סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• הזמן להמצאת השאלות
• סייג לשאלות
• תאגידים והמדינה
• תשובה בתצהיר
• צו להשיב או להוסיף ולהשיב
• צו להשיב או להוסיף ולהשיב
• השימוש בתשובה לשאלות
• צו-גילוי מסמכים
• צו-גילוי מסמך פלוני
• דרישת עיון במסמכים שנזכרו
• תנאים לקבלת ראיה
• תשובה לדרישת עיון במסמכים שנזכרו
• צו לעיון במסמכים
• בקשה לעיון במסמכים שלא נזכרו
• העתקים מאומתים
• טענת חסיון
• תנאי למתן צו
• תחולה על פסולי דין
• הפרת צו
• גילוי מסמכים מוקדם בתובענה בסדר דין מהיר
• גילוי מסמכים מוקדם בבמי"ש לענייני משפחה
• גילוי מסמכים ושאלונים בבית-הדין לעבודה
• הלכות בתי-משפט
• הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים - מבוא
• הודעה על הודיה
• דרישה להודות בעובדה או במסמך
• רשות לתקן הודיה
• גילוי על-ידי שאלות

הפרת צו

1. כללי
תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"122. הפרת צו (136) (תיקונים: התשמ"ו (מס' 2), התשנ"ו (מס' 2))

בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית-המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית-המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית-המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו."

תקנה 122 לתקסד"א קובעת סנקציה של מחיקת תביעה, במקרה של תובע או מחיקת כתב הגנה, במקרה של נתבע, כאשר בעל דין אינו מקיים צו להשיב על שאלון או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים כאמור בתקנה 65 לתקסד"א.

מדובר בסנקציה חמורה שלבית-המשפט יש רתיעה מלהפעילה, לאור נטייתו הטבעית של בית-המשפט שלא לחסום באופן קפדני מדי את דלתות בית-המשפט, אפילו בפני מתדיין רשלן.

יחד עם זאת, ביחס למחיקת תביעה, להבדיל ממחיקת כתב הגנה, הסנקציה חמורה פחות משום שהתובע רשאי להגיש את תביעתו מחדש, בלא שתיטען נגדו טענת מעשה בית-דין.

א' גורן[1] כותב בספרו כי:

"הסיפא לתקנה בא לווסת את חומרת הסנקציה לנוכח נטייתו הטבעית של בית-המשפט שלא לחסום באופן קפדני מדי את דלתות בית-המשפט(אפילו בפני מתדיין רשלן). אין דרכו של בית-המשפט למחוק כתב הגנה מכוח התקנה, אלא-אם-כן סירב בעל-דין בזדון לקיים צו של בית-המשפט. אין לנקוט סנקציה זו כדבר שבשגרה, כאשר התשובות לשאלון אינן מספקות את רצונו של שולח השאלון."

אכן, אין לנקוט בסנקציה זו אלא במקרים קיצוניים, ולא כאשר התשובות לשאלון אינו מספקות את המבקש.[2]

למרות הסמכות הנתונה בתקנה 122 לתקסד"א:

"אין צריך לומר, כי מחיקת כתב הטענות, או חלקו, מהווה סנקציה קשה וחמורה, וככלל יימנע בית-המשפט מנקיטתו אם לא נתבקש לכך במפורש על-ידי בעל-הדין הנגדי וכל עוד סבור בית-המשפט כי בידו לכפות ציות לצו באמצעים מתונים יותר... אך שיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט הוא צר למדי: בכוחו להאריך מועד שנקבע לקיום הצו, אך אין בכוחו לפטור את מפר הצו מן החובה לקיימו..."[3]

מכאן, שבפני בית-המשפט פתוחה הדרך ליתן אורכה לתיקון הטעון תיקון ואין התקנה מחייבת מחיקת כתב הטענות בכל מקרה:

"אחרי כל אלה מבקש בעל הדין הנפגע מבית-המשפט כי יפעיל סמכותו על-פי תקנה 122 לתקנות וימחק את כתב התביעה (או את כתב ההגנה). במעמד זה קונה בית-המשפט שיקול-דעת אם ימחק את התביעה (או את כתב ההגנה) – ואם יאריך את המועד לקיום הצו או הצווים שהופרו החליט בית-משפט להאריך את המועד והמועד עבר ובעל הדין עומד במריו, יכול ורשאי הצד הנפגע לפנות שוב לבית-משפט בבקשה כבראשונה, וחוזר חלילה..."[4]

בפרט אמור הדבר כאשר מתעוררת מחלוקת בתום-לב לגבי היקף התשובות והפרטים הנוספים ולאחר שהנתבעת השיבה לשאלות רבות וענתה לדרישה מפורטת למתן פרטים נוספים, במקרה כזה אין מקום למתן הסעד של מחיקת כתב ההגנה.[5]

יש לזכור, כי חיוב בעל דין במשפט אזרחי לגלות מסמכים, חרף הכחשותיו השונות כי הם לא קיימים בידיו, עלול להעמידו בפני הסיכון כי תביעתו תימחק (אם הוא התובע) או יימחק כתב הגנתו (אם מדובר בנתבע; תקנה 122 לתקנות). מוטב יהיה, להביא בחשבון בהמשך את העובדה כי מסמך מסויים אכן נמצא או אמור היה, מכוח חובה שבדין, להימצא ברשותו של בעל הדין.[6]

וזאת כאמור ב- ע"א 2271/90[7]:

"אין פלא בדבר איפוא שבתי-המשפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולו ברשלנות – לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום-הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית-המשפט. מכל מקום, הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה – בשל אופיה הדרסטי – בית-המשפט לא ינקוט אותה, אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע, אלא כהסתוללות ביריבו ובבית-המשפט ובזלזול ברור וגלוי בחובתו..."

בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית-המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית-המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית-המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו. מחיקת כתב טענות של בעל-דין, עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט, מהווה סנקציה חריפה. ככלל נזהר בית-המשפט מלנקוט בה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות[8]. אך אם נוכח בית-המשפט, כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון, או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך.

אכן, התעלמות וזילזול בהחלטות בית-המשפט יש ויחייבו נקיטת צעדים קיצוניים שיגיעו כדי מחיקת כתב הגנה. אך למרות האמור לעיל, כאמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן[9]:

"ואולם בית-המשפט נרתע, ככל האפשר, מהגיב בחומרה על חוסר ציות, ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו."[10]

יחד עם זאת נפסק ב- בש"א 5191/04[11] במקרים קיצוניים כי:

"נראה כי מקום בו צד עושה לעצמו מנהג להתעלם מהחלטות בית-המשפט בלא נימוק משכנע ומבזה בכך את ההליך המשפטי, מקום בו צד מנצל את ההליך המשפטי ליצירת "סחבת", ותוך עינוי דין של הצד השני, הוא איננו יכול להיבנות מעוולתו (השופט מצא ב- ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817, 823). על-כן, וכיוון שאלה הם בדיוק מעשי סייג, הולם מקרה זה את הענקת הסעד, על-אף חומרתו. כך אף נפסק ב- ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, שם דן השופט חשין בפרשה המקבילה במידה רבה לזו שלפנינו. נאמר בפסק-הדין כי הסנקציה של מחיקת כתב הגנה תיעשה במקרים קיצוניים הראויים לכך, כאשר הנתבע פועל בזדון, או מתוך זלזול חמור בבית-המשפט ולא במקרים שהנתבע פועל בתום-לב, אך ברשלנות, שאז לא ילקה במחיקת כתב ההגנה (ע"א 2271/90, שם, עמ' 800). שיקול-הדעת של בית-המשפט מצומצם כאשר מתקיימים התנאים דלעיל, שבהם פועל הנתבע בזלזול או בזדון. אמנם בכוחו של בית-המשפט להאריך את המועד לקיום הצו, אך לא לפטור בעל דין ממילוי חובה זו (ע"א 2271/90, שם, עמ' 800; רע"א 3254/96 רשת שוקן בע"מ נ' חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ, פ"ד נא(1) 49, 57).

12. המחיקה אינה אקט עונשי. 'מקום שנתבע מילא חובתו, ולו באיחור לא ימחקו את כתב הגנתו' (ע"א 221/90, שם), אפילו תוקן המעוות באיחור, או נתבקשה אורכה לקיום הצו (ע"א 6528/99, שם, עמ' 823)."

ב- רע"א 4234/05[12] נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בהחלטה נקבע כי על המבקש להמציא למשיבים מסמכים שונים בתוך פרק זמן שנקבע בהחלטה, שאם לא כן תופעל כנגדו הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקסד"א, קרי, מחיקת תשובתו בהליך העיקרי. המבקש אף פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לביטול ההחלטה האמורה. בקשה זו נדחתה ביום 21.6.05.

בקבלו את הערעור קובע כב' השופט א' גרוניס כי:

"3. בעלי הדין נחלקו, ועדיין חלוקים הם, בשאלת קיומם של "דפי חשבון הפיגורים". לטענת המבקש, לא קיימים ברשותו דפי חשבון אלו במתכונת המבוקשת על-ידי המשיבים. לעומת זאת, המשיבים טוענים כי דפי חשבון אלו אכן קיימים הם, וכי המבקש נמנע במכוון מלמוסרם. הואיל ולטעמם של המשיבים לא קיים המבקש את שחוייב בהחלטה המוסכמת מיום 5.10.04, עתרו הם בפני בית-המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 122 ולמחוק את תשובת המבקש להמרצת הפתיחה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. המשיב הגיש תשובה, שאף היא לא נתמכה בתצהיר. בתשובתו טען המבקש כי דפים כאמור אינם קיימים. עם זאת נאמר בתשובה, כי ניתן להפיק בעזרת תוכנה חיצונית דו"ח של הלוואות בפיגור וכי דו"ח כזה הוזמן ועם קבלתו יועבר למשיבים (להלן: הדו"ח). המשיבים הגישו תשובה לתשובה, אשר נתמכה בתצהירים. תצהיר אחד נעשה על-ידי רואה חשבון רוזנברג. בתצהיר, נאמר, בין היתר, כי אין כל בעיה לקבל את דפי חשבון הפיגורים, וכי מעולם לא נתקל בבעיה בעניין זה. תצהיר אחר נעשה על-ידי מר מאיר קרזי, ששימש בעבר כמנהל סניף של בנק אחר. בתצהיר זה נאמר כי כאשר קיים פיגור בהחזר הלוואה, מנהל הבנק, במקביל לחשבון העו"ש, חשבון נלווה המתייחס לפיגורים. ביום 4.1.05 המציא המבקש למשיבים את הדו"ח. המשיבים לא היו מוכנים לקבלו, שכן לטענתם אין בו כדי לקיים את החיוב להמציא דפי חשבון פיגורים. ביום 24.1.05 נערך דיון בבית-המשפט. בדיון המליץ בית-המשפט, שהמעורבים ייגשו לאחר הדיון לסניף קרוב של המשיב, על-מנת לבדוק האם אמנם קיימים דפי חשבון פיגורים. המבקש טוען, כי מייד לאחר הצעתו של בית-המשפט ובתום הדיון, סירב בא-כוח המשיבים ללכת יחד עם בא-כוח המבקש לסניף הבנק. מכל מקום, בא-כוח המשיבים ניגש לסניף הבנק יחד עם רואה חשבון רוזנברג ומר קרזי. בעקבות זאת הגישו המשיבים לבית-המשפט הודעה, לה צורפו תצהירים של רואה חשבון רוזנברג ומר קרזי. בתצהירים מסופר כי הם ניגשו לאחר הדיון לסניף קרוב של המבקש. השניים, רואה חשבון רוזנברג ומר קרזי, פנו לאחד העובדים ושאלו אותו האם ניתן לקבל בלחיצת כפתור פירוט של דף חשבון הלוואות בפיגור. לטענתם בתצהיריהם, תשובתו של עובד המשיב היתה חיובית. בעקבות כל אלה נתן בית-המשפט את החלטתו, כנגדה הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

4. בהחלטתו של בית-משפט קמא צויין כי המבקש לא תמך תשובתו לבקשה בתצהיר, ואף לא הגיש תצהיר נגדי לתצהיריהם של רואה חשבון רוזנברג ומר קרזי, אשר צורפו להודעתם של המשיבים, שהוגשה לאחר הביקור באחד מסניפיו של המשיב. מכאן קביעתו של בית-המשפט, כי טענת המשיבים שאמנם קיימים דפי חשבון פיגורים לא הופרכה, והמסקנה היא שהמבקש לא קיים את ההסכמה הדיונית, שמצאה ביטוי בהחלטתו של בית-המשפט מיום 5.10.04. בית-המשפט המחוזי נתן למבקש ארכה של 10 ימים להמציא את דפי חשבון הפיגורים, והוסיף כי אם המסמכים לא יומצאו הוא יפעל בהתאם לתקנה 122 לתקנות.

5. עסקינן בסוגיה שכרכה יחדיו גילוי ועיון במסמכים מסויימים. בעוד שהתקנות מבחינות בין שלב הגילוי לשלב העיון, הרי כיום משתלבים הם שני שלבים אלה, לעיתים קרובות, למסגרת דיונית אחת. ההסכמה הדיונית מיום 5.10.04 הובילה למעשה להחלטה של בית-המשפט לחייב את המבקש להמציא מסמכים ספציפיים. מדובר במסמכים שנדרשו במכתב של רואה חשבון רוזנברג. יודגש, כי בהחלטה נאמר שעל המבקש להמציא את המסמכים המבוקשים 'לרבות דפי החשבון, ככל שמסמכים אלה מצויים בידי המשיב (המבקש דכאן)'. כבר מניסוח זה, עולה כי המבקש לא הודה שדפי חשבון פיגורים אמנם נמצאים בידיו. כזכור, המשיבים הגישו בקשה למחוק את התשובה של המבקש להמרצת הפתיחה, מן הטעם שדפי חשבון הפיגורים לא הומצאו. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אף שנראה כי ראוי היה לעשות כן. הרי מדובר בבקשה בכתב שכוללת נתונים עובדתיים, ולפיכך יש לתומכה בתצהיר מכוח תקנה 241(א) לתקנות (יצויין, כי בקשה לגילוי מסמך ספציפי טעונה, ככל הנראה, תמיכה בתצהיר: זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין), עמ' 438). תשובתו של המשיב לבקשה, גם היא לא נתמכה בתצהיר. אין זה ברור מדוע בית-משפט קמא מצא פגם באי-הגשת תצהיר על-ידי המבקש באותו שלב, כאשר המשיבים לא תמכו את בקשתם שלהם בתצהיר. תצהירים מטעם המשיבים הוגשו אך בתשובתם לתשובת המבקש. בעקבות הגשת תשובת המשיבים נערך כאמור דיון, בו הציע בית-המשפט שהמעורבים ייגשו לסניף סמוך של המבקש, לשם עריכת בירור. לאחר מכן הוגשו תצהירים נוספים של רואה חשבון רוזנברג ומר קרזי. אין זה ברור מדוע באותו שלב לא הגיש המבקש תצהירים מצידו הוא. לאחר שבית-המשפט המחוזי נתן את החלטתו מיום 8.3.05, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה לה צורפו מספר תצהירים, המכוונים להראות כי לא קיימים דפי חשבון פיגורים, אף שניתן להפיק דו"ח לגבי תנועות בחשבון פיגורים והלוואות, אלא שהמשיבים סירבו לקבל דו"ח כאמור.

6. התיאור המפורט שהבאנו מלמד כי המחלוקת בשאלה האם קיימים דפי חשבון פיגורים חרגה מכל מסגרת מקובלת, ככל שמדובר בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים. המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית-המשפט בחשיפת האמת. יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך-כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים (ראו: בר"ע 95/68 עממית חברה לביטוח בע"מ נ' בריטיש אנד אוברסיס אינשורנס קומפני לימיטד, פ"ד כב(2) 689, 695 (השופט ח' כהן); Matthews P. and H.M. Malek, Disclosure (Sweet & Maxwell 2001 2nd Ed.) 132-134; וכן ראו: GE Capital Corp v Bankers Trust (1995) 2 All ER 993). ייתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית-המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122 (ראו: Jones v. Andrews (1888) 58 L.T. 601, 604). המקרה הנוכחי איננו נימנה על מקרים אלה. על סמך החומר שהיה בפני בית-המשפט המחוזי שעה שנתן את החלטתו מיום 8.3.05, בהחלט ניתן לומר שגרסתו של המבקש, לפיה אין בידיו דפי חשבון פיגורים, מעוררת תמיהה, אך לא מעבר לכך. בוודאי שלא היה זה מן הראוי לקבוע כי תשובת המבקש להמרצת הפתיחה תימחק אם לא יומצא החומר. אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית-משפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605). ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי (על השלכותיה של קביעה מעין זו ראו: ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ' סרן יואב, פ"ד נט(4) 310, בפסקה 19). כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית-המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים.

7. לפיכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. החלטתו של בית-המשפט המחוזי מבוטלת. אין צו להוצאות."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 54238/06[13] קבעה כב' השופטת אביגיל כהן כי לא מצאה לנכון להורות על מחיקת כתבי הטענות של הנתבעים-התובעים שכנגד בהתאם לתקנה 122 לתקסד"א שכן, "סעד של מחיקת כתב תביעה בהתאם להוראות תקנה 122 לתקסד"א הוא סעד חריף שבית-המשפט נזהר מלנקוט בו".

כב' השופט א' מצא קבע ב- ע"א 6528/99,8441, 8444[14] כי "מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות. ... אך אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך".

כלומר, אין מוחקים כתב הגנה, אלא, במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. יוער כי שאלת תום-הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית-המשפט.

רוצה לומר כי מחיקת כתב הגנה – בשל אופיה הדראסטי – בית-משפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע.

ב- רע"א 7620/04[15] קבע בית-המשפט כי "על-פי תקנה 122 לתקנות, כאשר הנתבע אינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים, מוסמך בית-המשפט או הרשם להורות על אחת משתיים: מחיקת כתב הגנתו של הנתבע או הארכת המועד לקיומו של הצו שהופר. כן מקנה התקנה סמכות לנקיטת סנקציה כלפי תובע אשר אינו ממלא אחר אחד הצווים הנזכרים. אם מורה בית-המשפט על מחיקת כתב הגנתו של הנתבע, הרי שדין הנתבע כדין מי שלא הגיש כתב הגנה. משמע, הנתבע צפוי למתן פסק-דין לחובתו (תקנה 97 לתקנות). מפאת חריפותה של הסנקציה האמורה, אין בתי-המשפט ממהרים לנוקטה. הכלל הוא, כי אין מוחקים כתב הגנה אלא באותם מקרים קיצוניים בהם פעל הנתבע בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. לעומת זאת, כאשר פועל הנתבע בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית-המשפט ממחיקת כתב הגנתו.."[16]

2. תקנה 122 לתקסד"א איננה תחליף להליכי בזיון בית-המשפט
ב- רע"א 3888/04[17] קובעה ההלכה כי תקנה 122 לתקנות אינו הליך חליפי להליכי בזיון בית-המשפט, ועל-כן יש ללכת בדרך של התקנה ולא בדרך של הליכי בזיון. וכדברי בית-המשפט:

"הכלל לפיו אין להיזקק להליכי בזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית משמעו כי כאשר קיימת אפשרות בחירה בין מספר דרכים חלופיות לאכיפתה של הוראת בית-המשפט יש לנסות קודם את הדרך הפחות קשה עבור החייב ורק אם יתברר שדרך זו אינה יעילה להשגת המטרה, ניתן יהיה להיעזר בדרך המכבידה יותר עמו. הדברים הובאו בהרחבה בפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן ב- רע"פ 7148/98 הנ"ל. פסק-הדין מפנה גם לדברי ההסבר להצעת חוק כפיית קיום פסקי-דין, התשל"ד-1973 הבאה להחליף את הוראות פקודת הבזיון ולאמץ את מסקנות ועדת המומחים בראשותו של ד"ר א' הרנון שהמליצה להשאיר את נקיטת אמצעי הכפיה בידי בית-המשפט שנתן את פסק-הדין, תוך השמת הדגש על הדרך לכפיית החייב למלא חיוביו.

