טענת קיזוז במסגרת טענת "פרעתי"

במסגרת הליכי הוצאה לפועל מוגבל החייב בהעלאת טענות קיזוז. יוער כי ב-רע"א 191/87106 קבע כב' השופט מ' שמגר כי ניתן במסגרת טענת "פרעתי", על-פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) להעלות טענה של פירעון כדרך קיזוז. בשים-לב, כי בתי-המשפט פרשו קביעה זו כמוגבלת לקיזוז זכות שאיננה שנויה במחלוקת, קרי, קיזוז של זכות מוסכמת או פסוקה.107

ב-ע"א (ת"א-יפו) 2655/04108 עסקינן בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה קיבל הרשם את טענת "פרעתי" שהעלו המשיבים על-פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. בדחותו את הערעור קובע כב' השופט א' גורן:

"קיזוז

מעיון בכתבי בית-הדין של הצדדים ומעיון בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מגלים כי, טענת "פרעתי" אותה טענו המשיבים התבססה על טענה אחת, והיא טענת קיזוז. המשיבים העלו טענה זו בשני מישורים שונים: המישור הראשון, הינו "קיזוז בהסכמה", קרי - הסכמת הצדדים לקיזוז סכומים שכל צד זכאי לקבל מרעהו; והמישור השני, "קיזוז משפטי", קרי - קיזוז המתבסס על סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

ראש ההוצאה לפועל התרשם, כי לא היתה הסכמה לקיזוז בין הצדדים ועל-כן דחה את טענת "הקיזוז בהסכמה", אותה טענו המשיבים, וקיבל את טענת "הקיזוז המשפטי".

המסגרת הנורמטיבית בה מצויה טענת הקיזוז הנדרשת לענייננו, הינה הוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע בזו הלשון:

'(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.'

אין מחלוקת בעניינו לגבי עצם החיובים שכל בעל דין חייב לרעהו. כלומר, מדובר בזכות קיזוז קיימת, שפירושה:

'זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקויימה אינו שנוי במחלוקת, לאחר שהזוכה הודה במפורש - בכתב או בעל-פה בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב. כך ייתכן גם שמדובר בחוב פסוק, כאשר ניתן פסק-דין סופי במחלוקת אחרת שהיתה בין הזוכה לחייב, והזוכה חוייב בתשלום כספי לחייב.' (דוד בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שישית, חלק 1, 2005), 194)

לא זאת אף זאת, כי סכומי החיובים, כפי שנקבעו בהחלטות כב' השופט זפט, הינם סכומים קצובים וזהים בשיעורם.

המחלוקת, אם כן, במקרה דנן הינה לגבי התיבה, "הודעה של צד למשנהו". לטענת המערערים, הודעת קיזוז, כמתחייב על-פי החוק, מעולם לא נשלחה אליהם, למרות שהיו למשיבים הזדמנויות רבות לעשות כן. לפיכך, אין המשיבים יכולים להעלות את טענת פרעתי ולהוכיחה על דרך הקיזוז, בשלב בו כבר יצאה מלפני ראש ההוצאה לפועל החלטה, המאשרת ביצוע הוצאת המיטלטלין התפוסים על-ידי המשיבים או צדדים שלישיים מטעמם.

בעניין זה אציין, הלכה פסוקה היא, כי דרושה ראיה מוחשית כלשהי, ממנה ניתן להסיק שאכן מתכוון הצד לקזז חיוב ספציפי ומוגדר שהצד השני חייב לו, כנגד חוב מסויים אחר שהוא נתבע לשלמו לצד השני ושמסר על כך, באופן כלשהו, הודעה לצד האחר (ראו: ע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ ו-2 אח', פ"ד מו(5) 811, 825).

ראש ההוצאה לפועל דחה את טענת הקיזוז "בהסכמה" אותה העלו המשיבים, וזאת לאחר שנגבתה עדותו של עורך-הדין אורי ברעם, אשר בזמנים הרלוונטיים ייצג את המערערת. עורך-הדין טען, כי זכורה לו שיחת טלפון בה ביקש בא-כוח החייבים את הסכמתו לקזז בין שתי ההחלטות, אולם טען, שאינו זוכר שנתן הסכמתו המפורשת לקיזוז. כך העיד בפני ראש ההוצאה לפועל, ביום 31.3.04 (נספח ג4, עמ' 4, תיק מוצגי המשיבים). לשאלה 'אתה זוכר שדיברנו על הנושא של הקיזוז?' השיב 'כן'.

