botox

התפטרות של הורה

1. כללי

סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"7. התפטרות של הורה (תיקונים: התשכ"ד, התשמ"ח, התשנ"א, התשנ"ה)
(א) התפטרה עובדת, תוך תשעה חודשים מיום שילדה, על-מנת לטפל בילדה - יראו לעניין חוק זה את התפטרותה כפיטורים. והוא הדין בעובדת שקיבלה לאימוץ, לבדה או עם בעלה ילד שטרם מלאו לו שלוש-עשרה שנים, ותוך תשעה חודשים מיום קבלתו לאימוץ התפטרה על-מנת לטפל בו, ובלבד שניתן צו אימוץ, בין לפני התפטרותה ובין לאחריה.
(ב) הוראות סעיף-קטן (א) יחולו בשינויים המחוייבים, על עובד, והכל אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1) בת-זוגו של העובד הועסקה כעובדת במשך שישה חודשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום התפטרותו; לעניין זה יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עובד מעביד;
(2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת-זוגו.
(3) בת-זוגו של העובד היתה עובדת עצמאית במשך שנים-עשר חודשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום הלידה או בסמוך לפני קבלת הילד לאימוץ, לפי העניין, ולא הפסיקה את עיסוקה לצורך טיפול בילד.
(ג) התפטר אחד מבני-הזוג כאמור בסעיף-קטן (א) או (ב) לפי העניין, לא יחולו הוראות סעיף זה על בן-הזוג השני.
(ד) שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעביד לעניין סעיף זה מאת בני-זוג או אחד מהם ותוצאות אי-מסירת הודעות כאמור.
(ה) שר העבודה והרווחה יקבע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר הגדרת עובדת עצמאית לעניין סעיף-קטן (ב)(3) וכן כללים בדבר הוכחת עיסוקה כעובדת עצמאית ודרכי הוכחה בעניין אי-הפסקת עיסוקה, כאמור באותו סעיף-קטן."



2. התפטרות עובדת - סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים

על-פי סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים עובדת זכאית לפיצויי פיטורים כאשר התפטרה על-מנת לטפל בילדה תוך 9 חודשים מיום הלידה.

פסיקת בתי-הדין, נתנה פירוש מרחיב למונח "על-מנת לטפל בילדה". על-פי הפירוש אין ליתן לדיבור "על-מנת לטפל בילד" פירוש, על פיו כל זמנו של ההורה יוקדש לטיפול בילד, וכל עוד הוא בגדר "ילד" שכן, הפירוש הנכון הוא, כי ההתפטרות נועדה לאפשר להורה שהות ארוכה יותר, משמעותית עם הילד, תוך טיפול בו.1

כך, לדוגמה, ב-עב' (ת"א-יפו) 4668/06 2 קבע בית-הדין כי במקרה העומד בפניו, אין להחיל פרשנות מרחיבה כאמור לעיל, המאפשרת לראות את התפטרותה של התובעת, כפיטורים. ובמה דברים אמורים.

הוכח בפני בית-הדין כי התובעת עזבה את עבודתה בכדי להמשיך ולטפח את העסק הפרטי המתחרה אותו הקימה עוד במהלך עבודתה בנתבעת, ולא על-מנת לטפל בבתה שרק נולדה, וניצלה את הלידה בכדי לדרוש פיצויי פיטורים ולפיכך, אין התובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורים.

הנטל להוכיח שהמדובר בהתפטרות כדין פיטורין, קרי, התפטרות הנכנסת לגדרו של סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים ושהסיבה להתפטרות היתה על-מנת לטפל בילד, מוטלת על שכמה של התובעת-העובדת.

לתשומת-ליבינו כי משעובדת מתפטרת תוך מספר חודשים מיום שילדה ותוך מספר שבועות מחזרתה לעבודה, קיימת בדרך-כלל חזקה, כי סיבת ההתפטרות נוגעת לרצונה לטפל בילדתה. כך נפסק ב-דב"ע 3-63/98. 3 באותו עניין עסק בית-הדין בשאלה האם התפטרותה של המערערת נבעה מרצונה לטפל בילדה. אם התשובה חיובית זכאית המערערת לפיצויי פיטורים, וזאת מכוח סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים. בית-הדין הארצי בקבלו את הערעור קבע מפי כב' הנשיא ס' אדלר:

"בית-הדין האיזורי קבע, כי המערערת התפטרה, ללא קשר לטיפול בילדה. לכן, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

בפסק-דינו של בית-הדין האיזורי ישנה טעות עובדתית בולטת המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות וכתוצאה מכך במסקנות המשפטיות.

