botox

גילוי מסמכים מוקדם בתובענה בסדר דין מהיר

תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"214ח. גילוי מסמכים מוקדם (תיקון: התשס"א(5))

(א) לכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יצרף בעל דין רשימה של המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו, ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.

(ב) היה המסמך מצוי ברשות מגיש כתב הטענות יצרף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות; לא היה המסמך מצוי ברשותו, יציין בתצהיר בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.

(ג) הוראות פרק ט' לא יחולו על תובענות בסדר דין מהיר, למעט תקנות 102, 103 ו- 119, בשינויים המחוייבים; לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת-משנה (ב) תחול לגביו תקנה 114א, בשינויים המחוייבים."


על-פי תקנה 214ח(א) לתקסד"א בעל דין המגיש כתב טענות נדרש לצרף לו רשימה של מסמכים הנוגעים לעניין הנדון בתובענה.

על-פי תקנה 214ח(ב) לתקסד"א אם היה המסמך מצוי ברשות מגיש כתב הטענות, על בעל הדין לצרף תצלום או העתק שלו לכתב הטענות. במקרה ולא היה המסמך מצוי ברשות בעל הדין, על בעל הדין לציין בתצהיר בידי מי, למיטב ידיעתו, המסמך מצוי.

על-פי תקנה 214ח(ג) לתקסד"א הוראות פרק ט' לתקסד"א, העוסק בהודיות, שאלונים וגילוי מסמכים, לא יחולו על תובענות בסדר דין מהיר, למעט מספר תקנות כגון תקנה 119 לתקסד"א העוסקת בטענת חסיון. בנוסף תקנה זו קובעת כי תקנה 114א לתקסד"א תחול על בעל דין שלא צירף מסמך כנדרש בתקנה 214ח(ב) לתקסד"א.

ב- בש"א (י-ם) 4334/07[45] קבע כב' השופט מ' בן-עטר כי מש"עסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, שבו לא רק שעל בעל דין לצרף לכתב טענותיו רשימת גילוי מסמכים, אלא שעליו אף לצרף לכתב טענותיו גם העתק או תצלום של כל מסמך אשר מצוי ברשותו ואשר מוזכר ברשימת הגילוי (תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ואם לא עשה כן, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו, אלא ברשות שבית-המשפט יתן לאחר שיווכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו (תקנות 214ח(ג) סיפא ו- 114א לתקנות סדר הדין האזרחי)".

ב- ת"א (ת"א-יפו) 706010/05[46] קבע בית-המשפט כי: "תקנה 214ח(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, לא מאפשרת לשלוח שאלון לבעל הדין שכנגד, או לבקש מבית-המשפט ליתן צו, המורה לצד שכנגד להשיב על שאלון" ולכן הבקשה למילוי שאלון נדחית.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 67931/04[47] נפסק מפי כב' השופטת מיכל ברק-נבו:

"דיון

12. התביעה שבפני הוגשה, כאמור, בסדר דין מהיר, בהתאם לפרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). ...

13. כך נאמר בספרם של רחמים כהן ומנחם קליין סדר דין מהיר בבית-משפט השלום (נבו הוצאה לאור בע"מ, התשס"ה-2005) (להלן: כהן וקליין) עמ' 39-40:

'העובדה שמדובר בסדר דין מהיר בתובענה המוגבלת לסך של 50,000 ש"ח, אינה מפחיתה מחשיבות גילוי המסמכים וחשיפת האמת ואינה גורעת מזכות הצדדים לעיין במסמכים הרלבנטיים לתובענה.'

14. הבקשה שבפני הינה בקשה לסטות מסדרי הדין הקבועים לעניין תביעות מעין זו. האם יש מקום להיעתר לבקשה זו?

קבע כב' השופט עציוני:

'אשר לליברליות בשמירה על קיום תקנות סדר הדין ולנטיית בית-משפט זה שלא לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי, נטיה זו מצאה לה ביטוי הולם ב- ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479, לו הייתי שותף גם אני ואשר בו אמר השופט ברנזון כי 'הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן'.

אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה – מקיימן, לא רוצה – אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן.' (ע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר, פ"ד כו(1) 320, 325)

עם זאת, כדברי כב' הרשם אוקון (כתוארו אז):

'סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן.' (בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח', פ"ד נד(4) 702, 705)

15. על-מנת לקבוע, אם בפני מקרה, המחייב הקפדה, או שמא מקרה המצדיק גמישות, יש לבדוק מה מטרת ההוראה ממנה מבקשים לסטות.

