בקשה בכתב והדיון בה (תקנה 241 לתקסד"א)

1. על-פי תקנה 2(ב) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981: "בכל עניין הנוגע לבקשה שלא נזכר בתקנות אלה יחול פרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ב–1984". במקרה זה, לא צויין בתקנות הנ"ל האם ניתן להחליט בבקשה גם ללא דיון במעמד הצדדים, לכן תחול תקנה 241(ד) אשר בפרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה בית-המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובה לבקשה בלבד, גם ללא דיון במעמד הצדדים

ב- עש"א (שלום-חי') 09-09-4385[114] נפסק מפי כב' השופטת חנה לפין הראל:

"החלטה
1. המבקש, מר מחישם גבי (להלן: "המבקש"), הוא בעל חשבון מספר 2055386 (להלן: "החשבון") אצל המשיב, בנק מרכנתיל בע"מ – סניף ואדי ניסנאס (להלן: "המשיב").
2. המבקש הגיש ב- 6.9.09 בקשה על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). במסגרת הבקשה, עתר להורות על ביטול הבאת השיקים אשר יפורטו במניין השיקים אשר סורבו:
א. שיק מספר 00544 על סך 30,000 ש"ח, תאריך סירוב השיק 19.8.09.
ב. שיק מספר 00554 על סך 100,000 ש"ח, תאריך סירוב השיק 19.8.09.
ג. שיק מספר 00555 על סך 100,000 ש"ח, תאריך סירוב השיק 19.8.09.
ד. שיק מספר 00556 על סך 20,150 ש"ח, תאריך סירוב השיק 19.8.09.
ה. שיק מספר 00560 על סך 65,000 ש"ח, תאריך סירוב השיק 19.8.09.
ו. שיק מספר 00609 על סך 20,900 ש"ח, תאריך סירוב השיק 19.8.09.
כן ביקש, להורות על ביטול הבאת שיקים נוספים במניין השיקים אשר סורבו, ואשר אותם סירב המשיב לפרוע לאחר מתן ההודעה על תחילת ההגבלה.
רקע
3. ב- 20.8.09 הודיע המשיב למבקש, על הגבלת החשבון החל מ- 5.9.09 ועד 4.9.2010. במסגרת ההודעה נמנו 14 שיקים אשר סורבו, החל מ- 23.3.09 וכלה ב- 19.8.09. במסגרת הודעה זו נכללו ששת השיקים נשוא בקשה זו.
4. בד-בבד עם הגשת הבקשה העיקרית, המבקש הגיש ב- 6.9.09 בקשה למתן צו זמני, אשר ימנע את תחילת ההגבלה בחשבון, וידחה אותה, אם בכלל, עד לאחר הדיון בבקשה המוגשת לביטול הבאת השיקים במניין השיקים אשר סורבו ובהתאם יורה לבטל את ההגבלה על חשבון המבקש.
5. ב- 6.9.09 הוריתי בין היתר, על עיכוב תחילת ההגבלה, וכי הדיון יקבע בהתאם לתגובה.
נימוקי הבקשה
6. מסגרת האשראי במועדים הרלבנטיים לבקשה עמדה על 120,000 ש"ח. מאחר והמבקש הוגדר ברישומי המשיב, כלקוח טוב העומד בהתחייבויותיו, הוסכם בעל-פה בין המבקש והמשיב, כי מסגרת האשראי תשתנה מעת לעת, ותעמוד על סכומים גדולים יותר מהמסגרת הפורמאלית.
בנוסף, קודם לסיכום זה, סוכם בעל-פה בין המבקש להנהלת המשיב, אשר אצלו מתנהלים חשבונות המבקש, כי המשיב יתחשב בעובדה כי הכנסות המבקש תלויות בקבלנים אחרים ובסיום פרוייקטים אשר זכה בהם המשיב, וכי המשיב יקל על התנהלות חשבונותיו של המבקש המנוהלים אצלו. במקרים מסויימים המשיב עמד בסיכום זה ובמקרים אחרים לא.
ב- 1/09 המבקש זכה בשני פרוייקטים ופנה למר ראפת אלמסרי (להלן: "מר אלמסרי") בכדי שיספק לו עובדים לביצוע העבודות. מר אלמסרי סיפק לו עובדים, ובתמורה שילם לו המבקש שיקים שונים לפי אספקת העובדים והתקדמות ביצוע העבודות.
עם ביצוע התשלומים הראשונים, ניתנו למבקש חשבוניות מס מזויפות, דבר אשר התברר עם הצגתם לשלטונות המס.
בנוסף, מר אלמסרי נטש אם הפרוייקט, הפסיק את אספקת העובדים והפר את התחייבויותיו כלפי המבקש.
מייד עם היוודע לו מצב זה, המבקש הודיע למשטרת ישראל, לשלטונות המס ולמשיב את אשר אירע לו, ונתן הוראת ביטול גורפת לכל השיקים, אשר נמסרו למר אלמסרי.
המשיב כיבד את הוראת הביטול בחלק מהשיקים אשר הוצגו לפירעון, ואף הגדיל למבקש את מסגרת אשראי, על-מנת שיוכל להחזיר את השיקים בהוראת ביטול ולא אכ"מ.
יתרת השיקים סורבו מחמת טעות או בניגוד לחובת המשיב לסרב את פירעונם מחמת הוראת ביטול ולא אכ"מ על-פי ההודעה אשר נמסרה לו, ואשר על פיה פעל המשיב בנוגע לשיקים האחרים. לחילופין המשיב לא פעל בהתאם להסכם אשר היה בין הצדדים, להגדלת מסגרת האשראי לפי צורכי המבקש וגובה סכומי השיקים המוגשים לפירעון.
ב- 20.8.09 נשלחה אליו הודעה על הגבלה, לאחר שהמשיב סירב לפרוע 14 שיקים, מהסיבה של אכ"מ ולא הוראת ביטול. מתוך רשימה זו, 12 שיקים ניתנו למר אלמסרי, אשר רימה אותו.
אשר-על-כן, המבקש, מבקש מבית-המשפט לקבוע, כי המשיב היה מחוייב לפי הודעת הביטול אשר נמסרה לו, ההסכם בין הצדדים והיוודעו של המשיב לסיטואציה אליה נקלע המבקש, לקבוע כי הסירוב לפרוע את השיקים הינו בגין הוראת ביטול ולהורות על ביטול הסירוב כאמור.
תשובה
7. לטענת המשיב, דין הבקשה לסולק על-הסף, מהנימוקים הבאים:
א. לא קדמה פניה למשיב בבקשה לבטל את הבאת השיקים במניין השיקים אשר סורבו. פניה זו הינה תנאי מוקדם להגשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק.
ב. הבקשה אינה מבוססת לא עובדתית ולא משפטית על-אף אחת מעילות הביטול אשר בחוק. הבקשה כללית ולא צורפו לה מסמכים אשר חובה היה לצרפם.
ג. מתן הוראת ביטול אין בה כדי להעניק חסינות לשיקים, אשר אלמלא אותה הוראת ביטול היו מסורבים. הוראת הביטול לא שינתה את תמונת המצב, לפיה אלמלא אותה הוראה, השיקים היו מסורבים בשל חוסר כיסוי מספיק. סכומם המצטבר של ששת השיקים, נשוא הבקשה, עמד על 335,000 ש"ח, יותר מחמישה מונים ממסגרת משיכת היתר ובמצב דברים זה לא היתה על המשיב החובה לכבדם.
ד. הטענה לפיה המשיב העניק בעבר מסגרת נוספת אשר בגדרה חוללו שיקים בהוראת ביטול תחת אכ"מ וכי על המשיב היתה חובה לנהוג כך בהתייחס לששת השיקים הינה טענה מופרכת, אשר דינה להידחות.
ה. הענקת מסגרת זמנית חד-צדדית, מסורה לשיקול-דעת הבלעדי של המשיב. אין חובה על המשיב להגדיל מסגרת אשראי בשל העובדה שבעבר עשה כן.
8. ב- 13.10.09 התבקש המבקש בטרם מתן החלטה, להמציא את העתקי השיקים נשוא הבקשה, העתק תלונה אשר הגיש למשטרת ישראל ובכלל זה ההודעה אשר הוגשה לשלטונות המס והוראת הביטול אשר נתן למשיב בגין השיקים נשוא דיוננו.
כמו-כן, המבקש התבקש לשים לב, כי בית-המשפט לא יורה על גריעת שיקים במניין השיקים אשר סורבו, לאחר מתן ההודעה על תחילת ההגבלה, ואשר אינם מנויים במסגרת הבקשה.
