הלכות בתי-משפט

1. האם ניתן במסגרת תביעה נגזרת לאפשר הליך של גילוי ועיון במסמכים
ב- בש"א (ת"א-יפו) 18044/08[1] נפסק מפי כב' השופט איתן אורנשטיין:

"החלטה

1. המבקש, הגיש תביעה נגזרת נגד המשיבים, בקשר עם הסכם מיום 13.2.06 (להלן: "ההסכם"), לפיו מכר בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), 15.83% מהון המניות (להלן: "המניות"), של חברת אפריקה ישראל בע"מ (להלן: "החברה"), למשיב או מי מטעמו (להלן: "לבייב"). בהתאם להסכם נמכרו המניות תמורת הסך של 1,119,713,889 ש"ח. עוד הוסכם כי העסקה תושלם עד ליום 31.3.06.

2. בקליפת האגוז אציין כי לעמדת המבקש, במהלך המשא-ומתן לכריתת ההסכם, הסתיר לבייב ומכל מקום, לא גילה, מידע מהותי לבנק, לפיו שווי חטיבת הנדל"ן, של החברה ברוסיה, עולה לכדי סך של 3 מיליארד דולר, שהוא לטעמו של המבקש בגדר מידע מהותי שהיה על לבייב לגלות (להלן: "המידע המהותי"). לעמדת המבקש, המידע המהותי היה בידיעת לבייב, מכוח היותו בעל השליטה בחברה ובהכירו את מצבה ורכושה. המבקש גורס כי כתוצאה מהסתרת המידע המהותי, נמכרו המניות בשווי מופחת במידה ניכרת ונגרם לבנק נזק ישיר בסכום של כ-158 מיליון ש"ח ונזק עקיף בסך של כ- 55 מיליון ש"ח.

לאור כל האמור, טוען המבקש כי יש לבנק עילות תביעה כנגד לבייב, ובכלל זה, חוסר תום-לב בניהול משא-ומתן, מצג שווא רשלני, עשיית עושר ולא במשפט. עוד מייחס המבקש ללבייב הפרת חובות של נושא משרה בחברה כלפי הבנק, בכובעו של הבנק כבעל מניות בחברה, כמו גם קיפוח מיעוט ועוד.

בנסיבות אלה, עתר המבקש, המחזיק ב- 10,487 ע.נ. מניות של הבנק, לאשר לו הגשת תובענה נגזרת, בשם הבנק נגד לבייב.

לבייב, בתגובתו לבקשה לאישור תביעה נגזרת הנתמכת בתצהירו של לבייב ושל מר אבי ברזילי סמנכ"ל הכספים של החברות מקבוצת אפריקה ישראל (להלן: "ברזילי"), וחוות-דעת של פרופ' ברנע, חולק על טענות המבקש וסבור שאין בידו עילת תביעה. לא ראיתי צורך להרחיב בעניין לצורך הבקשה שלפניי. די אם אציין כי לעמדת המשיב לא הוסתר כל מידע מהותי. זאת ועוד, לעמדת לבייב הנכסים ברוסיה, נשוא המידע המהותי, מהווים השקעה בעלת סיכון רב; בעת הרלבנטית הנכסים רק נרכשו, טרם התחלת הבניה עליהם, בהיעדר אישורי בניה ולא ניתן היה לאמוד את שווים כנטען על-ידי המבקש; המידע בנוגע להשקעות היה ידוע לציבור המשקיעים כמו גם פורסם מידע נוסף מעבר לנדרש ועוד. לבייב אף גורס כי גם אם הוסתר מידע, אזי אין קשר סיבתי בין אי-הגילוי, המוכחש כאמור, לבין הנזק הנטען.

3. בהמשך, הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התובענה הנגזרת (בש"א 2119/07), וזאת בעקבות מידע מהותי נוסף שנודע לו מתצהיר של מר אבי ברזילי, שהוגש בתמיכה לתגובה. לפי התצהיר, נדונה אפשרות של הנפקת חברת בת של החברה, בעלת נכסי הנדל"ן ברוסיה, נשוא בקשת התביעה הנגזרת, ובגדר זאת, הוכן מכתב סקירה על-ידי דויטשה בנק מגרמניה (להלן: "מכתב הסקירה" ו- "בנק ההשקעות" בהתאמה), שעסק באפשרות הנפקת חברת הבת בבורסה לניירות ערך בלונדון (להלן: "המידע הנוסף"). לפי מכתב הסקירה, שנשלח לחברה במייל ביום 23.6.06, דהיינו עוד קודם להשלמת העסקה נשוא הסכם מכירת המניות ללבייב, הציע בנק ההשקעות, לקדם את ההנפקה על בסיס שווי ברוטו של נכסי החברה ברוסיה, בהיקף של כ- 2.7 עד 3 מיליארד דולר. החברה דווחה על מכתב הסקירה בדו"חות 2005 שפורסמו ביום המסחר שלאחר קבלתו, כנטען על ידה, תוך שציינה כי משמעות הנתונים האמורים משקפים שווי חברה של כ- 1.3 עד 1.6 מיליארד דולר ותוך הסתייגויות שונות, לרבות השפעות שוק על הנתונים, חוסר ודאות, שינוי בעקבות גורמים חיצוניים או גורמי סיכון שונים.

בקשת התיקון נדונה לפני כב' השופטת צ' ברון, אשר נעתרה לבקשה בהחלטתה מיום 12.2.08, בין היתר מחמת השלב המוקדם בו מצוי ההליך, והרלבנטיות של נשוא התיקון. בהמשך, פסלה כב' השופטת ברון את עצמה מלדון בתובענה שהועברה לפניי.

4. המשיב טוען שהמשיבים הפורמליים, בעלי תפקידים בבנק, לא עשו דבר עם פרסום המידע הנוסף, חרף חובתם הנטענת בעניין, ובכך הפרו את חובת הזהירות ומכאן חבותם לשלם לבנק את הנזק שנגרם לדעת המבקש. המבקש עותר להגיש תביעה נגזרת בשם הבנק, גם כנגד משיבים אלה.

5. המבקש הגיש בקשה לחיוב המשיבים בגילוי מסמכים ספציפיים, לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), היא הבקשה נשוא החלטתי.

המסמכים המבוקשים על-ידי המבקש הם תדפיס הודעת המייל שהגיע לידי ברזילי לה נלווה מכתב הסקירה, העתק ההודעה לפיה הודיעה החברה ללבייב כי התקבל בידיה מכתב הסקירה, פרוטוקולים של ישיבת דירקטוריון החברה בהן נדון מכתב הסקירה וכן תכתובות עם בנק ההשקעות.

6. לבייב מתנגד לבקשה. לדידו, אין מקום לבקשה לגילוי מסמכים במסגרת תביעה נגזרת, כי הבקשה מוגשת בחלוף המועד הקבוע בתקנות, ובנוסף שלא הונחה תשתית ראייתית המבססת את הבקשה לגופה.

גילוי ועיון מסמכים בתביעה נגזרת, האפשרי?

7. השאלה הראשונה הדרושה לעניין הינה האם ניתן במסגרת תביעה נגזרת לאפשר הליך של גילוי ועיון במסמכים.

מעיון בהלכה עולה כי הסוגיה טרם הוכרעה לגופה בבית-המשפט העליון, ואילו בבתי-המשפט המחוזיים נחלקו הדעות. אציין כי ב- ת"א (ת"א) 1931/00 שטרית נ' אריסון, סבר כב' השופט ישעיה כי בטרם אושרה הגשת התביעה הנגזרת אין למבקש זכות לעיון וגילוי במסמכים. דעה אחרת הושמעה על-ידי כב' השופט ד"ר בנימיני ב- ה"פ (ת"א) 812/04 בן יקר נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ, תק-מח 2006(1) 4550.

