גילוי מסמכים ועיון בהם

1. על-פי הוראות תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) שכותרתה "פרטים נוספים, גילוי ועיון במסמכים ושאלונים" רשאי בית-הדין, מיוזמתו או על-פי בקשת צד, להיזקק לתקנה 112 לתקסד"א

ב- תע"א (איזורי-חי') 08-3077[87] נפסק מפי כב' השופטת עדנה קוטן:

"החלטה
1. תיק זה עניינו תביעת המשיב (התובע – בהליך העיקרי) לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות שונות נוספות להן הוא זכאי, לטענתו, בגין תקופת עבודתו אצל המבקשת, ככתב לענייני ספורט, במהלך השנים 2003-2007. כן עותר המשיב לחיוב המבקשת בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני אשר נגרמו לו, לטענתו, בגין שלילת זכויותיו כעובד במהלך כל תקופת ההעסקה.
בתביעתו טען המשיב כי המבקשת "בחרה", שלא כדין, לראות בו כ"קבלן" ולדווח עליו בהתאם.
2. עיקר טענתה של המבקשת (הנתבעת בהליך העיקרי) בכתב הגנתה היא (ככל הצריך לעניינו), כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים מאחר ומעמדו של המשיב, בכל תקופת ההתקשרות, היה כ"פרילנסר" (משתתף חופשי). המבקשת צירפה לכתב הגנתה תצלום הסכם ההתקשרות אשר נחתם בין הצדדים ולפיו הצהירו, כי מוסכם עליהם שהמשיב יעניק שירותיו למבקשת כקבלן/נותן שירותים וכי אין מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים. בהסכם אף נקבעה סנקציה לגבי הפרת ההצהרות לעניין זה והעלאת דרישות על-ידי המשיב, בניגוד להן (סעיף 7 להסכם).
בד-בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה המבקשת כתב תביעה שכנגד בו עותרת היא לחיוב המשיב (הנתבע שכנגד) בהשבת סכומי יתר ששולמו לו, לטענתה, בהתבסס על הצהרותיהם והסכמותיהם המפורשות על-פי ההסכם ובגין הפרתו עם העלאת דרישותיו, בהתאם לסנקציה אשר אף עליה הוסכם בין צדדים.
3. בדיון המוקדם אשר התקיים בתיק זה בפני כב' הרשם הראל ניתן צו לגילוי מסמכים כללי הדדי.
4. בבקשתה דנן עותרת המבקשת לחיוב המשיב להמציא לה את המסמכים דלקמן:
א. דו"חות שנתיים אשר הוגשו על-ידי המשיב למס הכנסה בשנים הרלבנטיות, כולל דו"ח הוצאות.
ב. שומות מס לשנים הנ"ל.
ג. תלושי משכורת שהופקו בגין עבודת המשיב אצל צד ג' כלשהו בשנים הנ"ל.
ד. חשבוניות מס או דרישות לתשלום שהוצאו על-ידי המשיב בגין מתן שירותים למבקשת ו/או לצד ג' כלשהו בשנים הנ"ל.
אליבא דמבקשת, כל המסמכים הנ"ל רלבנטיים לבחינת השאלה בדבר מהות היחסים בין הצדדים ולבחינת מאפייני העסקתו של המשיב, לרבות בחינת קיומו של עסק עצמאי בבעלותו.
המבקשת עמדה בבקשתה על כך, כי בתצהיר הגילוי הכללי אשר הוגש מטעם המשיב לא פורטו מסמכים המצויים בידיו למעט "כתב התביעה על נספחיו".
5. בתגובה לבקשה הגיש המשיב תצהיר (לגביו יצויין, כי הוגש באיחור ניכר, לאחר הגשת מספר בקשות לדחיית מועד הגשתו ואשר אומת כדין בידי בא-כוחו בשלב מאוחר אף יותר ורק לאחר חילופי דברים נוספים בין הצדדים) בו טען, בתמצית:
א. לא הוגשו על ידו דו"חות אישיים לשנים 2007-2008.
לגבי השנים הנותרות: הדו"חות אינם בידיו ובירור שערך אצל רואה-החשבון שלו העלה, כי גם בידיו של זה האחרון לא נותרו העתקים, משנמסרו כולם לשלטונות המס. לתצהיר צורף מכתב רואה-החשבון המאשר את הדברים.
ב. בתקופה בה מדובר קיבל המשיב תלושי שכר מאת המבקשת ומאת "מעריב – הוצאת מודיעין בע"מ" בלבד. המשיב לא קיבל תלושים מכל גורם נוסף.
המשיב הוסיף והפנה לתצהיר גילוי המסמכים מטעם המבקשת לפיו אישרה, כי בידיה מספר תלושי שכר שלו אשר הונפקו לו על-ידי "מעריב" וצורפו מטעמו בהליך אחר אשר התנהל בין המשיב ל"מעריב", בתיק ע"ב 1573/08 (להלן: "ההליך האחר").
ג. המשיב לא הוציא חשבוניות מס ו/או דרישות תשלום בשנים הרלבנטיות.
6. בתשובתה לתגובה חוזרת המבקשת ועותרת לחיובו של המשיב בהמצאת כל המסמכים להם עתרה מלכתחילה, למעט שומות המס אשר, מסתמא, הומצאו לידיה בינתיים. אליבא דמבקשת, האמור בתצהירו של המשיב לגבי דו"חות המס – אין בו כדי לפטור אותו מגילוי הדו"חות והעברתם לעיונה מאחר ויכול הוא לפנות למס הכנסה ולדרוש לקבל לידיו את העתקי הדו"חות.
באשר להצהרתו, כי לא הוגש דו"ח לשנת 2007, עליו לפרט (בתצהיר) את הסיבות בגינן לא הוגש דו"ח לשנת המס הנ"ל.
לגבי תלושי השכר מ"מעריב" אישרה המבקשת, כי בידיה תלושי השכר אשר צורפו להליך האחר אולם מדובר בתלושים לחודשים ספורים בלבד ומשכך, על המשיב להמציא את כל התלושים החסרים.
7. בשלב זה הודיע המשיב כי הוא מתנגד "מכל וכל" לדרישותיה הנ"ל של המבקשת, מאחר ולשיטתו גילה את כל המסמכים שבידיו, אף ערך בירור אצל רואה-החשבון, והדרישה כי יפנה לשלטונות המס להמצאת הדו"חות – היא בלתי-סבירה, מיותרת ואף מהווה 'הסגת גבול לפרטיותו. לשיטתו, משהודה בהגשת דו"חות למס הכנסה ובקבלת תלושי שכר מ"מעריב", הרי אופן העסקתו "ברור ונהיר".
באשר לתלושים מ"מעריב" – הוסיף המשיב והבהיר, כי מכל מקום אין בידיו תלושי שכר מ"מעריב", מעבר לתלושים אשר הוצגו בהליך האחר.
באשר לדרישת המבקשת, כי יבהיר את הסיבה לאי-הגשת דו"ח לשנת 2007, טען המשיב, כי אין מקומה כלל בהליך גילוי מסמכים ואין היא קשורה בו.
הכרעה
8. על-פי הוראות תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 שכותרתה "פרטים נוספים, גילוי ועיון במסמכים ושאלונים" נקבע, ככל הצריך לענייננו:
'(א) בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.'
מכוח סעיף זה רשאי בית-הדין, מיוזמתו או על-פי בקשת צד, להיזקק לתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המקנה סמכות בידי בית-המשפט ליתן צו:
'המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים בידו ובשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.'
על-פי ההלכה הפסוקה, ככלל, 'המדיניות של בתי-הדין הינה להרשות גילוי מסמכים רלבנטיים על-מנת להגיע לחקר האמת' (ראה דב"ע נד 195-3 בן מרדכי נ' רשות הנמלים והרכבות), תוך עשיית האיזונים כנדרש בין זכויות הצדדים – מחד להגן על הפרטיות ומאידך – לקבל את המידע לביסוס טענות והוכחתן.
מן הכלל אל הפרט
9. בסיכומו של דבר נותרו להכרעה, בשלב זה, שלושה נושאים:
א. מידת הרלבנטיות של הדו"חות למס הכנסה והאם על המשיב לגלותם במסגרת הליך זה;
ב. בכפוף להכרעה בשאלה א' הנ"ל – האם מילא המשיב את המוטל עליו, במסגרת גילוי המסמכים, לעניין "חקירה ודרישה" (בלשון סיפא תקנה 112 לתקנות סד"א);
ג. האם, במסגרת הליך ביניים זה שעניינו בקשה לגילוי מסמכים ועיון בהם, על המשיב להבהיר בתצהיר הסיבה לאי-הגשת דו"ח למס הכנסה לשנת 2007.
באשר לדו"חות מס הכנסה
10. אציין בפתח הדברים, כי בתגובתו הראשונה לבקשת המבקשת, לא העלה המשיב כל טענה באשר לאי-הרלבנטיות של הדו"חות או כי הדרישה להצגתם היא מיותרת ו/או מהווה "הסגת גבול לפרטיותו". כל שטען, כי הדו"חות אינם בידיו וכי לא נותרו העתקים בידי רואה-החשבון. משכך, תמוהה התייחסותו לעניין זה בהמשך, כמפורט לעיל, משזו הועלתה לראשונה רק לאחר שנטען כי לא עשה את כל המוטל עליו להשגת הדו"חות ולהצגתם. מהשתלשלות העניינים עולה, כי המשיב עצמו סבר, מסתמא, מלכתחילה, כי הצגת הדו"חות רלבנטית, כי אין היא מיותרת וכי אין בה משום חדירה לפרטיות וכי לו נמצאו בידיו ו/או בידי רואה-החשבון – היה מציגם בפני המבקשת.
הגם שדי בכך לדחיית טענותיו דלעיל, אוסיף כי גם לגופו של עניין – דינן להידחות, בשים-לב להלכתו הפסוקה של בית-הדין הארצי לעבודה כפי שנקבעה בדיון מס' נב/118-3 עזבון המנוח יצחק וייס ז"ל נ' הוצאת מודיעין בע"מ, אשר עובדותיו דומות ואף זהות לענייננו. גם שם הועסק התובע שנים רבות במעמד של עצמאי, לאחר ניתוק היחסים תבע זכויות כ"עובד" וגם שם התגוננה הנתבעת בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד – מעביד בין הצדדים. בתגובה לבקשת המעסיק לגילוי דו"חות מס הכנסה, טען התובע שם כמשיב דנן, בין היתר, כי די בהצהרתו כי היה רשום כעצמאי וכי הגיש דו"חות כעצמאי, אין צורך בגילוי הדו"חות וכי גילויים מהווה חדירה שלא לצורך לצנעת הפרט.
בפסק-דינו קבע בית-הדין במפורש, כי מעבר לעצם הרישום של התובע אצל שלטונות המס כ"עצמאי" והגשת דו"חות על ידו, יש רלבנטיות גם לתוכנם של הדו"חות וכי אין בגילויים משום פגיעה בפרטיות, בנסיבות העניין. כך נאמר שם (ככל הצריך לענייננו):
' ... קיימת סבירות גבוהה כי הדו"חות עשויים לספק מידע על סממנים של ניהול עסק עצמאי, כגון הוצאות, הכנסות ורווח (של עסק או של עובד), קיום או אי-קיום של מנגנון עסקי, העסקת עובדים ושימוש ברכב או כלי עזר אחרים הקשורים בהוצאות. ייתכן אמנם שניתן להגיע למידע הדרוש באמצעות עדים, אולם, קיימת סבירות גבוהה כי גילוי הדו"חות שהוגשו לשלטונות המס הינה דרך יעילה לבירור העובדות הנחוצות.
...
זאת ועוד. משהסכים אדם לראות עצמו כ"עצמאי" במשך כרבעים שנים ולאחר מכן הגיש תביעה ובה הוא טוען כי הינו "עובד", רשאי הצד השני, אשר הסתמך שנים רבות על הסכמה זאת, לקבל סעד שיאפשר לו להביא לפני בית-הדין את מכלול העובדות הנוגעות לעניין.
...
נוסיף, כי לא מצאנו בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הוראה המונעת מתן צו לגילוי דו"חות שצד למשפט הגיש לשלטונות המס. הדו"חות הללו אינם נחלת הפרט, אלא הוגשו לגוף ממשלתי ויש להניח שמי שמגיש אותם ומצהיר שתוכנם נכון, עומד מאחרי הצהרותיו גם ביחסיו עם גופים או אנשים אחרים...
...
זאת ועוד. לנתבע המתגונן מפני תביעה בנסיבות שבהן שני הצדדים ראו את התובע שנים רבות כעובד עצמאי, יש זכות להביא לפני בית-הדין את מלוא הראיות הדרושות. ב- דב"ע מח/5-3 (10) בעמ' 74 נאמר: 'סדרי הדין הם כלי להבאת האמת לפני השופט' והדבר נכון גם לגבי גילוי מסמכים.'
11. כל שנאמר שם יפה לענייננו וחל עליו, מה גם בשים-לב לאמור לעיל, משלא התנגד המשיב מלכתחילה לגילוי הדו"חות והעלה טענותיו דלעיל (כי גילוי תוכנם מיותר, אינו רלבנטי וכי יש בכך חדירה לפרטיותו) רק בהמשך, משחזרה המבקשת ודרשה גילוי הדו"חות לאחר שהתובע הצהיר כי אינם בידיו ו/או בידי רואה-החשבון, משנמסרו כל עותקיהם לשלטונות המס.
ההלכה דלעיל חלה בבחינת "קל וחומר" בענייננו, בשים-לב לקיומו של הסכם העסקה בכתב בין הצדדים, המכיל הצהרותיהם המפורשות והסכמותיהם בדבר מתכונת העסקתו של המשיב ומעמדו כנותן שירותים/קבלן עצמאי.
12. בשים-לב לאמור לעיל ונוכח נוסחן של התקנות הרלבנטיות (ראה לעיל) המסקנה המתבקשת היא, כי אין די בהצהרת המשיב כי הדו"חות אינם בידיו ו/או בידי רואה-החשבון, מן הנימוק כי נמסרו לשלטונות המס. להזכיר, על-פי לשון התקנה על המשיב לגלות לא רק את המסמכים הרלבנטיים "המצויים בידו או בשליטתו", אלא – את גם את המסמכים "אשר היו מצויים בידו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה".
בהינתן כי מדובר בדו"חות אשר נמסרו לשלטונות המס, כך שידוע מקום המצאם, מקובלת עלי עמדת המבקשת כי שומה על המשיב לפנות לשלטונות המס בחקירה האם הדו"חות עדיין בנמצא אצלם וככל שכך – בדרישה לקבל תצלומי הדו"חות/עותקיהם לצורך גילויים למבקשת. משלא עשה כן, לא מילא המשיב את המוטל עליו לעניין זה בכל הקשור לאיתורם לאחר חקירה ודרישה ואין די בהצהרתו, כי הדו"חות היו מצויים בידו ובשליטתו בעבר. בהצהרתו זאת מילא המשיב את המוטל עליו על-פי רישא התקנה בלבד ולא מילא אחר סיפא התקנה – במלואה.
אשר-על-כן, הנני מורה למשיב לפנות לאלתר לשלטונות מס הכנסה בחקירה ובדרישה לגבי דו"חות המס לשנים הרלבנטיות וליתן תצהיר משלים לעניין פרטי פנייתו כאמור ותוצאותיה, תוך 15 ימים מהיום, לכל המאוחר.
ככל שהדו"חות – לכל השנים בהן מדובר או לחלקן – יאותרו, הם יצורפו לתצהיר ויועברו לעיונה של המבקשת.
באשר לדרישה למתן הסבר מאת המשיב, בתצהיר, לגבי הסיבה בגינה לא הגיש דו"ח לשנת 2007:
13. לעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיב, כי במסגרת הליך ביניים זה, שעניינו גילוי מסמכים והצגתם לעיון, אין מקום לדרישה זאת וכי מקומה בהליך העיקרי בשלב ניהול ההוכחות וחקירת המשיב. בקשה זאת – נדחית איפוא.
14. לסיכום, על המשיב למלא אחר החלטה זאת כמפורט בסעיף 12 לעיל.
15. בשלב זה, נוכח החלטה זאת, כמו גם בשים-לב לעיכובים שחלו בהגשת תגובת המשיב לבקשה לגילוי המסמכים ונוכח המועד אשר שוריין לישיבת ההוכחות (11.2.10), ניתנת אורכה למבקשת להגשת תצהירי עדותה הראשית עד 15.01.10."

2. הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים בתקנות 112-120 לתקסד"א. לפי התקנות צד להליך רשאי לעתור לגילוי או עיון במסמך ספציפי או סוגי מסמכים. הליכים אלה ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת היא כלל יסוד בהליך משפטי הוגן, אשר ראוי כי יתקיים בקלפים פתוחים. כן מקובל, כי זכות העיון והגילוי נגזרת מזכות היסוד של הגישה לערכאות

ב- ת"א (שלום-נצ') 09-08-11176[88] נפסק מפי כב' השופט אברהים בולוס:

"החלטה
בפניי בקשה לעיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון.
רקע כללי
1. בתביעת המבקש, אותה הגיש נגד המשיבה, הוא טען כי האחרונה התרשלה בטיפולה בבקשתו לקביעת מוגבלותו בניידות, ובכך גרמה לו לנזקים של ממש.
2. כעת מונחת בפניי בקשת המבקש, בה עתר לחיוב המשיבה להשלמת תשובות לחלק מהשאלות שהפנה, וכן לעיון במסמכים שחלקם המשיבה גילתה בגילוי המסמכים מטעמה.
טענות הצדדים
3. המבקש האריך בבקשתו, לאחר עיון בבקשה זו ניתן לסכם את דרישותיו כדלקמן:
א. המבקש עתר לעיון במלוא תיקו במוסד לביטוח לאומי אגף ניידות.
ב. המבקש עתר לעיון במלוא המסמכים שבידי המשיבה והנוגעים ל- ת"א 13715/98.
ג. המבקש גם עתר לעיון במסמך מיום 26.1.04 שנערך על-ידי מחלקת הניידות במוסד, כן מכתב מאת היועצת המשפטית של המוסד שנערך על-ידי רות הורן.
ד. כל ההתכתבויות והמסמכים הנוגעים לנהלים והרענונים.
תגובת המשיבה
4. המשיבה טוענת שתיקו של המבקש במוסד אינו ברשותה, ואילו באשר לחלק מהמסמכים מאותו תיק שהגיעו לידיה וגולו, הרי עסקינן במסמכים פנימיים של המוסד שנערכו על-ידי יועציו המשפטיים, מכאן שראוי תחילה לשמוע עמדת המוסד, הגם שמסמכים אלה חסויים.
5. באשר למסמכים הקשורים ל- ת"א 3713/98, טוענת המשיבה כי מסמכים אלה בוערו.
6. המכתב הערוך על-ידי עורך-דין רות הורן הינו, לגישת המשיבה, מסמך חסוי שחשיפתו עלולה לפגוע באינטרס של צד השלישי.
7. באשר למסמכי הנהלים והרענונים, המשיבה לא הביעה התנגדות להמצאתם.
דיון והכרעה
8. בפועל, המשיבה בבקשתה הביעה נכונות להמציא את רוב רובם של המסמכים למעט אלה שלגישתה קיים לגביהם חיסיון, לתיקו של המבקש במוסד שאינו בשליטתה ומסמכי ת"א 13715/98 שבוער. משכך המחלוקות בין הצדדים הצטמצמו, ולאלה שנותרו שנויות במחלוקת אדרש להלן.
9. תחילה ולפני שאכנס לעובי הקורה, אקדים מילים מספר לגבי המתווה הכללי שנקבע בפסיקה בנוגע להליכי הגילוי המוקדם.
10. הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים בתקנות 112-120 לתקנות סד"א. לפי התקנות צד להליך רשאי לעתור לגילוי או עיון במסמך ספציפי או סוגי מסמכים.
הליכים אלה ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת היא כלל יסוד בהליך משפטי הוגן, אשר ראוי כי יתקיים בקלפים פתוחים. כן מקובל, כי זכות העיון והגילוי נגזרת מזכות היסוד של הגישה לערכאות (ראה: רע"א 8473/99 כרטיס אשראי נ' שגב, פ"ד נה(1) 337; רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (פורסם בנבו); רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ (פורסם בנבו).
11. צד להליך רשאי לדרוש עיון במסמך שבשליטת היריב אף שהמצאת המסמך כרוכה ביצורו או בהפקתו, וזאת כל עוד הפקתו מחייבת השקעת משאבים מועטה בלבד, מצידו של היריב (רע"א 5290/04 שירותי בריאות כללית נ' שויג, תק-על 2005(1) 1201). נקבע לא אחת, כי התנאי הבסיסי ושאין בלתו להיעתרות לבקשה כגון דא, הינו רלבנטיות המסמך. באשר לתנאי זה, הגישה הנהוגה בפסיקה הינה ליברלית, והיא חולשת על מסמכים שתועלתם להליך הינה עקיפה או שולית. כן נקבע, שגם מסמכים שאינם קבילים כראיות עשויים להיות רלבנטיים.
הפסיקה גילתה גמישות רבה בכל הנוגע לתנאי זה, עת אמצה את הגישה לפיה גם "מסע דיג" כשיר כל עוד מטרתו איתור מסמכים הקשורים לסכסוך נשוא הבקשה, להבדיל מסכסוך המתרחש בחזית שונה (ראה רע"א 6549/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54; רע"א 9322/07 GERBER נ' חב' רנדי בע"מ (פורסם בנבו); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159).
12. חרף היקפה הרחב של זכות זו, אין לטעות ולסבור שהינה זכות אבסולוטית, לעיתים היא נסוגה בפני אינטרסים לגיטימיים של היריב, כגון פגיעה בסודות מסחריים, כן כאשר קיום הדרישה כרוכה בהכבדה של ממש על הצד שכנגד (ראה רע"א 6297/97 רכאח נ' חברת טבע תעשיות פרמצבטיות (פורסם בנבו); רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט-קאר בע"מ (פורסם בנבו). ראוי להדגיש, כי אין לחרוץ את דינה של בקשה לגילוי או לעיון במסמכים לשבט, הואיל והיא טומנת בחובה גילוי התכתבות עם גורמים שלישיים שאינם מעורבים בהליך, וזאת כל עוד מסמכים אלה עומדים בדרישת הרלבנטיות (רע"א 1359/04 עזאם נ' פז חברת נפט בע"מ (פורסם בו); רע"א 6823/05 רואימי נ' בנק לאומי (פורסם בנבו).
13. בחזרה לענייננו, תנאי בלעדיו-אין לקיומה של הזכות לעיון, כי המסמך הספציפי מושא הבקשה הינו בשליטתה של המשיבה. אין להציב בפני המשיבה את החובה להמצאת מסמכים שבידי המוסד, שנערכו על ידו במהלך עסקיו הרגילים ושאינם בחזקתה או בשליטתה. מסקנה זו נכונה, וביתר שאת, באשר לתיקו של המבקש שהופק ונערך על-ידי המוסד והינו בחזקתו הבלעדית של האחרון.
14. הדבר גם נכון באשר ל- ת"א 13715/98. המשיבה הצהירה כי תיק זה בוער בנסיבות אלו מתן צו כמבוקש אינו ישים ולא יצמיח כל תועלת למבקש.
15. המחלוקת העיקרית שמחייבת התייחסות הינה טענתה של המשיבה, כי ההתכתבויות והמסמכים שנערכו על-ידי יועציו המשפטיים של המוסד, ואף שהגיעו לידיה, הינם חסויים.
16. בטענתה זו של המשיבה חל בלבול, לא ברור אם המשיבה מכוונת לחיסיון עורך-דין-לקוח שהינו חיסיון סטטוטורי ומוחלט או שמא לחיסיון החל על מסמכים שנערכו כהכנה למשפט, שאז עסקינן בחיסיון יחסי יציר המשפט המקובל (ראו, יצחק עמית "קבילות סודיות וחיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט אזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 263).
17. מכל מקום, ואף שהתנגדותה של המשיבה לוטה במידת מה בערפל, יש להניח כי היא כוונה לחיסיון עורך-דין-לקוח ולאו דווקא לחיסיון שחל על המסמכים שנערכו לקראת משפט, חרף זאת אדרש לשתי האופציות.
18. החיסיון עורך-דין-לקוח קיבל ביטוי בסעיף 48 לפקודת הראיות, והתכלית שעומדת ביסודו היא: 'לשמור על סודיות הקשר בין עורך-דין ולקוחו, על-מנת להבטיח לאחרון שיקבל ייעוץ והגנה על זכויותיו ולא יחשוש, שדברים שיעברו בין השניים יתגלו לצד שכנגד ויהיה לו לרועץ' (ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פ"ד כב
(2) 604). אלא מאי, חיסיון זה הינו חיסיון אישי המעניק זכות ללקוח עצמו וכלפי עורך-דינו, כך שאין למשיבה כל מעמד וזכות להיתלות בטענה לחיסיון שהינו מנת חלקו של המוסד בלבד. ועוד, חיסיון זה לא חל באופן גורף על כל מסמך שהוחלף בין עורך-דין ללקוחו, ובייחוד לא על מסמך שהגיע לידיים זרות כמו במקרה בו עסקינן ( ראו, קדמי על הראיות (חלק שני) 927).
19. יוצא איפוא, שהמשיבה אינה רשאית להתלות בחיסיון אישי של אחר, ואין היא מוסמכת לגונן על זכויותיו של הזר, הגם שחיסיון זה אף אם הוא בנמצא אין הוא חולש על מסמך שהגיע לידיה.
20. התייחסתי קודם לחיסיון עורך-דין-לקוח, ברם באם כוונת המשיבה לחיסיון שחל על מסמכים שהוכנו לקראת המשפט, הרי גם חיסיון זה הוא אישי של המוסד בלבד, ואין המשיבה רשאית להסתתר מאחורי זכות חיסיון שצמחה לאחר. יתרה מכך, בהנחה שהמשיבה רשאית לטעון טענה זו, מחובתה להוכיח כי מסמכים אלה נערכו בקשר להליכים משפטיים, קיימים או צפויים, כאשר דבר זה לא רק שלא הוכח אלא גם לא נטען כלל (ראו, רע"א 4999/95 אלבריציי אינטרנשיונל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(ו) 46).
21. הואיל ואין מחלוקת של ממש לגבי הרלבנטיות של המסמכים ועל יסוד האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה בזאת למשיבה להמציא לעיונו של המבקש את כל המסמכים שגולו על ידה ואשר נמצאים בשליטתה או בחזקתה, למעט התיקים שהתייחסתי אליהם בסעיף 13 ו- 14 לעיל.
22. בשולי החלטתי אתייחס לטענתו של המבקש למתן תשובות משלימות. טענה זו נטענה בבקשה בעלמא לא פורטה, מכאן שלא ניתן לעמוד על ההשלמה הדרושה, היקפה והרלבנטיות במידע שלא ניתנה לגביו תשובה.
סוף דבר
1. אני מקבל את הבקשה לעיון במסמכים למעט תיק המוסד והתיק מושא ת"א 13715/98.
2. הבקשה למתן תשובות משלימות נדחית.
3. אין צו להוצאות."

3. מהו היקף הגילוי והעיון במסמכים שהמבקש זכאי לו בגדרי תביעה לתשלום פיצויי נזיקין, אשר הדיון בה פוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק?