בפסק-דינה מפנה השופטת שטרסברג-כהן למאמרו של פרופ' ס' גולדשטיין שהוזכר לעיל, בו מדגיש המחבר כי 'עיקרון היסוד של דיני האכיפה של הוראות בית-המשפט אצלנו קובע חובה לנסות קודם את הדרך החמורה פחות...'. עם זאת, הוא מוסיף כי 'יש להדגיש שעיקרון הדרך החמורה פחות אינו מחייב דחיית הליך חמור יותר בכל מקרה שניתן באופן תיאורטי להיעזר בהליך חמור פחות. תוצאה זו מחייבת רק כאשר השימוש בהליך חמור פחות הינו מעשי וממשי. קל וחומר שניתן להיעזר בהליך חמור יותר כאשר ניסו לאכוף את הוראת בית-המשפט בשימוש בהליך חמור פחות והניסיון נכשל. עיקרון הדרך החמורה פחות אינה שוללת שימוש בשום הליך, אלא רק קובעת – סדר עדיפויות בשימושם' (שם, בעמ' 195). ברור איפוא שיתכנו מקרים, גם אם הם חריגים, בהם ראוי והולם לעשות שימוש בהוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון.

השופטת אפל-דנון סברה שהנסיבות מצדיקות את הפעלת פקודת הבזיון על התנהגות מסוג זה. אלא, שעל-פי 'עיקרון הדרך החמורה פחות' הגיעה השופטת למסקנה שיש להפנות את בעלי הדין לתקנות על-מנת שתישקל האפשרות להפעיל נגדם סנקציה דיונית וסיכמה את דבריה בזו הלשון:

'לאור הנסיבות הללו, אין ספק שקיימת הצדקה להפעיל את פקודת בזיון בית-משפט על התנהגות מסוג זה. אלא שתקנות סדר הדין אינן מאפשרות זאת. ההלכה היא כי בעל דין בהליך אזרחי המסרב לגלות מסמכים על-פי צו שנתן בית-משפט, יוצר מחדל שמתקיימים בו כל המרכיבים של בזיון בית-משפט. אולם, בעל דין כזה לא יהיה צפוי למאסר או לקנס. ...

תקנה זו הינה הוראת דין ספציפית בעוד הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט הינה הוראה כללית. הוראה ספציפית דוחה הוראה כללית ולכן יש לראות בהוראות תקנה 129 (כך במקור, צ"ל תקנה 122, ע"א) סנקציה ייחודית ובלעדית.

זאת ועוד: הכלל הוא כי אין להחיל את הוראות סעיף 6 לפקודה מקום שמתקיים סעד חילופי. ליתר דיוק אמנם, ההלכה הינה כי אין להיזקק להליכי בזיון בית-משפט אם קיימת דרך אחרת לביצוע הצו (בג"צ 490/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לז(4) 578, 586), ואילו כאן הפרת הצו על-פי תקנה 122 אינה מאפשרת לבצע את הצו. אולם היא מעניקה סעד חילופי וייחודי והוא כי המפר את צו הגילוי צפוי לסנקציה של מחיקת כתב טענותיו ומתן פסק-דין כנגדו (ראה קשת בזיון בית-משפט עמ' 303).'

שתיים הן איפוא הסוגיות שראוי להידרש אליהן: האחת, הסנקציה הדיונית אותה הציע בית-המשפט ואשר בגדרה אמור הוא להפעיל את שיקול-דעתו בהתייחס לאי-קיומו של צו בית-המשפט; השניה, האם צדק בית-המשפט שעה שהחליט שיש להפעיל את הוראת תקנה 122 והאם ראויה התערבותנו בשיקול-דעתו.

הסנקציה הדיונית

16. בית-המשפט המחוזי הפנה את הצדדים, כאמור, להוראת תקנה 122 לתקנות ...

תקנה 122 מצויה בפרק ט' לתקנות שעניינו הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים. עניינה של התקנה בבעלי דין המנהלים הליך בפני בית-המשפט לאחר שהוגשו כתבי טענות ונתבררו הטענות המקדמיות. הליכי גילוי מוקדם נועדו לפשט את ההליכים, לקצר את הליכי הבאת הראיות ולהשיג, במידת האפשר, הודיות מבעל הדין שמנגד. על שאלון וגילוי מסמכים נאמר כי 'שני האמצעים האלה תאומים הם, שתי זרועות של שאיפה אחת – והיא לצמצם עד כמה שאפשר את שמיעת המשפט גופו' (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 444). בעל דין שלא ציית לצו בית-המשפט ולא השיב לשאלות שהוצגו או השיב במידה שאינה מספקת, צפוי לסנקציה הקבועה בתקנה 122 – מחיקת כתב טענותיו.

לבית-המשפט שיקול-דעת אם למחוק את התביעה או את כתב ההגנה או אם להאריך את המועד לקיום הצו שהופר. בתי-המשפט חזרו והזהירו כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך והדבר יעשה רק מקום שהנתבע מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. ראוי לציין עם זאת, כי הסנקציה של מחיקת כתב תביעה היא קיצונית פחות, מאחר שתובע רשאי לשוב ולהגיש תביעתו. מכל מקום, בתי-המשפט התייחסו לסנקציה שבתקנה 122 כסנקציה דרסטית שייעשה בה שימוש במקרים קיצוניים בלבד (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ ואח' נ' מרדכי ואח', פ"ד מו(3) 793, 800 – דברי השופט חשין וההפניות שם).

ברור איפוא שאין זה מובן מאליו שסנקציות דיוניות, במיוחד הסנקציה של מחיקת כתב הגנה, הן בהכרח חמורות פחות מאשר תוצאות הפעלת מנגנון הבזיון, ובמצבים מסויימים הן יכולות אף להיות קשות יותר למפר (ראו בהקשר זה גם את מאמרו של פרופ' ס' גולדשטיין, שם, בעמ' 189; דברי השופטת נאור ב- ע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר – משק פרחים "דן" ואח', פ"ד נח(4) 184). כל מקרה חייב איפוא להיבחן בזהירות על-פי נסיבותיו, תוך שקילתן אל מול העקרונות שגובשו בפסיקת בית-משפט זה ופורטו לעיל.

17. זאת ועוד, בחינת ההלכות שצויינו לעיל מצביעה באופן ברור על כך שתקנה 122 לתקנות עניינה בהליך המתנהל בפני בית-המשפט, מקום שבעלי הדין הגישו לבית-המשפט את כתבי טענותיהם ופנו בבקשה לשאלונים ולגילוי מסמכים המיועדים, כאמור, לסייע בצמצום יריעת ההתדיינות ובצמצום המחלוקות בין הצדדים לדיון. בית-המשפט מנהל את הדיון על-פי התקנה במטרה לסייע בידם לקדם את סיום ההליכים.

אלא שבענייננו התמונה שונה לגמרי. מדובר בביצוע פסק-דין על-פי הסדר פשרה ולא בהליך מתנהל. הליכי ביניים או הליכים נלווים הם חלק מההליך העיקרי בעוד שבענייננו מדובר ביישום תוצאת ההליך העיקרי ובהוצאת פסק-הדין מהכח אל הפועל. בהיעדר הליך אזרחי תלוי ועומד ובהיעדר כתבי טענות, אין כל אפשרות להפנות את הצדדים להליך אזרחי ואין כל אפשרות להפעיל את הסנקציות הקבועות בתקנה 122 לתקנות. שופטת בית-המשפט המחוזי הציעה אמנם להפנות את הצדדים להליך הבוררות או לכל פורום אחר, אך כאמור, הליך הבוררות אינו מתקיים ולא הוזכר בפנינו כל פורום אחר, מה גם שבנסיבות העניין איני רואה הצדקה להעביר הדיון על-פי תקנה 122 לפורום אחר.

סיכומה של נקודה זו, מסקנתי הינה כי לא ניתן היה להפנות את הצדדים לפעול בהתאם להוראת תקנה 122 ומכאן גם שלא ניתן להפעיל את הסנקציות הקבועות בתקנה."

ב- בש"א 2320/04[18] היתה סיטואציה הפוכה, בה צד נקט דווקא בהליך בזיון בית-המשפט ובית-המשפט החזירהו למסגרת תקנה 122 וזאת על-פי ההרציו האמור בפסק-הדין לעיל. נפסק כי:

"תקנה 122 לתקנות הסדר הדין האזרחי (להלן: תקנה 122) קובעת: 'בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית-המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית-המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית-המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו'. סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט (להלן: סעיף 6 לפקודת) קובע: 'המסרב לציית לצווי בית-המשפט (תיקון: 1947, התשכ"ג) (1) בית-המשפט העליון, בית-המשפט לפשעים חמורים, בית-משפט מיוחד שנתכונן על-פי סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית-המשפט המחוזי, בית-המשפט לקרקעות ובית-משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה. (2) לא ינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא-אם-כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית-המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה...'.

13. תקנה 122 קובעת הוראות למצב ספציפי בו הנתבע או התובע מפרים את אחד הצווים לגלוי מסמכים ביניהם או עיון במסמכים. ואילו סעיף 6 לפקודה קובע הוראות כלליות למצב של הפרת צווי בית-משפט בין אם על-ידי התובע ובין אם על-ידי הנתבע. כידוע, בית-המשפט לא יעשה שימוש בסנקציות החריפות שעל-פי פקודת בזיון בית-המשפט, אם עומד למבקש סעד אחר, שהוא במקרה שלפנינו מחיקת טענות. זאת ועוד, על-פי כללי ברירת הדין יש לקבוע כי ההוראה הספציפית גוברת על ההוראה כללית.

14. לפיכך היה על המבקשת לבסס את בקשתה על-פי תקנה 122 ולא על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט."

כך גם נפסק ב- בש"א 1325/04[19]

"11. לאור הנסיבות הללו, אין ספק שקיימת הצדקה להפעיל את פקודת בזיון בית-משפט על התנהגות מסוג זה. אלא שתקנות סדר הדין אינן מאפשרות זאת. ההלכה היא כי בעל דין בהליך אזרחי המסרב לגלות מסמכים על-פי צו שנתן בית-משפט, יוצר מחדל שמתקיימים בו כל המרכיבים של בזיון בית-משפט. אולם, בעל דין כזה לא יהיה צפוי למאסר או לקנס. ...

12. תקנה זו (תקנה 112 לתקסד"א – המחבר) הינה הוראת דין ספציפית בעוד הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט הינה הוראה כללית. הוראה ספציפית דוחה הוראה כללית ולכן יש לראות בהוראות תקנה 129 סנקציה יחודית ובלעדית.

זאת ועוד: הכלל הוא כי אין להחיל את הוראות סעיף 6 לפקודה מקום שמתקיים סעד חילופי. ליתר דיוק אמנם, ההלכה הינה כי אין להיזקק להליכי בזיון בית-משפט אם קיימת דרך אחרת לביצוע הצו (בג"צ 490/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לז(4) 578, 586), ואילו כאן הפרת הצו על-פי תקנה 122 אינה מאפשרת לבצע את הצו. אולם היא מעניקה סעד חילופי וייחודי והוא כי המפר את צו הגילוי צפוי לסנקציה של מחיקת כתב טענותיו ומתן פסק-דין כנגדו (ראה קשת בזיון בית-משפט, עמ' 303)."

3.1 מחיקת כתב תביעתו של בנק בעקבות הפרת צווים בנסיבות המעידות כי הבנק חדל מקיום הצווים לא מחמת טעות
ב- ע"א 6528/99[20] נפסק מפי כב' השופט א' מצא:

"מחיקת כתבי הטענות של הבנק בשתי התביעות

8. בא-כוחו של הבנק (ומן הראוי לציין כי הפרקליט שהתייצב מטעם הבנק בערעורים שלפנינו אינו מי שייצג את הבנק בהליכים לפני בית-המשפט המחוזי) קיווה לשכנענו כי בהחלטתו למחוק את כתב תביעתו של הבנק נגד הנתבעים ובהחלטתו למחוק את כתב ההגנה שהגיש הבנק כלפי תביעתו של וקסלמן החמיר בית-המשפט המחוזי עם הבנק יתר על המידה. הפרקליט המלומד לא חלק כי הבנק אכן חדל מלקיים במועדיהם את צווי בית-המשפט בגדר שתי התביעות. עם זאת טען כי המחדלים לקיים את הצווים והמחדל להתייצב בבית-המשפט נבעו מטעותו של מי שייצג את הבנק לפני הערכאה הראשונה. אך בדיעבד, טוען הוא, קיים הבנק את הצווים ובכך תיקן את המעוות. בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שהאיחור לקיים את הצווים לא היה מופלג, היה על בית-המשפט, לדעתו, להסתפק בחיוב הבנק בתשלום הוצאות. ...

מחיקת כתב טענות של בעל-דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 435-436). אך אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך. כזה, למשל, היה המקרה שנדון ב- ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי (להלן: עניין ג'מבו (פ"ד מו(3) 793 (1992)). בתארו את אמת-המידה להפעלת הסנקציה של מחיקת כתב טענות ציין השופט מ' חשין:

'... אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולו ברשלנות – לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום-הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית-המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב הגנה – בשל אופייה הדראסטי – בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית-המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו.' (שם (1), בעמ' 800)

ובהצדיקו את החלטת בית-המשפט המחוזי למחוק את כתב הגנתם של המערערים דהתם ציין (שם (1), בעמ' 801) כי הם 'עשו כל שביכולתם כדי למשוך הליכים, והתנהגותם מלמדת על עזות מצח כלפי בית-המשפט ועל זלזול קשה בחובתם כלפי יריביהם וכלפי בית-המשפט'.

10. מן העיון בקורות ההליכים שהתקיימו בפרשתנו לפני הערכאה הראשונה ניתן להיווכח, כי הבנק לא קיים את הצווים שניתנו נגדו בגדר שתי התביעות חרף שורה של התראות ברורות שניתנו לו בכמה הזדמנויות, לפני הגשת הבקשות למחיקת כתבי טענותיו ואף אחריהן. בישיבת יום 4.5.1999 לא התייצב בא-כוח הבנק בבית-המשפט. בדיעבד טען כי לא התייצב מפני שלא הוזמן, ובית-המשפט המחוזי דחה טענה זו לגופה. אך העיקר הוא שלהפרת הצווים על ידיו לא נתן הבנק כל הסבר. גם לאחר שבית-המשפט נתבקש למחוק את כתב הגנתו כלפי תביעת וקסלמן לנוכח מחדלו לקיים את צווי בית-המשפט לגילוי מסמכים ולמתן תשובות לשאלון, לא קיים הבנק את הצווים ואף לא טרח לבקש מבית-המשפט ארכה לקיומם. במסגרת תביעתו שלו אמנם ביקש ארכה נוספת בת חודש לקיום הצו לגילוי מסמכים שניתן נגדו, אך גם במקרה זה לא טרח לברר אם ומה החליט בית-המשפט בבקשתו האמורה, ומכל מקום, גם עד לתום תקופת הארכה שנתבקשה על ידיו, וחרף בקשת הנתבעים למחוק את כתב תביעתו, לא טרח לקיים את הצו. אין צריך לומר – ועל כך גם בא-כוחו הנוכחי של הבנק לא חלק – כי נסיונו של הבנק להתווכח עם צדקת הבקשה לגילוי מסמכים מסויימים, לאחר שזו נתקבלה על-ידי בית-המשפט וניתן צו על פיה, היה חסר שחר.

הנסיבות הללו מעידות כי הבנק חדל מקיום הצווים לא מחמת טעות, אלא עקב זלזולו הבוטה והשיטתי של בא-כוחו בצווי בית-המשפט ובחובתו כלפי יריביו במשפט.

מהחלטות השופט המלומד עולה כי הוא הנחה את עצמו על-פי הלכת פסק-הדין בעניין ג'מבו הנ"ל. בטרם נעתר לבקשות למחיקת כתבי הטענות שקל היטב את חומרת התנהגותו של הבנק, ורק מששוכנע כי אכן "כלו כל הקצין", הורה למחוק את כתבי טענותיו. בנסיבות אלו אין לשעות לטענת הבנק כי משהגיש לבית-המשפט – באיחור של חודשים רבים ולאחר שבית-המשפט החליט למחוק את כתבי טענותיו – תצהירי תשובה לשאלון ולגילוי מסמכים, יש להחזיר את גלגלו לאחור ולפוטרו בסנקציה מתונה של חיוב בהוצאות. אכן, הסנקציה של מחיקת כתב טענות היא אמנם חמורה, אך גם התעלמותו המכוונת והשיטתית של הבנק מצווי בית-המשפט במשך תקופה ארוכה התאפיינה בחומרה רבה. על התנהגות חמורה שכזאת היה מוצדק להגיב בנקיטת סנקציה חמורה, וטענות פרקליטו של הבנק לא שכנעוני כי בנסיבות העניין קיימת עילה מוצדקת להתערבותנו בהחלטות בית-המשפט המחוזי."

3.2 תובעת סרבנית המהתלת בצד שכנגד ומזלזלת בבית-המשפט והחלטותיו
ב- ת"א 6273/01[21] נפסק מפי כב' השופטת דגן אילת:

"14. אין בידי לקבל את הטענות בעל-פה שהעלה בא-כוח התובעת.

ראשית, הצו לגבי מאזני 1996-1997 ניתן ביום 5.2.04. לא הוגשה כל בקשה ותצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות לעיל וראיתי בטענות בעלמא אלה טענות לא מוכחות מה גם שהן סותרות את הצהרתו המפורשת של בא-כוח התובעת לבית-המשפט בהודעתו בכתב מיום 1.3.04 לפיה מאזני 96-97 יוגשו לבית-המשפט ביום הדיון.

שנית, גם אם נשרף משרד התובעת וגם אם רואה החשבון נפטר, הרי שמשרדו ממשיך לתפקד ולהתקיים ולא הובאה כל סיבה מוצדקת למחדל החבאת החומר מאותו משרד. בעניין זה ראוי להזכיר את תקנה 25 להוראות מס הכנסה ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 המחייבת שמירת מערכת החשבונות במשך 7 שנים מתום שנת המס שאליה הוא מתייחס או במשך 6 שנים מיום הגשת הדוח על ההכנסה לאותה שנת מס, הכל לפי המאוחר.

שלישית, אם היה קושי מעשי, הרי יכלה התובעת לפנות לאחר מתן הצו למשרדי מס הכנסה ולבקש העתק או לכל הפחות להודיע לבית-המשפט על הקושי בהשגת המאזן ולבקש להוציא צו שיורה לשלטונות המס להמציא העתק המאזנים המבוקשים. כל זה לא נעשה.

15. בא-כוח התובעת טען בישיבה בפני כי ניתן לקבל את כל המידע במאזן 2002 שכולל גם רישומי הלוואות היסטוריות שלא נפרעו. כן טוען כי התעקשות הנתבע נובע מרצון לקבל מידע עסקי בגין תיק אחר שמנהל נגד התובעת.

16. אין בידי לקבל טענות בא-כוח התובעת הנ"ל.

מסתבר שהתיק אותו מנהל בא-כוח הנתבע נגד התובעת נוגע לעבודות שנעשו ב- 2002 או 2003 ומה הקשר ביניהן לבין חשיפת מאזן משנת 1997? לתובעת הפתרונים.

באשר לטענה כי הכל מופיע גם במאזן 2002 ואין צורך במאזן 1997, הרי שעל עניין זה מחליט בית-המשפט ולא בא-כוח התובעת על-פי העדפותיו ושיקוליו וההחלטה הרי ניתנה ומשניתנה היה על בא-כוח התובעת למלאה ככתבה וכלשונה או להשיג עליה בדרכים המקובלות שעשיית דין עצמי אינה כלולה בהן.

17. השתלשלות העניינים כמתואר מלמדת כי אין מדובר בתובעת רשלנית שלא קיימה צווים וניתן היה אולי להאריך המועד בפעם השלישית ולתת לה את יומה. מדובר בתובעת סרבנית המהתלת בצד שכנגד ומזלזלת בבית-המשפט והחלטותיו.

נראה כי ארכה נוספת לא תעלה ולא תוריד. התובעת גמרה אומר לא לציית לצו בית-המשפט והראיה אף בדיון האחרון בבקשה לבזיון/מחיקה לא ביקשה ארכה אחרונה להשגת המאזן והגשתו. לפיכך מצאתי כי נתקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות הענות לבקשה למחיקת התביעה, בהתאם לסמכותי על-פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכך אני מורה.

18. אשר-על-כן, התביעה נמחקת בזאת. התובעת תשלם הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין לנתבע בסך 5,000 ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל."

