botox

סעיף 53 לחוק החוזים

1. הדין

סעיף 53 לחוק החוזים קובע:

"53. קיזוז

(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.

(ב) אין לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול.

(ג) הוראות סעיפים 49 ו-50 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סילוק דרך קיזוז."



2. זכות הקיזוז

הקיזוז הינו סעד של עזרה עצמית המהווה, למעשה, דרך לפירעון חוב כספי ולפקיעת החיוב.11 הקיזוז מהווה סעד מסוג "עזרה העצמית" (SELF HELP), בהיותו פעולה משפטית חד-צדדית המשתכללת מחוץ לכתלי בית-המשפט, פעולה המושתתת על אדני צדק והגינות, באשר אין לדרוש מצד לקיים חיובו הכספי כלפי פלוני, בעוד אותו פלוני הפר חיוב כספי כלפיו, וכן יש במוסד הקיזוז כדי למנוע תביעות הדדיות מיותרות, שכן בעריכת חשבון של חובה וזכות יש פוטנציאל לתשלום היתרה וסילוק המחלוקות. היינו, הדין מעניק לפרט כוח להפעיל סעד עצמי.

שלוש התכליות שנועדה הוראת הקיזוז להגשים - מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שהתחייבות כלפיו הופרה; הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; חיסכון בהליכים משפטיים מיותרים - מצויות במישור היחסים שבין הצדדים הישירים לחוזה.12

הזכות המהותית לקיזוז מעוגנת בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) ובסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות). הדרך הדיונית למימושה של זכות זו היא העלאת הטענה בכתב ההגנה או במסגרת תביעה שכנגד, על-פי תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקסד"א), הקובעת כי:

"52. רשות הנתבע לקיזוז ולתביעה שכנגד

נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית-המשפט יכול ליתן בהם פסק-דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד."

טענת קיזוז הינה טענת הגנה ונתבע המצליח להוכיח את טענת הקיזוז כולה או מקצתה מסלק בדרך זו את החוב המגיע ממנו, כאילו פרע אותו.

טענת קיזוז לסילוק חוב כטענת הגנה, כמוה כהגשת תביעה. על-כן, על הטוען לשכנע את בית-המשפט בקיומה של זכות בת-קיזוז.13

הקיזוז חל גם בעקיפין על חיובים שמקורם אינו בחוזה על-פי סעיף 61(ב) לחוק החוזים. הקובע כי:

"61. תחולה

...

(ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה. "

לדוגמה, אם מקור החיוב של שני הצדדים איננו חוזה או עסקה אלא פסק-דין של בית-המשפט, הוראות סעיף 53 לחוק החוזים ישימות על המקרה, זאת לאור הקבוע בסעיף 61(ב) לחוק החוזים, המחיל את הוראות חוק החוזים "ככל שהדבר מתאים לעניין בשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".

מצירופן של שתי ההוראות הנ"ל עולה כי, כעיקרון, אפשר לקזז חיובים שנקבעו בפסק-דין אם מתקיימים התנאים שבסעיף 53(א) לחוק החוזים.



3. הקיזוז המהותי והקיזוז הדיוני

המחוקק בסעיף 53 לחוק החוזים הכיר בזכות הקיזוז והסדירה נורמטיבית. מדובר בקיזוז מהותי, דהיינו - קיזוז המופעל על-ידי החייב, כדרך לתשלום חובו הכספי לנושה, וזאת להבדיל מקיזוז דיוני, המופעל על-ידי בית-המשפט, לצורך קביעת החובות והזכויות בין המתדיינים.

במישור הדיוני, קיזוז נעשה על-פי תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה כי "נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו".

משמע, הדרך הדיונית למימושה של זכות הקיזוז היא העלאת הטענה בכתב ההגנה או במסגרת תביעה שכנגד וזאת על-פי תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי.

כמובן שזכות הקיזוז מוגבלת לסכום הנתבע בכתב התביעה וככל שהנתבע טוען לזכויות כספיות מעבר למסגרת זו, עליו לא להסתפק בהעלאת טענת קיזוז אלא להגיש תביעה שכנגד או תובענה עצמאית משל עצמו.

בכל מקרה טענת קיזוז במישור הדיוני אינה טענת הגנה בלבד והיא דרושה הוכחה.

ואולם, טענת הקיזוז מותנית בדין המהותי בקיום הוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים, הוא סעיף הקיזוז.

הזכות הדיונית לקיזוז נשענת על הדין המהותי. הקיזוז אינו אלא הגנה, ונתבע המצליח בטענת קיזוז, בשלמותה או בחלקה מסיר בדרך זו את החוב המגיע ממנו, כאילו פרע אותו. מבחינת סדרי הדין קיימת אפשרות לנתבע להעלות טענת קיזוז כנגד התביעה. כאשר הנתבע לא זכאי על-פי הדין המהותי, לא יועילו לו סדרי הדין. קיימות גם הוראות קיזוז שונות בדברי חקיקה מיוחדים, וקיימים גם אותם עניינים בהם הסכימו הצדדים בחוזה, אם בפירוש ואם מכללא, שהנתבע יהא רשאי לקזז.

על הזכות המהותית והדיונית נאמר ב-ת"א (שלום-נצ') 1865/04:14

"זכות הקיזוז, הוסדרה, מבחינה נורמטיבית, בדין החרות וההלכתי. סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן: "חוק החוזים") קובע "הסדר כולל" לזכות הקיזוז (ע"א 377/82 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, 734 (1988). ההסדר הכולל של הקיזוז האמור, חל גם, בעקיפין על חיובים שמקורם אינו בחוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים). המדובר בקיזוז מהותי, דהיינו - קיזוז המופעל על-ידי החייב, כדרך תשלום חובו הכספי לנושה, וזאת להבדיל מקיזוז דיוני, המופעל על-ידי הטריבונל השיפוטי, לצורך קביעת החובות והזכויות בין המתדיינים (מאוטנר - קיזוז - בתוך פרידמן (עורך), דיני חיובים - חלק כללי (תשנ"ד), 465). וכן, ישנן הוראות חוק ספציפיות, הפזורות בדברי החקירה האזרחית והמהוות הסדרים "פרטניים" לזכות הקיזוז (ראו - לדוגמה - סעיף 25 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א1971-; סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-; סעיף 32 לחוק המכר, התשכ"ח1968-; סעיף 26 לחוק המקרקעין, התשכ"ט1969-; סעיף 10 לחוק השומרים, התשנ"ז1967-)."

אם כן, הזכות הדיונית להעלאת טענת קיזוז איננה מוקנית לנתבע באופן אוטומטי, אלא בתנאים ובהגבלות מסויימים, כאשר הזכות המהותית והזכות הדיונית חייבים, איפוא, להתקיים במצטבר כדי להבשיל לכדי טענת הגנה.



4. האם קיימת הזכות לקזז

תחילה, יש לבחון, האם קיימת הזכות לקזז. זכות זו מאפשרת לקזז חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה. הזכות לקזז מאפשרת לקזז גם חיובים שלא מאותה "משפחה", כמו קיזוז זכות נזיקית מול זכות חוזית.

תנאי מוקדם להפעלתה של זכות הקיזוז הוא שהצד שנגדו מופעלת זכות הקיזוז, חב חיוב כספי כלפי הצד המקזז.

כלומר, הדין קובע דרישת הדדיות לצורך קיום זכות הקיזוז. היינו, טענת קיזוז עומדת בין יריבים, רק כאשר הינם צדדים זהים לאותה העסקה או לעסקאות. טענת הקיזוז אינה יכולה לעמוד כלפי צד ג'.

