botox

אי-חידוש חוזה עבודה

1. כללי

סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"9. אי-חידוש חוזה עבודה
(א) היה עובד מועבד על-פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה - רואים אותו, לעניין חוק זה, כאילו התפטר.
(ב) הצעת המעביד לחדש את החוזה כאמור בסעיף-קטן (א) צריך שתימסר לעובד לפחות שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה."

בפסיקת בתי-הדין לעבודה נדונה המשמעות של חוזה עבודה לתקופה קצובה ונקבע, כי מדובר בחוזה בעל השלכות משפטיות מיוחדות, הן מבחינת הגבלת האפשרות לסיים את תקופת העבודה בכל עת והן מבחינת הנטל במקרה של הפרה.

בפסיקת בתי-הדין נקבע כי הסכם עבודה לתקופה קצובה חייב לכלול תניה ברורה אשר תשקף את כוונתם החד-משמעית של הצדדים להתחייב כאמור וכל ספק בעניין היותו של חוזה, חוזה לתקופה קצובה, פועל לרעת הטוען לקיומו.

נטל ההוכחה הוא על הטוען לכך כי מדובר בחוזה לתקופה קצובה.1 בהיעדר תניה בכתב או בעל-פה, המגדירה באופן חד-משמעי את היות החוזה לתקופה קצובה, ייחשב החוזה לחוזה לתקופה בלתי-קצובה. ב-עב' (ת"א-יפו) 2199/06 2 דחה בית-הדין את התביעה לקבל פיצויי פיטורים מחמת העובדה כי לא הובאה בפניו כל ראיה לכך כי הסכם העבודה בין הצדדים היה לתקופה קצובה.3

ב-ד"מ (ב"ש) 1689/98 4 קבע בית-הדין כי התובעת לא הצליחה להוכיח זכאותה לקבלת פיצויי פיטורים. במקרה הנדון, התובעת לא עמדה בנטל כאמור ולא הצליחה להוכיח כי קיים חוזה להעסקתה לתקופה קצובה. יתר-על-כן, התובעת לא הציגה בפני בית-הדין חוזה והנתבעת הכחישה קיומו.



2. "זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה", "צריך שתימסר לפחות שלושה חודשים לפני..."

על-פי סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים, כאשר הגיעה התקופה הקצובה לקיצה, רואים את העובד לעניין חוק פיצויי פיטורים, כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה. על-מנת שסיום התקופה לא יראה כפיטורים, על המעביד להוכיח שהציע לעובד המשך וחידוש הסכם העבודה.

ב-ע"ע 120/06 5 קבע בית-הדין כי אין ממש "בטענת מר אילוז, כי על-פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, משההצעה להמשך העסקה לא הופנתה אליו שלושה חודשים עובר לסיום הסכם ההעסקה לשנים 1996-1995, הרי שהמדובר בפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים. משמר אילוז נענה להצעה להמשיך בעבודתו בשורות הפועל באר-שבע כעוזר מאמן, אין לומר כי הוא פוטר".

עוד קבע בית-הדין כי "יתכן, שבמקרה בו המעסיק מציע לעובד להמשיך בעבודתו ימים ספורים בלבד לפני סיום העסקתו בהסכם לתקופה קצובה, והעובד מסרב להצעה כיוון שבדלית ברירה התחייב כבר לעבוד במקום עבודה אחר, ימצא בית-הדין את העובד זכאי לפיצויי פיטורים, בנסיבות העניין. אך אין זה המקרה שבפנינו, בו הוצע למר אילוז להמשיך לעבוד והוא בחר לעשות כן. בנסיבות אלו, אין עסקינן בפיטורים".

ב-ד"מ (נצ') 2093/06 6 הועסק התובע בחוזה לתקופה קצובה ותקופה זו אמורה להסתיים ב-31.8.05. לפיכך, על-פי הקבוע בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, כדי שהתובע לא ייראה כאילו פוטר, היה צריך שהנתבעת תציע לו לחדש את החוזה, לכל המאוחר ביום 31.5.05.

בית-הדין בקבלו את התביעה קבע כי "משהנתבעת עצמה אינה טוענת שהיתה הצעה לחדש את החוזה עד יום 31.5.05 (הנתבעת טענה (ולא הוכיחה) כי היתה הצעה מהמנהל בחודש יוני 2005) - אזי לא היתה צריכה להיות כל סיבה שהנתבעת תכחיש את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים". עוד קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"כאמור כבר מספר פעמים לעיל, הנתבעת עצמה טענה שאותה הצעה נטענת לחידוש החוזה הופנתה לתובע במהלך חודש יוני 2005. תום התקופה הקצובה היה ביום 31.8.05. איזו הוכחה אמור התובע להביא כדי להראות שמדובר בפחות משלושה חודשים? האם הנתבעת מתכוונת להתכחש גם ללוח השנה?

