זכות הקיזוז - רשות מקומית

1. תחולת דיני ההתיישנות על הזכות להשבה
ו/או קיזוז סכומים ששולמו ביתר
במסגרת גביית ארנונה מינהלית

ב-ה"פ (שלום-ת"א) 200700/0766 המבקש הוא הבעלים של בית במושב בצרה, המצוי בתחום השיפוט של המשיבה - המועצה האיזורית חוף השרון (להלן: המשיבה). משנת 1980 ועד שנת 2004 שילם המבקש ארנונה בגובה אחיד עבור כל שטח הבית. בשנת 2004 גילה המבקש באקראי כי קיים תעריף מופחת לחיוב בארנונה בגין המרתף (שטח של 81 מ"ר המוגדר במרתף).

המבקש פנה למשיבה, הגיש השגה על החיוב בארנונה בגין אותה שנה ודרישה להשבת תשלומי היתר בגין שבע השנים הקודמות. המשיבה קיבלה את ההשגה בגין אותה שנה, אך דחתה את דרישת ההשבה.

המבקש הגיש ערר לוועדת הערר, והפעם דרש השבת תשלומי היתר בגין כל תקופת חיובי הארנונה, גם עבור השנים שלפני שבע השנים האחרונות. המשיבה טענה, כי ועדת הערר איננה מוסמכת לדון בתביעות השבה, וזו קיבלה את עמדת המשיבה, והפנתה את המבקש לברר תביעתו זו בבית-המשפט.

לאחר משא-ומתן ארוך, הסכימה המשיבה לקזז מחובו של המבקש את סכומי היתר שגבתה במשך 7 השנים האחרונות, אך סירבה לקזז/להשיב תשלומי יתר ששולמו בשנים שלפני-כן.

המבקש הודיע למשיבה כי הוא מקזז את יתרת הסכום מחובו למשיבה בגין כל התקופה הנדונה.

בעתירה המבקש מבקש צו מניעה האוסר על המשיבה להפעיל נגדו הליכי גביה מינהליים בגין הסכומים שקיזז וכן צו הצהרתי לפיו הוא זכאי להשבת הכספים עבור כל שנות גביית היתר.

בית-המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי וקבע כי המשיבה מנועה מלהפעיל כנגד המבקש הליכי גביה מינהליים בגובה יתרת סכום הקיזוז - 13,970 ש"ח. בית-המשפט דחה את הבקשה לקבוע כי המבקש זכאי להשבת כספים, משום שעל חוב מלפני שנת 1997 חל חוק ההתיישנות. לעומת זאת עומדת לרשות המבקש זכות הקיזוז לסילוק חובות ועל זו לא חל חוק ההתיישנות. תוצאה זו מתקבלת גם אם נאמר שעל גביה מינהלית לא חלים כללי ההתיישנות ואז אין להפלות בין הרשות לבין האזרח, גם אם נאמר שחלים עליה חוקי ההתיישנות, אזי נפעיל את סעיף 4 לחוק ההתיישנות המוציא מן הכלל את אפשרות הקיזוז כל עוד מערכת ההתחשבנות בין הצדדים טרם הסתיימה.

כב' השופט א' יונה קבע בעניין זכות הקיזוז:

"זכות הקיזוז

12. סוגיית הקיזוז מוסדרת בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים):

'חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו, והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.'

סעיף 61(ב) לחוק החוזים מחיל את זכות הקיזוז גם על חיובים שמקורם אינו בחוזה (ראו: פרופ' מנחם מאוטנר קיזוז מתוך דיני חיובים - חלק כללי, בעריכת פרופ' דניאל פרידמן, עמ' 493). זכות הקיזוז ניתנה להפעלה גם לסילוק חובות, כלשון סעיף 53(ג) לחוק החוזים, וכלשונו של כב' השופט ח' כהן, ב-ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב(1) 188, בעמ' 193:

'וכשם שניתן לקיים חיובים כספיים בדרך של קיזוז, כן ניתן לשלם חובות בדרך של קיזוז: לגבי חיובים הקיזוז הוא דרך של קיום, ולגבי חובות הקיזוז הוא דרך של תשלום.'

