סכומים משוריינים

סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"26. סכומים משוריינים (תיקונים: התשל"ג, התשנ"ח)
(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה -
(1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה;
(2) אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה שנוספו על סכומים כאמור."

הרציונל לאיסור עיקול כספי הפיצויים הינו להבטיח את הביטחון הסוציאלי של העובד ושל בני משפחתו ולהגן על כספים שמגיעים לעובד, וזאת על-מנת שבעת ההתגבשות של זכאותו לכספים אלה, לא יעמוד בפני שוקת שבורה.1

בדברי ההסבר להצעת חוק פיצויי פיטורין2 נאמר:

"נוצר מצב בלתי-נסבל שבו פועל אשר עבד עשרות שנים במפעל, והניח שהפרשות המעביד לקופות מיועדות לו, נמצא סובל כפליים: המפעל שבו עבד פשט את הרגל וכספים שלכאורה שייכים לו הוחזרו בפועל למעביד (או לכונס הנכסים שתפס את מקומו). הצעת חוק זו באה לסתום את הפרצה האמורה ולאסור על החזרתם או העברתם של כספים אשר הופקדו למטרת פיצויי פיטורים כל עוד לא סופקו תביעותיהם של העובדים לפיצויי פיטורים."

מאידך, נאמר גם במהלך הדיון3 בהצעת החוק:

"כספים שמופקדים בקרנות הפנסיה או בקופות הגמל, אלה כספים שנועדו להבטיח גם את בני המשפחה, אם חס וחלילה העובד נקרא לבית עולמו... לכן אין מקום לאפשר לנושים רגילים, אנשים שהוא חייב להם כספים מכל סיבה שהיא, שיטילו עיקול דווקא על כספי הפנסיה. הם יותר חשובים מכספי הפיצויים."

לכאורה, על-פי לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין, הכספים שהופקדו בקופת הגמל לזכות העובד שייכים למעביד ואין לעובד זכות בהם.4

לכאורה, על-פי לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים לא ניתן להטיל עיקול על כספים אלו. יחד עם זאת, הפסיקה חלוקה בשאלה האם מטרת הסעיף היא להגן על כספים מפני המעביד ונושיו בלבד או שמא נועד גם להגנה מפני נושיו של העובד, וממילא מונעת באופן מוחלט עיקול הכספים, יהא אשר יהא המבקש, יהא אשר יהא הטעם, ויהא אשר יהא המועד.

ב-בר"ע 1378/97 5 כב' השופט ס' ג'ובראן תומך בגישה הראשונה וקובע כי הוא "סבור כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם, ולכן סעיף זה לא חל על המקרה שבפנינו, והעיקול שנעשה על כספי המבקש היה כדין".

כב' השופט ס' ג'ובראן תומך קביעתו בדברי גולדברג והאוזמן בספרם6 שם נכתב כי "סעיף זה כל כולו, נועד לשמר את כספי הפיצויים לזכות העובד, והאמור בו מתייחס לאיסור החזרתם למעבידו ולשעבודם או עיקולים בגין חוב של המעביד. עוד ובנוסף, קובע הסעיף כי אין לראות בכספי פיצויי הפיטורים שהופקדו כאמור, חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, כלומר שעה שהמעביד חב כספים, לא יכולו נושיו, בין באמצעות המפרק ובין ישירות, ליהנות מכספים אלה משום שהם יועדו לתשלום פיצויי הפיטורים ולא לכל מטרה אחרת".

לעומת זאת, ב-ב"ש (חי') 1090/96, 7 וב-בר"ע (ב"ש) 736/04 8 ו-בר"ע (יר') 3024/01 9 הובאה גישה אחרת לפיה אין להטיל עיקול על כספי גימלה בין אם המדובר בנושי המעביד ובין אם המדובר בנושי העובד, וזאת מתוך התייחסות לניסוחו המפורש של סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים.

ב-עב' (ת"א-יפו) 4666/05 10 קבע בית-הדין כי יש "לדחות תביעתו של התובע, באשר לא הוכיח את המקור לזכאותו הנטענת לכספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, וגם לא הוכיח את הטענה לפיה כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסה הם מסוג הכספים שאינם ניתנים להחזרה למעביד, על-אף שהתפטר, וזאת מכוח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים".

ב-עב' (ת"א-יפו) 1686/08 11 קבע בית-הדין כי "שעה שהעובד טוען לזכאות לפיצויי פיטורים, הרי שלאור הוראות הסעיף (הכוונה לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים - הוספת המחבר), סכום פיצויי הפיטורים שבפוליסת ביטוח מנהלים, מובטח ולא ניתן להחזירו למעביד עד לבירור סוגיה זו".

ב-בר"ע (חי') 1378/97 12 קבע בית-המשפט מפי כב' השופט ס' ג'ובראן:

"5. במקרה שבפנינו, הוסף סעיף 26 לחוק בשנת 1973, כלומר מדובר בתוספת מאוחרת, שלא נכללה בחוק המקורי, וברור שבאה להסיר מכשלה מסויימת.