ועוד - התובע, כזכור, הכחיש כי הוצעה לו הצעה לחידוש החוזה (ואכן, הכחשתו דווקא התקבלה על ידי). האם הנתבעת סבורה כי כשהתובע מכחיש את קיומה של הצעה לחידוש החוזה, מוטל עליו להוכיח שאותה הצעה מוכחשת ניתנה (או לא ניתנה) דווקא במועד מסויים? אם מתייחסים ברצינות לטענה החלופית שהועלתה בסעיף 8 לסיכומים, אזי כנראה שהנתבעת סבורה כך."

ב-עב' (ת"א-יפו) 5987/05 7 קבע בית-הדין כי "לגבי זכאותו העקרונית של התובע לפיצויי פיטורין, הרי שמאחר ומדובר בהסכם לתקופה קצובה, וכאשר לא הוכח בפנינו כי העמותה הציעה לתובע לחדש את החוזה, אין כל רלוונטיות לרצונו/אי-רצונו של התובע להשתחרר אף הוא מההסכם, ועל-פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים מדובר בפיטורים המזכים בפיצויים".

ב-ד"מ (חי') 658/06 8 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אביטל רימון-קפלן כי "לא היה חולק כי הנתבעת לא מצאה עבודה נוספת להציע לתובע, כך שהיוזמה לאי-המשכת חוזה העבודה (אף אם נקבל את סברת הנתבעת כי מדובר היה בחוזה לתקופה קצובה), באה מצד הנתבעת ועל-כן בכל מקרה עסקינן בענייננו במי שפוטר על-ידי הנתבעת".

ב-תב"ע (ת"א) נא/3-45 9 קבע בית-הדין כי "התובע ניסה להסתמך גם על סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים כי המעביד יודיע לעובד שלושה חודשים לפני תום התקופה על הצעתו לחדש את החוזה. הוראה זו אינה חלה כאן מאחר והתובע כבר חתם על החוזה האחרון והתפטר חצי שנה לפני תום תוקפו של החוזה כך שאין כל רלוונטיות למועד הצעה לחידוש החוזה שלושה חודשים לפני תום תוקפו. שאלה זו היתה יכולה להיות רלוונטית אילו התובע היה מתפטר בתקופה של שלושה חודשים או תקופה קצרה יותר לפני סיומו של החוזה, מה שלא נעשה כאמור בתביעה זו".

ב-תב"ע (יר') שן/3-380 10 עסקינן בהסכם לתקופה קצובה כאמור בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים. בית-הדין קבע כי "אין חולקין, כי בתקופה של שלושת החודשים שלפני תום תקופת ההסכם נ/1 לא הציע המשרד לתובע לחדש את ההסכם. משכך, יש לראות את התובע בנסיבות אלה כמי שפוטר וככזה הוא אכן זכאי לפיצויי פיטורים".


3. פיצויי פיטורים בגין מספר תקופות קצובות

ב-דב"ע שן/3-32 11 קבע בית-הדין כי "חוזה עבודה לתקופה קצובה פג אמנם בתום התקופה המוסכמת, אולם, משנעשה הסכם חדש... רואים את קיומם של יחסי עובד-מעביד כמקשה אחת לגבי שתי התקופות. כך, למשל, לא קמה זכאות לפיצויי פיטורים, מכוח סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, בגין התקופה שנסתיימה, ומאידך גיסא, משבא החוזה החדש לסיומו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים - הזכאות היא לשתי התקופות גם יחד".

ב-תב"ע (יר') מח/3-226 12 התבקש בית-הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים מלאים בגין כל תקופת עבודתו (15.6.83 עד 31.8.87) של התובע אצל הנתבעת. התבוע טען כי עסקינן במקרה זה בחוזה לתקופה קצובה. התובע טען כי החוזה הוארך 5 פעמים.

בית-הדין קבע כי שמשנעשה הסכם חדש, שתחילתו למחרת היום שבו פג תוקפו של קודמו, רואים את קיומם של יחסי עובד-מעביד כמקשה אחת לגבי שתי התקופות, וכך הלאה לגבי כל תקופה שהוארכה ברציפות. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים.



4. האם צריך ליתן הודעה מוקדמת על-פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים?

תקופת עבודה קצובה מסתיימת, שעה שפוקע חוזה העבודה ובתום התקופה, כאמור בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך, אין צורך בכל מעשה של פיטורים, שהרי יחסי העבודה מסתיימים מאליהם בתום התקופה.13

ב-עב' (יר') 1237/06 14 עסקינן בחוזה ההעסקה לתקופה קצובה. הנתבעת טענה כי מאחר ותקופת ההעסקה הקבועה בו הינה לשנה בלבד ומאחר ואין בו הוראה המתירה לתובעת או לנתבעת לסיימו בכל עת לפני תום התקופה, לא היה צורך במתן הודעה מוקדמת מאחר והיה ברור לשני הצדדים מועד סיום ההתקשרות ביניהם.

