הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)

סעיף 81 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"81. הוראת המוריש (תיקון התשנ"ח)
קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית-המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו."

סעיף 81 לחוק הירושה קובע כי בית-המשפט ימנה את מי שהמנוח קבע בצוואתו כמנהל עזבון וזאת גם אם קיימת התנגדות למינוי כאמור מצד מי מהנהנים, כולם או מקצתם, ובין אם קיימת התנגדות מצד שלישי, אלא אם "אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית-המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו" {עז' (ת"א) 109040/03 עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004)}.

סעיף 81 לחוק הירושה, יוצא מנקודת הנחה, כי ראוי וצריך לכבד, ככל האפשר, את רצונו של המנוח ובהתאם לצוואתו שהשאיר אחריו, ובכלל זה יש לכבד את רצונו לקבוע מי ינהל את עזבונו {ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3), 705 (1994)}.

כך למשל, בית-המשפט ב- עז' (חי') 3870/00 {עזבון המנוח כרים שפיק פרח ז"ל נ' סואעד פרח, תק-מש 2004(2), 482 (2004)} לא מצא כל סיבה להפעיל את שיקול-הדעת המסור לבית-המשפט כאמור בסעיף 81 לחוק הירושה ולקבוע מנהל עזבון אחר מזה שקבע המנוח בצוואתו.

יחסים משובשים בין היורשים לרבות מחלוקות בין הצדדים וחוסר אמון ביניהם והצורך למנוע מעורבות יתר של בית-המשפט בכל פעולה ופעולה של מנהל העזבון, הם שיקולים הנכנסים בגדרו של סעיף 81 סיפא לחוק הירושה {בר"ע (חי') 3167/08 עזבון המנוחה אסתר חי ז"ל נ' איה חי, תק-מח 2008(1), 12396 (2008); בר"ע (ת"א-יפו) 1488/02 ע' ר' נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מח 2003(1), 35824 (2003); עז' (ת"א-יפו) 107950/06 עזבון המנוחה צ' ס' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מש 2007(1), 298 (2007)}.

היותו של הנתבע נושה של העזבון, ולנוכח ניגוד האינטרסים עקב כך בינו לבין היורשים, אין מקום למנותו למנהל עזבון {עז' (ת"א-יפו) 104010/04 עזבון המנוחה כ' מ' ז"ל נ' א' א' ל' ואח', תק-מש 2007(2), 535 (2007)].

זאת ועוד. בית-המשפט עשוי "שלא להידרש למנות כמנהל עזבון, אדם אשר האינטרס הפרטי שלו עומד בניגוד לחובת הנאמנות שלו כלפי בית-המשפט בתוקף תפקידו כמנהל עזבון" {ת"ע (ת"א) 6330/01 קליש נ' קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001)}.

כאמור, על-פי סעיף 81 לחוק הירושה יש למנות את מי שהמנוח קבע בצוואתו לנהל את עזבונו, אלא, שגם במקרה זה המינוי הוא לעולם מינויו של בית-המשפט ולא מינויו של המוריש שכן, בסמכותו של בית-המשפט לא למנות מנהל עזבון, הקבוע בצוואה, אם יש בידו טעמים מיוחדים שיירשמו {על"ע 2156/93 פלוני נ' הוועדה מחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד מח(2), 177 (1994)}.

מאחר והמינוי הוא של בית-המשפט, השאיר המחוקק את שיקול-הדעת לבית-המשפט לקבוע אם לסטות מהוראת המצווה {ע"א 41/87 אהרוני ואח' נ' זר ואח', פ"ד מג(3), 573 (1989); בש"א (יר') 56289/06 המנוח א' ס' ז"ל נ' נ' מ' ואח', תק-מש 2006(4), 363 (2006); עז' (ת"א-יפו) 10300/01 עזבון המנוח א' ר' נ' ב' ו', תק-מש 2006(1), 344 (2006)}.

מן האמור עולה, כי אף אם זהותו של אדם נקבעת על-ידי המצווה-מנוח כמנהל עזבון, אין הוא יכול לפעול בגדר מנהל עזבון ואיננו יכול לפעול ליישום האמור בצוואה, בטרם מונה על-ידי בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, שכן, הסמכות נותרת תמיד בידי בית-המשפט למנותו או שלא למנותו, חרף האמור בצוואה.