3.3 ערעור על החלטת בית-משפט קמא שלא למחוק כתב הגנה בעקבות אי-עמידה בצווים
ב- רע"א 8808/00[22] נפסק מפי כב' המשנה לנשיא ש' לוין:

"במסגרת תובענה המתנהלת בין בעלי הדין בבית-משפט השלום בירושלים ניתן ביום 18.4.00 צו לגילוי מסמכים. בהתאם לכך החליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין. לאחר זאת פנה המבקש למשיב בדרישה כי יגלה בתצהיר מסמכים פלוניים אשר לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים הראשון שנערך על ידו וכיוון שדרישתו זו ודרישה חוזרת לא נענו פנה המבקש לבית-משפט השלום בבקשה בכתב למתן צו-גילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית-המשפט הורה כי על המשיב להגיב לבקשה עד ליום 24.5.00. במועד זה שלח המשיב אל המבקש מסמך המוכתר כ"תגובה לבקשה" הכולל רשימת חוזים שהיו מצויים בידי המשיב; כן שלח המשיב העתקים מן החוזים האמורים. ביום 5.6.00 הורה בית-משפט השלום כי:

'משלא הגיב המשיב לבקשה הריני מורה בזה שהמשיב יגלה עד ליום 16.6.00 בתצהיר את כל המסמכים הנוגעים לגביית דמי שכירות ואופן תשלומם לרבות חוזים, קבלות אישורים וחילופי מכתבים שהוחלפו בין שוכרי הנכסים נשוא התביעה מאז שנת 1996 ועד היום (להלן: המסמכים).'

לאחר זאת, ביום 13.6.00 ניתנה החלטה נוספת בבית-משפט השלום אשר הורה כי:

'הנתבע (הוא המשיב) יגיש תצהיר לפי טופס 12 לתקנות ובו יפרט את כל המסמכים שישנם בידיו...'

ביום 9.7.00 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב הגנה לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק ביום 11.8.00 הגיש המשיב מסמך שהוכתר "תצהיר גילוי מסמכים – מס' 2" הכולל את רשימת החוזים שנשלחו למבקש בפקס בשלהי חודש מאי. תצהיר זה לא התייחס באופן מפורש לסוגי המסמכים הנוספים שלגביהם נדרש המשיב ליתן תצהיר גילוי ספציפי, קרי, קבלות, אישורים וחילופי מכתבים, כעולה מהחלטת בית-משפט השלום לעיל.

בית-משפט השלום דחה, ביום 21.8.00 את הבקשה למחיקת כתב ההגנה וקבע כי לאור העובדה שבסופו של דבר ניתן התצהיר המבוקש, אף אם באיחור, אין הצדקה למחוק את כתב ההגנה. המבקש הגיש בקשה לרשות לערער לבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי תצהירי גילוי המסמכים אמנם לא התייחסו לחלק מן המסמכים שדבר קיומם היה ידוע, והורה כי יש לתקן פגם זה; עם זאת, דחה את הבקשה.

מכאן הבקשה לרשות לערער שלפני.

עיקר בקשתו טוען המבקש כי עד היום לא קיים המשיב את צו-גילוי המסמכים הספציפי שניתן בבית-משפט השלום, כי המשיב נוהג בזלזול מופגן כלפי בית-המשפט וכלפי בעל דינו, ולפיכך זהו מקרה חריג וקיצוני המצדיק מחיקת כתב ההגנה הגם שמדובר בצעד דרסטי כלפי בעל דין. מנגד, טוען המשיב בתשובתו כי טעה בית-המשפט המחוזי בקביעתו כי ישנם מסמכים נוספים שדבר קיומם ידוע, שכן עניין זה לא הוכח ונסמך – כל כולו אך על טענות המבקש. כן מוסיף המשיב כי עשה כל שלאל ידו למצוא את כל החוזים, העלה את דבר קיומם בתצהיר ואף העביר העתק מהם לידי המבקש. לבסוף, טוען המשיב כי מעבר למסמכים הנ"ל אין בידו מסמכים נוספים ואין באפשרותו להצהיר על מסמכים שאין בידו.

אחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב, ובתגובת המבקש לתשובה על צרופותיה החלטתי לראות בקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה; דין הערעור להתקבל. על פני הדברים נראה כי, המשיב לא קיים את צו-גילוי המסמכים הספציפי שכן כאמור לעיל, אין במסמך המכונה "תצהיר גילוי מסמכים מס' 2" כל איזכור של סוגי המסמכים שאליהם התייחס הצו הספציפי כגון קבלות והתכתבויות; כך גם עולה מן ההחלטות של הערכאות שקדמו לי. לפיכך, החלטתי להחזיר הדיון בעניין לבית-משפט השלום. ניתנת בזאת למשיב ארכה בת 15 יום להגיש תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, העונה לצו בית-המשפט מיום 5.6.00 בדבר גילוי של מסמכים ספציפיים. בתום התקופה האמורה, ואם המשיב לא יקיים את הצו ישקול בית-המשפט מתן סעד למבקש לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער שכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח."

3.4 מחיקת התביעה ותנאי לחידושה – תשלום הוצאות המחיקה
ב- ת"א 1069/98[23] נפסק מפי כב' סגן הנשיא גדעון גינת:

"1. התובע הגיש ביום 09.09.98 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שנגרמו לו, לטענתו בתאונת דרכים מתאריך 14.02.1994, שאירעה במהלך נסיעתו כנהג רכב בכביש חיפה תל-אביב.

2. כחלק מהכנת המשפט ניתנו על-ידי מספר רב של החלטות שעניינן גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון. השתלשלות העניינים בעניין זה מפורטת בבקשת הנתבעת מיום 30.06.05, בש"א 9467/05. התיאור שם מקובל עלי ואני מאמץ אותו לצורך ההחלטה הנוכחית. אני מבקש להדגיש שלפי תקנה 240(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על המשיב/התובע להשיב בכתב לבקשה, ולהגיש תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה זו. תשובה כזאת מטעם התובע לא הוגשה וממילא לא ניתן להביא טענות שבעובדה מטעם התובע בעניין זה. זאת ועוד, טענתה העיקרית, דהיום של באת-כוחו המלומדת של התובע, היא שהיה קיום של החלטות בית-המשפט עוד בשנים 2003-2002. טענה זו מתעלמת מכך שבמועדים מאוחרים לשנים אלה ניתנו על-ידי החלטות מפורשות המחייבות את התובע הן בנושא גילוי המסמכים והן בנושא מתן התשובות לשאלון. מבין השיטין של טענות הפרקליטה המלומדת אני מבין שהיא נתקלה בחוסר שיתוף פעולה של התובע. התיעוד הנדרש שעניינו מסמכים ומתן מידע בקשר להשתכרותו של התובע בעבר חיוניים לניהול המשפט. לא מדובר במחדלים טכניים. מדובר בהתנהגות, שאינה מאפשרת לבעל הדין שכנגד להכין את המשפט כיאות. גם אינטרס הכלל תומך בכך שבעלי דין יקיימו החלטות דיוניות של בית-המשפט וכן שתינתן אפשרות מלאה לכל אחד מבעלי הדין לנהל את המשפט על סמך נתוני אמת. נתונים אלה יכולים להתברר רק בדרך של גילוי נאות של תיעוד רלבנטי. כל זה לא נעשה בענייננו, חרף ארכות אין ספור שניתנו לתובע.

3. במצב דברים זה, נראה לי שאין מנוס אלא לנקוט בדרך עליה מורה תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אני מוחק את התובענה ב- ת"א 1069/98 וזאת בשל אי-קיום צווים להשיב על שאלון לגילוי מסמכים ולעיון במסמכים. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח + מע"מ, להיום. תשלום הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין לפי פסק-דין זה, יהווה תנאי מוקדם להגשת תביעה חדשה באותה עילה."

3.5 הסנקציה של מחיקת כתב ההגנה הינה סנקציה דרסטית שבית-המשפט לא יזדקק אליה בקלות
ב- ת"א 2867/04[24] נפסק מפי כב' השופטת ג'אדה בסול:

"בתיק זה ניתנה החלטה בתאריך 5.4.05 במסגרתה נקבע מועד לישיבת קדם המשפט הראשונה, צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים.

ישיבת קדם המשפט הראשונה נקבעה ליום 21.9.05.

עובר לאותה ישיבה הוגשה בקשה מטעם התובעת לגילוי מסמכים ספציפיים, עיון במסמכים וכן ליתן ארכה לנתבעים למתן תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון בטרם תימחק הגנתם. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 21.9.05 הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים יקיימו את מה שנתבקש ב- בש"א 954/05 תוך 14 יום מאותו מועד והחלטה בהתאם ניתנה.

בישיבת קדם המשפט הנוספת שהתקיימה ביום 14.11.05 התברר כי ההחלטה לא קויימה על-ידי הנתבעים ושעובר לישיבה הוגשה בקשה למחיקת הגנתם של הנתבעים כפי הוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה למחיקת ההגנה נפתחה כבש"א 1368/05.

בישיבת קדם המשפט הנ"ל ניתנה ארכה אחרונה לנתבעים לקיום הצו שניתן בעניין גילוי ועיון במסמכים וכן מתן תשובות לשאלון וזאת תוך 7 ימים מאותו מועד.

בהחלטה שניתנה באותו מועד הפניתי את תשומת-ליבם של הנתבעים לכך שהימנעות מקיום הצו לאחר הארכות שניתנו עלולה להביא למחיקת הגנתם על כל המשתמע מכך.

הדיון נדחה להיום על-מנת לקיים ישיבת קדם משפט לאחר סיום הליכי הביניים אך עובר לישיבת היום הוגשה בקשה נוספת בש"א 1485/05 למחיקת כתב ההגנה מאחר והצו שניתן בעניינם של הנתבעים על-אף הארכות שניתנו לא קויים.

על-פי החלטתי מיום 4.12.05 קבעתי כי הבקשה תידון במועד ישיבת קדם המשפט.

בישיבה שהתקיימה לפני היום חזרה בא-כוח התובעת על טענותיה וביקשה למחוק את כתב הגנתם של הנתבעים משלא קיימו את הצו שניתן בעניינם.

מתברר כי עובר לישיבת היום נשלח מכתב גילוי מסמכים ספציפי לידי בא-כוח התובעת ובבוקר היום נמסר לה מכתב תשובות לשאלון. הן גילוי המסמכים והן התשובות לשאלון לא נוסחו בתצהיר אלא במכתב של בא-כוח הנתבעים ואין בכך כדי לענות על דרישות התקנות באשר למתכונת שיש לתת בה גילוי מסמכים ותשובות לשאלון כאשר הדרישה לתצהיר ועת מדובר בגילוי מסמכים תצהיר עם נוסח הקבוע בתקנות נועדה לכבול את בעל הדין בהצהרה שהוא נותן אם לעניין גילוי המסמכים ואם לעניין התשובות לשאלון.

אין במכתבים שהוצגו לעיוני במהלך הדיון כדי למלא אחר הצו שניתן בעניינם של הנתבעים.

הסנקציה של מחיקת כתב ההגנה אינה סנקציה דרסטית שבית-המשפט לא יזדקק אליה בקלות אך במקרה דנן לנתבעים ניתנו ארכות רבות שלא נוצלו על ידם ובכך נגרם בזבוז זמן מיותר ועינוי דין לתובעת בניהול תביעתה.

כתב התביעה הוגש לפני שנה. בתיק התקיימו 3 ישיבות קדם משפט ועד היום טרם מוצו הליכי הביניים והנתבעים נמנעו מלקיים החלטות בית-המשפט בעניין זה על-אף הארכות שניתנו בעניינם.

במצב דברים זה אני מקבלת את טענת בא-כוח התובעת לפיה משלא קויים הצו על-אף הארכות שניתנו ומאחר ואין במכתבים שהוצגו לעיוני כדי למלא אחר הצו שניתן בעניין הנתבעים אכן יש מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה ואני מורה כך.

משנמחקה הגנת הנתבעים זכאית התובעת להוכיח תביעתה ולצורך כך אני מורה לתובעת להגיש תצהיר בצירוף מסמכים לעניין הוכחת תביעתה כאשר לבא-כוח הנתבעים תהיה הזכות לחקור את המצהיר בחקירה נגדית על תצהירו בטרם יינתן פסק-הדין.

התצהיר יוגש תוך 10 ימים מהיום והתיק ייקבע ליום 31.1.06 שעה 09.00 לחקירת המצהיר מטעם התובעת בטרם מתן פסק-הדין."

3.6 גילוי מסמכים והתשובות לשאלונים שנעשו בצורה סתמית
ב- בש"א (חי') 19082/07[25] נפסק מפי כב' השופט א' קיסרי:

"החלטה

לפני בקשה להורות על מחיקת התביעה שהגישו משיבים 3-1 ("המשיבים") כנגד המבקש ב- ת"א 761/05 וזאת בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

הרקע

ביום 25.06.06 פנה המבקש אל משיב 1 ("המשיב") אשר במעמדו ככונס נכסים הוא אחד התובעים וכן בא-כוחם של המשיבים 2 ו-3 (שהם התובעים 2 ו-3 ב- ת"א 761/05 הנ"ל), בדרישה לקבל תצהיר גילוי מסמכים כללי. פניה זו של המבקש לא זכתה למענה וביום 02.01.07 שב המבקש ופנה אל המשיב בדרישה לקבל תצהיר גילוי מסמכים כללי, גילוי מסמכים מסויימים וכן תשובות לשלושה שאלונים, המופנים לכל אחד מן המשיבים. לאחר שגם דרישה זו לא נענתה, שב המבקש וחזר על דרישתו ביום 06.02.07, אך גם פניה זו לא נענתה.

ביום 13.02.07 הגיש המבקש בקשה שבגדרה עתר למתן צו המורה למשיבים להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי וכן מענה לשאלונים (בש"א 2812/07). בית-המשפט (כב' הרשמת, כתוארה אז, ח' הורוביץ) נעתר לבקשה וביום 06.03.07 ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי ומתן תשובות לשאלונים בתוך 30 יום מעת שיימסר למשיבים ("הצו").

המשיבים לא מילאו אחר הצו, ולאחר שחלף המועד לעשות כן שלח המבקש מכתב דרישה למשיב לקיום הצו. פניה זו לא זכתה להתייחסות מצד המשיב וביום 26.04.07 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב התביעה בהתאם לתקנה 122 לתקנות (בש"א 6528/07). בהחלטתי מיום 21.08.07 הארכתי את המועד לקיום הצו עד ליום 15.09.07, תוך שאני מורה שאם לא יקוים הצו תימחק תביעתם של המשיבים ("ההחלטה").

המשיבים הגישו את תצהירי גילוי המסמכים ביום 16.09.07 ואילו את תצהירי התשובה לשאלונים הגישו רק במועד ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 15.10.07.

עיקר טענת המבקש בבקשה הנוכחית היא, שהמשיבים לא קיימו אחר ההחלטה במועד שנקבע וכן, וזה העיקר, כי התצהירים שהוגשו אינם עונים על דרישות הדין והפסיקה, מאחר ואינם מגלים את רובם המכריע של המסמכים הספציפיים שגילוים נדרש וכי מרביתן של השאלות לא נענו.

הבקשה הנוכחית הוגשה בתאריך 13.12.07 והומצאה לבא-כוח המשיבים ביום 23.12.07. משלא הוגשה תשובה מטעם המשיבים הגיש המבקש, ביום 15.1.08, בקשה ליתן החלטה בהיעדר תשובה (בש"א 1064/08). גם לבקשה אחרונה זו לא הוגשה תשובה. ההחלטה ב- בש"א 19082/07 תינתן איפוא על יסוד טענות המבקש (ראו בש"א 9066/01 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' אגמי אמיל, תק-מח 2002(1) 121 (החלטה מיום 3.2.02)).

דיון

אין צורך להרבות בדברים בעניין חשיבותם של ההליכים המקדמיים לצורך ניהולו היעיל של ההליך המשפטי. יש בהם כדי לחסוך מזמנם, טרחתם וממונם של הצדדים וכפועל יוצא מכך גם לחסוך מזמנו של בית-המשפט. בהתאם לכך נקבעה בתקנה 122 סנקציה המאפשרת מחיקת כתב טענותיו של צד שאינו ממלא אחר צו הנוגע להליכים המקדמיים. בדרך-כלל נמנע בית-המשפט מלנקוט בסנקציה זו אם תוקן המעוות, ואפילו באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, שאז ניתן להסתפק בחיוב המפר בהוצאות. מאידך, אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו עקב זלזול או התעלמות ממנו, אפשר שימחק את כתב טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך (ראו: ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, פ"ד נו(4) 817, 824 (2002)). גם אי-מתן תשובות מספקות על השאלות על-אף צו של בית-המשפט, עלול להביא למחיקת כתב טענותיו (ראו: רע"א 4217/96 כל אל ערב בע"מ ואח' נ' אלסינארה בע"מ, פ"ד נ(1) 437, 440 (1996)).

התנהלותם של המשיבים המתוארת לעיל, אשר פעם אחר פעם לא השיבו לבקשות ולא קיימו החלטות – בכלל או במועד שנקבע לכך – מלמדת על התעלמות מן החובה המוטלת עליהם על-פי התקנות ועל-פי החלטות שניתנו בגדר ההליך המשפטי. התנהלות כזו היא בלתי-ראויה ודומה שאין מי שיחלוק על כך שלא ניתן להשלים עם מצב עניינים שבעל דין נוהג ככל העולה על רוחו ואינו מקיים החלטות או שהוא עושה כן באופן או במועד הנראים לו.

עיון בתצהירי גילוי המסמכים שנעשו על-ידי המשיבים מעיד כי אלה נערכו באופן סתמי ואינם ממלאים אחר הנדרש מן המשיבים. לגבי רובם של המסמכים שגילוים נדרש נטען כי אינם רלבנטיים או כי 'הם נמצאים בתיק בית-המשפט'. יש, איפוא, טעם בטענות המבקש שתצהירי הגילוי של מסמכים מסויימים אינם עולים בקנה אחד עם הנדרש מן המשיבים. אלא שבכך בלבד לא יהיה כדי להביא למתן הסעד של מחיקת כתב התביעה, שכן לפי נוסחו של הצו קיימת אפשרות לפרשו כאילו שהתייחס רק לגילוי מסמכים כללי ולא לגילוי מסמכים מסויימים, ומשום כך אניח את הדבר לטובתם של המשיבים.

שונה המצב בנוגע לתצהירי התשובות לשאלונים. המבקש מסר שאלון לכל אחד מהמשיבים, ומלבד תצהיר התשובה של המשיב אשר ניתן לראות בו – גם אם בדוחק – מענה לשאלון שהוגש, הרי שהתשובות שניתנו על-ידי המשיבים 2 ו-3 אינן מספקות. אלה הן תשובות כלליות וסתמיות, ללא כל התייחסות עניינית לתוכן השאלות וניראה כי משיבים אלה נמנעו ממתן התשובות לשאלות שנשאלו. הגדיל לעשות המשיב 2 אשר, בין השאר, השיב לאחת השאלות כך: 'אין כרגע בבנק גורם שיוכל לתת מענה לעניין זה. מדובר בשאלה שהגורם הנכון לענות עליה הינו אמנון סלע ו/או אלדד קרמר ו/או דב שולדר (הנתבעים 2, 5, ו-7 בתיק העיקרי – א.ק.)'. תשובה זו ניתנה לשאלה שעל פניה נראית חשובה ורלבנטית לנטען בכתב התביעה וברור שהיא אינה ממין העניין וכמוה כהיעדר תשובה בכלל (תשובות ברוח דומה ניתנו גם על-ידי המשיבה 3).

נראה לי כי לנוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו למשיבים למלא אחר הצו וההחלטה ולנוכח הצורך שנכפה על המבקש להגיש בקשות חוזרות ונשנות כדי לעמוד על זכויותיו הדיוניות לקיום הליך הוגן, ראוי היה שגילוי המסמכים והתשובות לשאלונים ייעשו באופן מלא וענייני, ולא בצורה סתמית וכלאחר יד כפי שעולה מעיון בתצהירי המשיבים.

כבר נאמר כי מחיקת כתב טענות היא סנקציה חריפה וכי היא לא תופעל כעניין שבשגרה. בנסיבות המתוארות בבקשה נראה לי כי אין מנוס מנקיטתה כלפי המשיבים 2 ו-3, הן בשל היעדר תשובתם-לבקשה והן, ובעיקר, עקב מחדלם להשיב באופן מלא וענייני לשאלות הכלולות בשאלון שהופנה אליהם כפי שנקבע בצו ובהחלטה.

התוצאה היא, איפוא, כי אני מורה על מחיקת כתבי תביעה של המשיבים 2 ו-3 (התובעים 2 ו-3) כנגד המבקש (הנתבע 7). המבקש יוכל להגיש בקשה למתן פסק-דין ובגדרה לבקש גם פסיקת הוצאות ושכר-טרחת עורכי-דין בקשר עם ההליכים שב- ת"א 761/05.

אשר לתביעתו של המשיב (התובע מס' 1) החלטתי, לא בלי היסוס, לראות את התשובות שניתנו על ידו כמספיקות לצורך דחיית הבקשה תוך שאני מחייבו לשלם למבקש הוצאות ושכר-טרחת עורכי-דין בקשר עם בקשה זו בסכום של 3000 ש"ח בצירוף מע"מ."

