ערובה ומימוש הערובה (סעיפים 89 ו- 90 לחוק)

סעיף 89 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"89. ערובה
(א) בית-המשפט, רשאי, לפני מינויו של מנהל עזבון או אחרי-כן, לדרוש שמנהל העזבון ישעבד נכסים או ייתן ערובה אחרת להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו, ורשאי בית-המשפט, בכל עת, לדרוש ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה.
(ב) הורה המוריש בצוואתו שמבצע צוואתו או מנהל עזבונו לא יחוייב לתת ערובה, או שציין בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או ינהל עזבונו ולא הורה שעליו לתת ערובה, לא ידרוש בית-המשפט ממנהל העזבון שייתן ערובה אלא אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לעשות כן."

סעיף 90 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"90. מימוש הערובה
ערובה לפי סעיף 89 תינתן לזכות האפוטרופוס הכללי, והוא מוסמך לייצג את הזכאים בכל הנוגע למימושה."

תקנה 35 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

"35. ערובה
החליט בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, לחייב את מנהל העזבון במתן ערובה, תינתן הערובה לפי טופס 9."

תקנה 35 לתקנות הירושה קובעת כי במקרה ובית-המשפט קובע כי יש למנות מנהל עזבון, עליו לחתום על צו פורמאלי, שייכנס לתוקפו רק לאחר שמנהל העזבון יפקיד ערובה לכיסוי כל נזק שיגרם בגין עבודתו כמנהל עזבון {עז' (ת"א-יפו) 109040/03 עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004); ת"ע (ת"א) 6330/01 גיל קליש ואח' נ' רחל קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001)}.

סעיף 89(ב) לחוק הירושה קובע כי יש בסמכותו של מצווה להורות כי מבצע צוואתו או מנהל עזבונו לא יחוייבו לתת ערובה כאמור בסעיף 89(א) לחוק הירושה {עז' (ת"א) 5650/99 עזבון בת-שבע דה-רוטשילד נ' עמותת בת-דור, תק-מש 99(2), 69 (1999)}.

אף-על-פי-כן, בית-המשפט רשאי לדרוש מתן ערובה במקרה ושוכנע, מטעמים מיוחדים, כי יש סיבה מיוחדת לחרוג מהוראתו של המצווה, לפיה, אין ליתן ערובה.

למרות הפסיקה שהבאנו לעיל, לפיה, בטרם בית-המשפט ייתן את צו המינוי, יורה הוא על הפקדתה של הערובה, סבור ש' שילה כי "נימת הסעיף מרמזת שבדרך-כלל אין מקום להטיל ערובה כאמור" {ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חלק שלישי, 169}.
לגישתו של ש' שילה, אין ליתן ערובה שכן "ברוב המקרים מדובר בעזבונות קטנים, וכי מנהל העזבון הוא, לרוב, אחד היורשים שהם בדרך-כלל בני משפחה אחת, ולפיכך קיים אמון הדדי ביניהם. אם אמנם קיימת בעיה של חוסר אמון, אפשר לבקש מבית-המשפט שיחייב את מנהל העזבון לתת ערובה, ואם הבקשה סבירה, בית-המשפט ייעתר לה" {ש' שילה, שם}.

סעיף 90 לחוק הירושה הינו המשך ישיר להוראות סעיף 89 לחוק הירושה. סעיף 90 לחוק הירושה עוסק באופן בו תמומש הערובה שניתנה על-ידי מנהל העזבון.

הערובה תינתן לטובתו של האפוטרופוס הכללי. נוסח הערובה קובע כי מנהל העזבון מתחייב לשלם לאפוטרופוס הכללי, סכום כסף שייקבע, באם יימצא כי מנהל העזבון לא מילא את תפקידו וחובתו כמנהל עזבון.

לעניין סעיף 90 לחוק הירושה, נעיר מספר הערות.

האחת, האפוטרופוס "יפעיל" את הערובה רק במקרה ויימצא כי מנהל העזבון חרג מסמכותו ונמצא כי לא מילא את תפקידו כדבעי. לצורך הקביעה כאמור, על האפוטרופוס לפנות לבית-המשפט על-מנת שזה יקבע האם מנהל העזבון מילא את תפקידו כדבעי ואם לאו.

השניה, מנוסח הסעיף, לא ברור האם את התביעה למימוש הערובה חייב להגיש דווקא האפוטרופוס הכללי, או שמא המעוניינים בדבר (כגון יורשים ונושים) יכולים להגיש את התביעה נגד מנהל העזבון בעצמם.

מחד, ניתן לומר כי היורשים/נושים הם אלה שיקבלו את פירות מימוש הערובה ועל-כן, רשאים הם לתבוע כאמור.

מאידך, הערובה שניתנה, ניתנה לזכות האפוטרופוס הכללי ועל-כן, רק הוא רשאי לתבוע כאמור.

אנו סבורים, כי הפירוש שיש ליתן ל"מחלוקת" זו הוא שרק האפוטרופוס הכללי מוסמך, כהגדרת הסעיף, לתבוע את מימושה של הערובה.

יחד-עם-זאת, האפוטרופוס הכללי, יכול ורשאי, במקרים מסויימים, להעביר את "הסמכות לתבוע" לידיהם של הזכאים ובשים-לב כי במקרה שהיורשים או הזכאים אינם מסוגלים לטפל בכל הנוגע למימושה של הערובה, על האפוטרופוס הכללי להימנע מלהעביר את הטיפול לידם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ערובה ומימוש הערובה (סעיפים 89 ו- 90 לחוק)