מזונות ילדים

1. זהות התובע
תביעת מזונות הילדים ניתן לתבוע באחת משתי הדרכים הבאות: האחת, תביעת הילד עצמו למזונותיו. השניה, תביעת האם להחזרי הוצאות הטיפול בילדים.

ב- ע"א 289/82 {דאובה נ' דאובה, פ"ד לו(4), 625 (1982)} נדונה השאלה מהם המבחנים להבחנה בין תביעת קטין לתביעת הוריו?

במקרה דנן, קבע בית-המשפט כי "השאלה אם המערערות היו צד להליכים בבית-הדין, שאלה שבעובדה היא ועל המשיב שטען זאת, נטל ההוכחה להוכיח זאת. בדרך-כלל, דבר היותו של קטין צד להליכים נקבע על-פי האמור בכתב התביעה, כפי שהוגש לבית-הדין, והשאלה הנשאלת היא, אם הקטין מופיע בו כתובע אם לאו. אך לעיתים, אף כי אין הקטין נכלל כצד פורמאלי לדיון על-פי כתבי הטענות, בפועל נדונה תביעתו לגופם של דברים, ובית-הדין הכריע בה. בנסיבות אלה, כשמוכח, שעל-פי תוכנו של הדיון, התקיים בפועל דיון כהלכתו בתביעת הקטין למזונות, וניתנה בו החלטה, יש מקום לראות בכך הליכים בהם הקטין היה צד ויש בהם לחייבו".

2. ערכאת השיפוט
2.1 כללי
את תביעת המזונות ניתן להגיש בשתי ערכאות מקבילות - בית-הדין הרבני ובית-משפט לענייני משפחה.

כאשר התביעה מוגשת לאחת משתי ערכאות אלו, על-אף שהתביעות הוגשו באותו היום בהפרש של מספר שעות, מנועה הערכאה המקבילה מלדון בעניין {תיק מס' 1-21-0614 פלוני נ' אלמונית בבית-הדין הרבני האיזורי, פורסם באתר האינטרנט של בתי-הדין הרבניים}.

הערת המחברת: יש לקרוא פרק זה יחד עם האמור בשערים "מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה". לעניין זה ראה גם חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014.

2.2 "כריכת" מזונות ילדים
סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים יכול ותוקנה לו בהסכמה, הסכמה מכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) ומכוח הסכמה זו בלבד. בית-הדין הרבני, לעולם, אינו קונה סמכות לדון במזונות ילדים קטינים מכוח כריכת עניין זה בתביעת גירושין.

הגם שבקשה משותפת לאישור הסכם גירושין ולמתן פסק-דין לגירושין - תביעה לגירושין היא, הסכמת ההורים באותו הסכם באשר למזונות ילדיהם הקטינים אינה מחייבת את הילדים ואלה רשאים וזכאים לתבוע את מזונותיהם בבית-משפט לענייני משפחה, בתביעה עצמאית משלהם.
אשר לסמכותו הנמשכת של בית-הדין הרבני לחזור ולהידרש לשאלת מזונות ילדים קטינים זו נקנית בידיו אם נדרש הוא לשאלת מזונות הילדים, בגדר סמכותו המקורית, בדיון ממצה וענייני בנפרד להליך הגירושין.

אם-כן, עניין מזונות הקטין אינו נמנה על העניינים שלגביהם מוקנית לבית-המשפט סמכות הכרעה ייחודית, שכן, בית-הדין הרבני גם יכול לקנות סמכות בתביעת מזונות קטין, על-פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין).

כלומר, אם ניתנה הסכמה לשיפוטו של בית-הדין הרבני על-ידי שני הוריו של הקטין גם בשמם וגם בשם הקטין, דהיינו, כשהקטין הינו צד להליכים ועניינו נדון לגופו ונפסק בו {בש"א (י-ם) 55287/03 ד' ד' נ' ד' י', באמצעות אמה ד' צ', תק-מש 2004(2), 561 (2004); ע"א 21/83 גבאי נ' גבאי, פ"ד לח(2), 54 (1984)}.

מאחר שמטבע הדברים אין הקטין יכול להגיש תביעת מזונות בעצמו, מוגשת תביעת המזונות על-ידי האפוטרופוס, ובמקרה הרגיל ההורה המשמורן. משכך נהוג לראות את הסכמת ההורה המגיש את תביעת המזונות כידו הארוכה של הקטין, כהסכמת האחרון לקיום ההליך בעניינו {ע"א 404/70 אליהו עברון נ' חיים עברון, פ"ד כה (1), 373, 377 (1971)}.

יחד-עם-זאת, חדשות לבקרים הועלה החשש לפיו, בייצוג ההורים את ילדיהם הקטינים יעורבו סוגיות אחרות מהליך הגירושין, ותביעותיהם של הילדים ישמשו קלף מיקוח להסדרת מכלול היחסים בין הצדדים.

אומנם חזקה על הורה שהוא דואג לילדו. אבל, כאשר, כמו במקרה של גירושין, עיקר מעיינם של הורים נתון לסידור העניינים האישיים שלהם, הם עלולים - ולו מבלי-דעת או בהיסח-הדעת - לא להקפיד במידה מספקת על הבטחת האינטרס של הילד.

הכל יודעים והכל מודים, כי בעניין הנוגע לילד, האינטרס שלו והאינטרס שלו בלבד צריך לעמוד לנגד עיני העוסקים בו. כאשר הוא נכרך בתביעת הגירושין של ההורים ומאבד את ייחודו, קיימת סכנה ממשית שהוא יתקפח. ההורים מנסים לעשות בעת ובעונה אחת שני דברים שאינם מתיישבים.

