קיזוז בענייני משפחה

1. כללי

במקרים בהם דירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו) על-שם שני בני-הזוג, כל בן-זוג הוא בעל מחצית הדירה. זאת למעשה שותפות בנכס.

הרכבת דיני המשפחה על דיני פירוק השיתוף מקבלת משנה חשיבות כאשר מדובר בתביעה לפירוק השיתוף של דירת המגורים המשותפת.

כאשר אחד מבני-הזוג רוצה לפרק שותפות זו, באופן חד-צדדי, הוא יכול לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה ולבקש פירוק שיתוף. בית-המשפט יכול לקבוע שהדירה תימכר והכסף יחולק בחלקים שווים בין בני-הזוג עוד לפני שבני-הזוג יהיו גרושים.

מאחר ולפי ההלכה גבר מחוייב במזונות ילדיו, שכוללים גם מדור, לעיתים רבות גברים מעדיפים לוותר על חלקם בדירה המשותפת תוך קיזוז מרכיב במזונות הילדים. יש להבהיר כי מרכיב המדור הוא משמעותי וקיזוזו, מפחית את גובה המזונות משמעותית.

לעיתים בני-הזוג יכולים להסכים שהדירה לא תימכר עד שהילד הקטן ביותר מגיע לגיל 18. גם כך ניתן לקזז על מרכיב המדור במזונות הילדים, כמובן שהדבר תלוי בגובה תשלום המשכנתה החודשי שיש לשלם ובשאלה מי ממשיך לשלם את המשכנתה.

בית-המשפט לא ימהר לפסוק למכירת הדירה וחלוקת הכסף בין בני-הזוג אם לא יובהר לו כיצד יגיע המימון למזונות הילדים לאחר-מכן, וכל עוד בית-המשפט לא נוכח כי לילדי הזוג הקטינים ולבן-הזוג המחזיק בהם, נמצא הסדר מגורים אחר.

כאן המקום לשאלה, מה קורה כאשר אישה מבקשת לשלם לגרוש שלה עבור חלקו בדירת הצדדים, על דרך קיזוז חוב מזונות בתיק ההוצאה לפועל.

בשאלה זו נדון להלן.

2. קיזוז בין תשלומים:
דירת הצדדים וחוב מזונות בתיק מזונות
בהוצאה לפועל

ב-בש"א (ק"ג) 940/07104 נדונה השאלה האם בידי המבקשת 1 (להלן: המבקשת) לשלם למשיב עבור חלקו בדירת הצדדים, על דרך של קיזוז חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל.

הצדדים היו נשואים זה לזה בעבר, נישואיהם הותרו. לצדדים שתי בנות קטינות. ניתן פסק-דין בהסכמת הצדדים למזונות הקטינות ונקבע כי המשיב ישלם 2,000 ש"ח למבקשת עבור הקטינות.

לצדדים דירה. בעלי הזכויות בדירה הינם המשיב, המבקשת ואמה (המבקשת 2). המשיב עזב את הדירה לפני שנים רבות (שנת 1999).

המבקשת השכירה שני חדרים בדירה לצד ג' בתמורה לדמי שכירות בסך של 1,750 ש"ח לחודש.

הצדדים הסכימו כי יינתן צו לפירוק השיתוף בדירה. בא-כוח המבקשת ביקש להוסיף להסכמות הצדדים כי מרשתו שומרת לעצמה הזכות לטעון לתשלום התמורה על דרך של קיזוז, אולם, משעה שבא-כוח המשיב התנגד לתוספת זו, הוסכם כי הסכמות הצדדים הינן מבלי לוותר על כל טענה העומדת למי מהם.

ביום 24.7.07, ולאחר שהמבקשת הודיעה כי ברצונה לרכוש את חלקו של המשיב בדירה, נשלחה למשיב הודעת קיזוז לפיה, נוכח תחשיב שערכה המבקשת עליה ליתן בידי המשיב סך של 90,288 ש"ח (להלן: התמורה) ומשעה שלמשיב חוב בתיק הוצאה לפועל מזונות בסך של 128,374 ש"ח (להלן: חוב המזונות) הינה מקזזת את התמורה אותה עליה לשלם למשיב, כנגד חוב המזונות. המשיב באמצעות בא-כוחו התנגד להודעת הקיזוז במכתב מיום 29.7.07.