בסעיף 6 לפסק-הדין כתב בית-הדין האיזורי, כי 'ההתפטרות לצורך טיפול בילדתה אינה מוזכרת במכתבה של המערערת מיום 28.5.97'. אולם, מכתב זה כן מתייחס לנושא זה, וכך נכתב:

'זכותי לפיצויי פיטורים נובעת הן מפיטורי על-ידי מאיר שדה (מנהל המשיבה) והן מכוח החוק לאחר לידתי... '

מכאן, כי דברי בית-הדין קמא, כי העילה לסיום יחסי עובד-מעביד המבוססת על סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים הועלתה לראשונה בכתב התביעה, אינם נכונים.

3. המשיבה בחרה שלא להביא ראיות וטענותיה העובדתיות לא הוכחו. לפיכך, אנו פוסקים על-פי עדותה של המערערת.

משעובדת מתפטרת תוך מספר חודשים מיום שילדה ותוך מספר שבועות מחזרתה לעבודה, קיימת בדרך-כלל חזקה, כי סיבת ההתפטרות נוגעת לרצונה לטפל בילדתה. במקרה שלפנינו ניסתה המערערת לחזור לעבודה ומשהגיעה למסקנה, כי היא אינה יכולה לעבוד ולטפל בילדתה בו-זמנית, העדיפה לטפל בילדה ולא להמשיך בעבודתה.

אנו מפרשים את מסכת העובדות כך, שהוויכוח עם מנהל המשיבה הביא את המערערת להתפטר. המערערת מניקה את ילדתה והבינה מהתנהגותו של מנהל המשיבה, כי תנאי עבודתה לא יאפשרו לה לטפל בילדתה כפי שהיא רוצה. "תנאי העבודה", היינו - הקירבה בין מקום מגוריה לבין מקום עבודתה וכן היעדר התחשבות של המנהל ברצונה לטפל בילדתה.

כל עוד שמשרדה של המשיבה שכן על יד מקום מגוריה של המערערת היא היתה יכולה להיות בביתה ולטפל בילדה. אולם, משעבר משרד החברה למקום מרוחק יותר ממקום מגוריה והמעסיק לא היה מוכן להתחשב בצרכיה המיוחדים, נאלצה המערערת להתפטר על-מנת לטפל בילדתה.

כתוצאה מרצונה לטפל בילדה התפטרה המערערת והמשיכה לעבודה את תקופת ההודעה המוקדמת.

לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי יש לחייב את המשיבה לשלם למערערת פיצויי פיטורים מכוח סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים." (ההדגשה איננה במקור)

ב-תב"ע (ת"א) נא/35-540 4 קבע בית-הדין עובדתית שהתובעת התפטרה מעבודתה כשלושה חודשים לאחר שילדה על-מנת לטפל בילדה, חייבת הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים.

די בשינוי משמעותי של שעות העבודה בין מקום עבודה אחד למשנהו, על-מנת לזכות עובדת יולדת מתפטרת בפיצויי פיטורים, אם תתפטר ממקום עבודה בו היא מועסקת ותתחיל לעבוד במקום עבודה אחר בו שעות עבודתה פחותות, משמעותית, מאלה שבמקום העבודה ממנו התפטרה.5

אם כן, נשאלת השאלה מהו "שינוי משמעותי"?

ב-דב"ע 0-48/98 6 קבע בית-הדין כי שינוי משמעותי הוא מקרה בו נמצא פער של שלוש שעות בסיום העבודה לו נדרשת העובדת.

לעומת זאת, ב-עב"ל 1447/02 7 קבע בית-הדין הארצי כי על-פי מה שנקבע בבית-הדין האיזורי, המדובר היה בפער של שעה אחת בלבד בין שעת סיום העבודה שביקשה המערערת-העובדת לבין זו שהציע לה המעביד, ובכך אין "כדי להוות שינוי משמעותי במסגרת שעות העבודה".

