תקנת השוק (סעיף 5 לחוק)

סעיף 5 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"5. תקנת השוק
נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף 4(2) או שמשכונם נרשם כאמור בסעיף 4(3), יהיה כוחו של המשכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם, ובלבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם."

סעיף 5 לחוק המשכון מונה ארבעה תנאים מצטברים: הראשון, נכס הנד היה בחזקת הממשכן. השני, המשכון נרשם. השלישי, הנושה פעל בתום-לב. הרביעי, נכס הנד הגיע לידי הממשכן על דעת בעליו או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקו.

כלומר, נטל ההוכחה להוכחת קיומם של תנאיה של תקנת השוק מוטל על הטוען לתחולת תקנת השוק {ראה גם ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואחרים, פ"ד נד(5), 252 (2000) שם נקבע כי "נטל הוכחת ההגנה של "תקנת השוק", שמכוחה מבקש רוכש נכס "בתום-לב" – ב"שוק" או ב"חנות" - לשמור על זכותו בנכס כנגד בעליו החוקי, מוטל על הטוען אותה"}.
כאשר הנושה {בנק למשל} ביצע את כל הבדיקות הנדרשות ממנו לצורך שיעבוד הרכב, לרבות שפעל בהתאם למסמכים שהוצגו לו ולאחר שערך את כל הבדיקות אשר היה עליו לבצע בטרם מתן ההלוואה לממשכן, ולאחר שהמסמכים אשר הציג הממשכן לנושה הראו, כי הוא אכן הבעלים של הרכב, הסכים הנושה לתת לממשכן הלוואה בכפוף לשיעבוד הרכב - אזי, עסקינן בתום-לב {ה"פ (שלום ת"א) 20463-09-09 אלעד ליברכט נ' רינת כהן, תק-של 2010(1), 66180, 66186 (2010)}.

לא אחת נפסק כי משמעות סעיף 5 לחוק המשכון הינה כי כאשר הנכס נמסר להחזקת הממשכן, בהסכמת הבעלים, הסעיף חל {ראה למשל ע"א 352/74 מ' דנקנר ובניו בע"מ נ' פסט את מטרני, פ"ד ל(2), 796 (1976) ולהלן: "פרשת מ' דנקנר ובניו"; ע"א (מחוזי ת"א) 1635/08 סמואל רוזנבאום (1999) בע"מ נ' פיטר מ. רוזן עתיקות בע"מ, תק-מח 2009(4), 7880, 7884 (2009)}.

ואולם, וכפי שנפסק בפרשת מ' דנקנר ובניו, אין די בכך שהנכס יצא כדין מידי הבעלים המקורי כדי שסעיף 5 לחוק המשכון יחול, והעובדה שמדובר בבטוחה אין משמעה שניתן למוכרו "סתם", אלא יש לעמוד בכל תנאי סעיף 5 לחוק המשכון, הדורש מהנושה, בין השאר, כי ינהג בתום-לב.

י' ויסמן גורס בספרו {חוק המשכון, התשכ"ז-1967 (סאקר, התשל"ד-1974), 149} כי "בהתנגשות שבין המגמה להגן על הבעל האמיתי לבין המגמה להבטיח את צרכי השוק, נוטים איפוא, במקרה של מכר, להדגיש יותר את צרכי השוק, ועל-כן אין מגבילים את תקנת השוק לעסקאות מכר על-ידי מי שקיבל את ההחזקה בנכס בהסכמת הבעלים.לעומת-זאת, במשכון נוטים יותר להדגיש את הצורך בהגנה על הבעל האמיתי, ועל-כן מחילים כנגדו את תקנת השוק רק באותם המקרים שבהם העביר הבעל מרצונו את ההחזקה בנכס לידי מי שלאחר-מכן משכן את הנכס שלא כדין" {ראה גם ה"פ (שלום ת"א) 201145/05 אוריאל שור נ' צבי שיץ, תק-של 2006(3), 7737, 7738 (2006); עת"מ (יר') 361/05 סיקאפ בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, תק-מח 2005(3), 699 (2005)}.

