botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל

הפרקים שבספר:

מזונות הכרחיים

1. כללי
צרכיו הבסיסיים של קטין, אינם נקבעים על-פי יכולתו הכלכלית של האב אלא מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטין.

בגדר הצרכים ההכרחיים והבסיסיים של קטין נכללים: דיור {שכר דירה והוצאות דיור שוטפות לרבות אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה}, מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות חינוך בסיסיות, בריאות ותחבורה {תמ"ש (יר') 21760/07 ד' י' ואח' נ' י' י' ואח', תק-מש 2010(3), 235 (2010); עמ"ש 41/98 בן דוד נ' בן דוד, דינים מחוזי לב(2), 528; תמ"ש (ת"א) 71460/99 פלוני (קטין) ואח' אלמוני, תק-מש 2000(2), 331 (2000)}.

מזונות ילדים הכרחיים נמדדים על-פי צרכו של הקטין בלבד, ללא קשר למצבו הכלכלי של האב - לחיוב או לשלילה. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 591/81 {פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449; ראה גם ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2), 14} לפיהם "בצרכים אלה לא מחוייב האב לפי עושרו, ויוצא שצרכים אלו שווים הם לעני ולעשיר".

נדגיש, כי יש ויכללו בסל כאמור הוצאות מיוחדות לקטין אשר אינן נכללות בסל של קטין אחר, כמו הוצאות רפואיות מיוחדות, שיעורים פרטיים בשל קשיי למידה מאובחנים וכיוצא בזה.

כאשר הוצאותיו המיוחדות של הקטין אינן קבועות ברמה שניתן לצפות מראש מה יהיו בשוטף החודשי, עדיף שלא לכמת את ההוצאות הנ"ל כמרכיב של סכום המזונות החודשי, אלא יש לקבוע את הפתרון להוצאות אלו במסגרת החיוב שייקבע בהמשך עבור "הוצאות חריגות" {תמ"ש (יר') 22601/03 מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)}.

2. גן
הגן הוא צורך חינוכי לידים כדי לפתח את היכולת לקשור קשרים עם ילדים אחרים, אולם משך החינוך באותו גן הוא משעות הבוקר עד שעות הצהריים, בעוד שאחר הצהריים מחזיקים ילדים בצהרונים וכיוצא בזה כדי להקל על נשים עובדות למצוא פתרון לטיפול בילדים.

כלומר, סעיף גן כצורך בחינוך שמשרת את הילד כמרכיב של צרכיו, הוא עלות הגן בלבד. התוספת של הצהרון או השעות הנוספות מעבר לשעות הגן, אינה נכללת בפריט של חינוך, אלא למעשה היא דרך לטיפול בילד כדי לאפשר לאם לעבוד.

כלומר, הוצאות חינוך הם בגדר הצרכים הכרחיים ואולם, הצרכים ההכרחיים הם בגדר הוצאות החינוך ובמסגרות ציבוריות {ראה למשל עע"מ (ת"א) 64/97 שבתאי פריזם נ' תיאה פריזם, תק-מח 98(1), 2819 (1998)}.

3. דמי טיפול
דמי טיפול לקטין עד גיל 6 הינו חלק מהצרכים ההכרחיים של הקטין. לגבי קטין מעל גיל 6 אין הדבר כך והחיוב בדמי טיפול הוא מדין צדקה.

זכאות לדמי טיפול הינה אך ורק במצב בו האב אינו נושא במזונות האם. כאשר נושא הבעל במזונות האם נחשב הטיפול בילדים כמעשה ידיה ואין לחייב את הבעל ברכיב זה במסגרת מזונות הילדים {תמ"ש (ת"א) 67760/99 כ' ע' ואח' נ' כ' ג', תק-מש 2002(3), 102 (2002)}.

תשלום דמי הטיפול לידי האם יבואו כדי לפצות אותה עבור טיפולה הישיר, או עבור הוצאותיה לטיפול חיצוני {כגון: קייטנה, מטפלת, מעון וכיוצא בזה} בהיותו זרועה הארוכה של האם.

דמי הטיפול הם גבוהים יותר ככל שהקטין המטופל הוא בגיל צעיר יותר, ועם התבגרותו, הולך ופוחת מרכיב הטיפול בו, שבגינו יש לשלם דמי טיפול, עד שמגיע לאפס. כך לדוגמא, ב- ע"א 492/85 {סופר נ' סופר, תק-על 86(2), 587 (1986)} קבע בית-המשפט כי מרכיב דמי הטיפול מאבד מחיוניותו בהגיע הילדים לגיל 11 ו- 13 {ראה גם ע"מ (ת"א) 1018/99 צימרמן נ' צימרמן, דינים מחוזי כו(10), 743; תמ"א (ת"א חי') 441/92 זלמנוביץ' נ' זלמנוביץ', דינים מחוזי כו(7), 252; ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב, דינים עליון ג 934; תמ"ש (יר') 22601/03 מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)}.

דמי הטיפול הם בגדר מזונות הקטין. לכן, על קטין המגיש תביעת מזונות {באמצעות אימו} לכלול בכתב תביעתו, בין שאר צרכיו והוצאותיו, גם את דמי הטיפול. היה ולא יהיה פירוט של דמי הטיפול יהיה על בית-המשפט לדחות התביעה בנוגע לפריט זה שכן, בית-המשפט אינו מעניק סעד שלא נתבקש בכתב התביעה {אלא במקרים נדירים}.