הביטוי "על-מנת לטפל בילדה" שבסעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, איננו מחייב את העובדת לחדול מעבודה כלל. יחד עם זאת, חייבת העובדת המבקשת להיכלל בגדרו של סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, להצביע על שינוי מהותי בתנאי העבודה.

שינוי זה יכול להתבטא בהיקף שעות העבודה, היקף שעות הנסיעה למקום העבודה או אף הנגישות והזמינות ממקום העבודה לתינוק שנולד.

על התקיימות או אי-התקיימות השינוי המהותי, ניתן ללמוד משכלול סך הנתונים הרלוונטיים למקרה העומד למבחן. כמובן, שכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו ולגופו.

ב-עד"מ 300098/98 8 נדונה זכאותה של המערערת לפיצויי פיטורין מכוח סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים. המערערת, תושבת הישוב אפרת, עבדה בירושלים שלוש פעמים בשבוע ובסך הכל 15 שעות שבועיות. מדי יום הנסיעה לירושלים ארכה שעתיים, ובית-הדין האיזורי קבע שבסך הכל העבודה גזלה מהמערערת עשרים שעות בשבוע.

במהלך התקופה של תשעת החודשים שלאחר הלידה, הודיעה למעסיקה כי מצאה עבודה אחרת ביישוב בו התגוררה וכי היא מתפטרת. במקום עבודתה החדש עבדה המערערת ארבע פעמים בשבוע, סך הכל עשרים שעות שבועיות ובאשר המקום היה סמוך לביתה כלל לא נדרשה לנסיעות.

בית-הדין האיזורי דחה את התביעה בקובעו כי אין לראות בשינוי שחל בהיקף שעות העבודה של המערערת כהבדל משמעותי שיאפשר לה להקדיש יותר שעות לטיפול בילדה, וכי העובדה שנוח יותר למערערת בנסיבותיה האישיות והמשפחתיות לעבוד בסמוך לביתה איננה מקימה לה זכאות על-פי סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים.

לעומת זאת, בית-הדין הארצי קיבל את ערעורה של העובדת וקבע מפי כב' השופטת אלישבע ברק כי:

"נוחיות זו הופכת למהותית כאשר מדובר באם לתינוק. העובדה שהמערערת נמצאת בסמוך לביתה בעת העבודה ובכל מקרה של צורך היא יכולה לגשת אליו, משנה מהותית את תנאי העבודה. במקרה זה לא מספר שעות העבודה רלוונטי אלא עובדת היות המערערת קרובה קרבה פיסית לתינוקה כך שתוכל להיות זמינה בעת הצורך היא הקובעת. אני קובעת על-כן שהמערערת התפטרה מהעבודה על-מנת לטפל בילדה."

בנסיבות בהן לא חל שינוי במספר שעות העבודה והנסיעה הכולל, ראה בית-הדין הארצי, בגורם הנגישות המיידית לתינוק, משום שינוי מהותי בתנאי העבודה, עת המדובר באם לתינוק.

ב-ד"מ (חי') 8444/02 9 אין חולק כי מסגרת שעות העבודה של התובעת לא פחתה עם המעבר למקום החדש, אלא להיפך, מספר שעות העבודה עלה מעשרים וארבע לארבעים. מאידך, אף אין חולק כי מספר שעות הנסיעה פחת, הגם שלא במידה שמפחיתה מהסך הכולל של שעות הנסיעה והעבודה השבועיות. בית-הדין עסק בשאלה האם אפשר להחיל את אותו דין שהוחל בפרשת ג'קי גרוס שלעיל. בדחותו את התביעה לקבלת פיצויי פיטורים קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון-קפלן כי:

"19. האם ניתן להחיל דין שווה גם על נסיבות המקרה שבפנינו?

לאחר בחינת הרציונאל שבבסיס הוראת סעיף 7, כפי שפורשה בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, ובשים-לב לנסיבות המקרה שבפנינו, סבורים אנו כי אין להחיל את אותו דין שהוחל בעניין ג'קי גרוס הנ"ל על התובעת, ונבאר להלן...