ככלל, אין להסתפק בזיהוי הרכב באמצעות בדיקת לוחית הרישוי בלבד, אלא יש להתכבד ולבדוק גם את מספר המנוע ומספר השלדה והתאמתם לרשום ברישיון הרכב {ראה למשל ה"פ (ת"א) 200561/03 יצחק עבאדי נ' זיורכין איליה ואח', דינים שלום כח 726 (2004); ה"פ (ת"א) 200115/04 קשר רנט א קאר בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים שלום לב 869 (2004); ה"פ (ת"א) 201332/04 קשר רנט א קטר בע"מ נ' בנק הפועלים, דינים שלום מח 961 (2005)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 60467/04 {דומיקאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2006(4), 21121 (2006)} דחה בית-המשפט טענת הבנק שנסמכה על תקנת השוק.

באשר לתנאי הראשון {נכסים נדים שמושכנו כשהיו בחזקתו של הממשכן} קבע בית-המשפט כי הבנק לא הוכיח שהרכב שהוצג בפני עד ההגנה, הוא הרכב הממושכן.

באשר לתנאי השני {הנכס הממושכן הופקד או המשכון נרשם, כמצוות סעיף 4(2) או 4(3) לחוק} – קבע בית-המשפט כי אין חולק, כי המשכון נרשם אצל רשם המשכונות כבר ביום 12.5.04.

באשר לתנאי השלישי {הנושה פעל בתום-לב} קבע בית-המשפט כי מכלול תמרורי האזהרה שהבהבו לנגד עיניו של הבנק, מלמדים כי הבנק נחפז להעמיד את ההלוואה ללקוחה, בנסיבות בהן היה עליו להימנע מלעשות כן, ולכן לא תשמע טענתו, כי פעל בתום-לב.

התנהלותו של הבנק בכל הנוגע להחלטה על הענקת האשראי נגועה ברשלנות רבתי ובעצימת עיניים, השוללות אפשרות לקיומו של תום-לב. לפיכך, משלא פעל הבנק בתום-לב, הרי שאין עומדת לזכותו תקנת השוק שבחוק המשכון.

באשר לתנאי הרביעי {הנכס בא לידי הממשכן על דעת בעליו או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם} קבע בית-המשפט כי עדותם של העדים מטעם התובעת מהימנה עליו. העדים העידו, כי אינם מכירים את ויקטוריה, וכי מעולם לא מסרו לה את הרכב או התירו לה לעשות שימוש בו. קביעה זו מובילה למסקנה, כי הרכב הממושכן לא הגיע כלל לידי הממשכן, ולחילופין לא הגיע לידיו על דעת בעליו או על דעת מי שהיה זכאי להחזיק בו, כהוראת סעיף 5 לחוק המשכון.

פרופ' מ' דויטש גורס בספרו {שם, 193} כי "נראה, עם-זאת, כי התיחום הברור של סעיף 5 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, ל"נכס נד" בלבד, מבקש למצות את הגדרת הנכסים המשמשים אובייקט למשכון מוגן על-פי סעיף 5 לחוק המשכון, כך שבדין המצוי לא תתאפשר תשובה אחרת המחילה תקנת שוק זו בהקשר לנכס מופשט".

עמדה דומה משתמעת גם מדבריו של פרופ' יהושע ויסמן, הקובע כי סעיף 5 לחוק המשכון חל רק על "נכסים נדים", המוגדרים - על-פי פרופ' ויסמן - כ"מיטלטלין בעלי ישות מוחשית שהחזקה קורפורלית תיתכן בהם" {יהושע ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), 150}.

לאור האמור לעיל, בית-המשפט ב- ת"א (מחוזי יר') 2180/00 {שלמה גבאי (התובעים ב- ת"א 2180/00) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2008(2), 6106, 6123 (2008)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, שבו בזכויות חוזיות במקרקעין עסקינן - אין תחולה לסעיף 5 לחוק המשכון.