כב' השופטת א' אשקלוני קבעה כי הצדק עם המבקשת. נקודת המוצא במקרה דנן, כי החוב שהצטבר בהוצאה לפועל עד כה הינו חוב קצוב, כמו גם סכום התמורה בגין חלקו של המשיב בדירת הצדדים. כמו-כן, אין חולק כי "הגיע המועד לקיומם" של החיובים הואיל ועסקינן בחוב עבר בגין דמי מזונות, וכן משעה שהמבקשת הודיעה כי ברצונה לרכוש את חלקו של המשיב בדירה, כאמור בהסכמות הצדדים, הגיע המועד לתשלום התמורה על ידה.

לפיכך קבעה השופטת כי נותר לבחון האם עסקינן באותם צדדים.

לטענת המבקשת, משעה שהמבקשת הינה הזוכה בתיק הוצאה לפועל ונקבע בפסק-הדין כי המזונות ישולמו לידיה, קיימת זהות בינה ובין הקטינות אשר פסק-הדין ניתן לטובתן.

השופטת סברה כי הצדק עם המבקשת. החוב בתיק הוצאה לפועל הינו חוב מזונות עבר ומשעה שהקטינות ניזונו על-ידי אמם, חרף חיובו של המשיב במזונותיהן, יש לראות במבקשת כזכאית לקבל מהמשיב את חוב המזונות בו לא נשא. אין מחלוקת כי המבקשת נשאה בכלכלת הקטינות ואילו המשיב לא שילם דמי המזונות. המשיב אף אינו חולק על סכום המזונות על-פי פסק-הדין שניתן בשנת 2002.

לטענת המשיב כל שקמה למבקשת הינה זכות תביעה בלבד בהנחה שנשאה בחיובו של המשיב במזונות הקטינים בכך שכלכלה אותם תחתיו.

השופטת סברה כי אין בידה לקבל טענתו זו של המשיב. לדידי, ניתן למצוא חריג לכך עת עסקינן במזונות קטינים. משעה שאין חולק כי המבקשת כלכלה את הקטינות כאשר המשיב לא שילם דמי המזונות שנפסקו לטובתן, קמה לה הזכות להשבה, ומשזו הומחתה לה על-ידי הקטינות, היא ברת-קיזוז.

עוד הוסיפה כי עניינינו בחוב מזונות עבר. להבדיל מקיזוז ביחס למזונות אשר אמורים להשתלם בעתיד, וטרם הגיע המועד לתשלומם המתחדש מידי חודש. במקרה זה נדרש אישור בית-המשפט על-מנת שתנוח דעתו כי אכן יש בידי האם כדי לשאת במזונות קטינים.

לפיכך, משעה שהוסרה אבן הנגף, בכך שניתן לראות במבקשת כמי שהומחתה לה זכותם של הקטינות, ומשעה שנקבע בפסק-הדין למזונות כי דמי המזונות ישולמו לידי המבקשת, די אם כן בהודעת הקיזוז שאינה דורשת הסכמת הצד השני. בעניין זה צודקת, איפוא, המבקשת בטענתה כי התנגדותו של המשיב להודעת הקיזוז אינה מעלה או מורידה.

עוד סברה היא כי תוצאה זו אף צודקת ויעילה בנסיבות העניין, שכן כל תוצאה אחרת אינה רצויה ואינה משרתת תכלית צודקת והוגנת. קיזוז במקרה זה עולה בקנה אחד עם הטעמים הנורמטיבים היכולים להצדיק את קיומה של דוקטרינת הקיזוז.
לא היה סביר בעיניה, ומשנה תוקף משעה שעסקינן במזונות קטינים, כי המשיב אשר חב חוב מזונות כה משמעותי, בגין מזונות שלא נשא בהם מיום פסק-הדין עד כה, יתנגד לקיזוז בטענות משפטיות אשר כאמור אין בידי לקבלן, ועל-ידי כך יטיל על המבקשת נטל נוסף של נקיטת הליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הדורשים זמן ומאמץ לגביית חוב מזונות שאינו שנוי במחלוקת, ואף יאלצה להוציא כספים נוספים לשם תשלום התמורה נוסף על אלו שכבר הוציאה לצורך כלכלת הקטינות.

