botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק המשכון

הפרקים שבספר:

יצירת המשכון (סעיף 3 לחוק)

סעיף 3 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"3. יצירת המשכון
(א) משכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה.
(ב) הגבלה או תנאי החלים, לפי דין או הסכם, על העברת בעלות בנכס יחולו גם על משכונו."

סעיף 3(א) לחוק המשכון, קובע כי משכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה. כלומר, קיומו של הסכם מהווה תנאי ליצירת משכון. גם כשמדובר במשכון מופקד חל תנאי כאמור {ראה גם ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' גרוס, כונס הנכסים, פ"ד מד(3), 185, 212 (1990); ע"א 8923/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מתמור בע"מ, תק-על 2011(1), 1791, 1796 (2011)}.

חוזה המשכון הוא איפוא מקרה פרטי של חוזה, שעניינו שיעבוד נכס כערובה לחיוב, וככזה חלים עליו, מלבד הדינים המיוחדים החלים על חוזה המשכון, גם דיני החוזים הכללים {בש"א (מחוזי חי') 5565/06 דורון גרינבאום נ' דורון סמל, תק-מח 2006(2), 1753, 1755 (2006)}.

על הסכם כאמור בסעיף 3 לחוק המשכון חלות, כמובן חובת תום-הלב אשר בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 {בר"ע (מחוזי חי') 3435/08 בינסקי נועמי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2008(3), 15120, 15123 (2008)}.

מעיון בהוראות פקודת החברות עולה כי אין בהן כל הוראה ספציפית המתייחסת לדין הגבלה על שיעבוד של נכס. לכן, יחולו גם על שיעבוד צף הוראות סעיף 3(ב) לחוק המשכון הקובע "הגבלה או תנאי החלים, לפי דין או הסכם, על העברת בעלות בנכס יחולו גם על משכונו" {בש"א (מחוזי ת"א) 2751/06 עו"ד רונן מטרי, כונס נכסים לנכסי הגיפור (1975) בע"מ נ' קמור אביזרי תנועה בע"מ, תק-מח 2006(4), 10162, 10168 (2006)}.

חוק המשכון, מגביל עצמו לשיעבודים שהם פרי הסכם.

חוק המשכון אינו מאפשר ליצור משכון על-ידי פעולה חד-צדדית של הממשכן, בהבדל מערבות לדוגמה, היכולה להיווצר על יסוד התחייבותו החד-צדדית של הערב.

חוק המשכון אינו אומר דבר על הצורה הנדרשת מן ההסכם ולא על תוכנו והגישה היא בלתי-פורמליסטית לחלוטין.

כך, למשל, חוץ מחריגים כגון משכנתה במקרקעין, אין מניעה עקרונית לכך שהסכם בעל-פה יספיק ליצירת משכון {ראה גם ע"א (מחוזי יר') 9163/06 סיידוף אריה נ' שושנה שקולניק, תק-מח 2006(2), 8685, 8687 (2006)}.

יחד-עם-זאת, אף כי סעיף 3(א) לחוק המשכון אינו אומר דבר על תוכנו של ההסכם הנדרש, או על צורתו, ניתן להסיק אי אלו דברים ממספר הוראות אחרות שבחוק המשכון. ובמה דברים אמורים.
תוכנו של ההסכם צריך להצביע כי כוונת המתקשרים הייתה לשעבד נכס כערובה לחיוב. הכוונה לשעבד נכס כערובה לחיוב צריכה לכלול, בין השאר, את הכוונה להעניק לנושה זכות בעלת אופי קנייני, להיפרע מן המשכון אם לא יסולק החיוב.

בנוסף, על ההסכם לתאר בפירוט מספיק את הנכס המשועבד, כדי שאפשר יהיה לזהותו {ראה גם י' ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוקי החוזים, (בעריכת ג' טדסקי, התשל"ה-1974), 76}.