ב- ת"א (מחוזי-מר') 08-07-5786[89] נפסק מפי כב' הרשם מאיר יפרח:

"החלטה
ההליך
1. מהו היקף הגילוי והעיון במסמכים שהמבקש זכאי לו בגדרי תביעה לתשלום פיצויי נזיקין, אשר הדיון בה פוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק? שאלה זו מתעוררת במסגרת בקשות אחדות שהגיש המבקש (התובע) שעניינן גילוי ועיון במסמכים (בש"א 16536/07; בקשה 14; בקשה 37; בקשה 50; בקשה 66. להלן: "הבקשות". ראו דברי המבקש בסעיף 4 לבקשה 76 מיום 3.8.09). אדון בבקשות בהתאם להגיון הדברים והקשרם. קודם לכן אציג את התשתית העובדתית והדיונית הצריכה לעניין. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בהחלטה זו, הן שלי, אלא-אם-כן ייאמר במפורש אחרת.
עיקרי העובדות
2. תביעתו (המתוקנת) של המבקש היא תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך של 15 מיליון ש"ח. המבקש טוען בתביעתו כי המדינה ביצעה מספר עוולות נזיקיות כלפיו, אשר הסבו לו נזקים שונים, בגינם, כך הטענה, קמה חבותה לפצותו. תמצית טענת המבקש היא כי הוא הואשם שלא כדין, ממניעים זרים, בשני הליכים פליליים שלא היה מקום לפתוח בהם. פתיחת שני ההליכים הפליליים נגד המבקש סיכלה, על-פי הנטען, את אפשרות קבלתו לעבודה במקצועו כמהנדס תעשיה וניהול במשטרת ישראל ובגופים מוסדיים אחרים בהם נדרשת תעודת יושר. לטענת המבקש התנהלות זו של רשויות אכיפת החוק גרמה לאובדן מוחלט של יכולת העבודה שלו במקצועו.
3. וביתר פירוט: על-פי הנטען בכתב התביעה (המתוקן) בשנת 1991 נפתח ההליך הפלילי הראשון נגד המבקש בגין מעורבותו באירועים שאירעו, ביום 2.7.91, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (פ"א 9281/91). בסיום החקירה המשטרתית הגישה המדינה בבית-משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד המבקש (ת"פ 3907/93). כתב האישום כלל מספר אישומים ובכלל זה תקיפת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). ביום 21.2.94 עיכב בית-המשפט את ההליכים המשפטיים בתיק בהתאם להודעת היועץ המשפטי לממשלה מיום 15.2.94.
בשנת 1998 נפתח ההליך הפלילי השני נגד המבקש בגין מעורבותו באירועים שאירעו, ביום 31.3.98, בסניף המוסד לביטוח לאומי בחיפה (פ"א 4390/98). בסיום החקירה המשטרתית הגישה המדינה בבית-משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד המבקש (ת"פ 10232/99). כתב האישום כלל מספר אישומים ובכלל זה התנהגות פסולה במקום ציבורי (עבירה לפי סעיף 216(א)(1) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). ביום 29.3.01 ביטל בית-המשפט את כתב האישום לאור הודעת המדינה כי היא מבקשת לחזור בה מהאישום לצורך איתור המבקש. אין חולק כי שני ההליכים הפליליים שנפתחו נגד המבקש נסגרו בלא שניתנה בהם הכרעת דין לגופו של עניין.
4. בפי המבקש טענות קשות כנגד הגורמים השונים שהיו מעורבים בפתיחת שני ההליכים הפליליים הנ"ל ובטיפול בהם. המבקש מלין כי רשויות אכיפת החוק התנכלו לו עת החליטו לפתוח נגדו את שני ההליכים הפליליים שתוארו לעיל, נקטו סחבת בבדיקת טענותיו והתחמקו במשך שנים מלהתייחס לראיות "מזכות" שהציג להם. לטענתו, מעשי רשויות אכיפת החוק ומחדליהן הקטינו את סיכוייו לעבוד במקצועו כמהנדס תעשיה וניהול, הובילו למצב של אבטלה ממושכת ואף גרמו להתפרצות מחלת יתר לחץ דם אצלו בשנת 1998.
5. המבקש טוען כי מעשי רשויות אכיפת החוק ומחדליהן גרמו לו נזקים שונים, אשר בתמצית הינם אלו: ראש הנזק הראשון הינו הפסד השתכרות בגין 35 השנים שבין גיל 36 לבין גיל 70. המבקש מעמיד את הפיצוי בגין רכיב נזק זה על סך של 9.45 מיליון ש"ח. ראש הנזק השני הינו עגמת נפש. המבקש מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 1.3 מיליון ש"ח. ראש הנזק השלישי הינו פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 1.25 מיליון ש"ח. ראש הנזק הרביעי הינו תשלום פיצויים עונשיים בסך של 3 מיליון ש"ח.
רקע דיוני
6. ההליכים בתיק זה התנהלו ועודם מתנהלים בעצלתיים ולא בקצב משביע רצון. אחת-עשרה שנים חלפו מאז הוגש כתב התביעה המקורי (ביום 2.7.98), אך ההליכים המקדמיים בתיק טרם הושלמו. למעשה, ההליכים המקדמיים נמצאים רק בראשיתם. כל אשר נותר לקוות הוא כי מכאן ואילך ייעשה מאמץ הדדי להביא לסיום ההליכים המקדמיים במועד קרוב.
7. השתלשלות האירועים בפרשה שלפנינו הינה סבוכה וארוכה. להלן אסקור את עיקרי ההליכים אשר נוגעים לענייננו.
(א) ביום 22.3.05 נתן בית-המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) צו לגילוי מסמכים הדדי שיקוים תוך 30 יום מיום הגשת כתב הטענות האחרון.
(ב) ביום 2.10.05 הורה בית-המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 11.10.05. בית-המשפט הוסיף וקבע כי ככל שיוגש כתב תביעה מתוקן, יוגש כתב הגנה מתוקן ויקוימו הליכי גילוי מסמכים כאמור בהחלטה מיום 22.3.05.
(ג) ואכן, ביום 11.10.05 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן. המדינה מצידה הגישה כתב הגנה ביום 29.12.05. המבקש הגיש כתב תשובה מטעמו ביום 18.4.07.
(ד) ביום 20.2.06 שלחה המדינה למבקש מכתב בו פירטה (בסעיף 3) את רשימת המסמכים המצויה ברשותה ו/או בשליטתה אשר יש להם, על-פי הנטען, נגיעה לתובענה שלפניי (להלן, לפי העניין: "מכתב גילוי המסמכים" או "רשימת הגמ"ס").
(ה) ביום 11.4.07 קבע בית-המשפט (כב' הרשם ש' ברוך), בין היתר, כדלקמן:
'בתוך 30 ימים מהיום יעביר כל אחד מהצדדים לרעהו, בדואר רשום, תצהיר גילוי מסמכים, ערוך לפי טופס 11, כתצהיר גילוי מסמכים כללי בתיק. באם יסבור מי מהצדדים שתצהיר גילוי המסמכים שהועבר לו על-ידי הצד שכנגד אינו שלם או אינו מלא או כי לדעתו בידי הצד שכנגד מסמכים נוספים שהוא מבקש את גילויים, יגיש בקשה מתאימה, באופן פיזי במזכירות תוך פתיחת תיק בש"א, בעניין זה בתוך 30 ימים נוספים.'
בהסכמת הצדדים הוארך המועד לקיום ההחלטה מיום 11.4.07 עד ליום 11.7.07. בית-המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) קבע בהחלטתו מיום 18.6.07 ב- בש"א 12831/07 כי מדובר בארכה אחרונה בהחלט.
(ו) ביום 11.7.07 הגיש המבקש תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעמו האוחז 87 עמודים. המדינה מצידה לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים ערוך כחוק כאמור בהחלטה מיום 11.4.07, ואף לא הגישה בקשה למתן ארכה להגשתו.
(ז) ביום 12.8.07 הגיש המבקש בקשה לגילוי מסמכים הכוללת ארבע עתירות (בש"א 16536/07. להלן: "הבקשה לגילוי מסמכים"). העתירה האחת עניינה דרישה להורות למדינה לפרט ברשימה ו/או בתצהיר את המסמכים החסויים שנזכרו במכתב גילוי המסמכים ואת הסיבה לחיסיונם הנטען. בנוסף התבקש בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") ולעיין במסמכים הנטענים להיות חסויים כדי להחליט אם יש ממש בטענות החיסיון. העתירה השניה עניינה להורות על חקירת מח"ש לבירור נסיבות ביעור תיקי משטרה שמספריהם פ"א 9281/91, פ"א 16263/92 ותיקים אחרים הקשורים להם. העתירה השלישית עניינה להתרות במדינה שאם לא תיענה למבוקש בבקשה תוך זמן קצוב ייחשב הדבר כהפרת צווי בית-המשפט. העתירה הרביעית הינה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לפי תקנה 113 לתקנות סד"א.
(ח) ביום 14.8.07 העביר בית-משפט זה (כב' השופטת א' דודקביץ) את הבקשה לתגובה ולתשובה על-פי תקנות 241(ג) ו- 241(ג1) לתקנות סד"א.
(ט) ביום 22.10.07 הודיעה המדינה לבית-המשפט, בין היתר, כי יש ליתן בידי הצדדים שהות נאותה להשלמת הליכי העיון במסמכים שנזכרו ברשימת הגמ"ס שהגישה המדינה ובתצהיר גילוי המסמכים שהגיש המבקש (סעיף 16). המדינה הוסיפה וציינה כי יש לאפשר למדינה להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי, כמבואר בסעיף 18 להודעה, שזה נוסחו:
'מכיוון שהתובע עומד על כך שרשימת גילוי המסמכים ששלחה הנתבעת יהפוך לתצהיר, יש לבצע גם זאת (אם כי מכיוון שהמדובר במסמכים רבים שנמצאים ממילא ברשות התובע, והמסמכים שבידי הנתבעת מקורם במספר משרדים, ויחידות שונות, מה שמקשה עד מאוד על הגשת התצהיר, מוצע כי התובע יסתפק רק בתצהיר לעניין הימצאותם/אי הימצאותם של מסמכים נוספים אצל המשרדים השונים (בהתאם לעמדה שהופנתה לח"מ ממשרדים אלו), כאשר לעניין מסמכים שנשלחו מהמשרדים השונים למען התובע ובמילא הם אצלו, לא יועבר תצהיר. בדרך זו נייעל את ההליך ונחסוך זמן רב).'
(י) ביום 5.11.07 הגיב המבקש לנטען בהודעה. בנוסף הגיש המבקש לבית-המשפט שתי בקשות. הבקשה הראשונה הינה בקשה למתן החלטה ב- בש"א 16536/07 על יסוד הנטען בבקשה, בהיעדר תגובת המדינה. הבקשה השניה הינה בקשה למחיקת כתב ההגנה שהגישה המדינה מחמת אי-הגשת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כחוק (בקשה 14. להלן: "הבקשה למחיקת כתב ההגנה"). יוער, כי הבקשה למחיקת כתב ההגנה הועברה לתגובת המדינה, אך זו האחרונה בחרה שלא ליתן תגובתה.
(יא) ביום 2.3.08 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק. במהלך ישיבה זו הצהיר בא-כוח המדינה לאמור: 'אנו זקוקים לחודש כדי להשיב לשאלון שנשלח לנו לפני כחודש וחצי וכן להשיב בתצהיר על גילוי המסמכים שעניינו כבר במכתב לפני כשנתיים' (עמ' 2 לפרוטוקול). בתום ישיבת קדם המשפט האריך בית-המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) למדינה את המועד להגשת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כחוק מטעמה בקובעו: 'תצהיר גילוי מסמכים כדין ומענה לשאלונים מטעם הנתבעים, יוגשו תוך 30 יום מהיום'.
(יב) במהלך חודש מרץ שנת 2008 הסכימו הצדדים ליישב את הסכסוך ביניהם במסגרת הליך גישור. ביום 30.3.08 הודיעה המדינה לבית-המשפט כי לאור ההסכמה להעברת התיק לגישור יש להאריך לה את המועד להשלמת ההליכים המקדמיים וזאת למשך 45 יום ובכפוף להתקדמות הליך הגישור. בו ביום החליט בית-המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) כי יש לקבל את תגובת המבקש לבקשה להארכת מועד. ביום 19.5.08 ביקשה המדינה מבית-המשפט במסגרת הודעה ובקשה מטעמה להורות על הקפאת ההליכים המקדמיים בתיק עד למיצוי הליך הגישור. בו ביום העביר בית-המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) את ההודעה והבקשה לתגובת המבקש. ביני לביני הסכימו הצדדים, ביום 1.7.08, כי תינתן למדינה ארכה להגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה ותשובה לשאלונים עד ליום 15.8.08 (נספח 4 לתגובה ובקשה להארכת מועד שהגיש המבקש, מיום 9.8.08).
(יג) למרבה הצער, הצדדים לא הסכימו על זהות מגשר. משכך, לא התקיים בתיק הליך גישור. התיק נקבע לשמיעה ליום 13.11.08 (ראו החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל מיום 23.9.08).
(יד) ביום 18.1.09 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב ההגנה ולמתן הוראות (בקשה 37. להלן: "הבקשה למחיקת כתב ההגנה ולמתן הוראות"). הבקשה כוללת מספר עתירות. העתירה האחת עניינה מחיקת כתב ההגנה שהגישה המדינה עקב הפרת צו לגילוי מסמכים. העתירה השניה הינה להורות למדינה להמציא לבית-המשפט את תיק פ"א 4390/98 ותיק קת"ץ 35/98 על-מנת שבית-המשפט יחליט מהם המסמכים החסויים הכלולים בהם ומהם המסמכים הניתנים לעיון ולהעתקה. העתירה השלישית הינה להורות על גילוי כל המסמכים בתיק פ"א 4390/98 ובכלל זה יומן החקירות שהושחת במים. העתירה הרביעית הינה להורות על שחזור הכתוב ביומן החקירות. העתירה החמישית הינה להורות למח"ש לחקור מדוע בוערו תיק פ"א 9281/91 ותיק פ"א 16263/92 והחומר הנלווה אליהם, ומדוע הושחת במים תיק פ"א 4390/98.
(טו) ביום 8.3.09 הגיש המבקש בקשה נוספת למחיקת כתב ההגנה שהגישה המדינה עקב אי-הגשת תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמה (בקשה 50. להלן: "הבקשה הנוספת למחיקת כתב ההגנה").
(טז) ביום 14.5.09 הגישה המדינה הודעה ותגובה מטעמה בגדרה התייחסה, בין היתר, לסוגיית הגילוי והעיון במסמכים. להודעה ותגובה זו צורפו שני תצהירי גילוי מסמכים, אשר אינם ערוכים לפי טופס 11 שבתוספת הראשונה לתקנות סד"א. התצהיר האחד הינו תצהיר מטעם המשרד לביטחון פנים מיום 28.4.09 (להלן: "תצהיר המשרד לביטחון פנים"). התצהיר השני הינו תצהיר מטעם משטרת ישראל מיום 12.5.09 (להלן: "תצהיר המשטרה"). בסעיפים 7 עד 14 להודעה ולתגובה הבהירה המדינה כדלקמן:
'מעבר לרשימת הגמ"ס שהועברה בעבר לתובע... מצורף עתה תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשרד לביטחון פנים אשר מפרט את כל המסמכים אשר מצויים ברשות המשרד ואשר רלבנטיים לתובענה שבנדון. כמו-כן מצורף תצהיר מטעם משטרת ישראל, באשר לתיקים שונים שהתבקשו על-ידי התובע. התובע מוזמן בכל עת לעיין בחומר שנמצא בפרקליטות (תוך תיאום מראש), ואשר גולה במסגרת הגמ"ס (בכפוף למסמכים חסויים). הנתבעת תטען כי היא עשתה ככל שלאל ידה על-מנת לגלות את כלל המסמכים אשר ברשותה. יחד עם זאת דרישתו של התובע בעניין זה כוללת מסמכים רבים אשר הרלבנטיות שלהם לתביעה הינה קלושה ביותר שלא לומר אינה קיימת. היה והתובע יעמוד על גילוי המסמכים כפי שנדרש בבקשותיו השונות, אזי הוא יצטרך לפרט כדבעי, מהי הרלבנטיות של כל מסמך ומסמך, והנתבעת תבקש להגיב על כך. בכל מקרה, הנתבעת מגישה את תצהירי הגמ"ס, על-אף בקשתה לעצור את כל ההליכים המקדמיים עד למיצוי הליכי הגישור ועד לסיום סוגיית בקשת התובע לפטור מאגרה, סוגיה שאינה מסתיימת ומתארכת בלי סוף, תוך שהיא פושטת צורה ולובשת צורה, כאמור להלן. הנתבעת תבקש במסגרת הגילוי ההדדי לקבל את כלל המסמכים אשר גולו על-ידי התובע בתצהיר הגמ"ס מטעמו. עם העברת תצהיר זה, סיימה הנתבעת את הליך גילוי המסמכים מטעמה.'
(יז) ביום 17.6.09 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק במהלכה התקבלו מספר החלטות. ראשית נקבע כי הדיון בתביעה יפוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות. בית-המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) אישר את הסכמת הצדדים בנדון זה ונתן לה תוקף של החלטה. בית-המשפט הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם בשאלת האחריות. שנית נקבע כי החלטה בכל הבקשות התלויות ועומדות בנושא גילוי המסמכים תינתן על-ידי במהלך פגרת הקיץ של בתי-המשפט. שלישית בית-המשפט הבהיר למבקש כי לא תוגשנה עוד בקשות מקדמיות מטעמו.
(יח) ביום 17.6.09 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב ההגנה מטעם המדינה ולעיון במסמכים שנזכרו בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה (בקשה 66. להלן: "הבקשה למחיקת כתב ההגנה ולעיון במסמכים שנזכרו בתצהירים").
(יט) ביום 2.8.09 הגישה המדינה תגובה מטעמה לבקשה למחיקת כתב ההגנה ולעיון במסמכים שנזכרו בתצהירים. ביום 7.9.09 השיב המבקש לתגובת המדינה, לאחר שנעתרתי למספר בקשות ארכה שהגיש.
(כ) ביום 6.8.09 נדחתה בקשת המבקש לקבלת מסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע"). בנימוקי ההחלטה צוין, בין היתר, כי המבקש הגיש בקשות לקבלת מסמכים שונים בגדרי ההליך שלפניי. לפיכך, אין מקום להגיש בקשה דומה לפי חוק חופש המידע.
השאלות העולות לדיון
8. החלטה זו עניינה הכרעה בכל הבקשות התלויות ועומדות בנושא הגילוי והעיון במסמכים (ראו החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל, מיום 17.6.09, בעמ' 9 לפרוטוקול). ההחלטה אינה מתייחסת לסוגיית השאלונים ששלחו בעלי הדין איש לרעהו והמענה עליהם. על-כן לא אדון בגדריה בבקשה 47 שהינה בקשה שהגיש המבקש, למחיקת כתב ההגנה של המדינה, מחמת סירובה ליתן מענה ל-42 שאלונים ששלח לה. אם סבור המבקש כי יש מקום להכריע בבקשה 47, לאחר החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל מיום 17.6.09, במסגרתה נתחם ונגדר מתווה הדיון בתביעה, יתכבד ויגיש בקשה מתאימה.
9. מקריאת הבקשות הרלבנטיות (בש"א 16536/07; בקשה 14; בקשה 37; בקשה 50; בקשה 66), הודעות ותגובות המדינה (מימים 22.10.07, 14.5.09 ו- 2.8.09) ותשובת המבקש מיום 7.9.09, עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:
(א) האם על המדינה להגיש תצהיר (או תצהירי) גילוי מסמכים ערוכים כחוק, בהתאם לתקנה 112 לתקנות סד"א, תחת מכתב גילוי המסמכים, תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה שהגישה זה מכבר?
(ב) בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז תישאל השאלה השניה והיא מהו היקף הגילוי בשלב זה של ההליך, עת פוצל הדיון באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק?
(ג) האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 24.8.09, על דרך שינויה או ביטולה, בה קבעתי כי אין מקום לדון בבקשת המבקש לקבלת מידע בעניין אפשרות השתכרותו ממטא"ר (בקשה 59, מיום 20.5.09) במסגרת הבקשות לגילוי ולעיון במסמכים?
(ד) האם יש לאפשר למבקש לעיין במסמכים שנזכרו בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה, כמבוקש בעתירה (ב) בבקשה 66?
(ה) האם יש להורות למדינה למסור לעיון המבקש את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה הנזכר במכתב עורך-דין מיכל טנא מיום 6.8.09 (נספח 2 לבקשת המבקש מיום 27.8.09)?
(ו) האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 7.9.09, על דרך שינויה או ביטולה, בגדרה קבעתי כי אין מקום לזמן לישיבת 14.9.09 את עורך-דין ליאת שלם (מי שמסרה את תצהיר המשרד לביטחון פנים) ואת עורך-דין אברהם פרנקל (מי שמסר את תצהיר המשטרה) לשם חקירה על תצהיריהם?
(ז) האם יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של המדינה מחמת אי-הגשת תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמה, כאמור בהחלטה מיום 2.3.08? דיון בבקשות 14, 37, 50 ו- 66.
(ח) מתן הוראות לגבי המשך ביצוע הליך הגילוי והעיון במסמכים. תחת ראש פרק זה תידון, בין היתר, עתירה 1 במבוא לבש"א 16536/07.
(ט) האם יש להורות למח"ש לחקור מדוע בוערו תיק פ"א 9281/91 ותיק פ"א 16263/92 והחומר הנלווה אליהם, ומדוע הושחת במים יומן החקירות בתיק פ"א 4390/98? דיון בעתירה החמישית בבקשה 37 ובעתירה השניה ב- בש"א 16536/07.
(י) דיון בעתירה 4 במבוא לבש"א 16536/07 (שהינה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים).
להלן אדון בשאלות אלה, הכרוכות ומשתרגות האחת ברעותה, כפי סדרן. אקדים מאוחר למוקדם ואומר, כי דין הבקשות להתקבל בחלקן, כפי המפורט להלן.
האם על המדינה להגיש תצהיר (או תצהירי) גילוי מסמכים ערוכים כחוק?
10. על שאלה זו הנני משיב בחיוב. תקנה 112 לתקנות סד"א שכותרתה "צו גילוי מסמכים" קובעת לאמור:
'בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה ...'
נוסחו של טופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א מחייב את המצהירים העושים תצהיר לגילוי מסמכים (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 195. להלן: "גורן"). רק תצהיר התואם את מתכונת טופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א ייחשב כראוי (א' וינוגרד תקנות סדרי הדין כרך א' (מהדורת אוגוסט 2008) 197. להלן: "וינוגרד"). בתצהיר גילוי מסמכים ערוך לפי טופס 11 נמצא, ככלל, ארבעה רכיבים בסיסיים.
הרכיב הראשון כולל פירוט של מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת שבחזקת בעל הדין או בשליטתו. "בחזקתו או בשליטתו" כולל מסמכים שאינם שלו אך הם בחזקתו (וינוגרד, בעמ' 197). על בעל הדין לפרש את תאריכו של כל מסמך. כן עליו לפרט מסמכים שהוא מתנגד להצגתם ובכלל זה מסמכים שהוא טוען לגביהם טענת חיסיון. בעל הדין חייב לרשום את המסמך ולהוסיף לצידו כי הוא חסוי, תוך פירוט עילתו הנטענת של החיסיון. אם לא ייעשה כן, יהיה מנוע מלטעון חיסיון בשלב מאוחר יותר (מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א' (מהדורה 15) 785). המידע שבעל דין נדרש לתת בתשובה לצו גילוי מסמכים, מוגבל לתיאור המסמך בלבד, באופן המאפשר את זיהויו, ואינו חייב לכלול פרטים על תוכנו. במקרים מתאימים, ניתן להסתפק בתיאור כללי של המסמכים, מבלי להטיל על בעל הדין לזהות כל מסמך בנפרד (וינוגרד, בעמ' 197).
הרכיב השני כולל פירוט של מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת שהיו בחזקתו או בשליטתו של בעל הדין, אך יצאו מרשותו. בעל דין המצהיר שהיו ברשותו מסמכים והם אינם בידו עוד, חייב לגלות מתי יצאו מרשותו והיכן הם נמצאים עכשיו (גורן, בעמ' 195; ע"א 59/67 חדד נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד כא(2) 277, 279 (1967). להלן: "עניין חדד").
הרכיב השלישי עניינו הצהרת המצהיר כי לאחר חקירה ודרישה שערך לשם איתור המסמכים, אין בחזקתו או בשליטתו, שלו או של אדם מטעמו, מסמכים רלבנטיים אחרים, זולת אלה שגילה בתצהירו. כלומר, נאסר על המצהיר להיות פסיבי, עובר לעריכת התצהיר, ולהתחמק בכך ממילוי צו גילוי המסמכים. יש לזכור, כי התרת סטיה מן הנוסח הקבוע עלולה לאפשר למצהיר להתחמק ממילוי הצו (גורן, בעמ' 195).