3.7 מתן הזדמנויות די והותר לקיים את ההליכים המקדמיים – מחיקת כתב הגנה
ב- ת"א (נצ') 789/06[26] נפסק מפי כב' השופט עאטף עיילבוני:

"פסק-דין

התביעה שלפני עניינה עסקאות נוגדות במקרקעין, במסגרתה עותר התובע לקבלת פסק-דין הצהרתי לפיו הינו הבעלים החוקי של 9/146 חלקים מהקרקע הידועה כחלקה 74 גוש 19509 באדמות כפר בית ג'אן בשטח של 919 מ"ר (להלן: "המקרקעין") וכן לקבלת פסק-דין המורה לרשם המקרקעין לרשום אותו כבעלים של המקרקעין ובמקביל למחוק את הערת האזהרה הרשומה מיום 30.8.06 לטובת הנתבע מס' 1 על המקרקעין. בנוסף, במסגרת כתב התביעה מבקש התובע כי בית-המשפט יורה על רישום הערת אזהרה אודות תביעה זו.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 1.3.07. ביום 29.5.07 הוגש כתב ההגנה מצד הנתבע מס' 1 ואילו הנתבע מס' 2 טרם הגיש את כתב הגנתו עד למועד זה.

לישיבת קדם המשפט הראשונה שנקבעה ליום 5.9.07, לא הופיע מי מהנתבעים או בא-כוחם, ובא-כוח התובע, לאחר שהמתין ליתר הצדדים במשך כשעה, ביקש פסק-דין בהיעדר התייצבות מטעם הנתבע מס' 1 ולחילופין, לחייבו בהוצאות אותה ישיבה. כן ביקש בא-כוח התובע כי יינתן פסק-דין כנגד הנתבע מס' 2 בשל אי-הגשת כתב הגנה מטעמו.

בהחלטתי במעמד אותה ישיבה דחיתי את בקשתו של בא-כוח התובע למתן פסק-דין באותו שלב של הדיון, ברם חייבתי את הנתבע מס' 1 בהוצאות הישיבה בסך של 1,000 ש"ח ומע"מ כחוק וכן קבעתי ישיבת קדם משפט נוספת ליום 18.10.07.

לאחר מתן ההחלטה, ובאיחור ניכר, התייצב עורך-דין סעב, בא-כוח הנתבע מס' 1, לדיון, הסביר כי לא התייצב במועד לישיבה בשל קשיים במציאת האולם בו התקיים הדיון וביקש כי בית-המשפט יורה על ביטול ההוצאות שהושתו על הנתבע מס' 1. בטרם מתן החלטתי בבקשה האמורה, ביקשתי לקבל את תגובתו של בא-כוח התובע, אשר הותיר את עניין ביטול החיוב בהוצאות לשיקול-דעתו של בית-המשפט ולפיכך, הוריתי במסגרת החלטתי מיום 9.10.07 על ביטול ההוצאות לחובתו של הנתבע מס' 1.

לישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 18.10.07 הופיעו פרקליטיהם של שני הצדדים, ברם תחת קיום דיון ענייני לגופו של עניין, הודיע בא-כוח הנתבע מס' 1, אותו עורך-דין סעב, כי איננו מכיר את עובדות התיק וכי נאלץ להופיע לדיון הואיל ועורך-דין דבאח, המטפל אישית בתיק, נקרא בדחיפות לבית החולים עם בנו.

בהחלטה מפורטת מאותו דיון התריתי בבא-כוח הנתבע מס' 1 לבל יעכב את קידומו של התיק מבחינה עניינית וציינתי כי אין לקבל מצב בו עורך-דין מתייצב לדיון שנקבע מזה כבר כשאינו מוכן ואינו מתמצא בעובדות התיק, ברם לפנים משורת הדין, דחיתי שוב את מועד הדיון ליום 13.11.07, לא לפני שהזהרתי את בא-כוח הנתבע מס' 1 כי במידה והתנהגות זו תישנה, יחוייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. כן הוריתי במעמד אותה ישיבה, לבקשת בא-כוח התובע, על השלמת כל ההליכים המקדמיים.

חרף החלטתי המפורשת מישיבת 18.10.07, במועד הישיבה שנקבעה ליום 13.11.07 שוב לא התייצב בא-כוח הנתבע מס' 1, ובא-כוח התובע אף הודיע כי לא הושלמו ההליכים המקדמיים מצידם של הנתבעים, כפי שנקבע בהחלטתי הקודמת. לאחר המתנה של כשעה באולם בית-המשפט, ביקש בא-כוח התובע כי יינתן פסק-דין כנגד הנתבעים בהיעדר התייצבות מטעמם.

בהחלטתי מאותו יום דחיתי את בקשתו של בא-כוח התובעים למתן פסק-דין בהיעדר הגנה וציינתי כי על-אף שהבקשה מוצדקת על פניה, הרי שבתביעה כגון דא, במסגרתה מבוקש צו הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין, מן הראוי לקיים דיון לגוף המחלוקת, בייחוד מקום בו מיוצגים הנתבעים בידי עורך-דין. משכך, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית בצירוף מסמכים וראיות וכן קבעתי את התיק לישיבה נוספת, אשר נקבעה ליום 13.12.07 בשעה 9:30, לדיון מקדמי ענייני טרם קביעת התיק להוכחות – אם יהא צורך בכך.

יודגש כי במסגרת החלטתי האמורה מיום 13.11.07 קבעתי כי הנתבע מס' 1 ימציא לבא-כוח התובע תצהיר גילוי מסמכים וישלים את כל ההליכים המקדמיים בתוך 15 יום, שאם לא כן, לא יותר לו להגיש מסמכים לתיק בית-המשפט.

כן ציינתי במסגרת ההחלטה, ביחס להתנהלות בא-כוח הנתבע מס' 1, את הדברים הבאים:

'דא עקא שעורך-הדין המייצג את הנתבעים אינו מתייצב ואינו עושה את הדרוש מעורך-דין שמטפל בתיק על-מנת לקדם את התיק לקראת סיומו, ואף נהפוך הוא, למעשה, בא-כוח הנתבעים בינתיים, במחדליו, גורם לאי-קידומו של התיק, בלשון המעטה.'

כן המשכתי והדגשתי בהמשך דברי:

'בנסיבות האמורות, בא-כוח הנתבעים והנתבעים עצמם אינם עוד ראויים לרחמי בית-המשפט, מן הראוי לחייבם בהוצאות משמעותיות, הן לטובת הצד השני והן לטובת אוצר המדינה, בתקווה שהדבר יועיל.'

למרבה הצער – הצעד בו נקטתי הכולל חיובם של הנתבע מס' 1 ובא-כוחו, באופן אישי, בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח כולל מע"מ לטובת בא-כוח התובעים וכן חיובם בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה בגין לא פחות משלוש (!) ישיבות שהתבזבזו לשווא – לא הועיל כפי שקיוויתי.

בישיבה שנקבעה ליום 13.12.07 הודיע עורך-דין סעב ממשרד בא-כוח הנתבע מס' 1 – פעם נוספת – כי הינו מופיע במקומו של עורך-דין דבאח וכי אינו מצוי בפרטי התיק. בהחלטתי ממועד זה קבעתי כי טעמיו של עורך-דין סעב לאי-הכרת עובדות התיק והופעתו לדיון כשאינו מוכן לקיום דיון אינם יכולים לשמש כתירוץ פעם אחר פעם, ובלשון קשה ומפורשת ציינתי כי 'בא-כוח הנתבעים אינם ראויים יותר לאמון בית-המשפט ולרחמיו' וחייבתי – יחד ולחוד – את הנתבע מס' 1 ועורכי-הדין דבאח וסעב, באופן אישי, בהוצאות בסך של 1,000 ש"ח לאוצר המדינה וכן הוצאות בסך של 1,000 ש"ח כולל מע"מ לבא-כוח התובע, וזאת בנוסף לסכום ההוצאות בו חוייבו בישיבה הקודמת.

כהזדמנות אחרונה לבא-כוח הנתבע מס' 1 ובהתחשב במהותה של התביעה, שעניינה פסק-דין הצהרתי בדבר בעלות בקרקע כאמור, קבעתי בפני ישיבה נוספת ליום 31.1.08 וציינתי את המובא מאליו – כי על בא-כוח הנתבע מס' 1 להופיע לישיבה זו כשהוא מוכן לדיון ענייני על-מנת לנסות לקדם את התיק לעבר סיום, ללא תירוצים, משום שלאור כל הישיבות הבהרתי חזור והבהר כי ניתן – לכל הפחות – להגיע לעובדות ולפלוגתאות מוסכמות, דבר שעשוי לקדם את התיק משמעותית לקראת סיומו.

בשולי הישיבה, הודיע בא-כוח הנתבע מס' 1 כי הינו שוקל להגיש בקשה להעביר את הדיון לבית-משפט אחר הואיל ואביו של התובע מכהן כשופט בבית-המשפט לענייני תעבורה בנצרת. למותר לציין כי עד כה לא טרח בא-כוח הנתבע מס' 1 להגיש בקשה להעברת הדיון כאמור.

לישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 31.1.08 הופיעו עורך-דין סעב ועורך-דין דבאח מטעם הנתבע מס' 1, עורך-דין דבאח התנצל על דרך התנהלות הדברים עד כה. כן הודה עורך-דין דבאח כי טרם הושלמו הליכים מקדמיים מצידו והתחייב לעשות כן בתוך 24 שעות. בנסיבות אלה, לפנים משורת הדין, הוארך המועד להשלמת ההליכים המקדמיים ב-7 ימים. כן נקבע התיק לישיבת קדם משפט ליום 26.2.08 ויוחדה כמחצית השעה לצורך אותה ישיבה.

אלו העובדות עד למועד הישיבה שהיתה קבועה לאתמול, אלא שבכך לא תמו דברים.

חרף האזהרות וההתרעות הרבות שניתנו על-ידי בית-המשפט במספר הזדמנויות, ונאמן לדרכו המזלזלת עד כה, לא הופיע בא-כוח הנתבע מס' 1 גם לישיבת קדם המשפט שקבועה לאתמול בנוכחותו ולא השכיל לנצל את סבלנותו הרבה של בית-המשפט – סבלנות שהגיעה אל קיצה.

בא-כוח הנתבע מס' 1 אף הפר את החלטותיו המפורשות של בית-המשפט בדבר השלמת הליכים מקדמיים ולא עמד בהתחייבות שנתן בעצמו במהלך ישיבת 31.1.08, לדאוג להמצאת תצהיר גילוי מסמכים לידי בא-כוח התובע בתוך 24 שעות, וגם לעובדה זו יש ליתן את המשקל המתחייב.

לא בכל יום נתקלים אנו בהפרה כה בוטה ושיטתית של החלטות בית-משפט מצידו של עורך-דין העושה דין לעצמו, מתעלם מהחלטות בית-המשפט ונעדר פעם אחר פעם, ללא הסבר סביר, מישיבות שנקבעו מבעוד מועד. התנהלות בא-כוח הנתבע מס' 1, ובכלל זה אי-קיום החלטות שיפוטיות חרף מספר רב של הזדמנויות שניתנו לו וכן אי-התייצבותו לדיונים, עולה כדי זלזול חמור בבית-המשפט ובהליך השיפוטי שאין הדעת סובלתו.

תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") דנה בתוצאות הפרת צו אשר ניתן על-ידי בית-המשפט ...

בנסיבות אלה, הואיל ולנתבע מס' 1 ניתנו די והותר הזדמנויות לקיים את ההליכים המקדמיים, הרי משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו, ובהתאם לתקנה 122 לתקנות סד"א דין הגנתו להימחק ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה.

ער אני לסנקציה הקיצונית המוצאת את ביטויה בתקנה 122 לתקנות סד"א ולעובדה שבתי-המשפט ממעטים לעשות שימוש בסמכות המוקנית להם במסגרת תקנה זו (ראה ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר נ' אמיר מרדכי ו-123 ואח', פ"ד מו(3) 793 (1992); ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, פ"ד נו(4) 817 (2002)). ברם, יחד עם זאת, סבורני כי לנוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו לנתבע מס' 1 והבטחות הסרק מפי בא-כוחו לפיהן יקיים כל החלטה שתינתן תוך תקופה קצרה מאוד, המקרה הנדון הינו בגדר מקרה חריג ויוצא דופן המגלה 'זלזול חמור בבית-המשפט', כך שכלו כל הקיצין ואין מנוס אלא להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבע מס' 1.

כפועל יוצא, הואיל ויש לראות בנתבע מס' 1 כנתבע שלא הגיש כתב הגנה, הרי שעל-פי תקנה 97 לתקנות סד"א מוסמך בית-המשפט ליתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה בלבד, כך שמשמעות מחיקת כתב הגנתו של הנתבע מס' 1 – הלכה למעשה – הינה פסק-דין נגד הנתבע מס' 1.

אוסיף כי עורך-הדין דבאח, בא-כוח הנתבע מס' 1, הבטיח והתחייב בפני בית-המשפט – לאחר שהרבה להתנצל – לקיים את ההליכים המקדמיים מייד ולקדם את התיק, הבטיח והתחייב – אך לא קיים. עורך-דין המבטיח ומתחייב בפני בית-המשפט לעשות מעשה, עליו לעמוד בדבריו, ובהיעדר הסבר המניח את הדעת, מעשהו חמור וגובל בהפרחת הבטחות שווא שמלכתחילה אינו מתכוון לקיימן, וכשהדברים נאמרים מפי עורך-דין, שאמור להיות אמון ומקיים הבטחות, התחייבויות והחלטות שיפוטיות, בייחוד כשהדברים חוזרים על עצמם, יש להחמיר ולמצות את הדין עמו, עד תום.

על יסוד כל האמור לעיל, ובהיעדר הגנה מטעם הנתבעים, אני נעתר לתביעה ונותן פסק-דין הצהרתי לפיו התובע, כאמל דבור ת"ז ______, הינו הבעלים הבלעדי והחוקי של 9/146 חלקים מהקרקע הידועה כחלקה 74 בגוש 19509 שבאדמות בית ג'אן בשטח של 919 מ"ר.

אני מורה לרשם המקרקעין לרשום את התובע, כאמל דבור ת"ז _____, כבעלים של המקרקעין הנ"ל. רישום הזכויות על-שם התובע כפוף לתשלום כל המסים, האגרות, ההוצאות וההיטלים החלים על-פי כל דין.

כן אני מורה לרשם המקרקעין לפעול למחיקת הערת האזהרה מיום 30.8.06 הרשומה על שמו של הנתבע מס' 1, מחמוד סלימאן אבו עאסי ת"ז _____, במקרקעין האמורים.

לבסוף, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק, סכום אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, וזאת מעבר להוצאות בהן חוייב עד כה.

כמו-כן, אני מחייב את עורך-דין עאדל דבאח, באופן אישי, לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ש"ח בנוסף לכל הוצאות שחוייב בהן בהחלטות קודמות.

אציין כי אף שבתום ישיבת אתמול הבטחתי כי פסק-דיני יינתן באותו יום, חיכיתי עם פסק-הדין עד להיום, שמא תבוא הודעה מצד הנתבע מס' 1 או בא-כוחו, אלא שגם ציפיה זו גורלה היה אכזבה!!"


ב- בש"א (חי') 8495/07[27] נפסק מפי כב' השופטת חנה לפין-הראל:

"פסק-דין חלקי

(נתבעת 1):

1. בקשה למחיקת כתבי טענות של הנתבעת 1, צפאי שמנים בע"מ (להלן: "הנתבעת 1), בשל אי-מתן תשובות לשאלון, גילוי מסמכים, לרבות אי-הופעתה לדיון שהתקיים ביום 3.2.08.

2. עניינה של תביעה זו הינה תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית על-סך 182,810 ש"ח.

3. התובע, סיון דבס (להלן: "התובע") הינו עוסק מורשה עצמאי, המשווק מוצרי סיכה ושמנים, נקשר בחוזה עם הנתבעת 1 ביום 5.6.05, למשך שנה, להיות סוכן המכירות הבלעדי של מוצריה באיזור הצפון.

בתאריך 13.7.05, הוקמה הנתבעת 2, צפאי מוצרי סיכה 2005 בע"מ (להלן: "הנתבעת 2). הגב' גליה שמש (להלן: "הגב' שמש) היא בעלת המניות והמנהלת של נתבעת 1, ואחת מבעלי המניות והמנהלת של נתבעת 2.

לתובע היה ברור, כי גם הנתבעת 2 מחוייבת לקיום החוזה, בהתאם למצג שהציגו בפניו הנתבעות.

העבודה בין הצדדים התבצעה בצורה הבאה: התובע הפנה לקוחות לנתבעות, הנתבעות סיפקו להם את המוצר וגבו את הכסף בעבורו. בתום כל חודש אמור היה התובע לקבל מהנתבעות עמלה בסך 22% עבור כל מכירה של מוצרי הנתבעות. הנתבעות התחייבו להעביר לתובע בתום כל חודש, דו"ח המפרט את סכומי המכירות ללקוחות, שהופנו על ידו באותו חודש ובהתאם הוציא התובע לנתבעות חשבונית לתשלום.

אין מחלוקת, כי לתובע שולמו כל התשלומים המגיעים לו עד ליום 31.7.05 (דיון מיום 10.12.06).

התובע טוען, כי הנתבעות לא המציאו לו את דו"חות המכירות של חודשים מאי 2005 עד פברואר 2006, ובכך הפרו הפרה יסודית את החוזה, לא קיימו אותו בתום-לב ומכרו מוצרים ישירות ללקוחות התובע, באיזור הצפון, בלא שהעבירו לו עמלה.

התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום העמלות בעבור חודשים ספטמבר 2005 עד אפריל 2006, בסך של 114,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה מוערך בהתאם לדו"חות אשר ערך במהלך חודשים ספטמבר-דצמבר 2005, ובהתאם לסכומים אשר שולמו בפועל בין חודשים מאי – אוגוסט 2005, אולם הוא שומר לעצמו את הזכות לתיקון כתב התביעה לאחר המצאת הדו"חות.

באשר לסכומים המבוקשים בין ינואר לאפריל 2006, הרי שהללו חושבו בהתאם לממוצע חודשי. זכותו לתשלום בגינם נעוצה בציפייתו, עת חתם על החוזה למשך שנה, להרוויח את סכומים אלו. בנוסף, זכאי הוא לתשלום בסך של 50,000 ש"ח, עבור פגיעה במוניטין, היות והפרת החוזה, העמידה אותו במצב של אי-ודאות למול לקוחותיו, שכן מחד גיסא, סומכים עליו, אולם, מאידך גיסא, אין הוא יכול לספק להם את מבוקשם. לזאת יש להוסיף עוד, את פניית הנתבעות ישירות ללקוחותיו, אשר גזלו אותם שלא כדין.

4. כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 הוגש ביום 28.5.06 וביום 24.5.06 מטעם הנתבעת 1.

5. בדיון אשר התקיים ביום 10.12.2006 הוריתי לנתבעת 2 להמציא דו"חות כספים אם ימצאו כאלה, ועל הצדדים היה להודיע תוך שבועיים אם יש מגשר מוסכם עליהם. התיק נקבע לת"פ ליום 26.12.2006.

6. בא-כוח התובע, הודיע ביום 28.1.07 הודיע בא-כוח התובע, כי העביר לנתבעות שם של מגשרת, אולם לא זכה לכל תשובה, וכי הנתבעות טרם השיבו על השאלונים שנשלחו להם. השאלון לנתבעת 1 נשלח לה ישירות וכבר הועבר אליה בעבר באמצעות בא-כוחה, באוקטובר 2006. אשר-על-כן ביקש, ליתן צו המורה לנתבעות להשיב על השאלונים וליתן תצהיר גילוי מסמכים. ביום 28.2.07, הוריתי להשיב על בקשה זו, תוך 21 יום.

7. ביום 8.3.07, הודיע התובע, כי על-אף שחלפו 21 הימים שנקבעו בהחלטת בית-המשפט, הנתבעות לא השיבו. אשר-על-כן, יש ליתן צו כאמור, תוך חיוב בהוצאות.

8 ביום 19.4.07, הוריתי לנתבעת 2 להמציא את הדו"חות הכספיים וניתן צו לנתבעות לגילוי מסמכים בתצהיר והשבה על שאלונים, אשר יקוים, תוך 14 יום.

9 ביום 14.6.07 הגיש בא-כוח התובע תצהיר, כתמיכה בין היתר לבש"א 8495/07, בו חזר על השתלשלות העניינים שתוארה לעיל בהוסיפו, כי ביום 11.12.2006 העביר לנתבעות בפקס את השאלון וביום 22.4.07 שלח לנתבעות פקס, אליו צורפה החלטת בית-המשפט מיום 19.4.07 ובו בקשה לקיום הצו.