כיוון שתכלית המשכון להבטיח את היכולת להיפרע מתוך הנכס הממושכן הרי שנכס שאי-אפשר להמירו בכסף על-ידי מכירתו אינו עשוי להיות מתאים כמשכון. כלומר, כי נכס שאין אתה יכול למוכרו אינך יכול אף למשכנו {י' ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, התשל"ה), 88; ע"א 743/81 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' אהרן יהודה רוזנבוים, פ"ד לט(1), 12 (1985)}.

ב- ע"א 1560/90 {משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4), 498 (1994)} נקבע כי שיק שאינו עביר "אין בידי הנפרע להעביר זכאותו השיטרית אין אפשרות של העברת הבעלות בשטר. הגבלת העבירות מונעת מהנפרע לסחר את הבעלות בשטר לצד ג' וכן למשכן את השטר".

ככלל, אין קשר בין הזכות לחוב לבין הזכות לשיק או לתמורת השיק שאינו עביר. שיק שאינו עביר, הבנק לא יכול היה לקבלו כבטוחה ולשעבדו משלא ניתן לשעבד שיקים שעבירותם הוגבלה.

לא כל השטרות ראויים לשמש משכון. נפרע של שיק שעבירותו נשללה, אינו יכול להעביר בעלות לאחר, ולא לייצור זכויות קניין אחרות, דוגמת משכון. לפי סעיף 3(ב) לחוק המשכון, "הגבלה או תנאים החלים, לפי דין או הסכם, על העברת בעלות בנכס, יחולו גם על מישכונו". מי שהעניק הלוואה לפלוני ונטל כבטוחה שיק לא עביר שנמשך לפקודתו של הלווה, קיבל משכון חסר תוקף. אם הנפרע מישכן לבנק שיק כאמור, ולאחר-מכן הפך הנפרע לחדל פירעון, הנאמן בפשיטת רגל של הנפרע או מפרק החברה הנפרעת יוכלו לשים יד על הכספים המגיעים מן המושך ולהעמידם לרשות כלל הנושים {ש' לרנר דיני שטרות, 403}.

מכאן, ששיקים שעבירותם הוגבלה, לא ניתן – למשכנם ולמשכון אין כל ערך.

זאת ועוד. מעצם מתן השיק אשר עבירותו הוגבלה על-ידי הלקוח הביע זה דעתו שלא ניתן למשכן זכות זו, גם במערכת היחסים שבינו לבין הנושה, והביטוי לכך בחסמו את האפשרות לעבירות השיק.

כאשר חייב חוסם עבירות זו, הרי החסימה אינה מתייחסת רק לעילה השיטרית, אלא גם לעסקת היסוד שבין הצדדים. הבעלות כפופה לסייג העבירות והנושה לא יכול להעביר זכויות יותר ממה שיש לו שכן מטרת המשכון להיפרע על-סמך השטר {בש"א (מחוזי ב"ש) 3632/04 כל בי עיתון הנגב בע"מ - בפירוק זמני נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, תק-מח 2004(2), 10697, 10699 (2004)}.

שיעבוד מאוחר נסוג מפני עיקול קודם. הדבר נלמד מהוראת סעיף 3(ב) לחוק המשכון הקובע כי הגבלה או תנאים החלים לפי דין או הסכם על העברת בעלות בנכס יחולו גם על משכונו.
היכולת להעביר בעלות בנכס מעוקל נחסמת מכוחו של צו העיקול כשלעצמו, וכאמור כאשר אין אפשרות להעביר בעלות אין גם יכולת למשכן את הנכס. החוק לפיכך מונע משכון מיטלטלין שכבר היו מעוקלים לפני המשכון.

גם באופן עקרוני ומהותי פעולת העיקול נועדה להוות מעין מחסום משפטי שמטרתו למנוע מבעל הנכס או המחזיק בו מלסכל את פירעון החוב על-ידי הברחת הנכס או העברת הזכויות בו לאחר, שהרי כבר נקבע כי לא מועד יצירתו של המשכון קובע את זכויות הקדימה של הנושה כלפי נושים אחרים, אלא מועד רישומו של המשכון אצל רשם המשכונות.