מחד גיסא, בעניינים הנוגעים להם, הם מופיעים כשני צדדים יריבים. מאידך גיסא, במה שנוגע לענייני הילד, הם באורח פלא הופכים פתאום את עורם ומתיימרים לפעול בשמו ובצוותא כבעלי דעה אחת {ע"א 411/76 אורית שר נ' מיכאל שר, פ"ד לב(1), 449, 452 (1977)}.

חשש זה פוחת כאשר שאלת מזונות הילדים נדונה במסגרת נפרדת משאר ענייני הגירושין, שאז ההנחה היא כי ייערך דיון מספק בעניינם {ע"א 289/89 דאובה נ' דאובה, פ"ד לו(4), 625 (1982)}.

מהרציונל העומד בבסיס הלכה זו נגזרת המסקנה כי משלא קויים דיון לגופו בשאלת המזונות, כשברקע הדיון נטענו ונשקלו שיקולים זרים שהיה בהם כדי להשפיע על עניינם של הקטינים - אפילו הוגשה תביעת מזונות נפרדת בשמם נשללה הסכמת הקטינים להליך.

ב- בר"ע (מחוזי יר') 2274/06 {ר' ב' נ' א' מ', תק-מח 2006(4), 3152 (2006)} קבעה כב' השופטת חנה בן-עמי כי במקרה הנדון בפניה הגיעה למסקנה כי לא צרכיהם של הקטינים עמדו לנגד עיני בית-הדין הרבני משדן במזונותיהם, אלא שיקולים זרים לשאלת גובה המזונות ולפיכך, הבר"ע נדחתה.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 72541/99 {פלונית, קטינה ואח' נ' פלוני, תק-של 2005(2), 181 (2005)} בית-הדין הרבני לא דן בשאלת מזונות הקטינים עת נקבעו אלה לראשונה בפסק-דינו. בית-הדין הרבני אישר הסכם גירושין שנחתם בין הורי הקטינים אשר כלל הוראות באשר למזונותיהם. משכך, בית-הדין הרבני לא קנה סמכות שיפוט מקורית להן בשאלת מזונות הקטינים והן אינן קשורות להסכמות אליהן הגיעו האם והאב באשר לחיובו של האב-הנתבע במזונותיהם.

ב- בש"א (משפחה נצ') 2273/07 {ב.ד. נ' א' (קטין), תק-מש 2008(2), 300 (2008)} קבע כב' השופט סארי ג'יוסי כי הסמכות המקורית והשיורית לדון במזונות ילדים מסורה לבית-המשפט לענייני משפחה מכוח חוק בית-המשפט לענייני משפחה, בעוד שבית-הדין הרבני יכול לקנות סמכות בתביעת מזונות קטינים בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), למקרה וניתנה הסכמה לשיפוטו על-ידי שני הוריהם של הקטינים. הסכמה גם אם היתה אינה מחייבת את הקטינים {ראה גם בג"צ 10109/02 כץ נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נז(2), 875 (2003)}.

2.3 עיקרון הייצוג העצמאי
יצויין, כי אף אם נכרכו מזונות הילדים בתביעת גירושין בבית-הדין אין זה מונע מבעדם להגיש תביעה עצמאית לבית-המשפט, והפרש המזונות יקוזז מהסכום המקביל שנקבע. כך גם אם נחתם הסכם גירושין ואושר כפסק-דין בבית-המשפט לענייני משפחה, עדיין במקרים מסויימים קיימת לילדים הזכות לתבוע את מזונותיהם באופן עצמאי.
עיקרון זה של הייצוג העצמאי שהינו עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית, כלומר זכות קטין להגיש תובענה בשם עצמו, נקבע, בין השאר, גם ב- בג"צ 2898/03 {פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2), 550 (2004)} לפיו:

"... אשר לטענת בא-כוחו של המשיב שלפיה לא היתה העותרת רשאית להגיש לבית-המשפט לענייני משפחה תביעה בשם הבנות, שכן היא איננה בגדר 'ידיד קרוב' לפי סעיף 3(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה. הרי שדין טענה זו להידחות, על-פי מהותו ותכליתו, נועד סעיף 3(ד) להרחיב את זכות הגישה של הקטין לבית-המשפט לענייני משפחה בין בעצמו ובין באמצעות אחרים כמפורט בסעיף - בלא לגרוע מהמצב ששרר עכב חקיקתו של החוק האמור. לפיכך קטין רשאי להגיש תביעה לבית-המשפט לענייני משפחה באמצעות אחד מהוריו, שהם האפוטרופסים הטבעיים שלו ובעלי סמכות לייצגו כל עוד לא הוכיח בית-המשפט אחרת (ראו סעיפים 14 ו- 15 סיפא לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, התשכ"ב-1962, סעיף 3(א) רישא לחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951; תקנה 32(א) רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984."