מצדד אני בגישה המכירה באפשרות גילוי מסמכים גם בשלב המוקדם של הגשת התביעה הנגזרת ומצטרף אני לדעה כי יש להגביל זאת רק למסמכים הדרושים לשלב בו מצוי ההליך, קרי, בירור הבקשה בהבדל מבירור התביעה עצמה (ראה ה"פ 812/04 בן יקר הנ"ל בסעיף 7).

מסקנתי תואמת את ההלכה הרווחת בדבר שקיפות והצגת מלוא המסמכים, כפוף לחריגים וכפי שבאה לידי ביטוי בדברי כב' השופט רובינשטיין ב- רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל, תק-על 2007(4) 1680:

'כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל.'

לא למותר לציין כי במסגרת התדיינות אזרחית, יש להבטיח גילוי מסמכים רחב ככל הניתן, שכן ביסודו של ההליך נמצאת חשיפת האמת. הליכי גילוי המסמכים קובעים שלכל צד שמתדיין קמה הזכות לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, על-מנת לייעל את ההליך המשפטי (ראה לעניין זה ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793 וכן רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54).

טעם נוסף למסקנתי מושתת על פסיקת בית-המשפט העליון עת נדרש לבירור זכות תובע בהליך תביעה נגזרת לקבל מסמכים במסגרת רע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', תק-על 2006(3) 5062, באותו מקרה, דחה בית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים במסגרת הליך של בקשה לאישור תביעה נגזרת. כב' השופט גרוניס קיבל את בקשת רשות הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, לפי שלטעמו היה על בית-המשפט המחוזי לעיין במסמכים שהתבקשו ואשר לגביהם נטען לחסיון. אמנם בית-המשפט העליון לא נדרש לשאלה האם ניתן היה לבקש גילוי ועיון במסמכים במסגרת השלב של אישור התביעה הנגזרת, אך מכלל ההכרעה שעל בית-המשפט לבדוק את מהות המסמכים שהגילוי והעיון בהם מבוקש, נלמד שהליך כאמור אפשרי שכן אחרת, יש להניח שבית-המשפט העליון היה פוסק שאין מקום לקבל את רשות הערעור ומחזיר את התיק לבחינת המסמכים.

זאת ועוד, ניתן להקיש לענייננו גם מההלכה הפסוקה המכירה בהליך הגילוי והעיון של מסמכים בתביעות ייצוגיות. בדומה, גם בהליכים אלה, תנאי מקדמי הינו שעל התובע הייצוגי לעבור את מחסום ההכרה בתביעתו "כתביעה ייצוגית", ובטרם דיון בתובענה עצמה. לעניין זה אפנה לרע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס בע"מ ואח', תק-על 2003(2) 2033, בו נקבע כי ניתן להורות על גילוי ועיון במסמכים גם בהליך של בקשה לאישור תביעה ייצוגית, ובכפוף לסייגים הבאים:

'ראשית, הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד ראוי שתתייחס אך ורק למסמכים שהם רלבנטיים לשלב זה של ההליך – דהיינו, רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. על התובע מוטלת החובה לשכנע את בית-המשפט כי זה טיבם של המסמכים אשר גילויים מבוקש על ידו. שנית, כדי למנוע בקשות סרק, שכל מטרתן פגיעה בנתבע, על בית-המשפט לוודא, עובר למתן צו הגילוי, כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילה אישית כנגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. שלישית, על צו לגילוי ועיון בשלב זה יוחלו המגבלות המוטלות על צו-גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון. במסגרת זו, יש לשים-לב במיוחד להבטחתה, במידת הצורך, של שמירת סודיות מסמכי הנתבע שימסרו למבקש. זאת על-מנת שהתביעה הייצוגית לא תשמש כלי לחשיפת סודות מסחריים.'

סבורני כי יש להחיל על דרך ההיקש, את ההלכה לעניין גילוי ועיון במסמכים אשר נקבעה באשר להליך אישור תביעה ייצוגית, גם לעניין תביעה נגזרת. בשני ההליכים כאחד, מצוי בית-המשפט בשלב של אישור הליך מקדמי כתנאי מקדים לבירור התובענה, בשניהם כמו גם ככל תביעה אחרת, נכון יהיה אם המחלוקות ימוקדו כבר בתחילת ההליך, ועל-מנת לייעלו ולקדמו ובכך לחסוך בזמן שיפוטי וזמנם של הצדדים.

לא התעלמתי מדברי כב' השופט ישעיה, בעניין ת"א 1931/00 אריסון הנ"ל, לרבות הבחנה ממקרה רע"א 10052/02 טלבי. לעניין זה די אם אציין כי בית-המשפט העליון במסגרת הערעור על פסק-הדין שניתן ב- ת"א 1931/00 אריסון הנ"ל, ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון, תק-על 2006(3) 2799, הסתייג מהקביעה הגורפת של בית-המשפט המחוזי לפיה אין לאפשר הליכי ביניים של גילוי ועיון במסמכים וכדברי בית-המשפט בסעיף 10 לפסק-הדין:

'יחד עם זאת אציין, כי עמדתו של בית-המשפט המחוזי במקרה דנא, השוללת באופן מוחלט מתן צו לגילוי מסמכים ולעיון בהם, נראית לי מרחיקת לכת. דומה, כי יהיו מקרים לא מעטים בהם יהא מקום להליכי גילוי ועיון בהיקף מסויים כבר בשלב בו נדונה הבקשה וספק אם יש לשלול לחלוטין את כוחו של בית-המשפט ליתן צו שכזה.'

זאת, במצטבר לכל השיקולים עליהם הצבעתי, מטים את הכף לקביעה לפיה בכפוף למגבלות הדרושות, ניתן לחייב בגילוי מסמכים ועיון בהם גם בתביעה נגזרת.

לפיכך, לטעמי אין מניעה להחיל את כללי הגילוי והעיון גם בהליך תביעה נגזרת ותוך יישום המגבלות הרלבנטיות למהות הליך זה, קרי, מסמכים הדרושים לשלב אישור התביעה הנגזרת בלבד וקיום תשתית מספקת לתביעה.

חלוף המועד

8. לעמדת לבייב, לא עמד המבקש במועד הקבוע להגשת הבקשה וכמתחייב בתקנות. לעניין זה נטען כי בהתאם לתקנה 120(א), בקשה כאמור יש להגיש תוך 30 יום מיום דחיית הפניה לגילוי ועיון במסמכים. ביישום למקרה שלפני, טוען לבייב כי המבקש פנה בדרישה לגילוי מסמכים במכתב בא-כוחו מיום 24.9.07, עליו נענה ביום 22.10.07, ואילו את הבקשה הגיש רק ביום 25.9.08.

לא ראיתי כי המבקש איחר במועד הגשת הבקשה ומכל מקום הבקשה אינה לוקה בשיהוי שיש בו כדי למנוע את הגשתה.