הלכה היא כי חובת תום-הלב ביחס לבנקים רחבה וחלות עליהם חובות אמון מוגברות מתוקף מעמדן המיוחד, והפסיקה אף קבעה כי על בנקים מוטלת חובת זהירות מושגית גם כלפי מי שאינו לקוח שלהם. יחד-עם-זאת, יש לבחון תמיד כל מקרה לגופו בשים-לב לנסיבותיו המיוחדות ובהתחשב בהתנהלותם של הצדדים המעורבים השונים {ה"פ (שלום חי') 9727-09-08 ווי.בי.אן - שווק מכונות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', תק-של 2011(2), 160490, 160501 (2011)}.

זאת ועוד. לצורך ההכרעה האם הבנק היה תם-לב, אין די בבחינת השאלה האם התעורר אצלו חשד, ברמה הסובייקטיבית, אלא, תום-ליבו של הבנק צריך להיבחן גם בקריטריונים אובייקטיביים {ה"פ (מחוזי ת"א) 673/04 סובן זהבה נ' ארביבי שמעון, תק-מח 2007(1), 1345, 1351 (2007)}.

ב- ע"א 446/87 {אלגריסי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד מג(3), 713 (1989)} קבע בית-המשפט כי "רשלנות עסקית אפשרית של הבנק, תוך חריגה מהוראות בנק ישראל, בלתי-רצויה ככל שתהיה, אין לה בהכרח נפקות לשאלת תום-הלב לעניין סעיף 5 לחוק המשכון. תקנת השוק בחוק המשכון דורשת, כי מי שהנכסים מושכנו לטובתו, על-ידי מפקיד שאינו בעל הנכסים ושאינו זכאי למשכנם, חייב להיות תם-לב, במובן זה שלא ידע על הפגם בזכותו של הממשכן. בענייננו, אין כל מחלוקת, שהבנק לא ידע, כי הממשכן לא שילם תמורת היהלומים".

ב- ה"פ (שלום פ"ת) 178/06 {רנה מכלוף סעדון נ' בנק אוצר החייל בע"מ, תק-של 2007(4), 28882, 28884 (2007)} קבע בית-המשפט, בדחותו את התביעה, כי גם אם התרשל הבנק בבדיקת זכאותם של החברה ושל ליאור לשעבד את המיטלטלין לטובת הבנק, כפי שטוען המבקש, טענה שאין בידי לקבלה, הרי שהיות שהבנק לא ידע ואף לא היה עליו לדעת על פגם כלשהו בזכותה של החברה לשעבד לטובתו את המיטלטלין, התקיים יסוד תום-הלב הנדרש בסעיף 5 לחוק המשכון.
ב- ת"א (שלום ת"א) 10004/05 {דומיקאר בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-של 2009(1), 24115, 24119 (2009)} קבע בית-המשפט:

"27. נבחן כעת האם התקיימו תנאי תקנת השוק בפעולת המשכון שעשה הבנק.

התנאי הראשון לתקנת השוק הוא כי הנכס הנד היה בחזקת הממשכן - אלי שילון
28. על-מנת להוכיח כי המכונית הייתה בחזקת שילון הביא הבנק את עדותה של הגברת אנה צ'כובסקי, פקידה בצוות לקוחות בנקאות אישית אצל הבנק (להלן: "פקידת הבנק"). פקידת הבנק צירפה לתצהירה מסמך, שכונה "פרוטוקול בדיקת רכב משועבד", שהוא טופס למילוי על-ידי פקיד הבנק וכך נכתב בטופס שמילאה פקידת הבנק בהקשר למכונית: 'בתאריך 13.10.04 ראיתי את הרכב נשוא השיעבוד מדגם מאזדה 6 מספר רישוי 6790916 צבע בז ברחוב הרצל פתח-תקוה'. יש לציין, כי על-פי הטופס יש שורות ריקות בהן ניתן להוסיף "תוספות מיוחדות/הערות", אולם דבר לא נרשם על-ידי פקידת הבנק בשורות אלה. כמו-כן נכתב במסמך: 'נוכחתי כי הרכב תקין ובמצב נסיעה והינו בחזקתו של משעבד הרכב'. עוד כתובות בתחתית המסמך הנחיות: 'נא לפרט שם היצרן, פרוט הדגם ושנת יצור של הרכב'.