מתוך עדותו של העד, חילץ ראש ההוצאה לפועל את הראיה המוחשית, וממנה הגיע למסקנה, כי ניתנה הודעת קיזוז מטעם המשיבים כנדרש, ועצם רצון המשיבים לקזז בין סכומים מוגדרים וספציפיים הובא לידיעת המערערת. חיזוק למסקנתו זו הוא מצא בהתנהגות המערערת זמן מה לאחר המועד בו ניתנו החלטות כב' השופט זפט. מעיון בבקשה לעיקול עצמי, מתאריך 24.9.01 (נספח ג' בתיק מוצגי התביעה) שהגישה המערערת, בו פירטה ביתר פירוט כל סכום וחוב אשר המשיבים חבים לה, עד לרמת פירוט חובות בסך 30 ש"ח המוחזק בידי בנק דיסקונט, וסכום של 402 ש"ח המוחזק על-ידי יקבי הברון, אך ללא איזכור או התייחסות לסכום שנפסק לטובתה במסגרת ההחלטה הראשונה בסך 10,000 ש"ח.

ראש ההוצאה לפועל קבע כעובדה, כי בין בא-כוח המשיבים לבין בא-כוח המערערת, בזמנים הרלוונטיים לעורך-הדין אורי ברעם, התקיימה שיחה שנושאה קיזוז.

כידוע, הלכה מושרשת היא, כי אין בית-המשפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ראו: ע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, דינים עליון סט 67; ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול, דינים עליון סח 562).

במקרה דנן לא הועלו נימוקים מיוחדים או סיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, על-כן לא מצאתי לנכון להתערב בקביעת הערכאה של מטה.

הן סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל והן סעיף 53 לחוק החוזים, אינם קובעים דרך מסויימת או אופן ברור למסירת הודעת קיזוז. ברירת המחדל, אם כן, הינה הוראת סעיף 60 לחוק החוזים.

כך קובע סעיף 60 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שעניינו דרך ומועד למסירת הודעה:

'(א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת בנסיבות העניין.

(ב) מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או אל מענו.'

מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתנהלה שיחה בין בא-כוח המשיבים לבין בא-כוח המערערת, אשר נושאה היה קיזוז, וממצא זה אף נקבע כעובדה על-ידי ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו, אני מקבלו.

לשיטתי, השיחה הספציפית בה מודיע צד אחד לרעהו על רצונו בקיזוז, יכולה להיות הדרך המקובלת בנסיבות העניין, לצורך עמידה בדרישת "מתן הודעה", הקבועה בסעיף 53 לחוק החוזים. שכן, הלכה פסוקה היא, שאין לנקוט גישה מחמירה בנוגע לדרך מתן הודעת קיזוז:

'ראשית, אין הכרח שהודעת הקיזוז תהיה בצורה פורמאלית מסויימת... ההודעה יכולה להיות על-ידי הבעת רצון לקיזוז המופנית כלפי הצד האחר, ובלבד שההודעה תגיע לידי הצד האחר, והכוונה לקזז תעלה ממנה. בנסיבות מתאימות אפילו התנהגות יכולה להוות הודעה מספקת. כך נקבע לגבי הודעה על ביטול חוזה... ואין סיבה מדוע לא יחול דין דומה לגבי הודעת קיזוז.'

(ראו: ע"א 636/89 ד"ר כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ואח', פ"ד מה(3) 265, 281. וראו גם: 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ ו-2 אח', פ"ד מו(5) 811).