הטעם להלכה זו הוסבר בכך שבמקרה של גירושין נתון עיקר מעיינם של ההורים להסדרת ענייניהם האישיים והם עלולים שלא להקפיד הקפדה יתרה וראויה על האינטרס של ילדיהם.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 12732/99 {ח' ג' א' ואח' נ' ג' א' צ', תק-מש 2006(1), 180 (2006)} נדונה השאלה האם הוגשה תביעה עצמאית חדשה של הילדים או שהמדובר בבקשה להגדלת המזונות שנקבעו בהסכם גירושין שאושר על-ידי בית-משפט לענייני משפחה כפסק-דין.
ההשלכה להגדרה היא שאם בתביעה ראשונה ועצמאית עסקינן יבחן בית-המשפט את צורכי התובעים, מחד, ואת הכנסות הנתבע (והאם), מאידך, כפי שיוכחו בפניו בעת הדיון בלא להתחשב בדמי המזונות שנפסקו להם בעבר. ואם בתביעה להגדלת מזונות עסקינן על התובעים להוכיח שינוי נסיבות מהותי, משמעותי, שיש בו כדי להצדיק היזקקות חוזרת של בית-המשפט לשאלת מזונותיהם כדי הגדלתם.

לשם כך עליהם להניח בפני בית-משפט את הנסיבות ששררו לעת קביעת דמי המזונות בהסכם{צרכים והכנסות}, מחד, ואת השינוי שחל בנסיבות אלה לעת הגשת התביעה הנוכחית, מאידך.

במקרה הנדון נקבע כי כיוון שבאישור הסכם הגירושין לא היתה התייחסות לטובת הילד וצרכיו, הרי שמדובר בתביעה חדשה ועצמאית של הילדים.

כאמור, הלכה מושרשת של בית-משפט היא, שהסכם שהורים עושים ביניהם בנוגע לענייני ילדם מחייב את ההורים בלבד ולא את הילד.

ב- ע"א 404/70 {אליהו עברון ואח' נ' חיים עברון, פ"ד כח(1), 373 (1971)} קבע בית-המשפט כי כדי שהסכם הנעשה על-ידי הורים בעניין מזונות ילדם וכדי שפסק-דין הנותן תוקף להסכם כזה יחייבו את הילד, לא די בכך שזה נעשה במסגרת משפט גירושין של ההורים שכן, עניין המזונות חייב להיות נושא בפני עצמו הנדון בתביעה מיוחדת בשמו של הילד למזונותיו, כאשר ברור כי טובת הילד לבדה היא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר {ראה גם ע"א 109/75 אמיר אברהם ואח' נ' אהרן אברהם, פ"ד כט(2), 690 (1975); ע"א 411/76 אורית שר נ' מיכאל שר, פ"ד לב(1), 449 (1977); ד"נ 4/82 יהושע קוט נ' דניאל קוט (קטין) באמצעות אמו עטי, פ"ד לח(3), 197 (1984); ע"א 413/85 מיכל רוט, קטינה ואח' נ' צבי רוט, פ"ד מ(1), 835 (1986)}.

נבהיר כי בעניין הנוגע לילד, האינטרס שלו, והאינטרס שלו בלבד, צריך לעמוד לנגד עיני העוסקים בו. כאשר הוא נכרך בתביעת הגירושין של ההורים ומאבד את ייחודו, קיימת סכנה ממשית שהוא יתקפח.

יחד-עם-זאת, בתביעה נפרדת בשם הילד למזונותיו העניין מקבל צורה אחרת. במקרה כזה, יש סיכוי סביר, שעניין הילד לא יידחק לקרן זווית כדבר טפל יחסית לעיקר. אז יש סיכוי סביר שהוא יידון כעניין בפני עצמו לפי העקרונות המקובלים בתביעת מזונות ולא יסמכו על דרך השיגרה על הסכמת ההורים.

2.4 הסמכות להעברת הדיון
אם היתה התובענה בעניין מזונות של קטין, רשאי בית-המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי כמשמעותו בתקנה 258ד לתקסד"א לבית-משפט אחר, אם ראה בית-המשפט כי בית-משפט אחר דן בתובענה קודמת בעניינם, בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת.

3. אגרה
תקנה 2(א) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 קובעת כי בית-המשפט לא יזקק לכל הליך, אלא-אם-כן שולמה בעד ההליך האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול הקבועה בתוספת השניה, זולת אם מביא ההליך פטור מתשלום האגרה.

תקנה 2(ד) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות) קובעת כי במידה ובית-המשפט נזקק להליך והוברר כי לא שולמה האגרה כאמור בתקנה 2(א) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), תמציא המזכירות דרישה לתשלומה בתוך שבעה ימים מיום ההמצאה. במידה וטרם הסתיים ההליך ולא שולמה האגרה כאמור, יימחק ההליך.

זאת ועוד. על-פי תקנה 2(ה) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות) דרישה לתשלום אגרה דינה כדין כל החלטה לתשלום כסף לטובת אוצר המדינה, וניתן לבצעה בהליכי הוצאה לפועל.

תקנה 6 לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות) עוסקת בבעלי הדין הפטורים מתשלום אגרה.

4. כתב תביעה בענייני מזונות
4.1 "תביעה למזונות"
תקנה 259 לתקסד"א קובעת כי "תביעה למזונות" על-פי פרק כ"א לתקסד"א הינה תביעה לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, לרבות תביעה לפי הדין האישי החל עליו על-פי סעיפים 2(א) או 3(א) שבו.

סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב במזונות הילדים הקטנים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

כלומר, תביעת מזונות יכול שתושתת על חיוב הדין האישי, ויכול שתושתת על הדין הכללי המחייב את בן הזוג, אם לא חל עליו הדין האישי מסיבה כלשהי, לזון את בן זוגו, ילדיו וילדי בן הזוג.

תקנה 259 לתקסד"א קובעת כי תביעה לתשלום מזונות וכל תביעה אחרת למזונות על-פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, היא "תביעה למזונות" שפרק כ"א לתקסד"א חל עליה.

