההפטר. מדובר בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, בחוב המגיע למדינה בשל קנס, בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות.
המשותף לכל אותם סוגי חובות הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים מובהקים המצדיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר בפשיטת רגל. כך, ביחס לחובות מזונות קיים אינטרס חברתי שהחייב במזונות ישלם דמי מזונות, והוא הדין לעניין חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף להם או שהשיג עליהם ויתור במרמה {סעיף 69(א)(2) לפקודה}. ברור, שאין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת חייב מחבות שנוצרה במרמה בשיתוף החייב, שאחרת יצא חוטא נשכר {ראה גם: ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.12)}.
סעיף 69(א)(1) מוסיף וקובע כי חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, כמו גם חוב המגיע למדינה בשל קנס, הינם חובות שצו הפטר אינו חל לגביהם. ברור, שאף ביסוד קביעה זו עומדים שיקולים של טובת הציבור, שעניינם הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי.
סעיף 41 לפקודה קובע שני תנאים מצטברים לצורך הקביעה כי מדובר בחוב בר-תביעה שממשיך לעמוד בתוקף ושניתן לגבותו חרף ההפטר.
תנאי ראשון: הנושה הרלוונטי לא הסכים להסדר הנושים.
תנאי שני: מדובר בחוב שהחייב לא היה נפטר ממנו על-פי צו הפטר בפשיטת רגל.
משמעות הדבר, כי כאשר מדובר בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, בחוב המגיע למדינה בשל קנס, בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות והנושה לא הסכים להסדר הנושים, תחול עליו ההגנה גם מפני הסדר נושים או פשרה בעקבות הליך פשיטת הרגל.
יש לפרש באופן מצמצם את התנאי בסעיף 41 לפקודה, לפיו נדרש הנושה שלא להסכים להסדר הנושים על-מנת שהחוב "המוגן" כלפיו יעמוד בתוקף חרף ההסדר או הפשרה. פרשנות מרחיבה של התנאי הנזכר עלולה להשפיע על נושים מסויימים שלא להסכים להסדר נושים, אפילו משרת ההסדר את האינטרסים שלהם עצמם.
קנס, הוא אחד מאמצעי הענישה המרכזיים בדין הפלילי. הוא מוטל, ככלל, על-ידי בית-המשפט, בעקבות הרשעה בדין פלילי. תכלית הטלת הקנס בהליך הפלילי דומה במובנים רבים לתכלית של השתת עונשים פליליים אחרים, כמו מאסר. אלה אמורים להביא לידי ביטוי את המטרות החברתיות המובהקות העומדות בבסיס דיני העונשין: עקרונות ההלימה, השיקום וההרתעה; הצורך בהגנה על שלום הציבור; והחובה להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
באיזון שערך המחוקק בין הרצון לאפשר לפושט רגל לפתוח פרק נקי בחייו הכלכליים, לבין התכליות העומדות ביסוד הענישה בפלילים, נקבע בסעיף 69(א)(1) לפקודה כי ידה של הענישה הפלילית תהא על העליונה. הביטוי לכך נמצא בקביעה שחובות למדינה בגין קנס הינם חובות שעל פושט הרגל לשאת בהם, אפילו הופטר הוא מחובותיו.
זאת ועוד, סעיף זה משקף את הצורך באכיפה שוויונית של הדין הפלילי. כשם שברור שאדם שנדון לעונש מאסר לא יהיה פטור מריצוי עונשו אך ורק בגין הליך פשיטת הרגל, כך קובע סעיף 69(א)(1) לפקודה כי מי שהוטל עליו קנס פלילי לא יהיה פטור מתשלום הקנס אך נוכח קיומו של הליך כאמור.
מסקנות אלה נכונות באותה מידה לגבי חובות לפי התחייבות להימנע מעבירה, העומדים אף הם בתוקף חרף צו הפטר {סעיף 69(א)(1) לפקודה}. גם סוג זה של חובות עוסק בחובות בהם חב פושט הרגל בעקבות הליך פלילי, שכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה הינה אחד מאמצעי הענישה המוכרים בדין הפלילי בישראל {סעיפים 76-72 לחוק העונשין}. אילו הפטר היה חל לגבי קנס או חוב בשל התחייבות להימנע מעבירה, עלול היה הדבר לתמרץ חייבים לפנות להליך פשיטת רגל מתוך כוונה לנסות להשתחרר מחובות אלה.
לצורך הגשמת התכלית הקבועה בסעיף 69(א)(1) לפקודה, המבוססת על שיקולים שבטובת הציבור ועל הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי, אין מקום לפטור חייב בפשיטת רגל מתשלום חובות בגין קנס בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, בחוב או חבות שנוצרו במרמה ובחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות.
ב- ע"א 5735/09 {עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.12)} מעיר כב' השופט ס' ג'ובראן בהערת אגב, כי נוכח התכלית העונשית הברורה העומדת בבסיס אמצעי האכיפה הנזכרים בפשיטת רגל, בין אם ניתן צו הפטר ובין אם הגיע פושט הרגל להסדר או פשרה עם נושיו, נראה לכאורה כי אף חובות שנצברו בעקבות קנס מינהלי הקבוע בחוק העבירות המינהליות ומעבירות קנס בהליך של ברירת קנס והליך של ברירת משפט {סעיפים 230-222 לחוק סדר הדין הפלילי} לעמוד בתוקף חרף הפטר בפשיטת רגל. זאת, אם מתחשבים בתכליתו הנזכרת של סעיף 69(א)(1) לפקודה.