למעלה מן הנדרש אציין, הודעת קיזוז מפורשת לא נמצאה לנו. הנוכל להסיק על קיומה של הודעת קיזוז מכללא? לדעתי, התשובה לשאלה היא בחיוב, שכן הסכומים שנפסקו כהוצאות לטובת כל אחד מן הצדדים, בהחלטות כב' השופט זפט הראשונה והשניה, הינם סכומים זהים לחלוטין בסך של 10,000 ש"ח. מאחר והיו אלו רק הליכי ביניים בהליכים העיקריים המתנהלים בין הצדדים, מסקנה סבירה היא כי המשיבים יחפצו לקזז סכומים אלו, שכן, אף לו היו מקבלים את הסכום מיד היה עליהם לשלמו כהוצאות למערערת. זאת ועוד, הסמיכות הרבה בין החלטות כב' השופט זפט הינה שישה ימים בסך הכול, ואם לא די בכך, שהרי שני התיקים ת"א 1661/00 ו-ת"א 2053/00 אוחדו על-ידי כב' בית-המשפט והינם נידונים יחדיו, האם אין "רצון הקיזוז" מתבקש - אף נדרש - מאליו, מנסיבות העניין? לדעתי, התשובה לשאלה נדרשת כמו מאליה, והינה בחיוב.

בענייננו נראה, כי אכן הודעת קיזוז נשלחה מטעם המשיבים למערערת, ואף אם לא הועלתה על הכתב והיתה מפורשת, היתה הודעה מכללא.

לא ניתן להתבסס על טענת קיזוז שכן הכספים מעוקלים לטובת המערערת

לטענת המערערת, אין המשיבים יכולים להעלות טענת קיזוז בין ההוצאות שנפסקו בהחלטות שניתנו על-ידי כב' השופט זפט. שכן, על כל כספי המשיבים קיים עיקול, וזאת לפי החלטת כב' הרשמת שיצר (כתוארה אז) מיום 7.10.01. עיקול זה חל גם על סכום ההוצאות שנפסק לטובת המשיבים בהחלטה השניה, ולמעשה, על כל סכום המגיע למשיבים מאת המערערת.

בתחרות בין זכויות, ובענייננו בין זכות הקיזוז העומדת למשיבים לזכות העיקול העומדת למערערת, תיגבר הזכות אשר תקבל תוקף ראשונה (ראו: ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים, פ"ד מט(1) 177, 186).

מאחר וקיבלתי כעובדה את ממצאי הערכאה דלמטה לכך שהתקיימה שיחת טלפון בין בא-כוח המערערת דאז, עורך-הדין אורי ברעם, לבין בא-כוח המשיבים, אשר נושאה היה בקשת קיזוז, העולה כדי מתן הודעת קיזוז המקיימת את דרישת סעיף 53 לחוק החוזים, שהרי כפועל יוצא נשמט הבסיס תחת טענתה של המערערת לכך, שראש ההוצאה לפועל העניק ייחוס לאיחור של מועד הקיזוז, היינו - למועד הראשון שבו היו חובות הצדדים ברי-יזוז. שכן, 'הקיזוז הוא בעל תוקף החל ממועד מסירת הודעת הקיזוז על-ידי החייב' (מנחם מאוטנר דיני חיובים (תשנ"ד-1994), בעמ' 536). הנה כי כן, רואים אנו כי הודעת הקיזוז מטעם המשיבים ניתנה למערערת באותה שיחה ממש, קרי - סמוך למועד הינתן שתי ההחלטות של כב' השופט זפט, ועל-כן אין מקום לומר כי סכומי הכסף שהיו מגיעים למשיבים הינם מעוקלים בלאו הכי, שכן העיקול הוטל על כספי המשיבים רק ביום 7.10.01. מועד זה הינו מאוחר למועד בו ניתנה הודעת קיזוז, ועל-כן אינו יכול לחול על סכומי כסף אלו..."

בית-המשפט דחה את הערעור והשאיר את החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה.

ב-בש"א (שלום-קר') 2282/05109 קבע בית-המשפט מפי כב' הרשם ד' מאזן כי:

"ג.2 קיזוז

המשיב בסיכומיו הודיע כי הוא מוכן לקזז מכל סכום החוב כל שיק של המשיב שהמבקשת תצרף לתיק זה, ולאחר שניתנה הזדמנות למבקשת לא היה בידי המבקשת זולת שני השקים שצורף העתקם לבקשה בסך 34,000 ש"ח, שיקים אלו מספרם שפרטיהם כדלקמן:

(1) שיק מס' 0672 על-סך 14,000 ש"ח וזמן פרעונו 11.10.02;

(2) שיק מס' 0700 על-סך 20,000 ש"ח ז"פ 9.10.02.