הרכיב הרביעי חל כאשר בעל הדין הוא גוף משפטי. במצב דברים זה חייב המצהיר להצהיר כי הוא הוסמך מטעם בעל הדין לעשות את התצהיר (וינוגרד, בעמ' 197).
11. בענייננו מכתב גילוי המסמכים, תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה אינם עונים על דרישות תקנה 112 לתקנות סד"א. הם אינם מנוסחים כדרוש בטופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א. אסביר את הדברים.
עיון במכתב גילוי המסמכים מיום 20.2.06 מלמד כי אינו מקיים אחר צו גילוי המסמכים הכללי שניתן ביום 22.3.05. ראשית, מכתב גילוי המסמכים מפרט רשימת מסמכים, אשר יש להם נגיעה לתביעה, שלא במסגרת תצהיר ערוך כחוק. שנית, במכתב גילוי המסמכים לא נזכרים מסמכים שהיו בחזקת המדינה ואינם עוד. בעניין חדד נפסק מפורשות כי: 'מי שאינו מגלה אלא את המסמכים המצויים ברשותו, לא יצא ידי חובתו, שאילו היה הדבר כך, קל היה להתחמק מחובת הגילוי'. שלישית, במכתב גילוי המסמכים לא נאמר (קל וחומר הוצהר) כי אין בידי אדם אחר מטעם המדינה מסמכים נוספים.
אף תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה אינם מקיימים אחר צווי בית-המשפט לגילוי מסמכים מימים 22.3.05, 11.4.07 ו- 2.3.08. תצהיר המשרד לביטחון פנים לוקה בשניים. האחד, לא נזכרים בו מסמכים שהיו בחזקת המשרד לביטחון פנים ואינם עוד. אין בתצהיר זה כל פירוט מתי יצאו מסמכים אלה מרשות המשרד והיכן הם נמצאים כיום. השני, לא כלולה בתצהיר דנן הצהרה לפיה המצהירה, עורך-דין ליאת שלם, ביצעה חקירה ודרישה סבירה לצורך גילוי כל המסמכים הנוגעים לעניין, לרבות אלו שהיו בעבר בחזקת המשרד לביטחון פנים. בנוסף, לא הוצהר בתצהיר דנן כי אין בידי אדם אחר מטעם המשרד לביטחון פנים מסמכים נוספים הנוגעים לעניין. הכשלים בתצהיר המשטרה דומים לאלה שנמנו בתצהיר המשרד לביטחון פנים. אמנם המצהיר מטעם המשטרה, עורך-דין אברהם פרנקל, הצהיר בפתח התצהיר כי ביצע חקירה ודרישה לשם איתור המסמכים הרלבנטיים לתביעה. אולם בכך לא סגי. לא נזכרים בתצהיר מסמכים שהיו בחזקת המשטרה ואינם עוד. לא הוצהר בתצהיר כי אין בידי אדם אחר מטעם המשטרה מסמכים נוספים הנוגעים לעניינים שבמחלוקת. איני סבור כי יש באמור בסעיף 7 לתצהיר המשטרה (בו נזכרו מספרי חמישה תיקים שבוערו) משום מילוי החובה הקבועה בסעיף 2 לטופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א (קרי משום קיום יסודות הרכיב השני הנזכר לעיל).
12. הנה כי כן, אני קובע כי המדינה לא קיימה את צווי בית-המשפט לגילוי מסמכים מימים 22.3.05, 11.4.07 ו- 2.3.08. מהלך הדברים שתואר לעיל מלמד כי המדינה לא התייחסה ברצינות ובכובד הראש הראוי למילוי הצווים לגילוי מסמכים שניתנו כנגדה. כידוע, המדינה כפופה לנורמות חמורות מאלו המוטלות על הפרט. חובת ההגינות המוטלת עליה ביחסיה עם הפרט הינה מוגברת מחובת תום-הלב הנדרשת מן היחיד. מצפה הייתי מן המדינה כי תמלא אחר צווי גילוי המסמכים שניתנו נגדה בצורה נאותה, אשר תאפשר את ניהול הדיון בתביעה ביעילות וב"קלפים פתוחים". לא כך אירע בפועל. מן החומר שהונח לפניי עולה כי התנהלותה הדיונית של המדינה במקרה דנא לא היתה ראויה.
הדברים מקבלים משנה חשיבות ותוקף עת טוען המבקש, חזור ושנה לכל אורך בקשותיו, כי המדינה ביערה באופן מאסיבי ראיות הדרושות לתביעתו, ביודעין ובכוונה לשבש את מהלכי המשפט. במצב דברים זה, ומבלי להביע דעה לגוף הטענה שהעלה המבקש, הגשת תצהירים חלקיים ביותר, שאינם ערוכים כדין על-פי טופס 11, תוך פירוט כל המסמכים הנמצאים או שהיו נמצאים בחזקת המדינה, אינה מהווה התנהגות הולמת.
13. במצב בו לא קיימה המדינה את צווי בית-המשפט לגילוי מסמכים עומדת לפניי הברירה בין מחיקת כתב הגנתה לבין מתן ארכת מועד לקיום הצווים לגילוי מסמכים (ראו תקנה 122 לתקנות סד"א). בנסיבות המקרה שלפניי, וכפי שיוסבר בהמשך, החלטתי להאריך למדינה את המועד לקיום הצווים לגילוי מסמכים, באופן שזו האחרונה תגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כחוק, עד ליום 1.11.09. אמרתי תצהירי גילוי מסמכים ולא תצהיר גילוי מסמכים שכן לא ניתן בנסיבות העניין להגיש תצהיר גילוי מסמכים כולל. מן החומר שהונח לפניי עולה כי המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת בתביעה מקורם במספר משרדים ויחידות שונות של המדינה (למשל: משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, המוסד לביטוח לאומי וכדומה). ברי כי רק פסיפס תצהירי גילוי המסמכים שיוגשו ירכיב תמונה מלאה ושלמה, ככל הניתן, של המסמכים הרלבנטיים לתביעה, המצויים בחזקת המדינה או שהיו בחזקתה בעבר.
14. ער אני לעובדה שהמדינה העבירה לידי המבקש את חלקם הארי של המסמכים שנזכרו במכתב גילוי המסמכים, בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה, למעט מסמכים פנימיים (ובכלל זה הודעות דואר אלקטרוני פנימיות, תרשומות בגב תיקים שונים) ומסמכים שנטענו לגביהם טענות חיסיון (למשל, חיסיון עורך-דין – לקוח, על-פי סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971). פוֹעלָה זה של המדינה לא ירד לטימיון. נהפוך הוא. ברור ונהיר כי המדינה לא תחוייב להעביר לידי המבקש מסמכים שהעבירה לעיונו זה מכבר. הליך העיון שבוצע, לא יחל כעת מחדש (de novo). הליך זה יושלם מן הנקודה בה הופסק, בהתאם לתצהירי גילוי המסמכים שתגיש המדינה. חשוב לזכור, כי מבחינת תקנות סדר הדין האזרחי גילוי מסמכים ועיון במסמכים הם שני הליכים שונים (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (ניתן ביום 14.8.05, פורסם בנבו) (להלן: "עניין פלץ"); רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי (ניתן ביום 21.4.09, פורסם בנבו) (להלן: "עניין גן צבי"). בעניין גן צבי שנינו מפי כב' השופט גרוניס לאמור:
'כל אשר נדרש בעל דין לעשות בשלב גילוי המסמכים הוא לגלות בתצהיר האם המסמכים המבוקשים נמצאים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו. גילוי המסמכים אינו תחליף לשלב ההוכחות... מקומה של טענה של בעל דין כי המסמכים אינם נמצאים ברשותו היא בתצהיר גילוי המסמכים עצמו. אין טענה זו יכולה לשמש עילה שלא ליתן צו גילוי.'
הזיקה בין הליך גילוי המסמכים לבין הליך העיון ברורה ונהירה שכן 'מרגע שמוזכר מסמך בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו הופך הוא בר-עיון, אלא אם קיימת בפיו של בעל הדין עילה הפוטרת אותו מחובת ההצגה לעיון, כגון טענת חיסיון...' (דברי כב' השופט גרוניס ב- ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ (ניתן ביום 23.8.06, פורסם בנבו)).
15. מן המפורסמות היא כי 'כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל. ... יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום-לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב' (רע"א 9288/07 איוב נ' צבי (ניתן ביום 7.11.07, פורסם בנבו)).
16. ב- רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002) (להלן: "עניין שמשון") נפסק כי:
'הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית-המשפט... עם זאת עיקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.'
עוד נפסק בעניין שמשון כי צו הגילוי אינו חייב להתייחס למסמך מסויים אלא ניתן להורות גם על גילוי סוג מסויים של מסמכים.
ב- רע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' כנעאן (ניתן ביום 12.4.09, פורסם בנבו) נקבע כי:
'הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם הליכים חשובים העשויים למנוע בזבוז זמן שיפוטי בהמשך הדיון, ומכאן גם החשיבות בניהול ההליכים בקדם המשפט ב"מבט רחב" הצופה את פני ההליך העיקרי.'
ב- רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337, 341-342 (1991) נפסק כי זכות העיון במסמכים, כאמור בתקנות 112 עד 122 לתקנות סדר הדין האזרחי 'נגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי'. עוד נפסק כי:
'הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון – ובעיקר כאשר נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל – על פני מניעתה וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה.'
ודוק היטב: אין מקום לסרב לבקשה לגילוי מסמכים כאשר הסירוב עלול למנוע מבעל דין מלהוכיח טענה, או אף אם הסירוב אך יקשה עליו להוכיחה (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבניין ופיתוח בע"מ (ניתן ביום 25.12.07, פורסם בנבו) (להלן: "עניין המועצה המקומית שלומי")).
17. עם זאת יש לזכור כי הליכי גילוי מסמכים אינם יכולים להפוך ל"מסע דיג". על-כן, לא יינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש (ראו: עניין המועצה המקומית שלומי, בפסקה 3 לפסק-הדין). הכבדה היא אכן שיקול רלבנטי, העשוי להוביל לצמצום חובת הגילוי או אף להימנעות מהטלתה (עניין גן צבי, בפסקה 5 לפסק-הדין).
18. וכך סוכמה ההלכה בסוגיית הליכי הגילוי והעיון במסמכים בעניין פלץ:
'המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט... ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית-המשפט בחשיפת האמת. יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא-כוחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך-כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים. ... ייתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית-המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122 ... המקרה הנוכחי איננו נימנה על מקרים אלה.'
ראו גם דברי כב' השופט ש' לוין (כתוארו אז) ב- רע"א 1217/94 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה לשיווק פרי הדר (ניתן ביום 1.5.94, פורסם בנבו):
'מטרתו של סעד גילוי המסמכים הינה להקנות לבעל הדין ידע בדבר המסמכים המצויים בידי יריבו, על-מנת לסייע לו להכין כראוי את תביעתו או הגנתו, בלא שיופתע על-ידי ראיות יריבו במהלך המשפט, ובכך להביא לקיצור ולייעול ההליך. עם זאת, אין להטיל על בעל דין על-ידי מתן הצו נטל כבד מדי שאין בו כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות: תקנה 120(ב). לפיכך, מן הראוי הוא שהמצהיר יבצע חקירה ודרישה סבירה לצורך גילוי כל המסמכים, לרבות אלו שהיו בידיו.'
19. אפנה עתה ליישומם של כללים אלה על ענייננו.
מהו היקף הגילוי בשלב זה של ההליך?
20. 'היקף הגילוי המוטל על בעל הדין הנדרש לחשוף את המסמכים שברשותו מתייחס למסמכים רלבנטיים לסכסוך שעל הפרק, היינו מסמכים הנוגעים לפלוגתאות שבמחלוקת בין בעלי הדין' (ד' שוורץ סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות (התשס"ז) 321). כידוע, סמכות בית-המשפט בנושא גילוי מסמכים היא "רחבה עד מאוד". במסגרת שיקול-דעת זה לא יורה בית-המשפט על גילוי מסמכים 'כשאין זה דרוש לשם דיון הוגן בתביעה', וכאשר הגילוי 'עלול לסבך את בירור התביעה ללא צורך' (גורן, בעמ' 188). כנזכר לעיל, בפרשה שלפניי פוצל הדיון בתביעה באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק.
במצב דברים זה אני סבור כי יש להגביל את היקף הגילוי והעיון במסמכים שהמבקש זכאי לו, לאותם מסמכים הנוגעים לשאלת האחריות. ברור כי ככל שיקבע בית-המשפט כי קיימת אחריות תהיה המדינה חייבת להגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים ערוך כחוק, אשר יפרט כדבעי את כלל המסמכים שברשותה או שהיו מצויים ברשותה בעבר, אשר יש להם רלבנטיות לשאלת היקף הנזק. לטעמי, דרך זו מאזנת נכונה בין האינטרסים המתחרים של הצדדים. מחד, מביאה היא לכך שהמסמכים שיש להם נגיעה לסוגיית האחריות יגולו כדבעי.
מאידך מונעת היא הכבדה על המדינה אשר אינה נדרשת, לפי שעה, לגלות מסמכים שאפשר שלא יהיה בהם צורך כלל וכל זאת – תוך שמירה על זכותו של המבקש לקבל בהמשך הדרך, ככל שיהיה הדבר נחוץ, את כל המסמכים שיש להם נגיעה לשאלת היקף הנזק. בכך הכבשה נותרת שלמה והזאב – שבע. חיזוק למסקנתי זו אני מוצא, על דרך ההיקש, בפסיקה שעניינה היקף הגילוי והעיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כתובענה כייצוגית (ראו למשל: רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)). בפסיקה זו הגביל בית-המשפט את היקף הגילוי והעיון במסמכים באופן שזה יתייחס אך ורק למסמכים שהם רלבנטיים לשלב זה של ההליך, דהיינו רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית.
21. אני קובע, על-כן, כי היקף הגילוי והעיון במסמכים מוגבל, בשלב זה של הדיון, אך ורק למסמכים שהם רלבנטיים לשאלת האחריות.
האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 24.8.09?
22. על שאלה זו אני משיב, בשלב זה, בשלילה. כנזכר דלעיל, בהחלטתי מיום 24.8.09 קבעתי כי אין מקום לדון בבקשת המבקש לקבלת תחשיב שכר סנ"צ עבורו, בגדרי הבקשה לגילוי ולעיון במסמכים. עם זאת הוספתי וקבעתי כי לשם ההכרעה בבקשת הפטור מאגרה ימציא מטא"ר נתונים על שכרו החודשי של סנ"צ שהוא מהנדס תעשיה וניהול המשרת במשטרה מאז שנת 1995. בשלב זה איני סבור כי נפלה טעות כלשהי בהחלטתי מיום 24.8.09. המידע בעניין שכר סנ"צ (לרבות חישובי פנסיה ופיצוי פרישה) אינו רלבנטי בשלב זה של הדיון, שעניינו סוגיית האחריות (ראו החלטת כב' הנשיאה מיום 17.6.09 הנזכרת לעיל). מידע זה נוגע לעניין היקף הנזק בלבד ודבר אין לו עם עניין האחריות. על-כן, בשלב זה, לא תוכרע שאלת העיון מחדש בהחלטה מיום 24.8.09 והיא תישאר תלויה ועומדת עד לאחר ההכרעה בשאלת האחריות וככל שיקבע בית-המשפט כי קיימת אחריות, תידון הבקשה הנוכחית (בקשה מספר 83).
האם יש לאפשר למבקש לעיין במסמכים שנזכרו בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה, כמבוקש בעתירה (ב) בבקשה 66?
23. גם המענה לשאלה זו הינו בשלילה. טעמו של דבר הוא שעובר להשלמת הליכי העיון במסמכים, ראוי לסיים את פרשת תצהירי גילוי המסמכים אחת ולתמיד.
הליך גילוי המסמכים מטעם המדינה לא היה עד כה תקין. תצהירי גילוי המסמכים כמו גם מכתב גילוי המסמכים אינם עונים על דרישות הדין, כפי שנתבאר לעיל. על-מנת לרפא את הפגם שנפל בהליך הגילוי, נתתי בהחלטתי הוראות בעניין גילוי המסמכים, ולאחר קיומן ניתן יהיה לדון, לעצם העניין, בבקשת העיון במסמכים, בזיקה למסמכים שיפורטו בתצהירי הגילוי (וזאת בכל הנוגע לשאלת האחריות). יוטעם, כי תצהירי גילוי המסמכים שהוגשו כמו גם מכתב גילוי המסמכים הינם חלקיים ביותר. הם מתייחסים הן לשאלת האחריות והן לשאלת היקף הנזק. אין טעם במצב דברים זה להורות על עיון במסמכים שחלקם לא רלבנטיים לשלב זה של הדיון, במיוחד כאשר אנו נמצאים ערב הגשת תצהירי גילוי מסמכים כהלכתם (כך יש לקוות). בהינתן האמור ראוי שהשלמת הליך העיון תבוצע עם סיומו של הליך גילוי המסמכים כפי המפורט לעיל ולהלן.
האם יש להורות למדינה למסור לעיון המבקש את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה הנזכר במכתב עורך-דין מיכל טנא מיום 6.8.09?
24. בקשה זו אינה רלבנטית לשלב זה של הדיון שכן ממילא הורתי לעיל למדינה להגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין, בהם יפורטו כל המסמכים המצויים בידיה, או שהיו מצויים בידיה בעבר, והרלבנטיים לסוגיית האחריות. אם לאחר עיון בתצהירים אלו יסבור המבקש כי יש למסור לו גם את המסמך הנזכר במכתב מיום 6.8.09 – רשאי יהיה הוא לעתור לכך.
האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 7.9.09?
25. אני סבור כי אין הצדקה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 7.9.09 בגדרה קבעתי כי אין מקום לזמן לחקירה מצהיר שמסר תצהיר גילוי מסמכים. לא מצאתי כי נפלה בהחלטה זו טעות כלשהי. אפילו אקבל את עמדת המבקש, החפץ להיסמך בעניין זה על דברי המחבר י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 436 עד 437, מהם עולה כי אם תצהיר גילוי המסמכים אינו ערוך כחוק – ניתן לזמן את המצהיר לחקירה נגדית, גם אז אין לסבור כי השלב הדיוני הנכון לחקירתו הנגדית של עורך תצהיר גילוי המסמכים הוא שלב אחר כלשהו, פרט לשלב ההוכחות. בעניין פלץ נפסק כי: 'השלב הנכון לבירור העניין (של הסתרת מסמכים והימנעות מכוונת מהצגתם – מ' י') הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית-המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים'. לעניין זה ראו גם בר"ע (חי') 2060/07 בנק איגוד נ' חי (ניתן ביום 12.11.07, פורסם בנבו).
26. עולה, איפוא, כי שמורה למבקש הזכות לעתור, עובר לדיון ההוכחות שייקבע בשאלת האחריות, לזימונם של עורכי תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה, ככל שיימצא הוא בדבר צורך.
האם יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של המדינה מחמת אי-הגשת תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמה, כאמור בהחלטה מיום 2.3.08?
27. דין הבקשות בעניין זה (שמספריהן 14, 37, 50 ו-66) להידחות.
28. הלכה היא כי סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר (דברי כב' השופטת נאור ב- ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, תק-על 2006(3) 3397 (ניתן ביום 31.8.06)). אני סבור כי בענייננו אין מדובר בהפקר. אין עסקינן במקרה קיצוני שבו אין ספק שבעל דין אינו דובר אמת בנושא גילוי המסמכים או שהוא נמנע מקיום צו הגילוי בזדון. שעה שבעל דין פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה (גם אם ברשלנות) יימנע בית-המשפט מנקיטה בסעד הדראסטי של מחיקת כתב טענותיו (ראו למשל: עניין פלץ וכן רע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' דגן (ניתן ביום 3.1.07, פורסם בנבו)). במיוחד כך הוא שעה שהפגם שנפל הוא פגם הניתן לריפוי על-ידי חיוב בהוצאות ובמקביל במתן הוראה על המאריכה את מועד הגשתם של תצהירי גילוי המסמכים. כך הוא בענייננו. סכום ההוצאות ייפסק על-ידי להלן.
מתן הוראות לגבי המשך ביצוע הליך הגילוי והעיון במסמכים
29. אני מורה למדינה להגיש תצהירי גילוי מסמכים, ערוכים כחוק על-פי טופס 11 שבתוספת הראשונה לתקנות סד"א, בכל הנוגע לשאלת האחריות. תצהירים אלה יקיימו אחר האמור בסעיף 10 לעיל. תצהירים אלה יוגשו עד ליום 1.11.09 הן לתיק בית-המשפט והן למבקש. תצהירי גילוי מסמכים משלימים בנוגע להיקף הנזק יוגשו על-ידי המדינה כחלוף 30 ימים ממועד ההכרעה בשאלת האחריות, ככל שיהיה צורך בדבר.
30. המדינה תגיש לתיק בית-המשפט, לא יאוחר מיום 10.11.09, את כל המסמכים שיפורטו בתצהירי גילוי המסמכים, ושלגביהם תטען המדינה טענות חיסיון (תהא עילת החיסיון אשר תהא). מסמכים אלה יונחו במעטפה אטומה וחתומה שתובא לעיון בית-המשפט בלבד ותונח בכספת בית-המשפט. לאחר מכן ניתן יהיה לעשות שימוש בסמכות על-פי תקנה 119 לתקנות סד"א ולהכריע בשאלה אם אמנם חסויים המסמכים, כולם או חלקם, אם לאו. מסמכים שייקבע לגביהם כי אינם חסויים – יועמדו לעיונו של המבקש. לאור מסקנתי זו אין מקום לדון בשלב זה בעתירה 1 במבוא לבש"א 16536/07 ובעתירה ב' בבקשה 37.
האם יש להורות למח"ש לחקור מדוע בוערו תיק פ"א 9281/91 ותיק פ"א 16263/92 והחומר הנלווה אליהם, ומדוע הושחת במים יומן החקירות בתיק פ"א 4390/98?
31. המבקש לא הצביע על מקור הסמכות הנתונה לי להורות למח"ש לערוך חקירה בעניין כלשהו.
32. אם סבור המבקש כי נעברה עבירה לכאורה על-ידי מאן דהוא, פתוחה לפניו הדרך לפנות לרשויות החקירה המוסמכות ולבקש מהן להפעיל את סמכותן על-פי דין. על-כן, אני דוחה את עתירתו החמישית של המבקש בבקשה 37 ואת עתירתו השניה ב- בש"א 16536/07.
דיון בעתירה 4 במבוא לבש"א 16536/07 (שהינה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים)
33. הואיל והמדינה נצטוותה לעיל להגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין, אין מקום להכריע בשלב הנוכחי בעתירתו הנדונה של המבקש. יש לקוות כי המדינה תערוך את תצהירי הגילוי כהלכתם ותיתן דעתה אגב כך למסמכים המפורטים בסעיף 4 במבוא לבש"א 16536/07, בכל הנוגע לסוגיית האחריות. אם יסבור המבקש כי תצהירי גילוי המסמכים שיוגשו אינם מספקים בעניין זה פתוחה לפניו הדרך לבקש הכרעה בעתירה זו. אמנם בעניין שמשון נקבע כי הגשת תצהיר גילוי מסמכים כללי אינה מונעת מתן צווים נוספים לגילוי מסמכים או לעיון בהם, אלא שבענייננו טרם הוגשו תצהירי גילוי מסמכים כלליים כהלכה. על-כן לא בשלה העת להעמיק חקר בעתירה הנוכחית.
סופו של דבר ועיקרו
34. נוכח כל האמור לעיל – הבקשות מתקבלות בחלקן. בנסיבות העניין והמכלול המדינה תישא בהוצאות המבקש בסך של 6,000 ש"ח, להיום. ההוצאות תשולמנה עד ליום 30.9.09, שאם לא כן הן תישאנה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל."

