הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל
הפרקים שבספר:
- עילת התובענה
- ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
- מזונות ילדים
- מזונות זמניים
- בקשה לעיון חוזר
- מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
- מקור החיוב במזונות
- חובת ההוכחה בתביעה למזונות
- מזונות הכרחיים
- מזונות מדין צדקה
- צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
- קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
- ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
- הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
- תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
- פסיקת מזונות במשמורת משותפת
- פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
- עניינים שונים
- פתח דבר
- קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
- מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
- הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
- קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
- צו הפטר מחוב המזונות
- מזונות מן העזבון - מבוא
- סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
- הזכות למזונות
- גדרי הזכות למזונות
- הוצאות הכשרה למשלח יד
- קביעת המזונות
- בקשה לקביעת המזונות
- דרכי סיפוק המזונות
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות
- סדר העדיפות בין הזכאים
- עסקאות בזכות למזונות
- סדר עדיפות בין חובות העזבון
- בירורם וסילוקם של חובות
- מועד החלוקה
- נושא החלוקה
- שמירת דיני משפחה
- אפוטרופסות לענייני משפחה
- שיפוט בתי-דין דתיים
- מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
- בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
- פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
- דוגמאות כתבי בי-דין
נושא החלוקה
סעיף 109 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"109. נושא החלוקה
(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה.
(ב) שבח הנכסים, פירותיהם וכל מה שבא במקום הנכסים ממות המוריש עד לחלוקת העזבון - של העזבון הם, והוא הדין לגבי פחת הנכסים ולגבי התשלומים המוטלים עליהם.
(ג) לא היה בעזבון, אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון, כדי כל המנות, יופחתו המנות לפי יחס שוויין במות המצווה זולת אם היתה בצוואתו הוראה אחרת לעניין זה."
חוק הירושה שואף לחלוקת עזבון על-פי הסכם בין יורשים, בין שהעזבון מנוהל על-ידי יורשים ובין שהעזבון מנוהל בידי מנהל עזבון.
כאמור, חלוקת העזבון יכול שתהיה בעקבות הסכם היורשים או על-פי צו בית-המשפט.
סעיף 110 לחוק הירושה קובע כי תפקידו של מנהל העזבון, בעניין החלוקה היא להציע תכנית חלוקה ולנסות להביאם לידי הסכמה, במידה שהושגה הסכמה, לא יחולו סעיפים 117-112 לחוק הירושה שעניינם הוראות בעניין חלוקת נכסים ספציפיים.
בהסכם חלוקת עזבון בין יורשים ניתן לסטות מהוראות החלוקה של הצוואה, כאמור בהוראת סעיף 111(ג) לחוק הירושה {תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}. הירושה, הגוברת אף היא על הוראות 117-112 לחוק הירושה {תמ"ש (ת"א) 49630/99 ברוך נסים נ' ברוך שמואל ואח', תק-מש 71(4), 1, 2 (1971)}.
אישור להסכם חלוקת העזבון יכול לרפא פגם, כאשר אחד מהיורשים נעדר ולא היה מיוצג, זאת משום שחוק הירושה מבקש להסיר מכשולים מחלוקת עזבון מוסכמת {תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.
כאשר לא הושגה הסכמת היורשים לחלוקת העזבון, יחולקו הנכסים על-פי צו בית-המשפט. גם במקרה זה, קובע סעיף 111 לחוק הירושה כי על מנהל העזבון להציג לבית-המשפט תכנית לחלוקת הנכסים.
הוראת סעיף 117 לחוק הירושה מטרתה, תיאום בין זכויותיהם של יורשים אחדים.
כאשר ניתנת הזכות לאחד היורשים, זכות זו מוענקת גם ליורשים אחדים, במידה שהסכימו להשתמש באותה הזכות במשותף.
אם לא ניתנה הסכמת היורשים לשימוש המשותף, לא יימסר הנכס.
במקרה שכל אחד מהיורשים רוצה להשתמש בזכות בפני עצמו, יכריע ביניהם בית-המשפט.