עיכוב יציאה מהארץ

סעיף 8 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"8. עיכוב יציאה מן הארץ לשם מניעת סיכול גביה (תיקון התשע"ב (מס' 13))
(א) היה למנהל המרכז יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו, רשאי הוא לפנות לבית-משפט שלום ולבקשו לצוות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו.
(ב) בית-המשפט לא יתן צו כאמור בסעיף-קטן (א), אלא-אם-כן סכום החוב אינו פחות מהסכום שקבע שר המשפטים, ובית-המשפט שוכנע כי יציאתו של החייב לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת.
(ג) תוקפו של צו עיכוב יציאה מן הארץ, לפי סעיף זה, לא יעלה על שנה, אולם רשאי בית-המשפט, על-פי בקשתו של מנהל המרכז, להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו.
(ד) היה החייב תאגיד, ניתן לבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי סעיף זה נגד מנהל בתאגיד; בסעיף-קטן זה, "מנהל בתאגיד" - מי שמשמש כמנהל הכללי של החברה, או בעלי המניות העיקריים שלה הרשומים אצל רשם החברות, ובכל תאגיד אחר - מנהלו הכללי, חבר ועד או שותף."

סעיף 8(א) לחוק מאפשר למנהל המרכז לגביית קנסות לפנות לבית-המשפט ולבקש עיכוב יציאתו של חייב מן הארץ, במידה וישנו יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ובכך לסכל את גביית החוב או הליך לשם גבייתו. סעיף 8(ב) לחוק קובע כי בית-המשפט ייתן צו לעיכוב יציאת חייב מן הארץ אם שוכנע כי יציאתו לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת {ראה גם: ה"פ (נצ') 56266-01-11‏‏ מדינת ישראל המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות נ' ח'טיב תאיר ‏Khatib Thaer, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.11)}.

כאשר מוגשת בקשה כאמור לעיל, על בית-המשפט לבחון אם מתקיים יסוד סביר להניח כי החייב יעזוב את הארץ לצמיתות או לפרקי זמן ממושכים, באופן העלול לסכל את יכולתה של המדינה לגבות את החוב ממנו. על בית-המשפט להתייחס ולהתחשב בנתונים אודות היקף חובותיו של החייב, הן למרכז הגביה והן בתיקי ההוצאה לפועל, העדר נכסים הרשומים על שם החייב והשתכרותו, ולהתחשב בנוהג הקיים אצלו לצאת את גבולות הארץ, ובאם יש לו זיקה למדינה אחרת.

באם בית-המשפט נוכח לראות כי אין בערבים המוצעים על-ידי החייב כדי להבטיח את פירעון החוב, או את שובו של החייב לארץ במידה ויצא ממנה, וכי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל את גביית החוב, או את ההליכים לגבייתו, הרי שמתקיימים התנאים הקבועים בחוק למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ובית-המשפט יעתר לבקשת המרכז.

תקנה 384 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), קובעת:

"384. צו עיכוב יציאה מן הארץ (תיקון התשס"א (מס' 7))
...היה המשיב תושב חוץ, לא ינתן כנגדו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שירשמו..."

באשר לתושב חוץ, נקבע כלל בפסיקה לפיו, אין מעכבים יציאתו של תושב חוץ מהארץ אלא רק במקרים נדירים ביותר, כאשר מתקיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ {ראה גם: ה"פ (חי') 27097-09-09 המרכז לגביית קנסות והצאות נ' אברהם ברטו בן-עמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.12); ע"א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כג(1), 701, 705 (1969); ע"א 230/69 קנטי נ' שווילי, פ"ד כג(1), 501, 506 (1969); בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מח(4), 529 (1993)}.

מנגד, עובדה זו בלבד שהאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ {ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כב(2), 799 (1970}).

הלכה מנחה בעניין עיכוב יציאה של בעל דין מישראל נקבע ב- בג"צ 3914/92 {לאה לב נ' בית-הדין הרבני האיזורי, תק-על 94(1) 1139, 1146 (1994)}, שם נפסק כי אמת-המידה החוקתית לפיה ניתן לעכב יציאת בעל דין מהארץ משתנה על-פי מהות הזכות המהותית אשר להגשמתה מכוון ההליך השיפוטי עצמו.
ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק-הדין. העיקרון הבסיסי הוא כי לכל אדם נתונה זכות לצאת מישראל, ולזכות זו יש מעמד חוקתי על-חוקי וכאשר בית-המשפט מפעיל את סמכותו ומורה על איסור יציאה מן הארץ, עליו לתת משקל כבד לזכותו של החייב לצאת מהארץ.

עם-זאת, נקבע כי הזכות לצאת מהארץ איננה מוחלטת, היא בעלת אופי יחסי, וניתן להגביל אותה מטעמים של טובת הציבור. איסור היציאה איננו האמצעי הראשון אלא האמצעי האחרון ולכן: הטלת ערובה מתאימה, אשר יש בה כדי להקטין את סיכויי אי-החזרה ארצה, עשויה לעיתים להיות אמצעי מתאים אשר מצדיק הימנעות ממתן צו עיכוב היציאה.

פסיקה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הרווחת לפיה אדם המתגורר דרך קבע בחו"ל ומרכז חייו מחוץ לישראל, ואין לו כל עיסוק נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ. מטרת הצו בנסיבות אלה היא הפעלת לחץ על החייב באופן המהווה הטלת עונש ומפרידו ממשפחתו ואינו מסייע בפירעון החוב.