4. אין להפוך את שלב הגילוי והעיון במסמכים, שהוא שלב מקדמי, לתחליף לשלב ההוכחות במשפט

ב- ת"א (מחוזי-חי') 04-461[90] נפסק מפי כב' השופט עודד גרשון:

"החלטה
1. מבוא
א. חברת קנדקו בע"מ (התובעת, הנתבעת שכנגד, להלן: "החברה") הגישה לבית-משפט זה תביעה כנגד עשרה נתבעים ועתרה לחייבם לשלם לה סך של 7,772,145 ש"ח כמפורט בסעיפים 28-31 לכתב התביעה המתוקן (תיק אזרחי 461/03).
התובעת טענה כי הגב' גילה אבן-פז וארבע בנותיה (הנתבעות 1-5, התובעות שכנגד), שהיתה עובדת החברה, מעלה בכספי החברה והעבירה כספים ללא ידיעת מנהל החברה או מי מטעמה, לחשבונה הפרטי, לחשבונות בנותיה ולחשבונות אחרים.
ב. הנתבעות 1-5 הגישו תביעה שכנגד נגד החברה, מנהלה (הנתבע שכנגד 2), רעייתו (הנתבעת שכנגד 3) ודודו (הנתבע שכנגד 4).
הנתבעות 1-5 לא כפרו בכך שלחשבונותיהן הועברו כספים מקופת החברה. ברם, לגרסתה של הגב' גילה אבן-פז היא עשתה כן כדי לסייע לחברה ולמנהלה "להלבין" כספים, ולמעשה, חשבונותיה שימשו כ"מכבסת כסף".
ג. התובעת והנתבעים 1-7 הגישו בקשות לגילוי מסמכים (בש"א 16252/06 ו- בש"א 16262/06). הוריתי כמבוקש בשתי הבקשות האמורות.
במהלך ישיבת קדם משפט התברר שקיימת מחלוקת בין באי-כוח הצדדים באשר לשייכותם לעניין של מסמכים ספציפיים מבין אלו שגילויים התבקש על-ידי בא-כוח התובעות שכנגד. הוריתי על הגשת טיעונים בכתב לעניין רלבנטיות המסמכים הספציפיים וגילויים.
ביום 18.10.07 נתתי החלטה שהתייחסה למחלוקת האמורה. בהחלטה הוריתי כי המסמכים מתוך "מפרט גילוי המסמכים הספציפיים" (מסמך שהוגש על-ידי בא-כוח התובעים שכנגד לבית-המשפט ביום 11.1.07) הינם רלבנטיים והוריתי על גילויים בתוך 30 יום.
עוד קבעתי באותה החלטה כי 'המבקשים יישאו בהוצאות הפקת המסמכים השונים, כולל שחזורם, באם יידרש, וצילומם אצל הגורמים השונים ואצל המשיבה'.
באשר לטענת התובעת כי חלק מהמסמכים אינם נמצאים ברשותה קבעתי כי אין מקום לדון בעניין זה בשלב המקדמי בו היה מצוי התיק אז וכי באם הטענות תועלינה בהמשך הדרך והתובעות שכנגד עדיין יעמדו על בקשתן, הרי שאז ישמע בית-המשפט את טענות הצדדים ויחליט. ואכן, הדבר לא אחר לבוא.
ד. התברר כי הליכי הגילוי והעיון ההדדי במסמכים לא הסתיים ועדיין יש לצדדים טענות הדדיות בעניין.
כאן המקום לציין כי מדובר במסמכים רבים, מסוגים שונים.
בהסכמת באי-כוח הצדדים הוריתי כי הצדדים יגישו מסמך משותף ומעודכן בו ירכזו את כל רשימת המסמכים שטרם גולו ולצד כל מסמך תהא טענה מדוע לא הוצג אותו מסמך או מהם הקשיים הכרוכים בהצגתו.
על-פי הסכמת הצדדים המסמך שלעיל אמור היה להיות מוגש עד ליום 10.11.08. בפועל, מסיבות שאינן נהירות לבית-המשפט, הגיע המסמך לתיק בית-המשפט אך ביום 11.6.09 (!) (המסמך הוכתר כ"הודעה בעניין גילוי ועיון במסמכים" והוא חתום על-ידי באי-כוח שני הצדדים. למען הנוחות יקרא מסמך זה "הבקשה").
ההחלטה שלהלן: תתייחס לטענות הצדדים באשר להצגת כל מסמך ומסמך. אציין כי נקודת המוצא הינה שהמסמכים כולם רלבנטיים כאמור בהחלטתי מיום 18.10.07, וכן, וכאמור באותה החלטה, הוצאות הפקת המסמכים, שחזורם וצילומם יחולו, ככל שייקבע שהיו כאלה, על הצד שיבקש את המסמך.
2. דיון
א. סעיפים 1א', ב', ג', ד', י', י"א, ט"ז, י"ז, י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב, כ"ג, כ"ז, ל"ח, ל"ט, מ' לבקשה:
הנתבעים ביקשו העתק של מאזנים של התובעת החל משנת 1993.
התובעת טענה כי העתק המאזנים הללו נמסר לידי הנתבעים. התובעת הוסיפה כי נעשה צילום וגיבוי נוסף של המסמכים הללו, אך תהליך זה היה כרוך בהוצאות לרואה-חשבון מטעם התובעת ולטכנאי מחשבים, ועל-כן, ובהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 18.10.07, על הנתבעים לשלם לתובעת את ההוצאות הללו בסך של 19,605 ש"ח (בגינן צורפו קבלות – נספח א' לבקשה). בנוסף, טענה התובעת שכל הגיבויים, ככל שהיו, נלקחו על-ידי הנתבעת 1 בעת שפוטרה מעבודתה, והראיה לכך היא שמסמכים מתוך אותם גיבויים צורפו על ידה לבקשה לביטול עיקולים (בש"א 9162/05).
הנתבעים חלקו על הדברים וטענו כי לא נמסר לידיהם דבר, ומכל מקום, טענו כי המסמכים שנמסרו לידיהם אינם שלמים ואינם תואמים. כן נטען, כי הנתבעים לא צריכים לשאת בהוצאות רואה-חשבון וטכנאי המחשבים אלא, אם בכלל, בעלות הצילומים. בהקשר זה טענו הנתבעים כי בפועל היו גיבויים מוכנים והתובעת לא היתה צריכה להסתייע באנשי המקצוע כפי שעשתה.
כמו-כן, ביקשו הנתבעים העתק של כל מאזני הבוחן של התובעת החל משנת 1993 (סעיף 1ב' לבקשה); העתק של כל הכרטסות מאת הנהלת החשבונות של התובעת כולל יתרות "0" החל משנת 1993 (סעיף 1ג'); העתק כל ספרי הנהלת החשבונות של התובעת החל משנת 1993 (סעיף 1ד').
לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים סבורני שהנתבעים זכאים לעיין במסמכים המוזכרים בסעיפים 1א' – 1ד' לבקשה, ועל התובעת לאפשר להם לעשות כן.
יחד עם זאת, מקובלת עליי טענת התובעת לפיה על הנתבעים לשאת בעלות שיחזור המסמכים והעתקתם, לאחר שלא נותר בידה כל גיבוי למסמכים הללו. העלות היא בגובה החשבוניות שהציגה התובעת בנספח א' לבקשה, היינו, 19,605 ש"ח.
בנקודה זו אזכיר כי תקנות 112-120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעות כי הליך הגילוי והעיון במסמכים נעשה בין בעלי הדין ועניינו במסמכים שנמצאים ברשותם או בשליטתם של בעלי הדין.
על חשיבותם של הליכי גילוי מסמכים ושאלונים כאמצעי לחשיפת האמת, להגברת היעילות הדיונית ולמניעת הפתעת היריב נכתב לא אחת (ראו, לדוגמה, רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה(1) 515 (1999); רע"א 6823/05 רואימי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2006(1) 337 (ניתן ביום 12.1.06)).
עם זאת, נקבע כי אין להפוך את שלב הגילוי והעיון במסמכים, שהוא שלב מקדמי, לתחליף לשלב ההוכחות במשפט:
'יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את שלב הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא-כוחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך-כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים (...) ייתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית-המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122(...). (...). אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית-המשפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש (...). ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי (...). כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית-המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים.' (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ, תק-על 2005(3) 2233 (ניתן ביום 14.8.05))
מכאן, המסקנה כי אין זה תפקידו של בית-המשפט בשלב מקדמי זה של ההליך לבחון האם גרסת התובעת, לפיה לא היה בידה גיבוי והיה צורך בגיבוי חדש של המסמכים הללו, הינה אמת אם לאו. אין להחליף את השלב של עיון וגילוי מסמכים עם שלב ההוכחות. בהחלטתי מיום 18.10.07 קבעתי כי המסמכים האמורים הם רלבנטיים לבירור המחלוקות. מכאן, ששומה היה על התובעת להציגם לבקשת הנתבעים, ומאידך, וכפי שקבעתי בהחלטה, חלה חובה על המבקשים (הנתבעים) לשאת בעלות הכרוכה בהשגת / הפקת / שיחזור / צילום המסמכים הללו.
ב. הוא הדין באשר למסמכים הבאים – על הנתבעים (המבקשים) לשאת בעלות הפקתם כפי שעלתה לתובעת כאמור בחשבוניות בנספח א':
(1) המסמכים שבסעיף 1י' – העתקים צילומיים של כל טפסי 101 עליהם חתמו כל העובדים הזרים שעבדו אצל התובעת החל משנת 1993.
(2) המסמכים שבסעיף 1י"א – העתקים צילומיים של כל דו"חות המבוטחים וכרטיסי הביטוח הרפואי של העובדים הזרים שעבדו אצל התובעת החל משנת 1993.
(3) המסמכים שבסעיף 1ט"ז – העתקים צילומיים של כל תלושי המשכורת ששולמו לכל אחד מהעובדים הזרים שהעסיקה התובעת החל משנת 1993.
(4) הסמכים שבסעיף 1י"ז – העתקים צילומים של כל התלושים (מתוכנת מטרונום) לכל אחד מהעובדים הזרים שהעסיקה התובעת בהם מופיע המפרט גם בשפה הזרה עם הכותרת "תלוש נטו דולרי" החל משנת 1993.
(5) המסמכים שבסעיף 1י"ח – ניירות עבודה חודשיים מתוך שיקלולית של כלל העובדים הזרים שהעסיקה התובעת החל משנת 1993.
(6) המסמכים שבסעיף 1י"ט – רשימת כל העובדים הזרים, לפי מספר עובד, מתוך אינדקס עובדים של שיקלולית, שעבדו אצל התובעת משנת 1993.
(7) המסמכים שבסעיף 1כ' – העתקים מדיסקטים בהם מצויים גיבויים חודשיים של כל מסמכי תוכנת שיקלולית וחשבשבת החל משנת 1993.
(8) המסמכים שבסעיף 1כ"א – העתקים מדיסקטים בהם מצויים גיבויים חודשיים של כל מסמכי תוכנת שיקלולית וחשבשבת שהועברו לרואה-חשבון בלטברג ושות' של התובעת החל משנת 1993.
(9) המסמכים שבסעיף 1כ"ב – העתקים מכל קלטת גיבויים שהוקלטה ו/או בוצעה במשרד התובעת החל משנת 1993.
(10) המסמכים שבסעיף 1כ"ג – העתקים צילומים של כל תלושי המשכורת ששולמו לעובדים הישראליים שהעסיקה התובעת החל משנת 1993.
(11) המסמכים שבסעיף 1כ"ז – העתק מכל הדיסקטים שהתקבלו מהבנקים איתם עבדה התובעת שהיוו דיסקטים התאמות בנקים.
(12) המסמכים שבסעיף 1ל"ח – העתקים של כל רשימת זיכויי "עובדים יוצאים" החל משנת 1993.
(13) המסמכים שבסעיף 1ל"ט – העתק מכל דו"חות שכר העבודה שנערכו על-ידי מר יצחק אקוקה בתוכנת אקסל במשרד התובעת הנחזה להיות דו"ח "חישוב הפרשים" החל משנת 1993.
(14) המסמכים בסעיף 1מ' – העתק מטבלה חודשית בתוכנת האקסל שנשמר במערכת הרשתית של משרד התובעת לתיאום שיקלולית אשר הכין מר יצחק אקוקה החל משנת 1993.
ב. סעיפים 1ה', ו', ח', ט', י"ב, כ"ח, מ"ב לבקשה:
בסעיפים הנדונים כאן ביקשו הנתבעים לראות מסמכים שונים שהתובעת טענה כי אינם מצויים בידיה וכי מעבר למה שכבר המציאה לנתבעים אין ביכולתה ליצור את המסמכים הללו "יש מאין".
לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים אני מקבל את עמדת התובעת באשר למסמכים אלה ועל-כן, אינני נעתר לבקשת הנתבעים לגלותם ולעיין בהם.
בנקודה זו אשוב ואזכיר את הכלל אליו הפניתי בהחלטתי, לעיל, לפיו שלב הגילוי והעיון במסמכים הוא שלב מקדמי בהליך ואין להחליפו עם שלב ההוכחות. על-כן, מקום שהתובעת טוענת כי הציגה לנתבעים את כל שהיה ברשותה, אין בית-המשפט יכול להיכנס, בדרך-כלל, לעובי הקורה שכן בשלב הנוכחי איננו מצויים בשלב שבו ניתן לברר את העובדות לאשורן.
אשר-על-כן, אינני נעתר לבקשת הנתבעים באשר למסמכים המוזכרים בסעיפים 1ה', 1ו', 1ח', 1ט', 1י"ב, 1כ"ח, 1מ"ב.
ד. מסמכים המצויים בידי צד שלישי – חברות בפירוק: סעיף 1ז' לבקשה
הנתבעים עתרו לגילוי ועיון בהעתקי כל ההסכמים שנחתמו בין התובעת לבין חברות קבלניות וחברות אחרות בהם הועסקו העובדים הזרים, באשר לעובדים הזרים שהעסיקה התובעת החל משנת 1993.
התובעת טענה כי כל ההסכמים שהיו בידיה הועברו לבא-כוח הנתבעים. מעבר לכך, טענה התובעת כי נסיונותיה ליצור קשר עם החברות הקבלניות בהווה עלו בתוהו שכן חלקן נמכרו, חוסלו ואף פורקו, וכן ישנן חברות איתן קשרי העבודה הסתיימו לפני למעלה מ- 10 שנים. התובעת צרפה את תצהיר מנהל החברה (מר גבי קנדרו) לתמיכה בטענותיה. התובעת הוסיפה וציינה כי אין לה התנגדות כי יינתן צו על-ידי בית-המשפט כלפי צדדי ג' למסור את המסמכים המבוקשים, באם וככל שמסמכים אלה בידיהם.
הנתבעים טענו כי גם אם חברה נמכרה או פורקה עדיין קיימים בידה בארכיון או במשרדי החברה הסכמים ותכתובות, לפחות עד תום תקופת ההתיישנות. באשר לחברות רויכמן, דן דיור (בבעלות מר דן נחום) וחברת מתכת סדום טענו הנתבעים כי הם זמינים וניתן לקבל מהם את המסמכים. מעבר לאמור, טענו הנתבעים, כי 'אם אין באפשרות התביעה לקבל את המסמכים מאותן חברות עימן עבדה בקשרים הדוקים לאורך שנים רבות, פנויה לה הדרך לקבל צווים מבית-המשפט הנכבד ולספק המסמכים כדבעי על-פי החלטת בית-המשפט הנכבד'.
תקנה 112 לתקנות קובעת כי בית-המשפט רשאי ליתן צו המורה לבעל דין לגלות בתצהיר '(...) מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; (...)'.
כמו-כן, רשאי בית-המשפט, על-פי תקנה 116 לתקנות, '(...) ליתן צו לעיון במסמכים ולהעתקתם (...)'.
אלא שמקום שבית-המשפט משתכנע כי מסמך פלוני שבעל דין אחד מבקש לחייב את משנהו לאפשר לו עיון בו אינו מצוי ברשותו או בשליטתו – כי אז מן הדין לדחות את הבקשה. בכך אין, כמובן, כדי למנוע מבעל הדין המבקש לפעול לפי תקנה 178(א) לתקנות ולבקש מבית-המשפט להזמין עד אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים ובהם גם אותם מסמכים שהעיון בהם התבקש והם אינם מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין היריב.
אשר-על-כן אני דוחה את בקשת הנתבעים שבסעיף 1ז' לבקשה.
ה. מסמכים המצויים בידי צד שלישי – בנקים בארץ ובחו"ל: סעיפים 1י"ג, י"ד, ט"ו, כ"ד, כ"ה, כ"ו, כ"ט, מ"ג, נ"ד לבקשה:
במסגרת סעיפים אלה ביקשו הנתבעים (המבקשים) כי התובעת תגלה להם מסמכים רבים ושונים הנוגעים לפעילויותיה השונות בבנקים בארץ ובחו"ל משנת 1993 ואילך.
התובעת טענה כי המסמכים הללו אינם בידיה, אך הוסיפה כי אין לה התנגדות כי אלה יומצאו לנתבעים, בכפוף להבטחת עלות הפקתם וצילומם בהתאם לדרישות הבנק.
אשר-על-כן, ולאור עמדת התובעת, אני נעתר לבקשת הנתבעים שבסעיפים 1י"ג, י"ד, ט"ו, כ"ד, כ"ה, כ"ו, כ"ט, מ"ג, נ"ד לבקשה וקובע כי הנתבעים רשאים לעיין במסמכי התובעת הנמצאים בבנקים השונים בארץ ובחו"ל שהוזכרו בסעיפים אלה. הוצאות הפקת המסמכים וצילומם יחולו על הנתבעים אשר יסדירו את נושאי הגילוי, העיון והתשלום ישירות אל מול הבנקים האמורים.
ו. מסמכים המצויים בידי צד שלישי – קופות גמל, חיסכון ופיצויים: סעיפים 1ל', ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד, ל"ה לבקשה:
במסגרת סעיפים אלה עתרו הנתבעים לגילוי ועיון במפרטי קרנות הגמל/פנסיה/השתלמות/חיסכון ועוד של התובעת ו/או של מנהליה החל משנת 1993 בבנקים ובבתי השקעות שונים בארץ.
התובעת טענה שכל המסמכים והדו"חות שהיו בידיה נמסרו לידי הנתבעים. יחד עם זאת, לא התנגדה התובעת לכך שככל שהבנקים או בתי ההשקעות מחזיקים במסמכים נוספים הם ימסרו אותם לעיון הנתבעים, בכפוף לתשלום הוצאות הפקתם מראש על-ידי הנתבעים.
לאור עמדת התובעת אני נעתר לבקשות הנתבעים שבסעיפים 1ל' – ל"ה לבקשה, וקובע כי על הבנקים ובתי ההשקעות לגלותם לנתבעים. הנתבעים יסדירו את תשלום הוצאות הפקת המסמכים וצילומם ישירות מול הבנקים ובתי ההשקעות הרלבנטיים.
ז. מסמכים המצויים בידי צד שלישי – חשבונות בנק בחו"ל לגביהם צורף תצהיר: סעיפים 1מ"ד, מ"ה, מ"ו, מ"ז, נ"ח לבקשה
במסגרת סעיפים אלה עתרו הנתבעים לגילוי ועיון ב"מפרט חשבונות..." של התובעת ומנהליה בארץ ובעולם.
התובעת טענה כי הנתבעים עתרו לגילוי מפרט חשבונות בלבד ולא לגילוי המסמכים עצמם. לטענת התובעת מפרט זה כבר גולה בתצהיר ונמסר לידי הנתבעים. התובעת צרפה תצהיר המכיל את המפרט המבוקש כנספח לבקשה זו.
לאור עמדת התובעת והתצהיר שצורף אינני נעתר לבקשת הנתבעים שבסעיפים 1מ"ד עד 1מ"ז (כולל) לבקשה.
הוא הדין באשר לבקשת הנתבעים שבסעיף 1נ"ח לבקשה. בסעיף זה עתרו הנתבעים לגילוי אישורים בגין כל תוכניות החיסכון, קופת הגמל וכו' שהיו בבעלות התובעת החל משנת 1993. גם כאן צרפה התובעת תצהיר. לפיכך איני נעתר לבקשה.
ח. המסמכים המצויים בידי צד שלישי אשר הושמעה לגביהם טענת חיסיון – סעיפים 1נ"ה, נ"ו, נ"ז לבקשה
במסגרת סעיפים אלה עתרו הנתבעים ליתן בידם צו לגילוי ועיון במפרט חשבונות בבנקים שונים בחו"ל הרשומים על-שם הגב' קנדרו (הנתבעת שכנגד מס' 3), וכן אישורים בגין מניות ואג"ח של ממשלות זרות.
התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי הגב' קנדרו התבקשה ליתן מפרט בלבד וכך עשתה בתצהיר. התובעת צרפה את התצהיר כנספח לבקשה. התובעת הוסיפה וטענה כי בקשת הנתבעים לקבל את המסמכים הללו לעיון הינה "בקשה חדשה", וכן כי 'הגב' קנדרו תתנגד לכך בטענה כי ההצהרה חסויה מה גם שאינה רלבנטית לעניין התובענה שכנגד ובכלל'.
סבורני כי לאור היות גב' קנדרו בעלת דין בהליך ולאור המחלוקות השונות בתביעה ובתביעה שכנגד – הרי שבקשת הנתבעים לגילוי ועיון במסמכים האמורים בדין יסודה ובנסיבות העניין לא יכולה להישמע טענת חיסיון (ראו: ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563, 565).
אשר-על-כן, אני נעתר לבקשת הנתבעים שבסעיפים 1נ"ה, נ"ו, נ"ז לבקשה ומורה לגלותם לנתבעים ולאפשר להם לעיין בהם. עלויות הפקת המסמכים וצילומם יחולו על הנתבעים והנתבעים יסדירו את העניין ישירות אל מול הגופים שמהם יתבקשו המסמכים.
ט. מסמכים המצויים בידי צד שלישי – משרד הפנים: סעיפים 1ל"ו, ל"ז לבקשה
במסגרת סעיפים אלה עתרו הנתבעים ליתן בידם צו לגילוי ולעיון במסמכי משרד הפנים בהם מידע באשר לכניסות ויציאות העובדים הזרים מהארץ החל משנת 1993.
התובעת טענה כי מסמכים אלה אינם ולא היו מעולם בידיה.
הנתבעים טענו כי לא כך הוא, וכי הם בעצמם היו מתייקים את המסמכים הללו אצל התובעת.
אשוב ואדגיש את הכלל לפיו בית-המשפט רשאי ליתן לבעל דין צו לגילוי ועיון במסמכים 'שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו' והנוגעים לעניין (תקנה 112 לתקנות). התובעת טענה כי מסמכים אלה אינם בידה ולא היו מעולם בידה. כאמור, בשלב מקדמי זה של ההליך אין בית-המשפט בוחן את אמיתות הטענות, ועניין זה עוד תגיע שעתו להתברר בשלב ההוכחות. לפיכך אינני נעתר לחלק זה של הבקשה.
למותר לציין, כפי שכבר נאמר לעיל, שפתוחה בפני הנתבעים הדרך לבקש לזמן לעדות ולהבאת המסמכים את העדים הרלבנטיים (תקנה 178(א) לתקנות).
י. העתקים של דרכון – סעיפים 1נ"א, ס"ב לבקשה
במסגרת סעיפים אלה עתרו הנתבעים ליתן בידם צו לגילוי ועיון בדרכוניהם של מנהל התובעת (מר קנדרו, הנתבע שכנגד 2) ורעייתו (הגב' קנדרו, הנתבעת שכנגד 3).
התובעת טענה כי תדפיס משרד הפנים ובו כל החתימות (כניסות ויציאות מהארץ) נמסר לידי הנתבעים. התובעת צרפה את התדפיסים הללו בתצהירים גם כנספחים לבקשה זו.
לאור נימוקי התובעת – אינני נעתר לבקשת הנתבעים שבסעיפים 1נ"א, ס"ב לבקשה.
י"א. מסמכים המעידים על רכוש, מקרקעין, רכבים, מקומות עבודה: סעיפים 1מ"ח, מ"ט, נ', נ"ב, נ"ג, נ"ט, ס', ס"א, ס"ג, ס"ד לבקשה
במסגרת סעיפים אלה עתרו הנתבעים ליתן בידם צו לגילוי ועיון במפרטים ורשימות המכילים את כל הרכוש, הרכבים, המקרקעין, הצהרות ההון ומקומות העבודה של מר קנדרו ורעייתו הגב' קנדרו משנת 1993 ואילך.
התובעת טענה כי כל המבוקש בסעיפים אלה גולה לנתבעים בתצהיר, וצרפה שוב את התצהירים הרלבנטיים כנספחים לבקשה. התובעת הוסיפה וטענה כי כל מטרת הנתבעים במסגרת בקשותיהם בסעיפים אלה הינה להכביד ולעכב את ההליך שלא לצורך.
סבורני כי בנסיבות העניין אין מקום להיעתר לבקשת הנתבעים שבסעיפים 1מ"ח, מ"ט, נ', נ"ב, נ"ג, נ"ט, ס', ס"א, ס"ג, ס"ד לבקשה.
י"ב. מסמכים הקשורים לנתבע שכנגד מס' 4 – מר חיים דהאן: סעיפים 1ס"ה, ס"ו, ס"ז, ס, ח, ס"ט, ע', ע"ב, על גבי לבקשה
במסגרת הסעיפים הללו עתרו הנתבעים לעיון וגילוי מסמכים שונים (דו"חות בנקאיים, חשבונות בחו"ל, אישורים על תוכניות חיסכון, קופות גמל, מקרקעין, רכבים, רכוש שצבר, כניסות ויציאות לארץ, מקומות עבודה, הצהרות הון וכו') הקשורים לנתבע שכנגד מס' 4 מר חיים דהאן, שהינו דודו של מנהל התובעת.
התובעת התנגדה למסירת המסמכים וטענה לגבי כולם בכלליות כי 'הלה (הנתבע 4 – ע.ג.) סיעודי ואינו מתקשר, לא ניתן לקבל ממנו דבר'. התובעת לא גיבתה טענתה בתצהיר מתאים, או במסמכים רפואיים ואחרים אשר יש בהם לתמוך בטענתה.
לאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך ולאור העובדה שאין בפני את מלוא המידע והחומר הרלבנטי על-מנת ליתן החלטה מתאימה אדון ואחליט בבקשת הנתבעים המפורטות בסעיפים אלה בישיבת קדם המשפט הבאה. על התובעת להגיע לישיבת קדם המשפט הבאה כשהיא מצויידת במסמכים הרפואיים ו/או האחרים הרלבנטיים למצבו הנטען של הנתבע שכנגד מס' 4, מר דהאן.
י"ג. המסמכים המבוקשים בסעיף ע"א – העתקים צילומיים של דרכון עם חותמות כניסה ויציאה של מר דהאן החל משנת 1993
התובעת לא התנגדה למתן צו למשרד הפנים.
סבורני שכאשר מדובר בגילוי ועיון במסמך המצוי בידי בעל הדין עצמו אין כל בסיס להפניית בעל הדין שכנגד (היינו, הנתבעים) לכתת רגליהם למשרד הפנים.
אני מחייב את הנתבע מס' 4, מר דהאן, לגלות לנתבעים את דרכונו או את דרכוניו החל משנת 1993, ולאפשר לנתבעים לעיין בהם, כמבוקש.
י"ד. המסמך המבוקש בסעיף 1 מ"א, רשימת כל העובדים הפיקטיביים. מסמך זה צורף על-ידי התובעת כנספח לבקשה. על שום כך אין עוד צורך במתן החלטה נוספת בעניין זה.
3. רשימת המסמכים אשר התובעת עותרת לגילוי ועיון בהם
א. סעיפים 2א–2ח לבקשה:
התובעת עתרה לגילוי מסמכים שונים להוכחת טענות שונות שהעלו הנתבעים במסגרת כתב הגנתם. לטענת התובעת, הנתבעים הציגו מפרט בלבד ולא את המסמכים עצמם וזאת בניגוד לצו הגילוי שניתן.
באשר לכל המסמכים שלעיל טענו הנתבעים כי "מצ"ב מכתב תשובה", ברם, עיון בנספחים שצורפו לבקשה מעלה כי אין בנמצא "מכתב תשובה" מאת בא-כוח הנתבעים.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי באשר לכל המסמכים המבוקשים הופנתה התובעת ל'דו"ח החקירה שהוגש מטעם ההגנה במסגרת העיקולים הזמניים ובו בין היתר מפרט השיטות והמסמכים המיוחסים לתובעת'.
אם אכן דו"ח החקירה האמור הוגש מטעם הנתבעים במסגרת העיקולים הזמניים הרי שחזקה שהמסמך הומצא לתובעת. לפיכך איני רואה מקום ליתן צו כלשהו בעניין זה. אם המצב שונה – תגיש התובעת בקשה נפרדת בעניין זה ואם אשתכנע כי הטענה לא היתה נכונה – תהיה לכך השלכה לעניין החיוב בהוצאות משפט ושכר-טרחה.
סעיף 2ט' לבקשה
התובעת עתרה לגילוי ועיון בתדפיסי הבנק של כל אחד מהנתבעים בכל בנק בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה.
אני נעתר לבקשה שבסעיף 2ט' ומורה כמבוקש. זאת, בכפוף להסדרת תשלום עלויות הפקת המסמכים וצילומם על-ידי התובעת ישירות מול הבנקים.
4. אחרית דבר
אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
א. כל מקום בהחלטה זו שבו חוייב בעל דין לעשות מעשה כלשהו – עליו לעשותו תוך 30 יום מיום שיקבל העתק מהחלטה זו.
ב. הואיל ואני עומד להורות למזכירות לשלוח העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים עוד היום הרי שאין עוד צורך בקיום הישיבה שנועדה לשימוע ההחלטה ביום 3.9.09 ועל-כן אני מבטל אותה."

5. האם נדרש תצהיר בתמיכה לבקשה לפי תקנה 113 לתקנות סד"א?

ב- ת"א (מחוזי-מר') 08-07-2091[91] נפסק מפי כב' השופט בנימין ארנון:

"החלטה
א. רקע עובדתי, מהות הבקשה, ועיקר טענות הצדדים
1. לפני בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים אשר המבקשים, הם הנתבעים בתובענה, הגישו כנגד המשיבים, אשר הינם התובעים בתובענה. לבקשה זו קדמה החלטה שניתנה ביום 26.4.09 על-ידי כב' הנשיאה, השופטת הילה גרסטל, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים לבצע גילוי מסמכים הדדי תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה.
2. המבקשים מלינים כי על-אף שעוד ביום 17.5.09 הם העבירו לידי המשיבים, בין היתר, בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, הרי שבקשתם זו טרם נענתה. במסגרת הבקשה עותרים המבקשים למתן צו גילוי מסמכים ספציפי בהתייחס לשורת המסמכים הבאים:
א. כל מסמך הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לחובה של חברת פבר בע"מ (להלן: "חברת פבר") לחברת בתי מלון מאוחדים בע"מ (להלן: "חברת בתי מלון מאוחדים") ואופן פרעונו.
ב. כל מסמך הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, למשא-ומתן בין הצדדים בקשר עם חובה של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים והעברת החזקה של מלון מונופול לידי חברת סבונה אנטרפרייזס בע"מ, היא המבקשת 1 בבקשה והנתבעת 1 בתובענה (להלן: "סבונה").
ג. מסמכי הנהלת החשבונות של "מלון מונופול" אשר מעידים על הכנסותיו של המלון מיום 20.9.00 ואילך.
ד. כל התכתובת אשר הוחלפה בין הצדדים לתובענה (ת"א 08-07-2091) אשר במסגרתה הוגשה הבקשה, בין אם עובר לחתימת ההסכמים, אשר נחתמו בין הצדדים לתובענה ביום 20.9.00, ובין אם לאחר מועד זה.
ה. כל התכתובת אשר הוחלפה בין בא-כוח הצדדים במסגרת טיפולם בתובענה, בין אם עובר לחתימת ההסכמים שנחתמו ביום 20.9.00, ובין אם לאחר מועד זה.
(כל המסמכים המפורטים בסעיפי-משנה 1(א) ועד 1(ה) דלעיל יכונו להלן: "המסמכים הספציפיים").
3. המשיבים 1-2 הבהירו למבקשים במכתב מיום 8.6.09 כי תצהיר גילוי המסמכים אשר נשלח על-ידי בא-כוח המשיבים 1-3 מהווה תצהיר גילוי מסמכים גם מטעמם, אולם לא היתה שום התייחסות מצידם לדרישת המבקשים לעיין במסמכים הספציפיים.
המשיבים 3 ו-4 העבירו ביום 26.5.09 תצהיר גילוי מסמכים לידי המבקשים, הביעו נכונות לאפשר למבקשים לעיין במסמכים הנזכרים בתצהירם, אך דחו את בקשת המבקשים לקבלת גילוי ועיון במסמכים המתייחסים לחברת פבר, ולא התייחסו כלל לבקשתם של המבקשים לגילוי ספציפי של מסמכי הנהלת החשבונות של "מלון מונופול".
על-אף שהמבקשים טרחו ופנו שוב אל המשיבים ועמדו על בקשתם לגילוי מסמכים הספציפיים וקבלת אפשרות לעיין בהם – הרי שפנייתם לא נענתה על-ידי המשיבים, וכתוצאה מכך נאלצו המבקשים לפנות בבקשה זו.
4. המבקשים דורשים את גילוי המסמכים הספציפיים מאחר ועל-פי טענתם קיימות מחלוקות בין המבקשת 1 לבין המשיבים בקשר עם חובה של חברת פבר למבקשת 1. לטענת המבקשים, חוב זה של חברת פבר למבקשת 1 הינו חלק בלתי-נפרד מהמערכת ההסכמית שבין הצדדים. בנסיבות אלה אין מנוס אלא להיכבד ולפרט מספר עובדות מהותיות אשר מצאו ביטוין בכתב התביעה ובכתב ההגנה נשוא תובענה זו.
המשיבים 1-4, הם התובעים בתובענה (לעיל, ולהלן: "המשיבים") תבעו את המבקשים בגין הפרות הסכמים אשר נכרתו ביניהם ביום 20.9.00.
המבקשת 1, סבונה, הינה חברה אשר על-פי הנטען בכתב התביעה (ראה סעיף 1.2.3 לכתב התביעה) נמצאת בשליטתו של המבקש 2, מר וליד אבולעפיה (הוא גם הנתבע 2).
5. ביום 20.9.00, לאחר משא-ומתן ממושך, נחתמו בין סבונה לבין המשיבים שני הסכמים נפרדים. האחד נוגע להקצאת מניות בחברת בתי מלון מאוחדים לסבונה, והשני – עניינו מכר מקרקעין.
ההסכם הראשון הינו הסכם משולש בין חברת בתי מלון מאוחדים לבין המשיבים ולבין סבונה לפיו הוסכם בין הצדדים כי חברת בתי מלון מאוחדים תקצה לסבונה מניות בחברת בתי מלון מאוחדים באופן שלאחר ביצוע ההקצאה תהא סבונה בעלת 99.7399% מהמניות הרגילות של חברת בתי מלון מאוחדים, ובעלת 99.99% ממניות היסוד של חברת בתי מלון מאוחדים ומכל יתר הזכויות המתייחסות לחברה זו שיעברו לבעלותה של סבונה בתמורה להזרמת הון והלוואות לחברת בתי מלון מאוחדים (להלן: "הסכם הקצאת המניות").
הכספים נשוא ההלוואות והזרמת ההון לחברת בתי מלון מאחודים היו אמורים להיות מיועדים לפירעון מלוא חובותיה של חברת בתי מלון מאוחדים לבנק הפועלים בע"מ ויתר נושיה.
בהסכם השני הוסכם כי המשיבים ימכרו לסבונה את זכויות הבעלות שלהם במספר נכסי מקרקעין המהווים בניינים בתל-אביב הסמוכים למלון אמבסדור אשר נמצא אותה השעה בבעלות של חברת בתי מלון מאוחדים, וזאת – בתמורה לתשלום סך של 4,260,000 דולר ארה"ב (להלן: "הסכם המכר").
בהתאם להסכם הקצאת המניות, בוצעה ביום 20.9.00 הקצאת המניות לסבונה בחברת בתי מלון מאוחדים באופן שסבונה הפכה לבעלת למעלה מ-99% מהמניות בחברה זו.
מכוח הסכם המכר נרשמו משכנתאות לטובת הבנק הבינלאומי אשר סייע לסבונה במימון רכישת המקרקעין נשוא הסכם המכר.
עסקת מכר המקרקעין דווחה לרשויות המס וסבונה אף קיבלה את החזקה במקרקעין.
במסגרת התביעה תובעים המשיבים את המבקשים בגין הפרות רבות של הסכם המכר, ושל הסכם הקצאת המניות, וכן בגין עילות נוספות המתייחסות למכירת מלאי, ציוד ומוניטין במלון טיילת ומסעדת החאן אשר נכללו במסגרת המקרקעין נשוא הסכם המכר וכן בגין מלאי שנותר במלון אמבסדור. כמו-כן נתבעו המבקשים לשלם למשיב 2, מר שלמה אבישר, שכר ראוי בגין מתן שירותי ייעוץ וניהול העסקים אשר נוהלו על ידו עבור המבקשים. כל התביעות הכספיות האלה הסתכמו במועד הגשת התביעה ביום 9.7.03 בסך (קרן) של 5,247,598 ש"ח.
המבקשים בכתב ההגנה מטעמם כופרים בנאמר בכתב התביעה, בין היתר טוענים המבקשים כי הם לא היו מעוניינים כלל לרכוש מניות בחברת בתי מלון מאוחדים כי אם אך ורק את המקרקעין שבבעלותה. עם זאת, לטענתם, הם נעתרו לבקשת המשיבים בקשר לרכישת המניות, ומאחר וסוכם ביניהם כי התמורה שתשולם על ידם תהיה בשווי המקרקעין, תבוצע בתשלומים בהתאם למועדי הפירעון של חובותיה של חברת בתי מלון מאוחדים, ולא יושתו על סבונה חובות נוספים בהיותה רוכשת המניות של חברת בתי מלון מאוחדים (ראו סעיף 20 לכתב ההגנה).
המבקשים טוענים כי המשיבים הציגו בפניהם מצגים שונים אשר לא ניתן היה לבודקם בפרק הזמן שהוקצב לניהול המשא-ומתן האינטנסיבי שקדם לחתימת החוזים. לטענתם, המערכת ההסכמית שנחתמה ביום 20.9.00 התבססה ברובה על מצגי המשיבים, אך הצדדים הגיעו גם להסכמות נוספות – חלקן בעל-פה וחלקן בכתב, אשר נועדו להשלים את ההסכמים הכתובים (ראו סעיפים 23, 24 ו-25 לכתב ההגנה).
לטענתם, בעוד שהם שילמו למשיבים כ-95% מהתמורה ההסכמית, חדלו המשיבים כבר בשלבים המוקדמים מביצוע חלקם בעסקה ומצגיהם התגלו כמצגי שווא.
לגרסתם, יש להם טענות הגנה ספציפיות טובות כנגד הנטען בסעיפים השונים של כתב התביעה, ומבחינתם – דין התביעה להידחות.
באשר למחלוקת הקשורה בגילוי המבוקש של המסמכים הספציפיים, טוענים המבקשים כי כבר בכתב הגנתם יש התייחסות למחלוקת הנוגעת לחובה של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים.
בהקשר זה ראוי להביא קטעים מכתב ההגנה. בסעיף 17 של כתב ההגנה נאמר כדלקמן:
'17. נושא נוסף עליו דנו הצדדים עובר לחתימה על המערכת ההסכמית, היה העברת החזקה במלון מונופול לידי הנתבעת. אבישר החזיקו בנכס כדיירים מוגנים באמצעות חברה שבבעלותם, חברת פבר בע"מ, אשר היתה בעלת חוב של חברת בתי מלון מאוחדים בע"מ. חובה עמד באותו מועד על סכום של כ-1,300,000 ש"ח וסוכם כי חוב זה ישולם באמצעות העברת התקבולים מניהול המלון מפבר בע"מ לנתבעת, בדרך שתובטח באמצעות שיעבוד רשום. אות להסכמות בקשר עם חב' פבר ניתן למצוא בנספח כג'1 לכתב התביעה בו מוזכר הנושא בסעיף 10.'
ובהמשך לכך, בסעיף 30 של כתב ההגנה נאמר כדלקמן:
'30. כאמור לעיל, התובעים התחייבו להעביר את ההכנסות מניהול מלון מונופול שברח' אלנבי 4 בתל-אביב לידי הנתבעים ובדרך זו לשלם חוב ישן בסך כ-1,300,000 מליון ש"ח (נכון ליום 20.9.2000), אולם הם חדלו מלעשות כן והמשיכו לגרוף את ההכנסות לכיסם, כשאת הוצאות המלון השיתו על הנתבעת על דרך של חיבור פיראטי למלון אמבסדור ממנו משכו קווי חשמל וסולר. הנתבעים יטענו כי יש לקזז סכום זה, בתוספת ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל, מסכום כל פסק-דין שיינתן לטובת התובעים, ככל שיינתן.'
טענת המבקשים כי חברת פבר נמצאת בבעלות המשיבים מוצאת ביטוי גם באמור בסעיף 18 של כתב ההגנה, ובאשר לחוב של חברת פבר קיימת התייחסת גם בסעיף 115 של כתב ההגנה.
המבקשים טוענים כי מנגנון הנאמנות המעוגן בסעיף 5.3.6 להסכם המכר (נספח ב' לכתב התביעה) נועד להבטיח שהמשיבים לא יקבלו שקל עד אשר כל חובות חברת בתי מלון מאוחדים וחובותיהם האישיים של המשיבים הקשורים לחברת בתי מלון מאוחדים, ישולמו במלואם (סעיף 14 של הבקשה).
הם אף מפנים לנספח יב' של הבקשה אשר צורף על ידם אף כנספח ב' של כתב הגנה, אשר מהווה טיוטת הסכם בין חברת פבר בע"מ לבין חברת בתי מלון מאוחדים. לטענתם, בהתאם לסעיף 5 של טיוטה זו, היתה חברת פבר אמורה לפרוע את חובה לחברת בתי מלון מאוחדים מתוך הרווח החודשי אשר היא היתה אמורה להפיק מהפעלת "מלון מונופול".
לדבריהם, גם נספח יג' של הבקשה תומך בגרסתם לפיה חובה של חברת פבר היווה חלק מהמשא-ומתן שבין הצדדים. בנוסף לכך, הם מבהירים כי גם בסעיף 38 ובנספח "ה" של כתב ההגנה יש התייחסות להסכמי חברת פבר ולמסמכי שיעבוד ומשכון תקבוליה לטובת חברת בתי מלון מאוחדים.
לאור האמור טוענים המבקשים בסעיף 22 של הבקשה כי רווחי "מלון מונופול" עומדים במרכז סלע המחלוקת שבין הצדדים, כמו גם היקף החוב של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים, וטענת הקיזוז שטוענת המבקשת כלפי המשיבים עקב אי-פירעונו של חוב זה.
לפיכך סבורים המבקשים כי יש להורות למשיבים לגלות להם את כל המסמכים הספציפיים, ולאפשר להם לעיין בכל אלה, הואיל ולא יכול להיות ספק לגבי הרלבנטיות של המסמכים האלה למחלוקות הנובעות מכתב התביעה וכתב ההגנה.
המבקשים לא תמכו בקשתם בתצהיר הואיל ולדבריהם כל טענותיהם נתמכות במסמכים שצורפו לבקשה או מכתבי בי-דין הנמצאים בפני בית-המשפט.
6. בתגובה לבקשה טוענים המשיבים 1-2 כי תצהיר גילוי המסמכים אשר ניתן על-ידי המשיב 4, עורך-דין דן אבישר (להלן: המשיב 4), נעשה בשם כל המשיבים הואיל ומשיב זה היה נציגם והוא הבקיא ביותר בנושא התובענה בהיותו עורך-דין במקצועו.
לתגובתם צורף תצהיר נוסף מטעמו של המשיב 4, במסגרתו אף מביעים המשיבים רצונם כי יינתן צו עיון הדדי במסמכים שפורטו בתצהירי גילוי המסמכים שהוחלפו על-ידי הצדדים.
בנוסף לכך טוענים המשיבים כי הבקשה כוללת טענות עובדתיות רבות שלא נתמכו בתצהיר, וכי יש בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. כמו-כן טוענים המשיבים, כמפורט בסעיף 7 של תצהירו של המשיב 4, כי חברת פבר איננה כלל צד לתובענה, כי חברת פבר לא נמכרה למבקשים ולא מכרה להם דבר, וכי אף זכות הדיירות המוגנת של חברת פבר ב"מלון מונופול" לא נמכרה למבקשים. המשיבים 1-2 מוסיפים וטוענים כי החוב הנטען על-ידי המבקשים בבקשתם היה חוב של חברת פבר כלפי חברת בתי מלון מאוחדים שאף היא איננה צד לתובענה, וכי בהתאם לסעיף 7.1.3 של הסכם הקצאת המניות (נספח "2" לתצהירו של המשיב 4), החוב הנ"ל של חברת פבר הומחה למשיבים ורק הם זכאים לתבוע אותו מחברת פבר.
כפועל יוצא מכל הטיעונים האלה, ובמיוחד מאחר ולטענתם חברת פבר איננה צד לתובענה ואיננה קשורה למחלוקת שבין הצדדים – יש לדחות את הבקשה כנגדם.
7. גם המשיבים 3-4 טוענים, במסגרת תגובתם-לבקשה, כי המבקשים לא צירפו כל תצהיר לתמוך בעובדות שעליהן מבוססת הבקשה. בין היתר הם טוענים כי מאחר וחברת פבר איננה צד לתובענה היה על המבקשים לפרט בתצהיר מה הקשר שלה לתובענה.
לגרסתם, הבקשה כוללת טענות עובדתיות הדורשות הוכחה. כך למשל טענת המבקשים כי המבקשת 1 לא היתה מעוניינת לרכוש חברה, לא כל שכן חברה מרובת נושים והפסדים אלא רק את המקרקעין שבבעלותה". כך גם לגבי טענת המבקשים בדבר הצורך בהקמת מנגנון נאמנות, אי-העברת כספים למשיבים עד לפירעון מלוא חובותיהם של חברת בתי מלון מאוחדים וחובותיהם האישיים של המשיבים לחברה זו, וכך גם לגבי הטענה כי 'סוכם בין הצדדים כי חוב זה ישולם באמצעות העברת התקבולים מניהול מלון מונופול למבקשת 1, בדרך שתובטח באמצעות שיעבוד רשום' (ראה סעיפים 8-15 לתגובת המשיבים 3-4).
בנוסף לכך טוענים המשיבים 3-4 כי טיוטת ההסכם אשר צורפה כנספח יב' של הבקשה מהווה "פיסת נייר" שאינה חתומה על-ידי מי מהצדדים, שאין לה כל זכר בכתבי בי-הדין והצדדים הכתובים ב"פיסת הנייר" אינם כלל וכלל צדדים בתובענה.
בנסיבות אלה, טוענים המשיבים 3-4 כי בהיעדר תצהיר לא יהיה זה ראוי ונכון להתייחס לתשתית עובדתית שלא הוכחה.
לגופם של דברים חולקים המשיבים על טענת המבקשים לפיה 'רווחי מלון מונופול עומדים במרכז סלע המחלוקת בין הצדדים' שכן לגרסתם 'לא מרכז ולא סלע, אפילו לא אבן חצץ. מדובר בטענת הגנה צדדית ושולית, מלאכותית, מופרכת, הזויה ואפסית, אשר הנתבעים הפריחו לחלל האוויר, והכל על-מנת לדחות, לסבך, לעכב ולנפח לשווא את התיק על-מנת לדחות את הקץ, וזאת בעקבות החלטת בית-המשפט הנכבד מיום 26.4.09.' (ראה סעיף 19 לתגובת המשיבים 3 ו-4)
בהמשך לכך חוזרים המשיבים 3-4 על טענותיהם של המשיבים 1-2 המפורטות גם בסיפא של סעיף 6 דלעיל של החלטה זו.
8. בתשובת המבקשים לתגובותיהם של המשיבים מאשרים בפתח הדברים כי הבקשה הוגשה בטעות בתיק 08-07-2108 אך אכן יש לראותה כאילו הוגשה בתיק 08-07-2091. בהמשך לכך הם מגיבים לטענת המשיבים בדבר היעדר תצהיר וטוענים כי אין חובה לתמוך בתצהיר בקשה לגילוי מסמך ספציפי.
לדבריהם, כל טענות המבקשים המפורטות בבקשה עולות מכתבי הטענות המונחים לפני בית-המשפט, ולמניעת ספק הם טוענים כי הקפידו להפנות לסעיפים הספציפיים של כתב ההגנה וכתב התביעה לשם ביסוס טענותיהם.
בנוסף לכך טוענים המבקשים כי אותה "פיסת נייר" הינה למעשה נספח ב' של כתב ההגנה אשר הוגש על ידם, כך שטענת המשיבים כי למסמך זה אין כל זכר בכתבי בי-הדין אינה נכונה בעליל (ראה סעיף 10 לתשובת המבקשים).
לטענתם, כמפורט בסעיף 12 של תשובתם, חובה של חברת פבר היווה חלק מהותי במשא-ומתן שנוהל בין הצדדים שכן על המשיבים היה לפרוע את החובות לחברת בתי מלון מאוחדים, ובכלל זה גם את חובה של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים.
בנסיבות אלה הם טוענים כי יש היגיון רב בטענתם שהמשיבים לא זכאים לכספים הנתבעים על ידם בשים-לב לחוב הנ"ל של חברת פבר.
בנוסף לכך, טוענים המשיבים כי אין צורך בתמיכה של תצהיר מטעמם לאמור בבקשה הואיל וטענותיהם עולות גם מכתבי בי-הדין אשר בפני בית-המשפט.
באשר לטענת המשיבים כי אין להיענות לבקשה מאחר וחברת פבר אינה צד לתובענה – עונים המשיבים כי ההלכה הפסוקה קובעת כי מסמכים הנמצאים ברשותה או בשליטתה של חברה הנמצאת בבעלותו המלאה של בעל דין נחשבים כמסמכים הנמצאים ברשותו ובשליטתו של אותו בעל דין ולפיכך ראוי ליתן צו לגילוי מסמכים אף אם אלה מוחזקים על-ידי אותה חברה הנשלטת על-ידי בעל הדין. בהקשר זה מצרפים המבקשים תדפיס של רישום בעלי המניות בחברת פבר אשר הופק על-ידי משרד רשם החברות וצורף כנספח 1 של כתב התשובה אשר הוגש על-ידי המבקשים (להלן: תדפיס רשם החברות).
באשר לנושא העיון במסמכים שכבר גולו מבהירים המבקשים כי נושא העיון ההדדי במסמכים שגולו על-ידי בעלי הדין כבר הוסדר בהסכמה בין הצדדים לתובענה ולכן אין בית-המשפט נדרש לדון בנושא זה.
ב. דיון והכרעה
(1) האם נדרש תצהיר בתמיכה לבקשה לפי תקנה 113 לתקנות סד"א?
9. תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת בזו הלשון:
'בית-המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו.'
הפכתי והפכתי בלשון התקנה אך לא מצאתי בסיס לטענת המשיבים בדבר קיומה של דרישה המוטלת על המבקש גילויו של מסמך ספציפי לתמוך בקשתו זו בתצהיר מטעמו. יפים לכך דבריו של כב' השופט אורי גורן בספרו: 'בקשה למתן צו לגילויו של מסמך פלוני אינה צריכה להיתמך עוד בתצהיר על-פי תקנה 113 לתקנות' (אורי גורן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שמינית, התשס"ה-2005) 187). אומנם, בתקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, אשר קדמו לתקנות סדר הדין האזרחי הנוכחיות, אכן נכללה דרישה לצירוף תצהיר לבקשה לגילוי מסמך ספציפי, אולם ב תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר החליפה את תקנה 124 הנ"ל, לא נכללת יותר הדרישה לצרף תצהיר שכזה.
במקרה הנוכחי אכן המבקשים לא תמכו בקשתם לגילוי המסמכים הספציפיים בתצהיר מטעמם. אולם עיון בבקשה עצמה מעלה כי היא נסמכת על מסמכים שצורפו על-ידי הצדדים לכתבי הטענות ו/או הוחלפו ביניהם במסגרת הליכי הביניים שהתקיימו עד עתה. מבחינה זו יש ממש בטענת המבקשים כי די בצירופם של מסמכים אלה כדי לבסס טענותיהם בדבר הרלבנטיות של המסמכים הספציפיים לבירור המחלוקות נשוא התובענה.
למסמכים שצורפו על-ידי המבקשים צורף מסמך חדש שלא צורף לכתבי הטענות ולא הוחלף בין הצדדים במסגרת הליכי הביניים. מסמך זה הינו תדפיס רשם החברות של בעלי המניות של חברת פבר בע"מ אשר צורף כנספח 1 לתשובת המבקשים לתגובות המשיבים לבקשה. צירופו של מסמך זה נועד לתמוך בגרסת המבקשים, כפי שכבר פורטה בכתב ההגנה, בדבר היותה של חברת פבר בבעלות המשיבים.
מאחר והוגשה בקשה מטעם המשיבים 3-4 להוצאתו של מסמך זה (נספח 1 לתשובת המבקשים) מתיק בית-המשפט – אתייחס לכך גם בהמשך הדברים.
(2) שאלת הרלבנטיות של ה"מסמכים הספציפיים"
10. הפסיקה פירשה את דרישת הרלבנטיות בהקשר של גילוי מסמכים מתוך מגמה מרחיבה. כך נפסק כי חובת הגילוי מתפרשת גם על מסמכים אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה, ודי בשלב גילוי המסמכים להצביע על כך כי למסמך עשויה להיות רלבנטיות בהמשך ההליך. בית-המשפט העליון סיכם הלכה זו ב- רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60:
'גילוי מסמכים משתרע על כל 'המסמכים הנוגעים לעניין הנדון' (תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה. ... הרלבנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלבנטי. לעומת זאת מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו. ... ודוק: לעיתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד, דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה "דיג" אסור: "'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא-אם-כן כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת. ואילו מסמכים מזיקים או מועילים, לצורך המשפט התלוי ועומד, שייכים לעניין, והחיפוש אחריהם אינו 'דיג'.'
על יסוד הלכה זו נקבע כי כאשר הטענה אותה מבקש בעל הדין להוכיח באמצעות גילוי המסמכים אינה "חסרת שחר" אין לומר שמדובר במסמך בלתי-רלבנטי (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 25.12.07), פסקה 3).
11. המבקשים גורסים כי חובה של חברת פבר הינו חלק מהותי במשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים ולטענתם המשיבים התחייבו לגרום לכך שחברה זו תפרע את חובה לידי לחברת בתי מלון מאוחדים אשר נרכשה על-ידי המבקשים מהמשיבים. לגרסתם, המבקשת 1 לא היתה מעוניינת לרכוש חברה הנושאת הפסדים כי אם אך ורק את המקרקעין שבבעלותה (ראה סעיף 20 לכתב ההגנה). בהתבסס על טענה זו עותרים המבקשים לגילוי המסמכים הספציפיים המתייחסים גם לחובה של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים, הואיל ולפי גרסתם – חוב זה הינו רלבנטי לצורך בירור המחלוקות נשוא התובענה. המבקשים סבורים כי חוב זה היווה חלק בלתי-נפרד מהמערכת ההסכמית שבין הצדדים ולכן אי-פירעונו מזכה אותם בזכות לקזז את סכומו מיתרת חובותיהם למשיבים.
לשם ביסוס טענתם מפנים המבקשים לסעיפים 17 ו- 30 של כתב ההגנה מטעמם שם נטענה על ידם, בין היתר, טענת קיזוז. אכן עיון בסעיף 17 לכתב ההגנה מעלה כי לגרסת המבקשים, עובר למערכת ההסכמית שבין הצדדים החזיקו המשיבים כדיירים מוגנים בבניין שבו נוהל על ידם "מלון מונופול" וכי חברת פבר היתה בעלת חוב אשר הסתכם בסך של כ-1,300,000 ש"ח לחברת בתי מלון מאוחדים באותו מועד רלבנטי. המבקשים אף צירפו לכתב הגנתם את טיוטת ההסכם שבין חברת פבר לבתי מלון מאוחדים (נספח ב' של כתב ההגנה) ולטענתם – המשיבים סירבו להמציא הערות לגביה ואף סירבו לחתום על נוסחו, שלא בתום-לב.
משכך, לטענת המבקשים, אחראים המשיבים לפירעון חובה של חברת פבר הנמצאת בבעלות המשיבים לחברת בתי מלון מאוחדים, ואי-פירעונו של חוב זה מקנה למבקשים זכות לקזז את סכומו מסכום התביעה שהוגשה כנגדם על-ידי המשיבים.
כנגד טיעון זה טענו המשיבים בתגובותיהם כי סעיף 7.1.3 של הסכם הקצאת המניות אשר צורף כנספח 2 לתצהירו של המשיב 4 קבע כי החוב הנ"ל של חברת פבר אל חברת בתי מלון מאוחדים הומחה אליהם, וכי רק הם, המשיבים, זכאים לתבוע אותו מחברת פבר.
נוסחו של סעיף 7.1.3 של הסכם הקצאת המניות קובע כדלקמן:
'כל הסכומים אשר יגיעו לחברה בגין פעילות שוטפת שמקורה טרם מועד ההשלמה, ייזקפו לזכות בעלי המניות לצורך התחשבנות. היה הסכום שהועבר לחשבונות הבנק על-פי סעיף 4.3.1 לעיל גבוה מיתרת החובה הנכונה בחשבונות הבנק האמורים, ייזקף ההפרש גם כן לזכות בעלי המניות.'
בהקשר זה ראוי לציין כי סעיף 4.3 של טיוטת ההסכם המצורפת כנספח יב' של הבקשה (ואשר צורף גם כנספח ב' של כתב ההגנה) קובע כדלקמן:
'הואיל וידוע לחברה כי המקור היחידי לפירעון החוב המשוערך הינו רווחי חברת פבר מהפעלת המלון, מוסכם כי בכל מקרה לא יעלה התשלום החודשי על הרווח של פבר מהפעלת המלון בחודש הקודם למועד התשלום.'
12. אני סבור כי סעיף 7.1.3 של הסכם הקצאת המניות אינו מתייחס בצורה מפורשת לחובה של חברת פבר כלפי חברת בתי מלון מאוחדים. בסעיף זה נאמר כי כל הסכומים אשר יגיעו לחברת בתי מלון מאוחדים בגין פעילות שוטפת שמקורה טרם מועד ההשלמה, ייזקפו לזכות בעלי המניות (קרי: המבקשים – ב.א.) לצורך התחשבנות, וכי גם את ההפרש שינבע מסכומים עודפים שיועברו לחשבונות הבנק על-פי האמור בסעיף 4.3.1 של הסכם זה יש לזקוף לטובת המשיבים. אולם, המשיבים לא פירטו בתגובתם-לבקשה מה הן תוצאותיה של אותה התחשבנות כספית הנובעת מהאמור בסעיף זה של הסכם הקצאת המניות, ואינם מראים, ולו לכאורה, כי אכן חובה של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים נפרע או הומחה אליהם.
יתר-על-כן: סעיף 7.1.2 של הסכם הקצאת המניות מבהיר במפורש כי:
'יתרת החיובים השוטפים של החברה (קרי: חברת בתי מלון מאוחדים – ב.א.), ככל שקיימים, שמקורם טרם מועד ההשלמה, יחולו וישולמו על-ידי בעלי המניות.'
למקרא סעיף זה משתמע לכאורה כי המשיבים נטלו על עצמם חבות אישית לפרוע את החיובים השוטפים של חברת בתי מלון מאוחדים במסגרת ההתחשבנות המפורטת בסעיף 7 של הסכם הקצאת המניות ואשר על-פי האמור בסעיף 7.1 של הסכם זה, כוללת אף התחשבנות אשר הצדדים היו אמורים לערוך לאחר מועד ההשלמה בהתחשב גם ב'סכומים המגיעים לחברה (קרי: בתי מלון מאוחדים – ב.א.) מצדדים שלישיים בגין פעילותה השוטפת'.
בסעיפים 17, 18, 20 ו- 30 של כתב ההגנה טוענים המבקשים גרסה עובדתית היוצרת מחלוקת מהותית בגין החוב של חברת פבר. משטענו המבקשים בכתב ההגנה ובמסגרת הבקשה כי חברת פבר נמצאת בבעלותם של המשיבים (ראה לעניין זה גם האמור בסעיפים 15 ו-17 של הבקשה) – עובדה שלא הוכחשה על-ידי המשיבים בתגובותיהם לבקשה – ומאחר ולפי גרסתם של המבקשים חברת פבר היתה אמורה לפרוע חוב זה מתוך הכנסותיה מתפעול "מלון מונופול" – עובדה שנטענה הן בסעיפים 17 ו-18 של כתב ההגנה והן בסעיפים 16, 20-22 של הבקשה ובנספח ב' של כתב ההגנה – אני מוצא כי גילויים למבקשים על-ידי המשיבים של המסמכים הספציפיים הינו רלבנטי לבירור המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים לתובענה, ויהיה בכך כדי לסייע לבית-המשפט בחקר האמת.
בנסיבות אלה אני סבור כי עלה בידי המבקשים להוכיח לכאורה דבר קיומה של מחלוקת ממשית בין הצדדים לנוכח האמור בכתב התביעה ובכתב ההגנה, ובכלל זה אף באשר לטענת הקיזוז של החוב הנטען על-ידי המבקשים כלפי המשיבים בגין אי-פירעון חובה של חברת פבר כלפי חברת בתי מלון מאוחדים. מסיבה זו אני סבור כי גילוים של המסמכים הספציפיים, לרבות אלה המתייחסים לחובה של חברת פבר לחברת בתי מלון מאוחדים ולרבות המסמכים המבוקשים בקשר ל"מלון מונופול" – הינו רלבנטי לבירור התובענה שבפני.
(3) האם ניתן לחייב חברה הנמצאת בשליטת בעל-דין בצו לגילוי מסמכים?
13. הלכה פסוקה היא כי מסמכים הנמצאים ברשותה או בשליטתה של חברה הנמצאת בבעלותו המלאה של בעל דין נחשבים כמסמכים הנמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין, ולפיכך יש להורות על גילוי אותם מסמכים הנמצאים ברשות החברה אף אם אותה החברה עצמה איננה צד להליך אשר במסגרתו מתבקש צו גילוי המסמכים. בית-המשפט העליון אף הדגיש בהקשר זה כי בנסיבות בהן החברה נמצאת בשליטתו המלאה של בעל הדין אין להימנע מן הגילוי בשל החשש לפגיעה באינטרס שלה (ראו: רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ' רוכביץ ישראל, פ"ד מט(5) 793, 795). הלכה זו הורחבה לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון ב- רע"א 11126/08 לב לבייב נ' עזי רפאלי ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 7.5.09), שם קבע כב' השופט א' גרוניס כי 'דרישה זו מתקיימת גם כאשר מדובר במסמכים הנמצאים ברשות חברה שהיא בשליטת בעל הדין, וזאת אף אם החברה אינה בבעלותו המלאה' (סעיף 6)
14. במהלך כתיבתה של החלטה זו הובאה לעיוני בקשה חדשה אשר הוגשה על-ידי המשיבים 3-4 שעניינה הוצאת מסמך אשר "הוחדר" (כהגדרתם) על-ידי המבקשים במסגרת תשובתם לתגובות המשיבים לבקשה. המסמך המדובר הינו תדפיס רשם החברות מיום 12.7.09 המפרט, בין היתר, את שמותיהם של המשיבים כבעלי המניות היחידים וכדירקטורים היחידים של חברת פבר. למען הדיוק אציין כי המשיב 4 נמנה אך ורק על בעלי המניות בחברת פבר אך איננו נמנה על הדירקטורים שלה.
המשיבים 3-4 טוענים בבקשתם זו כי הנספח הנ"ל, דהיינו – תדפיס רשם החברות, אינו נתמך בתצהיר ולפיכך יש להוציאו מתיק בית-המשפט. בנוסף לכך, נטען על ידם כי מסיבה זו יש אף למחוק את סעיפים 12, 15 ו-16 לתשובת המבקשים, אשר כלולים בהם טענות עובדתיות שלא הוכחו. עוד טוענים המשיבים בבקשתם זו כי 'אין לאפשר למבקשים לצרף ראיות לתשובתם בצורה סתמית'.
המשיבים 3-4 אף מציינים בבקשתם כי הבקשה מוגשת גם על דעתו של בא-כוח המשיבים 1-2.
בפתח הדברים אציין כי אין מדובר בטענה חדשה המועלית על-ידי המבקשים במסגרת תשובתם לתגובות המשיבים. עוד בסעיפים 17, 18, 20, 30 של כתב ההגנה פירטו המבקשים שורה של עובדות ובין היתר את העובדה שחברת פבר נמצאת בבעלות המשיבים (המוגדרים בשם "אבישר" בסעיף 10 של כתב ההגנה), וכן את טענת הקיזוז הנטענת על ידם.
בבקשה לגילוי המסמכים הספציפיים חזרו המבקשים וטענו במפורש, כמפורט בסעיפים 15 ו- 17 של הבקשה, כי חברת פבר נמצאת בבעלותם של המשיבים. המבקשים אף פירטו הן בכתב ההגנה (בסעיף 17) והן בבקשה, כי חובה של חברת פבר היה אמור להיות משולם מתוך הכנסותיה בגין תפעול "מלון מונופול". המבקשים אף פירטו כי הוסכם בין הצדדים שסכום ההחזר החודשי של חברת פבר לא יעלה על רווחיה מהפעלת "מלון מונופול" בחודש הקודם למועד התשלום הרלבנטי.
באשר לעובדת הימצאותה של חברת פבר בבעלות ובניהול של המשיבים לא קיימת כל מחלוקת בין הצדדים. שכן עובדה זו לא הוכחשה כלל על-ידי המשיבים בתגובותיהם לבקשה, וממילא ברור שמדובר בעובדה המצויה בידיעתם. משכך, לא ניתן לומר כי צירופו של תדפיס רשם החברות לתשובתם של המבקשים העמיד את המשיבים בפני טיעון חדש ומפתיע שלא ניתנה להם ההזדמנות להתגונן מפניו. ממילא ברור גם כי מאחר שנטען מלכתחילה על-ידי המבקשים במסגרת כתב ההגנה והבקשה כי חברת פבר נמצאת בבעלותם של המשיבים הרי שאין מדובר בצירוף ראיה סתמית כנטען על-ידי המשיבים.
בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להעביר הבקשה לתגובת המבקשים הן ביחס להוצאת תדפיס רשם החברות מתיק בית-המשפט, והן ביחס לבקשתם הנוספת של המשיבים למחוק את סעיפים 12, 15 ו- 16 של תשובת המבקשים לתגובות המשיבים לבקשה. בסעיף 12 של הבקשה מציינים המבקשים טענותיהם בדבר היות חובה של חברת פבר חלק מהותי במשא-ומתן שקוים בין הצדדים. על-פי טענתם של המבקשים – היה על המשיבים לפרוע את החובות לחברת בתי מלון מאוחדים מאחר וסבונה לא היתה מעוניינת לרכוש חברה מפסידה (דהיינו, את חברת בתי מלון מאוחדים) אלא רק את המקרקעין שבבעלותה. טענה זו, כמו גם טענת הקיזוז המבוססת עליה, מפורטות בכתב ההגנה. דברים אלה חלים גם לגבי האמור בסעיפים 15 ו-16 של הבקשה הואיל ולנאמר בסעיפים אלה קדמו הדברים המפורטים בכתב ההגנה אשר הוגש על-ידי המבקשים.
לשם ההמחשה בלבד אציין כי סעיף 15 של הבקשה פותח במילים: 'בהתאם לכך, וכפי שצויין בכתב ההגנה מטעם המבקשים (סעיף 17 לכתב ההגנה) ...'. כלומר: המבקשים בחרו לסמוך בקשתם על הנטען על ידם מלכתחילה בכתב הגנתם.
הואיל וכך הם פני הדברים הרי שאף אם ראוי היה כי תדפיס רשם החברות היה מצורף מלכתחילה לבקשתם של המבקשים הרי שבהיעדר הכחשה מצד המשיבים לטענה בדבר היותם בעלי חברת פבר, וממילא לנוכח העובדה שלא קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי עובדה זו – אין בצירוף תדפיס רשם החברות שהינו מסמך רשמי המהווה הוכחה לכאורה לתוכנו כדי להקנות יתרון דיוני או ראייתי בלתי-מוצדק למבקשים.
כפועל יוצא מכך, ומאחר ואני סבור כי במקרה הנוכחי האינטרס הגלום בחקר האמת ועשיית הצדק מצדיקים כי יובאו בפני בית-המשפט כל המסמכים הרלבנטיים למחלוקות נשוא התובענה על-מנת שתעמוד בפניו התמונה במלואה, אני סבור כי מן הראוי לחייב את המשיבים לגלות בתצהיר מטעמם מהם המסמכים הספציפיים המצויים ברשותם או בשליטתם מאחר וכבר קבעתי כי אלה רלבנטיים למחלוקות נשוא התובענה.
מבחינה זו מן הראוי לקבוע כי בכל הנוגע למסמכים הספציפיים נשוא הבקשה הרי שיש להתייחס אליהם כאל מסמכים הנמצאים ברשותם, בחזקתם או בשליטתם של המשיבים אף אם באופן פורמלי הם מתייחסים לחברת פבר הנמצאת בבעלותם ובשליטתם של המשיבים, ואף אם הם מתייחסים לניהולו של "מלון מונופול" על-ידי חברת פבר.
ג. סיכום ומסקנות
15. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט בזאת כדלקמן:
א. הנני מקבל את הבקשה ומורה למשיבים לגלות בתצהיר מטעמם את כל המסמכים הספציפיים המפורטים בסעיפים 2.1 עד 2.5 של הבקשה, וכן לאפשר למבקשים לעיין בכל המסמכים האלה, וכל זאת – בתוך 30 ימים אשר ימנו מהיום.
ב. בנסיבות העניין, ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי בהחלטה זו ובנימוקיה, הנני פוסק בזאת כדלקמן:
(1) המשיבים 1 ו-2, שניהם ביחד לחוד, ישלמו למבקשים הוצאות משפט בגין בקשה זו, ובכלל זה שכר-טרחת עורך-דין, בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.
(2) המשיבים 3 ו-4, שניהם ביחד ולחוד, ישלמו למבקשים הוצאות משפט בגין בקשה זו, ובכלל זה שכר-טרחת עורך-דין, בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת סכום השווה למע"מ כדין."