לעניין זה ראה דעתו של מ' מאוטנר15 שם נאמר:

"כלל ההדדיות מציב תנאי כפול לקיזוז: ראשית, כל צד צריך להיות חייבו ונושהו של הצד האחר. לפיכך, חברת אם לא תוכל לקזז חוב שלה לנושה כנגד חוב המגיע מהנושה לחברת בת; שלוח לא יוכל לקזז חוב שלו לצד שלישי כנגד חוב המגיע מאותו צד שלישי לשולח; צד שלישי לא יוכל לקזז חוב שלו לשולח כנגד חוב המגיע לשולח מהשלוח; בעל לא יוכל לקזז חוב שלו לנושה כנגד חוב המגיע מהנושה לאשתו. שנית, על כל צד להיות חייבו ונושהו של הצד האחר באותה כשירות משפטית, היינו לצורך דרישת ההדדיות אין חשיבות לכך שהחייב הוא הבעלים הנומינלי של זכות כלפי נושה, אלא נדרש שהחייב יהיה הבעלים האמיתי של הזכות."

לעניין זה נקבע ב-בש"א (שלום-ת"א) 166052/0616 כי לא מתקיים כאמור כלל ההדדיות הנ"ל, שכן המבקשת לא היתה צד לעסקה, בין במישרין ובין בעקיפין כערבה, ועל-כן לא עומדת לה טענת קיזוז מול המשיב המקנה רשות להתגונן נגד השיקים.

סעיף 53 לחוק החוזים קובע אימתי ניתן להפעיל את זכות הקיזוז: חלופה א', החיובים הם מתוך עסקה אחת. חלופה ב', אם החיובים אינם מעסקה אחת, עליהם להיות חיובים קצובים.

יש לבחון כל מקרה ומקרה האם החוב צמח מאותה עסקה. אם התשובה שלילית, יש לבדוק את חלופה ב', במידה והחיובים אינם מעסקה אחת, האם הם חיובים קצובים? חיובים קצובים הינם כאלה שנקבעו בפירוש בחוזה או בהסכם או כאלו שאינם מצריכים הערכה או שומה, ודי בחישוב אריתמטי פשוט.

ככל שכוונת צד היא להעלאת טענת קיזוז, הרי שזו צריכה להיטען במפורש. טענת קיזוז יש לפרט כדבעי. הכלל לעניין זה הוא כי "טענת קיזוז... חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה".17

ועוד נאמר כי במסגרת טענת קיזוז אין להסתפק בנקיבת מספר גרידא, אלא יש להמציא חישוב מפורט תוך הסתמכות על נתונים בדוקים:

"קיזוז נסמך, בראש ובראשונה, על חוב המגיע לנתבע מן התובע. בענייננו, פירוט החוב נעשה במונחים כלליים, ללא חישוב מפורט, ומבלי שתהיה בו הסתמכות על נתונים בדוקים. הנתונים המספריים המופיעים בתצהירים אינם תוצאה של חישוב הנזקים, אלא הם מבטאים הערכות כלליות, ללא תשתית עובדתית, כשמטרתם אינה אלא לצאת ידי חובת הפירוט. תצהיריהם של המערערים אינם עונים, איפוא, על מידת הפירוט הנדרשת."18

ב-ת"א (שלום-ת"א) 34793/0719 נפסק באשר לטענת הקיזוז:

"זכות הקיזוז מעוגנת בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן: "חוק החוזים"). בנוסף, קיימות הוראות חוק פרטניות המתייחסות לסוגיית הקיזוז (ראה בין היתר, סעיף 43 לחוק הגנת הדייר, אליו אתייחס בהמשך). זכות הקיזוז היא בגדר עזרה עצמית, כך שהיא מהווה דרך לפירעון חוב כספי ולפקיעת חיוב ואולם זכות זו, הגם שהינה מוכרת בדין, איננה בגדר "מילת קסם", אשר די בהעלאתה כדי לזכות בהגנתה. על המבקש להינות מזכות זו, לבסס את זכאותו מבחינה עובדתית ומשפטית. בענייננו, הנתבע לא הוכיח כי עומדת לו זכות קיזוז כדין באופן הפוטר אותו מתשלום דמי השכירות אותם התחייב לשלם. הנתבע, לא הניח תשתית עובדתית המלמדת על קיום חוב של התובעים כלפיו, ולא צירף כל ראיה לאופן התחשיב שערך. הנתבע הסתפק באמירה סתמית לפיה:

'עד סוף שנת 1999 שילמתי כסף מיותר בסך 38,148 ש"ח לא כולל הצמדה וריבית.' (סעיף 5 לתצהירו)

למעט אמירה זו, לא פירט הנתבע מאומה ולא ציין את הנתונים והתחשיבים מכוחם הגיע לסכום האמור. הנתבע טוען כי היה עליו לשלם דמי שכירות בסך 94 ש"ח לחודש ואולם לא פירט את התחשיב להוכחת טענתו. לאור האמור, לא הוכיח הנתבע ולו לכאורה קיומה של זכות קיזוז."

ב-בש"א (שלום-אש') 1309/0720 דחה בית-המשפט את טענת הקיזוז:

"ב-ע"א 725/87 חברת ביר'טל סחר ומזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177 נקבע כי עסקה אחת הינה:

'עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם. בעניין דנן, קיים הסכם מסגרת כללי בין הצדדים על היות המערערת סוכנת לשיווק מוצריה של המשיבה. כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העסקית, מהסכם הסוכנות ואין המדובר בעסקה שפוצלה למשלוחי סחורה שונים.'

ונראה, כי טעמים אלו יפים גם במקרה שלפניי, בין הצדדים היה הסכם מסגרת ואף המבקש 2 בחקירתו העיד, כי ביצע הזמנות רבות ועל כל הזמנה היתה חשבונית נפרדת. משכך, אין המדובר בעסקה אחת, המבקשים הינם משווקי מוצרי המשיבה ובין הצדדים התקיימו יחסי מסחר ובמסגרתם הופצו כמויות שונות של סחורה מתוצרת המשיבה, וכל עסקה כזו של הזמנת סחורה עומדת בפני עצמה. משקבעתי כך, יש לבחון האם החוב הכספי הוא סכום קצוב. המושג סכום קצוב הוגדר בפסיקה כדלקמן:

'חוב הוא "קצוב" אם ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונאית פשוטה.' (ראה: זוסמן סדר דין אזרחי, עמ' 657)

המבקש לא הוכיח את נזקיו, כל שצרף לתיק היה קבלות משנת 2005 וחלקיות משנת 2006 ומשנת 2007 לא הוצג דבר. בנסיבות אלו ולנוכח העובדה שבשלב זה לא הוצגו חשבוניות עדכניות לשנת 2007, ולא הוכחו הפסדים ונזקים של המבקש, לא צורף תצהיר רואה-חשבון או מסמכים חשבונאים אחרים שיש בהם בכדי להעיד על אובדן הכנסות לתקופה זו ולא ניתן לאומדם בהסתמך על מכירות שהיו למבקשים בשנים עבר, הרי שאין לקבוע, כי המדובר בסכום קצוב. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי המבקשת לא הצליחה להעמיד העובדות הנדרשות להגדרת המונח "סכום קצוב" ולכן, אין מקום לקבל את טענת הקיזוז והטענה לעניין זה נידחית."