לעניין זה אציין כי הבקשה מוגשת לפי תקנה 113 לתקנות לפיה ניתן להגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים בכל עת, והיא אינה מוגבלת במועדים הנקובים בתקנה 120. זאת ועוד, אין עסקינן בתביעה אזרחית בה מתקיימת ישיבת קדם משפט אשר במהלכה ניתן לעיתים להשלים את בקשות הביניים מן הסוג הנדון וכקבוע בתקנה 143(3) לתקנות. לכן גם מטעם זה, אין למנוע מהמבקש את זכותו בעניין. עוד אוסיף כי קיימות נסיבות בהן רשאי בית-המשפט להיעתר לבקשה גם לאחר שחלפו המועדים לכך (רע"א 23692/90 הלבור תעשיות בע"מ נ' מילקובסקי, פ"ד מד(4) 285, 288; ספרו של השופט גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) פרק י"ג סימן ג').

מעל לדרוש, המסמכים שגילויים מבוקש, עוסקים בעיקר במידע המהותי הנוסף, אשר הוסף לבקשה לאישור התביעה הנגזרת בעקבות בקשת התיקון ובהתאם להחלטה שניתנה בעניין ביום 12.2.08. התגובה המתוקנת הוגשה רק ביום 14.9.08, והבקשה נשוא החלטתי, הוגשה סמוך לאחריה ביום 25.9.08. מכאן, שאין כל שיהוי או עיכוב שניתן לראות בו כטעם שלא להתיר את הגשת הבקשה.

קיום תנאי סף ובכלל זה תשתית ראייתית לכאורה

9. כאמור, אחד התנאים למתן צו עיון במסמך בהליך המקדמי של אישור התביעה כנגזרת הוא קיום תנאי סף של התביעה ובגדרם תשתית לכאורה התומכת בקיומה של עילת תביעה.

לטעמי הרחיבו הצדדים מעבר לדרוש בנושא קיומם של תנאי סף כמו גם תשתית ראייתית לכאורה, ובגדר זאת הפניות למסמכים קיימים וכאמור בין היתר בסעיפים 39 לבקשה וסעיפים 30 ואילך לתגובה. בשלב זה של הדברים, לא נדרש בית-המשפט לבחינת הטענות לפני ולפנים על-מנת להגיע לידי מסקנה נחרצת לפיה תצלח דרכו של התובע באישור התביעה כנגזרת. ניתן להסתפק בדרישה פחותה יותר, ובאופן שדי בקיומה של תשתית ראייתית ראשונית בלבד כמו גם התקיימות תנאי סף להצלחת הבקשה. בדיקה ובחינה מעמיקה יותר ייעשו במסגרת הבקשה עצמה לאישור התביעה כנגזרת ובמסגרת זאת גם חקירת מצהירים במידת הצורך כמו גם בחינת הראיות ומתן משקל מתאים לראיות השונות.

לענייננו, המבקש טוען כי במידע הנוסף, יש כדי לבסס את טענתו לפיה היה מקום לתמורה בסכום ניכר מזה שהוסכם בין לבייב לבין הבנק עבור המניות. עצם טענת המבקש, דהיינו שהיה מקום לתמורה גבוהה יותר, היא לשלב מאוחר יותר של הבקשה עצמה לאישור התביעה הנגזרת, והטענה תדרש לבדיקה מעמיקה יותר, לעת ההיא. אין מקום בשלב זה לבחון הטענות והראיות ובכלל זה חקירות העדים וניתן איפוא להסתפק, בשלב זה, לצורך הכרעה בבקשה לגילוי המסמכים, בכתבי הטענות הקיימים ושיש בכוחם של אלה להקים את התשתית הראייתית הדרושה, כדי להתגבר על מחסום המצאת מסמכים במסגרת הליך הגילוי והעיון. כאמור, לאור הטענה בדבר התמורה הגבוהה יותר לה היה זכאי הבנק לקבל, לפי המידע שנטען כי היה בידי לבייב, יש לאפשר קבלת המסמכים בנוגע למידע הנטען. ברי כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע ממצא לגופו.

זאת ועוד, בית-המשפט (כב' השופטת צ' ברון), שעה שנעתר לתיקון התביעה, בהחלטה מיום 12.7.08 (בש"א 21129/07), הביא בחשבון שיקוליו את טענות הצדדים לעניין התיקון כמו גם השפעתו על עילת התביעה, וזאת בהתאם למבחנים הנוהגים בתיקון כתבי טענות. בגדר זאת צויין במפורש כי קיימת רלבנטיות למידע המהותי הנוסף, נשוא בקשת הגילוי והעיון. גם בכך יש משום נדבך לביסוס הצורך בקבלת מסמכים הסובבים נשוא אותו מידע מהותי נוסף.

לאור מסקנתי זו, שומה עלי לבחון את המסמכים שגילויים מבוקש ובשים-לב לכלל יתר התנאים החלים על גילוי ועיון מסמכים וכקבוע בהלכה:

בחינת המסמכים לגופם

כללי

10. המסמכים המבוקשים, עוסקים רובם ככולם, במידע הנוסף, ובעיקרו מכתב הסקירה, כאשר מבוקש לחייב את לבייב להמציא את המייל הנלווה למכתב הסקירה, את המסמכים באשר למועד בו הודיע החברה ללבייב כי קיבלה את מכתב הסקירה, מסמכים באשר להתייחסות החברה למכתב הסקירה לרבות פרוטוקולים של דיונים אודותיו בדירקטוריון החברה כמו גם תכתובות עם בנק ההשקעות.

לטעמי, קיימת חשיבות בקבלת המסמכים הקשורים במכתב הסקירה, שכן יהיה בכך כדי לשפוך אור על ידיעת הצדדים לעסקה, ובמיוחד לבייב, גם עובר לעסקה עם הבנק, ותוך שער אני לפער במועד של קבלת מכתב הסקירה כנטען על-ידי ברזילי לבין מועד העסקה עם הבנק. המסמכים דרושים לא רק לצורך בחינת ידיעת לבייב על תוכן מכתב הסקירה והשווי של הנכסים ברוסיה לדעת בנק ההשקעות, אלא גם באשר לעיתוי של הידיעה ככל שהיתה לו על כך. ללא קבלת המסמכים, יתקשה המבקש להוכיח את טענותיו וזאת גם לצורך הבקשה לאישור התביעה הייצוגית (ראה רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן, תק-על 2007(4) 4761.

אטעים כי מהמסמכים עולה, בשלב זה, כי לפי המועדים שנקבעו בהסכם אזי עסקת מכירת המניות, הושלמה רק לאחר קבלת מכתב הסקירה בידי החברה, ולכן קיימת חשיבות בקבלת המידע שהיה בידי לבייב עובר ובמהלך חיי העסקה.

מסקנתי דנן היא גם בשים-לב לטענות לבייב לעניין זה, לרבות ההסתייגויות השונות, ובכללן אלה שנזכרו בדיווח שניתן סמוך לקבלת מכתב הסקירה, כמו גם מידעים באשר לשווי הנכסים ברוסיה, עיתוי רכישתם המוקדם, אי-וודאות בדבר השווי ועוד, שכן מקומם של אלה, הוא לשלב מאוחר יותר של בירור הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. לא ניתן לעת עתה, להתעלם מהערכות בנק ההשקעות באשר לנכסים ברוסיה, בהתחשב בכך שעסקינן בבנק השקעות אירופאי מוכר וידוע, שיש לשער שנתן הערכותיו לאחר בחינה ובדיקה של הנכסים, מהותם, פוטנציאל התשואה שלהם, וכמפורט בין היתר בסעיף הערכה שבעמוד 2 למכתב הסקירה. מטעם זה גם לא ראיתי בבקשה משום "מסע דיג", כטענת לבייב.