13. הסכומים שהמבקש מבקש לקזזם נובעים "מתוך אותה עסקה" במובן סעיף 53(א) הנ"ל, והם גם "חיובים קצובים". כאמור לעיל, המבקש גם הודיע למשיבה על הקיזוז.

14. דומה, כי גם המשיבה אינה חולקת על זכותו העקרונית של המבקש לקיזוז תשלומי היתר שנגבו ממנו כנגד חובו אליה, שהרי היא נקטה בדיוק בדרך זו, בקזזה את תשלומי היתר שנגבו במשך שבע השנים שקדמו לדרישת המבקש, כאמור לעיל. אלא, שלדבריה זכות קיזוז זו כפופה גם היא להוראותיו של חוק ההתיישנות.

שאלת התיישנות זכות הקיזוז

15. מכל הנושאים שנדונו עד כה, זוהי השאלה העיקרית, הצריכה ליבון והכרעה בפסק-דין זה. המשיבה טוענת כי כשם שתביעה שהיה מגיש המבקש להשבה כספית של תשלומי היתר הללו היתה נדחית מחמת התיישנות, כך גם מתיישנת זכות הקיזוז של המבקש על אותם תשלומים ביחס לתקופה הנדונה. המבקש מסתמך על סעיף 4 לחוק ההתיישנות, שזו לשונו:

'בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה, אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה, נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות.'

טוען המבקש, כי אילו המשיבה היתה תובעת אותו בתביעה כספית רגילה לתשלום חוב הארנונה, הוא היה מתגונן על דרך הקיזוז של תשלומי היתר בגין התקופה הנדונה, והמשיבה היתה מנועה מלהעלות טענת התיישנות. כך יש לנהוג על דרך ההיקש גם כשהמשיבה פועלת כנגדו בגביה מינהלית ולא בתביעה כספית רגילה.

16. הרשויות המקומיות רשאיות לגבות את הארנונה בדרך מינהלית ובדרך משפטית.

הסמכות לגביית חובות הארנונה בדרך מינהלית מצויה בפרק ה-15 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (ביחס לעיריות) ובסעיף 19 לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) (ביחס למועצה מקומית ולמועצה איזורית). גביית המס בדרך זו נעשית באמצעות הוראות פקודת המיסים (גביה). הסמכות לגביית ארנונה בדרך משפטית מצויה בסעיף 317 לפקודת העיריות. לשם כך יש להקדים ולהגיש תביעה כספית לבית-המשפט (לעיון והרחבה, ראו: ד"ר הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, נורית לב ורונית כהן כספי ארנונה עירונית (מהדורה חמישית), ספר שני, פרקים 12-10).

17. אכן, אילו היתה המשיבה תובעת מהמבקש את חובה בדרך של תביעה אזרחית, יכול היה המבקש לטעון לקיזוז כל תשלומי היתר שנגבו ממנו, גם בתקופה שבתחום ההתיישנות, והמשיבה היתה מנועה מלהעלות טענת התיישנות מכוח סעיף 4 לחוק ההתיישנות. אולם, על פניו, צודקת המשיבה בטענתה. הקיזוז עליו מדובר בסעיף 4 לחוק ההתיישנות הוא קיזוז דיוני (מאוטנר, עמ' 467) וקיזוז דיוני יכול להיעשות רק בהליך משפטי (שם, עמ' 466).

18. ואף-על-פי-כן, אני סבור, כי לא ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד קיזוז הנעשה במסגרת גביית ארנונה מינהלית. הדיון בשאלה זו צריך להיעשות במקביל לדיון בשאלת "הראי": האם הגביה המינהלית עצמה כפופה לחוק ההתיישנות, כלומר: האם הרשות המקומית רשאית לגבות ארנונה בדרך של גביה מינהלית עבור התקופה שבתחום ההתיישנות? השאלה נדונה עד כה בבתי-המשפט המחוזיים, שנחלקו בתשובה עליה.