9. ב- 5.11.09 בא-כוח המבקש הגיש הודעה אליה צורפו העתקי השיקים נשוא הבקשה ובקשות למסגרת אשראי חתומים על-ידי הצדדים.
המבקש הודיע, כי אין ברשותו כל אישור בכתב בגין הגשת תלונה למשטרת ישראל ו/או לשלטונות המס ו/או מתן הוראת ביטול אשר ניתנה למשיב. פניות לגורמים אלו מצידו היו בעל-פה, מבלי שקיבל כל אסמכתא בכתב.
10. ב- 5.11.09 המציא המשיב אישורים בדבר גובה מסגרת משיכת היתר בחשבון לחודש 8/09 ופירוט החזרת 26 שיקים נכון להיום, דבר ההופך את הבקשה לחסרת תכלית.
דיון
11. על-פי תקנה 2(ב) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981:
'בכל עניין הנוגע לבקשה שלא נזכר בתקנות אלה יחול פרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ב-1984.'
במקרה זה, לא צויין בתקנות הנ"ל האם ניתן להחליט בבקשה גם ללא דיון במעמד הצדדים, לכן תחול תקנה 241(ד) אשר בפרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה בית-המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובה לבקשה בלבד, גם ללא דיון במעמד הצדדים.
12. סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, מקנה זכות ערעור, ללקוח שחשבונו הוגבל וקובע את סמכותו של בית-משפט השלום, סמכות שבשיקול-הדעת, להורות על ביטול הבאתו של שיק במניין השיקים אשר סורבו.
הסעיף מונה את עילות הביטול, וקובע בין השאר, כי ביטול הבאת שיקים שסורבו יבוא כאשר:
(1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות...
(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו...
13. במועד סירוב השיקים מצב החשבון ומסגרת האשראי היתה כדלקמן
מספר שיק
סכום
תאריך סירוב
מסגרת אשראי
מצב חשבון
00544
30,000 ש"ח
19.8.09
120,000 ש"ח מ- 4.8.09 עד 5.9.09
ערב משיכת השיקים יתרת החובה עמדה על 115,654.78 ש"ח לאחר משיכתם עמדה 456,004.78 ש"ח.
00554
100,000 ש"ח
19.8.09
120,000 ש"ח מ- 4.8.09 עד 5.9.09
ערב משיכת השיקים יתרת החובה עמדה על 115,654.78 ש"ח לאחר משיכתם עמדה 456,004.78 ש"ח.
00555
100,000 ש"ח
19.8.09
120,000 ש"ח מ- 4.8.09 עד 5.9.09
ערב משיכת השיקים יתרת החובה עמדה על 115,654.78 ש"ח לאחר משיכתם עמדה 456,004.78 ש"ח.
00556
20,150 ש"ח
19.8.09
120,000 ש"ח מ- 4.8.09 עד 5.9.09
ערב משיכת השיקים יתרת החובה עמדה על 115,654.78 ש"ח לאחר משיכתם עמדה 456,004.78 ש"ח.
00560
65,000 ש"ח
19.8.09
120,000 ש"ח מ- 4.8.09 עד 5.9.09
ערב משיכת השיקים יתרת החובה עמדה על 115,654.78 ש"ח לאחר משיכתם עמדה 456,004.78 ש"ח.
00609
20,900 ש"ח
19.8.09
120,000 ש"ח מ- 4.8.09 עד 5.9.09
ערב משיכת השיקים יתרת החובה עמדה על 115,654.78 ש"ח לאחר משיכתם עמדה 456,004.78 ש"ח.
לאור הטבלה לעיל, השיקים נשוא הערעור סורבו עת עמד חשבון המבקש ביתרת חובה. לפיכך על המבקש להוכיח הן מהבחינה האובייקטיבית והן המבחינה הסובייקטיבית, את טענתו, כי היה לו יסוד סביר להניח קיומה של חובה מצד המשיב לפרוע את השיקים או כי מחמת טעות אלו לא נפרעו.
המבקש מעלה שתי טענות עיקריות בכל הנוגע לסירוב השיקים:
א. המבקש ביקש להורות על ביטול השיקים, לאחר שהתברר לו, כי נמסרו לו על-ידי מר אלמסרי חשבוניות מס פיקטיביות וכי הלה נטש את הפרוייקט.
ב. השיקים סורבו מחמת טעות, כאמור בגין הוראת ביטול אשר נתן למשיב. לחילופין, המשיב לא פעל בהתאם להסכם שהיה ביניהם להגדלת מסגרת האשראי לפי צורכי המבקש.
14. בכל הנוגע לטענה הראשונה, הרי שטענה זו נטענה בעלמא ללא כל ביסוס, ובלא שצורף כל מסמך המאשרה.
המבקש הצהיר, כי מייד עם נודע לו על הסיטואציה אליה נקלע, דהיינו על מסירת החשבוניות הפיקטיביות ונטישת מר אלמסרי את הפרוייקט פנה למשטרת ישראל, לשלטונות המס ולמשיב.
המבקש לא הציג כל אסמכתא בכתב, כי פנה לגורמים אלו ורק לאחר שהתבקש להציג אסמכתא כאמור, טען, כי פנייתו אליהם נעשתה בעל-פה. דין טענה זו להידחות מכל וכל, שהרי ברור מאליו, כי במידה והיה פונה למשטרת ישראל היתה ברשותו העתק תלונה. משטרת ישראל, אינה גובה תלונות בעל-פה. אותו הדין לגבי רשויות המס ולגבי המשיב.
מעבר לכך, המבקש, מבקש להורות על גריעת שיקים נוספים במניין השיקים, אשר אותם סירב המשיב לפרוע, לאחר מתן ההודעה על ההגבלה.
בהחלטתי מיום 13.10.09 הפנתי את תשומת-לב המבקש לכך, כי בית-המשפט לא יורה על גירעת שיקים במניין השיקים אשר סורבו לאחר מתן ההודעה על תחילת ההגבלה, ואשר אינם מנויים במסגרת בקשה זו.
המבקש, לא ביקש לתקן את בקשתו, ובהתאם למסמך אשר צורף על-ידי המשיב, הרי שלאחר משלוח ההודעה על ההגבלה, דהיינו, החל מ- 31.8.09 ועד 2.11.09 סורבו 12 שיקים נוספים ובסך הכל סורבו 26 שיקים. כך, שלמעשה הסעד המבוקש הופך לסעד תיאורטי, הואיל וגם אם יבוטל הסירוב על ששת השיקים, נשוא הבקשה, אין בכך להואיל למבקש, וההגבלה תיוותר על כנה.
15. בכל הנוגע לטענה השניה – אישור משיכת כספים מהחשבון, כאשר הוא חורג ממסגרת האשראי, הינו במסגרת שיקול-הדעת של המשיב, ואין לומר כי המשיב היה מחוייב לכבד ולפרוע את השיקים נשוא הערעור. ראה לעניין זה ע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי (27.12.1998)
'העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך... לשון נוספת, על המערערת מוטל להוכיח מסגרת אשראי קבועה ומוגדרת המגבשת חובה המוטלת על המשיב, חובה שאין המשיב יכול או רשאי להתנער ממנה באופן חד-צדדי.'
השאלה העומדת בפנינו היא, האם נוצר הסכם בין הצדדים, בין בעל-פה ובין בהתנהגות, לפיו תוגדל מסגרת האשראי בעת חריגה ממנה, שאז אולי יכל היה המבקש לטעון, כי מחובת המשיב היה להגדיל את מסגרת האשראי שלו. התשובה על כך שלילית.
מפירוט השיקים אשר סורבו בחשבון, ערב ההגבלה, עולה כי אין זו הפעם הראשונה ששיקים מסורבים בחשבון, וכי מ- 3.3.09 ועד 24.5.09, סורבו כ-8 שיקים בחשבון. אם היה סיכום בין הצדדים כאמור, סביר להניח, כי השיקים לא היו מסורבים.
סיכומו של דבר
16. הבקשה נדחית.
17. בנסיבות אלו, אני מורה על ביטול הצו הזמני, דהיינו על ביטול עיכוב תחילת ההגבלה אשר ניתנה על-ידי ב- 6.9.09.
ההגבלה נותרת על כנה."