ב-רע"א 1793/0721 בית-המשפט העליון פסק מפי כב' השופט א' רובינשטיין כי במקרה דנן:

"יש צורך בפרשנות רחבה עד מאוד כדי לומר, בתיק שעניינו אגרה, כי המדובר בחיובים מתוך "עסקה אחת", ואיני סבור כל עיקר כי אפשר להלום זיווג שכזה במקרה דנא. יוזכר, כי "עסקה אחת" הוגדרה כ-'עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם'... הדברים מדברים בעדם. אוסיף, כי אין עסקינן בסיטואציה חוזית שבה חל סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-, אשר לפיו 'חובות שהצדדים חבים זה לזה על-פי חוק זה ניתנים לקיזוז'. ובאשר לסיפא של סעיף 53(א). פשיטא שאין המדובר בחוב קצוב, שכן בטענת נזיקין עסקינן (תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-; רע"א 377/82 התעשיה האווירית נ' צור גת, פ"ד מב(2) 725), ולא בנסיבות חוזיות (לגביהן ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 522)... אך אפילו הנחנו כי במקרה דנא ניתן לקזז, קיזוז יש לפרט כדבעי. המשיבה הפנתה לע"א 1907/06 קליברה נ' בנק המזרחי, תק-על 2007(4) 1399 (2007) (השופט אלון) ולאסמכתאות דשם (פרשת קיהל הנזכרת, וכן ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2) 767, 769 (1986)). בעניין אריאן נקבע מפי הנשיא שמגר, כי טענת קיזוז מצריכה 'להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליה היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן'. דברים אלה מתישבים עם ההיגיון: הטוען ברצינות לקיזוז צריך היה להציג נתונים במיוחד לגבי ירידת הערך הנטענת, כגון הערכה על-פי חוות-דעת מומחה או בדרך מקצועית אחרת. דבר זה לא נעשה. כך כמסתבר, גם לגבי ההודעה הנדרשת בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) כשלעצמה (ראו פרשת התעשיה האווירית לישראל נ' צור גת הנזכרת, 735-734, וכן מ' דויטש פרשנות הקודכס האזרחי א', סעיף 2.22, בעמ' 182).

(10) נוכח כל אלה, לא אוכל להיעתר גם לטענת הקיזוז. אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשת רשות הערעור. בנסיבות איני עושה צו להוצאות."

להשלמת התמונה, יש להבהיר, כי הצד המממש את זכות הקיזוז, עליו להפעילה בעיקרון, בתום-לב ובדרך מקובלת, והכל כמצוות הסעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים.22



5. ההבחנה בין טענת קיזוז לטענת הגנה,
תלויית התביעה העיקרית,
לבין תביעה שכנגד שהינה תביעה עצמאית

טענת קיזוז היא טענת הגנה בעוד שתביעה שכנגד היא תביעה עצמאית. מהאמור נגזר הבדל משמעותי עת עסקינן בתביעה שכנגד אשר סכומה עולה על התביעה המקורית.

כל עוד עסקינן בטענת קיזוז, שהינה טענת הגנה בלבד, אין להבדל משמעותי זה בין סכום התביעה לסכום הקיזוז נפקות רבה. שהרי טענת הגנה תלויה באופן מלא בתביעה ונגזרת ממנה. ועל-כן היה והתביעה תימחק או תידחה, תימחק או תתייתר גם טענת הקיזוז ולנתבעת לא תהיה כל טענה נוספת לגבי הסכום לקיזוז כנגד התובעת. על אותו משקל, היה והתביעה תתקבל וגם טענת הקיזוז תתקבל, יקוזז אך ורק סכום התביעה, וכל יתר הסכום כלל לא יהא רלוונטי לעניין.

לעומת זאת בתביעה שכנגד עומד כל סכום החוב לתביעה עצמאית, והוא איננו תלוי בתביעה העיקרית - לא בהמשך התנהלותה ואף לא בסכום שננקב בה. ראה את ההסבר שניתן בהקשר זה בספרו של ד"ר יואל זוסמן:23

"הקיזוז הוא בבחינת הגנה מפני תביעת התובע, אך נתבע המקזז אינו תובע... אם עלה הסכום שקוזז על סכום התביעה, נחשף לפנינו ברורות ההבדל בין השניים: התביעה תידחה, אך הנתבע לא יקבל פסק-דין על היתרה בה עלה החוב המגיע לו מאת התובע, על החוב המגיע לתובע ממנו, וכן אם חזר בו התובע מתביעתו והפסיק את הדיון בה, או שנמחקה בלא הכרעה לגופו של עניין, יורד הקיזוז מעל הפרק, משום שהנתבע אינו זקוק להגנה עוד. ואילו הדיון בתביעה שכנגד, אם הוגשה כזו, ימשך. גם הקיזוז מבוסס, כמו התביעה שכנגד, על חוב המגיע לנתבע מהתובע; ההבדל בין השניים אינו הבדל בזכויות הנתבע, שכן מבחינה זו שוות הן, אלא בשימוש שהנתבע עושה בזכותו, אם כהגנה בלבד מפני התביעה השתמש בה, או כתביעה העומדת בפני עצמה, שתתברר רק בעת ובעונה אחת עם תביעת התובע."

ראה גם רע"א 8059/0324 שם נקבע כי:

"הקיזוז הריהו טענת הגנה בפני תביעה - להבדיל מתביעה שכנגד, שהיא תביעה בפני עצמה - המותרת על-פי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-."

ראה גם את שנאמר בהקשר זה בספר דיני חיובים - חלק כללי בעריכת פרופ' דניאל פרידמן בפרק העוסק בקיזוז שנכתב על-ידי פרופ' מנחם מאוטנר:25

"הקיזוז הדיוני צריך להיות מובחן מתביעה שכנגד. קיזוז הוא טענת הגנה. תביעה שכנגד היא תביעת הנתבע נגד התובע, המוגשת כחלק מכתב ההגנה של הנתבע ומתבררת יחד עם תביעת התובע. מכיוון שקיזוז הוא טענת הגנה, נתבע המעלה טענת קיזוז בשיעור העולה על שיעור התביעה לא יזכה לפסק-דין על היתרה, שבה עולה, לטענתו, חוב התובע כלפיו על חובו לתובע. בדומה לכך, ביטול התביעה על-ידי התובע או מחיקת התביעה על-ידי בית-המשפט יביאו לסיום הדיון בטענת הקיזוז בלא הכרעה. לעומת זאת, תביעה שכנגד עשויה להביא לפסק-דין לטובת הנתבע, בשיעור היתרה האמורה והדיון בה אמור להימשך גם אם נפסק הדיון בתביעת התובע."



6. הודעת קיזוז

לצורך קיומו של הקיזוז על-פי סעיף 53(א), תנאי הוא שתינתן הודעה על הקיזוז על-ידי הצד לחוזה הטוען לקיזוז למשנהו.

סעיף 53 לחוק החוזים, אינו קובע דרך מסויימת או אופן ברור למסירת הודעת קיזוז. ברירת המחדל, אם כן, הינה הוראת סעיף 60 לחוק החוזים.

כך קובע סעיף 60 לחוק החוזים, שעניינו דרך ומועד למסירת הודעה:

"(א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת בנסיבות העניין.

(ב) מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או אל מענו."

הלכה פסוקה היא, שאין לנקוט גישה מחמירה בנוגע לדרך מתן הודעת קיזוז:

"אין הכרח שהודעת הקיזוז תהיה בצורה פורמאלית מסויימת, אם לא הותנה במפורש בחוזה בין הצדדים שההודעה תלבש צורה כזו. ההודעה יכולה להיות על-ידי הבעת רצון לקיזוז המופנית כלפי הצד האחר, ובלבד שההודעה תגיע לידי הצד האחר, והכוונה לקזז תעלה ממנה. בנסיבות מתאימות אפילו התנהגות יכולה להוות הודעה מספקת. כך נקבע לגבי הודעה על ביטול חוזה... ואין סיבה מדוע לא יחול דין דומה לגבי הודעת קיזוז."26

בפרשת כחולי27 הנ"ל קבע כב' השופט ת' אור כי הודעת הקיזוז יכול שתעלה גם מתוך כתבי טענות הצדדים ואין הכרח כי תישלח בטרם ההליך המשפטי:

"דין דומה חל בהודעת קיזוז, שעה שמעצם הגשת כתב טענות נלמדת הכוונה להודיע על מימוש זכות הקיזוז. המקרה הרגיל, שבו ניתן ללמוד מהליך שנוקט צד לחוזה על כוונת קיזוז ומתן הודעה על כך, הוא המקרה של הגשת בקשת רשות להתגונן, כשאחת מטענות ההגנה היא טענת קיזוז. כבר נפסק, שכשבקשה כזו כוללת טענת קיזוז, יש לראות בכך הודעה מספקת על מימוש זכות קיזוז."