מן הכלל אל הפרטים:

הודעת המייל

המבקש עותר לקבל את המייל שנלווה למכתב הסקירה. ברזילי בתצהירו טוען כי מכתב הסקירה צורף למייל שנשלח אליו. הואיל ומכתב הסקירה עצמו אינו נושא מועד, ולא ניתן איפוא לדעת אימתי נשלח לחברה, יש מקום לחייב את לבייב לגלותו, ועל-מנת לאפשר למבקש להיערך לעניין המועדים, שיש בהם חשיבות לידיעת הפרטים בדבר שווי הנכסים ברוסיה בעת ההתקשרות שבין הצדדים. זאת ועוד, ייתכן ובמייל המצורף ישנם פרטים נוספים אשר יכולים לשפוך אור על מהות מכתב הסקירה ולסייע בבירור המחלוקת. מעל ומעבר, לא ראיתי כל טעם ענייני בתגובת לבייב שיש בו כדי למנוע את המצאת הודעת המייל, שכן הטענה כי מועד קבלת מכתב הסקירה הופיע בדו"חות כמו גם בתצהיר של ברזילי דווקא שומטת את הקרקע תחת התנגדות לבייב לחשוף אותו שכן ממילא לטעמו המועד ידוע.

הודעת החברה ללבייב כי קיבלה את מכתב הסקירה

בסעיף 9 לתצהיר של ברזילי נאמר כי קיומו של מכתב הסקירה הגיע לידי המצהיר רק ביום 23.3.06, כחודש לאחר העסקה. בסעיף 78 לתגובה של לבייב, נאמר כי האמור בסעיף 9 לתצהיר ברזילי מהווה את המועד בו נודע ללבייב על קיומו של מכתב הסקירה. מכאן, שאין זאת אלא, כי מתשובה זו שבסעיף 78 לתגובת לבייב עולה כי ללבייב נודע על מכתב הסקירה רק ביום קבלתו אצל ברזילי. אם כך הוא, די במענה זה, שכן אם נודע ללבייב אודות מכתב הסקירה במועד אחר, יתכבד ויודיע על כך.

פרוטוקולים של דירקטוריון החברה לגבי מכתב הסקירה

בניגוד לטענת המבקש, אין בתצהיר של ברזילי ציון לפיו בישיבות הדירקטוריון של החברה, נדון מכתב הסקירה, והדבר אף לא עולה בהכרח מסעיף 24 לתצהיר. עם זאת, הדעת נותנת, ששעה שתוכן מכתב הסקירה בא לידי ביטוי בדו"חות הכספיים של החברה אשר פורסמו ביום 26.3.06, כי הנושא נדון בישיבות הדירקטוריון, שכן אחרת הכיצד צויין בדו"חות הכספיים. הואיל וכאמור, ישנה לטעמי חשיבות באשר לשאלה האם הובא מכתב הסקירה לדירקטוריון, לרבות עובר לאישור הדו"חות הכספיים לשנת 2005, ואם כן מתי הובא ועמדת הדירקטוריון באשר לו. באם האמור נעשה יש להמציא את קטעי הפרוטוקול הרלבנטים בלבד, כשהם מגובים בתצהיר תומך, אלא אם יש טעמים עניינים שלא לחשוף את הפרוטוקולים ככל שקיימים, ובלבד שטעמים אלה יימסרו, אם קיימים, לבית-המשפט ולמבקש.

תכתובות בין החברה לבין בנק ההשקעות

אמנם בתצהירו של ברזילי לא נזכר כי הוחלפו התכתבויות בין החברה לבין בנק ההשקעות, אולם גם בהקשר זה ניתנה תשובה עמומה על-ידי לבייב בתגובתו לבקשה, ומכל מקום לא הוכחש כי תכתובות כאמור אכן הוחלפו. לא ניתן לשלול רלבנטיות להתכתבויות האמורות, ככל שישנן כאלה, על ידיעתו של לבייב בדבר שווי העסקה, עובר להסכם עם הבנק. זאת ועוד, הדרישה אינה מכבידה שכן היא מוגבלת לפרק זמן של מספר חודשים, בין 11.10.05 וכלה ביום 26.3.06, כך שיש להניח שאין עסקינן במסמכים רבים. גם לא ראיתי בחיוב לבייב לעשות כן משום פגיעה בחברה שכן לטענת ברזילי בתצהירו, הנתונים שהועברו לבנק ההשקעות, הם אלה שהתפרסמו ממילא לכלל הציבור (סעיף 26 לתצהיר). לכן, על לבייב להמציא את ההתכתבויות האמורות, וככל שיש הסתייגות עניינית למסמך זה או אחר, יימסרו הטעמים לכך.

סוף דבר

11. על לבייב למסור למבקש את המסמכים כמפורט לעיל תוך 30 יום מהיום, ולחילופין להודיע תוך המועד האמור, אם קיימים בידו טעמים עניינים לאי-מסירת מסמך זה או אחר, ויפרט את הטעמים האמורים, כמו גם להודיע בתוך המועד האמור האם נודע לו אודות מכתב הסקירה ביום אחר מזה שנמסר על-ידי ברזילי ואם כן את המועד.

הוצאות הבקשה בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ לפי התוצאות בתיק העיקרי."

2. צו עיון וגילוי מסמכים בהליך של סדר דין מקוצר
ב- בש"א (חי') 15315/07[2] נפסק מפי כב' הרשמת ש' פומרנץ:

"החלטה

התובע, קבלן לעבודות שיפוצים כלליים, הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום חוב בסך 115,980 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה – 15.5.07. בא-כוח התובע צרף לכתב – התביעה כנספח א' העתק מהסכם ההתקשרות בין הצדדים מיום 15.1.07, וכן מפרט המחירים – כתב כמויות.

הנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן, הקבועות לדיון ליום 20.2.08 שעה 13.30.

בא-כוח התובע הגיש בקשה למתן צו עיון וגילוי ספציפי, במסגרתה נדרשה הנתבעת להציג לעיון ולהעתקה את הסכם ההתקשרות המקורי שנכרת בין הצדדים ביום 15.1.07 וכן את הצעת המחיר (כתב הכמויות) המוכתרת בכותרת "בית מרב ועפר אברהם – חיפה".

המבקש טוען כי לכתב – התביעה צורפו טיוטות המסמכים הנ"ל, והוא זקוק למסמכים המקוריים בהם נרשם מחיר כל פרט ופרט, בעוד שכתב – הכמויות שנמצא ברשות המבקש, ואשר צורף לכתב – התביעה, נעדר מחירים. המבקש טוען כי מסר את המסמכים המקוריים לידי המשיבה, המסרבת למסור לו אותם ו/או את צילומיהם, וכי הם דרושים לו לשם הכנת חוות-דעת בכל הקשור לעבודות הנוספות שביצע בבית המשיבה, ואשר לא נכללו בכתב הכמויות.

המבקש מסתמך בבקשתו בין היתר על תקנות 113, 114, 117 לתסד"א, תוך שהוא מדגיש את לשון תקנה 113 לפיה ... 'בית-המשפט או הרשם רשאי בכל עת ... ליתן לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה ...' וכו'. אכן גילוי מסמכים נועד לאפשר דיון הוגן ולהקל על בעלי הדין להתכונן לניהול המשפט.

עם זאת סבורתני שבא-כוח המבקש נתפס לכלל טעות בהסתמכו על המילים "בכל עת", ובהתעלמו מתקנה 120(א) לתסד"א, שכותרתה: "תנאי למתן צו".