כשנרשם משכון לטובת נושה, לאחר שניתן צו עיקול לטובתו של נושה אחר - אין לבעל המשכון זכות קדימה ביחס לעיקול {ה"פ (שלום יר') 625/02 בנימין עשור נ' ד.ק. נמבר וואן בע"מ, תק-של 2003(1), 28522, 28524 (2003)}.

ב- ת"א (שלום חי') 12653/00 {שמוליק רובין תיירות בע"מ נ' תפארת המכונית ליסינג בע"מ, תק-של 2006(4), 3517, 3522 (2006)} קבע בית-המשפט כי לאחר בחינה מדוקדקת של הסכם המשכון נראה כי תוכנו מצביע על כוונת התובעת והנתבעת לשעבד את האוטובוס כערובה לחיוב.

במקרה דנן, הכוונה כללה בין השאר את הכוונה להעניק לנתבעת זכות בעלת אופי קנייני, להיפרע מהמשכון אם לא יסולק החיוב. בנוסף הסכם המשכון מפרט בפירוט את פרטי האוטובוס {סוגו, מס' הרישוי וכדומה}.

ובשים-לב כי גם בטיעוניה התובעת לא טוענת כי לא הייתה כוונה לחתום על הסכם המשכון או כי הסכם המשכון בוטל או נחתם בהקשר לעסקה אחרת.

ב- בש"א (מחוזי נצ') 2077/06 {מיכל שלכטר אבנעים נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-מח 2006(3), 5574, 5578 (2006)} קבע בית-המשפט כי במסגרת חוזה ההלוואה מישכנה המבקשת את זכויותיה במקרקעין לטובת המשיב, ודי בכך להקים משכון תקף.

ב- ה"פ (שלום ת"א) 200351/03 {לנדסמן משה נ' אמטל ש. מטען, תק-של 2003(2), 23768, 23769 (2003)} קבע בית-המשפט:

"ג. המחלוקת מה קרה במהלך הנסיעה ובמשרד ב"כ המשיבה לעניין חתימת מסמכי המשכון.

בעניין זה אין הסכם משכון בכתב בפני, נכון ליום 4.8.02 המשיבה החזיקה שיקים של המבקש 1 ע"ס 27,600 ₪ פחות שיק אחד ע"ס 2,400 ₪ שנפרע וחששה לגורל כספה, וזאת לאור אי פירעון שיקים עד אותו מועד, המבקש מאידך היה במצב קשה ולא היה מסוגל לפרוע את השיקים הנוספים שמועדם היה די קרוב במהלך החודש.

משמעות היעדר הסכם המשכון. לפי סעיף 3(א) לחוק המשכון משכון נוצר בהסכם בין החייב לנושה, כב' השופט שטיין בתיק ב- ר"ע (ת"א) 7448/97 קי. בי בע"מ נ' מקס (מקסים) אינון, תק-מח 97(3), 2041 (1997) קובעת כי אין הכרח בהיעדר דרישה בחוק לקיום הסכם משכון בכתב, ולצורכי הגשת בקשה למימוש משכון בהוצל"פ, שמבוצע כאילו היה פסק-דין, די בצירוף תעודת רישום המשכון של רשם המשכונות, והודעת המשכון עליה חתומים הצדדים לפי תקנה 5(א) לתקנות המשכון.

מכאן שלמשיבה כאן מסמכים מספקים לצורך פתיחת תיק הוצל"פ בגין מימוש משכון, ואין לקבל את הטענה שבהיעדר הסכם בכתב אין משכון תקף שנוצר בגין אותו הסכם, יחד-עם-זאת בהיעדר הסכם בכתב זולת הודעת המשכון וכאשר בפני שתי גרסאות סותרות לגבי תוכן הסכם המשכון שנעשה כאמור בעל-פה, אני מקבל שספק לגבי תוכנו צריך לפעול לרעת מבקש ביצוע המשכון שהוא המוציא מחברו ועליו נטל הראייה לשכנע באשר לתנאי אותו הסכם בעל-פה.