כך נקבע ב-ע"א 5795/90,28 מפי כב' השופט ג' בך:

"ההודעה אינה חייבת להימסר בדרך של פורמולה נקוטה מסויימת. היא יכולה להימסר בכתב או בעל-פה ומספיק שהדברים משתמעים באופן סביר מן הצד שתובע קיזוז. אולם עם זאת דרושה ראיה מוחשית כלשהי, ממנה ניתן להסיק, שאכן מתכוון הצד לקזז חוב ספציפי ומוגדר, שהצד השני חייב לו, כנגד חוב מסויים אחר שהוא נתבע לשלמו לצד השני, ושמסר על כך באופן כלשהו הודעה לצד האחר. העובדה בלבד, שהוא תובע סכום מסויים מהצד השני, אינה יכולה לספק דרישה זו, כאשר אינו מוזכר הקשר בין שתי התביעות ההדדיות."

דעת המיעוט בעניין סקלי29 הנ"ל, מפי כב' השופט מ' חשין, כי במקרה שאין הודעת קיזוז מפורשת, אך ניתן להבינה מכללא, הרי שהודעת הקיזוז עומדת בגדרי סעיף 53 לחוק החוזים.

ב-ת"א (שלום-ת"א) 34793/0730 נפסק באשר להודעת הקיזוז כי:

"משוכה נוספת העומדת בפני הנתבע היא העובדה כי לא שלח הודעת קיזוז כדין. מחובתו של מי שמבקש לעשות שימוש בזכות הקיזוז, להודיע על כך לנושה. הדרך והמועד למסירת הודעת הקיזוז קבועים בסעיף 60(א) לחוק החוזים, הקובע, כי:

'הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת ובנסיבות העניין.'

באשר לדרך מסירת הודעת הקיזוז נפסק כי אין הכרח שההודעה תילבש צורה פורמלית מסויימת וניתן להסתפק בהבעת רצון לקיזוז המופנית כלפי הצד האחר ובלבד שההודעה תגיע לצד האחר והכוונה לקזז תעלה ממנה (ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265 וכן: ע"א 5795/90 סקלי נ' דובען בע"מ ואח', פ"ד מו(5) 811). אין חולק, כי עובר להפסקת תשלום דמי השכירות, לא שלח הנתבע הודעת קיזוז המתחייבת בכדי להקנות לו את זכות הקיזוז. אף בהתחשב במבחן הרחב המאפשר משלוח הודעת קיזוז מאוחרת על דרך התנהגות, הרי לא הוכח כי הודעת הקיזוז הובאה לידיעת התובעים לא במפורש ולא מכללא. מר אסף אמיר (עת/2) העיד כי:

'מעת שהנתבע הפסיק לשלם דמי שכירות, כמובן שפניתי אליו במהלך ביקורי בבניין וביקשתי לדעת מדוע אינו משלם, הנתבע השיב לי כי הוא לא חייב לשלם ולכן אינו משלם. אציין כי מעולם הנתבע לא הסביר ולא נימק מעבר לכך את סירובו לשלם את דמי השכירות.'

עדות זו לא נסתרה והינה מקובלת עלי. משלא הראה הנתבע, ולו כוונה לביצוע הקיזוז, אין לראותו כמי ששלח הודעת קיזוז כדין. אין מקום לראות בכתב ההגנה ו/או בתצהיר העדות הראשית משום "הודעת קיזוז", הן בשל עיתויה המאוחר ללא הסבר לשיהוי והן בשל היעדרה של תשתית עובדתית המבססת זכות קיזוז."

וכן, נקבע ב-ע"א 5795/9031 מפי כב' השופט מ' חשין, כי:

"...לא חוק החוזים ולא כל חוק אחר לא קבעו דרך פורמלית כלשהי להודעת קיזוז, לא על דרך מסירתה ולא על תוכנה. ואם כך בחקיקה, הינה ההלכה קבעה כי הודעת קיזוז אינה ממצה עצמה בכתב סדיר ופורמלי הנמסר בדרך ספציפית כלשהי, ועיקר הוא בהבאת דרישת הקיזוז לידיעת הצד האחר להסכם, ואפילו נעשה הדבר שלא במפורש אלא מכללא."

ב-ת"א (שלום-ת"א) 32933/0532 בית-המשפט בדק האם ניתנה הודעת קיזוז כדין על-פי סעיף 53 לחוק החוזים?

כב' השופטת מ' ברק-נבו קבעה כי:

"אני סבורה שהנתבעת לא שלחה לתובעים הודעת קיזוז כדין. היא לא קיימה את דרישת סעיף 53 ולא עמדה בתנאים שנקבעו בהלכות בית-המשפט העליון, בעניין סקלי ואריאן, לאופן בו צריכה להישלח הודעת קיזוז. קרי, לא הוצגה כל ראיה מוחשית, ממנה ניתן היה להסיק, שאכן מתכוונת הנתבעת לקזז חוב ספציפי ומוגדר שהתובעים חייבים לה, כנגד תגמולי הפריצה, שהיא התחייבה לשלם לתובעים, ושהיא מסרה הודעה על כך באופן כלשהו לתובעים. העובדה בלבד, שהיא תובעת סכום מסויים מהתובעים, אינה יכולה לספק דרישה זו. הנתבעת לא הבהירה לתובעים בעבור איזה פוליסות היא מקזזת את תגמולי הביטוח, ובאיזה סכומים מדובר בכל פוליסה. היא לא שלחה הודעת קיזוז לפני הקיזוז ואף לא טרחה ליתן הודעת קיזוז בבואה להחתים את התובעים על מכתב הסילוקין... טענת הנתבעת, לפיה היו התובעים צריכים להבין ממכתבים שנשלחו לחברת "נוף ים כחול", לגבי הכוונה לבטל פוליסות בגלל שקיים חוב לחברת הביטוח (ת/20 ו-ת/21), שהחוב יקוזז מתגמולי הביטוח, אינה עומדת במבחני הפסיקה, ואף לא במבחן המקל יותר, שקבע השופט חשין, בדעת מיעוט, בעניין סקלי, לגבי הודעת קיזוז מכללא. קרי, מכתבי הביטול לפוליסה, שהוצאו על-ידי חברת ביטוח, אינם מבהירים כי קיים חוב, ואינם מבהירים, אף בעקיפין, שחברת הביטוח תקזז את תגמולי הביטוח כנגד חוב פרמיות שקיים (בהנחה שאכן קיים) בפוליסות הבטלות."



7. עסקה אחת

מהי אם כן עסקה אחת?

בעבר הובעה הדעה כי התשובה לשאלה מהי "עסקה אחת" לצורך קיזוז חיובים כספיים איננה חד-משמעית, והיא נגזרת, פעמים רבות, מנסיבות המקרה.33

עוד נקבע כי:

"...לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעסקה אחת או בעסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עסקה אחת. הכל תלוי בתוכן ההסכמים."34

ב-ע"א 725/8735 הגדיר בית-המשפט מהי "עסקה אחת" וקבע כי המושג "עסקה אחת" בדיני הקיזוז הוא מושג מסחרי ובא לבטא מציאות מסחרית- משפטית של עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר בין הצדדים.