בית-המשפט העליון טרם אמר את דברו בסוגיה זו.

לסקירת הפסיקה בנדון ראו: פסק-דינה של כב' השופטת וסרקרוג ב-עת"מ (מחוזי-חי') 450/02 קימחי נ' עיריית חיפה, תק-מח 2003(3) 776 (2003), סעיף 12 לפסק-הדין; פסק-דינו של כב' סגן הנשיא אמינוף ב-עת"מ (מחוזי-נצ') 1043/05 אחים גרינפלד ושות' נ' מועצה מקומית משהד, תק-מח 2006(4) 6358 (2006), סעיף 5 לפסק-הדין; פסק-דינו של כב' סגן הנשיא הנדל ב-עת"מ (ב"ש) 235/07 עורך-דין נווה נ' עיריית אשדוד, תק-מח 2007(4) 6872 (2007), סעיף 2 לפסק- הדין.

19. והנה, בין אם תתקבל הגישה המכפיפה את הגביה המינהלית לחוק ההתיישנות ובין אם תתקבל הגישה ההפוכה, המסקנה תהא, שלא ניתן לטעון טענת התיישנות כנגד זכות הקיזוז המופעלת במסגרת הליכים אלה. אם נאמר, כי אין להעלות טענת התיישנות במסגרת גביית חוב מינהלית, הרי ששלילת זכות הקיזוז עקב התיישנותה תהא תוצאה בלתי-צודקת, בצורה שאין הדעת סובלתה. שווה בנפשך, שהרשות המקומית פועלת כנגד הנישום בגביה מינהלית של חובות ארנונה שלא שולמו בתקופה שההתיישנות חלה עליה, ובתקופה זו גבתה הרשות מהנישום תשלומים ביתר. היתכן למנוע, מחד, מהנישום לטעון התיישנות כנגד החוב הנגבה ממנו, ומאידך, נתיר לרשות לטעון התיישנות כנגד דרישה לקזז את תשלומי היתר ששולמו באותה תקופה ממש? (אמנם, במקרה דנן, המשיבה פועלת כנגד המשיב, ככל הנראה, לחובות ארנונה שלא התיישנו, אך השאלה היא עקרונית). מכאן, שאם נתיר לרשות המקומית לגבות בהליכי גביה מינהליים חובות שבתקופת ההתיישנות, כך יש להתיר גם לנישום לקזז תשלומים שגבתה ממנו הרשות שלא כדין במשך אותה תקופה. במילים אחרות: אם ההתיישנות אינה חלה על הרשות, כך אין להחילה גם על הנישום.

20. אך גם אם נאמר, כי גביה מינהלית כפופה להוראות חוק ההתיישנות נגיע לאותה מסקנה. זאת כיוון שחוק ההתיישנות כולל בתוכו את החריג הקבוע בסעיף 4, המכשיר תביעה שכנגד וטענת קיזוז למרות התיישנות. טעמו של החריג הוא שמערכת ההתחשבנות הכוללת שבין הצדדים בעניין נשוא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן לא חלים טעמיו של הכלל הקובע התיישנות תביעות (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח', פ"ד נז(5) 1, 10). מטעם זה, ראובן לא יוכל לתבוע את שמעון בגין חובות שהתיישנו. אולם, אם שמעון תבע אותו בגין חובות שלא התיישנו, בכך נפתח הפתח למערכת ההתחשבנות הכוללת, ושוב אין מניעה לראובן לתבוע אותו בתביעה שכנגד בגין חובות ששמעון חייב לו, גם אם אלה כבר התיישנו, או לקזז אותם חובות מהחוב הנתבע ממנו. כך צריך להיות הדין גם אם הרשות המקומית פועלת כנגד הנישום בהליכי גביה מינהלית, אפילו אם החובות הנגבים במסגרת הליכים אלה לא התיישנו, ואפילו אם נאמר כי הרשות לא תוכל לגבות חובות שהתיישנו. משהרשות פתחה בהליכי גביה מינהליים, נפתח בכך גם הפתח למערכת ההתחשבנות הכוללת, והנישום יהיה רשאי לקזז מחובו תשלומים שהרשות גבתה ממנו שלא כדין, גם אם אלה כבר התיישנו.