21. בענייננו, כאמור וכפי שקבענו לעיל, התובעת עבדה אצל הנתבע בהיקף של 24 שעות שבועיות שהתפרסו על פני 4 ימי עבודה בשבוע.

לשעות אלו, יש להוסיף עוד 8 שעות נסיעה בממוצע בשבוע - סה"כ 32 שעות שבועיות.

במקום החדש עבדה התובעת 40 שעות שבועיות בשבוע שהתפרסו על פני 5 ימי עבודה בשבוע.

יש לזכור שגם למקום החדש נדרשה התובעת להגיע בתחבורה, הן מביתה ביפיע לבית חמותה בנצרת, והן מבית חמותה בנצרת למקום העבודה בנצרת.

סה"כ, על דרך הזהירות היינו מעריכים את סך כל הנסיעות במשך 5 ימים בשבוע בשעתיים בממוצע בשבוע, כך שסך כל השעות במקום החדש הוא כ-42 שעות שבועיות.

מאידך, אין להתעלם מן ההיבט של הנגישות והזמינות אל התינוק, ומקובל עלינו כי יש ליתן להיבט זה משקל שכן, לא ניתן להשוות בין הנגישות והזמינות ממקום העבודה בחיפה לבית החמות בנצרת, לבין הנגישות והזמינות ממקום עבודה בנצרת לבית החמות בנצרת.

ואולם, השאלה הטעונה הכרעתנו היא, האם בנסיבות שבנדון, ההבדל בנגישות ובזמינות על רקע שאר הנסיבות שאיזכרנו לעיל, מוביל לשינוי מהותי בתנאי עבודתה של התובעת, במידה כזו העונה על דרישות סעיף 7(א) לחוק.

22. בהקשר זה, יש ליתן את הדעת למספר אבחנות בין העניין שבנדון, לבין העניין שנדון בפרשת ג'קי גרוס.

כך, בפרשת ג'קי גרוס הסך הכולל של שעות העבודה ושעות הנסיעה, לא השתנה בין מקום העבודה הקודם לבין המקום החדש, כך שלהיבט הנגישות היה משקל רב ומשמעותי יותר, על פני נסיבות אחרות הנוגעות להעסקת המערערת שם.

יתרה מכך, בפרשת ג'קי גרוס דובר בשני מקומות העבודה, בהיקף כולל של עבודה ונסיעות השקול למשרה חלקית, כך שגם מטעם זה, היבט הנגישות בלט יותר בהשוואת שני המקומות.

על כך, יש להוסיף, כי בפרשת ג'קי גרוס נדונה הנגישות של המערערת לביתה באותו יישוב שם שהה התינוק, כאשר המערערת שם לא נזקקה לנסיעה כלל, ואף בכך הופך נושא הזמינות והנגישות למהותי יותר.

מאידך, בעניינינו עסקינן בעבודה שלפחות במקום החדש, היא שקולה לעבודה במשרה מלאה.

הסך הכולל של שעות העבודה ושעות הנסיעה בין העבודה אצל הנתבע לבין המקום החדש עלה, ודוק אף אם היינו מקבלים את גרסת התובעת באשר להיקף עבודתה אצל הנתבע, עדיין מדובר במספר שעות פחות.

יתרה מכך, ולא פחות חשוב, היקף המשרה אצל הנתבע התפרס על פני 4 ימים בשבוע, ואילו במקום החדש על פני 5 ימים בשבוע.

במונחים של זמן שהייה עם תינוק לצורך טיפול בו, יום נוסף בשבוע בו נחסך הצורך לטלטל תינוק עול ימים בנסיעה לביתה של החמות, וניתן לטפל בו בסביבתו הטבעית, הינו נתון משמעותי עת דנים אנו בסוגיה של סעיף 7(א) לחוק שעניינה שינוי שנועד לאפשר טיפול בתינוק.