בפסק-הדין הנ"ל סיפקה המשיבה למערערת מתוצרתה ובית-המשפט בעניין זה קבע כי כל משלוח סחורה הינו עסקת מכר עצמאית בין הצדדים הניתנת לניתוק מן הבחינה העסקית, ומהסכם הסוכנות ואין מדובר בעסקה שפוצלה למשלוחי סחורה שונים.

גם בעניין נורדלנד36 נדרש בית-המשפט לפרשנות המונח "עסקה אחת" כדלהלן:

"הדיבור "עסקה אחת" בסעיף 53(א) לחוק החוזים בא לתאר 'מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות'... המושג "עסקה אחת" בדיני הקיזוז הוא מושג מסחרי. הוא בא לבטא מציאות מסחרית-משפטית של עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם..."

עומד על כך מאוטנר,37 בציינו:

"...חיוביהם של חייב ונושה ייחשבו כנובעים מתוך "עסקה אחת", בגדר סעיף 53, אם קיים קשר עובדתי הדוק יחסית בין חיובו של החייב כלפי הנושה ובין חיובו של הנושה כלפי החייב..."

ב-ע"א 1776/9738 ניתח בית-המשפט מפיו של כב' השופט י' טירקל בהרחבה את המונח עסקה אחת:

"המונח "עסקה" פורש בספרו של ז' צלטנר דיני חוזים של מדינת ישראל כרך א' (אבוקה, תשל"ד), בעמ' 169 כ-'מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות'. השופט ג' בך אימץ הגדרה זאת והוסיף כי 'לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעסקה אחת או בעסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עסקה אחת. הכול תלוי בתוכן ההסכמים' (ראו ע"א 377/82 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מב(2) 725, 732 (להלן: "עניין צור גת")). במקרה אחר הגדיר השופט א' גולדברג את המושג "עסקה אחת" כ-'עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם' (ראו ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, 180 (להלן: "עניין ביר-טל")). יצויין, כי פסקי-הדין שהוזכרו דנו בשאלה של קיזוז חיובים, אך הגדרת המונח "עסקה אחת" ישימה גם בענייננו.

בעניין זה הגיעו בתי-המשפט במקרים שונים למסקנות שונות בדבר הגדרתה של "עסקה אחת" להבדיל ממספר עסקות. כך, למשל, סבר בית-המשפט בעניין ביר-טל כי כל משלוח של סחורה במסגרת "הסכם מסגרת" בין יצרן וסוכן מהווה עסקה נפרדת. כפי שאמר:

'כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העסקית, מהסכם הסוכנות.'

לעומת זאת נקבע במקרה אחר כי משלוחי הסחורה הנפרדים על-פי "הסכם מסגרת" אחד נכללים בעסקה אחת; למרות שדובר 'בעסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים ולתשלומים במועדים רבים תוך תקופה ניכרת' (ראו דברי השופט ג' בך ב-ע"א 82/81 דו-עץ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 358; לעניין זה ראו את דברי הביקורת של א' זמיר בספרו, בעמ' 577, ה"ש 99, המציין כי בהבחנה בין עסקה אחת לעסקות אחדות קיימת "עמימות ומניפולטיביות"; וראו גם עניין צור גת, בעמ' 732 שבו נקבע כי כאשר בוצע חוזה הקבלנות, ואחר-כך נערך בין הצדדים חוזה נוסף לצורך ביצוע מלאכה נלווית שביצעו קבלנים אחרים, לא מדובר בעסקה אחת). על ההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקות נפרדות כותבת נ' זלצמן את הדברים הבאים:

'הביטוי "עקב העסקה" משמיענו שבעסקה אחת מדובר, והקשר שבין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב הוא קשר שיצרה אותה עסקה, להבדיל מחיוב שנולד עקב עסקה אחרת שבין הנושה והחייב.

ההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקאות נפרדות היא הבחנה עובדתית, שלא ניתן לקבוע לה הגדרה ברורה מראש. היא תיעשה לאור תוכנו של ההסכם שבין הצדדים, הנותן לעסקה את צביונה המסויים כעסקת מכר, עסקת קבלנות, שליחות וכדומה; לאור הנסיבות המהוות רקע כללי להתקשרות הקונקרטית; תוך השוואה לעסקות דומות שקשרו הצדדים בעבר; ובהתייחס לנהגים מסחריים קיימים בסוג זה של התקשרויות חוזיות. יתר-על-כן, נראה שמבחן העסקה יהיה מושפע גם מקווי המדיניות הכלליים שיתוו בתי-המשפט בקשר לפרשנותה של הוראת חוק יוצרת זכות עיכבון. גישה פרשנית הנוטה להצר את היקף פרישתה של הזכות הסטטוטורית תבכר את האפשרות לחלק את המסגרת העסקית הכוללת לכמה עסקות נפרדות, ככל שהנסיבות הקונקרטיות אכן מאפשרות זאת, וכך גם להגביל את היקף החיוב הנערב מכוחה של הזכות.'

(זלצמן, בעמ' 176-175; עיינו גם עמדתו של זמיר בספרו, בעמ' 577-576, הסבור כי 'עסקה אחת יכולה להיות מורכבת מחוזים אחדים' וכן עמדתו של מ' דויטש קניין כרך ב' (תשנ"ט), בעמ' 243 (להלן: "דויטש"), הסבור אף הוא כי הביטוי "אותה עסקה" רחב יותר מהביטוי "אותו חוזה").

סיכומם של דברים, עסקת קבלנות אחת היא עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מסחרי מעסקות אחרות בין אותם צדדים, אפילו נעשית העסקה במסגרת עסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים. ההבחנה היא הבחנה שבעובדה והיא נקבעת לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה לגופו.

לעניין זה נשקל תוכנו של ההסכם שבין הצדדים ומובאים בחשבון הסדרים בדבר אופן התשלום, אופי המלאכה או השירות, פרק הזמן שבמהלכו נעשות הפעולות ושיקולים נוספים. כמו-כן מושפע "מבחן העסקה" (זלצמן, שם) גם משיקולי מדיניות בדבר פרשנותה של הוראת החוק היוצרת את זכות העיכבון, שעליהם נעמוד להלן."

ב-בש"א (חי') 13299/0339 נפסק מפי כב' סגן הנשיא גדעון גינת:

"ההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקאות נפרדות היא הבחנה עובדתית, שלא ניתן לקבוע לה הגדרה ברורה מראש. היא תיעשה לאור תוכנו של ההסכם שבין הצדדים, הנותן לעסקה את צביונה המסויים כעסקת מכר, עסקת קבלנות, שליחות וכדומה; לאור הנסיבות המהוות רקע כללי להתקשרות הקונקרטית; תוך השוואה לעסקות דומות שקשרו הצדדים בעבר; ובהתייחס לנהגים מסחריים קיימים בסוג זה של התקשרויות חוזיות. יתר-על-כן, נראה שמבחן העסקה יהיה מושפע גם מקווי המדיניות הכלליים שיתוו בתי-המשפט בקשר לפרשנותה של הוראת חוק יוצרת זכות עיכבון. גישה פרשנית הנוטה להצר את היקף פרישתה של הזכות הסטטוטורית תבכר את האפשרות לחלק את המסגרת העסקית הכוללת לכמה עסקות נפרדות, ככל שהנסיבות הקונקרטיות אכן מאפשרות זאת, וכך גם להגביל את היקף החיוב הנערב מכוחה של הזכות." (עמ' 176-175)

ב-ע"א (י-ם) 2053/0140 נקבע:

"עסקה אחת או עסקאות נפרדות: מהי עסקה אחת? ב-ע"א 377/82 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, 732, מול ה', אומץ הפירוש המוצע בכרך א' לספרו של ז' צלטנר דיני חוזים של מדינת ישראל (תשל"ד), 169, שם הוגדרה עסקה כ-'מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות'. מצבים עובדתיים-מסחריים שונים מצמיחים מטבע הדברים עסקאות שונות. ב-ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, הובהר, כי עסקה אחת היא 'עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם' (180 מול ו'). באותו עניין נכרת בין הצדדים הסכם מסגרת, אולם כל הזמנה שבאה בגדרו היוותה למעשה 'עסקת מכר עצמאית בין הצדדים' (שם, מול ז'), זאת להבדיל ממקרה שבו עסקה אחת פוצלה למשלוחי סחורה שונים (ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 358, מול ז'). לנוכח ההיבט המסחרי של המונח "עסקה", בזיקה לטענת קיזוז, אין חובה שמונח זה יתאם ל-"עילת תביעה", כמושג משפטי." (ע"א 725/87 חברת ביר-טל בע"מ הנ"ל, בעמ' 180 מול ה'; ע"א 2390/92 גרינשפון נ' שכטר, דינים עליון מ 409)

ב-בש"א (שלום-אש') 1309/0741 קבע בית-המשפט כי במקרה דנן אין מדובר בעסקה אחת:

"ב-ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר ומזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177 נקבע כי עסקה אחת הינה:

'עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם. בעניין דנן, קיים הסכם מסגרת כללי בין הצדדים על היות המערערת סוכנת לשיווק מוצריה של המשיבה. כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העסקית, מהסכם הסוכנות ואין המדובר בעסקה שפוצלה למשלוחי סחורה שונים.'

ונראה, כי טעמים אלו יפים גם במקרה שלפניי, בין הצדדים היה הסכם מסגרת ואף המבקש 2 בחקירתו העיד, כי ביצע הזמנות רבות ועל כל הזמנה היתה חשבונית נפרדת. משכך, אין המדובר בעסקה אחת, המבקשים הינם משווקי מוצרי המשיבה ובין הצדדים התקיימו יחסי מסחר ובמסגרתם הופצו כמויות שונות של סחורה מתוצרת המשיבה, וכל עסקה כזו של הזמנת סחורה עומדת בפני עצמה."

ב-ת"א (שלום-ת"א) 191865/0242 נדונה טענת קיזוז של הנתבעת לפני בית-המשפט.

בית-המשפט בחן האם לפניו מקרה בו מדובר בעסקה אחת, וקבע כי לעניין זכות הקיזוז יש לקחת בחשבון כי המדובר בענייננו בעסקה אחת - שכן מערכת ההסכמים בין בעלי הדין היתה בין צדדים זהים והתייחסה למסכת עובדתית זהה בדבר "אספקת שירותי פיזור שיחות מלונדון לכל רחבי העולם", והציוד הנלווה לאספקה, כלשון התובעת בסיכומיה. אין בפנינו עסקות אחרות או מערכת עובדתית שונה - וכל שהוסכם נעשה לצורך "עסקת יסוד" מסחרית זו ועבור מימושה. על-כן, יכולה היתה הנתבעת, קבע בית-המשפט, לקזז חובה הנטען מסכום הציוד שנלקח על-ידי התובעת ואשר לא שולמה תמורתו בשלמות.

ב-ע"א (מחוזי-ת"א) 1337/0443 דחה בית-המשפט את טענת הקיזוז מאחר ובמקרה דנן מדובר בשתי עסקאות נפרדות ולא מדובר חוב קצוב, וזאת על-סמך סעיף 53(א) לחוק החוזים. בית-המשפט קבע כי העולה מסעיף זה הוא שחיובים שאינם קצובים ואינם נובעים מעסקה אחת - אינם ניתנים לקיזוז. כך במקרה דנן. לית מאן דפליג שעסקינן בשתי עסקאות נפרדות - האחת בין המנוח לאביו של המערער והשניה בין המנוח למערער. כמו-כן, המערער מסתמך כאמור על חוות-דעת שמאי ומכאן שאין מדובר בחוב קצוב.



8. סכום קצוב

המושג "סכום קצוב" הוגדר כדלקמן:

"כידוע חוב הוא "קצוב" אם ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונאית פשוטה."44

סכום קצוב הוגדר ב-ע"א 366/8945 באופן הבא:

"השימוש במונח "סכום קצוב" מתאים למקרים בהם חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה. כך למשל, תביעת דמי פיצוי שאינם קבועים מראש בחוזה, אלא שהשופט חייב לאמוד ולקבוע את הסכום בהתאם לנזק שנגרם לנפגע, אינה תביעה של סכום כסף קצוב."

ב-בש"א (שלום-אש') 1309/0746 קבע בית-המשפט כי המבקשת לא הצליחה להעמיד העובדות הנדרשות להגדרת המונח "סכום קצוב":

"המבקש לא הוכיח את נזקיו, כל שצרף לתיק היה קבלות משנת 2005 וחלקיות משנת 2006 ומשנת 2007 לא הוצג דבר. בנסיבות אלו ולנוכח העובדה שבשלב זה לא הוצגו חשבוניות עדכניות לשנת 2007, ולא הוכחו הפסדים ונזקים של המבקש, לא צורף תצהיר רואה-חשבון או מסמכים חשבונאים אחרים שיש בהם בכדי להעיד על אובדן הכנסות לתקופה זו ולא ניתן לאומדם בהסתמך על מכירות שהיו למבקשים בשנים עבר, הרי שאין לקבוע, כי המדובר בסכום קצוב. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי המבקשת לא הצליחה להעמיד העובדות הנדרשות להגדרת המונח "סכום קצוב" ולכן, אין מקום לקבל את טענת הקיזוז והטענה לעניין זה נידחית."

ב-בש"א (שלום-רח') 2900/0647 דנה כב' הרשמת י' גרינוולד בסוגיה, האם החוב הכספי לו טוענת המבקשת הוא "סכום קצוב":

"34. לטענתו של בא-כוח המבקשת, כפי שהובעה בסיכומיו, ניתן לחשב את הסכומים הנקובים בחוות-הדעת, בצורה פשוטה, שכן לטענתו:

'החיוב אותו ברצון המתנגדת לקזז, מורכב מ-3 רכיבים עיקריים, שניים מהם פיצויים בגין הפרות ההסכם מצד המשיבה המחושבים על-ידי המומחה, ואלו החיוב השלישי הינו מעין דמי הודעה מוקדמת, עקב העובדה, כי המשיבה לא הודיעה למתנגדת, זמן מספיק מראש, על הפסקת ההתקשרות. רכיב זה הינו רכיב הניתן לחישוב אריתמטי כמפורט בחוות-הדעת (עמ' 13 לחוות-הדעת), כאשר החישוב מבוסס על כך כי פרק הזמן המקובל במיזמים מסוג המיזם שבין המתנגדת למשיבה, הינו פרק זמן של שנה אחת, והחישוב הוא, פונקציה פשוטה, של חישוב רווחי המתנגדת, בתקופה שקדמה להפסקת ההתקשרות. משכך, ומאחר ומדובר בחיובים קצובים, ניתן לקזז את החיוב של המתנגדת כנגד חיוב המשיבה כלפיה, כאשר כזכור, בשלב זה, אין למתנגדת צורך להביא ראית לביסוס טענותיה. הן לעניין תקופת ההודעה המוקדמת והן לעניין רווחיה בתקופה שקדמה להפסקת ההתקשרות, ואפילו אילו היה מדובר בטענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, הרי שמן הראוי היה לקבלן בשלב מקדמי זה, ולהעניק למתנגדת רשות להתגונן.' (סעיף 13.1 לסיכומי המבקשת)

35. אני דוחה טענה זו מכל וכל, מהנימוקים כדלקמן:

א. עיון בחוות-הדעת שהוגשה, מעלה כי זו מבוססת על מסמכים שהוצגו למומחה, אך לא צורפו לבקשה.