2. מטרת האפשרות של מתן תשובה לתגובה לבקשה לפי תקנה 241(ג) לתקסד"א אינה לתקן את המחדלים שנפלו בבקשה המקורית, אלא אך להשיב על הטענות שנטענו בתגובת היריב

ב- בש"א (מחוזי-יר') 9239/09[115] נפסק מפי כב' הרשם דוד מינץ:

"החלטה
המבקשת היא רשות מקומית בנפת חברון בתחום הרשות הפלסטינית (להלן: "הרשות") בה מתגוררים כ-13,000 תושבים. משיבה 1 (להלן: "המשיבה") מספקת חשמל למבקשת. לטענת המבקשת היא שילמה את כל חשבונות החשמל שנשלחו אליה מפעם לפעם כסדרם עד אשר טענה המשיבה לפניה בחודש יוני 2006 כי חלק מצריכת החשמל שהיא צרכה בפועל לא נרשמה במוני החשמל של המשיבה והחוב בגין צריכה זו עמד נכון לתקופה ההיא על סך של 4,691,425 ש"ח. משסירבה המבקשת לשאת בתשלום הדרישה, פנתה המשיבה אל הרשות וזו שילמה את החוב מפאת החשש שהמשיבה תמנע את אספקת החשמל למבקשת או לכל אתר אחר שבתוך תחומי הרשות. מאחר והרשות שילמה את החוב, היא ניכתה מהמבקשת את הסכום האמור מתוך הכספים המגיעים לה ממנה. לטענת המבקשת המשיבה פעלה שלא כדין ועליה להשיב למבקשת את אשר נטלה ממנה והיא העמידה את תביעתה כנגד המשיבה על סך של 5,395,433 ש"ח נכון ליום הגשתה. יחד עם הגשת התביעה, עתרה המבקשת לפטור מתשלום אגרת המשפט, וזו הבקשה שלפני.
בהגנתה טענה המשיבה כי היא מספקת את החשמל למבקשת לצובר מתח גבוה בנקודה אחת ומשם החשמל מחולק על-ידי המבקשת אל הצרכנים הפרטיים שבתחומה. באותו צובר ובמתקנים שמסביב לה היו מנגנוני ביטחון ואבטחה אשר נפרצו ונגנבו. לאחר שהמנגנונים תוקנו ונמדדו כמויות החשמל השוטף שהמבקשת צורכת בפועל, נתגלה כי כמות הצריכה היא פי שניים מזו שהמבקשת שילמה עליה במשך השנים. דרישתה של המשיבה התבססה איפוא, על פערי הצריכה בפועל והחיובים השונים כפי שהיו במשך השנים.
בבקשתה למתן פטור מהאגרה טענה המבקשת כי היא רשות מקומית דלת אמצעים וחשבון הבנק שלה עומד על יתרה חיובית בסך של 470 ש"ח בלבד. היא צרפה לבקשתה דפי חשבון של חודש אחד בלבד. בבעלותה מספר כלי רכב קטן בלבד, רכב מסוג טיוטה, משאית אשפה אחת ומחפרון. הכנסותיה של המבקשת הן אך ורק ממיסי רשיונות בניה וממיסי קרקע, אך הגבייה בששת החודשים האחרונים היתה אפסית. נכון ליום 31.7.09 חובות המבקשת מגיעות לכדי למעלה מ-19,000,000 ש"ח ואילו הסכומים שעליה לקבל מסתכמים ב- 12,371,042 ש"ח בלבד.
בתגובתה טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על-הסף ולו מפני ניסיון המבקשת להטעות את בתי-המשפט בטוענה כי היתרה בחשבון הבנק שלה עומדת רק על 470 ש"ח, כשלאמיתו של דבר היתרה עומדת על 194,476 ש"ח. המבקשת גם לא הוכיחה את חוסר יכולתה הכלכלית ולא צרפה אסמכתאות המאששות את טיעוניה, היא לא הוכיחה שאין ביכולתה לגייס אשראי, והיא מיוצגת בייצוג פרטי העולה ממון רב. על כך הוסיפה כי סיכויי זכייתה של המבקשת בתביעתה קלושים. גם המדינה הצטרפה לטיעונים אלו וסברה אף היא כי אין מקום לתת למבקשת פטור מהאגרה.
בתשובתה, חזרה בה המבקשת מטענתה כי יש בחשבונה אך 470 ש"ח, אך טענה כי היתרה בחשבון נועדה למלא אחר התחייבויותיה הקודמות ותשלום האגרה יבוא על חשבון פינוי האשפה ושכר מורים שהיא נושאת בהם. היא הוסיפה כי אין למבקשת כל אפשרות לקבל אשראי מהבנק שלה ואין ביכולתה לשעבד את נכסיה המועטים לשם כך. היא הוסיפה גם מסמכים נוספים המוכיחים לדעתה את טענותיה שחובותיה כלפי הרשות עומדות על למעלה מ- 18,000,000 ש"ח. כן טענה כי המבקשת רק שילמה את חלק משכר-טרחת עורך-דין. מדרך הטבע גם טענה כי סיכוייה לזכות בתביעתה טובים.
ראשית ייאמר כי צודקת המשיבה כי פנייתה של המבקשת לבית-המשפט היתה שלא בתום-לב בכך שטענה כי בחשבון הבנק שלה יש אך 470 ש"ח כשלאמיתו של דבר, חשבון הבנק מראה על יתרה חיובית של כמעט 200,000 ש"ח. דפי החשבון של אותו חודש בודד שלגביו היא צרפה את דפי החשבון, מראה גם שהיתרה החיובית אף גדלה לסכום זה מסכום של 143,000 ש"ח. שנית, מטרת האפשרות של מתן תשובה לתגובה לבקשה לפי תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אינה לתקן את המחדלים שנפלו בבקשה המקורית, אלא אך להשיב על הטענות שנטענו בתגובת היריב. ואילו כאן מה שעשתה המבקשת היא למעשה הגשת בקשה חדשה בליווי מסמכים נוספים שלא צורפו לבקשה המקורית, שלא כהלכה. שלישית, צודקות המשיבות שהמבקשת לא צרפה (גם לתשובתה יש לומר) את דפי החשבון מששת החודשים האחרונים מהם ניתן ללמוד אודות מצב תזרים המזומנים שלה. אף המסמך הנוסף שהיא צירפה לתשובתה בו נאמר כי נכון להיום אין למבקשת אשראי בבנק פלסטין בו היא מנהלת את חשבונה, אין בו כדי להוכיח מאומה, שכן לא נאמר במסמך ולו ברמז שהמבקשת אינה יכולה לקבל אשראי מהבנק, אם תחפוץ בכך. פשיטא גם שאין למבקשת אשראי בבנק, מכיוון שהיא לא נזקקה לו עד עכשיו, נוכח היתרה החיובית בחשבונה. הציפיה היתה גם, שמבקשת תצרף מסמך שאין היא יכולה לגייס כספים, לא רק מהבנק שבו היא מנהלת את חשבונה, אלא גם, ואולי בעיקר מהרשות.
ההלכה היא מקדמת דנא (וראה רק לדוגמה בודדת, בש"א 5095/91 בכרך נ' בכרך, פורסם במאגרים (26.1.91)) כי שאלת חוסר יכולתו של בעל דין לשלם אגרה נבחנת לא רק על-פי מצב הכספים הנזילים העומדים לרשותו, אלא גם על-ידי בחינת ערך הרכוש השייך לו, אפשרויות מימושו ואפשרויות גיוס אשראי כספי בהתבסס עליו. באין נתונים על נסיונות אמיתיים של המבקשת לקבל אשראי על יסוד הרכוש הכספי ורכוש המקרקעין השייך לה, לא ניתן לקבוע כי הוכיחה את טענתה על חוסר יכולת. במקרה זה דברים אלו מקבלים משנה-תוקף נוכח העובדה שמדובר ברשות מקומית. במקרה כזה גם נקבע שיש להקפיד הקפדה יתרה ברשות מקומית הבאה בשעריה של בית-המשפט ומבקשת פטור מאגרה. כך למשל נפסק:
'אף אם נאמר כי קיים הבדל בין רשות מקומית, כדוגמת המבקשת, לבין בעל דין בשר ודם, הרי ששוני זה טמון בכך, כי החובות המוטלות על רשות מקומית לעניין פטור מתשלום אגרת בית-משפט, הן חובות מוגברות. על-כן, מקום בו בעל דין בשר ודם, המבקש פטור מאגרה, על רקע של חוסר יכולת כלכלית, נדרש "להתערטל" ולחשוף בפני בית-המשפט את מצבו הכלכלי לפרטי פרטיו, חובה זו מוטלת ביתר שאת על רשות מקומית, אשר חלק לא מבוטל מהכנסותיה בא לה מן המדינה.' (בש"א (נצרת) 2542/05 עיריית פתח תקווה נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים (27.10.05))
רשות מקומית גם אמורה לנהל את ענייניה הכספיים על-פי אמות-מידה ציבוריות. עליה לשקול בקפידה יתרה במה להשקיע את משאביה שהם כספי ציבור. משמעות פטור מאגרה היא הטלת נטל הכספי החל למעשה על הרשות המקומית על הציבור הכללי המצוי מחוץ לתחום אותה רשות, תהייה זו רשות מקומית בתוך תחומי המדינה ותהיה זו רשות מקומית ברשות הפלסטינית. לדעתי גם, לא רק שנטל הראיה המוטל על רשות מקומית להוכיח את דלותה הכלכלית מוגברת, אלא שמתן פטור לתשלום אגרת משפט החלה על רשות מקומית כעניין של מדיניות משפטית צריך להיות חריג ביותר.
ועל כל אלו ייאמר כי למרות שחיובה של המבקשת בחשבון החשמל נעשה על-פי הערכה, יעמדו לפני המבקשת קשיים לא פשוטים להוכיח את תביעתה.
בסופו של יום איפוא, עיון בחשבון הבנק של המבקשת מלמד כי ביכולתה לשאת באגרת המשפט ללא כל בעיה. פנייתה לבית-המשפט היתה תוך גילוי טפח וכיסוי טפחיים והיא לא עמדה בנטל המוטל על שכמה כדי להוכיח שאין ביכולתה לגייס כספים נוספים כדי לשלם את האגרה. לכן, הבקשה נדחית והמבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
האגרה תשולם תוך 7 ימים, שאם לא כן התביעה תימחק."

