הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל
הפרקים שבספר:
- עילת התובענה
- ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
- מזונות ילדים
- מזונות זמניים
- בקשה לעיון חוזר
- מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
- מקור החיוב במזונות
- חובת ההוכחה בתביעה למזונות
- מזונות הכרחיים
- מזונות מדין צדקה
- צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
- קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
- ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
- הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
- תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
- פסיקת מזונות במשמורת משותפת
- פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
- עניינים שונים
- פתח דבר
- קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
- מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
- הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
- קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
- צו הפטר מחוב המזונות
- מזונות מן העזבון - מבוא
- סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
- הזכות למזונות
- גדרי הזכות למזונות
- הוצאות הכשרה למשלח יד
- קביעת המזונות
- בקשה לקביעת המזונות
- דרכי סיפוק המזונות
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות
- סדר העדיפות בין הזכאים
- עסקאות בזכות למזונות
- סדר עדיפות בין חובות העזבון
- בירורם וסילוקם של חובות
- מועד החלוקה
- נושא החלוקה
- שמירת דיני משפחה
- אפוטרופסות לענייני משפחה
- שיפוט בתי-דין דתיים
- מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
- בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
- פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
- דוגמאות כתבי בי-דין
מועד החלוקה
סעיף 107 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"107. מועד החלוקה
(א) אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון תחולק יתרת העזבון בין היורשים.
(ב) אין לחלק את יתרת העזבון כל עוד לא עברה התקופה שנקבעה בהזמנת הנושים; ואין לחלקה כל עוד לא נקבעו הזכויות התלויות, לפי סעיף 3(ב), בלידתו של אדם.
(ג) בית-המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מאפשר זאת, להתיר חלוקת מקצת העזבון עוד לפני סילוק חובות העזבון והמזונות מן העזבון ולפני תום המועדים לפי סעיף-קטן (ב).
(ד) הורה המוריש בצוואתו בדבר מועד מאוחר יותר לחלוקת העזבון, ינהגו לפי הוראות הצוואה, אם לא הורה בית-המשפט לשנות את מועד החלוקה."
עד לחלוקת העזבון אין לאף יורש, אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים.
כלומר, זכותו של היורש לגבי נכס עזבון מסויים מתגבשת רק לאחר ש"היש" חולק בהתאם לחוק {ע"א 513/82 רייזמן נ' וושצ'ין, פ"ד לז(2), 813 (1983)}.
לאחר סילוק חובות העזבון ובכללם מזונות מן העזבון, תחולק יתרת העזבון בין היורשים, כאמור בסעיף 107(ב) לחוק הירושה.
לכאורה "יתרת העזבון" הינה מנכסי העזבון המקוריים לאחר ניכוי חובותיו, אולם "ייתכנו מקרים, בהם כולל העזבון נכסים פסידים או נכסים שערכם עשוי לרדת, אם לא ימכרו לאלתר" {ע"א 314/79 שליין ואח' נ' עורך-דין ברק, מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ואח', פ"ד לה(3), 225 (1981)}, ועל-כן יתרת העזבון תכלול במידה פחותה בהרבה מהעזבון המקורי.
על-אף שקיימת הקבלה בין זכויות עובר שנולד לאחר מותו של מוריש {סעיף 107(ב) לחוק הירושה} לבין זכויות תאגיד לרשת, אם לא היה בעולם בעת מות המוריש {סעיפים 3(ב) ו-4 לחוק הירושה}, נראה שסעיף 107(ב) לחוק הירושה מורה להמתין עם חלוקת העזבון רק בנוגע ללידת אדם.
בעניין זה נקבע כי "סעיף 1 לחוק הירושה קובע 'שבמות אדם עובר עזבונו ליורשיו'. עיקרון "הנפילה המידית" לא מיושם על עובר. העזבון לא עובר ברגע מותו של המוריש לעובר אלא כשהעובר נולד. עם לידתו של העובר הירושה נופלת לו למפרע... בנסיבות אלה יכול ויהיה מקום לעקוב מטעם העובר אחר דרך ניהול העזבון" {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (ת"א) 4570/98 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 98(1), 101, 102 (1998)}.
על-פי סעיף 107(ד) לחוק הירושה יכול המנוח, בצוואתו, לשנות ולהתלות על הוראת החוק, ולקבוע כי עזבונו יחולק באופן שונה.
כך גם יכול הוא להורות בצוואתו כי חלק מהנהנים יקבלו את חלקם בעזבון, כפי שהוא, בטרם סילוק החובות, והחובות יסולקו רק מחלקם של הנותרים.
השאלה אם לכך התכוון המוריש היא שאלה של פירוש הצוואה {בר"ע 109/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' אליהו, פ"ד מג(1), 628 (1989)}.
נעיר כי מנהל העזבון והאפוטרופוס הכללי אינם צד להסכם חלוקת עזבון בין יורשים. הצדדים להסכם החלוקה הם היורשים בלבד. הסכם חלוקת העזבון נשלט הן על-ידי דיני הירושה והן על-ידי דיני החוזים. מנהל העזבון אינו קובע את פרטי חלוקת העזבון אלא היורשים, ואפילו העזבון מנוהל על-ידי מנהל עזבון. תפקיד שיוחד בחוק למנהל העזבון הוא בגדר סיוע בלבד, "מעין מפשר" {תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.
ובכל מקרה, אין תכנית החלוקה שהוגשה קושרת את בית-המשפט, ורשאי הוא ליתן צו לחלוקת נכסי העזבון, בגדר הוראות החוק, כפי שהדבר נראה בעיניו {ע"א 314/79 שליין ואח' נ' עורך-דין ברק, מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ואח', פ"ד לה(3), 225, 237 (1981)}.