4. הוצאות בגין מדור והחזקתו
הוצאות בגין מדור והחזקתו הן צורך הכרחי ועל-כן יחולו על האב.

השיעור בו מחוייב אב בעניין מדור ילדיו, משתנה בהתאם למספר הילדים {תמ"ש (ת"א) 71460/99 פלוני (קטין) ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2000(2), 331 (2000)}. בהרכב משפחה של אם וילד - חלקה של האם 67% וחלקו של הקטין 33%. בהרכב משפחה של אם ושני ילדים - חלקה של האם 60% וחלקם של הילדים 40%. בהרכב משפחה של אם ושלושה ילדים - חלקה של האם 50% וחלקם של הילדים 50%.

חשוב להעיר כי כל עוד האב נושא במלוא הוצאות אחזקת הבית, אין לחייבו בהוצאות אחזקת הבית, ואין מקום לכפל חיוב, כלומר, פעם אחת במסגרת הוצאות אחזקת הבית הכוללות ופעם נוספת במסגרת מזונות הקטין.

לעיתים עולה השאלה האם תשלום המשכנתא הוא רכיב הוני {כאמור ב- ע"א 864/94 יוסף שוקר נ' יעל שוקר ואח', תק-על 94(4), 239 (1994)} או רכיב של מזונות {כאמור ב- ע"א 803/85 ראמו ברזילאי נ' שושנה ברזילאי ואח', תק-על 87(1), 239 (1987)}.

על-פי הגישה הראשונה {עניין יוסף שוקר} חיוב בן זוג להמשיך ולשם את התשלומים החודשיים של חוב המשכנתא, הרובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג, אינו עניין של מזונות; כאשר אחד מבני הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא הוא מגדיל את הונו של בן הזוג השני; נושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין וברכוש המשותף של בני הזוג, ואין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל-אב במזונות ילדיו אשתו וילדיו.
לעומת-זאת, על-פי הגישה השניה {עניין ראמו ברזילאי} המדור בנוי, בין היתר, על כך שהאישה תשלם את התשלומים המתחייבים מן ההחזרה בדירה; אם בני הזוג נכנסו בשעתו להתחייבות לתשלום משכנתא, הרי המשך תשלום המשכנתא הוא האמצעי הנדרש להבטחת המדור; בית-המשפט רשאי לכלול נתן זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות.

לעניין רכיב המשכנתא כרכיב מזונות ניתן להתוות את הכללים הבאים, שינחו את בית-המשפט בדיון בסוגיה זו. ואלה הם:

הכלל הראשון, כאשר משולמת משכנתא חודשית על-ידי בן הזוג או הורה, החיוב מדין המזונות הוא בגדר חיוב של מדור רעיוני, שהרי ללא המשכנתא היה על בן הזוג או ההורה לשכור דירה ולבקש חיוב הבעל-האב בחלק מרכיב שכר הדירה או במלוא שכר הדירה לפי הנסיבות.

הכלל השני, בן הזוג או ההורה אמנם מגדיל את הונו באמצעות חיוב זה של מדור רעיוני שנפסק לטובתו, אולם לבעל-האב לא נגרם חסרון כיס, שהרי ממילא היה חב בגין מדור חלופי לפי מפתח של שכר דירה סביר וחלקם של האישה ו/או הקטינים ברכיב זה.

הכלל השלישי, כאשר החזר המשכנתא החודשית גבוה, וחורג מעלות שכר דירה סביר, שניתן לאשרו, רכיב המדור הרעיוני יחושב לפי שווי שכר דירה סביר, ויתרת המשכנתא החודשית תהיה בגדר רכיב הוני, שאין הבעל-האב להשתתף בו.

כל עוד הקטין מתגורר בדירת הצדדים שאין עליה חיוב משכנתא - בית-המשפט לא יחייב את האב בגין רכיב המדור {תמ"ש 28050/04 א' ג' נ' א' מ', פורסם באתר האינטרנט נבו (20.03.06)}.

ב- עמ"ש (נצ') 555-06-15 {פלונית נ' פלוני, תק-מח 2015(4), 43613 (2015)} המשיב והמערערת הינם יהודים אזרחי ישראל, אשר נישאו זה לזה כדמו"י. במסגרת נישואיהם נולדו להם שני ילדים משותפים: א' ו- ד'.

במקרה הנדון, עלתה השאלה האם בנדון ניתן לחייב את האב להשתתף בחלק מהחזרי הלוואת המשכנתא, מכוח חובתו על-פי הדין העברי לשאת במדור ילדיו, בבחינת חיוב במדור רעיוני.

בית-משפט של ערעור קבע, כי בהתאם להלכה הפסוקה, חיוב האב לשאת במדור ילדיו נגזר מחובתו לשאת במזונותיהם, שכן המדור נכלל בגדר צרכיהם ההכרחיים. כידוע, הפסיקה הגדירה "צרכים ההכרחיים" בהקשר של מזונות ככוללים, בין היתר: מזון, ביגוד, מדור והוצאות מדור.

בית-משפט של ערעור קבע, כי אין בסיס הלכתי לפטור את האב מלשאת בעלות "דיור בסיסי" לילדיו, ה"קטני קטנים". חובה זו קיימת כלפיו ללא קשר ליכולתה של האם או ליכולתם של הקטינים ובהקשר זה - ללא קשר לעובדה שהילדים מתגוררים בבית האם שנרכש על ידה במלואו או באמצעות מימון חלקי של משכנתא.