מאידך, ככל שהדברים נוגעים לנושא הזמינות והנגישות, הרי שכפי שציינו לעיל, הנגישות והזמינות לביתה של החמות ממקום העבודה החדש, היא גבוהה יותר מאשר במקום העבודה אצל הנתבע, אלא שגם בעניין זה, ובהשוואה לפרשת ג'קי גרוס, אין דינו של יישוב דוגמת אפרת בו לא נזקקה המערערת כלל לנסיעה, כדין עיר כמו נצרת, אשר אין מחלוקת כי המרחק מבית החמות בנצרת למקום העבודה בנצרת חייב נסיעה בתחבורה, ודוק כל זאת כאשר ממילא, נדרשה הוצאת התינוק, על ההכנות הכרוכות בכך לגבי תינוק כה צעיר מביתו, ונסיעה עד לבית החמות בנצרת.

23. הנה כי כן, בענייננו על רקע הנסיבות שמניינו, ובשים-לב לשאלה הטעונה הכרעתנו, המשקל של ה-"שיפור" בנגישות בין שני המקומות הינו בעל משקל פחות ערך על רקע שאר הנסיבות הנוגעות לשני מקומות העבודה.

לעניין זה נוסיף, כי התובעת עצמה העידה שהנתבע אפשר לה לצאת לטפל בבנה כל עת שעלה הצורך, כך שמבחינה זו ככל שהמדובר באותם מקרים מסויימים בהם נאלצה התובעת להיעדר מהעבודה לצרכי טיפול בבנה, הדבר התאפשר לה גם כאשר עבדה אצל הנתבע (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.10.03, שורות 14-13).

התובעת לא טענה כי בנה, אשר כאמור טופל במשך היום על-ידי חמותה, נזקק לצרכים מיוחדים מעבר לתינוק רגיל בן גילו, כך שבכל עת שנדרשה התובעת להיעדר עם בנה לצרכים הרגילים והמקובלים של בדיקות בטיפת חלב או ביקור אצל רופא, התאפשר לה הדבר.

הואיל ואין המדובר בהיעדרויות יום-יומיות, ובחלק רב מהמקרים אף בהיעדרות מתוכננת וידועה מראש, הרי שגם מטעם זה מאבד גורם הנגישות ממרכזיותו ומהותו בענייננו.

אשר-על-כן, אנו קובעים כי בנסיבות שבנדון, לא הוכיחה התובעת שינוי מהותי בתנאי עבודתה בין מקום העבודה אצל הנתבע למקום העבודה החדש, כדרישת סעיף 7(א) לחוק.

24. על האמור לעיל, נוסיף כי התובעת אשר כאמור הנטל להוכחת התקיימות הנסיבות הנקובות בסעיף 7(א) לחוק, מוטל על שכמה, לא הצליחה לשכנע אותנו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הגורם הכלכלי - לא היה המניע בהחלטתה לשנות את מקום עבודתה, כטענת הנתבע.

לעניין זה לא נעלם מעינינו, כי אצל הנתבע השתכרה התובעת 3,765 ש"ח נטו, ואילו במקום החדש השתכרה כעבור תקופת ניסיון קצרה 4,200 ש"ח נטו.

אמת הדבר, במקום העבודה החדש השכר הנ"ל שולם תמורת מכסת שעות רבה יותר, כך שמבחינת ערך השעה לא חל שינוי לטובה בשכר, אלא שמבחינת כושר ההשתכרות של התובעת, כמי שנכונה לעבוד בהיקף משרה גדול יותר חל שיפור משמעותי.

על כך נוסיף כי מצאנו קושי, לקבל את הסבריה של התובעת מדוע פנתה לנתבע בעניין עריכת ביטוח המנהלים, שעה שלדבריה באותה עת כבר היו לה היסוסים לגבי חזרתה לעבודה בנתבע, לאור הרצון להמשיך לטפל בתינוקה.

נסיבה זו בהצטרפה לספק שהבענו לעיל, פועלת לרעת התובעת בהרמת הנטל כי המניע לשינוי היה על-מנת לטפל בילדה.

25. אשר-על-כן, לאור כל האמור בפסק-דיננו לעיל, אין לנו אלא לקבוע, כי בנסיבות שבנדון לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה, להראות כי התקיימו בה הנסיבות הנקובות בסעיף 7(א) לחוק, בהן יש לראות את התפטרותה כדין פיטורים.