'ההתייחסות של סדרי הדין למי שסוטה מהוראותיהם, עשויה להיות פועל יוצא של איזון של אינטרסים שעל בית-המשפט להפעילו במקרים רבים. בכך אין סדרי הדין שונים מהדין המהותי. אכן, בצד הוראות טכניות שונות כולל הדין הוראות דיוניות המגשימות מדיניות, ואי-אפשר להכריע בשאלה פלונית העומדת על הפרק כל עוד לא נתלבן הרעיון העומד מאחורי ההוראה.' (ע"א 3857/96 יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2) 706, 711, מפי כב' המשנה לנשיא ש' לוין)

16. תביעה זו הוגשה, כאמור לעיל, בסדר דין מהיר. 'סדר הדין המהיר מיועד לקצר את משך ההתדיינות בתובענות בסכומים נמוכים, ולהוזיל את העלות הכרוכה בניהולן, מתוך תפיסה שבתובענות אלה יש חשיבות יתרה למשך ההתדיינות ולעלויות הכרוכות בה, לצורך השגת המטרה של עשיית צדק עם בעלי הדין' – מתוך דברי ההסבר לתקנות (להלן: דברי ההסבר), כפי שהובאו בנספח ב' לספרם של כהן וקליין.

17. עוד מתוך דברי ההסבר:

'הניהול השיפוטי (Case Management) הינו שיטה לניהול הליכים משפטיים מיום הגשתם לבית-המשפט ועד לסיום ההתדיינות, באופן שנועד להביא לחיסכון בזמן ובמשאבים של ציבור המתדיינים ופרקליטיהם ושל מערכת בתי-המשפט. שלושה מעקרונות השיטה הבאים לביטוי באופן בולט בתקנות הינם: האחד, התאמת סוג התובענה למסלול בו היא מתבררת; השני, שימת דגש על הכנת התובענה בשלבים המוקדמים של ההליך כדי לנסות ולהגיע במהלכם לסיום הסכסוך או לצמצם את המחלוקות, ועל-ידי כך להפחית את המשאבים והזמן שיידרשו לסיומו ... השלישי, הגברת שליטת השופט על ניהול ההליך, הן כדי להבטיח שימוש מושכל והוגן בסדרי הדין – לרבות הפניה לגישור – והן בהיותו נאמן הציבור המופקד על ההתדיינות בבית-המשפט.

...

באשר לעיקרון השני, התקנות מנסות להביא את בעלי הדין להכין את התובענה כדבעי לפני תחילת הדיון באמצעות חיובם בהגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים וגילוי מסמכים, קביעת מועדים לביצוע פעולות שונות לקראת הדיון, קביעה מראש של מועד הדיון בתובענה, קיום ישיבה מקדמית ועוד. זאת, הן כדי שבית-המשפט יוכל לקיים דיון יעיל ולסיימו במהירות, והן כדי לעודד מגעים לפשרה בשלב מוקדם של ההליך עוד לפני הדיון בבית-המשפט; עם זאת נקודת המוצא היא כי לא רצוי להטיל את כל עבודת ההכנה מייד עם הגשת כתבי הטענות, שכן הדבר מכביד יתר על המידה, גורם טרחה והוצאות שיחסכו במקרה שתושג פשרה, ובנוסף, הדבר עלול להפחית את התמריץ של בעלי הדין להתפשר כי 'ממילא כל העבודה נעשתה'. בדוח ועדת רביבי צויין כי 'יש להביא למצב שבו, במועד המוקדם ביותר האפשרי, יהיה מצוי בידי בעלי הדין, ומונח בפני בית-המשפט, מלוא החומר הראייתי הנדרש, וזאת תוך איזון בין מידת המאמץ והמשאבים הנדרשים להכנתו לבין הסיכוי להביא לפתרון בהשקעה נמוכה יותר'.'

18. מטרת גילוי המסמכים המוקדם הינה, אם כן, יעול הדיון וקיצורו, מתוך תפיסה שבתובענות שסכומן הכספי נמוך, יש חשיבות יתרה למשך ההתדיינות ולעלויות הכרוכות בה. זאת, כמובן, לצורך הגשמת המטרה של עשיית צדק עם בעלי הדין. הבאת הצדדים למצב שבו מרבית הקלפים יהיו גלויים מראש בשלב מוקדם, תעודד גם מגעים לפשרות ותייתר, בחלק גדול מהמקרים, הגעה לדיון בבית-המשפט.

19. החשיבות היתרה שהוענקה למהירות וליעילות בתביעות בסדר דין מהיר נלמדת, כמובן, גם משמו של ההליך – "סדר דין מהיר", והן מההוראות הנוספות בפרק טז 1, בהן: קציבת מועדים מקוצרים לעניינים מסויימים (למשל – תקנה 214י, לפיה הדיון בתובענה ייקבע לא יאוחר מ-6 חודשים ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון), צורך בהיתר בית-משפט להגשת הודעה לצד ג', הקביעה כי הדיון בתובענה יסתיים ביום אחד (תקנה 214יד(א)), הקביעה כי סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל-פה ביום הדיון, לאחר סיום הבאת הראיות (תקנה 214טו), ההוראה כי פסק-הדין ינתן תוך 14 יום, לכל היותר, וינומק באופן תמציתי (תקנה 214טז), ועוד.