פרק ט' לתסד"א עוסק ב"הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים", וכולל ארבעה סימנים. סימן ג' עוסק ב"גילוי מסמכים", וסימן ד' עוסק ב"הוראות כלליות". ההוראות הכלליות מתייחסות הן לסימן ב': "שאלונים, והן לסימן ג': "גילוי מסמכים".

תקנה 120 לתסד"א הנכללת ב"הוראות כלליות" קובעת ב"רחל בתך הקטנה" כי צווים למסירת שאלון או לגילוי מסמכים יינתנו 'מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה'. צמד המילים "בכל עת" בתקנה 113 לתסד"א, כפוף לתנאי זה, ואין הכוונה שבכל עת, גם לפני הגשת כתב ההגנה האחרון, זכאי בעל דין לקבל צוי גילוי מסמכים.

יש לקרוא את תקנה 113 במלואה: 'בית-המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו-גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו' ... וכו'. "בכל עת" – כפוף לתקנה 120 המחייבת הגשת כתב הגנה אחרון, כתנאי למתן צו-גילוי מסמכים. "בכל עת" מתייחס "לבין שניתן צו-גילוי מסמכים", ובין "שהוגש תצהיר על מסמכים". אך אין בתקנה זו התניה על הקביעה בתקנה 120 לפיה תנאי למתן הצו – המצאת כתב הגנה אחרון.

בענייננו הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר, ובקשה למתן רשות להתגונן. טרם הגענו לשלב של כתב הגנה, וממילא טרם הגיע מועד הדיון בקדם משפט, במהלכו אפשר לבקש גילוי מסמכים.

תורו של קדם משפט יגיע אם וככל שתינתן לנתבעת רשות להתגונן. בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן, טרם הגיע זמנו של צו-גילוי מסמכים, בין אם כללי, בין אם ספציפי, והתובע יאלץ להסתפק בחומר המצוי בידיו.

הבקשה למתן צו עיון וגילוי מסמכים ספציפי – נדחית. אין צו להוצאות."

3. עיקרון הרלבנטיות – מהו?
ב- ת"א 7129/04[3] נפסק מפי כב' השופט ראובן שמיע סגן נשיא:

"בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה זאת הוא מונחה על-פי עיקרון הרלבנטיות.

'מצד אחד השאלון כפוף לתנאי שהשאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת, אולם, מצד שני יש להראות כי השאלות אינן מכבידות מדי על הצד שכנגד. התנאי בדבר הרלבנטיות של השאלון מקבל תמיכה גם מהוראותיה של תקנה 107 הקובעת כי הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון.'

ובהמשך:

'הזכות להציג שאלות איננה מצומצמת לעובדות השנויות במחלוקת במישרין והיא חלה גם לגבי העובדות שקיומן או אי-קיומן נוגע לקיום או לאי-קיום של העובדות השנויות במחלוקת במישרין.' (ספרו של נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב א' גורן סוגיות בסדרי הדין האזרחיים (מהדורה שביעית, התשס"ג-2003) 152-153).

העיקרון אשר צריך להיות נר לרגלי בית-המשפט הוא, איפוא, עיקרון הרלבנטיות והוא כולל בחובו לא רק עובדה השנויה במחלוקת אלא גם כל עובדה אחרת עליה יכול בעל דין לבנות הוכחתה של העובדה העיקרית. בנוסף נקבע שהרשות לחקור על-ידי השאלון לא תינתן על שום כך בלבד שבחקירה שכנגד בעל-פה היתה השאלה קבילה (ספרו של כב' השופט זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 445). התובעת טענה מחד כי הנתבעת התחמקה מלענות על חלק גדול מאוד של השאלות שהוצגו לה.

הנתבעת התכחשה לטענות אלה והעלתה ביחס לחלק מן השאלות טענה שאינה חייבת להודות בעובדות.

לאור עיקרון הרלבנטיות כמשמעותו הרחבה על-פי הפסיקה ובהתייחס לתשובות לשאלון כפי שניתנו בפועל מחד ולתגובת בא-כוח התובעת מאידך הנני סבור כי על הנתבעת לשוב ולענות בצורה ברורה ולגופו של עניין על השאלות הבאות:

שאלה 3, שאלה 6(ב)-(ג), שאלה 7(ב), שאלה 9 ושאלה 11.

השאלות הנ"ל עוסקות בעניינים מהותיים לתביעה ולמחלוקת בין הצדדים והינן ממין העניין.

לעומת זאת הנתבעת איננה חייבת לענות על שאלה 5 בנוסחה הנוכחי וכן על שאלה 8 בהיותה בלתי-רלבנטית.

ומן הכלל אל הפרט

שאלה 3 – מעלה את סוגיית ההתייקרויות. סוגיה זו הינה אחת הסוגיות העלולות להשליך על השאלות השנויות במחלוקת שכן התובעת עצמה ציינה בכתב הגנתה את משרד החינוך כגורם רלבנטי. שאלה 5 – השאלה כללית וככזאת מכבידה. לפיכך בנוסחה הנוכחי אכן צודקת הנתבעת בהתנגדותה.

שאלה 6(ב)-(ג) – מתייחסת לתשלום ספציפי בשיק שזמ"פ 16.2.03.

אף נושא זה הינו אחד הנושאים בגינם קם החיוב של הנתבעת כלפי התובעת, לדידה של התובעת.

כיוון ששאלה זו קשורה לסכום השנוי במחלוקת, על הנתבעת להשיב עליה.

שאלה 7(ב) – על הנתבעת להשיב לשאלה זו בהיותה רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת, שכן היא מתייחסת ישירות לסכומים ששלמה הנתבעת לתובעת.

שאלה 8 – שאלה ביחס לסכום המשתלם כיום על-ידי הנתבעת למבצע שירותי ההסעות.

שאלה זאת איננה רלבנטית לתביעה שלפנינו שכן היא מתייחסת להסכם אחר שנעשה בין התובעת לצדדים אחרים אחרי התקופה הרלבנטית.

שאלה 9 – על הנתבעת להשיב לשאלה זאת שכן היא עוסקת ישירות במחלוקת שבין הצדדים.

שאלה 11 – שאלה ביחס לזיכוי שנעשה או לא נעשה על-ידי הנתבעת ביחס לחשבוניות של התובעת.

שאלה זו הגם שאינה נוגעת ישירות לנושא שבמחלוקת הרי שיש בה כדי ללמד על העובדות עצמן השנויות במחלוקת.

הנתבעת לא ענתה על שאלה זו בטוענה כי השאלה אינה רלבנטית.

כיוון שהנתבעת סבורה כי אינה חבה עוד כסף לתובעת עבור שירותי ההסעה שנתנה למעט הסכום בו הודתה בתשובה לשאלה 4 וכיוון שהנתבעת סבורה כי סך כל התשלומים לתובעת היו צריכים להיות בגובה מסויים, עליה לפרט בעבור אלו חשבוניות של התובעת הנתבעת לא זכתה עצמה. סוף דבר, הנתבעת תשיב עד יום 25.2.05 על שאלות: 3, 6(ב)-(ג), 7(ב), 9 ו- 11."

4. בקשה למחיקת כתב הגנה בהיעדר הגשת תצהיר גילוי מסמכים
ב- בש"א 7970/04[4] נפסק מפי כב' השופט משה דרורי:

"13. הבקשה שבפניי – בש"א 7970/04 – היא עתירה, שהוגשה על-ידי עורך-דין אסף פוזנר, בא-כוח התובעים, למחוק את כתב הגנתם של המשיבים (הנתבעים), בשל העובדה כי לא הגישו תצהיר גילוי מסמכים כדין, ותצהיר גילוי מסמכים ספציפי, וכן בשל אי-הגשת תצהירי תשובות לשאלון.