משכך הם פני הדברים, הרי שאין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבע, ודין תביעתה שבנדון להידחות."

עובדת שהתפטרה על-מנת לטפל בילדה, לא תפסיד את זכותה לפיצויי פיטורים, אף אם זמן קצר לאחר התפטרותה החלה לעבוד במקום אחר, בתנאי שהעבודה במקום החדש מאפשרת לה באופן משמעותי, שהות ארוכה יותר עם התינוק.

ב-ד"מ (יר') 1867/01 10 טענה הנתבעת כי התובעת לא התפטרה כדי לטפל בילדה, כי לא הודיעה על התפטרותה בזמן הנכון ובצורה המקובלת, כי לא נהגה בתום-לב, וכי קיבלה הטבות שונות לפני צאתה לחופשת לידה.

בדחותו את הטענה בדבר היעדר הודעה על ההתפטרות קבע בית-הדין כי "מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת לא היו תקינים. כבר בתקופת עבודתה של התובעת, לפני הריונה, נתגלעו חילוקי-דעות בין התובעת למנהל הנתבעת... ואולם משהודע לתובעת כי עליה לחזור לעבודה באופן מידי... הודיעה כי היא מתפטרת. משכך, לא ברורה טענת הנתבעת כי התובעת לא הודיעה במועד, ובצורה המקובלת".

יתר-על-כן, אף אם בית-הדין היה מקבל את הטענה בדבר היעדר הודעת התפטרות, לא היה בכך כדי לשלול את הזכאות לפיצויי הפיטורים, לאור נסיבות התפטרותה של העובדת.

עוד קבע בית-הדין כי "חוק פיצויי פיטורים מאפשר לעובדת להתפטר בדין מפוטרת לאחר לידה, והתובעת זכאית לנצל זכות זו שהחוק מקנה לה. עמידה על זכות הנתונה לעובד מכוח החוק אינה התנהגות בחוסר תום-לב, במיוחד כאשר יחסי העבודה אינם מתנהלים על מי מנוחות".



3. התפטרות עובד - סעיף 7(ב) לחוק פיצויי פיטורים

לעיתים, זוגות מעדיפים כי בן-הזוג בעל המשכורת הגבוהה יותר עם הוותק הגדול ביותר יתפטר שכן, הסכום של פיצויי הפיטורים יהיה גדול יותר.

סעיף 7(ב) לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לבן-זוגה של העובדת להתפטר כאמור תוך שמירה על זכאותו לקבל פיצויי פיטורים ממקום עבודתו ובתנאים שלהלן.

סעיף זה קובע כי הוראות סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, יחולו בשינויים המחוייבים, על עובד, והכל אם נתקיים בו אחד מאלה:

1. בת-זוגו של העובד הועסקה כעובדת במשך שישה חודשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום התפטרותו; לעניין זה יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עובד-מעביד.

2. הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת-זוגו.

3. בת-זוגו של העובד היתה עובדת עצמאית במשך שנים-עשר חודשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום הלידה או בסמוך לפני קבלת הילד לאימוץ, לפי העניין, ולא הפסיקה את עיסוקה לצורך טיפול בילד.



4. אי-תחולת סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים על בן-הזוג שלא התפטר - סעיף 7(ג) לחוק פיצויי פיטורים

סעיף 7(ג) לחוק פיצויי פיטורים קובע מפורשות כי במקרה והתפטר אחד מבני-הזוג כאמור בסעיף 7(א) או 7(ב) לחוק פיצויי פיטורים, אזי, לא יחולו הוראות סעיף זה על בן-הזוג השני.

לדעתי, מטרת הסעיף למנוע עשיית עושר ולא במשפט של בני-הזוג. מטרת הסעיף למנוע כפל תשלום, קרי, למנוע שגם העובדת תקבל פיצויי פיטורים וגם בעלה יקבל פיצויי פיטורים, לדוגמה.



5. חובת מסירת הודעות למעביד - סעיף 7(ד) לחוק פיצויי פיטורים

מכוח סעיף 7(ד) לחוק פיצויי פיטורים הותקנו תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988.

תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988 עוסקת בהודעת מעביד לפיה "עובד המבקש להתפטר מעבודתו מכוח סעיף 7(ב) לחוק, ימסור למעבידו הודעה על כך בכתב לפני מועד התפטרותו חתומה בידו ובידי בת-זוגו - ובנסיבות האמורות בסעיף 2(4) לחוק - בידו בלבד, לפי הטופס שבתוספת".

תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988 עוסקת באישור רפואי לפיה "עובד המבקש להתפטר מעבודתו כדי לטפל בילדו מחמת נכות או מחלת בת-זוגו יצרף להודעה אישור רפואי בדבר הנכות או מחלת בת-הזוג".

תקנה 3 לתקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988 עוסקת במועד תשלום פיצויי פיטורים לפיה "עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 7(ב) לחוק אלא בתום חמישה-עשר ימים מיום שקיים את הוראות תקנות 1 ו-2".

תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ"ט-1988 עוסקת בשמירת הוראות לפיה "תקנות אלה אינן באות לגרוע מההוראות בדבר חובת הודעה מוקדמת הנהוגות במקום עבודתו של העובד לעניין התפטרות מעבודה".

להלן דוגמה של טופס הודעה על התפטרות מעבודה לפי סעיף 7(ב) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963:
הודעה על התפטרות מהעבודה

1. אני הח"מ (שם פרטי) .................... (שם משפחה) .................... (ת"ז) ........................ (כתובת/מען) ........................ מודיע בזה על התפטרותי מעבודה מכוח סעיף 7(ב) לחוק, לצורך טיפול בילד שפרטיו רשומים להלן:

2. פרטי הילד (שם פרטי) .................... (שם משפחה) .................... (ת"ז) .................... (מען) .................... (תאריך לידה או תאריך קבלת הילד לאימוץ - יש למחוק את המיותר) ....................

הערה: אם הילד נמצא בהחזקתך הבלעדית או בטיפולך הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת-זוגך - עבור לסעיף 6.

3. בת-הזוג: (שם פרטי) ...................... (שם משפחה) ........................ (ת"ז) .................... (כתובת/מען) .................... הועסקה כעובדת במשך שישה חודשים רצופים לפני מועד ההתפטרות כאמור בסעיף 1 לטופס, ולא התפטרה מעבודתה מכוח סעיף 7(א) לחוק.

4. פרטי המעביד של בת-הזוג: (שם המעביד של בת-הזוג) .................... (שם העסק או מקום העבודה) ....................

5. אנו מצהירים כי בתאריך .................... מסרנו העתק מהצהרה זו למעביד של בת-הזוג לפי הפרטים הרשומים בסעיף 4 לטופס.

6. הילד נמצא בהחזקתי הבלעדית/בטיפולי הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת-זוגי (מצורף אישור רפואי).

.................... .................... ....................
תאריך חתימת בן-הזוג חתימת בת-הזוג


______________
1. לעניין זה ראה דב"ע נה/3-51 דינה חבה נ' סופר דרינק בע"מ, פד"ע כח 471.
2. עב' (ת"א-יפו) 4668/06 סמדר כהן נ' מרים אדרי, תק-עב 2008(2), 5443 (2008).
3. דב"ע 3-63/98 גלי בובליל נ' א'א'צ' שירותים משפטיים בע"מ, תק-אר 98(2), 695 (1998).
4. תב"ע (ת"א) נא/35-540 חגי ענת נ' חברת טלמוד בע"מ, תק-עב 91(2), 388 (1991).
5. דב"ע נה/3-51 דינה חבה נ' סופר דרינק בע"מ, פד"ע כח 471.
6. דב"ע 0-48/98 יפית גיסין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 130.
7. עב"ל 1447/02 מרים אסייג נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(2), 716 (2003).
8. עד"מ 300098/98 ג'קי גרוס נ' טל נסיעות ותיירות בע"מ, תק-אר 2000(1), 470 (2000).
9. ד"מ (חי') 8444/02 נאילה פואד דחאל נ' אמיר טנוס, תק-עב 2003(4), 307 (2003).
10. ד"מ (יר') 1867/01 סימה בורקובסקי נ' גפן הוצאה לאור, תק-עב 2002(2), 381 (2002).