ב. חוות-הדעת נערכה על-סמך כללים שאינם כללים אריתמטיים הניתנים לחישוב כהגדרתם, אלא זוהי חוות-דעת המתבססת על כללים מדעיים ומקצועיים ספציפיים אשר אינם מונחים בידיעתו של האדם הסביר הקורא חוות-דעת זו. יש צורך, בידע מקצועי בתחום בו נעשתה חוות-הדעת. על-מנת להבין את תוכנה, הראיה לכך הינה, כי גם המצהיר, מר גרינשטיין, לא הצליח בעדותו, להסביר את טענת הקיזוז ולהבהיר לבית-המשפט את הסכומים הנקובים בה; ואם אין בידי המבקש לעשות חישוב הנחזה להיות חישוב אריתמטי פשוט, כיצד יוכל לעשות זאת בית-המשפט?

בעניין זה, הנני מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.07 כדלקמן:

'ש. אתה יכול להראות לי בתצהירך איפה אתה מפרט את הסיבות שבגינן אתה טוען טענת קיזוז?

ת. (שותק).
ש. אני אראה לך - סעיף 46 לתצהירך זה המקום היחיד שבו אתה מדבר על טענת קיזוז. מפנה אותך לסעיף 46 לתצהירך.

ת. לאחר שאני מעיין בסעיף 46 לתצהיר, אני אומר שאני צריך תרגום.

ש. אבל בתצהיר לא כתוב שזה תורגם לך?

ת. אני לא זוכר כבר, כשהקריאו לי את זה אני ידעתי על מה מדובר.'

ג. הסכומים הנקובים בחוות-הדעת, שנויים במחלוקת, כפי שעולה מעמדת בא-כוח המשיבה, ולפיכך, הם אינם ניתנים לחישוב.

ד. חוות-הדעת, מבוססת, על הנחות בדבר עובדות, אשר טרם הוכחו בפניי. כך למשל, קיומו של הסכם מסגרת, הפרתו של הסכם המסגרת, תוקפו של הסכם המסגרת, קביעה עובדתית כי בין הצדדים היה מיזם משותף, עובדה שטרם הוכחה, קביעות בדבר מחזור חיי מוצר, וחישובו, אף הם לא הוכחו בפניי. סעיף בדבר הערכת הערך הנכסי של מותג, בעניין מותגים, והערכת העסק כמוניטין אשר נפגע, גם סעיף זה לא הוכח.

ה. חוות-הדעת מתייחסת למחזור הרווחי של כלל החברות אשר בבעלות מר גרינשטיין, אשר היו מעורבות ביחסים המסחריים שבין הצדדים, ללא אבחנה ביניהם (גם מר גרינשטיין לא עשה אבחנה זו, אלא הודה בפעילות המשותפת של הגופים שבבעלותו מול המשיבה). עובדה זו, בהתייחס לטענה די כי, בין הצדדים נערך הסכם, מעלה תהייה לעניין זהותו של הגוף מטעם המבקשת עימו נערך ההסכם, וכיצד אם כן, לשיטת בא-כוח המבקשת, ניתן לקזז נזקים של חברות או גופים אשר ייתכן ולא היו צד להסכם.

יצויין, כי חרף העובדה, כי טענה זו הועלתה בסיכומי המשיבה, לא טרח בא-כוח המבקשת להשיב לה.

36. בעניין זה, אני מפנה להחלטת כב' השופטת שטמר (ס"נ), מיום 21.12.06 שניתנה ב-בש"א 2906/06, כדלקמן:

'בתמיכה לכתב ההגנה ולתגובת המשיבות לבקשה לכינוס נכסים צורפה חוות-דעת של פרופ' מיכאל פרי, מומחה לשיווק ואסטרטגיה עסקית. כאמור בה, ניתנה חוות-הדעת לאחר עיון בנתוני הנהלת החשבונות של השותפות שיווק מזון, שיווק מזון בע"מ וויקטור ויעקב בע"מ (עמ' 4 לחות-הדעת). עוד נאמר, כי כל הגופים בבעלות יעקב גרינשטיין, וכי כולם עסקו בקניה ובמכירה של מוצרי מניה במהלך ההתקשרות עמה, בשנים 2006-1997. במילים אחרות, בעצמן העמידו המשיבות בסיס כולל ומשותף לפעילותן אל מול התובעת. אם כך, מה להן כי ילינו על נסיונות התובעת להבטיח גביית חובן מאחת מהן?

חוות-הדעת נעשתה כך שהיא מנתחת את עסקיו של מר יעקב גרינשטיין. לצורך המסקנה המובעת בה הרים המומחה את המסך מעל כל החברות, והכל ביחסיהן עם המבקשות. הדבר מגלה דעתן האמיתית על היחסים ביניהן, ועל יחסיהן עם המבקשות.

במידה מסויימת של הגזמה ניתן לומר כי המדובר ב-"הודאת בעל דין", שהוא החברות המשיבות.

סיכום העדויות שהובאו להוכחת טענת ערוב הנכסים בין שתי המשיבות מביא לכך שכולן נדחות, למעט העולה מחוות-הדעת של פרופ' פרי. לאמיתו של דבר, חוות-דעת זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מנהל המשיבות, מר גרינשטיין, שרואה מהותית את כל החברות כאחת, ללא אבחנה משפטית ביניהן.'

37. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת, כי המבקשת, לא הצליחה להעמיד בפני בית-המשפט את העובדות הנדרשות להגדרת המונח "סכום קצוב", המהווה תנאי לקבלת טענת הקיזוז כפי שהועלתה על ידה. לפיכך, איני רואה מקום להתיר לה לבצע הקיזוז המבוקש. עד כאן הדיון בסוגית יישום הלכת פסק-דין נורדלנד לענייננו."

ב-ת"א (שלום-ת"א) 51191/0648 נבחנה שאלת הקיזוז, ונקבע מפי כב' השופטת עידית ברקוביץ' כי:

"על פני הדברים, בענייננו מדובר בשתי עסקאות שונות ולא בעסקה אחת. המבקשת, אף לא טענה כי מדובר בעסקה אחת. על-כן, מתמקד הדיון בשאלה, האם הסכום אותו מבקשת המבקשת לקזז הוא "סכום קצוב". "סכום קצוב" הוא:

"סכום הניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בשומה או בהערכה." (דוד בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שישית, 2000), עמ' 79)

על-מנת לבחון האם סכום הקיזוז הינו סכום קצוב אם לאו, יש לפנות לגרסת המבקשת, אשר לא נסתרה: לטענת המבקשת, ביום 2.8.05 שלחה המשיבה למבקשת הזמנת עבודה לפיתוח, תכנון וייצור של 20 יחידות ממוצר מסויים. המבקשת נענתה להזמנה והשלימה את החלק הארי והמורכב של ההזמנה, תוך מעורבות וקשר ישיר עם המשיבה. המבקשת עמדה בפני השלב האחרון של ייצור 20 היחידות ואז, על רקע שינויים שהמשיבה הכניסה להזמנה ושבעטיים לא הוציאה תיקון להזמנה, ביטלה המשיבה ביום 25.9.05 באופן חד-צדדי ושלא כדין את ההזמנה בלא לשלם תמורתה.

המבקשת טוענת, כי הפרת ההסכם על-ידי המשיבה מזכה אותה במלוא הסכום הנקוב בהזמנה, דהיינו: 12,000 דולר.

מנגד טוענת המשיבה, כי אין מדובר בסכום קצוב, באשר דרישות המבקשת אינן מתייחסות לתמורה המגיעה עבור המוצר, אשר לא סופק, אלא לתמורה עבור "שעות התכנון" והשרטוטים שהכינה המבקשת. לטענת המשיבה, "שעות התכנון" אינן בגדר "סכום קצוב" ואינן יכולות להוות כאלה על-פי מהות העסקה.