מן הכלל אל הפרט

20. עסקינן בתביעת תחלוף (או "שיבוב", בלשון העוסקים בתחום), שכמוה מוגשות רבות לבית-המשפט. מדובר בסוג תיקים, בהם – בבית-משפט זה – בדרך-כלל מופיעה קבוצה קבועה של עורכי-דין, המייצגים את חברות הביטוח בתיקים אלה, הנמצאים פעם בצד זה של המתרס, כתובעים, ופעם בצד זה, כנתבעים. ככלל, ניתן לומר, שאין הצדדים מקפידים יתר על המידה, בינם לבין עצמם, על דקדוקי סדרי הדין, ואינם נוהגים להעלות טענות פרוצידורליות בתיקים אלה. ואולם, אין בכך כדי להצדיק מקרים של הכנה לא מוקפדת של כתבי טענות. מעבר לטעמים הברורים שבגללם יש להגיש כתבי טענות כראוי לבית-המשפט, יש להוסיף, כי לעיתים קרובות, הכנה נכונה של כתב הטענות, המלווה בבירור אמיתי מטעם עורך-הדין של עובדות המקרה, עם בעל הדין אותו הוא מייצג (או עם העד העיקרי למשל – הנהג, כאשר מדובר בתביעת תחלוף של חברת ביטוח בקשר לתאונת דרכים), וכן עשיית מאמץ אמיתי להשיג את כל המסמכים הרלבנטיים ועיון מעמיק בהם, עשויים לייתר את ההתדיינות במקרים רבים, ובוודאי – לייעל אותה.

21. בתביעה זו שבפני, אין מחלוקת כי המסמכים הנחוצים להוכחת נזק כספי לתובעת לא נמסרו עד כה: לא בשלב הגשת התביעה, לא במענה להחלטת כב' השופטת פלינר ולא בשלב ההוכחות. חוות-דעת השמאי בצירוף פוליסת הביטוח (שכאמור – לא נמצאת בפני בית-המשפט, אך כנראה נמסרה לבא-כוח הנתבע), אין די בהם כדי להוכיח את עצם התשלום על-ידי התובעת, ובוודאי לא את שיעור התשלום.

22. הבקשה להאריך את המועד להגשת המסמך הרלבנטי הועלתה רק בתשובה לסיכומי הנתבע, אחרי תום שלב ההוכחות. בא-כוח הנתבע, יש לומר, נהג בהגינות. הוא לא הסתפק בהעלאת טענה סתמית בכתב ההגנה, שתותיר לו פתח להעלות טענה בעניין זה "בדקה ה-90", אלא הגיש, ביחד עם כתב ההגנה, בקשה למחיקה על-הסף בשל אי-צירוף מסמכים מהותיים, בהם הוראות התשלום. ניתנה החלטה בעניין, לפיה על התובעת לצרף את המסמכים והתובעת הודיעה כי מסרה אותם לנתבע. הוראות התשלום, אף שהוזכרו בכתב התביעה וברשימת גילוי המסמכים של התובעת – לא צורפו.

23. האיחור בבקשה שבפני רב ביותר. התובעת לא העלתה טענה, כי היה הצדק סביר למחדל (לשון תקנה 114א), זולת אי-ידיעתה שהמסמך חסר. טענה זו אינה יכולה להשמע, כאשר המסמך הוזכר מפורשות הן בכתב התביעה, הן ברשימת גילוי המסמכים של התובעת והן בבקשת הנתבע למחיקה על-הסף. המסמך לא הוזכר על-ידי התובעת ברשימת המסמכים שמסרה לנתבע (נ/3). כיצד סברה שהוא מצוי בידי הנתבע, אם הוא ביקש אותו ממנה, והיא לא מסרה לו אותו?

24. מעבר לכך, אכן נראה לי, כי לא מדובר בעניין פרוצידורלי גרידא, אלא במקרה שבו אי-מסירת המסמכים הרלבנטיים במועד גרם לפגיעה ביכולת הנתבע להעלות טענותיו ולכלכל צעדיו מבעוד מועד.

הכרעה

25. החלטתי שלא להיעתר לבקשה ליתן לתובעת ארכה להגיש את המסמך להוכחת התשלום שביצעה, שכן האיזון הנכון במקרה זה מביאני להעדיף את ההקפדה על סדרי הדין על פני הגמשתם, וזאת – מהטעמים הבאים:

א. התביעה היא בסכום של 6,565 ש"ח. התובעת היא חברת ביטוח, הנתבע – אדם פרטי.