בכל מקרה מדובר בחיוב רעיוני בהתאם לשיעורו של "דיור בסיסי" שיכול להיגזר בהתאם לנסיבות, מטיב המדור שנדרש בהתאם לצרכי הילדים ומצבם.

בכל הנוגע לילדיו ה"קטנים" אין בסיס הלכתי לקבוע עקרונית - נורמטיבית - כי האב פטור מלשאת בחיוב זה רק משום שדיורם מסופק על-ידי האם. יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, כפוף לגישה בה רואה בית-המשפט לנכון לנקוט.

במילים אחרות, אין בסיס הלכתי לפטור אב מחיובו לשאת בעלות מדור רעיוני לילדיו, אף במקרה בו האם רכשה את הדירה בה מתגוררים הילדים במלואה, מבלי שמשולמת עלות חודשית שוטפת על ידה.

המערערת עתרה לחיובו של האב בתשלום סך של 832 ש"ח בחודש, השווה לשיעור של 40% מההחזר החודשי של המשכנתא.

בית-המשפט לענייני משפחה קבע בפסק-הדין, כי אין לראות בהחזר הלוואת המשכנתא משום תשלום מדור רעיוני ומשכך פטר את האב מחיוב זה.

בית-משפט לענייני משפחה מצא, כי אין לראות בהחזר הלוואת המשכנתא משום תשלום מדור רעיוני וכי ההלוואה לא נועדה להבטיח את מדור הילדים, אלא שיש לראות בה חוב משותף של הצדדים במסגרת האיזון הכספי ביניהם. מטעם זה נקבע, כי אין לכלול את החזר הלוואת המשכנתא במסגרת חיובי המזונות והמדור של הילדים.

אלא, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, סבר בית-משפט של ערעור, כי קביעותיו של בית-משפט לענייני משפחה - אינן יכולות לעמוד ונדרשת התערבותה של ערכאת הערעור.

בנדון, אין חולק כי האם נושאת ותישא בעתיד בהחזר הלוואת המשכנתא בגין הדירה בה מתגוררים הילדים. כמו-כן, אין חולק כי הילדים לנים בדירה דרך קבע בהינתן שהסדרי חלוקת השהייה של הילדים עם האב אינם כוללים לינה, נוכח טענת האב כי אין לו מקום מגורים ראוי להלין את הילדים ולשהות עמם, שכן אימו, אצלה הוא מתגורר, מתנגדת לכך שיביאם לביתה.

במצב דברים זה סבר בית-משפט של ערעור, כי חיובו של האב לשאת בעלות דיור בסיסי לילדיו שריר וקיים ללא קשר לעובדה שהילדים מתגוררים בדירת האם הממומנת באמצעות מימון חלקי של משכנתא.

לדידו של בית-משפט של ערעור, בנסיבות אלה ראוי כי האב יישא, ולו בשיעור מסויים מעלות הדיור של הילדים בבחינת חיוב "רעיוני", שהרי דירת האם היא הדירה היחידה הקיימת להבטחת מדורם של הילדים.

בנוסף, בהתחשב בגילאי הילדים, מוטלת על האב החובה לשאת בעלות מדור "בסיסי" בעבורם אף אם המדובר בחיוב רעיוני ולא נמצא כל נימוק ראוי בנדון להעניק לאב פטור מחיובו זה.

מטעם זה, בית-משפט של ערעור לא מצא לנכון לייחס משקל מהותי לסיווג ההלוואה ו/או לבטוחות אשר ניתנו להבטחתה.

יתרה-מכך, ספק אם הנימוקים, עליהם נסמך בית-משפט לענייני משפחה, כאשר ערך הבחנה בין מקרה זה למקרים אחרים, מבוססים מבחינה עובדתית במידה מספקת בראיות שהונחו בפניו.

נוכח האמור, סבר בית-משפט לענייני משפחה, כי בנסיבות אלה ראוי לחייב את האב להשתתף בעלות מדור הילדים בדמות חלק יחסי מהחזר המשכנתא שמשלמת האם.

על-אף האמור, לעניין שיעור החיוב, יש להביא בחשבון את העובדה כי בית-משפט לענייני משפחה לא סיים את המלאכה במתן פטור לאב מהשתתפות במדור. אלא - שבמסגרת פסק-הדין ערך בית-משפט לענייני משפחה איזון כולל במסגרתו צויין כי הפטור שניתן לאב ממדור ילדיו משמעותו הגדלת הכנסותיו הפנויות {לעומת מקרה של חיוב כאמור} והקטנה משמעותית של הכנסתה הפנויה של האם וכפועל יוצא מכך קיטון עד היעדר יכולת מצידה של האם להשתתף בסיפוק המזונות של הילדים.

במצב דברים זה, משניתן ביטוי במסגרת האיזונים שנערכו בפסק-הדין להגדלת הכנסותיו הפנויות של האב לנוכח אי-חיובו במדור {לעומת מקרה של חיוב במדור} בדמות הגדלת שיעור המזונות שהוטל עליו, יש לנקוט משנה-זהירות בקביעת שיעור החיוב הנוסף שיוטל עליו ברכיב המדור.