ונדגיש כי תביעה לביטול מזונות היא, למעשה, תביעה לביטול פסק-דין, וספק אם יש לראות בתביעה כזאת משום "תביעה למזונות" כהגדרתה בתקנה 259 לתקסד"א {ראה ת"א (מחוזי ת"א) 1001/91 שמואל גולדשטיין נ' אודיל גולדשטיין, תק-מח 92(3), 180, 181 (1992); ת"א (מחוזי ת"א) 920/89 שמואל כהן נ' רבקה כהן, תק-מח 91(1), 91 (1991)}.

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 837/91 {קונפינו אנה נ' קונפינו יצחק, תק-מח 91(2), 392 (1991)} קבע בית-המשפט כי לעניות-דעתו אין המבקשת זקוקה לבקשה זו כלל, שכן התביעה להקטנת מזונות אינה "תביעה למזונות" בהגדרתה בתקנה 259 לתקסד"א ולכן לא חל עליה הפרק כ"א לתקסד"א והנתבעת כלל לא חייבת בהגשת הרצאת פרטים ותצהיר מטעמה.

4.2 פרטי תביעת מזונות
בכתב התביעה למזונות יש לפרט את שמות הצדדים {כאשר ההבחנה בין תביעת האם לתביעת הילדים רלוונטית לעניין הכריכה} יכולת השתכרותו של האב בכוח ובפועל, הכנסותיו ונכסים של הבעל וסכום המזונות הנתבע ופירוטו.

בנוסף, אנו סבורים, כי על תובע לפרט בכתב תביעתו עובדה שלעניות-דעתו חשובה מספיק וזאת כדי שבפני בית-המשפט תהא התמונה המלאה כאשר הוא בא לפסוק מזונות.

כאשר המדובר במזונות אישה עליה לפרט את רמת החיים אליה הורגלה, וכאשר מוגשת התביעה לבית-המשפט למשפחה - על האישה לצרף, תצהיר המאמת את האמור בתביעתה, הרצאת פרטים המאומתת אף היא בתצהיר {ראה תקנה 261 לתקסד"א הקובעת כי לכתב תביעה במזונות יש לצרף הרצאת פרטים לפי טופס 27} ותלושי משכורת של 12 החודשים האחרונים, אם ישנם.

כאשר המדובר בתביעת הורה למזונות קטין, יצרף ההורה להרצאת הפרטים פירוט הכנסותיו בשנים-עשר החודשים שקדמו להגשת התביעה {ראה תקנה 261(ב) לתקסד"א}, ואם היתה התביעה למזונות בעד מספר תובעים, יפורטו בכתב התביעה צרכיו של כל תובע בנפרד {ראה תקנה 261(ג) לתקסד"א}.

4.3 אישור כתב טענות בתצהיר
תקנה 263 לתקסד"א קובעת כי כתב טענות בעניין מזונות, על צירופיו, יאומת בידי בעל הדין עצמו בתצהיר. התצהיר יצורף לכתב הטענות או יירשם בסופו.

בהקשר זה, כאשר המדובר בתביעת ילד את הורהו למזונות, כבר נפסק כי על-פי סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, מוסמך בית-המשפט לסטות מכלל הראיות וסדרי הדין לשם עשיית הצדק ובמסגרת סמכות רחבה זו מוסמך הוא לנקוט צעדים מתאימים כדי להפחית קושי נפשי של ילדים הכרוך בדרישה להגשת תביעת מזונות ישירה על ידם כנגד הורה, ומתן תצהיר אישי מטעמם כנגדו {בע"מ 5267/04 זאב סוניס נ' עדית סוניס ואח', תק-על 2005(2), 4514 (2005)}.

אכן לפי תקנה 263(א) לתקסד"א תביעת מזונות צריכה להיתמך בתצהיר המאומת ביד בעל הדין בעצמו, ותקנה 521 הקובעת כיצד יש לערוך תצהיר אינה חלה כאשר מדובר בתביעת מזונות.

ואולם יש לזכור כי מטרתה של תקנה 263 לתקסד"א הינה להקל על הזכאי למזונות בהגשת תביעתו, וזאת על-ידי מתן "היתר" למסור תצהיר כללי אשר מאמת את כל מה שנטען בכתבי הטענות.

לפיכך, כאשר בוחר זכאי למזונות לפרט בתצהירו את העובדות המשמשות יסוד לתביעתו הרי הוא "נתפס" בהצהרותיו בתצהיר זה, ולגבי כל דבר אחר שנטען או שהורצה בכתב התביעה, ולא הוצהר עליו בתצהיר התומך את התביעה, תתקבל גירסת הנתבע כפי שהוצגה בכתב ההגנה, אשר נתמך בתצהיר כללי כנדרש בתקנה 263(א) לתקסד"א {ראה ת"א (מחוזי ת"א) 3033/86 רינה ליאור נ' אלכס ליאור, תק-מח 90(2), 44 (1990)}.

אם היה בעל דין פסול-דין, יתן את התצהיר אפוטרופסו או ידידו הקרוב {ראה תקנה 263(ב) לתקסד"א}. ואם ראה בית-המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע מתוך ידיעתו שלו את הפרטים הנוגעים לתובענה {ראה תקנה 263(ג) לתקסד"א}.