אם-כן, נשאלת השאלה מהו הטעם המיוחד הנותן לבית-המשפט את שיקול-דעת שלא למנות למנהל עזבון את מי שהמוריש קבע בצוואתו? פסיקת בתי-המשפט מתנה מספר טעמים {ראה גם עמל"ע (יר') 9069-05-11 אמנון אברהמי, עו"ד נוטריון נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בישראל, תק-מח 2012(4), 23791 (2012)}. ואלה הם:

האחד, אם קיים חשש לגבי יושרו של המועמד למינוי מנהל עזבון, שכן, מנהל העזבון הוא פקידו של בית-המשפט. הוא מעין נאמן ומתמנה על ידו. במקרה שקיים לגבי המועמד ספק לגבי יושרו, בית-המשפט ינקוט במשנה-זהירות ולא ימנה את המועמד למנהל עזבון {ת"ע (ת"א) 7457/96 מגדל נ' לדר-שולמן, דינים מחוזי לב(6), 847}.

השני, ניגוד עניינים, כגון שמנהל עזבון הגיש תביעה כנגד העזבון.

השלישי, כאשר היחסים בין המעוניינים בדבר הם מאוד משובשים וכל שיתוף פעולה בין מנהל העזבון המיועד לבין "המעוניינים בדבר", שהם בדרך-כלל היורשים, נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי וכל פעולה שלו תביא לחיכוכים ולמעורבות-יתר של בית-המשפט. במקרה שכזה, על בית-המשפט להימנע מהיסוס ולמנות אדם אחר למנהל עזבון.

ב- עז' (ת"א-יפו) 107950/06 {עזבון המנוחה צ' ס' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מש 2007(1), 298 (2007)} קבע בית-המשפט כי "אין סיכוי לשיתוף פעולה בין מנהלת העזבון, כפי שנקבע בצוואת המנוחה, לבין המשיב, שהוא אביהם של הקטינים". לפיכך, אין מנוס מלמנות מנהל עזבון אחר.

הטענה בדבר חוסר אמון במנהל העזבון, איננה בגדר "טעם מיוחד" לעניין סעיף 81 לחוק הירושה. ומדוע?

מנהל העזבון נושא בתפקיד של נאמנות שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט, ואיננו עושה דברם של היורשים או של צדדים מעוניינים אחרים {ע"א 153/77 אלואשוילי נ' סמואל, פ"ד לב(1), 627 (1978)}.

חוק הירושה קובע מסגרת פיקוח הדוקה על מנהל העזבון. מנהל העזבון מצוי תחת פיקוחו של בית-המשפט, כאמור בסעיף 83 לחוק הירושה וכן נתון לפיקוח שוטף של האפוטרופוס הכללי באמצעות הגשת דו"חות וחשבונות, כאמור בסעיפים 84 ו-86 לחוק הירושה.

זאת ועוד. כל אחד מהצדדים, יוכל לעתור לבית-המשפט אם סבור הוא כי מנהל העזבון איננו עושה את מלאכתו בנאמנות ובמקצועיות.

ב- עז' (ת"א-יפו) 109040/03 {עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004)} קבע בית-המשפט כי "את עורך-דין קריגל לא ניתן למנות בכל מקרה, כמנהל עזבון, זאת לנוכח העובדה שהוא ייצג את המשיבה מס' 1 בתביעות נגד המנוח עוד בחייו והוא עתיד לייצגה בתביעות כנגד העזבון".

עוד נקבע כי "לנהל את העזבון, מחד גיסא, ולהגיש תביעות כנגד העזבון, מאידך גיסא, הם דבר והיפוכו הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הפרוצדוראלית".

בית-המשפט, ככל הנראה, ייטה להעדיף מינוי של עורך-דין כמנהל עזבון, מפאת מיומנותו המיוחדת, על פני אדם שאין לו מיומנות מקצועית לתפקיד זה {על"ע 2156/93 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב, פ"ד מח(2), 177 (1994)}.