3. אכן נכון, כי תקנה 241 לתקסד"א דורשת צירופו של תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה. אלא מאי? דרישה זו מכוונת למקרה בו מתבססת הבקשה על עובדות שיש צורך לאמתן בתצהיר

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 17479/09[116] נפסק מפי כב' השופטת דליה גנות:

"החלטה
1. בפני בקשה לפסילת מסמכים. הבקשה הוגשה על-ידי מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת"), נגד ש' ט' (להלן: "המשיבה" או "התובעת").
העובדות הצריכות לעניין
2. התובעת ילידת 1978 נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.6.03.
3. בהתאם להחלטתי מיום 10.3.09 והחלטתי מיום 5.7.09, מונו שני מומחים רפואיים לצורך קביעת נכויותיה של התובעת, ככל שקיימות. המומחים שמונו הינם בתחום האורתופדיה (ד"ר מירובסקי) ובתחום הפסיכיאטריה (פרופ' אליצור).
טענות המבקשת
4. המבקשת מלינה על כי המשיבה כללה בין המסמכים שנשלחו למומחים שמונו לצורך קביעת נכויותיה של התובעת, מסמכים האסורים להצגה בפני המומחים. מדובר ב-8 מסמכים אשר המבקשת מפרטת מדוע אין להציגם בפני המומחים. עיקר טענתה של המבקשת, הינה כי מדובר במסמכים אשר לא נערכו במסגרת הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, והם מהווים למעשה חוות דעה מוסוות.
תשובת המשיבה
5. המשיבה בדיעה כי דינה של הבקשה להידחות, תוך חיוב המבקשת בהוצאות, הן משום שלא צורף לה תצהיר, הן משום שהוגשה בשיהוי ניכר, והן משום שלגופם של המסמכים במחלוקת – אין מדובר בחוות-דעת מוסוות, כי אם במסמכים אשר נערכו תוך כדי הטיפול במשיבה.
דיון והכרעה
6. מעמדו של מומחה המתמנה מטעם בית-המשפט, הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון מס' 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1965 (להלן: "חוק הפיצויים"). מטרת המינוי הינה לאפשר לצדדים ולבית-המשפט להסתמך על חוות-דעת של גורם אובייקטיבי ועצמאי, במקום גורם שיש חשש להיותו מוטה (ראה א' ריבלין תאונות הדרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (התשנ"ט) 561) וכפועל יוצא הותקנו תקנות 8 ו-9 לתקנות הפיצויים.
ב- רע"א 2339 אררט חב' לביטוח בע"מ נ' דלל (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת אררט"), סיכם כב' השופט י' טירקל את התנאים הנוגעים למסמכים אותם ניתן להמציא למומחה:
'א. עליהם להיות "בדבר הטיפול הרפואי" לרבות הבדיקות לצורך הטיפול;
ב. על אלה להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת";
ג. נאסרה הגשת חוות-דעת רפואית.'
באשר לתנאי השלישי, נקבע לא אחת כי לא רק שלא ניתן להגיש חוות-דעת רפואיות, אלא שיש לבדוק את המסמכים שמבקש בעל-דין להמציא למומחה, ולאסור משלוח מסמכים המהווים למעשה חוות-דעת מוסוות, אשר ניתנו על-ידי גורמים פרטיים לבקשת הצד המעוניין. ודוק: אין פסול בהמצאת מסמכים שמקריאתם עולה, כי אינם אלא חוות-דעת מוסווית, ויפים לכך דברי בית-המשפט ב- רע"א 9646 מלאן סולימן ואח' נ' קיפמן אורית (קטינה) (לא פורסם):
'כך, למשל, מקום בו נותר ספק בשאלה אם המדובר במסמך המותר בהמצאה למומחה ואם לאו, יתן בית-המשפט את דעתו, בין היתר, לשאלה אם המדובר במסמך שנערך על-ידי גוף בלתי-תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי (ראה, למשל, בר"ע 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל, פ"ד נ(4) 429). במקרים שכאלו, עשוי קנה-המידה האובייקטיבי הכלול במסמכים, לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם, באופן שיהא במסמך כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשיקול-דעתו העצמאי...' (וכן ראה: 1858/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' גלית אמליאל, פורסם בנבו)
ומן הכלל אל הפרט
7. המסמך מיום 10.1.08 – מדובר במסמך הכתוב בשפה האנגלית, חתום על-ידי ד"ר וינגרדן – מנהל היחידה לאשפוז יום שיקומי, ומיועד "לכבוד מנורה חברה לביטוח בע"מ". מהמסמך עולה כי, התובעת היתה בטיפול ביחידה לאישפוז יום שיקומי, אולם למקרא המסמך אין כל ספק כי אין מדובר במסמך שנכתב תוך כדי ועקב הטיפול הרפואי שניתן לתובעת/המשיבה, ובוודאי שאינו משקף "שלב טבעי של הטיפול הרפואי" (ראה רע"א 9646/03 דלעיל), וברור מניסוח המסמך המיועד לחברת הביטוח, כי הוא נרשם ביוזמתה של התובעת/המשיבה ולבקשתה, ומשכך, אין מנוס מהמסקנה כי מדובר במסמך אשר אינו מותר בהצגה למומחים.
מעבר לצורך אציין כי, ממילא תיקה הרפואי של התובעת מהיחידה לאישפוז יום שיקומי, הומצא בוודאי למומחים, וכאמור, אין להתיר הצגת המסמך בפני המומחים.
8. המסמכים מהתאריכים 24.11.08, 12.4.07, 24.12.07, 28.3.07, 23.11.06 – מדובר במסמכים שנערכו על-ידי הפסיכולוגית הגב' רחל נטוביץ והמתמחה בפסיכולוגיה – מר אייל חלד. כל המסמכים מופנים אל הנתבעת – מנורה חברה לביטוח בע"מ, וכוללים דיווחים על מצבה של התובעת, כמו גם המלצות על דרכי טיפול ומימונם על-ידי חברת הביטוח. אין חולק כי מסמכים אלו לא נערכו כחלק מהטיפול הרפואי, אלא נכתבו ביוזמת התובעת או מי מטעמה, ושכאלה הם אינם אלא חוות-דעת מוסווית, והן אסורות בהצגה למומחים.
9. המסמך מיום 14.4.04 – מדובר במסמך הכתוב בשפה האנגלית, וחתום על-ידי ד"ר סילנטיב וד"ר בוכמן, למרות שהינו חתום על-ידי ד"ר סילנטיב בלבד. המסמך אינו מופנה לגורם כלשהו, ולמקראו אין כל ספק כי מדובר בחוות-דעת לכל דבר ועניין, שהוזמנה כפי הנראה על-ידי התובעת או מי מטעמה, ומשכך אין להציגה בפני המומחים.
10. המסמך מיום 13.9.04 – מדובר במסמך המופנה אל "הרופא המטפל" והחתום על-ידי ד"ר עירן א. ווינמן. מדובר כפי הנראה ברופא אליו פנתה התובעת באופן פרטי, לצורך קבלת חוות-דעת רפואית, ומשכך אין להציגו בפני המומחים.
11. לא אוכל לסיים את ההחלטה, בלא להתייחס לטענת המבקשת על פיה יש לדחות את הבקשה, משום שהוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה.
אכן נכון, כי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), דורשת צירופו של תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה. אלא מאי? דרישה זו מכוונת למקרה בו מתבססת הבקשה על עובדות שיש צורך לאמתן בתצהיר.
במקרה אשר לפני, אין מדובר בבקשה הכוללת עובדות שיש לאמתן, וכל כולה מתבססת המסמכים נשוא הדיון, וההלכה המשפטית באשר להמצאתם או אי-המצאתם למומחה. משכך, במקרה זה, לא היה כל צורך בצירוף תצהיר לבקשה.
12. סוף דבר, הנני מקבלת את הבקשה, ואוסרת על העברת המסמכים המפורטים בבקשה, למי מהמומחים.
שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, יושת על התובעת לטובת הנתבעים ביחד ולחוד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל."

