הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים
הפרקים שבספר:
- הזמן להמצאת השאלות
- סייג לשאלות
- תאגידים והמדינה
- תשובה בתצהיר
- צו להשיב או להוסיף ולהשיב
- צו להשיב או להוסיף ולהשיב
- השימוש בתשובה לשאלות
- צו-גילוי מסמכים
- צו-גילוי מסמך פלוני
- דרישת עיון במסמכים שנזכרו
- תנאים לקבלת ראיה
- תשובה לדרישת עיון במסמכים שנזכרו
- צו לעיון במסמכים
- בקשה לעיון במסמכים שלא נזכרו
- העתקים מאומתים
- טענת חסיון
- תנאי למתן צו
- תחולה על פסולי דין
- הפרת צו
- גילוי מסמכים מוקדם בתובענה בסדר דין מהיר
- גילוי מסמכים מוקדם בבמי"ש לענייני משפחה
- גילוי מסמכים ושאלונים בבית-הדין לעבודה
- הלכות בתי-משפט
- הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים - מבוא
- הודעה על הודיה
- דרישה להודות בעובדה או במסמך
- רשות לתקן הודיה
- גילוי על-ידי שאלות
השימוש בתשובה לשאלות
תקנה 111 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"111. השימוש בתשובה לשאלות (122)
בשעת הדיון רשאי כל בעל דין להשתמש לראיה במקצת מתשובותיו של בעל דינו על שאלות, ולא להגיש שאר תשובותיו; אך אם היה בית-המשפט סבור שיש קשר בין תשובות אחרות לבין התשובות שהוגשו כראיה עד שאין להשתמש באלה בלעדי אלה, רשאי הוא להורות שיוגשו גם התשובות האחרות."
אכן, ככלל, הנתבעות אינן חייבות להגיש את מכלול השאלות והתשובות, וזכותן להיות סלקטיביות בהקשר זה, בכפוף להוראת תקנה 111 לתקסד"א. עם זאת, כשהן משליכות את עיקר יהבן על השאלון, וכשחלה ההשתלשלות מיוחדת, יש למה שנאמר לעיל משמעויות לחובת הנתבעות. זאת בנוסף לעצם העובדה שבמעט שאליו הפנו הנתבעות מתוך השאלון והתשובות אין כדי ללמד מה שברצונן שנלמד.[1]
באשר לשאלון ולתשובות הנתבע עליו, אלה לא יכולים להיות מוגשים לראשונה בסיכומים, דינם ככל ראיה, הצריכה להיות מוגשת במהלך המשפט או צריכים להיות מצורפים לתצהיר התובעת.[2]
ב- ת"א (י-ם) 17645/01[3] קבע כב' השופט רפאל יעקובי כי "הוא לא יכול לקבל את טענות הנתבעות, כי קיימת בין תצהיר התשובות לשאלון לבין עדות התובע סתירה כזו שיש בה להוביל למסקנה שהתובע לא נפגע באופן הנטען על ידיו. בין היתר, אציין, כי במה שצויין בסעיפים 13 ו- 14 לסיכומי התובע, המקובל עלי, יש כדי לתמוך בכך. במיוחד אמורים הדברים, כשלאחר כל השתלשלות העניינים בנושא השאלון החליט בא-כוח הנתבעות להסתפק במה שנוגע לשאלה 64 (פרוטוקול מיום 14.12.03, עמ' 1), וחזר בו מכוונתו המקורית (שנרשמה בפרוטוקול ישיבת 13.11.03) להגיש את כל השאלון ואת כל התשובות. אכן, ככלל, הנתבעות אינן חייבות להגיש את מכלול השאלון והתשובות, וזכותן להיות סלקטיביות בהקשר זה, בכפוף להוראת תקנה 111 לתקסד"א. עם זאת, כשהן משליכות את עיקר יהבן על השאלון, וכשחלה ההשתלשלות שתוארה לעיל, יש למה שנאמר לעיל משמעויות לחובת הנתבעות. זאת בנוסף לעצם העובדה שבמעט שאליו הפנו הנתבעות מתוך השאלון והתשובות אין כדי ללמד מה שברצונן שנלמד".
ב- ע"א 554/72[4] נצטווה המערער להעביר את חלקו בחלקת אדמה על-שם המשיב. בכתב הגנתו לא העלה המערער גרסה לצידוק סירובו להעביר את הממכר. המשיב פנה לרשם בית-המשפט בבקשה להתיר לו להציג למערער שאלון. המערער הוזמן להתייצב בפני הרשם, אך לא בא, ואז הורה הרשם כי על המערער להשיב על השאלון תוך 30 יום. המערער לא הגיב. בית-המשפט החליט למחוק את כתב ההגנה. המערער פנה בבקשה לבטל את ההחלטה בה נמחק כתב ההגנה. לביסוס בקשתו עשה תצהיר בו נאמר, שצו הרשם לא נמסר לו, אלא נמסרה לו בקשת המשיב למחיקת ההגנה, עשה המערער את המוטל עליו והשיב בתצהיר על השאלון ואף שלח את התצהיר במישרין לבית-המשפט.
בעניין זה צפה השאלה האם ניתן להשתמש בתשובות לשאלונים כראיות?
בית-המשפט קבע כי בעל-דין שעשה תצהיר כדי להשיב על שאלון, חייב להמציא את התצהיר לבעל-דין יריב, אשר השיג את הצו המחייב אותו להשיב על השאלון. אין מקומו של תצהיר כזה בתיק בית-המשפט, אלא על-פי תקנה 111 לתקסד"א, הברירה בידי בעל-דין יריב היא, אם ובאיזה מידה הוא חפץ להשתמש בתשובה על שאלותיו ולעשותן ראיה במשפט.
___________
[1] ת"א 17645/01 עידו סיקרון נ' גזית אחוזה-יסמין בע"מ, פדאור 04(6) 886 (2004).
[2] ת"א 42100/01 דיזנהויז סיטונאי תיירות בע"מ נ' דרך המשי נסיעות ותיירות בע"מ, פדאור 03(8) 153 (2003).
[3] ת"א (י-ם) 17645/01 עידו סיקרון נ' גזית אחוזה-יסמין בע"מ ואח', תק-של 2004(2) 11819 (2004).
[4] ע"א 554/72 רופמן נ' יבלונסקי, פ"ד כח(1) 434 (1974).