ב- בר"ע (ת"א-יפו) 1488/02 {ע' ר' נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מח 2003(1), 35824 (2003)} קבע בית-המשפט כי הנסיבות המיוחדות בתיק דנן, מצדיקות חריגה ממשאלת המנוח. מורכבות העניין תואמת את הוראת סעיף 81 לחוק הירושה, ומספקת את אותן "סיבות מיוחדות" שלא למנות את עורך-דין כהן שנבחר, כאמור, לתפקידו על-ידי המנוח.

ב- ת"ע (ת"א) 6330/01 {גיל קליש ואח' נ' רחל קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001)} קבע בית-המשפט כי הטענה כי המנוח לא הכיר את עורך-דין ארבל וזה לא הכיר את המנוח לא מהווה "טעם מיוחד".

עוד נקבע כי בית-המשפט עשוי שלא להידרש למנות כמנהל עזבון, אדם אשר האינטרס הפרטי שלו עומד בניגוד לחובת הנאמנות שלו כלפי בית-המשפט בתוקף תפקידו כמנהל עזבון.

ב- עז' (חי') 191/98 {יוספה חיימוביץ נ' אנג'לה חיימוביץ, תק-של 98(3), 567 (1998)} קבע בית-המשפט כי "הנימוק שעורך-דין רז לא יוכל להתחקות אחר נכסי עזבון אינו יכול לעמוד, שכן המתנגדת ובא-כוחה יסייעו בידו למלא את תפקידו בדיוק כמו שהמבקשות ובא-כוחן החדש יעשו".

ב- בר"ע (מחוזי חי') 3167/08 {עזבון המנוחה אסתר חי ז"ל נ' איה חי, תק-מח 2008(1), 12396, 12397 (2008)} קבע בית-המשפט כי יחסים משובשים בין היורשים והצורך למנוע מעורבות-יתר של בית-המשפט בכל פעולה ופעולה של מנהל העזבון, הם שיקולים הנכנסים בגדרו של סעיף 81 סיפא לחוק הירושה.

ב- עז' (משפחה ת"א) 104010/04 {עזבון המנוחה כ. מ. ז"ל נ' א. א. ל., תק-מש 2007(2), 535 , 538 (2007)} קבע בית-המשפט כי לנוכח היותו של הנתבע מס' 1 נושה של העזבון, ולנוכח ניגוד האינטרסים עקב כך בינו לבין היורשים, לא היה מתמנה הנתבע מס' 1 למנהל עזבון.

בתיק רבני (יר') ‏957797/1‏ {פלונית נ' פלונים, תק-רב 2015(4), 384 (2015)} קבע בית-הדין:

"ב"כ אחים המתנגדים העלה חשש כי הבת ניסתה בעורמה לקחת את כל העזבון לעצמה במסווה של כאילו עשיית צדקה בכספי העזבון, והראיה לכך היא, שבסיפא של סעיף 5 לצוואה נכתב "למניעת ספק, בתי רשאית להוציא כל עזבוני לצדקה, וכדומה, הכול לפי שיקול-דעתה המוחלט"...

אם יחליט בית-הדין לקיים את הצוואה ככתבה וכלשונה, יש מקום לחשש שהעלה ב"כ המתנגדים, שהבת תנצל את המצב כדי לנכס לעצמה את כל עזבון המנוחה. ואם לא יהיה פיקוח על אופן ביצוע הדבר (כפי שנכתב בסעיפים 5 ו- 6 לצוואה). מתחזק החשש שהבת תשתמש בעזבון לצרכיה ולצרכי בני משפחתה במסווה של מטרות צדקה וחסד. דבר שלא יעלה בקנה אחד עם רצונה של המנוחה.

לפיכך צריך בית-הדין להכריע אם אפשר למנות מנהל עזבון חיצוני על-מנת שייפגש עם כל ילדי המנוחה ויציע לבית-הדין מטווה לחלוקת העזבון למטרות צדקה לעילוי נשמת המנוחה ובעלה המנוח.

מינוי מנהל עזבון כנ"ל, לא יסתור את התוצאה שעליה הצהירה הבת בדיונים לפני בית-הדין ובסיכומיה, כי השימוש בעזבון המנוחה ייעשה למטרות צדקה וחסד בלבד.

הוראות סעיף 81 לחוק הירושה (להלן: "החוק") קובעת...