10. ביום 16.5.07 נקבע קדם משפט נוסף ליום 3.2.08.

11. בדיון אשר התקיים ביום 3.2.08, ביקש כאמור בא-כוח התובע ליתן פסק-דין כנגד הנתבעת 1 וטען, כי כפי שהצהיר, שלח את הבקשות לגב' שמש בעצמה.

דיון

12. לאחר סקירת התנהלות ההליכים בתיק, נכון בעיני לקבל את הבקשה, ואני מורה על מחיקת כתב הגנתה של הנתבעת 1.

13. מטרת ההליכים המקדמיים הינה לייעל את הדיון ולנסות להגיע לחקר האמת. אמנם, לא בנקל ימחק בית-המשפט כתבי טענות של בעל דין, גם אם לא קיים את צוויו, אלא שמקרה זה אי-ההיענות, מצידה של הנתבעת 1, מלקיים את ההליכים המקדמיים, מעבר לכך שמפגינה היא זלזול בהחלטות בית-המשפט, מביאה לסרבול ההליכים ומקשה על התובע בניהול ההליך.

14. הגב' שמש, הופיעה בשם הנתבעת 1, בדיון אשר התקיים ביום 10.12.2006, והתבקשה להודיע את עמדתה לעניין הגישור, הודעה כאמור לא הוגשה עד היום. כהצהרת בא-כוח התובע, השאלונים נשלחו לה, וגם עליהם היא ביכרה לא להשיב. היו לנתבעת 1, די והותר הזדמנויות, לקיים את ההליכים המקדמיים, משלא עשתה כן, אין לה מה להלין אלא על עצמה, ובהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), דין כתב הגנתה להימחק.

15. תקנה 122 לתקנות קובעת, כי דין הנתבעת 1, כדין מי שלא הגישה כתב הגנה. דינו של מי שלא הגיש כתב הגנה קבוע בתקנה 97 לתקנות, לפיה בית-המשפט יכול ליתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה בלבד, ובמידה שהתביעה לא על סכום קצוב, בית-המשפט רשאי מטעמים מיוחדים, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק-הדין.

16. במקרה זה אין המדובר על סכום קצוב, עם זאת היות והנתבעת 1 לא המציאה לתובע את הדו"חות המבוקשים ולא השיבה לשאלון, הרי שהתחשיב שנעשה על ידו, יהווה את הבסיס לפסיקתי.

17. באשר לפיצוי בגין הפגיעה במוניטין, הרי שהעותר לפיצוי בגין כך, חייב להוכיח עובדתית מה היה המוניטין שלו טרם הפגיעה וכן להוכיח, כי אכן נגרם נזק למוניטין שלו (ראה, ת"א (מחוזי – תל-אביב-יפו) 1608/03 סי.פי.אם ניהול ובניה בע"מ נ' קריית שדה התעופה בע"מ, תק-מח 2006(1) 13065 (13.2.06), והפסיקה ששם: ע"א 52/85 מועדון צלילה הים התיכון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 386, 387-388; ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון, פ"ד נג(3) 433, 448-449, רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. אתי. אליהו בע"מ ואח', פ"ד מד(2) 309, 312-313, ו- ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל), פ"ד מד(3) 661, 682-683.

בשלב זה טרם שמיעת ההוכחות, ובהיעדר הגשת כל אסמכתא לעניין הפגיעה במוניטין, לא ניתן לטעון, כי נפגע המוניטין של התובעת.

סיכומו של דבר

18. הבקשה מתקבלת ואני מורה על מחיקת כתב הגנתה של הנתבעת 1."

4. מקרים בהם לא הושתה הסנקציה האמורה בתקנה 122 לתקסד"א
ב- בש"א (ת"א-יפו) 162559/08[28] נפסק מפי כב' השופט יחזקאל הראל:

"בפניי בקשה מטעם הנתבע 2 והצד השלישי (להלן: "המבקש") למחיקת כתב התביעה אשר הגישה התובעת (להלן: "המשיבה) מהטעם של הפרת צו בית-המשפט מיום 21.1.08 בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

עסקינן בתביעה אשר הגישה המשיבה ביום 25.9.07 בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני אשר ניתן לה על-ידי המבקש.

לטענת המבקש, המשיבה נמנעה מליתן תצהיר גילוי מסמכים, טופס וס"ר, העתק המסמכים הרפואיים המצויים ברשותה ותצהיר תשובות לשאלון ובכך הפרה את צו בית-המשפט מיום 21.2.08. לפיכך טוען המבקש כי יש להורות על מחיקת תביעתה של המשיבה. לחילופין עותר המבקש להורות למשיבה להשלים את ההליכים המקדמיים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, טופס וס"ר והמסמכים הרפואיים המצויים ברשותה צורפו לכתב התביעה אשר הומצא למבקש. לחילופין עותרת המשיבה למתן ארכה בת 30 יום להשלמת ההליכים המקדמיים. ...

הסנקציה של מחיקת כתב בי-דין היא סנקציה חריפה אשר בתי-המשפט אינם ממהרים לנקוט בה וכפי שנקבע ב- רע"א 7620/04 אורי נצר ואח' נ' זהבי כימיקליים בע"מ, תק-על 2004(4) 7:

'על-פי תקנה 122 לתקנות, כאשר הנתבע אינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים, מוסמך בית-המשפט או הרשם להורות על אחת משתיים: מחיקת כתב הגנתו של הנתבע או הארכת המועד לקיומו של הצו שהופר... מפאת חריפותה של הסנקציה האמורה, אין בתי-המשפט ממהרים לנוקטה. הכלל הוא, כי אין מוחקים כתב הגנה אלא באותם מקרים קיצוניים בהם פעל הנתבע בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט...'

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להורות על סנקציה חריפה של מחיקת כתב התביעה.

יחד עם זאת, אי-מילוי אחר החלטת בית-המשפט מיום 21.1.08 והצווים שנתנו במסגרתה הינה התנהלות שאיננה ראויה.

המשיבה תמציא למבקש בתוך 30 יום טופס ויתור על סודיות רפואית אשר ניתן לעשות בו שימוש, תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון.

חוות-דעת מטעם הנתבע 2 תוגש תוך 45 יום לאחר מכן."

ב- בש"א (י-ם) 11712/08[29] נפסק מפי כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים:

"1. בפניי בקשה של המבקש – התובע למחיקת כתב הגנה שהוגש על-ידי המשיבים – הנתבעים, מכוח תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1978 (להלן: "התקנות"). זאת מחמת אי-מתן תשובות מלאות לשאלון; אי-מתן אפשרות לעיין במלוא המסמכים במסגרת צו-גילוי מסמכים ובשל הימנעות ממתן פרטים נוספים למבקש, בניגוד לתקנות ולהחלטות שניתנו כנגדם, בנידון.

2. הבקשה היא בקשה רביעית של המבקש, על-מנת לגרום למשיבים למלא אחר חובתם-לביצוע ההליכים המקדמיים ומאוחר יותר על-מנת להשלימם, לנוכח מחדלים בקיומם על-ידי המשיבים.

3. בהחלטותי הקודמות, ניתנו צווים כנגד המשיבים מכוח תקנה 110, 112 ו- 116 לתקנות ואף ניתנו למשיבים ארכות חוזרות ונישנות, כדי להביא לקיום ההחלטות ולהשלמת ההליכים המקדמיים.

4. לטענת המבקש, רק לאחר מתן החלטה בבקשתה השלישית, התכבדו המשיבים או מי מהם, להשיב על השאלון אך עשו זאת, באופן חלקי תוך מתן תשובות מתחמקות לשאלון.

5. בהחלטתי מיום 6.10.08, הוריתי למשיבים להשלים את ההליכים המקדמיים כנדרש בתקנות וזאת במתן תשובות לשאלון בצורה מלאה ובהירה תוך 7 ימים, בנוסף לחיובם במתן פרטים נוספים ובמתן אפשרות למבקש לעיין במסמכים.

6. המבקש טוען ותומך זאת בתצהיר מטעמו, כי המשיבים לא מילאו אחר ההחלטה מיום 6.10.08. כך גם, מעיון בתיק עולה כי לא הוגשה כל בקשה ביחס לצו שניתן כנגד המשיבים לפי החלטתי זו, מיום 6.10.08. בדומה לכך, המשיבים לא טרחו ליתן תגובתם לבקשה זו למחיקת כתב ההגנה, למרות שהוריתי להם לעשות כן תוך 5 ימים, לפי החלטתי מיום 9.11.08.

7. מסירת פרטים חלקיים ומתן תשובות כלליות ומתחמקות, פוגע בניהול ההליך ומחטיא את תכלית התקנות, להמצאת מלוא המידע והמסמכים התומכים בו, עליו מסתמכים המשיבים בכתב ההגנה. זאת יש לעשות, קודם להגשת התצהירים מטעם המבקש. נכונים הדברים בפרט, לנוכח ריבוי המשיבים וטענת המבקש כנגד התנהלותם, תוך סיוע לכאורה, של האחד לאחרים בניסיון להתחמק לכאורה, ממילוי התחייבויותיהם ובכלל זה ביצוע תשלומים למבקש.

8. בנוסף, מטבע הדברים אי-הקפדה על המועדים שנקבעו להשלמת ההליכים המקדמיים, גורם לסחבת ולעיכוב בשמיעת התיק בשל עיכוב שייגרם בהגשת התצהירים.

9. בכל אלו יש כדי להצדיק את מחיקת כתב ההגנה, לפי הסמכות הנתונה לבית-המשפט לכך מכוח הוראת סעיף 122 לתקנות.

10. יחד עם זאת, על-מנת שלא יקופחו זכויותיהם של המשיבים, בנקיטת צעד דרסטי של מחיקת כתב הגנה, ניתנת למשיבים הזדמנות אחרונה להוכיח כי מחדליהם לא נעשו בזדון. בכך ייבחנו, אם ימלאו אחר החלטתי מיום 6.10.08, תוך 4 ימים מהיום. אם לא יעשו כן, אורה על מחיקת כתב ההגנה.

11. אני מחייבת את המשיבים בתשלום הוצאות בקשה זו למבקש בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ."

ב- ת"א 44549/04[30] נפסק מפי כב' השופטת נועה גרוסמן:

"בקשת התובעת למחיקת כתבי הגנה של הנתבעות 2 ו- 3:

התובעת גורסת, כי הנתבעות 2 ו- 3 לא מילאו אחר חובותיהן הדיוניות. לא הגישו תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים. הדרישה הראשונה נשלחה ביום 31.3.05 לבא-כוח הקודם של הנתבעות, עורך-דין קנולר.

ביום 1.5.05 נשלחה לאותו פרקליט דרישה נוספת.

בו ביום שוחרר אותו הפרקליט מייצוג, וכיום מייצג את הנתבעות 2 ו-3 עורך-דין פלג.

לפרקליט זה לא נשלחה דרישה.

אומנם, חילופי פרקליטים אינם אמורים לשמש עילה למשיכת זמן מצד נתבע.

על הנתבעות דכאן, למלא חובותיהן הדיוניות לבית-המשפט, ללא קשר לשאלה מיהו אותו פרקליט המייצג אותן.

במישור פורמאלי זה, יש אוזן כרויה לשמיעת טענות התובעת.

יחד עם זאת, במישור המעשי, ברי, כי בעניינים המקדמיים, הפרקליט הוא המנצח על מלאכת איסוף הנתונים והכנת התשובות. בעל דין המצוי בחוסר תקשורת עם פרקליטו, יתקשה באופן טבעי להיערך לקראת המשפט.

זאת ועוד, ההלכה המשפטית מחייבת אותנו לנהוג במשורה במתן צווים לפי תקנה 122 לתסד"א, התשמ"ד-1984.

ראה בספרו של כב' הנשיא, השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (הוצאת סיגא, מהדורה שביעית מעודכנת, התשס"ג-2003) 173:

'מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט, היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה.'

דומני, כי הבקשה למחיקת כתבי הגנה, נועדה יותר לשמש סמן איתות לנתבעות 2 ו- 3 כדי שיתעשתו וימלאו אחר חובותיהן הדיוניות כלפי התובעת להשיב על השאלון ולמסור תצהיר גילוי מסמכים.

המלומד ד"ר עדי אזר בספרו קדם המשפט (ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין, התשנ"ט-1999) מנתח את מועדי גילוי המסמכים, שם בעמ' 117-119. הוא מצביע על כך שהמועדים הם אווריריים למדי, וכי קיימת סתירה בין לוח הזמנים הקבוע בתקנה 120(ב) לתסד"א, התשמ"ד-1984, לבין לוח הזמנים הקבוע בתקנה 143(3) לתסד"א, התשמ"ד-1984. מסקנתו היא, כי המועד לביצוע גילוי מסמכים בר-הארכה.

זאת ועוד, המועד אותו קבעתי בישיבת יום 1.2.05 הוא מועד אשר נקבע "בשיקול-דעת בית-המשפט" כמובנו של ביטוי זה בתקנה 528 רישא לתסד"א, התשמ"ד-1984. מועד זה הוא בר-הארכה.

המסקנה היא, כי אכן על הנתבעות 2 ו- 3 לציית לצווי גילוי מסמכים ולהשיב על השאלון.

העובדה שנקלעו לחילופי פרקליטים אינה מצדיקה את מחדלן.

יחד עם זאת, כדי לא להחפז במחיקת כתבי הגנה עקב כשלים פרוצידוראליים ומתוך התחשבות בחילופי הפרקליטים שוודאי גרמו למחדלן, אינני נעתרת לבקשה למחיקת כתבי ההגנה. דומה כי הבקשה תשיג את יעדה, והוא זירוז הנתבעות 2 ו- 3 למלא את חובותיהן הפרוצידוראליות למתן תשובות לשאלון ומתן תצהיר גילוי מסמכים. אני מורה כי הנ"ל יבוצע עד ליום 1.8.05."

ב- בש"א 8556/05[31] נפסק:

"בהליך זה עותר התובע למחיקת כתב ההגנה על-פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בשל כך שהנתבעים לא קיימו את צו בית-המשפט מיום 26.10.05 שהורה להם לגלות מסמכים ולהשיב לשאלון. הנתבעים לא הגיבו לבקשה זו (שהומצאה לבא-כוחם ביום 12.12.05). קדמה לכך הימנעותם מלהגיב למכתב שבא-כוח התובע שיגר לבא-כוחם ביום 7.11.05, בו פורטו הדרישות של התובע לעניין גילוי מסמכים כללי וספציפי ואליו צורף שאלון.

ההימנעות הכפולה של הנתבעים מתגובה מזכה את התובע במתן החלטה כמבוקש. עם זאת, ידועה הגישה הנקוטה בפסיקה לפיה השימוש בסנקציה החריפה של מחיקת כתב טענות לפי תקנה 122 אינו נעשה כלאחר יד אלא שמור רק לאותם מצבים בהם בעל הדין ממשיך להפר את צו בית-המשפט חרף התראה וארכה שניתנו לו (ראו האסמכתאות אצל א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית-2003) 173)."

ב- ע"א 6644/00[32] נפסק מפי כב' המשנה לנשיא ש' לוין:

"נראה לנו לכאורה שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לוקה בשתיים אלה:

ראשית, משהחליטה השופטת המלומדת בהחלטתה מיום 16.11.99 להקדים (לאחר הגשת התשובות לשאלון) את הדיון בשאלת הכיסוי הביטוחי, היא לא התייחסה לשאלה אם השאלון כלל שאלות הקשורות לנושא זה או אם שאלות אלה נענו. בשני המקרים האמורים לא היה מקום למחוק את כתב התביעה אם שאלת הכיסוי הביטוחי יכולה להתברר ללא נושא השאלונים; שנית, בפסק-דינה לא פרטה השופטת המלומדת באופן ספציפי מה הן השאלות שלא נענו או שנענו בצורה בלתי-מספקת.

לאור הנושא הראשון ולפי הצעתנו הסכים גם מר זינגר – שפסק-הדין יתבטל והעניין יחזור לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיברר את הנושא הראשון. הבירור ייעשה באופן שהמשיבים יציגו לפני השופטת המלומדת אותן השאלות בשאלון המתייחסות לכיסוי הביטוחי ואת התשובות שניתנו להן – אם בכלל – ובית-המשפט המחוזי יחליט אם היו שאלות בנושא האמור ואם היו האם הן נענו, לאחר שישמע טיעונים של בעלי הדין. יהיה הדבר כאשר יהיה, יוכל בית-המשפט המחוזי, לאור מסקנותיו, לשקול מחדש את שאלת מתן הסעד לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בין לפי החומר שלפניו ובין על יסוד החלטות נוספות בדבר חומר נוסף שיראה מקום – לפי שיקול-דעתו – לתתן, לאור הטענות שבעלי הדין יטענו לפניו או לפי בקשות שיגישו לו.

אנו סבורים שלא היה מקום למחוק את כתב התביעה על יסוד אי-גילוי מסמכים מצד המערערים.

לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-הדין ומחזירים את העניין לבית-המשפט המחוזי עם ההוראות לעיל."

ב- ע"א 3216/02[33] נפסק כי:

"נכון הדבר כי מחיקת כתב הטענות או חלקו מהווה סנקציה חמורה אשר בית-המשפט, ככלל, יימנע ממנה כל עוד הינו סבור כי בידו לכפות ציות לצו באמצעים מתאימים יותר (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 435, 452). עם זאת, שיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט הוא צר במובן זה שבכוחו להאריך מועד שנקבע לקיום הצו, אך אין בכוחו לפטור את מפר הצו מן החובה לקיימו (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793 (1992) (להלן: עניין ג'מבו), בעמ' 800). אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזול בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך (עניין ג'מבו; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817 (2002).

בענייננו הורה בית-משפט קמא למערערים להמציא לישיבת קדם-המשפט הראשונה אישורים וקבלות בנוגע לתיקון הרכב עוד בהחלטתו מיום 23.1.2001. המערערים לא קיימו החלטה זו.

בית-משפט קמא נתן הוראה מפורשת בעניין גילוי מסמכים ושאלונים בקדם-משפט נוסף שהתקיים ביום 13.11.2001. בית-משפט קמא הוסיף וקבע, כי 'אם למי מהצדדים יש השגה לעניין הליכים אלו, יודיע על כך בכתב לבית-המשפט'. המערערים לא קיימו גם החלטה זו ומיותר לומר כי לא ניתנה על ידיהם הודעה כלשהי לבית-המשפט.

לאור העובדה שהמערערים לא היו מיוצגים, הסביר בית-משפט קמא למערער 2, שנכח בדיון, מהו תצהיר ובפני מי עליו להימסר. גם בא-כוחם המלומד של המשיבים שב ופנה למערערים בדרישה לגלות את מסמכיהם, תוך שהוסיף וציין במכתבו, כי 'במידה והדרישות אינן מובנות לך והנך זקוק להסברים, הנך מוזמן ליצור קשר טלפוני עם הח"מ על-מנת לקבל את כל ההסברים הנדרשים' (מכתבו של בא-כוח המשיבים מיום 18.11.2001). בא-כוח המשיבים פנה אל המערערים בעניין זה פעמיים נוספות (מכתביו מתאריכים 3.1.2002 ו-21.1.2002). בדומה לפנייה הקודמת, גם בפניותיו אלה הציע למערערים ליצור עמו קשר טלפוני אם הדברים אינם ברורים, ואף התריע בפניהם כי אי-מתן תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים עלול להביא למחיקת כתב הגנתם ולמתן פסק-דין נגדם. דא עקא, שכל הפניות הללו לא נענו על-ידי המערערים וצווי בית-המשפט נותרו מונחים כאבן שאין לה הופכין.

ביום 13.1.2002 הגיש בא-כוח המשיבים 1 ו-2 לבית-משפט קמא בקשה למתן צו כנגד המערערים עקב אי-קיום צווי בית-המשפט. באותה בקשה פירט את השתלשלות הדברים ואת פניותיו הרבות למערערים וביקש מבית-משפט קמא לקצוב למערערים פרק זמן קצר נוסף לצורך מתן תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון. בהחלטתו מתאריך 4.2.2002 הורה בית-משפט קמא למערערים לגלות את מסמכיהם ולהשיב לשאלונים תוך שבעה ימים, ולחילופין, אם יש להם השגות בעניין זה, לפנות בבקשה לבית-המשפט בתוך המועד האמור. גם החלטה זו לא זכתה לתגובה כלשהי מצד המערערים והם התעלמו ממנה לחלוטין.