ברור, אם כך, שהמבקשת זכאית לקזז סכום זה מסכום החוב בתיק זה, וכי ליתרת החוב אין לה כל טענה.

לא רק זו דומני כי בעתיד לא תהיה כל מניעה לקזז כל שיק עתידי שמחוייב בו המשיב וזאת אף במסגרת טענת פרעתי מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, שכן בסמכות ראש ההוצאה לפועל להורות על קיזוז כאשר טענת הקיזוז הנטענת נובעת ממסמך שמעמדו הושווה למעמד פסק-דין, ועל-כן גם בעתיד תוכל המבקשת לבצע קיזוז לכל שיק שתוכל להציג על-פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.

מכאן, סכום החוב בתיק זה הוא בסך 100,243 ש"ח ובשל טענת הקיזו המוסכמת לקיזוז סך 34,000 ש"ח, יש לבצע את הקיזו בתיק ההוצאה לפועל, ומכאן נדרשת לשכת ההוצאה לפועל לחשב מחדש את החוב בתיק ההוצאה לפועל על-ידי כך שיקוזז מסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל סך 20,000 ש"ח לפי תאריך ערך 9.10.02 וכן סך 14,000 ש"ח לפי תאריך ערך 11.10.02."

ד' בר-אופיר כותב בספרו110 כי:

"ראוי להבחין בסוגיה זו בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, לאחר שהזוכה הודה במפורש - בכתב או בעל-פה - בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב. כך ייתכן גם שמדובר בחוב פסוק, כאשר ניתן פסק-דן סופי במחלוקת אחרת שהיתה בין הזוכה לחייב, והזוכה חוייב בתשלום כספי לחייב. רק זכויות כאלה ודומות להן במהותן עשויות לעמוד לטובתו של חייב הטוען טענת "פרעתי". אולם שונים פני הדברים לעניין טענה של זכות קיזוז נטענת או ליתר דיוק: טענה לזכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענה כזו, אם יש לה בסיס עובדתי איתן, אמורה להציב לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו או גם עילת תביעה נפרדת ועצמאית כנגד יריבו. אלא שבירורה של טענה כזו חורג מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי", והמקום לבירור הוא בבית-המשפט המוסמך."

ב-תמ"ש (ת"א) 17531/97111 נפסק מפי כב' השופט י' גייפמן:

"ג. קיזוז תשלומי מזונות במסגרת "טענת פרעתי" - סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל

11. המערער שהיה ער לכך, הגיש בקשה נוספת לפי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל שעניינה "טענת פרעתי".

12. טענת פרעתי של המערער מבוססת על טענת קיזוז. פעולת הקיזוז היא זכות מהותית וצריכה להישען על הוראת חוק מפורשת.

ראו: סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, סעיף 13 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, סעיף 25 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, סעיף 10 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967, סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, סעיף 32 לחוק המכר, התשכ"ח-1968.

13. את הקיזוז בדיני מזונות ניתן לתלות בהוראות סעיף 53 וסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) והוראת סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל.

14. לעניין הוראת סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל אמר השופט שמגר ב-רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט, דינים עליון ה 604:

'במסגרת טענת פרעתי ניתן היה להוכיח את הקיזוז.'

עוד הוסיף השופט שמגר:

'ראוי היה שהעניין ימצא ביטויו המפורש בתיקון לסעיף 19 הנ"ל מאחר ונושא זה עולה ושב ועולה בפני בית-משפט זה מדי פעם.'

15. טענת הקיזוז של המערער נשענת גם על הוראת סעיף 6 לפסק-הדין השני.

בפסק נקבע:

'כל סכום ששילם הנתבע לידי התובעים או עבור מי מהתובעים ו/או לכל אחד מהם או עבורם מאז 26.11.88 ינוכה ויקוזז מסכום דמי המזונות בהם חייב הנתבע על-פי האמור בסעיפים 5-1 של פסק-הדין.'