ב. התובעת בחרה להגיש תביעתה בהליך של סדר דין מהיר ועליה לעשות את המאמצים הראויים מצידה, לרבות עמידה בתנאי ההליך לעניין גילוי, כדי לזכות ביתרונותיו.

ג. מדובר בתביעה על סכום לא גבוה, אף ביחס לתביעות בסדר דין מהיר, שאכן ראוי היה לה שהדיון בה יסתיים בישיבה אחת, וכך היה קורה, אלמלא מחדל התובעת.

ד. לתובעת ניתנה הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, כאשר ביקש הנתבע למחוק את התביעה על-הסף, תוך "מיקוד הזרקור" על היעדר מסמכים מהותיים, לרבות המסמך דנן.

ה. השופטת פלינר קבעה, כי 'במידה והמסמכים מצויים בידי התובעת – תצרפם לתגובה...'. התובעת לא עשתה כן, ותחת זאת – הודיעה לבית-המשפט, בהודעה לאקונית, אליה לא צורפו המסמכים, כי 'מסרה למבקש את המסמכים המצויים בידיה'.

ו. למרות ההודעה האמורה, התובעת לא מסרה לנתבע את המסמכים המצויים בידיה, אלא רק את חלקם – כעולה ממכתב התובעת שנשלח לנתבע עם המסמכים ביום 7.2.05 (נ/3). הוראות התשלום לא נכללו בחומר שנמסר.

ז. התובעת לא מסרה את המסמך גם בדיון שהיה בפני (ישיבה מקדמית + הוכחות), עד שקם בא-כוח הנתבע, בשלב הסיכומים, וביקש לדחות את התביעה בהיעדר הוכחה לנזק.

ח. מדובר במסמך, שבתגובה לו, ייתכן שהנתבע היה נערך אחרת להוכחות. באי-מסירתו יש כדי לפגוע בזכויותיו המהותיות של הנתבע.

ט. היענות לבקשה להוסיף את המסמך כעת, תאריך עד מאוד את ההליך ותסרבל אותו. כב' השופטת פלינר קבעה כבר בהחלטתה מיום 14.2.05, כי עם הגשת המסמכים, יהיה הנתבע רשאי להגיש השלמה לכתב ההגנה. בנוסף, הודיע בא-כוח הנתבע בדיון, כי אם אתיר הגשת המסמך – יבקש לקבוע מועד נוסף להוכחות, כדי לאפשר לנתבע להביא עדים, ככל שימצא לנכון, לאחר שיראה את המסמך, ובקשתו – בדין היא.

26. התוצאה אליה הגעתי תביא, אמנם, לדחיית התביעה, אך בעיני – יפים לעניין זה דברי כב' השופט טירקל:

'אין לנהוג בסלחנות כלפי בעל דין המזלזל בסדרי הדין ודש אותם בעקבו, על סמך ההנחה שלעולם ישתדל בית-המשפט למנוע עיוות דין וסופו שימחל לו על זלזולו.' (רע"א 3479/99 להב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מתוך מאגר נבו))

27. אינני מקבלת את טענת בא-כוח התובעת, כי ניתן ללמוד על נזקי התובעת ותשלומיה למבוטח מהפוליסה ודוח השמאי לבדם. התוצאה היא שלא הוכח שהתובעת שילמה למבוטח, שבנעליו ביקשה לבוא, ולא הוכח מהו שיעור התגמולים ששולמו – אם שולמו.

קובע סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח:

'62. (א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.'

רכיב התשלום למבוטח ושיעורו הינו חלק מעילת התביעה בתביעת תחלוף, כגון זו שבפני, ורכיב זה, כאמור, לא הוכח.


סוף דבר

28. לאחר שהגעתי למסקנה שאיני נותנת ארכה לתובעת לצרף הוכחותיה בעניין התשלום למבוטח, ומאחר שלא הוכח רכיב מרכזי בתביעה, דין התביעה להידחות."

נשאלת השאלה האם הוצאת פרק ט' לתקסד"א מתחולת התובענות המתנהלות בסדר דין מהיר, פוגעת פגיעה קשה ביכולת ההתגוננות של הנתבע? תשובה לכך היא שלילית. ובמה דברים אמורים.

ראשית על פניה אין התקנה פוגעת ביכולתו של מי מהצדדים לנהל את התובענה כדבעי, הואיל ותקנות 214ח(א) ו- 214ח(ב) לתקסד"א ממלאות את החסר לפיהן תחת תצהיר גילוי מסמכים כאמור בפרק ט', באה רשימה של המסמכים.

שנית, על-פי תקנה 214ח לתקסד"א שני בעלי הדין אינם יכולים לשגר שאלונים זה לזה.