לאור קורותיו של ההליך, ובזוכרנו כי המערערים הפרו גם את הצו להגשת עדויות ראשיות בתצהירים וכי בתחילת ההליכים אף ניתן נגדם פסק-דין בהיעדר התייצבות (שבוטל על-ידי בית-משפט קמא), אין אלא להסכים עם בא-כוחם המלומד של המשיבים 1 ו- 2 כי מדובר במקרה קיצוני של הפרת צווים שיפוטיים, הכרוך בזלזול חמור בבית-המשפט ובצד שכנגד. הארכות וההסברים הרבים שניתנו למערערים, שלא הועילו, שוללים טענה כי מדובר במחדל שבתום-לב. זאת ועוד, נוכח ארכות והסברים אלה לא היו מקום או טעם להעניק למערערים ארכה נוספת, ובמצב דברים זה הסנקציה היחידה שנותרה רלבנטית לא היתה אלא מחיקתו של כתב ההגנה.

משנמחק כתב ההגנה של המערערים, דינם כדין מי שלא הגישו כתב הגנה. דינו של נתבע כזה מפורט בתקנה 97 לתסד"א, והכלל הוא שבית-המשפט נותן נגדו פסק-דין שלא בפניו, על יסוד כתב התביעה בלבד; ואם התביעה שלא על סכום כסף קצוב – יהיה רשאי בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מהתובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק-הדין. לאור הוראות אלה היה רשאי בית-משפט קמא לתת נגד המערערים פסק-דין, מה עוד שבאותה עת היו מונחות לפניו גרסאותיהם של הצדדים כפי שנגבו בקדם-המשפט.

9. לאור כל המקובץ לעיל ראוי היה לדחות את הערעור ולהותיר את פסק-דינו של בית-משפט קמא על כנו. עם זאת, לפנים משורת הדין ובגדר הסכמתו של בא-כוחם המלומד של המשיבים 1 ו-2, אנו מורים על ביטולו של פסק-הדין, אך זאת כפוף לקיומם של התנאים המפורטים להלן, במצטבר:

(א) עד ליום 31.12.2002 ימציאו המערערים למשיבים 1 ו-2, על-ידי הנחה במשרדו של בא-כוחם, תצהיר גילוי מסמכים, תצהיר תשובות לשאלונים ותצהירי עדויות ראשיות.

(ב) עד ליום 31.12.2002 ישלמו המערערים למשיבים 1 ו-2, במזומן או בהמחאה של בא-כוחם, את הוצאות הערעור ושכר-טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ש"ח ומע"מ (זאת מעבר להוצאות בסך 2,000 ש"ח שנפסקו בבית-משפט קמא בעקבות ביטול פסק-דין שניתן נגד המערערים, אשר לגביהן איננו מורים על תשלומן בפועל כתנאי מוקדם לביטול פסק-הדין).

לוח הזמנים לקיום התנאים נקבע על ידינו בשים-לב לישיבת ההוכחות הקבועה לפני בית-משפט קמא לתחילת ינואר 2003 ובמטרה למנוע עיכובים נוספים בבירור התביעה לגופה.

אם שני התנאים המפורטים לעיל או איזה מהם לא יתקיימו, יעמוד פסק-דינו של בית-משפט קמא על כנו, תוך חיוב המערערים בהוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בגין הדיון בערעור בסך של 4,000 ש"ח ומע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום."

ב- בר"ע 303/04[34] נפסק מפי כב' השופט צבי זילברטל:

"4. אין ספק כי מהלכיו של המבקש לא היו תקינים, בלשון המעטה, שכן המבקש אינו מציית לצווי גילוי מסמכים, שניתנים פעם אחר פעם.

עם זאת, הסנקציה בה נקט בית-המשפט, סנקציה שמשמעותה מתן פסק-דין כנגד המבקש על פינויו מדירה אותה שכר כדייר מוגן (ואינני מתייחס לטיב עילת הפינוי לה טוען המשיב ולטיב הגנת המבקש), אינה מידתית בנסיבות המקרה דנן.

5. סמכות בית-המשפט למחוק כתב הגנה במקרה של אי-ציות לצו-גילוי מסמכים קבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על הפעלתה של הסמכות האמורה נאמר, כי בית-המשפט: 'נרתע, ככל האפשר, מלהגיב בחומרה על חוסר ציות ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו' (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, סעיף 351, עמ' 435).

ודוק – הסנקציה של מחיקת כתב הגנה חמורה בהרבה מזו של מחיקת כתב תביעה (כשהתובע הוא זה שאינו מציית לצו), שאינה מונעת הגשת תובענה חדשה, כך שיש לנקוט בה ביתר איפוק. ...

6. א. בקדם המשפט שהתקיים ביום 9.12.03, זמן רב לאחר שכבר חלף המועד שנקבע בהחלטה מיום 12.12.03 להמצאת תצהיר גילוי מסמכים, כלל לא העלה בא-כוח המשיב עניין זה. קדם המשפט הנ"ל, הראשון שהתקיים לאחר מתן ההחלטה על גילוי המסמכים, היה המועד הנכון להעלות עניין זה, וייתכן שהמועד להגיש בקשה בנושא כבר חלף, שכן בהחלטה מיום 12.12.02 נקבע כי כל הבקשות שעניינן גילוי מוקדם צריכות להיות מוגשות 60 יום לפני מועד קדם המשפט הראשון.

כלומר – המשיב עצמו לא טרח לעמוד במועד על זכותו לקבל תצהיר גילוי מסמכים מהמבקש וגם מחדלו-שלו הביא לכך שהעניין נסחב. קשה להשלים עם מצב בו בעל דין אינו עומד במועד על זכויותיו ולאחר מכן מבקש שתינקט כנגד יריבו סנקציה קיצונית, כשזה אינו עומד במועדים.

ב. המשיב לא הפנה במועד את תשומת-לבם של בית-המשפט ושל המבקש לאי-ציות המבקש לצו-גילוי המסמכים שניתן בהמשך להודעת הצדדים על הסדר דיוני. על-פי הסדר זה, הגילוי היה אמור להיעשות עד ליום 30.1.04, אך רק ביום 4.5.04 פנה המשיב בבקשה לבית-המשפט, סמוך למועד הדיון שנקבע. גם כאן מדובר בשיהוי ממשי מצד המשיב, נתון שבית-המשפט היה צריך לקחתו בחשבון בעת שהוא עורך איזון בין זכויות הצדדים ושוקל מה היא הסנקציה הראויה עקב אי-גילוי המסמכים.

ג. בית-המשפט התעלם מכך שהמשיב (התובע), מי שאמור להיות מעוניין בקידום ההליך, לא ציית להחלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, תצהירים שהיו אמורים להיות מוגשים עד ליום 9.1.04, ורק ביום 15.1.04, לאחר חלוף המועד, פנה לבית-המשפט בבקשת דחיה והודעה על הסדר דיוני. כאשר בית-המשפט קובע בהחלטה נשוא הבקשה דנן, כי נראה שלמבקש אין עניין בניהול התביעה, הוא מתעלם במידה רבה מאופן ניהול ההליך על-ידי המשיב, שגם הוא מסכל את האפשרות לקדם את בירור התובענה.

ד. בית-המשפט נענה ביום 5.5.04 לבקשת המשיב מיום 4.5.04 לצוות על המבקש להגיש תצהיר גילוי מסמכים תוך 5 ימים, אחרת תימחק הגנתו, מבלי שביקש וקיבל את תגובת המבקש לבקשה. לא היתה כל סיבה ליתן צו מבלי לקבל תחילה את עמדת המבקש.

ה. ממילא לא הסתיימו ההליכים המקדמיים והתביעה עדיין לא היתה בשלה לקביעה להוכחות, שכן ביום 4.5.04 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. אם בקשה זו תיענה בחיוב, ממילא יהיה צורך לאפשר הגשת כתב הגנה מתוקן, וממילא יוותר זמן להגיש תצהיר גילוי מסמכים. אגב, כמפורט בבקשה לתיקון כתב התביעה, העובדות שביסוד בקשה זו נודעו למשיב כבר בחודשים אוקטובר-נובמבר 2003, אך הבקשה הוגשה רק ביום 4.5.04. כלומר, שוב אנו רואים כי דרכו של המשיב לא אצה לו, ואין מקום שבית-המשפט ייצא מגדרו ויפעיל כנגד המבקש סנקציה כה קיצונית כנעילת שערי בית-המשפט בפניו ומניעת יכולתו להתגונן.

ו. אין זה ברור שניתנה הוראה על התייצבות בעלי הדין לקדם המשפט שהתקיים ביום 20.5.04, ולא היה מקום למחוק את הגנת המבקש מטעם זה.

לנוכח האמור לעיל סברתי, כי אין מדובר במקרה דנן באותו מצב של "כלו כל הקיצין", או של התעלמות המבקש בזדון מחובתו לציית לצו הגילוי וכו'. זאת מבלי להקל ראש במחדלי המבקש. קשה לעיתים להבין כיצד מהלך כה פשוט של מסירת תצהיר גילוי מסמכים (גם כאשר בעל הדין נמצא מחוץ לגבולות המדינה, כמו המבקש), לא מבוצע לאורך זמן ומצריך התדיינות מיותרת לחלוטין.

כאמור, אינני סבור שנעילת דלתות בית-המשפט בפני המבקש, באופן שיינתן נגדו פסק פינוי מבלי שהגנתו תישקל, הוא מהלך שהתבקש ממחדלי המבקש, במיוחד לרקע אופן ניהול ההליך על-ידי המשיב והעובדה שממילא לא הסתיימו ההליכים המקדמיים המתנהלים טרם קביעת התיק להוכחות.

7. אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית-המשפט קמא מיום 20.5.04. עם זאת יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות, גם אם על הצד הנמוך לנוכח התנגדות המשיב לקבלת הבקשה. מכיוון שהתקלה נגרמה כתוצאה ממחדלי המבקש, ולרקע יתר נסיבות העניין, ישא המבקש בהוצאות המשיב, לרבות שכר-טרחת עורך-דין, בסכום כולל של 3,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. הפיקדון יועבר לבא-כוח המשיב, על חשבון תשלום ההוצאות שהוטלו על המבקש."

ב- בש"א 2100/04[35] נפסק מפי כב' השופטת מיכל שריר, סגן נשיא:

"3. אכיפת צו למתן תשובות לשאלונים

א. משקבעתי כי הסנקציה של מחיקת כתב הגנה חריפה ומן הראוי כי תינקט רק במקרים חריגים ראוי לבדוק את טענות הצדדים במסגרת בקשה זו ולא להמתין לקדם המשפט הבא.

ב. ביום 17.1.05 נתתי החלטה הדוחה את בקשת המבקש לחשיפת פרטים מזהים אודות מבטחי המשנה מחוסר רלבנטיות ועל-כן לא ניתן לשוב ולעתור בכל עניין הנוגע להם.

ג. באשר לבקשה לחייב את המשיבה 2 להשיב על שאלה 2 תוך מתן הסבר, לא מצאתי סימוכין לטענת המשיבות כי יש בכך טיעון חדש בשעה שהשאלה במקור מנוסחת כדלקמן:

'האם נכון כי ההחרגה הנ"ל חייבת להופיע במחשבי חברתכם ו/או במחשבי סוכנות קדר ו/או במחשבי המבטח הזר לאחר הכנסתה לפוליסה? אם לא מדוע לא?'

תשובתה של גב' פרח חבה נציגת המשיבה לשאלה 'לא, אין מדובר בהחרגה.'

מכיוון שהשאלה התייחסה לרישום החרגה והתשובה היא שאין מדובר בהחרגה שוב אין רלבנטיות לסיפא של השאלה.

ד. שאלה 11 הופנתה ישיבות למנכ"ל משיבה 2, בעקבות שיחתו עם המבקש. תקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מקנה לבית-המשפט סמכות להורות לעובד תאגיד להשיב אישית על שאלון, כאמור:

'היה הנשאל תאגיד, רשאי בית-המשפט או הרשם, לפי בקשת השואל, להרשות מסירת שאלון לחבר או לפקיד של התאגיד; נדרשה המדינה להשיב על שאלות – יורה הצו איזה עובד ציבור ישיב עליהן.'

במקרה דנן השאלה בשאלון מופנית למר אריה קלמן, מנכ"ל המשיבה 2 ולא ברורה תשובת המבקשות כי יש בכך משום טענה חדשה, ואין פלא שגב' חבה השיבה על השאלה 'לא ידוע לי'. כיוון שמר קלמן שוחח אישית עם המבקש עליו להשיב על השאלה.

ה. במכתבו של בא-כוח המבקש לבא-כוח המשיבות מיום 2.5.04 נאמר בסעיף 3:

'בנוסף, נבקשכם להמציא למשרדנו את המסמכים המפורטים להלן:

3.1 העתק הפוליסה המקורית... של מר עידן חלפון בעניין היאכטה נשוא התביעה...

3.2 כל הצעות הביטוח אשר קדמו להוצאת הפוליסה.

3.3 אישור החתם בחברת הביטוח מנורה ו/או חברת הביטוח הזרה המאשר את הוצאת הפוליסה בהתאם להצעה.'

בתצהיר מיום 4.11.04 מעיד משיב 1 בסעיף 3:

'במענה לדרישת גילוי מסמכים ספציפי והחלטת בית-המשפט מיוםך 20.10.04 להלן תשובתי:

3.1 העתק הפוליסה המקורית של עידן חלפון צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה.

3.2 הצעות ביטוח עידן חלפון מצ"ב

3.3 לא קיים.'

הצעות הביטוח, הגם שנשלחו באיחור על-פי מכתבו של בא-כוח המשיבות מיום 16.11.04, נמסרו למבקש.

המבקש עותר למענה בשאלה שכלל לא נשאלה בשאלון. בדרישה לגילוי מסמכים הופנתה הבקשה לאישור המצאת הפוליסה בחברת מנורה ו/או חברה זרה. המשיבה בתשובתה קובעת כי אישור כזה לא קיים ברשותה.

3. כאמור בתקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

'לא השיב הנשאל, או לא השיב תשובה מספקת, רשאי השואל לבקש מבית-המשפט או מן הרשם צו המחייב את הנשאל להשבי, או להוסיף ולהשיב, לפי העניין, ומותר בצו כאמור לחייב במתן תשובה בין בתצהיר ובין בחקירה שבעל-פה, ככל שיורה בית-המשפט או הרשם.'

אני מורה למשיבות להשיב על שאלה 2 ושאלה 11 לשאלון לא יאוחר מיום 6.3.05.

היה והמשיבות ישיבו מענה חלקי ולחילופין לא יתנו מענה על השאלות במועד שנקבע, יהא עליהן לשלם הוצאות המבקש."

ב- בש"א 1178/05[36] נפסק מפי כב' השופטת מיכל שריר, סגן נשיא:

"1. רקע עובדתי

א. ביום 7.6.04 הגיש המבקש תובענה בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו בבית קפה שבבעלות משיבה 1.

ב. כתב הגנה הוגש ביום 1.9.2004.

ג. ביום 29.3.2005 הגיש המבקשת בש"א 952/05 למחיקת כתב הגנה בשל אי-קבלת תשובות לשאלון, מה עוד שלטענתו, תזכורות ששלח למשיבות ביום 7.11.2004, 29.11.2004 ו-2.1.2005 לא נענו.

ד. לטענת המבקש השאלון הגיע למשרדו חתום אך לא מאומת כדין ולרוב השאלות שנשאלו כלל לא ניתן מענה ולאחרות ניתנו תשובות חמקניות.

ה. בהחלטתי מיום 17.4.2005 קבעתי כי:

'המשיבות ימציאו תצהיר תשובות לשאלון, חתום ומאושר כדין ועותק מהפוליסה הרלבנטית לא יאוחר מיום 1.5.2005 שעה 13:00 על-מנת לאפשר קיום הדיון במועדו.' (ביום 2.5.2005)

ו. בתגובתן מיום 17.4.05 טענו המשיבות בסעיף 3 כי:

'המדובר בשאלות שהתשובות להם נמצאות בידיעת התובע ואין בהם להוסיף כל מידע נוסף שלא היה ידוע לבא-כוח התובע לצורך ניהול תביעתה.'

ז. בהחלטתי מיום 17.4.05 קבעתי: 'האמור בסעיף 3 כלל אינו רלבנטי שכן אחת ממטרות השאלון לקבל הוודאות מהנתבעות'.

ח. ביום 4.5.05 הגיש המבקש בש"א 1178/05 למתן צו להשיב או להוסיף ולהשיב לשאלון מטעם התובע על שאלות בשאלון שהופנה לנתבעות ולגביהן לא ניתן מענה או ניתן מענה מתחמק.

ט. המשיבות מבקשות לדחות את הבקשה בהיותה קטנונית וכיוון שהתשובות שניתנו מדוייקות ואינן חמקניות.

2. תשובה לשאלון

א. כאמור בסעיף 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ... ועל-פי סעיף 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ...

ד. בענייננו, הנחיות בית-המשפט היו חד-משמעיות. כבר ביום 13.9.04 הוריתי על גילוי מסמכים ותשובות לשאלון.

ביום 17.4.05 הוריתי למשיבות להעביר המבוקש לא יאוחר מיום 1.5.05 בשעה 13:00 ובהמשך אף הובהר למשיבות כי תגובתן והתנגדותן לשאלות אינה רלבנטית.

המשיבות בהתנהגותן הפרו באופן בוטה את החלטות בית-המשפט.

ה. אכן, התעלמות וזלזול בהחלטות בית-המשפט יש ויחייבו נקיטת צעדים קיצוניים שיגיעו כדי מחיקת כתב הגנה.

יחד עם זאת, כאמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 435:

'ואולם בית-המשפט נרתע, ככל האפשר, מהגיב בחומרה על חוסר ציות, ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו.'

ו. לאור האמור לעיל ולפנים משורת הדין, ניתן פעם נוספת צו המורה למשיבות להעביר תצהיר מלא על שאלות 3 חלק שני, 4 חלק שני, 5, 6, 7, 8, 9, שנשאלו בשאלון לא יאוחר מיום 19.6.05 שעה 13:00.

3. הנתבעות ישאו בהוצאות המבקש ושכר-טרחת עורך-דין בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ללא קשר לתוצאות הדיון."

ב- בש"א 164171/05[37] נפסק מפי כב' השופט מאיר יפרח:

"6. המבקשים סומכים טענותיהם על תקנה 122 לתקנות. ...

דרישת הסף היא כי בעל דין לא יקיים צו. כלומר, הסעד של מחיקת כתב טענות של בעל דין יתאפשר רק כאשר אותו בעל דין אינו מקיים צו להשיב על שאלון או גילוי מסמכים.


האם הפרה המשיבה את הצו?

7. מתן מענה לשאלה זו כולל שתי בחינות. בחינה אחת היא הפרת צו-גילוי המסמכים. היינו, האם הפרה המשיבה את הצו בכך שלא המציאה את כל המסמכים אותם נדרשה להמציא. בחינה שניה היא אם הפרה המשיבה את הצו באופן השבתה על השאלות הספציפיות אליהן הופנתה המשיבה בהחלטה.

גילוי המסמכים

8. גילוי מסמכים הינו אמצעי בידי בעל דין המשמש להכנת בירור המשפט. וכפי שנאמר ב- רע"א 1217/94 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' המועצה לשיווק פרי הדר, דינים עליון לג 787:

'מטרתו של סעד גילוי המסמכים הינה להקנות לבעל הדין ידע בדבר המסמכים המצויים בידי יריבו, על-מנת לסייע לו להכין כראוי את תביעתו או הגנתו, בלא שיופתע על-ידי ראיות יריבו במהלך המשפט, ובכך להביא לקיצור וייעול ההליך.'

בענייננו, לא גילתה המשיבה את כל המסמכים אשר חוייבה לגלות. מפורטים להלן המסמכים אשר לא הומצאו על-ידי המשיבה:

1) עותק מההתכתבויות בין הנתבעת לבין מלון פרינסס מהן ניתן ללמוד על המועד המדוייק בו הודיע המלון לנתבעת כל קיומו של כנס הרופאים, בעטיו הוחלף המלון למלון רודינה.

2) עותק מההתכתבויות בין הנתבעת למלונות פרינסס, פנורמה, רודינה וסיטי פלנט שעניינן עלות לילה בכל אחד מהמלונות הללו.