16. גם אם נאמץ את הגישה, שפרשנות סעיפים 7-6 לפסק השני מובילה למסקנה, שההתייחסות היתה לקיזוז עד למועד מתן הפסק - ניתן לקזז תשלומים ששולמו ביתר מהפרשי המזונות שהצטברו לאחר הפסק, מכוח הוראות סעיפים 53 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) והוראת סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל.

לגרסת המשיבה חוב מזונות העבר נכון ל-6.10.98 עומד על-סך 1,420,310 ש"ח. גם אם המערער חולק על התחשיב, אין סיבה שהמערער לא יוכל לקזז מחוב העבר, בין אם החיוב נוצר לפני הפסק או לאחריו, את סכום המזונות ששילם ממועד הגשת התביעה ואילך.

17. השאלה אם ידע המערער על הפסק הראשון אינה רלוונטית, משהורה בית-המשפט בפסק-הדין השני מ-1996 על חיוב רטרואקטיבי מ-1988. חייב במזונות זכאי לכך, שימנע ממנו לשלם תשלומי כפל למזונות בני משפחתו בגין אותה תקופה.

18. עומדת למערער "טענת פרעתי" גם מכוח סעיף 12 לתצהיר המשיבה מ-18.7.94, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע. בתצהיר נאמר:

'בעלי שילם במשך השנים שלאחר פסק-הדין (פסק-הדין הראשון - י' ג') סכומים חלקיים בלבד מדמי המזונות הפסוקים, סכומים העולים בסה"כ בערך נוכחי לכדי 579,167 ש"ח.'

בעל דין שהצהיר בתצהירו בהליך אחד - מושתק מלהתכחש להצהרתו בהליך אחר, ולטעון טענה הפוכה. ראו: ע"א 4631/90 גול נ' גול, פ"ד מט(5) 656; ע"א 513/89 INTERLEGO, פ"ד מח(4) 133. לא תשמענה לעניין זה טענות סותרות של המשיבה. בסעיף 13 לעיקרי הטיעון של המשיבה נטען, כיוון שהמערער לא ידע על קיום פסק-הדין הראשון - יש לראות את הכספים ששולמו ככספים שהועברו במתנה. גרסה סותרת אחרת הובאה על-ידי המשיבה בסעיף 2 לסיכומיה. נטען בסיכומים, שהכספים שימשו לכסוי חובות של המערער לצדדים שלישיים. שתי גרסאות סותרות אלה עומדות גם כנגד המוצהר בתצהיר המשיבה.

19. ראש ההוצאה לפועל סבר בסעיף 7 להחלטתו, שלא ניתן להכיר ב-"טענת פרעתי" לעניין סכומי מזונות ששילם החייב לאחר הגשת התביעה ולפני מתן פסק-דין. קביעה זו בטעות יסודה.

20. בתביעה אזרחית "טענת פרעתי" מצטמצמת לעובדות שהתגבשו לאחר מתן הפסק.

בתביעת מזונות, החיוב שנפסק מיום הגשת התביעה ואילך הוא חיוב חודשי, המתחיל בעבר ונושא פני עתיד. בית-המשפט של מזונות, על-פי רוב, אינו דן בפסיקתו בשאלות של פירעון חיובי המזונות, ומשאיר דברים אלה לבירור בהוצאה לפועל, ולפיקוח שיפוטי במסגרת הליכי הערעור.

21. טענת פרעתי במשפטי מזונות אינה מוגבלת לתשתית העובדתית שארעה מיום מתן הפסק ואילך או מיום מתן צו המזונות הזמניים ואילך. חייב במזונות יכול לעורר טענת פרעתי ככל שההתייחסות חלה מיום תחילת החיוב שנקבע בפסק-הדין (יום הגשת התביעה במרבית פסקי-הדין) ועד לפקיעת החיוב.