משנה-הזהירות מתחייב אף לנוכח הממצאים שנקבעו בפסק-הדין לפיהם יכולת השתכרותו הפוטנציאלית של האב עומדת על-סך של כ- 7,800 ש"ח בלבד. יוער לעניין זה כי לטענת האב {שנדחתה} השתכרותו בפועל עומדת על-סך של כ- 6,000 ש"ח.

בהינתן כל האמור לעיל, בית-משפט של ערעור קיבל את הערעור באופן חלקי וחייב את האב בשיעור חלקי מסכום החזר המשכנתא החודשי המבוקש על-ידי המערערת {832 ש"ח} והעמידו על-סך של 480 ש"ח לחודש בלבד.
ב- תמ"ש (נצ') 1724-02-15 {ע' ג' נ' א' ג', תק-מש 2016(1), 720 (2016)} קבע בית-המשפט, כי בכל הנוגע להוצאות המדור, קיים קושי אינהרנטי בקביעת חלקו של האב במדור {בין אם נוכחי ובין אם עתידי}, לאור העובדה שסוגיית איזון המשאבים והמשמורת המשותפת נדונה בבית-הדין הרבני וכפועל יוצא גם עניין פירוק השיתוף בדירת המגורים שהיא הנכס המרכזי, העיקרי והיקר ביותר של הצדדים.

מקום שעניין הרכוש וסוגיית פירוק השיתוף בדירת המגורים, בפרט, אינו מתברר בבית-המשפט, לא ניתן להיענות לעתירת האם לחיוב האב בהיוון מדור או קיזוז חובות משותפים מהדירה, שעה שמדובר בעניינים שהם בסמכותו העניינית של בית-הדין הרבני ושם המקום המתאים לברר טענות מסוג זה.

ככלל והואיל על ההכרעה ויישוב הסכסוך הזוגי וההורי להיעשות בראיה אינטגרטיבית עד כמה שניתן, הנכון הוא שהערכאה שדנה בסוגיית איזון המשאבים היא זו שתדון גם בסוגיית שאלת החיוב במדור של הילדים בעקבות פירוק השיתוף ואיזון המשאבים וזאת ככל שעניין המזונות נדון בערכאה אחרת. זאת על רקע היעדר קביעה ברורה האם מדור הילדים בדירה משותפת של הוריהם צריך להידון כעניין של מזונות או כעניין של הון ורכוש.

יחד-עם-זאת ועל יסוד הדין הנוהג, בית-המשפט ערך דיון בשאלת החיוב במדור הילדים על-ידי האב בקונסטלציות עתידיות שונות שקיימת הסתברות גבוהה יחסית כי אחת מהן תתרחש לאור הצהרות הצדדים {בין אם פירוק שיתוף בדירה באמצעות מכירתה לצד ג' וכפועל יוצא שכירות דירה אחרת על-ידי האם ובין אם פירוק שיתוף בדירה באמצעות רכישת זכויות האב בה על-ידי האם, כאשר לשם כך אין חולק שהיא תידרש ליטול הלוואת משכנתא חדשה}.

ככל שמדובר במדור נוכחי שהוא דירת המגורים וכל עוד לא בוצע פירוק השיתוף, ההכרעה בעניין חלוקת החזר תשלומי הלוואת המשכנתא המשותפת תהיה מסורה בידי בית-הדין הרבני האיזורי לפי החלטת ביניים שניתנה על-ידי בית-משפט וכעולה גם מהחלטת בית-הדין הרבני או לפי כל החלטה עתידית שתינתן על ידו.

ככל שהאם תשכור דירה חליפית, ובשים-לב לגובה דמי השכירות של דירת האב בה הוא מקבל הילדים לשהייה כולל לינה במשך למעלה מ- 40% מהימים מידי חודש, אין ספק, כי ניתן לקבוע מראש, שחלקם של הילדים בהוצאות המדור אמור לעמוד על היקף של 50% משכר דירה מוגבל בתקרה של 3,000 ש"ח בחודש.

הבעייתיות המרכזית היא בחלופה השניה שבה האם מעוניינת לרכוש חלקו של האב בדירה המשותפת באמצעות גריעתו מהלוואת המשכנתא הנוכחית, נטילת הלוואת משכנתא אחרת ותשלום בגין זכויותיו בדירה בהיקף של כ- 300,000 ש"ח {חלקו הוא כ- 370,000 ש"ח והאם עותרת להוון על חשבון מדור עתידי של הילדים סך של 72,000 ש"ח שממילא היא זכאית לקבלם לפי אחת מהחלופות האקטואריות שהציע מומחה שמונה על-ידי בית-הדין הרבני האיזורי}.

האם טענה, כי בנסיבות אלו, על בית-המשפט להשית על האב בנוסף לחיוב המזונות המבוקש בהיקף של כ- 5,000 ש"ח לערך גם חיוב במדור רעיוני שהוא 50% מהלוואת משכנתא שתיטול אשר תעמוד ככל הנראה על החזר חודשי דומה לזה הנוכחי {כ- 2,800 עד 3,000 ש"ח בחודש בפריסה ארוכה יותר מהיום}.

ככל שהאם תרכוש חלקו של האב בדירה, כפי הצהרתה בדבר כוונתה, אכן מתעוררת דילמה משפטית, כלכלית ומוסרית של ממש.