4. בית-המשפט או הרשם רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות – במקרה דנן הינו מקרה מובהק, בו הטיעונים של הצדדים מאוד מפורטים, עברו מספר "גיבושים", הודעות ואיגוד אחד במספר קדמי משפט ולכן אין מקום לקיים חקירת מצהירים ב- בש"אות

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 8166/08[117] נפסק מפי כב' השופטת ד"ר דרורה:

"החלטה
א. השתלשלות העניינים נשוא ההחלטה
תיק זה ראשיתו בחמש תביעות ובקשות לאישורן כתביעות ייצוגיות, כמפורט בכותרת, שהראשונה בהן הוגשה לבית-המשפט בתאריך 14.4.08.
עניינן של הבקשות, בתמצית, נסב סביב טענת המבקשים לפיה הטעו המשיבות את אוכלוסיית העובדים הזרים ממדינות הפיליפינים, תאילנד ונפאל בעניין שימוש בכרטיסי חיוג לחו"ל המשווקים על ידן.
בדיון שהתקיים בתאריך 25.9.08 בנוכחות הצדדים, הוחלט כי כל התובענות שבכותרת יידונו יחדיו (עמ' 16 לפרוטוקול), והותר למבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה והבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית.
בהתאם להחלטתי מיום 9.12.08, התקבלה בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה ולתיקון הבקשה לאישור התובענה כייצוגית וזאת: 'על-ידי הוספת הטענות בנוגע לאי-מתן "בונוסים" כמפורט בנספח א' לבקשה'.
בתאריך 15.3.09 הוגשה לבית-המשפט בקשה מאוגדת ומתוקנת לאישור התובענה כייצוגית (בש"א 8166/08, להלן: "בקשת האישור המאוגדת").
בדיון נוסף שהתקיים ביום 30.4.09 (עמ' 23-24 לפרוטוקול) העלו המשיבים, ביו היתר, טענות לפיהן נכללו בבקשת האישור המאוגדת עילות חדשות שלא הועלו בבקשות המקוריות בבחינת הרחבת חזית החורגת מהחלטת בית-המשפט שהתירה תיקון מוגבל בלבד.
לאור הטענות שנשמעו בדיון, ניתנה החלטתי ולפיה:
'כל אחד מהמשיבים יגיש בכתב ולעורך-דין בך מסמך שבו ירכז את כל החריגות, אם יש, מכתבי התביעה המקוריים, בכתב התביעה המאוגד, לגבי עילות תביעה, סעיפי חוק וסכומים... תשובה של עורך-דין בך, האם הוא מוחק או לא מוחק חלקים מכתב התביעה המאוגד לאור מסמכים אלה של הצדדים, תוגש לא יאוחר מ-20 יום מהיום לצדדים ולבית-המשפט... לא יאוחר מ-10 ימים מהמועד שנקבע לקדם משפט, כל צד שמעוניין לטעון לאחר מתן החלטה שתינתן לאור המסמכים שהוגשו והתגובה ו/או בנושא אחר, יגיש בקשה מתאימה.'
בהתאם לכך, הגישו המשיבות 1-3 הודעות המפרטות את החריגות אשר לטענתן ביצעו המבקשים בבקשת האישור המאוגדת; תגובת המבקשים להודעות הוגשה ביום 21.5.09.
בינתיים, ובטרם ניתנה החלטתי בסוגיית החריגות הנטענות, הגישה המשיבה 2 ביום 6.7.09 (10 ימים לפני המועד שנקבע לקדם משפט ליום 16.7.09), בקשה למחיקת עילות תביעה (בש"א 13657/09).
בבקשה זו, אליה הצטרפו גם המשיבות 1 ו-3, נטען שבקשת האישור המאוגדת כוללת מספר עילות תביעה שונות ונפרדות, ולא ניתן לדון בה בצורתה הנוכחית כיוון שאינה עומדת בתנאי חוק תובענות ייצוגיות. לפיכך עתרו המשיבות כי בית-המשפט יורה למבקשים למחוק מבקשת האישור המאוגדת את עילות התביעה המרובות ולהותיר על כנה עילה אחת בלבד; וכן עתרו למחיקת עילת התרמית מבקשת האישור, אשר נטענה, לעמדתן, ללא הפירוט הדרוש על-פי דין.
ביום 8.7.09 נעתרתי לבקשת בא-כוח המשיבה 1 לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 16.7.09 ותחתיו נקבע דיון קדם משפט לתאריך 9.9.09.
לאור ההשתלשלות המפורטת לעיל, ייערך הדיון להלן על-פי המתווה המתבקש מהחלטתי מיום 30.4.09, כך שבשלב הראשון תינתן החלטה בטענות המשיבות לחריגת המבקשים בבקשת האישור המאוגדת מהתיקון שהותר להם (בש"א 11007/09); ובשלב השני, בשים-לב למסקנות הדיון הנ"ל, תינתן החלטה בבקשה למחיקת עילות תביעה (בש"א 13657/09).
ב. האם חרגו המבקשים מהתיקון שהותר להם בהחלטתי מיום 9.12.08?
טענות המשיבה 1
– בבקשת האישור המאוגדת הוספו עילות תביעה שאינן נזכרות בבקשות האישור המקוריות (למעט בבקשת המבקש 11) והן עילות התרמית, הרשלנות והפרת חובה חקוקה;
– בבקשה המקורית של קבוצת הפיליפינים הוערך הנזק לקבוצה בכ-400,000,000 ש"ח, ואילו בבקשת האישור המאוגדת צמח הסכום ל-415,800,000 ש"ח;
– בבקשה המקורית של קבוצת התאילנדים הוערך הנזק בסך של 329,280,000 ש"ח, ואילו בבקשת האישור המאוגדת צמח הסכום ל- 352,800,000 ש"ח;
– ביחס לפיצויי הציפיה בגין אי-מתן דקות הבונוס, בבקשה לתיקון כתבי הטענות הוערך הסכום בסך של 340,000,000 ש"ח, ואילו בבקשת האישור המאוגדת ננקב סכום בסך 1,363,320,000 ש"ח;
– בסעיף 48 לתשובת המבקשים לתגובת המשיבות לבקשה לאישור תובענה כייצוגית הועלתה טענה חדשה לפיה המבקשים תובעים בגין כל כרטיסי החיוג "על גלגוליהם השונים"; בעוד שהתובענה הוגשה ביחס לכרטיסי חיוג ספציפיים שפורטו בסעיף 19-21 לבקשת האישור המאוגדת.
טענות המשיבה 2
– המבקשים חרגו מהחלטת בית-המשפט בכך שטענו בבקשת האישור המאוגדת טענות משפטיות של הפרת חובה חקוקה, תרמית ורשלנות שלא נטענו בבקשה המקורית בכל הנוגע לקבוצת המשתמשים בכרטיסי החיוג המיועדים לפיליפינים;
– בבקשה המקורית לא הוגש תחשיב נזק בגין הפחתת הדקות הנטענת על-ידי המבקשים, והם אמדו אותו בסך של 400,000,000 ש"ח; ואילו בבקשת האישור המאוגדת צורף תחשיב נזק לפיו נאמד הנזק בסכום של 415,800,000 ש"ח;
– סכום פיצויי הציפיה לקבוצת הפיליפינים צמח מ-340,000,000 ש"ח ל-706,860,000 ש"ח.
– בבקשת האישור המאוגדת הוסיפו המבקשים סכום פיצויי ציפיה לקבוצת תאילנד בסך של 599,760,000 ש"ח;
– אין לאפשר את הרחבת הקבוצה באמצעות הטענה ל"גלגול" של הכרטיסים, הנזכרת בסעיף 48 לתשובת המבקשים לתגובת המשיבות לבקשת האישור המאוגדת, אלא יש לכלול רק את ארבעת כרטיסי החיוג שפורטו בסעיף 19-21 לבקשת האיגוד.
טענות המשיבה 3
– המבקשים הוסיפו שלא כדין שלוש עילות חדשות: הפרת חובה חקוקה, תרמית ורשלנות, שלא נזכרו בבקשה המקורית;
– סכום הנזק שעמד בבקשה המקורית על סך 409,240,000 ש"ח, צמח לסכום בסך 425,040,000 ש"ח בבקשת האישור המאוגדת.;
– סכום פיצויי הציפיה שעמד על סך של 340,000,000 ש"ח, צמח לסכום של 706,860,000 ש"ח.