6. היקף הליכי הגילוי הנהוגים במסגרת המרצת פתיחה הוא מצומצם בהשוואה להיקף הנהוג בתביעה אזרחית רגילה

ב- ה"פ (מחוזי-ת"א) 1147/09[92] נפסק מפי כב' הרשם אבי זמיר:

"החלטה
לפניי מספר בקשות לגילוי ועיון במסמכים, שהוגשו במסגרת תובענת המבקשות לביטול פסק הבוררות מיום 31.12.08, שניתן על-ידי הבורר הנכבד עורך-דין ד"ר ישראל לשם.
עילת הביטול – נגיעה אישית וניגוד עניינים נטענים שבהם היה נתון הבורר הנכבד במסגרת הליך הבוררות. על-פי הנטען, אלו נובעים מכך, שבמהלך שנת 2007 ותוך כדי ניהול הליך הבוררות, נטל על עצמו משרדו של הבורר הנכבד את ייצוגו בישראל של קבוצת מממנים שרוכזה על-ידי בנק ההשקעות האמריקאיBear Stearns, אשר במסגרתה רכשה קרן ההשקעות בנדל"ן האמריקאית בלקסטון את הבעלות והשליטה ברשת הילטון (אשר המשיבות ביניהן). על-פי הנטען, במסגרת עסקת בלקסטון-הילטון התחייבה קבוצת המממנים הזרה להעמיד אשראי רחב היקף לרשת הילטון, המסתכם בלמעלה מעשרים מיליארד דולר. להבטחת החזר ההלוואה התחייבו חברות הנמנות על רשת הילטון, בין היתר, לרשום בטוחות על נכסי רשת הילטון, לרבות על זכויות של רשת הילטון לקבלת כספים, לטובת קבוצת המממנים ולצורך החזרת האשראי.
בהתאם לכך, טענו המבקשות, כי לקבוצת המממנים, כלקוחות של משרד הבורר הנכבד, היה אינטרס ברור ביציבותה וחוסנה הכלכלי של רשת הילטון, שכן כל סכום שמועבר לקבוצת הילטון מחזק את אפשרותה להשיב את החוב לקבוצת המממנים המיוצגים על-ידי הבורר הנכבד.
המבקשות טענו, כי פסק הבוררות נשוא התובענה, המחייבן בתשלום סכום של 20,000,000$ למשיבות, משרת אינטרס של לקוחות משרד הבורר הנכבד, שהם נושי הילטון.
כידוע, היקף הליכי הגילוי הנהוגים במסגרת המרצת פתיחה הוא מצומצם בהשוואה להיקף הנהוג בתביעה אזרחית רגילה.
בהקשר זה, נקבע ב- רע"א 2284/05 רגומי 1978 בע"מ נ' שלוס ואח', תק-על 2005(2) 2507 (22.5.05):
'אף אם הזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם בהליך של המרצת פתיחה מצומצמת לעומת זו הקיימת בתביעה רגילה, אין לקבל את העמדה כי המבקש מנוע לחלוטין מעשות שימוש בכלי זה. בפסיקה הובעה הגישה, כי עצם קיומה של מחלוקת עובדתית אינו פוסל את האפשרות לניהול ההליך בדרך של המרצת פתיחה, ובלבד שהמחלוקת אינה מסובכת יתר על המידה. בהתחשב בכך, רשאי בית-המשפט הדן בהמרצת פתיחה להתיר הבאת ראיות נוספות מעבר לתצהירים ואף להעיד עדים, כל עוד מספרם אינו מוגזם (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט(2) 233, 239). בין יתר האמצעים שניתן לנקוט על-מנת לייעל את בירור העובדות מצויים הליכי הגילוי והעיון, המוסדרים בתקנות 112-122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנות אלו חלות לגבי כל סוגי התובענות, לרבות המרצת פתיחה, ולא רק לגבי תביעה רגילה, משלא נכללה בהן כל הגבלה בעניין זה (ראו ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד מח(3) 749, 790; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה, ש' לוין, עורך) 438-439).'
הבקשה הראשונה, מבחינה כרונולוגית, היא בש"א 6782/09, בקשת המבקשות למתן צו גילוי ועיון של המסמכים המופיעים במכתב הדרישה מיום 3.3.09 (נספח א' לבקשה). בתגובתן, מתנגדות המשיבות לגילוי המבוקש, מהטעם שהמרצת הפתיחה אינה ההליך הראוי לגילוי נרחב מעין זה המבוקש במכתב הדרישה, מה גם שחלק מהמסמכים אינם רלבנטיים או שהם כוללים סודות מסחריים, בחלקם גם של צדדי ג'.
כשבוע לאחר מכן, הגישו המשיבות את בש"א 7349/09, שגם עניינה גילוי ועיון במסמכים המופיעים במכתב הדרישה שהן שלחו למבקשות ביום 11.3.09 (נספח א').
בתגובתן, טוענות המבקשות, כי על-מנת לייעל את ההליכים המקדמיים, היא מסכימה למתן צו גילוי הדדי. המבקשות מסייגות הסכמה זו בכך שמסמכים שגילויים עלול להעלות טענה של העברת מידע פנים בחברות ציבוריות, יועברו לידי הצדדים תוך התחייבות מצד כל העוסקים בעניין, שלא לבצע פעולות בניירות ערך של החברות נשוא המסמכים המועברים, בהתאם להוראת סעיף 52ב לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, וכן בכפוף לכך שמסמכים הכוללים נתונים כספיים אשר בהם גלומים סודות מסחריים, יועברו לאחר מחיקת הנתונים, וככל שתעלה דרישה לחשיפת נתון ספציפי מסויים, תימסר הסוגיה להכרעת בית-המשפט.
המבקשות מבהירות, כי ככל שהמשיבות תבענה התנגדות לגילוי המסמכים המבוקשים, הרי שמדובר בחוסר הדדיות בלתי-מוצדק, והן מבקשות לקיים דיון בנושא על-מנת להוכיח את חוסר הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים.
בתשובתן לתגובה, טוענות המשיבות, כי המבקשות למעשה מסכימות לבקשת הגילוי, כך שאין שום מניעה להיעתר לה.
במסגרת בש"א 10567/09 עותרות המבקשות לחייב את המשיבות בגילוי הסכם מימון שנערך בין הקונסורציום הבנקאי בראשותו של בר-בטרנס לבין קרן בלקסטון, וכן להורות למשיבות להבהיר האם הן היו צד להסכם המימון, מסווגות כ-Borrower Party או שיעבדו נכסים או זכויות כבטוחה להחזרת האשראים נשוא הסכם המימון. המבקשות טוענות, כי במהלך הדיון מיום 2.4.09 הביע בא-כוח המשיבות את הסכמתו לבדיקת הסוגיה ולמסירת הודעה למבקשות בדבר תוצאותיה.
בתגובתן, טוענות המשיבות, כי הן הסכימו לבצע את הבירור המבוקש לגבי המסמך האמור, בכפוף לכך שגילוי זה ימצה את הליך הגילוי מצידן, ומאחר שהמבקשות הגישו בקשה עצמאית לגילוי שורה של מסמכים, אשר הסכם המימון בכללן, ולא חזרו בהן מהבקשה האמורה, הרי שהסכמתן המותנית אינה מקבלת ביטוי מעשי.
ראשית, מתקבל הרושם שעד כה לא הושגה הסכמה מגובשת בין הצדדים לגבי הליכי הגילוי – המבקשות אינן מסכימות לגילוי הדדי של מסמכים, והמשיבות, מצידן, אינן מסכימות לגילוי הסכם המימון כל עוד עומדת על כנה בקשה רחבה בהיקפה, לגילוי מסמכים, שהוגשה מטעם המבקשות (אשר גם לה הן מתנגדות).
שילוב הדברים מוביל לכך שאין טעם פרקטי ב- בש"א 10567/09, אשר "נבלעת" במסגרת בש"א 7349/09, למעט הרכיב של מתן הבהרה לגבי סוגיית מעמדן של המשיבות במסגרת הסכם המימון, אשר עשוי להתייתר בהתאם לתוצאת בש"א 7349/09, ובאותה מידה ניתן להסדרה גם בדרך מוסכמת שאינה קשורה לגילוי מסמכים. לאור זאת, נמחקת בש"א 10567/09.
לעצם העניין, הבקשות ההדדיות מטעם שני הצדדים נסבות על קבוצות מסמכים רחבות היקף בהגדרתן.
במסגרת בש"א 6782/09 התבקש גילויים של הסכם המימון האמור, שנערך בין קבוצת המממנים לבין רשת הילטון וקרן בלקסטון; כל המסמכים שנערכו בקשר לרישום הבטוחות לטובת קבוצת המממנים; הדו"חות הכספיים המבוקרים של תאגידי הילטון שנערכו במועדים שונים; כל המסמכים והתכתובות שהוחלפו בין תאגידי הילטון וקרן בלקסטון לבין משרד הבורר הנכבד, שלא במסגרת הליך הבוררות; ופרוטוקולים של כל אסיפות בעלי המניות של תאגידי המשיבות וישיבות הדירקטוריון שלהן משנת 2006 ואילך.
במסגרת בש"א 7349/09 התבקש גילוי רחב היקף אף יותר, של המסמכים הבאים – ההסכמים שנערכו בין בנק הפועלים לבין המבקשות בקשר למתן הלוואות למבקשות, לרבות העמדת אשראי בתקופה שבין המועדים 30.1.01 – 31.12.08; כל המסמכים שנערכו בקשר לרישום בטוחות לטובת בנק הפועלים על נכסי המבקשות בקשר להלוואות האמורות; כל המסמכים בנוגע ליתרות החוב של המבקשות לבנק הפועלים, נכון לכל אחת מהשנים 2001-2008; כל ההסכמים שנערכו בין בנק לאומי לבין המבקשות בקשר למתן הלוואות בתקופה שבין המועדים 30.1.01-31.12.08; כל ההסכמים שנערכו בקשר לרישום בטוחות לטובת בנק לאומי על נכסי וזכויות המבקשות בקשר להלוואות אלה; כל המסמכים בנוגע ליתרות החוב של המבקשות לשנים 2001-2008; הדו"חות הכספיים של המבקשות למועדים מסויימים; כל המסמכים שהוחלפו בין המבקשות למדינת ישראל בקשר לפעולות המדינה למכירת אחזקותיה בבנק לאומי; פרוטוקולים של אסיפות בעלי המניות של המבקשות בתקופה שבין המועדים 30.1.01-31.12.08 בעניין קבלת המימון מהבנקים, הבטוחות שניתנו לבנקים ואחזקות המבקשות במניות הבנקים.
לטעמי, הגילוי המבוקש במסגרת שתי הבקשות הוא מכביד ובלתי-מידתי, זאת בשל שני טעמים עיקריים:
(א) כאמור, היקף הגילוי שבו יחוייב בעל דין במסגרת המרצת פתיחה הוא מצומצם בהשוואה להיקפו בהליך אזרחי רגיל. דרישות הגילוי הספציפיות ההדדיות אינן עונות על הנדרש מבחינה זו, שכן הן רחבות היקף מבחינה כמותית, וקבוצות המסמכים הגלומות בהן מוגדרות באופן כוללני וגורף. מעבר לכך, יש להניח שבחלק ניכר מהמסמכים גלומים סודות מסחריים של מי מהצדדים או של גורמים חיצוניים להליך, ולכך אין הצדקה, במסגרת מתכונת דיונית של המרצת פתיחה.
(ב) מעבר לכך שהמדובר בהליך גילוי במסגרת המרצת פתיחה, יש לשים-לב גם לכך שמדובר בתובענה לביטול פסק בוררות מפאת ניגוד עניינים נטען. המערכת ההסכמית שבה היו מעורבות המשיבות, היא נסיבתית וחיצונית להליך הבוררות. הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים היא עקיפה, ואינה מצדיקה את ההכבדה הפוטנציאלית והפגיעה בסודות מסחריים.
ככל שבאפשרות הצדדים להגיע להסכמה פרקטית-דיונית בדבר גילוי (הדדי או חד-צדדי) של מסמכים כאלה ואחרים, הם רשאים לפעול לשם כך באופן מוסכם, אך אין הצדקה לחיוב מי מהם באופן אופרטיבי בגילוי המסמכים, בוודאי לא במתכונת הכוללנית ורחבת ההיקף שבה נוסחו הדרישות.
לפיכך, נדחות בש"א 6782/09 ובש"א 7349/09. אין צו להוצאות."

7. המועד להליכי הגילוי והעיון

ב- בש"א (מחוזי-יר') 7990/09[93] נפסק מפי כב' השופט משה דרורי:

"החלטה
הבקשה
1. ביום 2.6.09, הגישה המבקשת (הנתבעת) בקשה למתן צו לעיון במסמכים, היא הבקשה אשר בכותרת.
נימוקי הבקשה
2. לטענת הנתבעת, בעקבות קבלת תצהירי העדות הראשית של התובעת, פנה בא-כוח הנתבעת אל בא-כוח התובעת וביקש כי יועברו אליו מסמכים ספציפיים, אשר הוזכרו בתצהירי התובעת, אך לא צורפו אליהם, או לא צורפו במלואם.
3. לטענת הנתבעת, המסמכים האמורים לא הוזכרו בתצהיר גילוי המסמכים, אותו הגישה התובעת, וקיומם הגיע לידיעת הנתבעת רק בעקבות תצהירי העדות הראשית שהוגשו על-ידי התובעת.
4. הנתבעת טוענת, כי בקשתה נענתה בחלקה בלבד, שכן לא כל המסמכים המבוקשים, התקבלו.
5. לטענת בא-כוח הנתבעת, המסמכים אותם ביקש, דרושים לו, בין היתר, לצורך הכנת תצהירי עדות ראשית של הנתבעת.
הנימוקים של התובעת, כנגד הבקשה
6. התובעת, בתגובתה, אינה מכחישה כי חלק מהמסמכים, אשר אותם ביקשה הנתבעת, אכן לא הועברו לידיה של הנתבעת.
7. לטענת התובעת, אין בתצהירי העדות הראשית כל חדש, בהשוואה לכתבי הטענות. על-כן, לטענת התובעת, אין מקום לפתיחה מחודשת של שלב ההליכים המקדמיים, אשר הסתיים זה מכבר.
8. מתגובת התובעת עולה, כי הסיבה, אשר בגינה אין היא – התובעת – מוכנה להעביר לנתבעת את המסמכים, אינה הטענה כי אין מדובר במסמכים רלבנטיים, או כי יש לתובעת או לצד שלישי כל שהוא אינטרס לגיטימי בהשארת המסמכים מוכמנים.
9. טענתה היחידה של התובעת היא, כי אין מקום לשוב ולעסוק בהליכים מקדמיים.
10. אם אסווג את טענות התובעת, לפי החלוקה המקובלת של הטענות הדיוניות, אוכל לומר, כי הטעם להתנגדותה של התובעת הינו השיהוי הרב בבקשת גילוי המסמכים, שיהוי, אשר לטענתה של התובעת, עלול לגרום לפגיעה ביעילות ההליך.
דיון
11. נקודת המוצא בעת שאנו בוחנים את ההליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ועיון בהם, היא כי לכל צד קמה זכות רחבה לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד השני. זאת, כדי להביא למיצוי מלא, ככל הניתן, של חקר האמת, וליצור, עד כמה שאפשר, שוויון בין בעלי הדין.
12. המטרה והתכלית של כללים אלה היא, כדי להעמיד את כל בעלי הדין בעמדה התחלתית, פחות או יותר שווה, וזאת, כפועל יוצא מן העיקרון הבסיסי של דיני ההליכים המשפטיים שהוא שוויון בין בעלי הדין, המשקף את צדק המשפט. ובלשון הרמב"ם (הלכות סנהדרין, כא, א):
'אי-זהו צדק המשפט? זו השויית שני בעלי דינין בכל דבר.'
13. הדין הדיוני הישראלי, אם כן, מעודד גילוי ועיון במסמכי הצד שכנגד, ובלבד שמדובר במסמכים רלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים, ואין הבקשה לגילוי בבחינת "דייג" של עובדות ומסמכים, הפוגע בניהולו היעיל של ההליך המשפטי ובאינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה או של צדדים שלישיים (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל, תק-על 2007(4) 1680; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) 194).
14. כך כתב כב' השופט אליקים רובינשטיין ב- רע"א 3511/09 קמטק בע"מ נ' אורבוטק בע"מ (2009), תק-על 2009(2) 1863 (החלטה מיום 7.5.09):
'אם נביא את הדברים לכלל קצה, תיפתח לרווחה הדלת ל'מקצה שיפורים' פרוצידוראליים עד אין קץ. בצד האינטרסים של הצדדים, שאליהם נדרש השופט ברנזון, ישנו גם אינטרס הציבור בשמירה על זמנו של בית-המשפט העמוס. על-כן נדרש בית-המשפט לאזן, כאמור מעלה.'
15. המועד להליכי הגילוי והעיון, נקבע בתקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), אשר זו לשונה:
'בעל דין לא יהיה רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא-אם-כן פנה לבעל דינו, תוך שלושים ימים מיום המצאת כתבי ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר יותר, בבקשה בכתב להשיב בתצהיר על השאלון או לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה.'
16. יישום התקנה על המקרה אשר בפניי, מלמד כי הצדק עם התובעת. המועד להגשת הבקשה, על-ידי הנתבעים, על-פי תקנה זו, חלף עבר זה מכבר.
17. גם המועדים אשר נקבעו בהחלטות השיפוטיות, אשר ניתנו בתיק, חלפו עברו.
18. על-כן, לכאורה, היה עליי לדחות את הבקשה.
19. לא זו אף זו, לאחר שבחנתי את כתב התביעה ואת תצהיר העדות הראשית, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת, כי קיומם של המסמכים, אשר בהם מבקשת היא לעיין, עולה לראשונה מתצהיר העדות הראשית.
20. צודקת התובעת, כי הנושאים המפורטים בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, נכתבו במפורש ובמפורט בכתב התביעה. על-כן, יכולה היתה הנתבעת לבקש את העיון בהם, במועד המתאים, על-פי התקנות, דהיינו: לפני 5 או 4 שנים.
21. בצד תקנה 120(א) לתקנות, אשר הובאה כלשונה לעיל (ראה: פסקה 15), ומתוך הבנה כי אף שראוי כי כל המסמכים הרלבנטיים יגולו בשלב מוקדם ככל האפשר, לא אחת קורה שעובדת קיומו של מסמך מתבררת רק בשלב מאוחר יותר.
לצורך כך, נחקקה תקנה 143(3) לתקנות, המאפשרת לבית-המשפט להורות, גם בהליך של קדם משפט, על מיצוי ההליכים המקדמיים, לרבות: לבקש מבית-המשפט את השלמת ההליכים המקדמיים, גם במועד מאוחר יותר.
22. תקנה 143(3) לתקנות, תואמת את המגמה המאפיינת את הפסיקה, אשר על פיה 'הפרוצידורה אינה מיטת סדום' (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479; ראה, בהקשר זה, גם את ספרו של ד"ר דודי שוורץ סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות (קרית אונו, התשס"ז) 47 ואילך, המגדיר את המצב היום, במילים אלה: 'כרסום בשיטה האדברסרית ואימוץ יסודות מהשיטה האינקוויזיטורית'.
23. מגמה זו, מרחיבה את סמכותו של בית-המשפט להחליט, על-פי נסיבות כל מקרה ומקרה, בנושאים פרוצידוראליים, תוך יישום עקרונות הצדק והחתירה לחקר האמת (ראה, למשל, את החלטתי ב- בש"א 7577/09 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2009(2) 4456 (12.5.09)).
24. לאחרונה, ניתן פסק-דין של בית-המשפט העליון, בו היתווה בית-המשפט העליון את האופן בו ניתן יהיה לאפשר לבעל הדין להגיש בקשה מקדמית, במועד מאוחר יותר.
25. וכך כתבה כב' השופטת מרים נאור (רע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' כנעאן (2009) , תק-על 2009(2) 254 (ניתנה ביום 12.4.09)):
'תקנה 143(3) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בקדם המשפט מוסמך בית-המשפט 'להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, הודיות בעובדות ובמסמכים, הצגת שאלונים, גילוי מסמכים והעיון בהם, עריכת חקירות וחשבונות, בדיקת נכסים ומינוי מומחים'. סמכות זו אינה מוגבלת במועדים (ר"ע 241/84 עטאללה נ' UNIVERSAL PICTURES INC, פ"ד לח(2) 643 (1984); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 283 (מהדורה עשירית, 2009)). אכן, בשלב קדם המשפט בית-המשפט אינו נתון בסד ההוראות הדיוניות החלות על הליכי הגילוי והעיון בשלבי המשפט, הגם שעליו להתחשב בהן (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל, , תק-על 2007(4) 1680 פסקאות ח(3) ו-ח(4) להחלטת השופט רובינשטיין (לא פורסם, 7.11.2007), ביחס להוראות המנויות בתקנות 112-122 לתקנות סדר הדין האזרחי). הדגש בשלב זה הוא על הכנת התיק במטרה לייעל את הדיון ומכאן סמכויותיו הרבות של בית-המשפט: 'בקדם המשפט רשאי בית-המשפט לתת החלטות ביניים אף ביזמתו הוא, ולהיזקק לבקשות שבעלי הדין העלו לפניו אף ללא בקשות בכתב, ובלבד שניתנה לבעל הדין שכנגד אפשרות סבירה להגיב' (ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2) 706, פסקה 4(ד) לפסק-דינו של המשנה לנשיא ש' לוין (1998) (להלן: עניין שגיא)). הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם הליכים חשובים העשויים למנוע בזבוז זמן שיפוטי בהמשך הדיון, ומכאן גם החשיבות בניהול ההליכים בקדם המשפט ב"מבט רחב" הצופה את פני ההליך העיקרי. על רקע זה אימצה הפסיקה גישה גמישה המאפשרת לשופט הדן בקדם משפט להיזקק לבקשות שבעלי הדין העלו לפניו אף ללא בקשה בכתב ובלבד שניתנה לבעל הדין שכנגד אפשרות סבירה להגיב, ואף ליתן הארכת מועד ביחס למועדים הקבועים בתקנות אם הצדיקו נסיבות המקרה את הדבר (עניין שגיא, פסקה 4(ד); וראו גם רע"א 9051/00 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נה(3) 185, פסקה 5 לפסק-דינו של השופט ריבלין (2001)).'
26. משמעותה המעשית של הלכת בית-המשפט העליון בפרשת המכללה האקדמית הנ"ל, היא זו: אם נוכח בית-המשפט – הערכאה הדיונית – כי אישור הליכי עיון מאוחרים יביאו להגברת היעילות ויסייעו לחקר האמת, רשאית הערכאה המבררת לקבל את הבקשה לעיון, גם בחלוף המועד הקבוע בתקנה 120 לתקנות.
מן הכלל אל הפרט
27. אף שהתביעה בתיק זה הוגשה זה מכבר (בשנת 2004), ניהולו של התיק, כשאר התיקים בהם הנתבעת היא הרשות הפלסטינית, עוכב זמן רב, והטיפול בו עבר משופט לשופט. בנוסף לכך, התיק המתין מספר שנים להכרעת בית-המשפט העליון, ביחס למעמדה של הרשות הפלסטינית. עיכוב נוסף, נבע מן הצורך להמתין לתעודת שר חוץ, שניתנה, לבסוף, על-ידי שרת החוץ דאז, הגב' ציפורה לבני.
28. משכך, טרם התקיים בתיק זה קדם משפט מפורט ומלא, כהלכתו.
29. כמו-כן, לאור מורכבותו הרבה של התיק, והקושי הראייתי הטמון בו, עמדתי היא, כי לצורך חקר האמת, יש חשיבות רבה להצגתן של ראיות רבות, ככל האפשר, ולהתמודדות מיטבית של הצדדים עימן.
התוצאה
30. על-כן, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה, ולקבוע כי על התובעת להתיר את העיון במסמכים המוזכרים בבקשה, וזאת תוך 30 יום מהיום (זמן הפגרה נכלל).
הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין
31. לכאורה, בשל השיהוי של הנתבעת, העיון במסמכים, בשלב זה של ההליך, יהיה כרוך בהוצאות מוגברות של התובעת. על-כן, ראוי היה, לכאורה, כי הנתבעת תשלם לתובעת את סכומי הכסף אשר משקפים את הנזק אשר נגרם לתובעת כתוצאה מהשיהוי.
32. אולם, על-פי הכלל של חז"ל, לפיו 'אין עונשין אלא-אם-כן מזהירין תחילה', לא ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום סכומי כסף לתובעת, ללא כל התראה, מראש.
33. החלטה זו, תהווה את אותה אזהרה, שדרשו חז"ל.
לפיכך, בעתיד, לא אהסס להטיל חיוב כספי על צד שפנה לצד השני, באיחור של שנים, ובשל כך נגרמו הוצאות לצד השני.
34. לאור התוצאה, אין לחייב בהוצאות משפט.
35. אני מחליט, איפוא, כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר-טרחת עורך-דין של בא-כוחו."