מחד גיסא, אם התובעת רוכשת חלקו של האב בדירה וגורעת אותו מהלוואת המשכנתא קשה להותיר מצב דברים זה ללא חיובו "במדור רעיוני", שכן ברור לכל שלפי הוראות הדין וההלכה הפסוקה הנוהגת, בחלופה של שכירות דירה, אין ספק שהאב היה אמור לשלם דמי מדור בשיעור של כ- 1,400 עד 1,500 ש"ח בחודש {ככל הנראה עסקינן בסכום דומה להחזר הלוואת המשכנתא - קרי, מחצית מ- 2,800 ש"ח בחודש}.

בהקשר האחרון קיימת פסיקת נרחבת של בתי-משפט לענייני משפחה ואף של בתי-משפט מחוזיים {ראה לעניין זה ע"מ (מחוזי ת"א) 1208/02 כ' י' נ' כ' י', פורסם באתר נבו (01.09.03); ע"מ (מחוזי נצ') 555-06-15 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר נבו; תמ"ש (ת"א) 19574/96 אמינוב נ' מתתוב, פורסם באתר נבו (04.06.01); תמ"ש (ת"א) 1241/05 ט' ר' נ' ק' פ', פורסם באתר נבו (31.05.10); תמ"ש (ת"א) 103310/00 ש' מ' נ' ש' א', פורסם באתר נבו (01.06.03); תמ"ש (חד') 2185/00 ב' ז' ש' נ' ב' ז' ש', פורסם באתר נבו (23.11.06); תמ"ש (טב') 22859-06-12 א' ק' נ' ר' א' ק', פורסם באתר נבו (06.08.12); תמ"ש (נצ') 14993-02-11 ר' ד' נ' מ' ד', פורסם באתר נבו (01.01.13)}.

על כך יש להוסיף, כי במסגרת הסדרי פירוק שיתוף ואיזון משאבים, אמור בית-המשפט או בית-הדין להתחשב ברווחת הילדים לאור תיקון תשס"ט לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 שהוסיף את הוראות סעיף 6(ד).

אין ספק, כי פירוק שיתוף בדירת מגורים משותפת לה רגילים ובה חיים הילדים, עלול לפגוע ברווחתם ועל-כן אם יש פתרון במסגרת איזון המשאבים שאינו פוגע באופן שאינו מידתי בקניין האב, ראוי לכאורה לנקוט בו.

אלא שכאמור מדובר בהסדר מדיני איזון המשאבים שאינו בסמכות בית-משפט הנדרש אך לעניין פסיקת המזונות והמדור של הילדים.

הנה זה שוב למדים אנו, עד כמה ראוי וחשוב כי הערכאה שלה הסמכות לדון באיזון המשאבים היא זו שגם תדון ותכריע בשאלת המדור {גם אם עניין המזונות נדון בערכאה אחרת}.

מאידך גיסא, התחושה הכללית היא של אי-צדק מבחינת האב ועיוות דין של ממש, אשר אין חולק שהשקיע אך לא מכבר כספים בהיקף של 500,000 ש"ח מכספי ירושה שקיבל לטובת סילוק או הקטנת חלק ניכר מהלוואת המשכנתא ובכך למעשה אפשר קיטון בנטל ההלוואות המשותפת למימון רכישת הדירה.

בנסיבות שכאלו, השתת חיוב נוסף על האב "במדור רעיוני" ביחס לאותה דירה שכבר השקיע בה 500,000 ש"ח מכספי הירושה, נראית תוצאה שאינה צודקת.

לא זו בלבד, אלא שהדבר הופך את עניין המדור לעניין רכושי והוני יותר מאשר כזה של מזונות. וזאת כל כך מדוע? מעבר לעובדה שהאב השקיע כספים פרטיים שלו ברכישת הדירה, שיכולים היו להיות מיוחסים רק לו באיזון המשאבים, הרי שבפירוק השיתוף המבוקש על-ידי האם, היא אמורה לשלם לו חלקו בשווי הדירה {לאחר היוון מסויים} בסך כ- 300,000 ש"ח באמצעות כספי הלוואת משכנתא שהיא תיטול מהבנק.

אלא שבמסגרת "חיוב במדור רעיוני", התוצאה תהיה שבפועל האב יממן את התשלום שיקבל במסגרת פירוק השיתוף {אם יחוייב במדור רעיוני של 1,500 ש"ח במכפלה של 15 שנים, הרי שלמעשה הוא ישלם 270,000 ש"ח מההלוואה שנוטלת האם}.

כלומר, התוצאה היא כל כך בלתי-צודקת במסגרת חיוב במדור רעיוני, עד כי היא תביא לכך שהאב למעשה ייצא מהנישואין ללא כספים של ממש בעוד האם תיוותר עם מלוא הזכויות בדירת המגורים.

זאת ועוד. קיימת גישה אחרת ולפיה, הן מבחינה משפטית והן מבחינה כלכלית אין זה נכון להשית על אב חיוב ב"מדור רעיוני", אלא כל שיש הוא לבחון את הגידול בהכנסה הפנויה של האב לעומת הקיטון בהכנסת האם לאור העובדה שהוא אינו משלם מדור ואילו האם נושאת בו במלואו באמצעות הלוואת משכנתא.

אישה הרוכשת דירה ומבקשת שאבי הילדים ישלם חלק מהחזרי המשכנתא {"כמדור רעיוני"}, למעשה מבקשת שאותו אב יהיה שותף ברכישת הדירה וזאת מבלי שיהיה לו חלק ונחלה בה {בדירה}.