טענת התובעים היא מחדלם של הנתבעים למלא אחר הוראות קודמות של בית-משפט בשתי הסוגיות האמורות, מצדיק לא רק מתן הוראה מנדטורית לבצע את הדברים, אלא מחדלם זה של הנתבעים עולה כדי הפרת צו בית-משפט, אשר מצדיק את מחיקת כתב הגנתם של הנתבעים, על-פי תקנה 122 לתקנות סדרי הדין הנ"ל.

לחילופין, ביקשו המבקשים, בסיום תשובתם, לקצוב לנתבעים זמן קצר למתן תשובות, תוך חיובם בהוצאות משמעותיות.

14. הבקשה ב- בש"א 7970/04 (3 עמ' ונספחים) התייחסה לתצהיר גילוי המסמכים, וכן לשאלות ספציפיות מתוך השאלון. הנתבעים הגיבו בתשובתם על שני הנושאים (6 עמ' ונספחים). על כך הוגשה מטעם המבקשים תשובה לתגובה, המשתרעת על פני 15 עמודים. המשיבים ראו לנכון להגיש בקשה נפרדת למחיקת תשובת המשיבים, ולחילופין שלא לדון בכל הטענות החדשות המופיעות בה (בש"א 8220/04). קראתי את תשובת התובעים לאותה בקשה, ונחה דעתי כי אין הצדקה למחיקת תשובת המבקשים, ואין בה טענות חדשות אלא תשובה מפורטת יותר לטענות המשיבים. בכך נידחת בקשת הנתבעים ב- בש"א 8220/04.

15. ככל שמדובר בתצהיר גילוי המסמכים, נראית לי טענתם של התובעים. לא ניתן להסתפק במסגרת תצהיר גילוי המסמכים של ד"ר זר במילים 'מסמכי קופת חולים כללית'. כבר הערתי בתיק אחר בין עורכי-הדין (פרשת המר הנ"ל, פסקה 9) כי יש צורך בתצהיר גילוי המסמכים לפרט את רשימת המסמכים ולמספר אותם. כל דרך אחרת, תביא בעקבותיה למחלוקות חוזרות ונשנות בעת החקירות הנגדיות של העדים, כאשר כל צד יטען כי מסמך פלוני כלול בתצהיר גילוי המסמכים, או אינו כלול. לפיכך, הדרך הנאותה היא לפעול כאמור לעיל, וכך אני מורה לנתבעות, דהיינו: התצהיר גילוי המסמכים יוגש כאמור בטופס 11 לתקנות והמסמכים יפורטו וימוספרו. תצהיר בנוסח זהה יוגש גם מטעם נתבעת 1, והוא יכלול גם את ההנחיות הפנימיות אשר היו בקופת חולים כללית ביחס לבדיקות הגנטיות. כבר הוסבר לעיל, כי המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה האם היתה חובה או לא היתה חובה והאם היתה זו פרקטיקה מקובלת, בשנת 1995, לבצע את הבדיקות הגנטיות, וביניהן בדיקת X שביר. גם אם יתברר כי בדיקת X שביר לא נכללה באותן בדיקות גנטיות, מידע זה חשוב לשני הצדדים, שכן מידת הסבירות של הפרקטיקה הרפואית, לבצע בדיקות גנטיות של תסמונות אחרות, ולא לבצע בדיקה גנטית של X שביר, תיבחן לאור ההצדקה של הבדיקות האחרות, לעומת אי-ביצוע הבדיקה של X שביר, הן ביחס לנפיצות של הסיכון, הן ביחס לעלות, והן ביחס לשילוב שבין השניים, על-פי תיאורית הקשר בין העלות לבין הסיכון (הידועה בשם "מבחן הנד"). למותר לציין, כי אין בדברים אלה כדי להביע כל עמדה האם טענה זו יש לה בסיס, אם לאו, והאם מבחן הנד חל במשפט הישראלי, בכלל, ובנסיבות שבפנינו, בפרט. שאלות אלה יוכרעו בסיום המשפט, או למצער בהחלטה שתתייחס לשאלת החבות (שכן הדיון בתיק פוצל בין שאלת האחריות לשאלת גובה הנזק), בעוד אנו נמצאים עתה בשלב מקדמי. לצורך הכרעה בשאלה של גילוי המידע על הבדיקות הגנטיות, במסגרת גילוי מסמכים או שאלונים, עמדתי היא כי יש לאפשר לתובע לקבל את המידע האמור, כדי שהתובע יוכל בעזרתו להוכיח את תביעתו, והכל על-פי עיקרון-העל של השוויון, שהוסבר לעיל.

16. אשר לגילוי המסמכים הספציפיים, טענת התובעים מתייחסת להנחיות פנימיות ולנהלים פנימיים במספר בתי חולים של קופת חולים, ובהם בית חולים עפולה בעמק. עורך-דין פוזנר הביא אף פסיקה, לפיה, ניתן להסיק כי נוהל פנימי במוסד רפואי ייחשב כרף מינימאלי, שמי שחורג ממנו ייחשב כרשלן (ראה, למשל, ע"א 3056/99 שטרן נ' מרכז רפואי שיבא, פ"ד נו(2) 936). אינני רואה צורך בשלב מקדמי כזה להכריע בשאלת המשקל של הנחייה פנימית או נוהל פנימי, כבסיס לקביעת רשלנות (רק בימים אלה ממש נזקקתי לסוגיה זו, בהיבט שונה קמעא, כאשר דנתי במשקל שיש ליתן לנייר עמדה של ההסתדרות הרפואית, כבסיס לקביעת רשלנות; ראה ת"א 3161/01 חלמסקי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(1) 5809, שניתן על-ידי ביום ט"ו באדר א, התשס"ה (24 בפברואר 2005), פסקה 40 ואילך; פורסם באתר נבו). מכל מקום, יש רלבנטיות למידע זה, ובמיוחד כאשר מסמכים אלה נמצאים תחת ידה של נתבעת 1, שהיא גוף ציבורי, וחזקה עליו כי מערכת התיוק של הנהלים והנחיות הפנימיות של קופת חולים היא כזו שניתן לאתר מסמכים מסוג זה.

17. גם דרישת התובעים לקבל את הנהלים של שנת 1994-1995, לעומת הנהלים היום, יש בה היגיון. אם יתברר, וכמובן שאינני יודע שאכן כך יהיה, כי בדיקות X שביר נכנסו לנהלים בשלב יותר מאוחר מאשר שנת 1995, זכאי התובע לדעת מדוע קרה הדבר, והאם האיחור בנהלים אלה, הוא עצמו, מוכיח את רשלנות הנתבעים. ושוב, לא אלאה מלחזור ולומר כי היענות לבקשת התובע לקבל מסמכים או לעיין בהם או להורות לנתבעים להשיב על שאלון, אין בהם משום קבלת עמדתו, אלא רק מתן נקודת זינוק שווה לתובע, כדי שיוכל להוכיח את תביעתו. למותר לציין, כי בידי הנתבעים שמורות כל טענות ההגנה, וממילא גם ההסברים לעיתוי הפעלת בדיקות X שביר, אם אכן שונו הנהלים.

18. נתייחס עתה לשאלון, כאשר תחילה תיבדקנה תשובותיו של ד"ר זר, וטענות התובעים כי לא ענה על כל התשובות או שענה תשובות מתחמקות.