29. פקידת הבנק העידה כי וידאה בהתאם לנוהלי הבנק כי הרכב הוא הרכב המופיע ברישיון המקורי ובדקה את מספר הרישיון של הרכב, סוג הרכב וצבעו וכי היא אף יצאה פעמיים לבדוק את ההתאמה בין פרטי הרכב שהופיעו ברישיון המקורי לבין הרכב שהוצג, כאשר שילון אף פתח עם מפתחות הרכב, שהיו ברשותו, את דלתות הרכב ונעל אותם.

30. התובעת טוענת תוך ציטוט פסיקה מרובה, חלקה לגבי מקרים עוד משנות ה- 90 של המאה הקודמת, כי לוחית הרישוי של הרכב אין לה משקל של ממש בזיהויו של הרכב, כאשר עוסקים בנוכלים דוגמת שילון וחבריו. ראו, למשל, ת"א 1654/92 (שלום רחו') וייסגלס נ' קומפיוטסט ראשל"צ (1986) בע"מ; ת"א 1491/00 (שלום פתח-תקוה) רונן פינקלשטיין נ' מדינת ישראל תק-של 2001(1), 16251 (2001); ת"א 24513/99 רבקה לוי נ' משרד התחבורה, תק-של 2000(1), 4140 (2000); ת"א 5486/98 (שלום חי') אורלי סגל נ' מדינת ישראל, תק-של 2004(3), 20875 (2004); ת"א 8242/02 אורנה אסולין נ' מוטוקרס בע"מ, תק-של 2005(4), 89 (2005); ה"פ (ת"א) 200561/03 יצחק עבאדי נ' איליה זיורכין, דינים שלום כח 726 (2004). מכל הפסיקה הזו וכן מפסק-הדין של כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ב- ת"א 60467/04 דומיקר בע"מ נ' בנק הפועלים ואח', תק-של 2006(4), 21121 (2006) (להלן: "פסק-דין בנק הפועלים") עולה, כי קל מאוד לזייף את לוחיות הרישוי והקלות שבזיוף והפעמים הרבות שהדבר נעשה מלמדת כי הדרך הנכונה לזהות כלי רכב איננה בהשוואת לוחית הרישוי, שניתנת לרכישה בקלות ולהחלפה, אלא יש להשוות את מספר המנוע ומספר השילדה המוטבעים על מכלולי הרכב עם המספרים המופיעים ברישיון הרכב וזאת בנוסף לבדיקת לוחית הרישוי אל מול המספר ברישיון הרכב.

31. הבנק טוען לעניין זה כי "אין לדבר סוף", משום שאין סוף לבדיקות שיכול היה הבנק לבצע וזאת למרות שנהליו אינם מחייבים אותו לעשות כן. עוד טוען הבנק כי גם בדיקת שילדה וגם קבלת דו"ח ממכון בדיקה אינם מבטיחים כי מעשי זיוף לא יקרו.

נראה כי הפסיקה אינה מסכימה עם טענות הבנק והדרישה לבדוק את מספר המנוע והשילדה של המכונית, על-מנת לוודא כי המכונית המוצגת היא אכן המכונית נשוא רישיון הרכב היא הכרח המציאות לנוכח תופעת זיוף פרטי הרכב, אשר הפכה להיות נפוצה מאוד בארצנו והפסיקה אף הגדירה את המצב כ"מכת מדינה" (ראו בש"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4), 589 (1995)), ומשרד הרישוי אף היה מודע למצב זה ונקט אמצעים שונים למניעת העבירות הללו ואף שינה את מדיניותו פעם בפעם על-מנת לנסות ולהמעיט בתופעה זו ככל האפשר באמצעיו.