חובת המדור אינה להעניק קניין לאם אלא תשלום חלק יחסי מדמי שכירות. על-כן, אין להשית חיוב בגין "מדור רעיוני" אלא להתחשב בעובדה שבעקבות רכישת דירה על-ידי האם ואי-חיוב האב במדור, נוצר אצלו חיסכון בגין היעדר מדור חודשי ועל-כן ניתן להשית עליו חיוב גבוה יותר במזונות.

בכך, נפתח פתח לביצוע מניפולציות על-ידי האם בכל הנוגע לרכישת הדירה תוך שימוש באפשרות העומדת לה למחזר הלוואות משכנתא כנהוג במקומותינו ולבחור המסלול הנוח תוך התחשבות מראש ב"מדור הרעיוני" שיושת על האב.

על-כן, משטר המחייב אב לשלם מדור רעיוני לאם {החזרי משכנתא שהיא נטלה על עצמה לרכישת דירתה} מעודד מניפולציה מאת רוכש הדירה ונוטל ההלוואה {משכנתא} וזאת אין לעודד.

על-כן, בנסיבות העניין, סבר בית-המשפט שעשיית צדק מבחינת בית-המשפט לענייני משפחה הן מבחינה משפטית והן מבחינה כלכלית צריכה לעודד את הצדדים לפרק שיתוף בדירה ללא קביעה אפריורית בדבר חיוב האב ב"מדור רעיוני" כזה או אחר.

קל וחומר, כאשר ענייני הרכוש נדונים בערכאה אחרת ובית-המשפט אינו יכול לקשור בין סוגיית פירוק השיתוף בדירה לבין המדור ובוודאי מקום שחישוב כלכלי פשוט מוביל לכך שחיוב במדור רעיוני יביא לכך שבאמצעותו תממן האם הלוואת משכנתא לשלם לאב את חלקו באותה דירה.

כפועל יוצא וככל שהאם תרכוש הדירה הנוכחית, בית-המשפט לא סבר, כי יש להשית על האב חיוב ב"מדור רעיוני", אלא לקבוע כי נטל המזונות יוטל ברובו המכריע על האב ללא התחשבות בהסדר חלוקת זמני שהות והכל בשעה שרובם המכריע של משאביה המוגבלים ממילא של האם יופנו להוצאות מדור שלה ושל הילדים המכלים כמעט את כל הכנסותיה וכאשר מנגד האב מקבל סכום נזיל של כ- 300,000 ש"ח.

ב- עמ"ש 63572-02-15 {א' ס' ט' ואח' נ' א' י', טרם פורסם (18.09.16)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לענייני משפחה לפיו חוייב המשיב לשלם בגין מזונותיהם של הקטינים {בני שנתיים וארבע שנים - ביום פסק-דינו של בית-משפט לענייני משפחה}, מדור והוצאות מדורם, סך של 1,000 ש"ח לחודש עבור כל קטין ובסך-הכל 2,000 ש"ח עד הגיעם לגיל 18 או עד סיומם את הלימודים בבית-ספר תיכון, בתוספת מחצית מהוצאות החינוך של הקטינים בכללן צהרון, קייטנה וספרי לימוד, ומחצית ההוצאות הרפואיות החריגות.

עיקר טענתם של המערערים היא כי בית-משפט לענייני משפחה לא רשאי היה לפסוק למערערים, שהינם קטני קטנים, סכום מזונות הנופל מהסכום המשקף, כפי המקובל בפסיקה, את הצרכים ההכרחיים, גם בהינתן מחלתו של המשיב והשתכרותו הנמוכה, משהמדובר בחיוב אבסולוטי מכוח הדין האישי.

כמו-כן, המערערים מלינם על כי בית-משפט לענייני משפחה אף לא פסק להם מאומה בגין מדור והוצאות מדור.

אשר לפסיקת המזונות. בית-משפט של ערעור קבע כי עת נוסיף לסך של 2,000 ש"ח - סכום המזונות הפסוק - את קצבת הילדים ואת החלק השנים עשר של מענק הלימודים, המתשלמים לידי האם - יצטבר בידיה סך של 2,405 ש"ח. הסכום הכולל שישתלם לאם עולה בקנה אחד עם סכום המשקף את הצרכים ההכרחיים המינימליים של שני קטינים, ללא הפחתה.

אשר למדור והוצאות המדור. מעבר לסך של 2,000 ש"ח, לא נפסק על-ידי בית-משפט לענייני משפחה מאומה בגין מדור הקטינים אך לא בגין הוצאות מדורם.

אין מחלוקת, כי בגדר הצרכים ההכרחיים נושא האב גם בחיוב יחסי בעלות המדור של הקטינים על-מנת לספק קורת גג לראשם, ובחלק מהוצאות החזקת המדור.
עוד נקבע, כי מצבם של שני בעלי הדין עגום למדי, אך מצבו של האב טוב יותר מאשר מצבם של הקטינים. עת עסקינן בצמצום לצורך "הורת סכום סביר לכיסוי הוצאות מחיה", בייחוד עת המדובר בחובה אבסולוטית - נראה שהקטינים קודמים.