19. ד"ר זר נשאל בשאלה 10 מהם הטיפולים או הבדיקות אשר הוצעו או הומלצו לאם במעקב ההיריון, והוא ענה כי הבדיקות בוצעו כמפורט בתשובה 7. ברם, בנקודה זו צודק עורך-דין פוזנר, כי אין בכך מענה לשאלה מה הבדיקות שהוצעו או הומלצו, ולא הבדיקות שנעשו בפועל. על ד"ר זר לענות במדוייק על שאלה 10.

גם התשובה לשאלה 11, מטעם ד"ר זר, אינה מלאה. הוא נשאל 'האם נכון שהמלצת ו/או מי מטעמך לאם כי היא ו/או בעלה יעברו בדיקות טייזקס', וד"ר זר ענה כי התובעת עברה בדיקות טייזקס. על ד"ר זר לענות האם הוא זה שהמליץ על אותם בדיקות, כי זו השאלה שנשאל (למותר לציין כי מנקודת ראות התובעים חשובה לא רק הבדיקה עצמה אלא, לעניין הרשלנות, האם הרופא הוא זה שהמליץ על אותן בדיקות או מישהו אחר).

ככל שמדובר בשאלות 17-19, המצב דומה. ד"ר זר נשאל מה הוא שאל את האם, תובעת 2, בתחום מחלות התורשה ונושאים נוספים ביחס לפיגור בבני משפחתה, וד"ר זר השיב כי 'האנמנזה משקפת את תשובות התובעת'. על הרופא לענות על השאלה שנשאל, דהיינו: מה הוא אמר לאם, ולא מה נכתב באנמנזה.

הוא הדין בשאלה 21, שהיא שאלה חשובה וממוקדת לעניין שבפנינו, ובה נשאל ד"ר זר האם הוא ברר עם התובעים האם עברו בעבר סקר גנטי, בכלל, ובדיקת X שביר, בפרט. תשובת ד"ר זר היא כי 'השאלה מניחה הנחה שגויה כי היה מקום לבצע ברור כנטען בשאלה'. אין תפקידו של ד"ר זר לחלק ציונים ביחס להנחות הכלולות בשאלה, אלא להשיב על השאלה העובדתית הפשוטה, והיא: האם שאל או לא שאל את התובעת ובעלה, האם הם עברו את אותם בדיקות גנטיות שהוזכרו בשאלה. על ד"ר זר להשיב על השאלה במלואה. על-פי אותם עקרונות עליו להשיב על שאלות 23 ו-42 במלואם.

שאלה 24, אשר הופנתה לד"ר זר, היתה האם הוא הפנה את התובעת לבדיקת אולטרה סאונד. גם כאן בחר ד"ר זר להשיב, תוך הפניה לתשובה 7, על בדיקות שבצעה התובעת בפועל, במקום לענות על השאלה שנשאל, והיא: האם הוא הפנה אותה לאותה בדיקה. על ד"ר זר להשיב על השאלה במלואה. על-פי אותם עקרונות עליו להשיב על שאלות 26, 30, 34, באותה מתכונת, דהיינו: לא איזה בדיקות בוצעו, אלא מה הוא המליץ והאם הוא היפנה, ואם כן, מתי ולאיזו צורך, הכל כנקוב בכל שאלה.

בשאלה 32 נשאל ד"ר זר ביחס לכל בדיקות המעבדה, מתי הפנה את האם אליהם, מהי מטרת הבדיקה, מה כללה הבדיקה וכו'. ד"ר זר השיב תוך הפניה לתשובה 7, שבה מפורטים הבדיקות השונות ותוצאותיהן, אך לא השיב מה היא מטרת כל בדיקה ובדיקה. עליו להשלים את תשובתו בנקודה זו של מטרת הבדיקה, וזאת יש לענות ביחס לכל הבדיקות, כל אחת בנפרד.

20. ד"ר זר לא ענה כלל על שאלות 37-39. שאלות אלה, ככל שמדובר בעובדות שבידיעת ד"ר זר, מחייבות תשובה. כך, למשל, על ד"ר זר לענות לשאלה 37, אלו בדיקות גנטיות או אחרות נהג להציע, כאשר שני הורים הם ממוצא אשכנזי, הן בתקופת ההיריון נשוא התביעה וכן כל שינוי מאז ועד היום. גם שאלות 38-39, המתייחסות להנחיות פנימיות, מחייבות תשובה מד"ר זר, האם ידע על ההנחיות הללו והאם פעל על פיהן.

21. השאלות 45-80, מופנים לד"ר זר ולקופת חולים. עורך-דין פוזנר מתלונן על כך שד"ר זר לא השיב על שאלות אלה. נראה לי כי ד"ר זר אינו יכול ואינו חייב להשיב על השאלות ביחס למוסדות רפואיים שאינם בשליטתו. הדבר היחיד שד"ר זר יכול לענות הוא שאלות 45-46, 55-56, 58-65, 67, ככל שהם מתייחסות לפרקטיקה שלו כרופא, וכך אני מורה לו לעשות.

22. שאלות 68-80, עוסקות בשאלת מימון בדיקות גנטיות, ועל כך ישיב ד"ר זר אם הוא אכן טיפל באותו היבט של התשלום והמימון, ואם כן, ישיב על השאלות. אם ד"ר זר לא טיפל באותו היבט של התשלום, כי אז פטור הוא מלהשיב את שאלות אלה, ודי אם יאמר בתצהירו כי לא עסק בנושאים אלה, אם אכן זה המצב.

23. ככל שמדובר בשאלות שנשאלה קופת חולים, תשובת עורך-דין אבימור לכך שאין היא חייבת להשיב את התשובות, מבוססת על שני נימוקים מרכזיים: היעדר רלבנטיות או כי מדובר בשאלה של מומחיות, שעליה אין חובה לענות בשאלון.

24. עיינתי בשאלות ובתשובות – במסגרת הקטגוריה שסווגה על-ידי עורך-דין אבימור כקבוצה א' שכותרתה "שאלות שבמומחיות" – וכדי לא להאריך יתר על המידה, אכתוב להלן רק את תוצאות בדיקתי ואת החלק האופרטיבי של מסקנתי ביחס לתשובות לשאלות, שכן התייחסות מפורטת לכל שאלה וטענות הצדדים אליה, תאריך החלטה זו יתר על המידה:

א. שאלה 56 – יש להשיב על העובדות והפרקטיקה שבוצעה בפועל, ולא על המטרה או הטעם של בדיקה ובדיקה. אין בתשובה כדי לגרוע מזכות הנתבעת להביא ראיות בשאלות מומחיות הקשורות לכך.

ב. שאלה 58 – יש להשיב, כמוסבר לעיל, ביחס לעובדות. אין צורך להשיב על שאלה 58ג, שכן צודק עורך-דין אבימור שהתשובה כבר ניתנה בתשובות 46 ו-48.

ג. שאלות 62-65 – יש לענות על העובדות, דהיינו: לפרט כיצד מתבצעות אותן בדיקות, על-פי השלבים. מידע זה נמצא בידי קופת חולים ואין צורך להיזקק למומחה חיצוני.

ד. שאלה 81 – השאלה עובדתית, האם ניתן לבצע במסגרת בדיקת מי שפיר גם את בדיקת התסמונת. מידע זה נמצא ברשות קופת חולים, ואין צורך בעד חיצוני מומחה. על קופת חולים לענות על השאלה.