22. יחד עם זאת, בהיעדר הוראה מפורשת של בית-המשפט - לא ניתן לקזז תשלומי מזונות עבר, ששולמו על-ידי החייב ביתר עד למועד מתן פסק-הדין, ממזונות שוטפים של הקטינה או ממזונותיה העתידיים, להבדיל מחוב הפרשי מזונות עבר שהצטבר גם לאחר מתן פסק-הדין.

אין לפגוע בדרך קיזוז של תשלומי עבר בסיפוק מזונותיו השוטפים של הזכאי למזונות בהיעדר הוראה חד-משמעית בפסק.
23. הנחיה זו משתלבת גם עם גישת בית-המשפט העליון ב-ע"א 4560/90 סיגורה נ' סיגורה (לא פורסם) בה נקבע:

'בענייני מזונות נוהג הכלל על פיו אין להורות על ביטולם למפרע של דמי מזונות אשר שולמו בעקבות החלטתו של בית-המשפט המוסמך.'

ההנחה היא שמזונות ששולמו על-פי החלטה שיפוטית - שימשו בפועל לסיפוק מזונות, והוראה על החזרתן - עלולה לפגוע בצרכי מחיה שוטפים ועתידיים של הזכאי למזונות, כל עוד לא הוכח שהזכאי הינו בעל אמצעים כספיים, המאפשרים לו לעמוד בעול ההחזרה.

ראו גם: ע"א 5951/93 קצב נ' קצב, תק-על 1(95) 361; ע"א 5752/92 מזרחי נ' מזרחי, תק-על 1(94) 836.

24. קיזוז תשלום מזונות עבר מחוב מזונות עבר שהצטבר לפני מתן פסק-הדין וגם לאחריו - ניתן וראוי. טובת הקטינה אינה מאפשרת פגיעה במזונותיה השוטפים או העתידיים ללא הוראה מפורשת בפסק-הדין. על-פי הפרשנות של סעיפים 7-6 לפסק-הדין השני - הוראה כזו לא מצויה בפסק.

25. מששילם החייב מזונות למספר זכאים (האישה והילדים), הקיזוז צריך להתבצע לעניין כל זכאי במזונות בנפרד. לאור סכומי חוב העבר, שטוענת המשיבה, יכול ולא יתעורר צורך להורות על דרך הקיזוז בהיבט זה. במידה והדבר יתעורר יש להורות על קיזוז פרופורציונלי לסכומי החיובים השונים שנקבעו בפסק.

ד. סוף דבר

26. הערעור בעניין אי-הפעלת סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל נדחה.
27. הערעור בעניין יישום סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל מתקבל בחלקו. המערער זכאי לקזז מהפרשי מזונות העבר שהצטברו עד היום, לרבות מחיוב הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין שנפסקו כנגדו - את התשלומים ששילם עבור המזונות מיום הגשת התביעה (מ"א 1448/88) ואילך, לרבות הסכום שהודתה בו המשיבה בסעיף 12 לתצהיר מ-28.7.94. המערער לא זכאי לקזז את תשלומי מזונות העבר ששילם ממזונות חודשיים שוטפים או עתידיים של הקטינה.

ביחס לדרך הקיזוז ניתנה הוראה משלימה בסעיף 25 לפסק."

____________________
106. רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, דינים עליון ה 604 (1987).
107. ראה גם בר"ע (חי') 3307/96 ויטנברג אדם נ' בנק לאומי לישראל, דינים מחוזי כו(8) 921 (1998), בש"א (חי') 9721/03 יהודה אבני ואח' נ' עיריית חיפה, תק-מח 2004(1) 2745 (2004).
108. ע"א (מחוזי-ת"א) 2655/04 החברה הישראלית לשקילה בע"מ נ' צח אורני, תק-מח 2006(2) 8972 (2006).
109. בש"א (שלום-קר') 2282/05 בשותי ג'ומאנה נ' אבו רחמה סמיר, תק-של 2006(1) 5112, 5114 (2006).
110. ד' בר-אופיר הוצאה לפועל (מהדורה שישית, 2005), 194.
111. תמ"ש (ת"א) 17531/97 גלעם מזרחי נ' מתוקה מזרחי, תק-מש 99(3) 89, 90 (1999).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

טענת קיזוז במסגרת טענת "פרעתי"