מתקנה 263(ג) לתקסד"א עולה בבירור, כי כדי לפטור בעל דין עצמו מחובת האימות בתצהיר כאמור בתקנה 263(א) לתקסד"א ולהתיר הגשת תצהיר על-ידי אחר, יש לשכנע את בית-המשפט בשניים אלה: האחד, כי נבצר מבעל הדין לתת תצהיר באופן אישי או להיחקר על תצהירו. השני, כי יש מקום להרשות מתן התצהיר, במקומו של בעל הדין על-ידי אדם אחר.
משמע, שני התנאים הם מצטברים כי יכול בית-המשפט, למשל, להגיע לכלל מסקנה כי אכן נבצר מפלוני בעל הדין להצהיר או להיחקר, אולם, אין מקום לאשר את המצהיר החלופי {ראה ע"א 227/88 עפר לאלו נ' ג'ולי לאלו, תק-על 90(3), 653 (1990)}.

זאת ועוד. על בית-המשפט לפרט טעמיו להחלטה {ראה ע"א 623/77 איטן נ' איטן, פ"ד לב(2), 213 (1978)}. כלומר, המדובר בהחלטה מנומקת של בית-המשפט שדן בתובענה ולא בהחלטה של בעל הדין.

חשוב להדגיש כי בעל הדין אינו יכול להעמיד את בית-המשפט בפני עובדה מוגמרת, להגיש תצהירו של אחר, מבלי לשכנע תחילה בקיומם של שני התנאים המצטברים כאמור לעיל, ולכפות דעתו על בית-המשפט.

על-כן, על בעל דין לבקש תחילה החלטה כאמור בתקנה 263(ג) לתקסד"א, וכל עוד לא עשה כן ולא קיבל רשות לכך, אינו יכול להגיש התצהיר לפי שיקולו הבלעדי, ואם הוא עושה כן הוא נוטל בכך סיכון דיוני שיראוהו כמי שלא הגיש תצהיר.

ב- ר"ע 663/85 {קונפינו יצחק נ' אמיר קונפינו, תק-על 85(4), 233 (1985)} קבע בית-המשפט כי אומנם לפי תקנה 263 לתקסד"א יש לפרט את הטעמים בהחלטה המאפשרת הגשת תצהיר למי שאינו התובע {בתביעת מזונות}, אולם במקרה דנן, השופט המלומד לא עשה כן, אולם הטעמים בולטים על פני השטח.

במקרה דנן, מדובר בנתבעת שמקום מושבה בפולין ולא יעלה על הדעת שהיא מסוגלת להתייצב כדי להיחקר על תצהירה. כמו-כן, אין בבקשה טענה שהאחות של הנתבעת שהורשתה להגיש תצהיר אינה מכירה מכלי ראשון את עיקרי העובדות. הואיל והבקשה על פניה משוללת יסוד, היא נדחית.

בתובענה למזונות מן העזבון, שינויים או ביטולם, לרבות בקשת ביניים לקביעת מזונות זמניים, יצורף תצהיר לשם אימות העובדות שעליהן היא מתבססת {ראה תקנה 28 לתקנות הירושה}.

4.4 הרצאת פרטים
תקנה 258ד(ה) לתקסד"א מפרטת את המקרים בהם יש לצרף לכתב הטענות הרצאת פרטים לפי טופס 26א, כאשר כתב טענות שלא יצורף אליו טופס 26א כאמור, או שלא מולא כהלכה, לא יתקבל, ביניהם תובענה למזונות.

תקנה 261 לתקסד"א קובעת כי לכתב תביעה במזונות תצורף הרצאת פרטים על-פי טופס 27. על-פי תקנה 262 לתקסד"א גם לכתב ההגנה בתביעת מזונות תצורף הרצאת פרטים.

על חשיבות הרצאת הפרטים עמד כב' השופט מ' דרורי ב- ע"מ (יר') 789/05 {ע' ד' (קטינה) ואח' נ' ע' י', תק-מח 2006(1), 1859 (2006)} שם קבע כי להרצאת הפרטים בתביעות למזונות חשיבות רבה, ונקבעו סנקציות למי שלא מסר פרטים בהרצאת הפרטים, החל בכך שיראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד {תקנה 264(א) לתקסד"א}, ובהמשך, איסור להביא ראיות לפרטים המתייחסים למסמך שלא צירף בעל הדין {תקנה 264(ב) לתקסד"א}, וכלה בסנקציה החריפה של מחיקת כתב הטענות {ראה תקנה 264(ד) לתקסד"א}.

בהמשך לדבריו אלו יש לציין כי במאמרו של כב' השופט מ' דרורי {"סדרי דין חדשים בתביעות למזונות", הפרקליט לא (תשל"ז-1977), 317} כתב כי יש חשיבות רבה לביצוע מלא ומדוייק של התקנות, ולמילוי קפדני של טפסי הרצאת הפרטים, כמקור מידע לבית-המשפט.

לדברי כב' השופט מ' דרורי מן הראוי שבית-המשפט לענייני משפחה יפעיל את הסנקציות הדיוניות הקבועות בתקסד"א, בכלל, ובתקנה 264 לתקסד"א, בפרט, כלפי אותם מתדיינים שאינם מצייתים לתקנות.

בתקנות סדר הדין האזרחי קיימים כללים ביחס לנתבע, אשר אינו מגיש כתב הגנה או אינו מגיש מסמכים שעליו להגיש {כגון: תלושי שכר או אישורי רשויות המס על הכנסותיו}, כאשר ספקטרום "התגובה" של בית-המשפט הוא רחב {דברי בית-המשפט ב- בר"ע (מחוזי יר') 305/08 א' כ' נ' עזרא כ', תק-מח 2009(2), 10492, 10513 (2009)}.