3) עותק מכל החשבוניות וההתחשבנויות שבין הנתבעת למלון רודינה

4) עותק מכל ההתכתבויות בין מלון פנורמה בעיקר ורנה לבין הנתבעת מהן ניתן ללמוד על המועד המדוייק בו הודע לנתבעת כי לא ניתן יהיה לשכן את התובעים במלון פנורמה. כאמור טוענת המשיבה כי אין בידיה מסמכים נוספים וכי גילתה למבקשים את כל המסמכים במלואם כאשר לטענתה רבים מהמסמכים מצויים בידיו של הסוכן המקומי בבולגריה. המבקשים מצידם טוענים כי המשיבה לא המציאה את כל המסמכים אשר נדרשו ממנה. עיון בחומר המונח בפניי מעלה כי לא צלחו המבקשים להוכיח כי אכן קיימים מסמכים נוספים המצויים בידי המשיבה. משלא הוכח כי לא קוים במלואו צו בית-משפט אין למנוע מבעל דין להעלות טיעוניו בפני בית-המשפט, רק משום שאין בידיו מידע בדבר מסמכים הקשורים לתביעה. לכאורה, המסקנה המתבקשת היא כי רשאית המשיבה להציג טיעוניה בפני בית-משפט. אך כאן עולה השאלה האם עשתה המשיבה כל שיכלה על-מנת לאתר ולהשיג את אותם מסמכים שהתבקש גילויים. נראה שלא כך הדבר. תקנה 112 לתקנות קובעת:

'בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10 המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים.'

כלומר, על בעל דין מוטלת החובה להמציא כל מסמך רלבנטי לתביעה ולחילופין להוכיח כי אף לאחר דרישה וחקירה לא עלה בידו להשיגו. במקרה לפנינו, נוסח תצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש על-ידי המשיבה אינו עונה על דרישות תקנות סדר הדין, ולעניין זה מקובלת עליי טענת המבקשים; המשיבה אינה מצהירה אילו מסמכים היו בחזקתה אך יצאו מחזקתה ובנוסף אין היא מצהירה כי אין בחזקתה או בידי אדם אחר מטעמה מסמכים נוספים לפי מיטב ידיעתה ולאחר חקירה ודרישה שעשתה, כפי הנדרש. לא נטען בתצהיר כי המשיבה פנתה אל הסוכן המקומי, אצלו לטענתה מצויות ההתכתבויות המבוקשות עם המלונות השונים, ולכן לא פעלה המשיבה כמתחייב על-פי דין בנוגע לחובתה להמציא מסמכים העלולים להימצא בחזקת אדם אחר מטעמה. מכאן מתקבל הרושם כי המשיבה לא ביצעה חקירה ודרישה במידה סבירה לשם איתורם של המסמכים אותם התבקשה לגלות ובכך למעשה הפרה את צו-גילוי המסמכים. כעת נותר לי לבחון את תשובותיה של המשיבה.

המענה לשאלון

בהחלטתי מיום 30.3.05, חוייבה המשיבה להשיב באופן מלא על השאלות הבאות בשאלון מטעם המבקשים:

3.3) מה היתה הסיבה הלא הצפויה בעטיה נאלצתם להעביר את התובעים ממלון "פרינסס" למלון "רודינה"?

3.4) מתי נודעה לכם הסיבה הבלתי-צפויה (מועד מדוייק) ועל-ידי מי? המציאו אישורים על המועד.

3.6) בכמה חוייבה הנתבעת עבור לילה במלון רודינה למטייל?

3.7) בכמה חוייבה הנתבעת עבור לילה במלון פרינסס למטייל?

3.8) בכמה חוייבה הנתבעת עבור לילה במלון פנורמה למטייל?

3.9) בכמה חוייבה הנתבעת עבור לילה במלון סיטי פלנט?

3.10) נא פרט במה היו שונים מסלולי הטיול האחרים; כמו-כן נא פרט מה היו התנאים והשירותים שהובטחו למטיילים האחרים. ...

3.13) מה משך הנסיעה מהמלון בו שוכנו התובעים למרכז העיר ביום ומה משך הנסיעה מהמלון הנ"ל למרכז העיר בלילה? (המשיבה חוייבה להשיב לשאלה זו דרך קביעת טווח שעות ממוצע).

3.14) מה משך הנסיעה ממלון פנורמה בו שוכנו התובעים למרכז העיר ביום ומה משך הנסיעה מהמלון הנ"ל למרכז העיר בלילה? (המשיבה חוייבה להשיב לשאלה זו דרך קביעת טווח שעות ממוצע).

3.15) לאיזו מסעדה התכוונה הנתבעת לקחת את התובעים כפיצוי? מה היתה עלות הארוחה?

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שעל חלק מהשאלות עליהן התבקשה המשיבה להשיב, לא ניתנה תשובה מספקת: לשאלה 3.3 ענתה המשיבה תשובה אשר אינה לכאורה מלאה. על המשיבה לציין (ככל שידוע לה) ממה נגרם החוסר במקום במלון. מענה נכון ומלא לשאלה זו יעזור למבקשים להבין האם אכן היה מדובר בסיבה בלתי-צפויה. בשאלה הבאה, שאלה 3.4, ברצוני ראשית להעיר הערה המתייחסת לסיפא של השאלה, לפיה על המשיבה להמציא אישורים על המועד בו נודעה לה הסיבה הבלתי-צפויה. שאלון כשמו כן הוא. השאלון נועד לצורך הצגת שאלות לצד שכנגד ולא ניתן לבקש בו להמציא אישורים. אם רוצה צד לבקש המצאת אישורים, עליו לעשות זאת על-ידי האמצעי המקובל של צו-גילוי מסמכים. לפיכך, אין מקום לדרישה מעין זו בשאלון ועל המשיבה היה להתייחס אך ורק לרישא של השאלה. תשובתה של המשיבה גם כאן אינה מספקת דיה. היה עליה לציין את המועד המדוייק בו נודעה לה הסיבה הבלתי-צפויה ולציין על-ידי מי נודע לה הדבר. יש לציין כי לגבי שתי שאלות אלו לא היה כל שוני בין התשובות אשר ניתנו על ידה עוד בתצהיר הראשון שהגישה לבין התשובות אשר ניתנו על ידה לאחר ההחלטה מיום ה-30.03.05. לשאלות 3.6-3.9 יכלה המשיבה לענות על-ידי בירור פשוט שהיתה עורכת עם הסוכן המקומי אשר פעל מטעמה, גם אם לטענתה שילמה לו באופן גלובלי. התשובה אשר ניתנה על-ידי המשיבה לשאלה 3.10 מספקת בעיני.

לשאלות 3.13 ו-3.14 התשובות אשר ניתנו מספקות בעיני, שכן כאמור גב' דניאלה סלע, אשר השיבה על השאלון מטעם הנתבעת נתנה את התצהיר למיטב ידיעתה. היא לא היתה אמורה לפרט ולציין על סמך מה מסרה תשובותיה אלו. הגם שלגבי התשובה לשאלה 3.15 לא העלו המבקשים כל טענה, אציין כי התשובה לשאלה זו מספקת בעיני.

אם כן, תצהיר גילוי המסמכים של המשיבה איננו עונה על דרישות התקנות ועל הפסיקה בדבר נוסח התצהיר, ובנוסף המענה שניתן על ידה על שאלות 3.3, 3.4, 3.6-3.9 אינו מלא ומספק. במקרים כגון אלו, כאשר הנתבע הוא זה שמפר את הצו, מקנה תקנה 122 לבית-המשפט שיקול-דעת באם להאריך את המועד לקיום הצו או למחוק את כתב ההגנה. היות ומחיקת כתב הגנה היא סנקציה חמורה למדי, נזהר בית-המשפט מלנקוט בה. וכפי שנאמר אצל י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין, עורך) 435:

'ואולם בית-המשפט נרתע, ככל האפשר, מהגיב בחומרה על חוסר ציות, ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122 אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו.' ...

להערכתי, מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים קיצוניים המצדיקים מחיקת כתב הגנה. לא הוכח כי קיים זדון מצד המשיבה ולא ניתן לומר כי היתה כאן התעלמות מלאה מצו בית-משפט או זלזול חמור בצו. במילים אחרות, לא שוכנעתי כי כלו כל הקיצין עד כי יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של המשיבה. על המשיבה להגיש תצהיר משלים המנוסח וערוך כדין על-פי טופס 11, ביחס לכל המסמכים שגילויים הספציפי נתבקש. על המשיבה לענות שוב ובאופן מלא ומדוייק על שאלות 3.3, 3.4, 3.6-3.9. כל זאת ייעשה עד 16.6.05."

ב- בש"א 1234/03[38] נפסק מפי כב' השופט אלטוביה מגן:

"עסקינן בתקנה 122 לתקסד"א. במסגרתה עולות שלוש סוגיות הרלבנטיות לענייננו דכאן. האחת, האם קוים אם לאו צו-גילוי המסמכים. השניה, אימתי ימחק כתב הגנה, צעד דרסטי לכל הדעות, בגין אי-גילוי או פגמים בגילוי לפי צו-גילוי מסמכים. השלישית, היא שאלת רלבנטיות המסמכים.

הסכסוך דנן הינו בנוגע לערבות בעל-פה שנטען על-ידי התובע כי ניתנה על-ידי הנתבעת 1 וכן על-ידי הנתבע 2 אישית, לתשלום שכרו כמאמן קבוצת הכדור-סל הפועל תל-אביב. לשם כך מנסה להוכיח התובע כי הנתבע 2 היה איש על פיו יישק דבר אצל הנתבעת 1. על-כן נתבקשה בקשה זו שכן המסמכים, אשר נטען כי הוסתרו מפני בית-המשפט, מוכיחים לכאורה את כוחו של הנתבע 2 בנתבעת 1 ואף מראים כי היה אחד הקונים של הקבוצה לאחר מכירתה. על רקע זה יש לבחון את הבקשה דנן.

דין הבקשה להידחות

כאמור ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי. את הצו הנ"ל קיימו הצדדים. בקשה זו נובעת לא מאי-קיום הצו אלא מחמת הסתרתם הלכאורית של המסמכים. אחד התנאים להיכנס לד' אמותיה של תקנה 122 לתקסד"א הינו כי אחד הצדדים לא קיים את הצו. אם כן אין לנקוט בצעד חמור כמו מחיקת כתב הגנה, כאשר הצו לא הופר. זאת ועוד, כפי שאף טען התובע בסיכומיו לגבי בקשה זו, בית-המשפט יאות למחוק כתב הגנה, רק כאשר הנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט (ראה: ע"א 43/76 שדה אליעזר נ' סביר, פ"ד לא(1) 653, 655), ואילו כאשר פועל נתבע בתום-לב אך מחוסר הבנה המגעת אף עד רשלנות, לא ימחק בית-המשפט כתב הגנתו (ראה: ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, פ"ד נו(4) 817, 823-824; ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793; רע"א 3254/96 רשת שוקן בע"מ נ' חברת הכשרת הישוב לישראל בע"מ, פ"ד נא(1) 49, 57). לא כל שכן תוקן המעוות שכן המסמכים הגיעו לידיו של התובע (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) סימן 351 (להלן: זוסמן)). כמו-כן נקבע כי כאשר קיימים אמצעים פחות דרסטיים, שיכול בית-המשפט לכפות על המשיב כמתן תשובות נאותות לשאלות שהוצגו לו, אין להפעיל את הסמכות הנתונה לבית-המשפט לפי תקנה 122 לתקסד"א (ראה: ע"א 267/81 מזרחי נ' מלון קזינו אילת, פ"ד לח(1) 589).

אין הצד הנדרש לגילוי צריך לגלות כל מסמך אשר מצוי בידו אלא אך מסמך אשר רלבנטי לעניין הסכסוך (ראה: זוסמן, עמ' 441; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 162). מטרת הגילוי עיקרה מניעת הפתעת הצד שכנגד במועד ההוכחות.

ההגנה סברה כי המסמכים האמורים אינם דרושים לה לצורך ניהול הגנתה על-אף טענות התביעה. גם אם מדובר בטקטיקת ניהול משפט, אשר נטען לגביה כי היא שנויה במחלוקת, הרי שאין לומר כי מדובר במהלך זדוני או חסר תום-לב העולה כדי הסנקציה של מחיקת כתב הגנה.

מכל מקום עתה משהמסמכים מצויים בידי התובע ואף גילה הוא על דבר המצאם בידו לידי הנתבעים, סלולה דרך הצדדים להמשיך ולנהל התובענה כסדרה. אין עולה מכך כי יש למחוק את כתבי ההגנה של הנתבעים. באשר להוצאות לדוגמה, הרי שמכלול שאלת ההוצאות תבוא לידי ביטוי בשעת ההכרעה בתובענה לגופה.

אם כן לא מצאתי להיעתר לבקשת התובע והיא נדחית."

ב- ת"א 44827/04[39] נפסק מפי כב' השופטת מארק הורנצ'יק דליה:

"זו בקשה למחיקת כתב הגנתו של המשיב בהתאם להוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לאחר שהנתבע המשיב איננו מקיים צו להשיב על שאלון, לגלוי מסמכים ולמתן פרטים נוספים.

אומר מייד – ולאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובתשובת המבקש – אין ממש בפיו של המשיב.

טיעונו של המשיב כבסיס לעתירתו לדחיית הבקשה – כי לא נתנו צווים ומשלא נתנו – אין מקום למחיקת כתב הגנתו.

עיון בתיק מעלה כי כבר ביום 11.10.04 ניתן צו-גילוי מסמכים הדדי עד ליום 10.11.04, העיון שבהם נקבע בצו עד ליום 10.12.0; בית-המשפט הורה כי ניתן לשגר שאלונים עד יום 10.11.04 והמענה בתצהיר תשובה יימסר עד יום 10.12.04.

בדקתי ומצאתי כי צו זה אכן נמסר לתובע שכן הוא ניתן יחד עם זימון הצדדים לישיבת קדם המשפט הראשונה ב- 3.1.05 – ובמקשה אחת.

גם רישומי המזכירות מצביעים על כך כי הצווים הללו נמסרו למשיב כדבעי יחד עם הזימון לקדם המשפט, ובמקשה אחת.

אם חסרה לנו ראיה לכך שהצווים האמורים נמסרו למשיב – הרי התייצבות בא-כוח המשיב לישיבת ק.מ. ב- 3.1.05 היא ההוכחה הניצחת לכך שלמשיב אכן נמסרו כדין הצווים בדבר גילוי מסמכים ומסירת שאלונים ומענה עליהם.

יתר-על-כן.

עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 3.1.05 מעלה כי באותה ישיבה דרש בא-כוח התובע מן הנתבע שיציג את הסכמי שכר-הטרחה, וייתן הסבר על מה מבוססים הסכומים המפורטים בכתב הגנתו.

עוד הובהר, באותו מעמד כי הדרישה לקבלת עותקי הסכמי שכר-טרחה נמסרה למשיב עוד בטרם הגשת התובענה.

בנוסף, דרש בא-כוח התובע בישיבת בית-המשפט כי הנתבע יואיל להשיב על השאלון ויפרט את דרך החישוב.

בית-המשפט בהחלטתו, האריך המועדים ואפשר לצדדים להשלים ההליכים המקדמיים בתוך '30 ימים כולל תצהיר גלוי מסמכים שיומצא על-ידי התובע לנתבע. במידה ומי מהצדדים מבקש להגיש שאלון – יעשה כן תוך 10 ימים מהיום...'.

טוען התובע – המבקש כי חרף הצווים אשר יצאו מלפני בית-המשפט – הן אלה מחודש אוקטובר 2004 והן אלה מחודש ינואר 2005 – אין הנתבע ממלא אחר הצווים.

המבקש העביר למשיב דרישה לגלוי מסמכים ספציפיים, דרישה לפרטים נוספים ולהשיב על שאלון ביום 13.1.05.

הנתבע – המשיב איננו מגיב.

המשיב מתעלם בעקביות מצווי גילוי המסמכים, הדרישה לגילוי מסמכים ספיציפי ומן הדרישה למתן מענה על שאלון.

לפיכך תמוהה טענתו של המשיב כי מאחר ואין בפני בית-המשפט בקשה למתן תשובות לשאלון או למתן פרטים נוספים אין מקום למתן הצווים.

הנתבע שהוא עורך-דין במקצועו, ואשר בתובענה זו הוא נתבע על פועלו כעורך-דין, חב כלפי בית-המשפט בחובות מיוחדים למילוי אחר צווים הניתנים כנגדו כבעל דין.

אין צורך להבהיר למשיב, עורך-הדין, את משמעותו של צו של בית-המשפט ואת החובה החלה עליו במילוי כל צו.

זאת ועוד.

על הליכי הדיון בתובענה – הוחלה נורמת תום-הלב (בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449, 461. שמשמעה – הגינות דיונית בין בעלי הדין היריבים.

דהיינו ציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין היריבים הינן כאלו – שכל צד רשאי לעמוד על זכויותיו הדיוניות מבלי שעמידתו זו תטיל בו דופי – ובידו של בעל הדין לפעול במסגרת כללי הדיון על-מנת לקדם את האינטרס שלו מבלי שהדבר ייחשב לחובתו.

אינטרס התובע לבירור יעיל של תביעתו נשמר בכך שהנתבע ימסור תצהיר גילוי מסמכים, ישיב על שאלון ויתן תצהיר במענה לדרישת פרטים נוספים, ובתוך פרק הזמן הקצוב, אינטרס הנתבע נשמר בכך שעומדת לרשותו תקופה שמתקין התקנות או בית-המשפט מוצא כהולמת למסור את אלה להגנתו.

לפיכך, עמידתו של התובע על קיומו של הכלל הדיוני קרי, מחיקת כתב הגנתו של הנתבע מחמת אי-עמידתו בצווי בית-המשפט היא לגיטימית ועומדת ברף ההגינות הדיונית של בעלי דין יריבים.

אשר-על-כן – ככל שהנתבע – המשיב לא ימלא אחר צווי בית-המשפט למתן תצהיר תשובה לשאלות, מתן תצהיר גילוי מסמכים, כללי וספיצפי ויאפשר עיון בהם, ולא יענה על הדרישה לפרטים נוספים. בתוך 15 ימים – ייחשב כתב הגנתו לנמחק ועל-פי הוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ימי פגרה אינם באים במניין.

בקשת התובע להשלים את תצהירי העדות הראשית שלו לאחר קבלת תצהירי גלוי מסמכים, פרטים נוספים ומענה לשאלון – תדון בנפרד על בסיס הטענות הענייניות שיועלו.

בשלב זה, אינני סבורה כי ניתן להורות על "כרטיס פתוח" להשלמת תצהירי עדות ראשית, בטרם עיין התובע בתשובות לשאלון, במסמכים ובתצהיר הפרטים הנוספים.

התוצאה: כי הבקשה מתקבלת כאמור לעיל.

אני מחייבת את המשיב לשלם למבקש הוצאות של שכר-טרחת עורך-דין המבקש בגין בקשה זו בסך של 3500 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל."

ב- ת"א 211716/02[40] נפסק מפי כב' השופטת נועה גרוסמן:

"תובענה זו עניינה בבקשת המבקשים, להורות על מחיקתו של כתב ההגנה של המשיבים, עקב אי-קיום צו-גילוי מסמכים בהתאם להוראותיה של תקנה 122 לתסד"א, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

צו-גילוי המסמכים ניתן ביום 8.12.03, על-ידי כב' השופטת גבע.

ביום 24.11.04, דחתה כב' השופטת דותן את בקשת רשות הערעור של המשיבים וקבעה, כי המבקשים זכאים לבדוק גרסתם של המשיבים ביחס למצב החשבון. (ראה בר"ע 1351/04)

ביום 20.12.04, בעקבות הבר"ע הנ"ל, חייבתי את המשיבים לגלות מסמכים, תוך 20 יום.

ביום 3.4.05, הקצבתי למשיבים שהות נוספת, לפנים משורת הדין, לגילוי המסמכים תוך 60 יום.

לטענת המבקשים, שגרו המשיבים אליהם, ביום 30.5.05, חומר חלקי בלבד, כאשר המסמכים החשובים ביותר, קרי, חשבונות הבנק, מסמכים שקשורים לערבויות שעליהם חתמו המשיבים, ביטחונות לערבויות ועוד, לא צרפו (ראה הודעה לבית-המשפט מטעם המבקשים מיום 5.6.05).

ביום 7.6.05, נתבקשה תשובת המשיבים לטענת המבקשים. עד היום לא הוגשה לבית-המשפט התייחסות המשיבים לטענה דנא.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מירבי, שכן: 'המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת...' (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' ע' גלעד ואח', פ"ד מט(2) 516, 522).

וכן ב- רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ה' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 61 נקבע כי:

'גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט.

גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה...'

ראה גם י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 429

גילוי מסמכים משתרע על כל "המסמכים הנוגעים לעניין הנדון" (תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה. (ראה:Compagnie Financiere du Pacifique V. The Peruvian Guano co. (1882) 13, AT 62)

הדעה הרווחת כיום הנה, כי על בעלי הדין "לשחק בקלפים פתוחים" על-מנת שלא יופתעו הצדדים במהלך המשפט על-ידי הצגת ראיה לא צפויה (ראה: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54). מטרת הגילוי הנה, אם כן, להביא לחקר האמת.