8. ככלל, נקודת המוצא היא, "שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"." דחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר, נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. אופן הפעלתו של שיקול-הדעת משתנה ממקרה למקרה, וזאת בהתאם לנסיבות ולסוגי העניינים השונים (קל וחומר מתקנה 112 לתקסד"א המקנה לבית-המשפט שיקול-דעת לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים למועד אחר)

ב- ת"א (שלום-ת"א) 65924/07[94] נפסק מפי כב' השופטת רונית פינצ'וקֿֿאלט:

"החלטה
1. המבקשת – התובעת הגישה בקשה לדחות את המועד להגשת תצהיר חוקר ודו"ח חקירה לרבות קלטות ותמליליהן עד לאחר תום שמיעת חקירתה הנגדית של המשיבה – הנתבעת. המבקשת צירפה את דו"ח החקירה לרבות תמלילי השיחות במעטפה סגורה, לעיון בית-המשפט.
2. בבקשה נטען כי היות והצדדים אינם אוחזים באופן שווה במסמכים וראיות, פנתה המבקשת לחוקר פרטי על-מנת לחקור בדבר אימוני כושר אותם מעניקה המשיבה ללקוחות המבקשת.
3. לטענת המבקשת, חשיפת ההקלטות תאפשר למשיבה להתאים את גרסתה לראיות המצויות בידי המבקשת, לתכנן את עדותה ולכוונה לעדויותיה.
4. עוד נטען, כי תשעת מלקוחות המבקשת, אשר שמותיהם פורטו בבקשה לזימון עדים, אשר נגזלו על-ידי המשיבה, אינם מוכנים לשתף פעולה עם המבקשת וליתן תצהיר מטעמם. בהתאם על המבקשת לזמנם לעדות באמצעות בית-המשפט, כך שעדותם תישמע לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה.
5. לטענת המבקשת, יש לאפשר לה לדחות מועד מסירת המסמכים לעיון המשיבה והגשתם בשלב מאוחר יותר, דהיינו לאחר שתישמע עדות המשיבה בחקירה נגדית על-מנת לאפשר דיון הוגן באופן שימנע מצב בו המשיבה תכין גרסה כוזבת כדי לסתור ראיות אלה ו/או יתבצעו תיאומי גרסאות וכן על-מנת לאפשר למבקשת להפריך את גרסתה השקרית של המשיבה בעת חקירת העדים שיזומנו על ידה ובחקירתה הנגדית של המשיבה.
6. עוד טוענת המבקשת, כי דחית מועד העיון בדו"ח ובתמלילים לשלב מאוחר לא יפגע במשיבה שכן זו האחרונה לא תהא מופתעת מתוכן השיחות, אולם חשיפת הקלטות תאפשר לה להתאים גרסתה לראיות שבידי המבקשת ולתכנן את עדותה.
7. המשיבה מתנגדת לבקשה.
8. לטענתה, אין במסמכים החדשים שבידי המבקשת כדי להוכיח את טענותיה, שכן מבין תשעת הלקוחות המוזכרים על-ידי המבקשת (בכתב התביעה ובבקשה לזימון עדים), ששה לקוחות לא הופנו למשיבה על-ידי המבקשת ומבין שלושת הלקוחות שהופנו למשיבה על-ידי המבקשת, שניים הפסיקו להתאמן אצל המשיבה לפני, או במקביל, לתום ההתקשרות ורק אחד מהם ממשיך להתאמן אצל המשיבה.
9. עוד טוענת המשיבה, כי אף-על-פי הלכת סוויסה לא הרימה המבקשת את הנטל להראות מהו הבסיס הראייתי העומד ביסוד חששה מפני "שיבוש ראיות" ו"תיאום עדויות". זאת ועוד, הן בעניין סוויסה והן ביתר פסקי-הדין מדובר במקרה של חשש לשיבוש ראיות על-ידי התובע ולא על-ידי הנתבע והרציונל הוא לאפשר לנתבע המתגונן להביא ראיה לסתור ולהפריך את ראיות התובע – במקרים חריגים בנסיבותיהם ובעיקר בתביעות מול מבטחים לנזקי גוף כנגד מבטח.
10. עוד מוסיפה המשיבה, כי בהלכת סוויסה החליט בית-המשפט לדחות את הגשת ההודעות לשלב שלאחר הגשת התצהירים ולא לשלב שלאחר החקירה הנגדית.
11. כן נטען כי בכל פסקי-הדין עליהם הסתמכה המבקשת מדובר בבקשות של נתבע לדחות את המועד להגשת דו"ח חוקר מטעמו ולא בבקשות של תובע.
12. בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה מוסיפה וטוענת המבקשת כי המשיבה נמנעה מגילוי של מסמכים המצויים בידה ומשכך פעלה המבקשת באמצעות חוקר פרטי לקבלת פרטים. לטענתה, מתקיים החריג לפיו יתיר בית-המשפט דחיה של מועד הגשת הראיות על-מנת לסייע לבעל-דין באותם מקרים בהם יש חשש כי ייעשה בזכות העיון שימוש למטרה זרה, בחוסר תום-לב ולצורך הכנת ראיות כוזבות כדי לסתור ראיות אלה.
13. עוד טוענת המשיבה, כי אין כל משמעות להבחנה שעושה המשיבה בין תובע לנתבע, בעניין הלכת סוויסה. אמנם הפסיקה שהוזכרה במסגרת הבקשה אכן נוגעת לבקשות של נתבע לדחות המועד להגשת דו"חות חוקר מטעמו, ברם בעניינו, לאור התנהגות המשיבה המבקשת להצניע מסמכים ומידע המצוי בשליטתה הבלעדית, נאלצה המבקשת לעשות כן.
דיון
14. ככלל, נקודת המוצא היא, 'שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים".'
ראה: רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (מאגר "נבו" מיום 19.12.99)
15. דחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר, נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. אופן הפעלתו של שיקול-הדעת משתנה ממקרה למקרה, וזאת בהתאם לנסיבות ולסוגי העניינים השונים (קל וחומר מתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), המקנה לבית-המשפט שיקול-דעת לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים למועד אחר).
16. בעניין זה נפסק בהלכת סוויסה על-ידי כב' השופט ש' לוין:
'(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית-המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול-דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;
(ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;'
ודוק – בית-המשפט יטה לדחות את שלב העיון במסמכים אלו, שעה שהדבר חשוב וחיוני לגילוי האמת, כפי שנקבע על-ידי כב' השופט י' עמית:
'קלטת, תמליל וראיות אחרות שנאספו במטרה לשרת את עניינו של בעל דין ונחשפו בפני צד השני, עשויים לאפשר לאותו צד לתמרן מראש בין הגרסאות השונות, להחליק זוויות, לעגל פינות ולשפר עמדות לקראת עדותו וחקירתו הנגדית...
בבוא בית-המשפט לאזן 'אד הוק' בין האינטרסים הנוגדים שומא עליו לבדוק בכל מקרה לגופו האם גילוי המסמכים נשוא החיסיון יש בו כדי לקדם את חשיפת האמת או שמא יהא בכך כדי לחבל בגילוי האמת.' (ראה: ת"א (שלום-עכו) 4780/94 עדאל המאם נ' לה ניסיונל חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום יד 134)
זאת ועוד:
'אחת מתכליותיה של החקירה שכנגד היא ערעור מהימנותו של העד. אין ספק שלתכלית זו יש חשיבות כי המידע שבידי היריב לא ייחשף בפני יריבו, כך למשל, דו"ח של חוקר שעקב אחרי תובע בתביעה על נזקי גוף, ואשר על פיו נראה התובע מבצע פעולות שלטענתו אינו מסוגל לבצען.
יש חשיבות רבה לכך, כי התובע לא יידע את תוכן הדו"ח בהעידו על מגבלותיו. לחשיפת שקריו בעניין זה השלכה על מהימנותו...'
ראה: כב' השופט ג' קלינג ב- ת"א 1056/91 אבי נתיב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(3) 419, 425-426)
17. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בדו"ח החוקר ובתמלילים שצורפו לו אשר הוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.
18. המסמכים אינם חוסים תחת חיסיון סטטוטורי כלשהו, אלא המדובר במסמכים שהמבקשת מבקשת כי יהיו חלק מחומר ראיותיה, אך מבקשת לדחות את מועד הגילוי למועד מאוחר יותר.
19. על-פי הלכת סוויסה ניתן במקרים מסויימים לאזן בין זכות הגילוי והעיון של בעל דין לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום-לב.
כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) שלמה לוין ציין בסעיף 7 לפסק-הדין כי:
'השאלה אימתי רשאי בית-המשפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוג העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין...'
20. נסיבות המקרה הנוכחי אינן מצדיקות את הפעלת החריג לכלל בדבר ניהול המשפט ב"קלפים גלויים". אין המדובר בתביעה כנגד חברת ביטוח, כאשר כל המידע מצוי בידי התובע ולחברת הביטוח ישנן ראיות המוכיחות הונאה בביטוח, אלא בתביעה על הפרת הסכם בין שני צדדים, בה על המבקשת מוטל נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות להוכחת תביעתה.
21. יתר-על-כן, בבקשת המבקשת לזימון עדים צויינה רשימת עדי המבקשת, אשר מורכבת בחלקה מהאנשים אשר דו"חות החקירה מתייחסים אליהם.
22. למעשה מבוקש לשנות את סדר הבאת הראיות כך שהמבקשת – התובעת, תביא עדים רק לאחר שהנתבעת תעיד, דבר שאין לו כל הצדקה ואף לא תימוכין בדין ובהלכה הפסוקה.
23. אין במקרה זה כל הצדקה לסטות מהכלל לפיו ההליכים האזרחיים מתנהלים ב"קלפים גלויים".
24. לפיכך, תמציא המבקשת העתק של דו"ח החוקר לרבות התמלילים למשיבה תוך 10 ימים.
ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
25. נציג המבקשת יפנה ללשכתי על-מנת לקבל חזרה את המסמכים המצויים במעטפה.
26. תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה יוגשו עד ליום 1.9.09.
27. ישיבת קדם המשפט תתקיים כקבוע ביום 15.9.09 בשעה 8:30."

9. תנאי מוקדם לזכות הגילוי והעיון הוא, שהמסמך נשוא בקשת הגילוי רלבנטי למחלוקת הניטשת בין הצדדים. גישת הפסיקה בנושא הרלבנטיות, מחד, ליברלית במובן זה שכל מסמך שיש בו כדי לסייע ולקדם עניינו של צד, רלבנטי הוא, מאידך, הלכה היא כי לנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית-המשפט בעניין גילוי מסמכים, יש להשתמש בסמכות זו בזהירות

ב- בש"א (שלום-ת"א) 181090/08[95] נפסק מפי כב' השופט חיים טובי:

"החלטה
בפני בקשה למתן צווים כנגד המשיבה לגילוי מסמכים, למתן תשובות לשאלון ופרטים נוספים.
מבוא ורקע
1. המשיבה הינה חברה ממשלתית עירונית לדיור, לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל-אביב-יפו, ואַמונה בין היתר על פינוי ובינוי שכונת "כפר שלם" בדרום תל-אביב (להלן: "כפר שלם").
2. המשיבה, לטענתה, זכאית להירשם כבעליהן של חלקות 41, 48-52 בגוש 6149 (להלן: "המקרקעין") בכפר שלם.
על-פי החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מיום 30.4.04 (החלטה מס' 995), הוטל על המשיבה לפעול לפינוי מחזיקים שלא כדין במתחם כפר שלם, להגיש תביעות לסילוק ידם ולתשלום דמי שימוש ראויים.
3. המבקשים הינם בני משפחה אחת המחזיקים במקרקעין – כך למשיבה – בניגוד לרצונה וללא הסכמתה של המשיבה ו/או מי מטעמה ושלא כדין.
4. אחר שפניות המשיבה, אל מי מהמבקשים, לפינוי המקרקעין תמורת תשלום דמי פינוי – כפי שמאפשרים נוהליה הפנימיים והקריטריונים בהחלטה מס' 995 – סורבה, עתרה המשיבה בתביעה שבכאן, לסילוק ידי המבקשים מהמקרקעין.
5. בכתב הגנתם טענו המבקשים כי הם לא פלשו אל המקרקעין כלל ועיקר. לטענתם הם מתגוררים בהם עשרות בשנים – רובם מיום היוולדם וחלקם כתוצאה מנישואין וריבוי טבעי – בהרשאת ובידיעת בעלת הקרקע או נציגיה המוסמכים.
עוד טענו המבקשים כי המשא-ומתן לפינויים מהמקרקעין תמורת פיצוי, נוהל על-ידי המשיבה בחוסר תום-לב תוך הפעלת שיקול-דעת מפלה בינם לבין מחזיקים אחרים במקרקעין בכפר שלם, בכל הנוגע להיקף הפיצוי ומיהות הזכאים לו.
הבקשה
6. בבקשתם עותרים המבקשים, לצוות על המשיבה לגלות מסמכים ספציפיים המצויים בשליטתה, אשר עיקרם הסכמי פינוי שחתמה האחרונה עם תושבים אחרים בכפר שלם, נסיבות הפינוי וגובה דמי הפינוי ששילמה לתושבים אלה.
עוד נדרשה המשיבה להעביר לידי המבקשים העתקי החלטותיה ופרוטוקולי הישיבות הנוגעים לכפר שלם. כן נדרשה המשיבה ליתן פרטים נוספים ולהוסיף ולהשיב על שאלות כגון מה היו ההטבות או התוספות לדמי הפינוי שקיבלו תושבי הכפר האחרים, ומה היו הנימוקים להענקת ההטבות לכל תושב.
7. מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות בקשת המבקשים למתן צו לגילוי מסמכים ותשובות לשאלון. לשיטת המשיבה, מעבר להיות המסמכים המבוקשים בלתי-רלבנטיים לתביעה דנן, הרי שהמסמכים המבוקשים והמידע המבוקש חוסים בצילו של חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), ועל המשיבה מוטלת חובה מוגברת לשמירה על חסיונם.
אשר לבקשת המבקשים למתן פרטים נוספים, טענה המשיבה כי עסקינן בטענות משפטיות אשר יונחו במסגרת הבאת הראיות.
דיון ומסקנות
8. המסגרת המשפטית בגִדרה מתעוררת המחלוקת שבכאן, הינה הליך גילוי מסמכים על-פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
תנאי מוקדם לזכות הגילוי והעיון הוא, שהמסמך נשוא בקשת הגילוי רלבנטי למחלוקת הניטשת בין הצדדים. גישת הפסיקה בנושא הרלבנטיות, מחד, ליברלית במובן זה שכל מסמך שיש בו כדי לסייע ולקדם עניינו של צד, רלבנטי הוא (ראה רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ, דינים סג 338 (2002)).
מאידך, הלכה היא כי לנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית-המשפט בעניין גילוי מסמכים, יש להשתמש בסמכות זו בזהירות, ובמסגרת שיקול-הדעת 'אין להורות על גילוי מסמכים כשאין זה דרוש לשם דיון הוגן של התביעה.' (ראה א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 162).
עוד יש לידע, כי הגילוי נועד להגן על האינטרסים של יעילות הדיון ושל גילוי האמת העובדתית, כאשר לצידה, מכיר המשפט בכך שיש אינטרסים נוספים הראויים להגנה. הערך העיקרי המוגן על-פי הפסיקה הינו הערך של הגנת הפרטיות, אשר גם הוא איננו מוחלט ויוצר פטור יחסי במובן זה שהוא עלול לסגת מפני האינטרס של גילוי האמת. כאשר שלילת חשיפת ראיות רלבנטיות עלולה לפגוע בזכותו של בעל דין למשפט הוגן, ייסוג הערך של החיסיון מפני האינטרס של חשיפת האמת (ראה ע"מ 3524/04 פלוני נ' פלוני, דינים עליון 58(3) 2005).
נמצא, כי במסגרתה של בקשה לגילוי מסמך ספציפי או מתן תשובות לשאלון, על בית-המשפט לבחון באם המסמך רלבנטי לבירור המחלוקת, ובמידה ונמצא כזאת, יש לשקול האם קיים חיסיון בדין או בפסיקה, אם כן, האם חיסיון זה יחסי הוא או מוחלט.
על בית-המשפט לשקול את האינטרסים הנוגדים, כאמור, להכריע באם להורות על גילויו של המסמך – אם לאו.
10. ומכן הכלל אל הפרט בנדון דידן.
לא השתכנעתי, בענייננו, כי גובה דמי הפינוי אשר שילמה המשיבה לתושבים אחרים בכפר שלם – במסגרת הסכמי פינוי עימם, אינם רלבנטיים למחלוקת שבתיק זה.
לא מצאתי ממש בטענת בא-כוח המשיבה כי משסירבו המשיבים להצעה הכספית שהוצעה להם, במסגרת המשא-ומתן אשר קדם להגשת התביעה, הרי שעם הגשתה של התביעה אין כל רלבנטיות לשאלת גובה דמי הפינוי ו/או הפיצוי בגין פינוי מתחם כפר שלם.
עסקינן בתביעה לפינוי ממקרקעין, אשר שאלת הפינוי יכול ותושפע מזכות המבקשים לפיצוי כספי, בין היתר בשל זכויות כאלה ואחרות שקמו להם עקב חזקתם בהם. מי לכפנו יתקע כי בהליך נשוא התביעה לא יימצאו זכויות המקנות למבקשים זכות לפיצוי כספי כתנאי לפיצויים מהמהקרקעין?
העובדה שהזכות לפיצוי במתחם כפר שלם – ככל שהיא קיימת – מוסדרת בהחלטות מועצת המינהל שהיו בתוקף מעת לעת, אין בעובדה זו כדי להוות מכשול בפני הליך הגילוי. ההיפך הוא הנכון.
זכותם של המבקשים לנסות ולהוכיח את זכותם לפיצויים ואת גובה הפיצויים, בין היתר, על בסיס הסכמים קודמים שנעשו בין המשיבה למתיישבים אחרים בכפר שלם.
11. נמצא, כי המסמכים הספציפיים המבוקשים על-ידי המבקשים הינם רלבנטיים לתובענה דנן, ובגין כך זכאים הם לכאורה לגילויָם.
דא עקא, כי גילוי ההסכמים שנעשו עם תושבים אחרים במתחם כפר שלם, יפגע, בהכרח, בפרטיותם של האחרונים אשר אינם צד לתובענה דנן. יש לשקול ולאזן בין החובה לגילוי המסמכים הספציפיים לבין זכות המתיישבים האחרים, אשר אינם בעלי דין בתובענה זו, לפרטיות.
סבור אני, כי המתווה המוצע על-ידי בא-כוח המבקשים קרי: העברת הסכמי הפינוי עם תושבים בכפר שלם, תוך מחיקת שמות המפונים, ובכפוף לפירוט של מצב משפחתי, גיל וכו' (סעיף 1א' לתשובה יום 22.3.09) – מהווה פתרון לסוגיית פרטיותם של המתיישבים אשר אינם בעלי דין בתביעה שבכאן.
גילוי עקרונות ההסכמים, תוך חיסיון פִרטי הצדדים להם, ייתן מענה לחשיפת המידע הרלבנטי מחד, תוך שמירה על פרטיות המתיישבים האחרונים, מאידך.
12. אני מקבל, איפוא, את בקשת המבקשים לגילוי המסמכים הספציפיים המבוקשים על ידם בסעיפים 1י"ב – י"ז לנספח א'1 לבקשה, ומורה למשיבה לגלותם למבקשים, תוך מחיקת שמות המפונים מהמסמכים.
אני דוחה על-הסף את בקשתם הגורפת של המבקשים לקבל את כל הסכמי הפינוי, גם כאלה שלא קויימו בפועל (ראה סעיפים 1א – י"א למסמך הנ"ל), כמו גם את כל החלטות המינהל, משרד הבינוי והשיכון, וחלמיש, ואת כל התכתובות בין חלמיש לתושבים בכפר שלם, כל הפרוטוקולים של הישיבות וכל הבקשות שהוגשו לחלמיש על-ידי התושבים.
מעבר לסירבול ההליך והארכתו ללא צורך ברור ומנומק, לא מצאתי כי יש רלבנטיות למסמכים האמורים.
נוכח מסקנתי דלעיל, עתירת המבקשים להוסיף וליתן תשובות לשאלון (נספח א(2) לבקשה) על אלו שניתנו על-ידי המשיבה (נספח ב' לבקשה) – דינה להידחות, שכן המבוקש יחשוף מידע ופרטי הסדר שנערכו בין המשיבה לתושבים אחרים – תוך חשיפת זהותם.
13. אשר לדרישת המבקשים לפרטים נוספים (נספח ו' לבקשה).
סבור אני כי בקשת המבקשים לפירוט הטענות העובדתיות המקנות למשיבה את העילה להגשת התביעה (שאלות 1-4) – דינה להידחות.
כידוע, בעל מקרקעין ו/או מי הזכאי להחזיק בהם רשאי לבסס תביעת פינוי מהמקרקעין שבבעלותו על זכות קניינו (ראה ע"א 127/77 קפה נ' לוי ואח', פ"ד לא(3) 455). משמע, משהציגה המשיבה חוזה העברת הזכויות (נספח א' לכתב התביעה) על פיו זכאית היא להירשם כבעלת המקרקעין, ואת נסחי הרישום לפיהם רשות הפיתוח הינה הבעלים בהן – הרי שהמשיבה יצאה ידי חובתה בהצגת עילת התביעה לסילוק ידי המבקשים מהם.
ברי לכל, כי באם ישכילו המבקשים להוכיח זכותם לחזקה במקרקעין, ו/או כי אין לפנותם מהם אלא כנגד תשלום פיצויים – הרי שתביעת המשיבה תידחה או שתותנה בתשלום פיצויים.
לא כך הם פני הדברים באשר לשאלות 5ב', 6ב', 10ב', 11, 12ב', 13א' ו-14א' – הנוגעות לדרישה לפרטי נציג המשיבה אשר ניהל אל מול המבקשים את המשא-ומתן לפיצוי כספי. לעניין זה, אני נעתר לבקשת המבקשים ומורה למשיבה לציין מיהות נציגיה בפגישות עם המבקשים, שכן לא מצאתי סיבה בעטיה יש למנוע מידע זה מהאחרונים.
אשר לשאלות 10ד', 13ג', 14ג' ו- 15ב' – מצאתי כי המשיבה ענתה עליהן זה מכבר במסגרת התשובות לפרטים הנוספים ו/או התגובה לבקשה.
14. נוכח התוצאה אליה הגעתי אין אני עושה צו להוצאות."

10. טענת חיסיון למול גילוי מסמכים

ב- בש"א (שלום-ב"ש) 1518/09[96] נפסק מפי כב' השופט פרסקי יעקב:

"החלטה
הבקשה שבפני עניינה גילוי מסמכים ספציפיים.
1. המבקשים הם התובעים בתיק העיקרי הגישו תביעה כנגד המשיב (להלן: "הבנק") ואחרים שעניינה תשלומים ששילמו על חשבון התחייבותם לתמורת דירה שרכשו. התברר בדיעבד כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה. לא זו אף זו, התברר כי מי ממנהליה הונו את המבקשים. בין היתר הורתה החברה או מי ממנהליה לתובעים להפקיד כספים עבור הדירה בחשבון בבנק. אותו מנהל אף זייף כנטען, כתב ערבות בנקאית שניתן לטובת המבקשים ונשלח אליהם בפקס.
2. הבנק מכחיש חבותו, טוען כי לא שימש כבנק המלווה של הפרוייקט וכי התביעה נגדו עניינה ניסיון להגיע ל"כיס עמוק". אמנם, מאשר הבנק כי הוציא לבקשת החברה מספר כתבי ערבות לרוכשי דירות אולם אין בדבר בכדי להפכו ולהגדירו כבנק המלווה של הפרוייקט. הבנק טען טענות נוספות ובין היתר כי הפרוייקט כולו מצוי בכינוס נכסים ודין התביעה להיות מעוכבת בשל כך שיתכן והמנהל המיוחד יביא לפתרון מצוקת הדיירים.
3. בבקשה זו טוענים המבקשים כי לצורך הוכחת תביעתם ולמניעת פגיעה אנושה בסיכויי התביעה, על בית-המשפט להורות על גילוי מסמכים כמבוקש, מסמכים אשר רלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים שכן הבנק הציג עצמו כנטען בפני רוכשי דירות אחרים כבנק המלווה של הפרוייקט וביסס מצג זה כלפי כל העולם. לפיכך התבקש בית-המשפט להורות לבנק לגלות את כל ההסכמים שקשורים לפרוייקט הבניה שהיו או שנמצאים אצל הבנק או בשליטתו וכן ערבויות בנקאיות שנתן, התכתבויות בקשר לפרוייקט וכל מסמך קשור וכן את כל ההתכתבויות בין הבנק לחברה או למנהליה.
4. הבנק בתשובה טוען כי עסקינן בבקשה לגילוי מסמכים רבים ובהיקף רב, מסמכים שאינם רלבנטיים וכל מטרת המבקשים הינו לערוך "מסע דיג" במסמכי הבנק. לא זו אף זו, נטען כי כל המסמכים המבוקשים הינם מסמכים אשר חסויים בשל החיסיון שבין בנק ללקוחו. כן נטען כי הבקשה מהווה הטרחה שלא לצורך ושלא כדין של הבנק. המבקשים הגישו תשובה לתגובת הבנק. בתשובה צירפו פסיקה רבה התומכת בבקשה.
דיון
5. תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מתייחסת לגילוי מסמכים, זו לשונה:
'בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים.'
6. מטרת הליך גילוי המסמכים הינה לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי הצד השני לרבות מסמכים שהצד השני לא מתכוון להגישם. נקודת המוצא הינה גילוי מרבי שישרת את הצדדים בהבטיחו משפט צדק וכן את האינטרס הציבורי בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. יחד עם האמור, אין מדובר בערך מוחלט ולעיתים זכות העיון אינה בלתי-מוגבלת, לצידה עומדות טענות חיסיון שהדין והפסיקה מכירים בהם (ראו גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 194 ואילך).
7. בהלכת רע"א 1917/92 סקולר נ' גרבי, פ"ד מז(5) 764, התייחס בית-המשפט העליון (כב' השופט גולדברג) לקיומו של החיסיון הבנקאי ופטור לבנק לגלות מידע שבידו. נקבע כי על בית-המשפט לבחון את מידת החיוניות של המידע להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, לשקול האם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה גילוי החשבונות, על המבקש להראות כי אינו יכול להישען על ראיות חילופיות שאין בהן פגיעה בפרטיות וכן נקבע כי היקפו של הגילוי אסור שיחרוג מהמתחייב בעשיית צדק שבין הצדדים.
8. בהלכת רע"א 637/00 בנק דיסקונט נ' אברת, פ"ד נה(3) 661, התעוררה שאלה לגבי חיסיון דו"חות ביקורת פנימיים של בנק. בית-המשפט העליון קבע כי הכלל הינו שכל אדם שיש בידיו מידע הרלבנטי למשפט חייב לגלותו על-מנת להוציא הצדק לאור. יחד עם האמור הערך של גילוי האמת אינו מוחלט ונדחה לדוגמה כאשר קיים חיסיון, אולם הגישה כלפי החיסיון תהיה חשדנית והחיסיון יוכר במקרים חריגים. במקרה זה נקבע כי הפתרון שבו נקט בית-המשפט המחוזי (ולפיו המסמכים יועברו לשופט הדין בתיק אשר יכריע בשאלת החיסיון), הוא פתרון ראוי וסביר בנסיבות התיק.
9. ב- רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4)54, נקבע לגבי דו"חות פנימיים של בנק כי מדובר במסמכים רלבנטיים וכי אין מדובר במסמך שהוכן לקראת משפט. נקבע כי למרות שהדו"ח אינו קביל לפי חוק הביקורת הפנימית, אין הבנק פטור מהצגתו לצד שכנגד (בפסק-הדין נדחתה הבקשה לגילוי דו"ח חיצוני שערך בנק ישראל על בסיס מידע שעבר בין בנק איגוד לבנק המרכזי, בנק ישראל).
10. לגבי היקף הגילוי, לא למותר להפנות ל- ת"א (מחוזי-ב"ש) 102/91 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת נ' בנק המזרחי, פ"מ התשנ"ד(3) 102 שם נקבע (על-ידי כב' השופט הנדל) כי הכבדה יתרה של איסוף חומר רב הינה נימוק לסירוב צד למסור מסמכים לצד שכנגד.
11. המקובץ מהאמור הינו גילוי כל מסמך הרלבנטי לתביעה. החריג הינו קבלת טענת חיסיון, בענייננו, חיסיון בין הבנק לצדדים שלישיים. יש לשקול את חיוניות המידע, הרלבנטיות של המידע, היקף המידע והאם המידע שימסר יפגע בצדדים שלישיים.
12. לאחר ששקלתי את נסיבות ענייננו ולאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים, ובין היתר את טענת הבנק בכתב ההגנה ולפיה נתן לעוד מספר רוכשים ערבויות בנקאיות והרושם שמדובר במקרים בודדים, סבור אני כי בשלב זה, על הבנק לאפשר למבקשים גילוי כל הערבויות הבנקאיות שניתנו בקשר לחברה המשיבה 1, אולם בעותק שיימסר למבקשים יושחרו שמות הצדדים השלישיים שקיבלו את הערבויות הבנקאיות. סבור אני כי בכך יש איזון בין טענות ההכבדה הרבה שטוען הבנק בגילוי המבוקש, הפגיעה בצדדים שלישיים והאפשרות של המבקשים להוכיח תביעתם.
13. לפיכך וכאמור מתקבלת הבקשה באופן חלקי.
14. לאור קביעתי כי הבקשה התקבלה באופן חלקי, איני עושה צו להוצאות."

11. במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת, כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו

ב- ת"א (שלום-חי') 06-23340[97] נפסק מפי כב' השופט יהושע רטנר:

"החלטה
1. לפני בקשת התובעת לגילוי מסמכים ספציפיים.
2. התובעת, הגישה את תביעתה דנן, כנגד הנתבעים. טענתם המרכזית הינה כי הנתבעים חבים להם כספים בעבור ביצוע עבודות חשמל. העבודות בוצעו בפרוייקטים בהם זכתה הנתבעת 1 במכרז לביצוע עבודות בניה מטעם משרד הביטחון.
3. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד. טענתם המרכזית של הנתבעים הינה כי, התובעת פיגרה בביצוע העבודות בחריגה של חודשיים מהלו"ז הנקבע. לאור זאת חוייבו הנתבעות 1-3 לשלם קנסות למשרד הביטחון, בסך 28% מעלות החוזה.
4. כאמור לעיל, הוגשה על-ידי התובעת בקשה לגילוי מסמכים ספציפי (למעט לנתבעת 6).
5. בדיון שנערך ביום 20.11.08 ניתנה החלטה, המורה לנתבעים להמציא לתובעת את כל המסמכים הקשורים למשרד הביטחון, בגין העבודות נשוא התביעה ונשוא התביעה שכנגד. בנוסף הוחלט, כי יחד עם המסמכים, הנתבעים יודיעו בתצהיר כי אין להם מסמכים נוספים הקשורים לתובענה זו.
טענות הצדדים
6. לטענת התובע, לכתב התביעה שכנגד לא צורפו ראיות, שהאיחור בביצוע עבודות הבניה נגרם מחמת מחדליה של התובעת. הנתבעים מעלימים ראיות לגבי עבודות שבוצעו עבורם לפי הזמנתם ו/או לא מגלים מסמכים בקשר להזמנות הפרוייקטים נוספים, שבוצעו על ידם, שהם הסיבה האמיתית בגינה ביקשו הנתבעים ממשרד הביטחון להאריך את המועד למסירת העבודות. זאת כמפורט בכתב התביעה העיקרית ובתצהירים. הנתבעים מעלימים את העובדה, שיעבודות החשמל נמסרו במועד, ו/או בהתאם למוסכם.
7. הנתבעים מתנגדים לבקשה. הנתבעים טוענים כי המסמכים הנוגעים למחלוקת נושא התביעה נמסרו על ידם. מלבד המסמכים הנ"ל אשר כוללים חוברת מרכז שפורסמה על-ידי משרד הביטחון ויומני עבודה, אין בידי הנתבעים מסמכים רלבנטיים נוספים.
דיון
8. עיינתי בבקשה, בתגובה ובסיכומי הצדדים.
9. חלק מהמסמכים אותם דרשה התובעת הומצאו להם בינתיים על-ידי הנתבעים. נראה כי המחלקות בין הצדדים הינה באשר למסמכים שיפרטו להלן.
א. אישור על תקופה ו/או מועד הארכת זמן מסוג 2 שקיבלו הנתבעים ממחוז בינוי אילת במשרד הביטחון שנזכר בסעיף 2(י) לנספח ח' לתצהירו של הנתבע 4 מר עמיר קליין. לטענת הנתבעים מסמך זה הינו מסמך פנימי של משרד הביטחון אשר איננו נמצא ברשותם.
ב. מכתב מטעם הנתבעים המפרט את הסיבות שהצדיקו מתן הארכת זמן ביצוע. המכתב הוגש על-ידי הקבלן למחוז בינוי אילת ונזכר בסעיף 2(י) לנספח ח' לתצהירו של מר עמיר קליין. לטענת הנתבעים מסמך זה לא אותר על ידם.
ג. דו"ח קבלה מס 1. דו"ח קבלה מס' 2 צורף כנספח ז' לתצהירו שלמר עמיר קליין. לטענת הנתבעים אין ברשותם את הדו"ח הנ"ל ואף דו"ח מספר 2 הגיע אליהם מהתובעת עצמה.
ד. הזמנת העבודה לביצוע העבודות בחדר המפוחים. לטענת הנתבעים אין ברשות הנתבעים מסמך זה. בכל מקרה אם מדובר בהזמנה שהפנתה לתובעת המסמך צריך להיות בידיהם.
ה. קיזוזים שבוצעו בחשבון הסופי עקב העיכוב בעבודות החשמל. לטענת הנתבעים אין בחשבון הסופי סעיפי קיזוז. זאת, מכיוון שהוא תוצר כספי של חישובי כמויות שבוצעו בפועל.
ו. כל מסמך לגבי הקיזוזים שנעשו כביכול לנתבעים בגין עבודות החשמל. לטענת הנתבעים לא קיימים מסמכים המעידים על קיזוזים.
ז. חשבוניות מס בגין כל הסכומים ששולמו לנתבעים על-ידי המזמין בגין עבודות חשמל ולפרוייקט. לטענת הנתבעים אין חשבוניות בגין עבודות חשמל, החשבוניות הוצאו לפי התקדמות הפרוייקט כולו.
ח. הפרוטוקולים והסיכומים של כל הישיבות שנערכו במסגרת הפרוייקט, עם פיקוח משרד הביטחון בנוגע לעבודות החשמל. לטענת הנתבעים אין ברשותם מסמכים אלו למעט אילו שצורפו לתצהיר.
ט. חשבון סופי מאושר בביתן השומר ברפא"ל. לטענת הנתבעים החשבון לא נמצא ולא רלבנטי.
י. חשבון סופי מאושר לעבודות בבריכת טבעון. לטענת הנתבעים החשבון לא נמצא ולא רלבנטי.
י"א. פירוט עבודות חשמל בפרוייקט בשכונת שלומית בשלומי. לטענת הנתבעים הוא לא נמצא ולא רלבנטי.
י"ב. פירוט עבודות החשמל שבוצעו על-ידי קבלנים בשם זיתוני ועלי, חשבונות מאושרים, יומני עבודה וחשבונית מס בגין כל העבודות בפרוייקט שלומית. לטענת הנתבעים המסמכים לא נמצאו ולא רלבנטיים.
חובת הגילוי – כללי
10. חובת הגילוי הכללי קבועה בתקנה 112 לתקסד"א, ותקנה 113 לתקסד"א קובעת את חובת הגילוי הספציפי.
נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים הינה חובת גילוי מירבי:
'המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת...' (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ואח', פ"ד מט(2) 516)
'גילוי האמת משרת אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט. גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה...' (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54)
גילוי ספציפי
11. על-פי האמור בתקנה 112 לתקסד"א, תנאי למתן צו לגילוי מסמכים הוא שמדובר במסמכים הנוגעים לעניין והמבחן לכך הוא מבחן רחב. ב- ת"א (מחוזי-י-ם) 1572/99 דני גושניצי (גושן) נ' בנימין נחמיה, דינים מחוזי לב(8) 365, נאמר:
'כפי שנפסק, מבחן הרלבנטיות של מסמכים שאת גילויים מבקשים, הוא מבחן רחב, כאשר נקודת המוצא העקרונית היא עיקרון הגילוי...'
12. באשר לשאר המסמכים שפורטו לעיל, בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע 4, כי אין ברשותם ו/או בשליטתם של הנתבעים מסמכים אלה. בשלב זה ניתן להסתפק בכך.
13. לא ניתן לחייב צדדים לגלות מסמכים שאינם בחזקתם ואינם בשליטתם.
14. כפי שקבע כב' השופט גרוניס ב- רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג, פדאור 05(24) 121):
'חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסויימים במיוחד לצורכי המשפט Matthews and H.M. Malek, Disclosure (Sweet & Maxwell 2001 2nd Ed.) 108-109 (להלן: Disclosure)).
במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת, כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדות בבסיס הליך גילוי המסמכים – קידום ההגינות והיעילות הדיונית – ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו.'
סיכום
15. הבקשה נדחית. לפנים משרות הדין אין צו להוצאות.
16. למותר לציין שבמסגרת הדיון בתובענה לגופו של עניין, בית-המשפט יוכל לקחת בחשבון את העובדה, שצד כלשהו לא המציא מסמך שראוי היה שימציא, ואת המשמעות המשפטית של הדבר."

12. "דיג במסמכים" אינו מעשה פסול, אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם למטרה אחרת

ב- ת"א (שלום-חד') 2778/07[98] נפסק מפי כב' השופטת הדסה אסיף:

"החלטה
1. בהמשך לדיון מיום 9.3.09 להלן החלטתי בבקשה לעיון במסמכים ספציפיים.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה, בה נטען לרשלנות מקצועית של המשיב בעת ששימש כעורך-דינו של המבקש, וייצג אותו בתביעת ליקויי בניה שהגיש האחרון כנגד אנגל, חברה קבלנית לבניין בע"מ (ת"א (חד') 3771/01 דמתי מרדכי נ' אנגל חברה קבלנית לבניין בע"מ).
בגין התנהלות המשיב בטיפולו בתיק האמור, הגיש המבקש תלונה בלשכת עורכי-הדין, שסופה, ככל הנראה (כפי שעולה מהבקשה והתגובה שבפני), היה בהרשעתו של המשיב בבית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין (להלן: "בית-הדין המשמעתי"). מהמסמכים שבפני עולה, כי המשיב ערער על פסק-הדין (לא ברור אם הליך הערעור כבר הסתיים וניתן בו פסק-דין).
המסמכים המצויים בהליכי הערעור בבית-הדין המשמעתי, ופסק-הדין בערעור, ככל שניתן, הם המסמכים בהם מבוקש העיון בבקשה שלפני (להלן: "המסמכים המבוקשים").
טענות הצדדים
2. לטענת המבקש, המסמכים המבוקשים הינם רלבנטיים לצורך בירור התביעה דנן הואיל וביסוד ההליכים – הערעור בבית-הדין המשמעתי ובתביעה דנן – עומדת אותה מערכת עובדות. המבקש מוסיף וטוען כי המשיב בחר לצרף לגילוי המסמכים מטעמו את עדות המבקש בבית-הדין המשמעתי, ומכאן שהמשיב מנוע מלטעון להיעדר רלבנטיות של התיק בבית-הדין המשמעתי.
3. מנגד טוען המשיב, כי לבקשה לא הוגש תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, ועל-כן דינה להידחות על-הסף. לגופו של עניין טוען המשיב, כי המסמכים המבוקשים הינם בלתי-רלבנטיים לתובענה דנן, ובנוסף, הם חסויים לאור סעיף 73 לכללי לשכת עורכי-הדין (סדרי הדין בבתי-הדין המשמעתיים), התשכ"ב-1962. המשיב מוסיף וטוען, כי פסקי-דין והחלטות של בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין אינם יכולים לשמש כראיה בתובענה זו וממילא לא יהיה בהם כדי לסייע למבקש. המשיב מדגיש, כי הבקשה מוגשת בחלוף שנה מהמועד שבו העביר המשיב לעיון המבקש מסמכים אחרים שצויינו בתצהיר גילוי המסמכים והיא נועדה כל כולה להכביד על המשיב ולפגוע בהגנתו, שעה שבהלכה הפסוקה נקבע כי הכבדה בלתי-סבירה על בעל דין עשויה להביא לצמצום חובת הגילוי גם ביחס למסמכים רלבנטיים.
דיון והכרעה
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
5. ההליך של גילוי מסמכים על-פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. נקודת המוצא העקרונית בסוגיית גילוי המסמכים והעיון בהם הינה גילוי מרבי של מידע הרלבנטי למחלוקת בין בעלי הדין, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ראה: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2002(2) 2481).
על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח, כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה (רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54).
"דיג במסמכים" אינו מעשה פסול, אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם למטרה אחרת (ראה ד"ר יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 428-429 (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995); להלן: "זוסמן").
סמכות בית-המשפט בנושא גילוי המסמכים היא רחבה עד מאוד. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי-מוגבלת ולצדה עומדות טענות חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן.
6. המבחן לרלבנטיות של מסמך הוא רחב. די שהמבקש מצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות, ואין צורך בוודאות. הרלבנטיות של מסמך נגזרת מטענות הצדדים. יפים לעניין זה דבריו של זוסמן 'מסמך שבעל דין הזכירו בכתב טענותיו, נעשה על-ידי עצם האזכור בו בר-עיון' (זוסמן, בעמ' 439). יצויין כי הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו.
7. ומן הכלל אל הפרט. המבקש, בכתב תביעתו, טען כי בגין התנהלות המשיב בייצוגו בתביעת ליקויי הבניה, כאמור, הוא הגיש תלונה לבית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, וכי, נכון למועד הגשת התביעה, טרם התקבלה החלטה של בית-הדין המשמעתי באותו עניין (סעיף 17(א) לכתב התביעה).
בכתב ההגנה אישר המשיב את הגשת התלונה על-ידי המבקש והוסיף כי 'גרסת התובע בבית-הדין המשמעתי שונה לחלוטין מגרסתו בכתב תביעה זה והבדלי הגרסאות מצביעות על כך כי לא ניתן ליתן כל אמון בגרסתו של התובע המשתנה תוך כדי מסירתה מעת לעת לפי רצונו של התובע ומבלי שהתובע אפילו מנסה להיצמד לאמת' (סעיף 17 לכתב ההגנה).
8. נוכח טענות הצדדים, ובמיוחד טענות המשיב, הרי שאין ספק כי המסמכים המבוקשים הינם רלבנטיים ויש בהם כדי לשפוך אור על התשתית הראייתית בתביעה שבפני, בה נטען לרשלנות מקצועית של המשיב.
לא זו אף זו, מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה כי בתצהיר גילוי המסמכים המצויים ברשותו של המשיב נכלל, בין היתר, גם פרוטוקול עדותו של המבקש בבית-הדין המשמעתי ולבקשת המבקש, מסמך זה הועבר לעיונו. אם כן, גם לגרסת המשיב, פרוטוקול עדותו של המבקש רלבנטי לתיק דנן והוא עשוי לעשות בו שימוש בשלב הראיות. אם פרוטוקול עדותו של המבקש רלבנטי, הרי שגם ההליכים בבית-הדין המשמעתי, כולם, הינם רלבנטיים ויש צדק בטענת המבקש כי המשיב מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו, כאשר מחד הוא, ככל הנראה, מתעתד לעשות שימוש בעדות המבקש בבית-הדין המשמעתי (ומשום כך גילה את הפרוטוקול בתצהיר גילוי המסמכים) ומאידך מסתיר הוא את יתר ההליכים בבית-הדין המשמעתי בטענת חיסיון (סעיף 4 לבקשה).
זאת ועוד, 'התנגדות לגילוי מסמכים מורה בדרך-כלל על כך שהמתנגד חפץ להסתיר דבר מעיני יריבו, או שחפץ להפתיע אותו בשעת בירור המשפט, ושני דברים אלה גם יחד פסולים הם' (זוסמן, בעמ' 429).
9. אני דוחה מכל וכל את טענת המשיב שהבקשה לעיון מכבידה עליו. כפי שעולה מטענות המשיב, המסמכים המבוקשים מצויים ברשותו, ומכל מקום לא נטען אחרת, ומסירתם למבקש לשם עיון בהם בוודאי שלא כרוכה בה הכבדה יתרה, שיש בה כדי לשלול את זכות העיון במסמכים רלבנטיים.
10. באשר לטענת החיסיון, על-מנת שבעל דין יהא רשאי לא לחשוף ראיה רלבנטית, עליו להוכיח כי יש חיסיון המוכר בדין מכוח החוק או הפסיקה. משהוכח חיסיון כזה, וככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לו להראות כי העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק. בענייננו, לא הוכח כי קיים חיסיון מכוח הדין או הפסיקה על המסמכים המבוקשים.
11. המשיב טוען לחיסיון המסמכים המבוקשים בהסתמך על סעיף 73 לכללי לשכת עורכי-הדין (סדרי הדין בבתי-הדין המשמעתיים), התשכ"ב-1962. יצויין כי, נוכח העובדה שמדובר במסמכים רלבנטיים, אף אם סבור היה המשיב כי תוכנם של המסמכים המבוקשים הינו חסוי, חייב היה לציין את המסמכים הנדונים בגדר תצהיר גילוי המסמכים, תוך העלאת טענת החיסיון. סעיף 73, שעניינו סודיות הדיון, קובע כדלקמן:
'73(א) הדיון המשמעתי יתנהל בדלתיים סגורות.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), רשאי מגיש התלונה להיות נוכח בשעת הדיון, אלא-אם-כן החליט בית-הדין המשמעתי שלא להרשות לו להיות נוכח בשעת הדיון או בכל חלק ממנו.
(ג) ...
(ד) מגיש תלונה שלא נכח בשעת מתן פסק-הדין, רשאי לקבל, לפי בקשתו, הודעה בדבר החלטת בית-הדין, אלא-אם-כן החליט בית-הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לתתה.'
12. המשיב לא טען כי בית-הדין המשמעתי החליט שלא להרשות למבקש להיות בשעת הדיון או שלא ליתן לו עותק מהחלטת בית-הדין ולכן, ההליכים שהתנהלו בבית-הדין המשמעתי בוודאי שאינם חסויים מפני המבקש. זאת ועוד, סעיף 73 האמור עניינו הוראת הקובעת "סודיות", להבדיל מהוראה בחוק הקובעת חיסיון ולהלן: אעמוד על ההבדל בין סודיות לחיסיון.
13. הוא הדין לעניין ההוראה בסעיף 69(א)(6) לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, שקובע כי בידי בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין קיימת סמכות, בין השאר, לצוות על פרסום פסק-הדין בציון שמו של הנאשם או בלי ציון שמו. אין בין הוראה זו לבין חיסיון של המסמכים המצויים בהליכים בבית-הדין המשמעתי דבר.
14. בטענותיו, המשיב איננו מבחין בין חיסיון לסודיות. החיסיון מהווה חריג לעיקרון הגילוי ותכליתו למנוע חשיפת מידע חסוי בפני הערכאה השיפוטית. הסודיות מהווה חריג לעיקרון הפומביות ותכליתה למנוע חשיפתו של מידע סודי בפני הציבור. להבדיל מן החיסיון, אשר חל גם בגדר הליך בבית-משפט, כוחה של הסודיות יפה רק מחוץ לכותלי בית-המשפט, ובית-המשפט רשאי להורות על הצגת מסמך שהוסכם לגביו שהוא סודי. אכן, בתי-המשפט עשויים ליצור חיסיון מתוך חובת הסודיות, אלא שחיסיון כזה על המסמכים המצויים בהליכי בית-הדין המשמעתי טרם נקבע בפסיקה. גם אינני סבורה כי יש מקום לחיסיון כזה. מכל מקום, אין זה עניינה של הבקשה שבפני והמשיב לא טען כי יש מקום ליצור חיסיון חדש, יציר בית-המשפט. לאור האמור, אין מניעה שהמבקש יעיין במסמכי ההליכים שהתקיימו בבית-הדין המשמעתי.
15. אציין עוד כי, אכן, אין בהחלטות של בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין כדי להוות "מעשה בית-דין" אך המסמכים והפרוטוקולים בהליכים בבית-הדין המשמעתי יכולים לשמש ראיה בין יתר הראיות בתובענה דנן. מכל מקום, אין עסקינן עתה בשאלת הקבילות של המסמכים אלא בשאלת הרלבנטיות שלהם וכאמור, הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו. כאמור, המסמכים המבוקשים הינם רלבנטיים במובן זה שהם עשויים לסייע לשפוך אור על השאלות השנויות במחלוקת בתיק שבפני.
16. באשר לטענתו הפרוצידורלית של המשיב, שהבקשה למתן צו העיון לא נתמכה בתצהיר. בספרו של זוסמן, בעמ' 438, נכתב:
'יש צורך לתמוך את הודעת הבקשה בתצהיר כל אימת שהמבקש סומך על עובדות הנותנות יסוד לאמונתו שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב, אך אם הבקשה מבוססת אך על מסקנה הגיונית שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב, כי אז אין צורך בתצהיר.'
המשיב בענייננו לא חלק על העובדה כי המסמכים המבוקשים מצויים ברשותו ומכל מקום סביר להניח כי מסמכים אלה מצויים ברשותו בפרט מאחר ובידו תצהיר של המבקש מאותם הליכים, ומכאן שטענתו, כי יש לדחות את הבקשה למתן צו עיון ולו מהטעם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, אין בה ממש.
17. לעניין טענת המשיב כי הבקשה דנן הוגשה באיחור רב – תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי:
'בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא-אם-כן פנה לבעל דינו, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר, בבקשה בכתב ... לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך 30 ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה.'
בענייננו, המשיב הגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה ביום 30.10.08 (בדיון מיום 9.3.09 נעתרתי לבקשה לתיקון כתב ההגנה והוריתי כי אין צורך להגיש כתב הגנה מתוקן). הבקשה לעיון במסמכים הוגשה ביום 30.11.08. אי-לכך, הרי שלא ניתן לומר שהבקשה הוגשה באיחור.
18. זאת ועוד, הלכה היא כי בית-המשפט מוסמך לדון בבקשה גם אם הוגשה באיחור. זוסמן, בעמ' 438, לספרו כותב:
'... האיסור לסטות מסדר הזמנים הקבוע בתקנה 120 מופנה בעיקרו לבעל הדין, שלא יהיה רשאי לבקש צו לגילוי מסמכים מחוץ לסדר הזמנים האמור, ואינו חל על בית-המשפט, שסמכותו שמורה לו להיזקק לבקשה גם אם הוגשה באיחור. בכגון דא אין תקנה 528, הדנה בהארכת מועדים, חלה. עם זאת, לא ייעתר בית-המשפט לבקשה שהוגשה באיחור, אלא מטעמים של ממש, המצדיקים את הדבר.'
מעבר לאמור לעיל, בתקנה 143(3) לתקנות סדר הדין, התשמ"ד-1984, נקבע, בין היתר, כי שופט בקדם משפט מוסמך להחליט בדבר גילוי מסמכים והעיון בהם. הבקשה שלפני הוגשה בשלב קדם משפט, ומכאן שיש סמכות בידי ליתן את הצו המבוקש.
סוף דבר
19. נוכח האמור לעיל, אני מורה לנתבע למשיב להעביר לעיונו של המבקש את כל המסמכים המצויים בהליכי הערעור בבית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, לרבות פסק-הדין שבערעור, ככל שניתן, תוך 14 ימים מהיום.
20. המשיב ישא בהוצאות בקשה זו, בסך של 2,500 ש"ח, בצירוף מע"מ."

[87] תע"א (איזורי-חי') 08-3077 אולפני הבירה ירושלים בע"מ – רון פלדהיים, תק-עב 2009(4) 2780, 2782 (2009).
[88] ת"א (שלום-נצ') 08-09-11176 מדינת ישראל נ' משה רוזנברג, תק-של 2009(3) 36397, 36398 (2009).
[89] ת"א (מחוזי-מר') 08-07-5786 עובד רופל נ' מדינת ישראל ואחרים, תק-מח 2009(3) 12748 (2009).
[90] ת"א (מחוזי-חי') 461/03 קנדקו בע"מ נ' גילה אבן-פז, תק-מח 2009(3) 7341, 7343 (2009).
[91] ת"א (מחוזי-מר') 08-07-2091 SABONA ENTERPRISES B.V נ' בנימין אבישר, תק-מח 2009(3) 4388, 4392 (2009).
[92] ה"פ (מחוזי-ת"א) 1147/09 אלרוב נדל"ן מלונות בע"מ נ' הילטון ישראל בע"מ, תק-מח 2009(3) 3766, 3767 (2009).
[93] בש"א (מחוזי-יר') 7990/09 הרשות הפלסטינית נ' שחר ושות' חברה לעבודות עפר בניה כבישים ופתוח בע"מ, תק-מח 2009(3) 9999, 10000 (2009).
[94] ת"א (שלום-ת"א) 65924/07 טלי ברק אלדר נ' ענת אייל, תק-של 2009(3) 2154, 2155 (2009).
[95] בש"א (שלום-ת"א) 181090/08 טיוב כהן ו-33 אחרים נ' חלמיש חברה ממשלתית – עירונית לדיור ולשיקום שכונות בתל-אביב בע"מ, תק-של 2009(2) 29941, 29942 (2009).
[96] בש"א (שלום-ב"ש) 1518/09 הזיזה קורין נ' אזולאי עמרם חברה לפיתוח ייזום והשקעות, תק-של 2009(2) 3994 (2009).
[97] ת"א (שלום-חי') 23340/06 מ. ברדוגו שרותי חשמל בע"מ נ' מפרם פרוייקטים (1990) בע"מ, תק-של 2009(2) 5326, 5328 (2009).
[98] ת"א (שלום-חד') 2778/07 מרדכי דמתי נ' עו"ד יוסף אלברק, תק-של 2009(1) 26987, 26988 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

גילוי מסמכים ועיון בהם