כלומר במינוי מנהל עזבון מכוח הסעיף הנ"ל, ימנה בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, את האדם שנקבע בצוואה למנהל עזבון (בין אם קיימת התנגדות למינוי מצד הנהנים ובין אם קיימת התנגדות מצד צדדים שלישיים), זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית-המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנות.

על-פי הוראה זו, קיום רצון המוריש בצוואתו, באשר לזהות מנהל העזבון שימונה, הוא הדבר הרגיל אלא אם-כן נמצאו סיבות מיוחדות להורות אחרת (וזאת בכפוף לקביעה קודמת של בית-המשפט או של הרשם לענייני ירושה, כי יש הצדקה למינוי מנהל עזבון בכלל).

במילים אחרות, החוק קובע איפוא בהוראת סעיף 81 הוראת איזון. על-פי איזון זה יש למלא אחר הוראת המנוח למינוי מנהל עזבון, אלא אם נמצאו סיבות מיוחדות להורות אחרת:

'זולת אם... או שבית-המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו.'

לאור האמור, ככלל, בתי-המשפט ובתי-הדין משתדלים ליתן להוראה של המוריש בצוואה "את הכבוד המגיע לה" ונזהרים מלמנות מנהל עזבון בניגוד לרצונו המפורש של המנוח (ראה ע"א 2/94 הברי ואח' נ' נגר, תק-על 94(1), 53 (1994)).

זאת ועוד, נראה שבית-המשפט יעדיף למנות את מנהל העזבון המיועד בצוואה על פני מנהל עזבון אחר גם אם האחר מתאים לכאורה יותר לתפקיד, ובלבד שמנהל העזבון המיועד מתאים אף הוא, וזאת גם אם יש בקרב "הנוגעים בדבר מתנגדים למינוי של מנהל העזבון המיועד (ראה: בר"ע 206/70 ישיבת פורת יוסף נ' חומי, פ"ד כה(1), 57).

עם-זאת, יש על בית-המשפט ובענייננו על בית-הדין להפעיל את שיקול-דעתו ולא למנות מנהל עזבון את מי שיש לו לגביו ספקות קשים באשר ליושרו או לכושרו לנהל את העזבון, גם אם מדובר במנהל עזבון מיועד בצוואה (ראה ת"ע (ת"א) 7457/96 מנדל נ' לרר-שולמן, דינים מחוזי לב(6), 847) או במקום שיש חשש לניגוד אינטרסים בין מנהל העזבון המומלץ או המיועד לבין טובת העזבון או במקום שכל שיתוף פעולה בין מנהל העזבון המומלץ או המיועד לבין המעוניינים בדבר, שהם בדרך-כלל היורשים, נדון לכישלון בשל חוסר אימון בסיסי שקיים כך שכל פעולה שלו תביא לחיכוכים ולמעורבות יתרה של בית-המשפט.

במקרים שכאלה, בכפוף להוראת סעיף 81 לחוק, ראוי לבית-המשפט למנות מנהל עזבון ניטרלי תוך מתן עדיפות למינוי עורך-דין לתפקיד בשל מיומנותו המקצועית (ראה על"ע 2156/93 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב, פ"ד מח(2), 177).

בענייננו, אמנם על-פי האמור בסעיפים 4 ו- 5 לצוואה, הורתה המנוחה כי בתה (פלונית) "רשאית להוציא את כל עזבונה לצדקה וכדומה הכול לפי שיקול-דעתה המוחלט", דהיינו המנוחה הפקידה ובטחה אך בבתה (ולא בבניה המתנגדים לצוואה) ונתנה לה את כל הכוח והמנדט לעשות כרצונה ולהשתמש בעזבונה למטרות צדקה וכדומה ללא תלות באדם נוסף גם אם הוא נמנה עם אחד מבניה או מי מקרוביה.

משכך, על פניו נראה שלאור המתווה המשפטי לעיל, לכאורה, ולפי סעיף 81 לחוק נראה לכאורה שיש לבית-הדין למנות את הבת כמנהלת עזבון אימה המנוחה, ולו בשל הדוקטרינה של כיבוד רצונה של המנוחה המעוגנת בסעיף לעיל, שהוא עיקרון-על במשפט הירושה.