עיון בהצעת פיצויי פיטורים (תיקון מס' 3), התשל"ג-1973, ה"ח 1043, בעמ' 165, מראה כי בדברי ההסבר מתוארת אותה מכשלה שהחוק בא להסיר:

'במפעלים שפשטו את הרגל הצליחו כונסי נכסים... לשים ידם על כספים שמעבידים הפקידו למטרת תשלום פיצויי פיטורין ולכאורה הם שייכים לעובדים.'

6. כלומר, מטרת הסעיף למנוע מצב שכספים מופקדים יעוקלו על-ידי נושים של המעביד ובכך לא יוותרו כספים לשלם לעובדים כשיסיימו את עבודתם אצלו.

זאת ועוד לו רצה המחוקק להגן על הכספים מפני עיקול מצד נושי העובד (עיקול שאינו אפשרי כאשר הכספים מופקדים, שאז הכסף עדין אינו מגיע לעובד, שזכאי לכספים רק עם פיטוריו), היה קובע שפיצויי פיטורים באשר הם מוגנים מעיקול.

החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מנומקת ומבוססת היטב, היא מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

גם אני סבור כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם, ולכן סעיף זה לא חל על המקרה שבפנינו, והעיקול שנעשה על כספי המבקש היה כדין (ראה ה"ח פיצויי פיטורין (תיקון מס' 3), התשל"ג-1973, עמ' 165)...

יש לציין כי במקרה שלפנינו, מדובר בכספים אשר אינם מופקדים יותר בקופת גמל אלא הועברו לרשותו של המעביד, ומכאן, ניתן היה להטיל עיקול על כספים אלה וזאת מאחר וכל כוונת המחוקק היתה, כאמור, למנוע כל אפשרות של הנושים של המעביד לשים את ידם על הכספים הנ"ל, שכאמור שייכים לעובד, מה שאין כך כאשר מדובר בכספים שהוצאו כבר מקופת הגמל והועברו לחשבונו של המעביד.

אי-לזאת ולאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור."

ב-תב"ע (נצ') נד/3-60 13 קבע בית-הדין לפני כב' השופט חיים ארמון:

"קיזוז

56. הנתבעת טענה לקיזוז, ואין סיבה שלא לקזז את סכומי התביעות שהתקבלו, זה מזה. התוצאה תהיה שמהסכום שעל התובע לשלם לנתבעת בגין התביעה שכנגד, יש להפחית את הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע, כפי שנפסק לעיל. הקיזוז האמור אינו מתייחס לחלק התביעה הנוגע לשחרור הכספים מחברת הביטוח, שכן לדעתי סכומים אלה מוגנים מקיזוז, לאור הוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, שכן אף שהתובע סיים את עבודתו בלא זכאות לפיצויי פיטורים - הרי שהסכום המופקד בחברת הביטוח מיועד גם לביטוח קיצבה, כאמור בסיפא לסעיף 26(א)(1) לחוק האמור."

ב-תב"ע (ת"א) נג/6-327 14 קבע בית-הדין לפני כב' השופט נחתומי:

"כבר היתה לנו הזדמנות, בהחלטה שניתנה בתיק מז/6-92 סולכביש חברה לעבודות כבישים ופיתוח בע"מ - קופת הפיצויים שליד בנק דיסקונט לישראל ואח', להתייחס למכלול השאלות שהועלו בזמנו ואשר אותן מעלה בחלקן גם בא-כוח המבקשת שבכאן, בטרם נדחתה הבקשה דאז לשחרר עודפי כספים למבקשת סולכביש בע"מ. הוגש בזמנו ערעור על החלטתנו, אולם הערעור נמחק מטעמי אי-הופעה, כך שלא ניתנה הזדמנות של ממש לערכאה המנחה להתייחס למכלול השאלות המתעוררות לנוכח סעיף 26 לחוק פיצויי הפיטורים - "סכומים משוריינים" - כדי לקבוע הלכה לכאן אם לכאן.

לעניין עודפים שנצטברו בקופת פיצויים מכספים שהופקדו על-ידי המעביד, נוהג בית-דין זה, ברוח הצעת החוק, עוד מ-18.11.87, שנכון להיום טרם הפכה לחוק - להענות לבקשות מעסיקים, בנסיבות מוצדקות, לאחר קבלת עמדת והסכמת נציגות העובדים, לשחרר לזכותם סכומים כמבוקש, בכפוף לכך שבקופה לא יוותר סכום הנמוך מחבות פיצויי הפיטורים המלאה ליום הבקשה בתוספת של 20% מעל המחוייבות בפועל, וזאת להבטחת תשלומם בעת הצורך של פיצויי פיטורים.