– יש למחוק את ההערה בדבר "גלגול" של הכרטיסים כך שיהא ברור כי הכרטיסים שהשייכים למשיבה 1 ששמותיהם הופיעו בבקשת האישור המאוגדת, הם הכרטיסים היחידים נשוא ההליך; ולא כל כרטיסי החיוג ששווקו על-ידי המשיבה 3 על גלגוליהם השונים.
התייחסות המבקשים לטענות המשיבות
ביחס לטענה בדבר הוספת עילות תביעה:
המבקשים הודיעו כי אין להם התנגדות למחיקת העילות של תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה, מן התביעות שנוגעות לכרטיסי החיוג לפיליפינים ולנפאל, ולהותירן ככל שהדבר נוגע לכרטיסי החיוג לתאילנד שכן הן נטענו גם בתביעה המקורית.
ביחס לטענות בדבר תיקון הערכת היקף הנזקים של חברי הקבוצה:
המבקשים טוענים שבעת הגשת בקשת התיקון אירעו טעויות אריתמטיות במכפלת הסכומים ולכן בהודעתם-לבית-המשפט על הגשת הבקשה המאוגדת, ציינו שבבקשה המאוגדת תוקנו סכומי הנזק, הן לאור הוספת העילה בגין אי-מתן בונוסים והן לאור הטעויות החישוביות שנפלו בחלק מהבקשות המקוריות (נספח א' להודעת המבקשים). לעמדתם, כך או כך מדובר בשלב זה בהערכת נזקים בלבד והיקפם המדוייק יתברר בשלב מאוחר יותר, אם תתקבל בקשת האישור.
ביחס לטענה בדבר ה"גלגול" של כרטיסי החיוג:
לטענת המבקשים, תביעתם נוגעת לשיטה ולדרך ההתנהלות של המשיבות ולא לכרטיס חיוב ספציפי, אלא לכל כרטיסי החיוג שלהן לנפאל, לפיליפינים ולתאילנד, שהיו קיימים ב-7 השנים שקדמו להגשת התובענה; זאת על-אף שבבקשת האישור נזכרו כרטיסים ספציפיים.
הם מוסיפים וטוענים שהמשיבות מבצעות מדי תקופה שינוי במבנה הגראפי או בשם של כרטיס חיוג זה או אחר, אך במהות מדובר באותם כרטיסים ובאותם פרמטרים של חיוב.
לעמדתם, יש להסיק מכללא שהם זכאים לפיצוי בגין כל סוגי הכרטיסים שהיו קיימים בתקופה הרלבנטית, לרבות "שרשור" של כרטיסים.
דיון ומסקנות
בבקשת התיקון ציינו המבקשים שהוספת העילה בגין אי-מתן "בונוסים" מובטחים הינו התיקון היחיד המבוקש על ידם, כאשר אין עסקינן בעילה חדשה והם עותרים להוספתה בנוגע לכרטיסי החיוג לפיליפינים ולתיקון סכום התביעה.
בדיון שהתקיים ביום 25.9.08 הודיע בא-כוח המבקשים (עמ' 13, שורות 16-18):
'הנושא של הבונוסים הוא התוספת היחידה, ככל שזה נוגע לפיליפינים ולנפאלים. פרט לזה לא תועלנה שום טענות משפטיות או עובדתיות חדשות כנגד מי מהמשיבים במסגרת כתב התביעה המאוגד.'
בהתאם להחלטתי מיום 9.12.08 התרתי למבקשים לתקן את כתב התביעה ובקשת האישור על-ידי הוספת טענות בנוגע לאי-מתן בונוסים כמפורט בנספח א' לבקשת התיקון (הכולל כאמור גם את נושא תיקון סכומי הנזקים, לרבות עקב טעויות חישוביות).
הנה כי כן, לשון ההחלטה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים ומתבקשות ממנה המסקנות הבאות:
1. מבקשת האישור המאוגדת יימחקו העילות של תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה, בנוגע לתביעות בעניין כרטיסי החיוג לפיליפינים ולנפאל.
2. בקשת האישור המאוגדת תכלול אך ורק את אותם כרטיסי חיוג ספציפיים אשר נזכרים בבקשות האישור המקוריות שהוגשו לבית-המשפט; ואלה הכרטיסים אשר יעמדו במוקד הבירור המשפטי נשוא ההליך דנן.
3. התיקונים שבוצעו בהערכת סכומי הנזק בבקשת האישור המאוגדת עולים בקנה אחד עם החלטתי מיום 9.12.08 ויוותרו על כנם.
אין צורך בהגשת כתבי תביעה ובקשה מתוקנים, והחלטה זו תיושם על כתבי בית-הדין הקיימים.
ג. היש להורות על מחיקת עילות תביעה?
המשיבה 2 ציינה בהודעתה לבית-המשפט המפרטת את החריגות שביצעו המבקשים, כך:
'בדיון שנערך ביום 25.9.08 התנו המשיבות את הסכמתן לאיגוד התיקים בכך שלא יתבצעו שינויים או תיקונים בכתבי הטענות.'
גם המשיבה 1 בהודעה מטעמה ציינה כי:
'... המשיבות הסכימו לאיגוד התובענות יחדיו, אך סירבו לעריכת שינויים או תיקונים בכתבי הטענות של המבקשים.'
והמשיבה 3 ציטטה בהודעתה מדברי באת-כוחה בדיון מיום 25.9.08, בזו הלשון:
'כנגדנו בעצם תלויה ועומדת רק בקשה אחת לאישור וזאת תובענת "מירנה", לכן בין אם יהיה כתב טענות אחד אם לאו, לנו זה לא משנה, רק אבקש שלא יהיה מקצה שיפורים.' (עמ' 12, שורות 7-9 לפרוטוקול מיום 25.9.08)
ובהתייחס לבש"א 19118/07 ב- ת"א 2448/07 ובש"א 19117/07 ב- ת"א 2447/07 והחלטותיי שם בעניין הפרדת הדיון, הרי שאין המדובר במקרים דומים.
אמנם על הפרק היה חשבון בנק, אבל הנושאים שנכללו במקור התובענה הייצוגית היו: רכישת ניירות ערך, דמי ניהול של קרנות נאמנות, דמי ניהול פיקדון נייר ערך, עיגול סכומי ריבית בפקדונות יומיים ותקופתיים ומכירה רעיונית של ניירות ערך.
אלה נושאים שאין ביניהם כל קשר – ומכאן נולדה החלטת ההפרדה.
לאור ההצהרות הברורות של כל המשיבות כאמור לעיל, בדבר הסכמה לאיגוד התובענות "במצבן ובעילותיהן";
ובהתאם להחלטותיי עד כה בדבר איגוד התובענות והבקשות, התרת תיקון המוגבל להוספת עילת אי-מתן "בונוסים" ועדכון סכומי הנזק; וקביעותיי בדבר החריגות שבוצעו בבקשת האישור המאוגדת, – אני דוחה את הבקשה למחיקת עילות תביעה.
בשולי הדברים אציין, שאין לפרש את החלטתי בדבר האפשרות להגשת בקשות כתוצאה מהאיגוד, בבחינת מתן היתר לתקיפת עצם האיגוד, דבר שלו הסכימו כל הצדדים.
כמו-כן, לא נשמט ממני ההסדר הדיוני אליו הגיעו חלק מהצדדים (למעט המשיבה 4 והמבקש 11), לפיו ההחלטה ב- בש"אות תהיה לאחר חקירת המצהירים והשלמת טיעונים בעל-פה.
סעיף 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי:
'בית-המשפט או הרשם רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות לפי תקנות-משנה (ג) ו-(ג1) בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.'
מקרה זה הינו מקרה מובהק, בו הטיעונים של הצדדים מאוד מפורטים, עברו מספר "גיבושים", הודעות ואיגוד אחד במספר קדמי משפט, – כך שאיני סבורה שיש טעם ומקום לקיים חקירת מצהירים ב- בש"אות.
אני ערה כמו-כן לכך שאין התייחסות של המשיבה 4 והמבקש 11 לנושא של סיכומים ללא חקירות ב- בש"א למתן אישור, ואשר-על-כן קדם המשפט שנקבע ליום 9.9.09 בשעה 11:30, – יוותר על כנו, וזאת כדי לקבל את עמדת המשיבה 4 והמבקש 11 בנושא חקירות ב- בש"א לאישור תובענה כייצוגית. בשלב זה יוותר בעינו גם המועד שנקבע לשמיעת ראיות ליום 1.10.09 בשעה 8:30."

