ועדת שחרורים בראי חוק שחרור על-תנאי ממאסר
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הגדרות (סעיף 1 לחוק)
- שחרור על-תנאי – תקופת מאסר בין שלושה לשישה חודשים (סעיף 2 לחוק)
- שחרור על-תנאי – תקופת מאסר מעל שישה חודשים (סעיף 3 לחוק)
- שחרור על-תנאי ממאסר ממושך (סעיף 4 לחוק)
- שחרור על-תנאי ממאסר עולם (סעיף 5 לחוק)
- סייג לשחרור על-תנאי (סעיף 6 לחוק)
- שחרור על-תנאי מטעמים רפואיים (סעיף 7 לחוק)
- חישוב תקופת המאסר (סעיף 8 לחוק)
- שיקולי הוועדה (סעיף 9 לחוק)
- שיקולים נוספים להחלטת הוועדה (סעיף 10 לחוק)
- שחרור אסיר הנושא מאסר בשל עבירת אלימות או מין בתוך המשפחה (סעיף 11 לחוק)
- שחרור אסיר הנושא מאסר בשל עבירת מין או הלוקה בנפשו (סעיף 12 לחוק)
- תנאי השחרור (סעיף 13 לחוק)
- רישיון למשוחרר על-תנאי (סעיף 14 לחוק)
- שינוי תנאי שחרור (סעיף 15 לחוק)
- סדרי הדיון בבקשה לשחרור על-תנאי ובדיון בשינוי תנאי שחרור (סעיף 16 לחוק)
- מידע חסוי (סעיף 17 לחוק)
- סדרי דיון בעניין מידע חסוי (סעיף 18 לחוק)
- דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר אסיר על-תנאי ודיון חוזר בהחלטת הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי
- ביטול שחרור על-תנאי ממאסר (סעיף 20 לחוק)
- ביטול שחרור בשל הפרת תנאי אחר (סעיף 21 לחוק)
- ביטול שחרור לאחר תקופת התנאי (סעיף 22 לחוק)
- סדר נשיאת מאסר לאחר ביטול שחרור על-תנאי (סעיף 22א לחוק)
- סדרי דיון בהפרת תנאי שחרור (סעיף 23 לחוק)
- ביטול שחרור - צו למאסר (סעיף 24 לחוק)
- עתירות נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת (סעיפים 25 עד 28 לחוק)
- קציבת עונש מאסר עולם והקלה בעונש בידי נשיא המדינה (סעיפים 29 עד 31 לחוק)
- ועדות שחרורים וועדות שחרורים מיוחדות (סעיפים 32 עד 34 לחוק)
- עניינים שונים
- זכות נפגע העבירה להביע עמדה לפני ועדת שחרורים
שחרור על-תנאי ממאסר עולם (סעיף 5 לחוק)
סעיף 5 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:"5. שחרור על-תנאי ממאסר עולם
אסיר עולם שעונשו נקצב ושנשא לפחות שני שלישים מהתקופה שנקצבה, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים המיוחדת אסיר עולם כאמור אלא-אם-כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור."
על-פי סעיף 5 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר {אותו יש לקרוא יחד עם סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר - וכפי שידון בהרחבה להלן}, שחרור מוקדם של אסיר עולם מותנה בשני תנאים מצטברים:
הראשון, על הוועדה להשתכנע כי האסיר ראוי לשחרור.
השני, כי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.
תנאים כאמור טומנים בחובם שילוב של אמות-מידה כלליות ואינדיבידואליות כאחד, ומחייבים בחינה הצופה פני-עבר ופני-עתיד כאחד {ראה גם רע"ב 4554/07 ציון כהן נ' ועדת השחרורים המיוחדת, תק-על 2008(1), 2940, 2942 (2008)}.
התנאי הראשון, מתמקד בהיבט האישי הנוגע לאסיר, ומדגיש את התנהגותו בכלא, ואת נכונותו להשתקם ולהיטיב את דרכיו. במובן זה ניתן לומר כי מדובר בתנאי הצופה פני-עבר.
התנאי השני, מתמקד באינטרס הציבורי הכללי, אשר נועד להבטיח כי שחרורו המוקדם של האסיר לא יביא להישנות עבירות והפרות חוק, ולא יהיה כרוך בסיכון שלום הציבור. תנאי זה צופה פני-עתיד.
נדגיש כי יש קשר גומלין הדוק בין שני התנאים. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- בג"צ 4681/97 {היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים-גוש צפון, פ"ד נא(4), 679, 684 (1997)} לפיהם "מקובלנו זה שנים רבות, כי על שניים אלה תיתן ועדת השחרורים את דעתה: על תקנת הכלל ועל תקנת הפרט. על הסכנה הצפויה לציבור אם ישוחרר האסיר מכלאו, מזה, ועל סיכויי שיקומו של האסיר, מזה. שניים אלה חד הם, ואותם נתונים ושיקולים יזינו אותם... תקנת הפרט ותקנת הכלל תלויות זו בזו. סיכויי שיקומו של האסיר והסיכונים לציבור ולביטחונו כרוכים אלה באלה, ובדיקתם חייבת שתיעשה תוך בירור המשתנים שלעניין".
זאת ועוד. הנטל לביסוס ההצדקה לשחרור על-תנאי מוטל על האסיר, ועליו לשכנע את הוועדה כי שני התנאים האמורים, במצטבר, מתקיימים בעניינו {ראה גם עת"א (מחוזי מר') 21230-03-10 יהודה גולדשטיין נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(3), 4206, 4210 (2010)}.