32. לפיכך איני מקבלת את טענת הבנק, כי עשה את כל הדרוש על-מנת לוודא כי הממשכן אכן מחזיק במכונית. יתר-על-כן, מהפרוטוקול שמילאה פקידת הבנק עולות תהיות גם לגבי קיום נהלי הבנק עצמם, שהם אכן "קלים כנוצה" בנושא בדיקת הבעלות. פקידת הבנק לא מילאה את שנת היצור של הרכב, למרות שנדרשה לכך על-פי הטופס, ואף לא ביצעה נסיעה ברכב, על-מנת לוודא כי הרכב תקין ובמצב נסיעה, כפי שנדרש בנוהלי הבנק, אלא הסתפקה בכך שהדלתות נפתחו באמצעות המפתח. בנסיבות אלה אני קובעת כי הבנק התרשל בבדיקתו אפילו על-פי נהליו שלו, ולא הוכיח שהרכב שהוצג בפני פקידת הבנק על-ידי שילון הוא הרכב הממושכן.

33. די בקביעה זו על-מנת לקבל את התביעה כנגד הבנק ולדחות את הטענה הנסמכת על תקנת השוק, אך אדון גם ביתר תנאי תקנת השוק.

התנאי השני לתקנת השוק - המכונית הופקדה או המשכון נרשם
34. אין מחלוקת כי המשכון נרשם אצל רשם המשכונות ביום 28.10.04.

התנאי השלישי לתקנת השוק - הנושה פעל בתום-לב
35. הבנק טוען כי פעל בתום-לב. מנהל הסניף העיד כי שילון פתח חשבון ביום 17.6.04 והפקיד בחשבון במשך שלושת החודשים שעברו עד לאישור ההלוואה, מידי חודש, משכורת בסך של כ - 10,000 ₪. הבנק טוען לפיכך, כי שילון ניהל חשבון לשביעות רצונו של הבנק וכי כאשר מאשרי ההלוואה שיקללו את נתוני הבטוחה (המכונית) בנוסף למשכורת המוזרמת לחשבון אל מול נתוני ההלוואה המבוקשת, שהיא על סך 55,000 ₪ בלבד, הרי שמדובר היה בפעילות בתום-לב. הבנק טוען עוד כי שילון לא חרג בחשבון ונהג באופן רגיל לחלוטין. עוד טוען הבנק באשר לפסק-הדין בעניין בנק הפועלים, שעליו מסתמכת התובעת, כי נסיבות תום-הלב שם היו שונות לחלוטין, משום שההלוואה ניתנה לאחר שלא הייתה כל פעילות בחשבון במשך כחמישה חודשים, החשבון היה ביתרת חובה של כ- 16,000 ₪ שהיווה חריגה של 9,000 ₪ מהמסגרת המאושרת ולכן אין ללמוד מפסק-הדין בנק הפועלים לעניין תיק זה.

36. התובעתלעומת-זאת מפנה את תשומת הלב לכך שהבנק כבר בחודש ספטמבר 2004, חודשיים לאחר פתיחת החשבון על-ידי שילון, נתן לשילון הלוואה ראשונה על סך 25,000 ₪ ללא ביטחונות וכל זאת, כאשר באותה עת התנהלה בחשבון פעילות מינימאלית ללא כל הוצאות קבועות כאשר מדי חודש היה מופקד סכום קבוע ומייד הכסף היה מוצא מהחשבון. הבנק הציג דף חשבון אחד של החשבון וממנו עולה כי ב - 1.7.04 הופקד סכום של כ - 10,000 ₪ אשר נמשך כמעט במלואו ב - 2.7.04, ביום 2.8.04 הופקד כ - 10,000 ₪ אשר כמעט כולו נמשך ב- 9.8.04. במהלך חודש אוגוסט נכנס החשבון ליתרת חובה של כ- 5,000 ₪ וב- 9.9.04 נכנס שוב כ- 10,000 ₪ וכן ההלוואה בסכום של 25,000 ₪, וכל הסכום הוצא מייד מן החשבון על-ידי שילון.