5. טענה המבוססת על ממצאים שבעובדה ולא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקסד"א – דינה להידחות על-הסף

ב- בש"א (מחוזי-יר') 8971/09[118] נפסק מפי כב' השופטת רות שטרנברג אליעז:

"החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע החלטה אשר ניתנה על-ידי בית-משפט זה ב-25.5.09.
מדובר בבקשה לסילוק על-הסף של הודעה על הגשת בקשה לאישור פסק בוררות, שניתן בבית-הדין הרבני הגדול בירושלים, בכ"ו אדר התשס"ח (תיק מס' 1-35-900031624). בית-הדין הרבני הגדול דחה ערעור על פסק בוררות שהוציא בית-הדין הרבני האיזורי בירושלים, בו' תמוז התשס"ו (2.7.06).
בית-משפט זה דחה את הבקשה לסילוק ההודעה על-הסף, ב-25.5.09. כתוצאה מובנית מהחלטה זו, אושר פסק הבוררות (סעיף 28 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968).
בפסק הבוררות חוייב המבקש לשלם לעזבון כב' הרב יש"י חסידה ז"ל, תמלוגים בגין הוצאת ספרו של המנוח, לפי תחשיב שפורט בגוף הפסק.
ב-5.7.09 הגיש המבקש לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ההחלטה. הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הוגשה לבית-משפט זה ב-11.8.09. לבקשה לא צורף תצהיר המפרט עובדות המבססות את הצורך בעיכוב ביצוע ההחלטה.
הוחלט במהלך הפגרה כי אין בבקשה דחיפות, וכי הבקשה תישמע בפני בית-המשפט שנתן את ההחלטה.
נימוקי הבקשה
לטענת המבקש, הוציא בית-משפט מתחת ידו שתי החלטות שאינן מתיישבות זו עם זו. לידיו של המבקש הגיע מסמך הנושא כותרת "החלטה" והמתוארך ל-17.5.09. בהחלטה זו, נדחתה הבקשה לאישור פסק הבוררות.
אליבא דהמבקש, המסמך מה-17.5.09, שהיה חלק מהפרוטוקול שהתפרסם בסוף אותו יום ב"עמדת המידע", מהווה החלטה המסיימת את הדיון ועל-כן לא היה מקום לאשר את פסק הבוררות, בניגוד לאמור בה. מטעם זה עתר המבקש לעיכוב ביצועה של ההחלטה המאשרת את פסק הבוררות, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.
נימוק נוסף בפי המבקש:
'מימוש הליכי ההוצאה לפועל יגרמו למבקש נזקים כבדים, אשר לא ניתן יהיה לפצות אותו עליהם אם יתברר לאחר קבלת רשות הערעור כי ההחלטה השניה מיום 25.5.09 מבוטלת.'
טענה זו, המבוססת על ממצאים שבעובדה, לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אשר-על-כן, ניתן לדחותה כבר בשלב זה.
תגובת המשיב
המשיב מפנה אל ההחלטה החתומה על-ידי בית-המשפט, מה-25.5.09, שהומצאה לצדדים באמצעות בית-המשפט. לטענתו, קיבל המבקש פרוטוקול מאושר של הישיבה מה-17.5.09, הכולל החלטה לא חתומה, לאחר שכבר הומצאה לו ההחלטה החתומה על-ידי בית-המשפט, הכוללת אישור של פסק הבוררות. היה ברור כי אירעה תקלה וכי ההחלטה שלא היתה חתומה, לאו החלטה היא. ואולם, לדברי המשיב, העדיף המבקש לעשות שימוש במסמך שפורסם בשוגג בגוף הפרוטוקול ולהצביע עליו כעל "החלטה", על-מנת לעכב ביצוע פסק הבוררות ובכך לקדם את עניינו של מרשו, להתחמק מהשבת תמלוגים המגיעים לעזבון המנוח כב' הרב חסידה. אשר-על-כן, מתנגד המשיב לעיכוב ביצוע ההחלטה, המונעת אכיפת פסק בוררות שניתן לאחר התדיינות ארוכה ומייגעת.
המשיב אף מצביע בתשובתו לבקשה, על מאמציו הכנים לבירור התקלה, אשר הובילו בסופו של יום לכך שהצדדים זומנו לבית-המשפט, בנוגע לתקלה שגרמה לפרסום של שתי החלטות סותרות לכאורה, שבהן אוחז המבקש (ישיבת ה-2.8.09).
גם לגופו של עניין, טוען המשיב, אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע. שהרי על דרך הכלל, הגשת בקשה לערעור אינה עילה לעיכוב ביצועו של פסק-דין וזאת במיוחד כאשר הבסיס לה כה רעוע. עוד הוסיף המשיב כי האמירה הכוללנית בדבר גרימת נזקים למבקש, כתוצאה מביצוע ההחלטה שמשמעה הוצאה לפועל של פסק הבוררות, אינה יכולה לבסס עילה ראויה לעיכוב ביצוע ההחלטה.
דיון
עיכוב ביצוע החלטה נשלט על-ידי תקנות 466-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הנורמה הבסיסית נוסחה בתקנה 466:
'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.'
אכיפה יעילה, הבאה לאחר התדיינות מתמשכת, היא חלון הראווה של הרשות השופטת. אמון הציבור תלוי בה. אי-לכך, עומדת כסלע איתן ההלכה שאין מעכבים אכיפתם של חיובים כספיים, אלא בנסיבות חריגות במיוחד, כאשר נשקפת סכנה מוחשית שלא ניתן יהיה להשיב מצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור (ע"א 466/06 זילברמן נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-על 2006(1) 1013 (24.1.06) סעיפים 17-18; ע"א 8777/08 סלאמה ניהול ואיזון בע"מ נ' מריסאת, תק-על 2009(1) 2363 (8.2.09) סעיף 3; וכן זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) סעיף 666 ואילך, עמ' 859).
ברוח זו קבע מחוקק-המשנה, מסלול מיוחד לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, הכולל בראשונה פניה אל הערכאה הדיונית שמלפניה יצא פסק-הדין והיא תדון, מטבע הדברים, בשאלה האם עלולה האכיפה לסכל את תוצאות הערעור:
'בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מייד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית-המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה.' (תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי)
רק לאחר שמוצה ההליך בפני הערכאה הדיונית, ייפתחו שערי בית-המשפט שלערעור בפני העותר:
'סירב בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית-המשפט שלערעור לצוות על העיכוב.' (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי)
יתירה מכך, תקנה 468 מורה כי כל עוד לא הוגשה הבקשה לערכאה הדיונית וסורבה, בית-המשפט שלערעור לא קונה סמכות לדון בה (בש"א 5/88 גורן נ' מחסני ערובה כלליים בע"מ, פ"ד מב(1) 755 (1988)). הערכאה הדיונית הינה הפורום הראוי לדיון בבקשה כגון זו שבפנינו. שכן, היא מצויה בנבכיו של ההליך שהסתיים לא מכבר בהחלטה שיפוטית. ובפרט יקל לערכאה זו להתמצא במארג העובדתי המונח בבסיס שקלול מאזן הנוחות. משכך, הערכאה הדיונית מהווה את הבחירה הטבעית לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. לא בכדי מחייבות התקנות להיזקק לערכאה זו כאשר הדיון בסכסוך כבר עבר לרשות שיפוטית גבוהה יותר. נראה כי הסדר דיוני זה מפגיש בין שבילי היעילות והצדק ומבטיח איזון ראוי בין תוקפו המחייב של פסק-דין לבין הזכות הדיונית לנקוט בהליכי ערעור. דומה כי המקרה שבפנינו מדגים נאמנה עיקרי פרוצידורה אלה.