בהרצאת הפרטים על בעלי הדין לפרוש בפני בית-המשפט את העובדות והנתונים אשר על בסיסן ניתן לקבוע מהי הכנסת נתבע ומהם צרכי התובע. תקנה 264 לתקסד"א מעניקה מדרג סנקציות אשר ניתן להפעילן כנגד מי שאינו ממלא אחר החובה הקבועה בה ואינו מוסר פרט בהרצאת הפרטים {ראה גם תמ"ש (משפחה ת"א) 31070/04 פלונית נ' מדר יוסי, תק-מש 2005(3), 34, 35 (2005); ע"א 108/79 עמון נ' עמון, פ"ד לד(1), 324 (1979); ע"א 161/82 רומנו נ' רומנו, לח(1), 194 (1984); ע"א 376/85 סטרולזון נ' סטרולוזון, מ(1), 637 (1986)}.

בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בפרט הנדון {ראה ע"מ (יר') 470/03 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2005(4), 2967 (2005)}.

החובה על-פי תקנה 261(א) לתקסד"א לצרף הרצאת פרטים לפי טופס 27 לתביעת מזונות כשמה כן היא - חובה. תובע בתביעת מזונות {כמו גם נתבע}, אשר אינו ממלא אחר חובה זו, או ממלא אחריה כלאחר יד, ולעיתים אף מציג נתונים לא נכונים, נוטל על עצמו סיכון. יכול והרצאת הפרטים תציג תמונה חסרה, בלתי-שלמה ובלתי-אמינה באשר להכנסותיו ורכושו. או אז עלולה תביעתו להידחות {ראה גם דברי כב' השופט ש' שוחט ב- תמ"ש (ת"א) 3882/00 רזניק נגד רזניק, דינים משפחה כרך ב 329}.

במצב של אי-בהירות הנתונים המוצגים בפני בית-המשפט, וכאשר הדברים נותרים על פניהם בלתי-שלמים ובלתי-אמינים - יוצא נפסד מי שלא אמר אמת וערער את האמון בגרסתו.

נתונים בלתי-אמינים יכולים במקרה ראוי למנוע הכרעה בנקודה רלוונטית, ומי שערער את האמון בדבריו עלול להישאר ללא קביעה של מחסורו ועצם הצורך בסילוקו {ראה ע"א 5814/91 גיא נ' גיא, תק-על 92(4), 653 (1992)}.
ב- תמ"ש (משפחה ר"ל) 17076/03 {ש' מ' נ' א' ש' א', תק-מש 2008(4), 70, 85 (2008)} קבעה כב' השופטת חנה קיציס כי במקרה דנן התובע לא עמד בדרישות התקסד"א. הוא לא סייע בידי בית-משפט לעמוד על הכנסותיו החודשיות, ועל-אף שהיה עליו להגיש פירוט מלא של הכנסותיו ולתמוך אותו באסמכתאות מתאימות - לא ראה לנכון לעשות כן.

בית-המשפט, במקרה זה, דחה טענתו של התובע כי לא יכל להמציא המסמכים מחמת העובדה כי היה בסכסוך עם אחיו וחשש כי המידע אודות עסקו יעבור אל האח.

ב- ע"מ (יר') 789/05 {ע' ד' (קטינה) ואח' נ' ע' י', תק-מח 2006(1), 1859 (2006)} בו נדונה השאלה כיצד יש לנהוג במקרה שבו פסק-דין למזונות ילדים ניתן בהיעדר הגנה, על בסיס כתב תביעה שכלל נתונים לא מלאים, דבר שגרם לפסק-דין מוטעה: ממתי יבוטל פסק-הדין, האם מעת נתינתו, או שמא מיום הגשת התביעה לביטולו.

במקרה הנדון, המדובר בבני זוג שהתגרשו בשנת 1988, אך גם לאחר הגירושין, ותוך כדי נישואיו השניים, נמשך ביניהם הקשר, ונולדו להם שתי ילדות. האב נישא מחדש ומאשתו השניה נולדו לו עוד חמישה ילדים.

בסך הכל יש לאב, איפוא, 10 ילדים, מתוכם 3 בגירים ו-7 קטינים, כאשר 2 מבין הקטינים הן ילדות מן האישה הראשונה (הן המערערות) ו-5 קטינים נוספים הם מן האישה השניה.

הילדים הקטינים תבעו את אביהם תביעת מזונות וצרפו לכתב התביעה טופס הרצאת פרטים על-פי דוגמת טופס 27 שבתוספת הראשונה של תקסד"א, אולם לא נזכר דבר הילדים הנוספים של האב מאשתו החדשה בהרצאת הפרטים.

לתביעה צורף תצהיר חתום על-ידי האם, בו נאמר כי "כל הפרטים המופיעים בכתב התביעה ובהרצאת הפרטים הינם נכונים לפי מיטב ידיעתי ואמונתי."

לכתב התביעה צורף גם טופס נוסף של הרצאת פרטים בתיק העיקרי {על-פי דוגמת טופס 26א לתוספת לתקסד"א}. בטופס זה מופיעים בסעיף 1 הפרטים האישיים של אם התובעים ושל האב. אולם גם בטופס זה, במקום המיועד לפירוט הילדים, מופיעים חמשת הילדים של האם בלבד, וגם בתחתית טופס זה מופיעה הצהרת האם כי "למיטב ידיעתי הפרטים שמילאתי בטופס נכונים".

בית-המשפט לענייני משפחה קבע כי הנתבע, האב, ישלם מזונות התובעים בסך 2,000 ש"ח לחודש, לכל תובעת {דהיינו סה"כ 4,000 ש"ח}, הצמדה למדד כל שלושה חודשים, וכן מחצית הוצאות רפואיות. תחילת החיוב נקבעה בהחלטה ליום הגשת התביעה.