"והגיע המועד לקיומם"

21. לשם הפעלת זכות הקיזוז, דורש סעיף 53 לחוק החוזים גם זאת, שאותם חיובם "הגיע המועד לקיומם".

במקרה דנן (והדברים נכונים גם ליום הגשת התביעה), סכום הקיזוז (13,970 ש"ח) שווה כמעט ליתרת חובו של המבקש (13,128 ש"ח) וניתן לומר כי כבר הגיע המועד לקיומם של שני החיובים ההדדיים.

מכל מקום, אין כל מניעה להקדים ולהצהיר על זכותו של המבקש לבצע את קיזוז ההפרש בעתיד (השוו לפסק-דינו של כב' השופט ואגו ב-ה"פ (מחוזי ב"ש) 8048/06 קיבוץ אורים נ' רשות השידור, תק-מח 2007(1) 9769 (2007)).

השיקול הציבורי

22. המשיבה טענה, כי במכלול השיקולים שראויים להישקל בשאלה שבפנינו, ראוי לשקול גם את השיקול הציבורי של ההכבדה על תקציב הרשות, הפגיעה בוודאות והיציבות של מערכת הכספים של המועצה וכו'. שאלה זו נסקרה בהרחבה בפסק-דין עיריית בית שמש הנ"ל (כב' השופט גל). נקודת המוצא היא כי חובת ההשבה צריכה לחול על כל תשלום חובה אשר הוטל שלא כדין ונגבה בפועל בידי הרשות, זולת באותן נסיבות שעלה בידיה להצביע על קיומן של הגנות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהשבה מלאה או חלקית (סעיף 62 לפסק-הדין). לפיכך, לא יהיה די להצביע על העובדה, שכספי תשלומי החובה אשר נגבו ביתר הוטמעו בתקציב הרשות. בכך בלבד לא תצא הרשות ידי חובתה. יהיה עליה להראות את הפגיעה העלולה להיגרם לציבור עקב מצבה הקונקרטי ולהציג נתונים מפורטים ומשכנעים באשר לפגיעה והיקפה (סעיף 64 לפסק-הדין).

23. המשיבה כאן לא הציגה כל נתונים באשר לפגיעה הנטענת.

יש גם גוזמא לא מעטה בטענה זו, לאור הסכום הקטן, יחסית, שבמחלוקת (למרות, שברור שהכרעה זו עשויה ליצור פתח ותקדים למקרים נוספים). מלבד זאת, אין מדובר, כאמור, בהשבת הסכום, כלומר בהוצאה אקטיבית של המשיבה, אלא בקיזוזו מתוך חוב אחר המגיע לה, כלומר הימנעות מהכנסה, אבחנה רלוונטית כשנטען לתכנון ויציבות המערכת הכספית.

סיכום

24. סיכום הדברים הוא, כי מחד, אין למבקש זכות לתבוע מהמשיבה השבת תשלומי היתר שגבתה ממנו בתקופת ההתיישנות. מאידך, המבקש זכאי לקזז מחובו למשיבה את תשלומי היתר הללו."

2. דחיית טענת קיזוז בגין הפקעה

ב-בש"א (שלום-חי') 15077/0667 הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לסכום של 74,376 ש"ח בידי המשיבה, שהינה רשות מקומית, כנגד המבקשים בגין חוב ארנונה. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ולא חלקו על גובה החוב, אולם העלו טענת קיזוז.