בהינתן שלאם אין דירה משלה, לא ניתן להימנע מתוספת כלשהיא שתכסה ולו במעט את ההוצאות הכרוכות במדור הקטינים. תוספת של 400 ש"ח לחודש {הגם שערכם של 40% מתבטא ב- 632 ש"ח, בלא שהוספו אחזקת מדור}, תפחית את הסכום הנותר בידי האב לסך של 1,650 ש"ח, עת מנגד הסכום הכולל שיוותר בידי האם יעלה ל- 3,525 ש"ח, קרי 1,175 ש"ח לנפש בלבד.

לא ניתן להתחשב בחוב האב למוסד לביטוח הלאומי שמקורו באי-תשלום מזונות לקטינים ובאילוצה של האם לגבות את המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, שאינו שונה מחוב רגיל בלשכת ההוצאה לפועל בגין אי-תשלום מזונות עבר, אף לא בחוב הנובע מאי-תשלום דמי ביטוח משלא הובהרו נסיבותיו של חובה זה, היקפו ומקורו.

לפיכך, בית-משפט של ערעור קיבל את הערעור באופן חלקי בקובעו שחלף המזונות שנפסק על-ידי בית-המשפט לענייני שמפחה {2,000 ש"ח} ישלם האב מידי חודש 2,400 ש"ח בחודש.

5. מקורות אחרים (לבד הכנסתו) לקביעת יכולתו הכלכלית של האב לצורך קביעת היקף המזונות
5.1 כללי
יכולתו של האב לצורך קביעת היקף המזונות ההכרחיים אינה נקבעת אך ורק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים שהתקבלו ממכירת רכוש {בהקשר זה נעיר כי דירת המגורים של החייב אינה מחוסנת ופטורה כמקור לתשלום המזונות; כאשר האב מקבל רכב ממקום עבודתו ברור לכל שלא ניתן יהיה לממש רכב זה לצורך תשלום המזונות}, חסכונות וכן פוטנציאל השתכרותו על-פי מקצועו וכישוריו {ראה למשל ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1), 147; ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2), 721}.

כשמדובר בכספים ברי השגה {כגון כספים שחוסך האב מידי חודש בחודשו לצורכי פנסיה} יעדיף בית-המשפט את חובו של האב עבור מזונות ילדיו על פני עתידו הסוציאלי של האב הגלומה בכספי חסכונותיו.

דברים אלה נכונים במיוחד כאשר האב יחסית צעיר והילדים כבר בגירים, כך שכל נטל שיוטל על האב יאלץ את האב לנגוס בחסכונותיו יהיה יחסית סביר, בהתחשב בתקופה המוגבלת של החיוב {ראה למשל תמ"ש (יר') 22601/03 מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)}.

היה ולא יהיה בידי האב היכולת לשלם את המזונות שנפסקו כנגדו יהיה עליו, במקרה שכזה, למכור את הדירה בבעלותו, דבר שיצריך ממנו לעבור לדירה שכורה. מהכספים המתקבלים ממכירת הדירה יוכל האב לשלם את המזונות שנפסקו כנגדו {תמ"ש 35190/98 רן רונקין נ' עדה רונקין ואח', פ"ד לח(1), 151}.

אין לקבל טענת אב לפיה הוא עובד רק 4-3 שעות ביום ולכן אין ביכולתו לשאת את מלוא תשלום המזונות ובכך להינות מכל העולמות על חשבונם של האישה והילדים. במקרה שכזה, על האב להתכבד ולהוסיף לעבוד בעבודתו שעות נוספות או בכל עבודה אחרת כדי לקיים את חובותיו כלפי בני משפחתו.

היה והאב עובד שעות מצומצמות מסיבה כזו או אחרת יהיה עליו להוכיח זאת בפני בית-המשפט ולהראות כי אינו יכול לעבוד שעות נוספות מחמת אותן סיבות אישיות או כל סיבה אחרת המונעת ממנו לעבוד שעות נוספות.

על האב לעשות מאמץ כן ורציני מצידו ולחפש עבודה במקצועו שכן, אדם חייב לעשות הכל שלאל ידו כדי שיוכל לפרנס בכבוד את ילדיו הקטינים. מן הראוי כי האב יתור אחר עבודה ואמצעים להגדיל את הכנסתו.

בעובדה שהאב מתפרנס מקצבת נכות ובהכנסתו אין כדי לכסות על צרכיהם ההכרחיים של ילדיו אין כדי להניע את בית-המשפט לפסוק סכום נמוך בהרבה מן הדרוש לכיסוי הצרכים המוכחים שלהם מהחשש שמא הסכום ישלום על-ידי המוסד לביטוח לאומי וחובו של הנתבע למוסד לביטוח לאומי יחייב נקיטת הליכים נגדו. בנסיבות אלה, על המוסד לביטוח לאומי להתחשב במצבו של האב עובר לקביעת דרכי הגביה.

כך גם, העובדה כי האב מובטל ואינו משכתר, וכי לא משולמת לו קצבת אבטלה, אינה פוטרת אותו, כמובן, מחובתו לדון את ילדיו שכן, יכולתו של האב, לשאת במזונות הזכאים להם, אינה נקבעת רק על-פי הכנסתו המוגבלת והמצומצמת בנסיבות מסויימות או מטעמים מסויימים, אלא על-פי יכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו ולא רק מהכנסתו מעבודה אלא גם ממקורות אחרים.