מספר שנים לאחר מתן פסק-הדין, הגיש האב, תביעה להפחתת מזונות בטענה כי הסכום שנפסק, התבסס על טענת האם כאילו האב הינו קבלן שיפוצים עצמאי, טענה שאינה נכונה, זאת משום שהאב אינו עובד ומתפרנס מקצבת המל"ל, יש לו חובות של מעל 50,000 ש"ח והוא מתגורר עם הוריו, אשתו החדשה וחמשת ילדיו הקטינים מאותה האישה.

בכתב ההגנה ביקשה האם לדחות את התביעה להפחתת המזונות.
כתגובה הגיש האב בקשה להפחתת המזונות באופן זמני עד לקבלת החלטה סופית בתביעתו, בית-המשפט קיבל את בקשתו והעמיד את תסכום המזונות על 1,000 ש"ח לשתי הילדות, זאת משום שבעת מתן פסק-הדין הקודם למזונות לא נכללה בכתב התביעה העובדה שלאב היו ארבעה ילדים נוספים מאשתו החדשה {ומאז כבר יש חמישה}.

בסיכומי הצדדים לתביעת הפחתת המזונות נטען על-ידי האב כי התביעה המקורית התקבלה על בסיס שקר האם שלא ציינה את עובדת האב, אביהם של חמישה קטינים נוספים {אז ארבעה} ועל-כן מצדיקה הכשלת האם הזו הפחתת המזונות באופן רטרואקטיבי החל ממועד מתן פסק-הדין המקורי שניתן מתוך הטעיה מכוונת. לדברי האב, האם לא תידרש להשיב למל"ל או לתובע {לאב} סכומים שכבר נגבו על-פי פסק-הדין המקורי, משנת 2000, אלא ההפחתה תהיה, לכל היותר, על-חשבון פיגורי המזונות, אשר עד אז לא שולמו בפועל לאם.

בפסק-המזונות קבע בית-המשפט כי התובע {האב} ישלם מזונות בסך 750 ש"ח לחודש עבור כל אחת מהקטינות וכן מחצית מהוצאות רפואיות חריגות. כמו-כן, נקבע בפסק-הדין במפורש כי תוקפו הוא מיום הגשת התביעה להפחתת המזונות, ולא רטרואקטיבית ללא דיון קודם וללא הנמקה.

האם הגישה ערעור על גובה המזונות ואילו האב הגיש ערעור שכנגד, שבו עיקר הטענה היא כי יש להפחית את המזונות, שנקבעו בסך 2,000 ש"ח לכל ילדה, רטרואקטיבית מיום פסיקתם ולא מיום הגשת תביעתו להפחתת מזונות, וזאת על-מנת שלא תצא האם נשכרת מכך שהטעתה את בית-המשפט, בכך שלא סיפרה על ילדיו של האב מנישואיו הקודמים. בטענה זו יתמקד דיוננו.
כב' השופט מ' דרורי שדן בעניין קבע כי המחדל של אי-הכללת פרטים אלה על-ידי האם, מהווה הפרה של תקסד"א בעניין הגשת תביעת מזונות, לדבריו:

"לדעתי, הכללים שאפרט להלן... חלים כאשר מדובר במצב שבו אחד מן הצדדים אינו מוסר מידע עובדתי-חיוני לשם קביעת המזונות (כגון: גובה הכנסה ותיעוד עליה, כפי שהיה ב- ע"מ 470/03, או עם מסירת מידע מלא על מספר הילדים, כמו בפרשתינו). אין הדבר כן, כאשר מדובר בטענות משפטיות או הלכתיות, אשר הן חלק ממסגרת הטיעון המשפטי בתיק. כך, למשל, לא הייתי רואה באישה התובעת מזונות אישה, שאינה מזכירה את 'מרידתה' או את סירובה לקיים יחסי אישות עם בעלה, ואפילו לא את קשריה עם גבר אחר, באותה קטגוריה של מי שמוסר לבית-משפט באופן ברור נתון עובדתי לא נכון ביחס למספר הילדים (או שמתחמק מלמלא את המשבצת בטופס המתאים, שבו יש לציין את מספר הילדים), או להכנסותיו. בשני המקרים האחרונים מדובר במעשה הגובל בהטעיית בית-המשפט, באותם נתונים הכרחיים לקביעת גובה המזונות, אשר מחוקק-המשנה קבע שיש להציגם בפני בית-המשפט במסגרת הרצאת הפרטים; ואילו הדוגמאות הראשונות, עוסקות בהתנהגות האישה, אשר אם יוכחו, בנסיבות מסויימות, יכול שיביאו לפטור ממזונות, אך אין לדרוש מאישה שתכלול זאת בכתב תביעתה. על הנתבע (הבעל) הטוען לפטור ממזונות, להעלות נושאים אלה בכתב הגנתו.

בנסיבות התיק שלפנינו, שבו, כאמור, לא כללה אם המערערות את הנתונים על ילדיו של האב בשני מסמכים נפרדים של הרצאת פרטים... אם הן היו בבדידותן, מן הראוי היה ליתן החלטה שיפוטית אשר תבטל כליל את פסק-הדין המוטעה. במילים אחרות, לכאורה, היה מקום להיענות לערעור שכנגד של האב, במלואו, ולבטל, רטרואקטיבית, את פסק-הדין... שקבע מזונות בסך 2,000 ש"ח לחודש לכל אחת מן הילדות ולקבוע כי פסק-הדין החדש יחול, למפרע, החל מיום הגשת כתב התביעה המקורי בשנת 1999."