במקרה זה, ניתנה הודעה מוקדמת כשבועיים לפני סיום החוזה. בית-הדין קבע כי על חוזה העסקה של התובעת לא חלים הוראות ההסכם הקיבוצי ולפיכך נותרת השאלה האם היה על הנתבעת לתת לתובעת הודעה מוקדמת של חודש, על-פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות, התשס"א-2001.

הנתבעת האשימה את התובעת במעשה גניבה של כסף. מאחר והתובעת לא מילאה את תפקידה כנדרש ומאחר ונוצרה בין הנתבעת לתובעת מתיחות, היה לשתיהן ברור כי התובעת לא תמשיך את תפקידה בגן בשנה הבאה ולכן התובעת אינה זכאית לכל הודעה מוקדמת.

נקבע כי "לתובעת לא היה כל בסיס לפתח ציפיה לגיטימית כלשהי להמשך ההתקשרות עם הנתבעת מאחר ואין מדובר בחוזה לתקופה ממושכת ומאחר והתובעת היתה מודעת ליחסיה המעורערים עם הנתבעת ועל כל הבעייתיות שנוצרה מכך ולכן סבירה בעיננו האפשרות כי היה על התובעת להניח שלאור יחסיה עם הנתבעת, עבודתה בגן לא תימשך. לאור האמור, קובעים אנו כי התובעת ידעה מבעוד מועד על סיום החוזה ולמעשה מיד לאחר פסח, לכן ההודעה שניתנה לה בעל-פה ב-12 לאוגוסט והעובדה שיש לה חוזה לתקופה קצובה, מצדיקים את דחיית תביעתה להודעה מוקדמת".


____________
1. ראה, לדוגמה, דב"ע מט/3-123 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ, פד"ע כא 343.
2. עב' (ת"א-יפו) 2199/06 מרטין בלומנפלד נ' לחמן הכנה לבחינות בע"מ, תק-עב 2008(1), 11103 (2008).
3. עוד נקבע בפרשת מרטין כי "העובדה כי התובע השתהה במשך כ-6 שנים מיום סיום יחסי העבודה בין הצדדים ועד להגשת תביעתו (או עד ליום פנייתו לנתבעת, בסוף שנת 2005, כעולה מנספח ז' לתצהיר התובע) - מחזקת אף היא את המסקנה כי התובע לא פוטר מעבודתו בנתבעת". בנוסף, "השיהוי הרב בהגשת התביעה מקשה במיוחד על בירורה, הואיל ובשנת 2000, זמן קצר לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, התחלפו המנהלים והבעלים של הנתבעת ואף עזבו את הארץ. לפיכך, במועד הגשת התביעה, 6 שנים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, לא הצליחה הנתבעת לזמן לעדות את מי שהיו מנהליה בתקופה הרלוונטית".
4. ד"מ (ב"ש) 1689/98 טף ג'ניפר נ' אתגר כוח-אדם בע"מ, תק-עב 99(1), 373 (1999).
5. ע"ע 120/06 שלמה אילוז נ' הפועל באר-שבע התאגדות לתרבות גופנית, תק-אר 2006(4), 754 (2006).
6. ד"מ (נצ') 2093/06 יוסף שלבי נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, תק-עב 2008(3), 3128 (2008).
7. עב' (ת"א-יפו) 5987/05 ג'ו דאוסן נ' עמותת מכבי ראשון לציון - כדורסל, תק-עב 2008(3), 3774 (2008).
8. ד"מ (חי') 658/06 דנן יהודה נ' מתנ"ס הדר חיפה (ע"ר), תק-עב 2008(2), 4804 (2008).
9. תב"ע (ת"א) נא/3-45 זילברשטיין משה נ' בית התפוצות, תק-עב 92(3), 156 (1992).
10. תב"ע (יר') שן/3-380 סבג גיל הנרי נ' מדינת ישראל, תק-עב 91(3), 251 (1991).
11. דב"ע שן/3-32 בני קונפורטי נ' התאגדות לתרבות גופנית "הפועל", פד"ע כא 494.
12. תב"ע (יר') מח/3-226 עמוס חדד נ' מדינת ישראל, תק-עב 92(3), 1025 (1992).
13. דב"ע מד/3-114 טפחות נ' לוי, פד"ע טז 350.
14. עב' (יר') 1237/06 טויטו שרה נ' אליה דרעי, תק-עב 2008(3), 6294 (2008).