כאשר האב מתנייע בכסא גלגלים, נוצר צורך להרחיב את הדלתות בבית, דבר שלא ניתן יהיה להיעדות בדירה שכורה. לפיכך, ההצעה כי הנתבע ימכור את דירתו וישכור לעצמו דירה {בה עליו להלין גם את המטפלת} היא בלתי-מעשית בנסיבות העניין {תמ"ש (ת"א) 82411/97 כ' ד' ואח' נ' כ' י', תק-מש 2002(2), 150 (2002)}.

לתשומת-ליבנו, כי כאשר האב עובד במפעל ציבורי או במעין ציבורי במשרה מלאה וקובעה, כי אז יש לראות את עבודתו זו והשתכרותו מעבודתו זו, את פרנסתו היחידה והכוללת, ואין להטיל עליו ולחייבו לחפש גם עבודה נוספת כדי שיגדיל את הכנסתו {ת"א (ת"א) 3428/91 שרה שבקוב נ' יוסף שבקוב, תק-מח 93(1), 321 (1993)}.

כלומר, כאשר אדם עובד במשרה קבועה ומלאה, במשך רוב שעות היום, מזה תקופה ארוכה יחסית, ובמיוחד במצב האבטלה השוררת היום בישראל, אין מקום לומר לו לחפש עבודה אחרת או נוספת כדי שיפרנס בצורה רחבה וגדולה את ילדיו, מעבר לאפשרויות שיש לו מהכנסתו {ראה למשל ע"א 246/69 אל על נ' אל על, פ"ד כג(2), 305}.

5.2 הטבות
לעניין חישוב הכנסתו של בעל דין, יש להביא בחשבון כל הכנסה המגיעה אליו. בבואנו לשכלל את שכרו של בעל הדין, יש לקחת בחשבון את סך ההטבות אותן מקבל בעל הדין ממקום עבודתו.

ישנם מקרים בהם ארוחות חינם או במחיר אפסי ייחשבו כתוספת להכנסתו של בעל הדין. לעומת-זאת, כאשר בעל הדין מקבל החזר הוצאות בגין אותן ארוחות - לא יהיה בכך כדי להצביע על יכולתו הכלכלית של בעל הדין.

5.3 נסיעות לחו"ל
נסיעות לחו"ל של בעל הדין מהוות הטבה משמעותית, אלא שהטבה זו המוענקת לו על-ידי גורמים חיצוניים - בשל כישוריו המקצועיים היא מוענקת - לא יהוו כדי להצביע על יכולתו הכלכלכית.

5.4 ביטוח מינהלים וקרן השתלמות
יש לזקוף להכנסתו של בעל דין את חלקו כעובד בהפרשות לביטוח מינהלים ולקרן השתלמות. לעומת-זאת, אין לזקוף להכנסת בעל דין גם את חלקו של המעביד בהפרשה לביטוח המינהלים ולקרן ההשתלמות {ראה למשל עמ"ש 14/97 ברהום נ' ברהום (טרם פורסם)}.

כלומר, יש לראות את ההפרשות לקרן השתלמות ולקופת הגמל {חלקו של העובד} חלק מהכנסתו הפנויה של בעל הדין.

5.5 ניכויי חובה וניכויי רשות
בחישוב הכנסת הורה לבחינת חיובו במזונות יש להתחשב בניכויי חובה {מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס ערך מוסף} בלבד ולא בניכויי רשות.

5.6 גישת בית-המשפט במקרים בהם הבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו
ככלל, יש להתייחס בחשדנות לירידת הכנסותיו של אב בתביעת מזונות וזאת מתוך ההכרה בנטיית נתבעים בתביעות מסוג זה לנסות ולהפחית את חיובם במסונות באמצעות הפחתה מלאכותית בהכנסותיהם.

כאשר פורץ ריב בין הבעל לאישה, יש והבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו, כדי לפגוע באמצעים שיועמדו לרשות האישה.

לשם כך, הבעל מחליף את מקום עבודתו, או שהוא סוגר את עסקו, או מצמצם את שעות עבודתו.

לכן, כל אימת שטוען הבעל, כי בפרוץ הריב או בסמוך לו חלו שינויים במקורות או בדרכי פרנסתו, חייב בית-המשפט לבדוק אם נהג הבעל בתום-לב, לצורך העניין, או שמא אין אלא תחבולה לצורך המשפט.

כאמור לעיל, חייב אדם במזונות אשתו וילדיו לא רק לפי הכנסתו הממשית אלא גם לפי הכנסתו הפוטנציאלית. לכן, אם הוא משנה את סדרי הכנסתו, כאשר היה יכול להפיק הכנסה המספקת למזונות ראויים, מחייבים אותו לפי ההכנסה שיכול היה להפיק.

ב- תמ"ש (יר') 22601/03 {מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן סיים הנתבע את עבודתו בקופת חולים כשנה וחצי לפני הגשת התביעה. כלומר, הנתבע לא התפטר מעבודתו כצעד טקטי על-מנת להקטין את סכום השתכרותו.

בית-המשפט אף הדגיש כי חזקה על התובעת כי הפסקת עבודתו של הנתבע נעשתה בהסכמתה ולאחריה התרגלו התובעים לרמת חיים נמוכה יותר, שבה עובד הנתבע בשתי עבודות בלבד. לפיכך, בית-המשפט העריך את גובה השתכרותו של הנתבע לפי מה שהוא הרוויח בפועל.