בנוסף, השופטת סירבה לקבל את טענת המשיב בדבר פגיעה בזכותו הקניינית, משעה שאף למבקשת הזכות לגביית מזונות הקטינות שהוכרה כזכות קניינית שזכותו של החייב נסוגה מפניה, וביתר דגש כאשר הזכות להפעלת מנגנון הקיזוז, כעזרה עצמית לגביית חוב, הינה זכות הקבועה בחוק.

גם ב-תמ"ש (י-ם) 2217/97105 נדונה שאלה דומה. התובעת עותרת לכך שבית-המשפט יורה על פירוק שיתוף בדירה, בדרך של העברת חלקו של הנתבע לתובעת, כנגד חוב הנתבע בתיק ההוצאה לפועל בגין אי-תשלום דמי המזונות. היינו, התובעת מבקשת לקזז את חובו של הנתבע למזונות כנגד חלקו בדירה. ברם, חובו של הנתבע הוא חוב מזונות ילדים על-פי פסק-דין בו תבעו הילדים מזונותיהם ובו חוייב במזונותיהם, ואילו התובעת מבקשת את העברת הבעלות בחלקו של הנתבע בדירה על-שמה - ולא על-שם הילדים, משל מדובר היה בחוב של הנתבע כלפיה.

בית-המשפט קבע כי יש לראות בחוב מזונות העבר אף שיסוד החיוב הינו בפסק-דין למזונות שניתן לטובת הילדים - חוב הנתבע כלפי התובעת כמפורט להלן.

למעשה משניזונים ילדים על-ידי אמם על-אף חיוב אביהם במזונותיהם על-פי פסק-דין, יש לראות את האם כזכאית לקבל מהאב חוב המזונות בהם לא נשא.

כאשר הקטינים קיבלו את מזונותיהם מאמם או מאדם או ממוסד אחר, הרי שאין להם עילה לתבוע סכומי מזונות אלה מאביהם, שכן הם ניזונו על-ידי אחר והם עצמם לא הוציאו הוצאות כלשהם. רק למי ששילם עבור הקטין את המזונות, לו בלבד תעמוד הזכות לתבוע מזונות אלה מהאב.

במקרה הנדון, היו ילדי הצדדים משך כל השנים במשמורת אימם - התובעת, והיא זו שנשאה בנטל כלכלתם ובעול הטיפול היום-יומי בהם.

בכך "קנתה" התובעת את הזכות לתבוע "מזונות עבר" מהנתבע, לאמור, לתבוע הוצאותיה היא שהוציאה עבור ילדי הצדדים בעוד היה זה חיובו של הנתבע לשאת במזונות הילדים, על-פי פסק-דין.

אכן, התובעת לא פנתה לבית-המשפט בתביעה כנגד הנתבע לחיובו בהחזר הוצאותיה עבור כלכלת הילדים, אולם אין חולק וכן הנתבע אינו חולק על כך שהתובעת היא שנשאה בכלכלת הילדים, ובפועל נשאה במזונותיהם במקומו.

אכן, החוב בו עסקינן אינו "חוב מזונות עבר" של הנתבע כלפי התובעת, במשמעותו המקובלת, כי אם חובו בתיק ההוצאה לפועל בגין אי-עמידה בחיובו לתשלום מזונות הילדים. תיק זה נפתח בגין אי-עמידת הנתבע בתשלומי המזונות בהם חוייב בפסק-הדין משנת 1977, פסק-דין שהזוכים בו הם ילדיו - ולא התובעת - ולפיכך החוב שנצבר הוא, לכאורה, חובו של הנתבע כלפיהם - ולא כלפי התובעת.

ואולם, כמבואר לעיל, מבחינה מהותית חובו של הנתבע בהוצאה לפועל שקול לחוב מזונות עבר, והינו חוב כלפי זה שהוציא הוצאות עבור הקטינים לכלכלתם ומשכך הינו חוב כלפי התובעת.