גם אם אין הדבר עולה בקנה אחד, בלשון נקיה, עם הוראות סעיף 26 לחוק, אולם לפנים משורת הדין, בנסיבות המתאימות כמפורט לעיל, נענות בקשות מסוג זה, המוגשות מעת לעת. רוב הבקשות בהליך 6, כפי שניתנה לנו הזדמנות לפרט בהחלטת סולכביש, הינן מסוג שונה, בדרך-כלל של מעבידים שסגרו מיוזמתם, להבדיל מפירוק או פשיטת רגל, את עסקם ושילמו לעובדיהם את כל פיצויי הפיטורים המגיעים להם, אך עדיין נדרשים על-ידי קופות הפיצויים להמציא החלטה מטעם בית-הדין.

הבקשה שבפנינו היא אחרת ושונה, כמובן, ולגביה מתייחסת הצעת החוק מנובמבר 1987, עליה משתית בין השאר בא-כוח המבקשת את טיעוניו. אולם היא הנותנת: עדיין אין מדובר בחוק, כאשר שנים לא מעטות חלפו מאז אותה ההצעה, כאשר ברור לכן כי המצב החוקי, המתחייב מכוח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים - שריר וקיים לכל דבר ועניין. אם בית-הדין נוהג לפנים משורת הדין, בנסיבות המתאימות, להורות לשחרר מעבר למרווח ביטחון כנ"ל, עדיין אין פירושו של דבר שיש חובה לעשות כן, אלא היפוכו של דבר - הבקשה אם בכלל מסורה לשיקול-דעתו של בית-הדין וכפי שהבהרנו בהחלטתנו הראשונית בבקשה זו, לא זה המקרה בו יש להיענות לבקשה.

טענתו העיקרית של בא-כוח המבקשת 'כי כספים עודפים העולים על חבותה החוקית לתשלום פיצויי פיטורים של המבקשת אינם כספים שנועדו לתשלום פיצויי פיטורים ולפיכך אין הם נכללים בגדר הסכומים אליהם מתייחס הסעיף 26', תוך התייחסות ל-ע"א 445/87, פ"ד מד(1), 723, עניין אספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) - איננו נוגע במישרין לעניין שבפנינו. לא מדובר חו"ח במבקשת שנמצאת בהליכי פירוק כלל וכלל.

זאת ועוד: מן הראוי להוסיף ולהעיר, כי לעניין שיעור פיצויי הפיטורים של עובדי המבקשת, בהמשך להגדרתו של בא-כוח המבקשת בדבר 'כספים עודפים העולים על חבותה החוקית לתשלום פיצויי פיטורים' - מן הראוי להזכיר ולהעיר כי שיעור הפיצויים לפי סעיף 12 לחוק פיצויי הפיטורים, כמתחייב מסעיף 31 לחוק, עלול או עשוי לטמון בחובו גם את האפשרות של זכויות עודפות לרבות נוהג, לעניין זה...

סוף דבר: לשון החוק, כוונת המחוקק, לפחות נכון להיום, כמו גם הפרקטיקה הנוהגת - אינם מאפשרים להיעתר לבקשה שבכאן."

_______________
1. ראה גם בש"א (נצ') 3837/06 אליהו מרלי נ' מאג'ד אבו ראס, תק-של 2006(3), 9055 (2006).
2. הצעת חוק פיצויי פיטורין (תיקון מס' 3), התשל"ג-1973, ה"ח 1043, 165.
3. דברי ח"כ יוסי כ"ץ, דברי הכנסת, חוברת לו, עמ' 7600.
4. ראה ע"ע 309/03 סימון לוי נ' קרן מרכזית לפיצויי פיטורין בע"מ ואח', תק-אר 2004(4), 129 (2004).
5. בר"ע 1378/97 עסאם נ' בנק הפועלים, תק-מח 98(2), 548 (1998).
6. גולדברג והאוזמן, דיני עבודה (מרץ 1995), 46.
7. ב"ש (חי') 1090/96 ירון אורון נ' אסתר אורון, תק-מח 96(3), 1128 (1996).
8. בר"ע (ב"ש) 736/04 לוסקי נ' דקר, פ"מ סד(א), 500.
9. בר"ע (יר') 3024/01 צדוק עזר נ' בנק המזרחי, תק-מח 2002(2), 3210 (2002).
10. עב' (ת"א-יפו) 4666/05 ערן רוקח נ' ברן טלקום בע"מ, תק-עב 2008(3), 7107 (2008).
11. עב' (ת"א-יפו) 1686/08 איפרגן מיכל נ' אליעזר זהבי, רואה-חשבון ואח', תק-עב 2008(2), 1409 (2008).
12. בר"ע (חי') 1378/97 עויסאת עסאם נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 98(2), 548 (1998).
13. תב"ע (נצ') נד/3-60 ישראל שלו נ' אי. אי. אס. בע"מ, תק-עב 97(3), 221 (1997).
14. תב"ע (ת"א) נג/6-327 תפזול תעשיות נ' קופה מרכזית, תק-עב 93(1), 913 (1993).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סכומים משוריינים