אולם במקרה דנן, בפי האם היו מספר טיעוני נגד, הניצבים מול טענת האב לביטול רטרואקטיבי של פסק-המזונות משנת 2000, שחייבו שיקול-דעת נוסף, ביניהם הטענה כי האב עצמו חסר תום-לב, בכך שאיחר בהגשת התביעה לביטול פסק-הדין במשך מספר שנים.

אם היה פועל האב במסגרת ההליך הראשון, היתה הטעות מתגלית על אתר, והבעיה לא היתה מתעוררת. לכן, כך טוענת האם, יש לזקוף את הדבר לחובתו של האב.

בשל כך קבע כב' השופט מ' דרורי כי הפרש הסכומים שבין פסק-הדין המקורי ופסק-הדין החדש, שעדיין לא שולמו יחולקו באופן ש- 2/3 מהמזנות שנקבעו ישולמו על-ידי האם ו- 1/3 מההפרשים ישולמו על-ידי האב, אך בכל מקרה לא יחזירו המשיבות שכנגד בפועל סכום כלשהו. התחשבנות זו של 2/3 הפרשי המזונות האמורים, תהיה אך ורק עד גבולות סך 154,000 ש"ח, שהוא סכום החוב של המערער שכנגד בתיק ההוצאה לפועל, אשר פתחו כנגדו המשיבות שכנגד. והוסיף כי:

"ער אני לכך, כי הפתרון שהובא לעיל לא נטען על-ידי מי מבין הצדדים. אך עדיין מצויה בידי בית-משפט הסמכות לפסוק על-פי שיקולי צדק, כאשר מגיע הוא למסקנה שמצב משפטי-עובדתי נוצר עקב מעשים או מחדלים של שני הצדדים, וצריך למצוא דרך צודקת לחלוקת הנזק או ההפסד שנגרמו עקב כך."

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 16650/97 {ש' פ. נ' ר' מ' פ., תק-מש 98(2), 203, 209 (1998)} קבע כב' השופט יהודה גרניט כי על-פי תקנה 264(א) לתקסד"א, יש לראות את התובעים כמי שמודים לגבי גודל הדירה ומיקומה, בנתונים שמסר הנתבע.

כאמור, התובעים לא צירפו את חוזה השכירות ועל-פי תקנה 264(ב) לתקסד"א "בעל דין שלא צירף להרצאת הפרטים מסמך שהיה עליו לצרפו, יראוהו כמי שלא מסר פרטים הנוגעים לתוכן המסמך ולא יורשה להביא ראיות לפרטים אלה, אלא-אם-כן בית-המשפט התיר לו, מטעמים מיוחדים שירשמו, לצרף את המסמך לאחר הגשת כתבי טענותיו".

על-פי תקנה 258ט(ב) לתקסד"א על בעל דין לצרף לכתב טענותיו העתק מכל מסמך עליו נסמך כתב הטענות ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי למיטב ידיעתו הוא מצוי.

התובעים לא צירפו לכתב התביעה את חוזה השכירות של דירת המגורים ולא צרפו כל קבלה או אישור או מסמך על תשלום שכר דירה, לפיכך אין להרשות להם להביא ראיה על תשלום שכר הדירה לגבי 3 החודשים בשנת 1997 {הם גם לא ביקשו לצרף את חוזה השכירות ואת הקבלות על תשלומי שכר הדירה. למרות שהנתבע ציין את חסרונו של חוזה השכירות בסעיף 26 ד' לכתב ההגה שלו}.

לפנים משורת הדין ועל-מנת לעשות צדק עם התובעים מוכן היה כב' השופט יהודה גרניט להעריך את הסכום הדרוש לתובעים בגין שכר דירה.

4.5 ערובה בתביעת מזונות
סעיף 8 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי לשם הבטחת תשלום המזונות "בית-המשפט רשאי להורות על מתן ערובה למזונות או על השלשתם לתקופה שיקבע, ורשאי הוא לצוות על אדם שממנו מגיע חוב לחייב, לפרוע את סכום החוב, כולו או מקצתו, במישרין לזכאי במזונות".

5. זהות הצדדים בכתבי הטענות
כאמור, כאשר המדובר בתביעת מזונות אישה, שני בני הזוג הם הצדדים.

כאשר המדובר במזונות ילדים הצדדים יכולים להיות הילדים עצמם מול הנתבע או ההורה מול ההורה האחר.

6. כתבי הגנה וכתבי תשובה בענייני מזונות
כתב הגנה לתביעת מזונות יוגש תוך 15 יום מיום המצאת כתב התביעה.

אי-הגשת כתב הגנה לבית-משפט לענייני משפחה, או חוסר באחד מהמסמכים הנדרשים מאפשר לבית-המשפט לתת פסק-דין על מלוא התביעה ללא דיון, אולם בדרך-כלל מאפשר בית-המשפט לתקן את כתב ההגנה ולהוסיף את המסמכים הנדרשים.

תקנה 262 לתקסד"א עניינה הזמנה וכתב הגנה בתביעה למזונות. על-פי התקנה הנ"ל, עם הגשת כתב התביעה יש להמציא לנתבע הזמנה ערוכה לפי טופס 28 או 29 {לפי העניין} להגיש כתב הגנה לתביעה תוך 15 יום מהמצאת ההזמנה או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית-המשפט או הרשם.

לכתב ההגנה תצורף הרצאת פרטים כאמור בתקנה 262(ב) לתקסד"א.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מזונות ילדים