יחד עם זאת, על הערכאה הדיונית הדנה בבקשה כגון דא לנקוט זהירות, על-מנת שלא לייתר את הדיון בערעור. כמו-כן, עליה להיות ערה לרגישות המתחייבת מן הסיטואציה בה בית-המשפט שעליו מערערים צריך לחוות דעה באשר לסיכויי הערעור (השוו: ע"א 8777/08 סלמה ניהול וייזום בע"מ נ' מריסאת, תק-על 2009(1) 2363 (8.2.09) סעיף 3. החשש האחרון פג כמעט לחלוטין במקרה שבפנינו, מאחר שהוא מכוון כלפי עובדות הקשורות בפן המינהלי של העשייה השיפוטית, להבדיל מערעור שגרתי המתרכז בהשגה על תוכן הקביעות השיפוטיות שהובילו לתוצאת פסק-הדין.
בקשה לעיכוב ביצוע – יש לה שני ראשים, אשר על המבקש מוטל להוכיח את קיומם (ע"א 2499/09 פראנס ישראל שותפות נ' וואליד, תק-על 200(3) 2113 (22.7.09) סעיף 4. הראש האחד, הינו סיכוייו של הערעור; לצידו, קיים הראש השני, הנוגע למאזן הנוחות בין הצדדים (בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי, תק-על 94(3) 2278 (14.8.94)). רוצה לומר, האם אי-עיכובו של פסק-הדין ישנה לרעה את מצבו של המבקש באופן בלתי-הפיך והאם הרעת מצב כגון זו ביחס למבקש הינה גדולה יותר מזו שתיגרם למשיב אם יעוכב ביצועו של פסק-הדין. בהקשר זה יצויין כי בין שני הראשים דלעיל מתקיימים יחסי גומלין והשפעה הדדית (עע"ם 3416/09 עיריית ירושלים נ' כהן, תק-על 2009(2) 1215 (4.5.09) סעיף 13). לעיתים בית-המשפט פטור מלדון בסיכויי הערעור, כאשר נראה על פניו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש (עע"ם 1672/09 מודיעין אזרחי בע"מ נ' השמירה בע"מ (לא פורסם, 31.3.09) סעיף 8).
מן הכלל אל הפרט
הבקשה מושתתת על הנחה מוטעית כי הטקסט שנותר בשוגג בפרוטוקול הדיון, הינו החלטה שיפוטית תקפה. אין להנחה זו בסיס. מדובר בטיוטא של החלטה שיפוטית שלא נחתמה ולא שומעה. אף לא היה מקום לכלל טעות בעניין זה, שכן ההחלטה המפורטת והיחידה שנשלחה לצדדים הינה זו מה-25.5.09. אין צורך להכביר במילים על היעדר הנפקות המשפטית של "תוצרי ביניים" הכרוכים בעשייה השיפוטית (בסוגיה זו ראו: תקנה 190 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א (מחוזי-ת"א) 54/51 רוזן נ' פישמן, פ"מ ז 392, סעיף 2; על"ע 6/72 סופרין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד כז(2) 125, בסיפא לעמ' 126
(1973); בש"א 834/91 סלומון נ' דרמן, תק-על 91(2) 686 (28.5.91) פסקה שלישית; רע"א 5007/92 לוין נ' ארנס, פ"ד מח(1) 653, סעיף 2 (2.2.94); רע"א 3017/97 י. מושקוביץ חברה לבניין בע"מ נ' מ.ר.פ.ר בניה והשקעות בע"מ, פ"ד נא(3) 745, סעיף 3 (1997); ע"א 530/07 מנהל מס שבח מרכז נ' לנגזם, תק-על 2007
(3) 3055 סעיף 5 (13.8.07); ע"א 10321/08 המאגר הישראלי לביטוח נ' סלע, תק-על 2009(1) 800, פסקה שניה (22.1.09)).
עמד על כך בזמנו הנשיא זוסמן:
'פסק-דין שנכתב אבל לא שומע, אינו פסק-דין והשופט יכול לבטלו.' (י' זוסמן סדר הדין האזרחי 520 (מהדורה שביעית, 1995))
יחד עם זאת, יש להצטער על התקלה שנפלה במקרה זה, בו טיוטא של פסק-דין התפרסמה יחד עם פרוטוקול הדיון. אין הדבר מהווה חזון נפרץ ואולי זה המחיר שיש לשלם בשל ההתקדמות הטכנולוגית הכרוכה במלאכת השפיטה. כך, כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב- רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3) 738, סעיף 3 (27.11.01)):
'מלאכת השיפוט וההכרעה היא מלאכה מורכבת הכרוכה לא אחת בלבטים קשים בתהליך קבלת ההחלטות, בין לצורך קביעת ממצאי עובדה, בין בפרשנות וביישום הדין, ובין בעריכת האיזונים הראויים בדרך להשגת הפתרון הצודק. בתהליך גיבושה של ההכרעה השיפוטית קורה לא אחת כי מתרחשות תפניות בחשיבה ובהערכת הדברים לכאן ולכאן. יש ותהליך גיבוש ההחלטה על תפניותיו ותהפוכותיו מתרחש כולו במוחו וברוחו של השופט; פעמים מוצא תהליך זה את ביטויו בניירות עבודה, בטיוטות בכתב, ולפרקים אף ביותר מטיוטה אחת. קיומן של טיוטות המשקפות שלבים שונים בתהליך החשיבה וגיבוש ההחלטה השיפוטית הן מציאות רווחת וטבעית, אלא שטיוטות אלה הן חומר עבודה פנימי ועל-פי-רוב אינן מתפרסמות לעין הציבור. פרסומה של טיוטה ראשונית של פסק-דין במאגר מידע הפתוח לעיון הציבור היא ללא ספק פרי תקלה. בעידן המודרני העמוס במערכות תקשורת ומיחשוב תקלות כאלה מתרחשות. ברי, כי לתקלה מעין זו שהיא אך תקלה של פרסום, אין השלכה על מהות וטיב ההכרעה השיפוטית הסופית שנתקבלה על-ידי הרשות השיפוטית. העניין שאנו נדרשנו לו נסב על נכונות ההכרעה השיפוטית הסופית שנתקבלה על-ידי בית-המשפט ולא על שלבים או תפניות שחווה השופט בתהליך גיבוש הכרעתו.'
באשר לשיקולי מאזן הנוחות, הגעתי למסקנה כי לא הובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה כי ייגרם למבקש נזק בלתי-הפיך בעקבות המצב הקיים. וודאי שבנסיבות אלו גם עלה בידו להוכיח שנזק זה עולה על הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב ביצוע פסק-הדין. כידוע, על דרך הכלל לא מעכבים ביצועו של פסק-דין כספי, אלא אם מוכחות בתצהיר נסיבות חריגות המביאות למסקנה כי ביצוע פסק-הדין יביא להתמוטטות כלכלית של המבקש (ע"א 4779/09 שעבאן נ' פקיד שומה רמלה, תק-על 2009(3) 1858, סעיף 14 (29.7.09). בענייננו, נטענו הדברים באופן כללי בלבד, מבלי לפרט בתצהיר את העובדות המהוות בסיס לטענה זו (שם, שם). אף לא יהיה זה מיותר לציין כי החיוב הכספי הושת על המבקש ב-2.7.06, כאשר מדובר בפסק בוררות, המיועד לחסוך בזמן שיפוטי.
סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 5000 ש"ח כולל, בצירוף מע"מ כדין."

[114] עש"א (שלום-חי') 09-09-4385 גבי מחישם נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ – סניף ואדי ניסנאס (מספר סניף 694), תק-של 2009(4) 9577, 9579 (2009).
[115] בש"א (מחוזי-יר') 9239/09 עיריית תפוח נ' חברת החשמל לישראל, תק-מח 2009(4) 3468, 3469 (2009).
[116] בש"א (מחוזי-ת"א) 17479/09 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ש' ט', תק-מח 2009(4) 180, 182 (2009).
[117] בש"א (מחוזי-ת"א) 8166/08 Myrna Mandap נ' 014 בזק בינלאומי בע"מ, תק-מח 2009(3) 8783, 8788 (2009).
[118] בש"א (מחוזי-יר') 8971/09 הרב שמואל אבישי שטוקהמר נ' הרב זליג פריזנד, תק-מח 2009(3) 8311, 8312 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה בכתב והדיון בה (תקנה 241 לתקסד"א)