37. מדובר אכן בפרק זמן קצר ביותר שבו הבנק מכיר את לקוחו (כשלושה חודשים) ובחשבון, שהתנהלותו מינימאלית ביותר, ובכל זאת הבנק מוכן לתת לו הלוואה כוללת בסכום גבוה של 80,000 ₪. להתנהגות זו יש להוסיף את היעדר הבדיקה הראויה של הבעלות וההחזקה במכונית, כפי שכבר תוארה לעיל, וכן כי למרות שנדרש כי שילון יציג ביטוח של הרכב עם שיעבוד לטובת הבנק, הרי שההלוואה ניתנה ללא ביטוח הרכב ורק בהסתמך על מילתו של שילון שהוא יביא את תעודת הביטוח כנדרש, תעודה שמעולם לא הוצגה (עמוד 32 שורות 18-13).

38. אכן צודקת התובעת בטענתה כי כל אדם סביר היה לוקח את הרכב לבדיקה אצל מכון בדיקה ובמסגרת הבדיקה היו בודקים גם את מספרי המנוע והשילדה ומוודאים כי המכונית לא גנובה. בדיקה זו נדרשת מכל קונה סביר (ראו הפסיקה שהביאה התובעת בסיכומיה בעמודים 20-18) קל וחומר שניתן לדרוש זאת מבנק העוסק, בין היתר, במתן הלוואות כנגד משכון רכבים.

39. עוד התברר בחקירה הנגדית כי קודם לאישור ההלוואה היה מנהל הסניף מודע לכך שמדובר ברכב מהשכרה שעבר 4 ידיים בארבעה חודשים, אך התעלם לחלוטין ממידע זה בכל הנוגע לתהיות שהוא מעורר וראה בכך נושא של כדאיות העסקה, ותו לא (עמוד 31 שורה 19).

40. לסיכום, כאשר מדובר בלקוח חדש לחלוטין של הבנק עם חשבון בפעילות מינימאלית, לקיחת המכונית כבטוחה יחידה, כאמור ללא הסתמכות על פוליסת הביטוח, למרות שנדרשה פוליסה שכזו לצורך ההלוואה, ותוך עריכת בדיקה רשלנית לגבי הבעלות על המכונית, כאשר העבר של המכונית אמור לעורר תהיות, מהווה עצימת עיניים וחוסר תום-לב בזמן מתן ההלוואה ולכן הבנק לא עמד גם בתנאי תום-הלב הקבוע בתקנת השוק."
{ראה גם ה"פ (שלום ת"א) 200961/07 טפרה דגו נ' חב' לרר את ולמר תיווך וסחר בע"מ, תק-של 2008(4), 43631, 43634 (2008)}.

ב- ה"פ (שלום ת"א) 200075/06 {קשר ליס א-קאר נ' קידום ד.ש (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ, תק-של 2007(2), 10640, 10643 (2007)} קבע בית-המשפט כי לא הוכח בפניו כי התקיימה הסיפא של סעיף 5 לחוק המשכון, הדורשת שהרכב בא לידי משיב מס' 2 {הממשכן} על דעת בעליו, או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקו, שעה שהרכב היה בחזקת השוכר במועד עריכת המשכון על-ידי משיב מס' 2.

ב- ה"פ (מחוזי חי') 102/98 {נאיפה מחמד קבלאן נ' עזבון המנוח מחמד סעיד קבלאן ז"ל, תק-מח 98(2), 3914, 3919 (1998)} קבע בית-המשפט כי לעניות דעתו יש לפרש את סעיף 5 לחוק המשכון על דרך הצמצום ולהחילו רק מקום שהמשכון נעשה על-ידי כל המחזיקים וכן שהנכסים באו לידי הממשכן על דעת כל בעליהם או על דעת כל מי שהיה זכאי להחזיקם ומאחר ונאיפה היא שותפה בחזקה ומכוח הלכת השיתוף היא גם בעלת מחצית מזכויות הבעלות ולא הוכח שהמכירה למאהר וגאלה והשיעבוד לבנק נעשו על דעתה, לפיכך, לא נתקיימו במקרה זה התנאים להחלת תקנת השוק.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תקנת השוק (סעיף 5 לחוק)