אכן, מר שרביט הודה בחקירתו, כי אי-אפשר להפריד בין התכנון לבין הייצור (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 28.11.06) ואולם, אינני מוצאת, כי הודאה זו שומטת את הקרקע מתחת לטענת המבקשת, שכן המבקשת טוענת לזכותה למלוא התמורה הנקובה בהזמנה, בלא לערוך הבחנה בין שעות התכנון לבין הייצור.

החיוב לשלם מחיר שננקב בהסכם, הינו בגדר "חיוב קצוב" ומכאן, שהחיוב לשלם על-פי הזמנת העבודה, נכנס בגדר "סכום קצוב".

העובדה, כי לצרכי פשרה נאותה המבקשת להפחית מסכום ההזמנה ולהסתפק בתמורה מופחתת, המחושבת על-פי שעות תכנון, אינה עומדת לה לרועץ ולו מהטעם שמדובר בהצעת פשרה.
טענת המבקשת, כי המשיבה הפרה את ההסכם עימה וכי בגין אותה הפרה, זכאית המבקשת למלוא התמורה הנקובה בהזמנה, לא נסתרה. בשלב זה של ההליך, די בכך על-מנת לאפשר למבקשת להתגונן בטענת הקיזוז."

ב-ת"א (שלום-ת"א) 12438/0549 נפסק מפי כב' השופטת אושרי פרוסט- פרנקל כי סכום קצוב הינו סכום אשר אינו זקוק לשומה או להערכה, אלא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט. בתביעה על-פי פוליסת ביטוח נקבע, כי כאשר ניתן לקבוע את סכום החיוב על-פי הפוליסה בדרך אובייקטיבית, שאינה מצריכה הערכת שמאי, אזי מדובר בסכום קצוב. במקרה דנן, מדובר בסכום קצוב אשר אינו זקוק לשומה או להערכה. מדובר בסכום דמי הביטוח על-פי הפוליסה.

_________________
11. ראה ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב(1) 188, 193 (1977).
12. ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח', פ"ד מט(1) 177, 204-203 (1995).
13. ע"א (י-ם) 2053/01 מינבר נ' נגה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2001(3) 46178 (2001).
14. ת"א (שלום-נצ') 1865/04 הקסטודיה דה טרה סנטה נ' רחל יחיא אוחנה, תק-של 2007(2) 26392, 26398 (2007).
15. מ' מאוטנר קיזוז דיני חיובים - חלק כללי, עמ' 537.
16. בש"א (שלום-ת"א) 166052/06 חברת אגרואל בע"מ נ' קובי מוריס, תק-של 2007(1) 24294, 24295 (2007).
17. ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2) 765, 767 (1986); רע"א 10485/07 עיריית צפת נ' פיתוח הארץ, תק-על 2007(4) 4648 (2007).
18. ע"א 779/87 נח בליט ו-5 אח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 304 (1990).
19. ת"א (שלום-ת"א) 34793/07 אי-פי-אף יזמות והשקעות בע"מ נ' לזרוב יוסף, תק-של 2008(1) 10632, 10633 (2008).
20. בש"א (שלום-אש') 1309/07 ד.ש. מאיר יבוא ושיווק 1999 בע"מ נ' טלרן הנדסת רקמה בע"מ, תק-של 2008(1) 9621, 9622 (2008).
21. רע"א 1793/07 דניאל יופה נ' מדינת ישראל - מינהלת נמל יפו, תק-על 2007(4) 2762, 2765 (2007).
22. ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(4) 8, 27 (1999).
23. ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 285-284.
24. רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ, תק-על 2005(3) 2759, 2764 (2005).
25. דיני חיובים - חלק כללי (בעריכת פרופ' דניאל פרידמן) בפרק העוסק בקיזוז שנכתב על-ידי פרופ' מנחם מאוטנר, בעמ' 467.
26. ראו: ע"א 636/89 ד"ר כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ואח', פ"ד מה(3) 265, 281 (1991). וראו גם: ע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ ו-2 אח', פ"ד מו(5) 811 (1992). דיני חיובים - חלק כללי (דניאל פרידמן - עורך), מנחם מאונטנר (פרק 6, קיזוז, 522-521).
27. ע"א 636/89 ד"ר כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ואח', פ"ד מה(3) 265 (1991).
28. ע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ ו-2 אח', פ"ד מו(5) 811 (1992).
29. ע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ ו-2 אח', פ"ד מו(5) 811, 826 (1992).
30. ת"א (שלום-ת"א) 34793/07 אי-פי-אף יזמות והשקעות בע"מ נ' לזרוב יוסף, תק-של 2008(1) 10632, 10634 (2008).
31. ע"א 5795/90 סקלי נ' דובען בע"מ ואח', פ"ד מו (5) 811, 826 (1992).
32. ת"א (שלום-ת"א) 32933/05 גבאי שמשון נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(2) 407, 410 (2007).
33. ע"א 5460/94 הדס מפעלי מזון בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פדאור 1(97) 388 (1997).
34. ע"א 377/82 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725 (1988).
35. ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר ומזון בע"מ נ' חברת אוליווקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177 (1989).
36. רע"א 6250/98 NORDLAND PPAIER AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274, 281 (1999). וראה גם ע"א 2390/92 גרינשפון נ' שכטר, פ"ד מט(1) 843 (1995).
37. ראו מ' מאוטנר קיזוז דיני חיובים - חלק כללי (בעריכת ד' פרידמן, 1994), שם, עמ' 515.
38. ע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ - בית-מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ, פ"ד נד(3) 49, 61-60 (2000).
39. בש"א (חי') 13299/03 פוד קלאב בע"מ (בכינוס נכסים) נ' יוזמה גליל בע"מ חברה להובלה (1993), תק-מח 2004(2) 7196, 7200 (2004).
40. ע"א (י-ם) 2053/01 מינבר הנדסה אזרחית נ' נגה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2001(3) 46178 (2001).
41. בש"א (שלום-אש') 1309/07 ד.ש. מאיר יבוא ושיווק 1999 בע"מ נ' טלרן הנדסת רקמה בע"מ, תק-של 2008(1) 9621, 94622 (2008).
42. ת"א (שלום-ת"א) 191865/02 Swiftnet Limited (חברה זרה) נ' אם.ג'י. טלקום בע"מ, תק-של 2007(2) 16450, 16451 (2007).
43. ע"א (מחוזי-ת"א) 1337/04 ווליד תופיק דניאל נ' עזבון המנוח יעקב בירג ז"ל על-ידי יורשיו, תק-מח 2007(2) 3890, 3893 (2007).
44. י' זוסמן סדר דין אזרחי, עמ' 657. מ' מאוטנר קיזוז דיני חיובים - חלק כללי (ד' פרידמן עורך, תשנ"ד), 462 בעמ' 506.
45. ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., פ"ד מה(5) 850, 855-854 (1991).
46. בש"א (שלום-אש') 1309/07 ד.ש. מאיר יבוא ושיווק 1999 בע"מ נ' טלרן הנדסת רקמה בע"מ, תק-של 2008(1) 9621, 9623 (2008).
47. בש"א (שלום-רח') 2900/06 שיווק מוצרי מזון גוש דן בע"מ נ' מעדני מניה תעשיות בשר ונקניק בע"מ, תק-של 2007(3) 24162, 24173 (2007).
48. ת"א (שלום-ת"א) 51191/06 נפקון טכנולוגיות ייצור בע"מ נ' דנגוט מחשבים בע"מ, תק-של 2007(1) 29334, 29335 (2007).
49. ת"א (שלום-ת"א) 12438/05 ב.מ. בס"ד מסחרי כללי בע"מ נ' סקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4) 11970, 11975 (2005).