כב' השופת גבע, קבעה ביום 8.12.03 כי:

'אלה הם מסמכים שבבסיסה של המחלוקת ודרושים לבירור לשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת.'

אשר-על-כן, ולאור שורה של החלטות בנדון דנא, שאושרו גם בבית-המשפט המחוזי הנכבד, אני קובעת כי המבקשים זכאים לקבל מידית את המסמכים המבוקשים.

לעניין הבקשה למחיקת כתב הגנה:

'כשמסרב צד לצו בדבר הצגת מסמכים, עומדת לצד המבקש את הצגת המסמכים הברירה לבקש את מחיקת כתב הטענות של הצד הסרבן (לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי) או להסתפק בסנקציה, שעל פיה לא יוכל הצד הסרבן להגיש את המסמכים כראיה (כב' השופט אור ב- ע"א אל ערב בע"מ נ' איסינארה בע"מ, פ"ד נ(1) 437).'

יכולים המבקשים לעמוד על סירובם לגבי מסמכים "מזיקים" לעניינם, אך יתאפשר להם לעמוד על הצגת המסמכים, של המשיבים, כשמדובר במסמכים "המועילים" לעניינם (ראה ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 443).

במידה ואקבל הבקשה למחוק את כתב הגנתם של המשיבים, דינם יהיה כדין מי שלא הגישו כתב הגנה (ראה תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הדנה באי-הגשת כתב הגנה קובעת כדלקמן:

'נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ייתן בית-המשפט או הרשם פסק-דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד.'

בית-המשפט נרתע, ככל האפשר, מלהגיב בחומרה על חוסר ציות ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) סעיף 351, עמ' 435).

הסנקציה של מחיקת כתב הגנה חמורה בהרבה מזו של מחיקת כתב תביעה (כשהתובע הוא זה שאינו מציית לצו), שאינה מונעת מהתובע לחזור ולהגיש תביעתו מחדש, בעוד, מחיקת כתב הגנה של נתבע, פירושה פסק-דין נגד הנתבע. כך שיש לנקוט בה ביתר איפוק.

כב' השופט מ' חשין ב- ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ ואח' נ' אמיר מרדכי ואח', פ"ד מו(3) 793, 800 אמר לעניינינו כדלקמן:

'מחיקת כתב הגנה פירושה – הלכה למעשה – פסק-דין נגד הנתבע ... אין פלא בדבר איפוא, שבתי-משפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך...'

לכן, ינקוט בית-משפט בצעד דרסטי כמבוקש, רק כששוכנע כי כלו כל הקיצין וכי התנהגות הנתבע מראה כי הוא מזלזל באופן ברור וגלוי בחובתו. סיכום:

מהאמור לעיל, אני מחליטה כדלקמן:

המשיבים אכן הגדישו את הסאה, ולא גילו מסמכים, בניגוד לשורה של צווים.

ברוח הסובלנות שאנו מצווים לנקוט בה, כלפי בעלי דין, ובמיוחד נתבעים, בסיטואציה מעין זו, אתן הזדמנות אחרונה, טרם אמחק את כתב ההגנה של המשיבים.

אני מורה כי המשיבים יגישו, תוך 15 יום מקבלת החלטה זו, את כל המסמכים המבוקשים, לרבות צו-גילוי ספציפי של כל הנתונים כפי שביקש בא-כוח המבקשים ביום 8.12.03. ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים.

כדי לבטא את מורת הרוח מהתנהגות המשיבים, אני קובעת כי המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו, בסך של 2,000 שקלים בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זאת ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי."

ב- בש"א 19279/01[41] נפסק מפי כב' השופטת אריקה פריאל:

"1. לפניי בקשה להורות על מחיקת התובענה מכוח הוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בשל אי-קיום צו-גילוי מסמכים במועד שנקבע בהחלטה המקורית וגם לא במועד מאוחר יותר לאחר מתן ארכה לעשות כן. לחילופין מבוקש לאכוף את הצו על-ידי הטלת קנס לפי פקודת בזיון בית-המשפט. לחלופי חילופין מבוקש להורות על הגדלת הערבון שהושת על התובע להבטחת הוצאות הנתבעת.

2. עקב תקלה מצערת נמצא תיק זה רק לאחרונה מבלי שניתנה החלטה ומבלי שנקבע מועד להמשך דיון. עם בעלי הדין ובאי-כוחם הסליחה.

3 לגופו של עניין – לטענת הנתבעת יש להורות על מחיקת התובענה מכוח הוראות תקנה 122 לתקנות, שכן חרף צו המורה למשיב, התובע בהליך העיקרי לגלות מסמכים והארכה שניתנה לו בשתי הזדמנויות שונות לא קוים על ידו הצו ככתבו וכלשונו. תחת מתן תצהיר המשיב נשלח מכתב פרקליטו לפיו מלבד הפרסום המהווה יסוד לעילת התביעה, אין בידי המשיב מסמכים נוספים.

גם אם נכון תוכן המכתב אין בכך כדי לפטור את בעל הדין עצמו מלקיים את צו בית-המשפט, ועליו ליתן תצהיר המפרט את המסמכים המצויים ברשותו או בשליטתו ושיש להם נגיעה לעניין הנדון. אם אין בידו מסמכים עליו להצהיר על כך בתצהיר.

4. בשל התקלה שקרתה מן הראוי ליתן ארכה למשיב לקיים את הצו. מאותו טעם, ומבלי להתייחס לטענות הדיוניות שהעלה בא-כוחו, לא מצאתי להיעתר לבקשה לפי פקודת בזיון בית-משפט.

5. אשר-על-כן ניתנת בזאת למשיב ארכה בת שלושים יום מיום המצאת החלטה זו לידי בא-כוחו לגלות בתצהיר מהם המסמכים המצויים ברשותו או בשליטתו ושיש להם נגיעה לעניין שבנדון. אם לא ייעשה כן תוך המועד שנקבע, תמחק התובענה.

6. לעניין החיוב במתן ערובה, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לשנות את ההחלטה בעניין, שכן סכום הערבון סביר בנסיבות ויש בו כדי להבטיח את הוצאות הנתבעת היה ותדחה התובענה.

7. התוצאה הנה איפוא כמפורט בסעיפים 5 ו-6 דלעיל."

ב- בש"א 3693/05[42] נפסק מפי כב' השופט סוהיל יוסף:

"7. כאמור בתקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ... ועל-פי סעיף 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ...

ב- ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, פ"ד נו(4) 817, 823-824, נקבע:

'מחיקת כתב טענות של בעל-דין, עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט, מהווה סנקציה חריפה. ככלל נזהר בית-המשפט מלנקוט בה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) סימן 351). אך אם נוכח בית-המשפט, כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון, או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך.' ...

ואולם בית-המשפט נרתע, ככל האפשר, מלהגיב בחומרה על חוסר ציות, ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו.' (ראה זוסמן סדי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) 435)

8. בענייננו המשיב השיב לשאלון באיחור מה, ומטעמים מוצדקים: איחור במשלוח השאלון למשיב, ונישואיו של בא-כוח המשיב באותה תקופה. משכך, הדרך פתוחה בפני המבקשים להגיש בקשה לחייב את המשיב להוסיף ולהשיב על חלק השאלות שלא נענו או שנענו באופן חלקי או מתחמק, אלא שלא היה בכך כדי לפטור אותו ולו מפנייה לבית-המשפט בבקשה להארכת מועד, או לכל הפחות קבלת הסכמת הצד שכנגד להארכת מועד. המשיב בחר להתעלם מקיום אחר הצו, הגם שטעמיו היו איתו.

9. לא כך באשר לגילוי המסמכים. המשיב לא הראה טעם כלשהוא שמנע בעדו המצאת תצהיר גילוי מסמכים במועד שנקבע.

יחד עם זאת, אינני רואה לנכון לנקוט בסנקציה של מחיקת כתב תביעה, ומסתפק בהתראה למשיב שעליו להמציא תצהיר גילוי מסמכים מטעמו תוך 15 ימים מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, תימחק תביעתו.

10. לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה, אם כי מחייב את המשיב לשלם למבקשים הוצאות הליך זה בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק."

ב- בש"א 3799/05[43] נפסק מפי כב' השופטת לילי יונג-גפר:

"1. בפני מונחת בקשתה של התובעת למחיקת כתב הגנה ולמתן פסק-דין בהיעדר הגנה לאור התנהלותו של הנתבע, זלזולו בהחלטות בית-המשפט ובתובעת, ובקשיים שהוא מערים על בית-המשפט בבירור התביעה ובחקר האמת.

יודגש כי זוהי בקשתה השניה של התובעת למחיקת כתב הגנתו של הנתבע, כאשר אך בחודש יוני 2005 הגישה את בקשתה הראשונה (ב"ש 3200/05) ובה טענה כי הנתבע לא השיב לשאלון במועד שנקבע לו, ולאחר מכן שלח תצהיר תשובות חלקי אליו לא צירף אף אחד מהמסמכים שהמצאתם התבקשה.

2. בקשה הראשונה של התובעת נדונה ביום 11 ליולי 2005 ובסופה החלטתי כי הנתבע ישיב על השאלות המפורטות בסעיף 2 לבקשתה של התובעת, לרבות המסמכים המצוינים באותן שאלות, וכן כי עד ליום 1 לאוגוסט 2005 יעביר כל צד המסמכים שאמור היה הצד השני להעביר לו, אחרת אדון במחיקת כתבי טענות ובהוצאות.

3. עוד בטרם יבשה הדיו על החלטתי הראשונה, הגישה התובעת את בקשתה הנוכחית בה טוענת כי הנתבע לא שלח לה תצהיר גילוי מסמכים כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ובהתאם להחלטתי ביום 11 ליולי 2005, אלא הסתפק במכתב בא-כוחו המפרט באופן כללי וסתמי המסמכים שבידו. טענה נוספת של התובעת הינה כי הנתבע לא המציא לידיה מסמכים עליהם הצהיר בתשובותיו לשאלון שנשלח לו כי קיימים בידו, ולאחר מכן טען שאינם בידיו, או שאינם רלבנטיים.

4. הנתבע טוען מנגד כי במכתבו הוא מילא אחר החלטת בית-משפט זה, במלואה ובמועדה, ולאור זאת אין המקום להפעיל את תקנה 122 למחיקת כתב ההגנה מטעמו. אשר לשאר טענותיה של התובעת, משיב הנתבע כי גם במידה וקיים חוסר התאמה כנטען, אין משמעות הדבר שהמשיב לא קיים אחר צו-גילוי המסמכים ומתן התשובות לשאלון, כפי שהורה בית-המשפט. חוסר התאמה זה אמור להיבחן בבירור התביעה גופה ועל בית-המשפט אז לבדוק את הסברו של המבקש לחוסר ההתאמה הלכאורית הנ"ל. ...

כוונת המחוקק בהכללת טופס 11, הקובע את נוסח תצהיר התשובה היא למנוע מתן תשובות מתחמקות, על-מנת שהמצהיר לא יוכל להעלים מסמכים שיצאו מרשותו לפני עריכת התצהיר, וכן שהמצהיר יהיה חייב לגלות לא רק את המסמכים שברשותו או בשליטתו אלא גם מסמכים שהיו מצויים בחזקתו או בשליטתו. הפסיקה קבעה בעבר כי סטיה מהנוסח האמור, כמוה, בדרך-כלל, כהתחמקות המסייעת בידי בעל הדין להחטיא את המטרה שלמענה נדרש לגלות מסמכים (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית-1995) 433).

6. מעיון במכתבו של בא-כוח הנתבע, עורך-דין אמין מרג'יה, עולה כי מכתב זה רחוק מאוד מלהיות תצהיר כנדרש כחוק, ואינו דומה כלל ועיקר לכללי טופס 11 הנזכר בתקנה 112 לעיל. בנוסף לכך, רשימת גילוי המסמכים אינה בהתאם לכלל לפיו התצהיר צריך להינתן על-ידי בעל הדין שכנגד, ולא על-ידי אדם אחר (ראה לעניין זה: ע"א (י-ם) 123/74 מקס שרף וחנה שרף נ' נציגות הבית המשותף ברח' רבי עקיבא 41, באמצעות הדיירים אופד חיים ואח', פ"ד לה(2) 124).

סעיף 2 למכתבו של בא-כוח הנתבע, לפיו יש לראות בגילוי מסמכים זה כאילו ניתן בתצהיר ערוך כדין, אינו עונה ולו על שמץ מדרישת התקנות.

יתרה מכך, בא-כוח הנתבע מודיע בשם מרשו כי בידיו פרסומים שונים באמצעי התקשורת, ואינו מפרט אלו פרסומים; האם בעיתונות, באינטרנט, ומתי נעשו פרסומים אלו. ...

הפסיקה קבעה כי לא בנקל ימחק בית-המשפט כתב טענות, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו. גם אם גילה הצד את המסמכים באיחור, או אפילו לאחר שנקבעה לו לשם כך ארכה נוספת, יסתפק בית-המשפט בהטלת ההוצאות עליו (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית-1995) 435-436).

8. הצדדים בתיק זה פונים לבית-המשפט בבקשות בעניינים שלגביהם יכלו להגיע לפתרון המחלוקת ביניהם ללא התערבותו.

למרבה הצער, נראה כי בקשות אלה נובעות בעיקר מהמתח והיחסים העכורים שבין הצדדים, המנסים ככל הנראה להתיש ללא הרף האחד את השני בתכתובת במקום לקיים את החלטות בית-המשפט ואת הוראות החוק והתקנות.

טוב היה לו היו מנתבים הצדדים את מרצם וכוחם בניסיון למלא אחר הנדרש מהם, במקום לבזבז את זמנו היקר של בית-המשפט.

9. אשר לטענותיה של התובעת לפיהם לא הגיש לה הנתבע מסמכים אשר הצהיר עליהם בשאלוניו כקיימים בידיו, הרי שבפניה פתוחה הדרך להגיש כראיה את שאלותיה הספציפיות ותשובותיו של הנתבע בעניין בהתאם לתקנה 111 לתקנות, או לחילופין לבקש צו לגילוי מסמכים על-פי תקנה 114 לתקנות.

יושם-אל-לב כי הפסיקה קבעה בעבר כי אין למחוק הגנה בשל אי-גילוי מסמכים, כשהנתבע מצהיר בשבועה כי אין ביכולתו לגלות את מקום הימצאם והוא מוכן להיחקר על כך (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 174). אני דוחה, איפוא, את הבקשה למחיקת כתב ההגנה."

ב- בש"א 3408/04[44] נפסק מפי כב' השופטת השופטת נדאף רים:

"4. לטענת המבקשת, המשיבה לא מסרה לידיה תצהיר גילוי מסמכים במועד שנקבע על-ידי בית-המשפט. בנוסף לכך טוענת התובעת כי המשיבה התיימרה לצרף 2 תצהירי תשובה לשאלונים אשר נשלחו למשיבה על-ידי המבקשת. במסגרת השאלות שהופנו נדרש מר עטאללה סבאג, גזבר העיריה, מר אורי בטש, מנהל מחלקת הנדס, ומר דודו ארמה, מנכ"ל העיריה במועדים הרלבנטיים לענות על שאלות. טוענת המבקשת כי המשיבה המציאה תצהירי תשובה חלקיים של מר דודו ארמה ושל מר אורי בטש אך נמנעה מלהמציא תשובות לחלק גדול מהשאלות של רואה חשבון עטאללה סבאג. המבקשת מפנה את בית-המשפט לסעיפים 3(יג) (יז) (יח) (יט) (כד) (כה) (כו) (כז) (כח) (לב) ו- (לד) לתצהיר של מר אורי בטש אשר מפנה לתצהירו של הגזבר ביחס לשאלות הללו, תצהיר שלא קיים. נוסף לכך, טוענת המבקשת כי חלק גדול מהתשובות של מר אורי בטש מעידות כי הינו מתחמק ממתן תשובות.

בין היתר מפנה המבקשת את בית-המשפט לסעיפים 3(טו) (טז) (יז) (יח) (יט) ו- (כא) לתצהירו של מר דודו ארמה שם מפנה באופן כללי לתצהירו של מר אורי בטש אשר בחלק ניכר של אותן שאלות החליט מר בטש שלא לענות עליהם.

לטענת המשיבה, בחודש יוני אכן הודיעה המשיבה למבקשת כי העבירה השאלונים הנוגעים בדבר, אך עקב נסיעתה לחו"ל הודיעה למבקשת כי תעביר את התשובות לשאלונים מייד לאחר שובה מחו"ל, ובא-כוח המבקשת לא הביע התנגדות לאמור לעיל. בקשר לטענת המצאת תשובות לשאלונים טוענת המשיבה כי האנשים ענו על השאלונים והשיבו לכל התשובות במלואן וכי אין המבקשת יכולה לכפות מתן תשובות על-ידי אנשים שהמידע לצורך מתן תשובות אינו מצוי בידם.

5. מחיקת כתב טענות של בעל-דין על-פי תקנה 122 לתסד"א עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה וקשה. ככלל, נזהר בית-המשפט בבואו לנקוט בסעד כזה, ואם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 435-436). אך אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו. (ראה את דברי כב' השופט חשין ב- ע"א 2271/90 ג'מבו נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 800)

6. לא שוכנעתי במקרה דנן כי הנתבעת זילזלה בצוי בית-המשפט.

באשר לתשובות על השאלונים בית-המשפט יבדוק את התשובות הנ"ל לפי אופיים וצורכם לניהולה התקין של התביעה שבנדון. סעיפים 3(יג) (יז) (יח) (יט) (כד) (כה) (כו) (כז) (כח) (לב) ו- (לד) לתצהיר של מר אורי בטש:

תביעת המבקשת הינה תביעה כספית בגין אי-תשלום עבור ביצוע עבודת שילוט ברחובות העיר בית שאן:

לגבי שאלה מס' 13 בשאלון שהופנה למר אורי בטש נשאלה השאלה: באיזה תאריך הגישה חב' תמרי חשבונית לעיריה? מה גובה הסכומים? האם הסכומים אושרו לתשלום? חשוב לציין כי הסיפא של השאלה הרלבנטית לתביעה שבנדון ולכן מר בטש חייב להשיבה.

לגבי שאלות מס' 17, 18, 19, 24, 25, 26, 27, 28, 31, 34 שהופנו ענה מר בטש על אותן שאלות בתשובה אחידה 'התשובה אינה בידיעתי אלא בידיעת הגזבר'. לאור שאלות אלו ובהיעדר תצהיר תשובות לשאלון מאת גזבר העיריה, הנני מחייבת את הנתבעת למסור לידי התובעת תצהיר תשובות ערוך כראוי מאת גזבר העיריה. סעיפים 3(טו) (טז) (יז) (יח) (יט) ו- (כא) לתצהירו של מר דודו ארמה:

ניתן לראות בשאלון שהופנה למר ארמה כי אותן שאלות לעיל הופנו למר בטש ומר בטש השיב עליהן, ולכן תשובותיו של מר ארמה בתצהיר כי 'מופיע בתשובות לשאלון של מר בטש' היו מוצדקות בנסיבות העניין.

לפיכך אני מקבלת את תשובות המצהירים כתשובות מלאות וברורות, למעט הצורך בהגשת תצהיר תשובות לשאלון של מר סבאג, שיוגש תוך 10 ימים.

7. האיחור בהמצאת המסמכים, אם חל, הינו איחור קל, ויש להתחשב בעובדה כי הנתבעת הינה רשות ציבורית ולא אדם פרטי, ומן הסתם לוקח יותר זמן לנתבעת כגוף ציבורי להכין תצהירי תשובות לשאלון ואיסוף חומר מאשר לאדם פרטי.

האיחור בוודאי אינו מצדיק הגשת הבקשה השניה, ואני דוחה את הבקשה שהוגשה ב- בש"א 3704/04.

8. כאן המקום לציין כי על באי-כוח הצדדים להבין ולדעת כי זמנו של בית-המשפט הוא יקר, ואסור לבא-כוח הצדדים לבזבזו בבקשות שחלקן הגדול הוא בקשות סרק או בקשות מיותרות.

באי-כוח הצדדים אמורים לדעת כי בקשה למתן פסק-דין לפי תקנה 122 עקב אי-ציות של בעל דין לצו של בית-המשפט אינו אמורה, בשום פנים ואופן, להגיע לכ-20 עמודים, כשעשרת העמודים הראשונים הם אך הקדמה ומבוא לבקשה, שהינם מיותרים לחלוטין בנסיבות העניין.

בא-כוח המבקשת, התובעת, הגזים עד מאוד בתיאור מחדלי הנתבעת, ב"נזק העצום" שנגרם למרשתו, וב"עיוות הדין" שהוא טוען לו, ללא כל הצדקה נראית לעין."