בית-המשפט קבע כי טענת הקיזוז של המבקשים אינה יכולה להתקבל. אין מחלוקת כי מדובר בחיובים נפרדים, שלא מאותה עסקה, ולפיכך ניתן לקזז ביניהם רק אם טענת הקיזוז הינה לסכום קצוב, וזאת לפי הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים. טענת הקיזוז מתייחסת לפיצוי בגין הפקעה, שהינו סכום שמטבעו נתון להערכה, ולפיכך אינו קצוב. אשר-על-כן, קבע בית-המשפט, מאחר ומדובר בחיוב שאינו קצוב, לא ניתן לקזזו מחוב הארנונה.

3. היעדר זכות קיזוז חוב כנגד מיסי הארנונה

ב-ת"א (שלום-י-ם) 709445/0268 מדובר בתביעה של עיריית ירושלים לתשלום מיסי ארנונה. הנתבעת, חברה לבניה, מכירה בחוב, אך מבקשת לקזז כנגדו יתרת חוב של העיריה כלפיה בגין עבודות לבניית בית-ספר עבורה. העיריה חולקת על גובה יתרת חובה כלפי הנתבעת ועל הזכות לקזז את החוב כנגד מיסי הארנונה. לחלופין, טוענת העיריה כי זכותה להחזיק בסכום החוב שהיא חייבת לנתבעת כבטוחה להבטחת תיקון ליקויי בניה בבית-הספר שנבנה.

כב' השופט ש' פיינברג פסק כי על-פי הפסיקה, לא ניתן לקזז חוב כנגד חוב אחר אלא-אם-כן קיימת הוראת חוק, או הוראה בהסכם, המכירה בזכות הקיזוז.69 במקרה הנדון, טוענת הנתבעת לזכות קיזוז לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים.

סוגיה זו עלתה בהחלטה ב-בש"א (מחוזי-נצ') 524/99,70 שם קבע כב' השופט ח' האשם את הדברים הבאים:

"...ארנונה כללית בשונה מאגרות שונות המוטלות בגין שירותים הניתנים על-ידי רשות מקומית היא בעלת אופי של מס ואין חולק כי מס יש לשלם ללא כל קשר עם קבלת שירותים, גם באת-כוח המדינה מסכימה לכך אולם טוענת שהמדינה בעניין זה שונה מחייבי ארנונה אחרים לטענתה המחוקק לא התכוון כי הרשות המקומית תהיה רשות מס כלפי המדינה. עמדתה זו אינה נראית לי, לא נראה לי כי קיימת הצדקה כלשהי לאבחן את המדינה מכל אזרח רגיל אחר, החייב בתשלום ארנונה, וכפי שאין האזרח הפשוט יכול לפטור את עצמו מתשלום ארנונה לרשות המקומית משום שזו לא נתנה לו שירות זה או אחר, גם אם שירות זה מגיע לו על-פי דין, כך אין המדינה יכולה לפטור עצמה מתשלום ארנונה שהוטלה כדין על נכסיה רק משום שהמועצה מסרבת למלא חובתה כלפיה בעניין סילוק אשפה. תשלום ארנונה עניין לחוד וקבלת שירותים הינו עניין לחוד, אם סבורה המדינה כי המועצה אינה ממלאת אחרי חובה חוקית כלשהי ופוגעת בזכויותיה הדרך הנכונה הינה נקיטת הליכים משפטיים על-מנת לאכוף על המועצה למלא אחרי חובותיה החוקיות וליתן את השירותים שהיא חייבת ליתן לתושביה.