ה. שאלה 84 – השאלה עובדתית, ועל קופת חולים לענות. אין קופת חולים חייבת לפרט את כל הבדיקות שנעשו בכל השנה בכל רחבי הארץ, שכן טענת עורך-דין אבימור כי הדבר מחייב הוצאה כספית משמעותית, נראית לי. די בכך שקופת חולים תיתן הערכה כללית, במספרים של סדר גודל, בלי מספר מדוייק, על-פי המידע שיש היום בקופת חולים על התקופה של שנת 1995, והכל ללא צורך בהשקעה של זמן ומאמץ מעבר לטיפול רגיל ושוטף.

25. לא ראיתי צורך לחזור ולהתייחס לכל שאלה ושאלה, אשר עורך-דין אבימור סבר כי אינה רלבנטית לכתב התביעה (ראה פרק ב לתשובותיו, עמ' 4-5). סבור אני, כפי שהסברתי לעיל, כי התובע זכאי לקבל את המידע המלא שיש ברשות הנתבעת, כדי שיוכל לבסס את תביעתו. זכותו של התובע גם לבקש מידע השוואתי בין המצב ביום האירוע לבין המצב היום, כדי לנסות באמצעות זאת להוכיח את טענת הרשלנות. לא מצאתי בשאלות ניסיון דייג, בטענת עורך-דין אבימור.

התשובות לשאלות, אשר בעיני עורך-דין אבימור סווגו כשאלות שאינם רלבנטיות, אינן מחייבות מאמץ מיוחד מטעם הנתבעת, שכן המידע בידיה, הן ביחס לנהלים ולבדיקות והן ביחס לעלויות. אשר לנושא אחרון זה, טענת התובע היא כי העלות השפיעה על ההחלטה לבצע את הבדיקות, ולכן השיקול מה גובה העלות לעומת סיכון הולדת ילד עם פגם, הוא שיקול שזכאי התובע להוכיחו, כמוסבר לעיל.

26. מבלי לחזור על הדברים, אוכל לומר, על דרך ההכללה, כי נימוקיו של עורך-דין פוזנר ביחס לרלבנטיות של השאלות, אשר סווגו על-ידי עורך-דין אבימור כבלתי-רלבנטיות, מקובלות עלי. במילים אחרות, מבלי לדקדק אות באות, מאמץ אני, באופן כללי, את נימוקיו של עורך-דין פוזנר בפרק ז' לתשובתו (עמ' 10-14).

27. עורך-דין אבימור טוען כי מבט כולל על השאלון יוצר את הרושם כי השאלות 'מייגעות ומטרידות חוזרות על עצמם בוריאציות שונות ומשונות, כאשר ניסוח השאלות מבלבל ומטעה ואינו מבחין בין הנתבע לנתבעת' (ראה סעיף 16 לתשובתו). קשה לומר שדברים אלה אין להם ביסוס; גם לי היתה תחושה כי מדובר בשאלון ארוך, והיעדר ההפרדה בין השאלות המיועדות לתשובותיו של ד"ר זר, כרופא המטפל בתובעת 1, לבין השאלות המכוונות אל קופת חולים כמוסד רפואי ציבורי, היקשה על הקורא, וממילא גם על מי שמנסה לענות על השאלון. אך, עדיין עוסקים אנו בזכות דיונית של התובע, וגם אם עורך-דינו מנסח שאלות בדרך מייגעת ומטרידה, כלשון עורך-דין אבימור, לא נוכל לפקוד את עוון מנסח השאלות על התובעת שיר, ילדה בת 10 (בימים אלה תחגוג את יום הולדתה), שלא חטאה ולא פשעה, והיא נכה בשיעור 100%.

28. הגעתי למסקנה כי על הנתבעות להגיש תצהירי גילוי מסמכים מלאים יותר, ולהשיב באופן מלא על השאלון, הכל כמפורט לעיל (במגבלות ובסייגים שנכתבו לעיל).

29. על כל פנים, אינני מקבל את טענת המבקשים כי מקרה זה ראוי למחיקת כתב התביעה. ידועים הדברים, והם צוטטו גם על-ידי עורך-דין אבימור בתשובתו, כי מחיקת כתב הגנה הוא צעד קיצוני, שננקט רק כאשר נתבע פועל בזדון או מזלזל בבית-המשפט זלזול חמור; די באפשרות לבצע את המשימות של גילוי מסמכים ותשובות לשאלון, אם כי באיחור, כדי שיינתן צו אופרטיבי כזה, וכתב ההגנה לא יימחק (ראה ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, מפי השופט, כתוארו אז, מ' חשין; וראה גם את האמור בפסקה 18 לכתב התשובה של עורך-דין אבימור).

30. עורך-דין אבימור הוסיף וטען כי בא-כוח התובעים עצמו לא השיב לדרישת הנתבעים ולא המציא תשובות לשאלון או גילוי מסמכים. בעניין זה ייעצתי לצדדים, ולבסוף גם הוריתי כך בהחלטה מיום כה תמוז התשס"ד (14.7.04), כי ייפגשו יחדיו ויבצעו אקט של "החלפת מסמכים הדדיים", כדי שלא תיטען הטענה כי מאן דהו בתשובותיו לשאלון או במסמכים האחרים קבע את תשובותיו על-פי דברי חבירו. הוראה זו בעינה עומדת.

31. התוצאה האופרטיבית של החלטה זו היא: ביום יז אדר ב התשס"ה (28.3.05) בשעה 16:00 ייפגשו בא-כוח הצדדים במשרד עורך-דין אבימור, וייבצעו את טקס "החלפת המסמכים", כאשר עורך-דין אבימור ידאג לכך שהמסמכים מטעמו יכללו את תצהירי גילוי המסמכים והתשובות לשאלונים, על-פי החלטה זו.

32. על-אף בקשתו החלופית של עורך-דין פוזנר (ראה פסקה 13 סיפא לעיל), דבק אני בגישתי הבסיסית כי אין מקום, בדרך-כלל, להטיל הוצאות בהליך ביניים. אני עושה כן, רק במקרה בו הצד שחוייב בהליך הביניים, נהג בזלזול או בזדון. התרשמתי כי אין זה המקרה, וכי עורך-דין אבימור פעל בתום-לב, גם אם חלק ניכר מנימוקיו לא התקבלו על דעתי, ופסקתי, משפטית, בניגוד לעמדתו. לפיכך, כל צד ישא בהוצאותיו במסגרת הליך זה. למותר לציין כי אם החלטה זו לא תבוצע, ותוגש בקשה נוספת (דבר שקשה לי להאמין כי יקרה), תמונת המצב תשתנה, הן לעניין הסעד אשר יבוקש והן לעניין ההוצאות. על כל פנים, איני מאמין שכך יקרה, והדברים נכתבו רק כדי להסביר באילו נסיבות ראוי להטיל הוצאות, ובאילו – לא.

נימוק נוסף לאי-הטלת הוצאות לזכות המבקשים מצוי בין השורות של פסקה 27 לעיל, ואין צורך להאריך."

____________
[1] בש"א (ת"א-יפו) 18044/08 עזי רפאלי נ' לב לבייב ואח', תק-מח 2008(4) 5965 (2008).
[2] בש"א (חי') 15315/07 מרתון הגליל (חידרי ח'אלד) נ' אברהם מירב, תק-של 2007(4) 29879 (2007).
[3] ת"א 7129/04 דורקל הסעות ושירותים בע"מ נ' המועצה המקומית גבעת זאב, פדאור 05(9) 886 (2005).
[4] בש"א 7970/04 סגל שיר נ' שירותי בריאות כללית, פדאור 05(3) 849 (2005).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הלכות בתי-משפט