הנתבע אינו מכחיש כי לא עמד בתשלומי המזונות בהם חוייב על-פי פסק-הדין משנת 1997.

כך, החל מיום פתיחת התיק נגדו בהוצאה לפועל, ומשך כל חודש בו המשיך - וממשיך - הנתבע לפטור עצמו מן הנשיאה במזונות ילדיו, הולך חובו ותופח. וכך, משך כל חודש בו הנתבע אינו מעביר לידי התובעת את מזונות הילדים, נאלצת היא לשאת במזונותיהם בעצמה.

בראשית כל חודש חב הנתבע חוב פרוספקטיבי כלפי ילדיו לתשלום מזונותיהם, ובסופו, מששב הנתבע ונמנע מלמלא חובתו כלפי ילדיו, הופך החוב, במהותו, מחוב עתידי, לחוב מזונות עבר.

בשלב זה, כורח המציאות הוא שהילדים כבר קיבלו את מזונותיהם מגורם אחר, ולפיכך אינם זכאים לבוא בחשבון עם אביהם. היחיד שיוכל לעשות זאת הוא אותו גורם שסיפק את מזונותיהם בזמן אמת, ובענייננו - האם-התובעת.

בכל הנוגע למזונות ילדים קיימת קירבה רבה, עד כדי זהות כמעט, בין האינטרסים והזכויות של הקטינים לבין אלו של מי שנושא במזונותיהם בפועל, ובמיוחד כאשר מדובר בהורה משמורן כבענייננו.

אכן, בענייננו ניתן לראות את הזכות למזונות כזכות שהומחתה מהקטינים לאמם - התובעת.

כמו-כן קבעה השופטת כי זכותה של התובעת כלפי הנתבע מתיישבת היטב עם חובת ההשבה הכללית המעוגנת בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

לפיכך, בנסיבות המקרה ניתן לראות את חוב המזונות שנצבר כנגד הנתבע בתיק ההוצאה לפועל, כחוב כלפי התובעת אשר התובעת רשאית לפעול לגבייתו.

לסיכום הכריעה השופטת כי: התובעת לא צירפה לתביעתה מסמכים חיוניים - שומה עדכנית של הדירה וכן מסמך המעיד על גובה החוב שנצבר בתיק ההוצאה לפועל. בהיעדר מסמכים אלו לא ניתן לקבוע בוודאות כי חוב הנתבע עולה על חלקו בדירה, וגם אם כן - לא ניתן לקבוע אילו סכומים יקוזזו מחוב הנתבע כנגד העברת הבעלות בחלקו בדירה.

עם זאת, תחשיב פשוט, המבוסס על חוב המשכנתה הוכח באמצעות מסמכים, וכן החוב בתיק ההוצאה לפועל כפי שהיה בעת מתן פסק-הדין לפירוק השיתוף, וחוות-דעת השמאי ביחס לשווי הדירה, מעלה כי סביר מאוד להניח שחלקו של הנתבע נמוך ולא עולה על חובו בהוצאה לפועל.

לפיכך, לאור נסיבות המקרה וכעולה מכל האמור לעיל, נקבע כי בעיקרון יש להעביר זכויות הנתבע בדירת הצדדים, הידועה כמגרש מס' 11, ב"ש... א' (לא מוסדר), לבעלות התובעת, ואולם כיוון שלא הוצג תחשיב מעודכן אני מורה לתובעת להציג תצהיר, בתוך 20 יום, מלווה במסמכים לעניין גובה חוב המזונות המעודכן, גובה יתרת חוב המשכנתה, הסכומים ששילמה התובעת עבור חלקו של הנתבע במשכנתה וחוות-דעת שמאי ביחס לשווי הדירה.

_____________________
104. בש"א (ק"ג) 940/07 צ' ה' נ' מ' א', תק-מש 2008(1) 929 (2008).
105. תמ"ש (י-ם) 2217/97 ר' ד' נ' י' ד', תק-מש 2008(1) 100, 102 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קיזוז בענייני משפחה