9) משקבעתי כי אין המדינה רשאית לפטור עצמה מתשלום ארנונה עקב אי-סילוק אשפה על-ידי המועצה ובעניין זה מעמדה שווה למעמדו של כל תושב קבעתי למעשה כי אין המדינה רשאית להפחית מסכומי הארנונה בהם היא חייבת סכומים שהיא שילמה עבור אותם שירותים שהמועצה היתה חייבת לספק לה, ודרכה בעניין זה הוא הגשת תביעה נפרדת ולא הפחתה מסכומי הארנונה. לא יעלה על הדעת כי כל אזרח שטוען כי רשות מקומית אינה מספקת לו שירות זה או אחר יקנה לעצמו שירותים אלה ויפחית את אשר שילם עבורם מהארנונה שהוא חייב לרשות."

מסקנתו לעיל של כב' השופט ח' האשם אומצה במלואה על-ידי בית-המשפט ב-ת"א (ת"א) 1019/01,71 שגם שם נדונה טענת התושב לקיזוז הוצאותיו למימון שירותי פינוי אשפה מסכום הארנונה.

כב' השופט ש' פיינברג פסק כי משני פסקי-הדין המובאים לעיל:

"אשר הנמקתם מקובלת עלי, מתבקשת המסקנה, כי אם בגין אי-קיום חובותיה החוקיות של העיריה כרשות מוניציפלית, שלמימונן מוטלת הארנונה על התושב, לא הותר הקיזוז, ביתר שאת אמורים הדברים, כאשר מבוקש להפחית מהארנונה חוב של העיריה כלפי התושב אשר נוצר במסגרת חוזית נפרדת ונטולת כל זיקה לשירותים אשר מספקת לו העיריה על-פי דין. על אחת כמה וכמה, כאשר התושב לא מעלה כל טענה כנגד השירותים המונציפליים אשר ניתנו לו על-ידי העיריה."

עוד הוסיף כי:

"8. האסמכתא היחידה שהובאה על-ידי בא-כוח הנתבעת כדי לתמוך בזכות הקיזוז שהוא טוען לה כנגד מס הארנונה, הינה פסק-הדין ב-ת"א (שלום-חי') 4788/02 עיריית חיפה נ' פאר יעקב (פורסם בנבו). באותו פסק-דין, הכיר כב' השופט ש' לבנוני בקיזוז חוב העיריה - התובעת לנתבעים בגין חילוט שלא כדין של ערבויות בנקאיות כנגד מיסי הארנונה שחלו על הנתבעים. ואולם אין כל רמז בפסק-הדין שהעיריה שם העלתה את טענת היעדר זכות הקיזוז כנגד מיסי הארנונה, ובית-המשפט לא דן בפסק-הדין לגופו של עניין בסוגיה. מטעם זה, פסק-דין זה אינו שקול כנגד הפסיקה שהביאה באת-כוח העיריה, וגם ניתן על-ידי ערכאה נמוכה יותר."

באחרית דבר נקבע כי ההכרעה בשאלת הקיזוז מייתרת את הדיון בשאלות האחרות שעלו במסגרת המשפט. לאור כל האמור, קיבל בית-המשפט את התביעה, וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 80,005 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם1980- מיום הגשת התביעה 9.12.02 ועד לתשלום בפועל.

________________
66. ה"פ (שלום-ת"א) 200700/07 יואב בן גרא נ' מועצה איזורית חוף השרון, תק-של 2008(2) 13076 (2008).
67. בש"א (שלום-חי') 15077/06 אוסטרובסקי מנחם נ' מועצה איזורית חוף הכרמל, תק-של 2007(1) 6806 (2007).
68. ת"א (שלום-י-ם) 709445/02 עיריית ירושלים נ' נאורם - לפיתוח ובניה בע"מ, תק-של 2006(4) 7768 (2006).
69. רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים), פ"ד נג(2) 274, 285 (1999).
70. בש"א (מחוזי-נצ') 524/99 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' מועצה איזורית גליל תחתון, תק-מח 99(3) 3386 (1999).
71. ת"א (ת"א) 1019/01 עיריית חולון נ' לוי מוסך הגבעה בע"מ (פורסם בנבו).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכות הקיזוז - רשות מקומית