ד. מן הדיון שבפני ברור שעצם העובדה שהמשיבה החזיקה שיקים שלא נפרעו ו/או עתידיים, אין בה להוות חיוב נגדי מטעם המבקש לצורך יצירת המשכון, יש לזכור שאת ההלוואה ושיקים בגינה מסר המבקש לאחר ולא למשיבה שהיא צד שלישי, הסיכום הנטען והשנוי במחלוקת כאמור לעיל הנו מה סוכם בין הצדדים עובר לנסיעה לת"א במכונית מנהל המשיבה.

ה. לגבי העדויות בעניין, המבקש בבקשה טוען שדובר על הלוואה בסך 10,000 ₪ כנגד חתימת מסמכים שתוכנם לא הוברר לו די הצורך, בעדות והחקירה בפני טען המבקש שאינו חתום על שטר המשכון, יחד-עם-זאת אישר שנאמר לו שהוא צריך לחתום על משהו לצורך העברתו לצד שלישי היות והוא מוגבל ולשיקים שלו אין ערך, אני סבור שהמבקש כן חתום על הודעת המשכון ואיני מקבל את הכחשתו בעניין החתימה, אם כי יתכן שלא הוברר לו שאותו מסמך נוסף עליו חתם הוא הודעת משכון.

אני מעדיף את עדות המבקש על עדות מנהל המשיבה בקשר לסיכום בעל-פה לגבי החיוב המובטח במשכון, לדעתי ביקש הלוואה נוספת בסך 10,000 ₪, והסכים לחתום על מסמכים נוספים לצורך קבלתם, איני משוכנע שהוסבר לו כיאות עובר לחתימה כי חותם על הודעת משכון בקשר לרכב.
לגבי עדות מנהל המשיבה, מגלה טפח ומסתירה טפחיים, אכן דאג לעניין פירעון יתרת השיקים שבידו והיה מעוניין בבטוחה ראויה יותר כמו משכון, יחד-עם-זאת איני מקבל את מה שנטען בסעיף 9 לתצהיר המבקשת לגבי הסיכום במכונית בזמן הנסיעה לפיה כנגד דחייה של מועד פירעון השיקים הנוספים עד ל- 11/02 ישועבד הרכב, אין מדובר בסיכום מוגמר ושלם וגמירות-דעת מטעם שני הצדדים, אני מקבל שהיו דיבורים על מצב כלכלי קשה, על בטוחה, על הלוואה, על דחייה, אך לדעתי לא היה סיכום משפטי מחייב לעניין שיעבוד כנגד דחיית פירעון, הייתה בקשה להלוואה נוספת בסך 10,000 ₪ והסכמה לחתום על מסמכים נוספים בגינה, אותם מסמכים היו מסמכי השיעבוד, מבחינה זו אם הייתה ניתנת הלוואה בתוך מספר ימים בסך האמור של 10,000 ₪ ניתן היה לקבוע כי נוצר בעל-פה הסכם משכון מחייב.

כפי שצויין לעיל על הטוען להסכם משכון בעל-פה לשכנע לגבי תניותיו והמשיבה למרות שאינה תובעת כאן אלא בהוצאה לפועל, לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה ולא שוכנעתי כי כגרסתה השיעבוד נרשם כנגד דחיית פירעון.

בהיעדר מתן הלוואה על-סך 10,000 ₪ אין למשכון שנרשם בסיס לקיום ומשכך יש להיעתר לבקשה ולהצהיר על בטלות המשכון כפי שהתבקש בתיק זה, לרבות הסעדים הנלווים.

ו. מכל האמור לעיל אני מקבל את התביעה, מצהיר על בטלות משכונו של הרכב נשוא התביעה...".

ב- ע"א (מחוזי חי') 4142/96 {חיר האני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 97(1), 576 (1997)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן המשכון נועד להבטיח פירעון חובות שוטפים בחשבון הממשכן בבנק המשיב. בבוא המשיב לממש את הזכות הממושכנת עומד הוא לצורך זה בנעלי החייב {הממשכן}.