ואולם, כידוע וכפי שהעלנו, כבוד המת אינו זכות מוחלטת אלא זכות יחסית. ולכן אם לאחר שבית-הדין שמע את הצדדים ולאחר שביססו טענותיהן בראיות שקיימות סיבות מיוחדות שלא למנות את הבת, ובין היתר מחמת שהתעוררו ספקות קשים באשר על יושרה או על כושרה לנהל את העזבון, ובית-הדין שוכנע בכך שקיים חשש סביר לכך, אזי רשאי בית-הדין לאחר שהפעיל את שיקול-דעתו ומטעמים שירשמו למנות אחר כמנהל עזבון המנוחה.

הכרעה
במקרה דנן, יש לשטר הצוואה חזקת כשרות, היות ששני הצדדים מודים שהמנוחה חתמה על הצוואה, וישנם שני עדים שקיימו את חתימתה, וכן העידו כי עו"ד (ש') אמר להם באותו זמן שקיימו את חתימת המנוחה, כי המנוחה חותמת על צוואתה. המנוחה חתמה על הצוואה לפני עו"ד (ש'). גם הבן של המנוחה (המתנגד לקיום הצוואה) הודה בפני בית-הדין שכנראה חתימת המנוחה על הצוואה שהגישה הבת היא של המנוחה, ואינה מזוייפת.

במקרה זה עומדת לצוואה חזקת כשרות ששטר הצוואה החתום על-ידי המתחייב נכתב כדין, וכפי שכתב רש"י (גיטין ג ע"א) "דלא חציף איניש לזיופי".

אפילו נניח שהמנוחה לא ידעה את כל הכתוב בתוכן הצוואה אולם מכיוון שסמכה על בתה ועו"ד (ש') שערכו בשבילה את הצוואה, ונראה גם מהצוואה שהוסיפה עליה המנוחה בכתב יד בסוף סעיף 5 (שחלוקת העזבון יהיה גם לעילוי נשמת בעלה), שהמנוחה ידעה ורצתה ברוח הדברים האמורים בצוואה, לפיכך די בכך כדי לתת תוקף לצוואה. וכפי שהורחב לעיל על-פי מה שפסק השו"ע (חו"מ סי' מה סעיף ג, סא סעיף יג).

אולם מכיוון שקיים חשש שהבת ניצלה את תלותה של האם בה, כדי לנכס לעצמה את כל עזבון המנוחה. ויש חשש שהדבר נעשה בערמה עד כדי הטעיית המנוחה כי העזבון ישמש למטרות צדקה וחסד, ואם לא יהיה פיקוח על אופן ביצוע הדבר (כפי שנכתב בסעיפים 5 ו- 6 לצוואה) קיים חשש שהבת תשתמש בעזבון לצרכיה ולצרכי בני משפחתה במסווה של מטרות צדקה וחסד, בייחוד בשל הנוסח המעורפל שמגלה טפח ומכסה טפחיים. דבר שלא יעלה בקנה אחד עם רצונה של המנוחה, כפי שמוכח מכתב היד שהוסיפה המנוחה בצוואה.

כדי ליצור איזון בין שני הנידונים, להגיע לנוסחה שתקיים את רצונה של המנוחה בצוואתה, בית-הדין ימנה מנהל עזבון חיצוני שייפגש עם כל ילדי המנוחה ויציע לבית-הדין מתווה לחלוקת העזבון למטרות צדקה לעילוי נשמת המנוחה ובעלה המנוח.

בית-הדין יבחן את הצעת מנהל העזבון, ויחליט אם לאשר את המתווה.
לאור הנ"ל מוצע לפסוק כי יש לקיים את הצוואה ולמנות מנהל עזבון חיצוני. מנהל העזבון ייפגש עם כל ילדי המנוחה וינסה לגבש הסכמות בין הילדים על אופן חלוקת העזבון למטרות צדקה וחסד, ויציע לבית-הדין מתווה לחלוקת העזבון למטרות צדקה לעילוי נשמת המנוחה ובעלה המנוח ז"ל.

על כל בני המנוחה להגיש לבית-הדין תוך שלושים יום שם של מנהל עזבון פוטנציאלי מוסכם. אם לא יגישו שם מוסכם בתוך התקופה הנ"ל, בית-הדין ימנה מנהל עזבון חיצוני, לפי שיקול-דעתו."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)