בעניין, ה"פ (אש') 15326-02-11‏ {‏מדינת ישראל נ' שמואל משולם, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.11)} דובר במשיב שהיקף חובותיו הידוע היה בלתי-מבוטל. הליכים שונים שננקטו על-ידי המדינה במשך זמן רב לא הועילו לה. במשך שנים לא הסדיר המשיב את חובותיו ואף כאשר התיימר לכך בהליך זה, לא שולם דבר למעשה.

המשיב נמנע מהגשת תצהיר תשובה ועל-אף שטען בדיון כי יציאותיו לחו"ל מסייעות לו בפרנסתו וכי נסיעותיו בין השנים 2006 - 2009 לא היו לצורך נסיעות פרטיות, לא טרח הוא להציג כל אסמכתא באשר לכך ולא דיווח אילו תקבולים מפיק הוא עקב נסיעותיו, ומהו מקור מימונן של נסיעות אלה.

עם-כל-זאת, בית-המשפט קבע כי אין הצדקה חוקית לעשות שימוש בסעד עיכוב יציאה מהארץ. המדינה לא עמדה בנטל להמחיש קיום תנאי הסעיף האמור ומשכך, לא ניתן לומר כי הומחשה עילה לפגיעה בזכות המשיב לצאת מישראל ומשמעות היענות לבקשה זו הינה למעשה ענישה או הפעלת אמצעי לחץ על המשיב שלא כמגמת הסעיף.

הבסיס המשפטי להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ הוא שלמנהל המרכז לגביית קנסות יש יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב.

לאור זכות היסוד של חופש התנועה ניתן לעכב יציאה מן הארץ אם קיים חשש כן ורציני כי היציאה תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי ותביא למניעת ביצועו של פסק-הדין. על בית-המשפט לשקול את הבקשה אל מול זכות היסוד לחופש תנועה לפי סעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו {בג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, פ"ד מח(2), 491 (1994)}.

הליך של הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ אינו נועד להוות אמצעי לחץ לתשלום הקנסות לאור זכות היסוד לחופש תנועה, להיכנס לישראל ולצאת ממנה. הפעלת סמכות למנוע מהמשיב חופש תנועה ומתוך עדותו פגיעה לכאורה בפרנסתו, צריכה להיעשות בסבירות תוך איזון בין האינטרסים השונים הנוגעים לעניין {ראה גם: ה"פ (ב"ש) 14855-02-11 המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות נ' סמיר תיאהא, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.12); בג"צ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית-הדין הרבני האיזורי, נתניה, פ"ד נו(5), 345 (2002); בש"א (ת"א) 20365/08, ה"פ 897/08 טרוים נ' גאידמק (בר-לב), פורסם באתר האינטרנט (19.11.08)}.

סעד עיכוב היציאה מן הארץ מהווה סעד דרסטי המגביל בצורה חמורה את חופש התנועה ובכך מהווה פגיעה בזכות יסוד חוקתית המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על-כן, המחוקק הרחיב את חלופות הגביה של המרכז לגביית קנסות ולחוק הוספו סעיפים 7א - 7ו שיש בהם כדי להרחיב את החלופות לגביית החוב. שלב מינויי הרשמים לא הוברר אך למרכז לגביית קנסות עומדות חלופות גביה נרחבות {סעיף 7א(ג) סעיפי-משנה (1) - (6) לחוק}, ראשית, לפני הגשת בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ, יש לפעול על-פי חלופות אלה.

החוק אינו קובע את סעד העיכוב כאפשרי ומוצדק כחל, אימת שההליכים האחרים שננקטו לא הועילו אלא במקרה שישנו יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו {ראה גם: ה"פ (אש') 15373-02-11 מדינת ישראל נ' חיים עפר אזולאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.12)}.

סעיף 10 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"10. עונשין
מי שעשה אחת מאלה, דינו - מאסר שנה;

(1) סיכל פעולה שננקטה לפי חוק זה או הפריע לביצועה;
(2) גילה מידע או השתמש במידע בניגוד להוראות סעיפים 6(ג) או 9."

סעיף 11 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"11. סייג לשימוש בסמכות
(א) קבלת מידע לפי סעיף 6 מאת רשות מס כמשמעותה בחוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות מס), תשכ"ז-1967, תהיה על-פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר האוצר.
(ב) השימוש בסמכויות הנתונות לפי חוק זה, ככל שהן מתייחסות למתקן המוחזק על-ידי צבא הגנה לישראל או לשלוחה אחרת של מערכת הביטחון שאישר שר הביטחון, או למידע המצוי ברשותם, יהיה על-פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר הביטחון.
(ג) השימוש בסמכויות הנתונות לפי חוק זה ככל שהן מתייחסות למתקן המוחזק על-ידי משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, או למידע המצוי ברשותם, יהיה על-פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר המשטרה.
(ד) תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת."

סעיף 12 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"12. גביה בעבור קרן, תאגיד או הסניגוריה הציבורית (תיקונים: התשס"ג (מס' 2), התשס"ח (מס2 5))
(א) כספי חוב, שנגבו בעבור קרן או תאגיד, לפי הוראות חוק זה, יועברו לקרן או לתאגיד, לפי העניין, בניכוי ההוצאות לנקיטת הליכי גביה כאמור בסעיף 4, וכן בניכוי סכום בשיעור של 20% מכספי החוב שנותרו לאחר ניכוי ההוצאות כאמור, לשם כיסוי ההוצאות לתפעול המרכז.
(ב) כספי חוב כהגדרתו בפסקה (11) להגדרה "חוב", שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לסניגוריה הציבורית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיכוב יציאה מהארץ