עילות תביעה נגד המדינה או רשויותיה (סעיף 80 לחוק העונשין ורשלנות)
הפרקים שבספר:
- מבוא - תולדות
- הבסיס להתפתחות ההלכה הפסיקתית - פרשת דבש
- יישום תנאי סעיף 80 לחוק העונשין - כללי
- הגישות השונות בסוגיית יישומו של סעיף 80 לחוק העונשין
- התערבות בית-משפט של ערעור
- טענה לפי סעיף 80 לחוק העונשין שהועלתה מיוזמתו של בית-המשפט
- מהו המותב היושב בדין בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין?
- תביעת הפיצוי מן המדינה בעילה הנסמכת על עוולת הרשלנות - מבוא
- מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית
- שיקולי מדיניות בהפעלת סעיף 80(א) לחוק העונשין בהקרנתם על עוולת הרשלנות המיוחסת לרשות הציבורית
- היחס בין בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין לבין בקשה לפי עילת הרשלנות
- פטור מאגרה בתביעת רשלנות
- השפעת טיב הזיכוי על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין
- היקף הפיצוי בגין המעצר והוצאות ההגנה כאשר יש זיכוי מחמת הספק
- שיקול השמירה על זכות השתיקה במתן הפיצוי
- זיכוי מחמת הספק - הלכות שונות
- קובלנה פרטית - עקרונות הפיצוי - מבוא
- גובה ההוצאות
- עבירות תעבורה
- ההבדלים בין סעיף 36 לחוק שירות המדינה (משמעת) לבין סעיף 80 לחוק העונשין
- פיצויים בגין מעצר מינהלי
- הלכות בתי-המשפט
קובלנה פרטית - עקרונות הפיצוי - מבוא
השאלה בה נעסוק בפרק זה היא האם ניתן לחרוג לעניין גובה הפיצויים, מהסכומים הנקובים בתקנות, כאשר מדובר בקובלנה פרטית.ניתן ללמוד מלשונו של סעיף 80 לחוק העונשין שמשפט שנפתח על דרך של קובלנה פלילית אינו כבול לתקנות.
חרף לשון סעיף 80 לחוק העונשין, הזכות לפיצויים, גם כאשר מדובר בקובלנה פרטית, נשענת על הסימביוזה שבין הקובלנה לבין ההליך הפלילי הקלאסי, שבו המדינה היא התובעת, כפי שנקבע בסעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשל"ב-1982.
אם ניטול מהקובלנה הפרטית את ההקבלה המוחלטת לכתב אישום, ניטול את עצם הזכות לקבלת פיצויים, כי אין מקור חוקי אחר לפסיקת פיצויים, שדרכו תוכל הקובלנה לעבור.
צמידות זו מצביעה גם על-כך שמגבלות הסכום המוסדר בתקנות, חלות גם על הקובלנה ולא ניתן לסטות מהן {אורי שנהר דיני לשון הרע, הוצאת נבו (1997), 460 - 461}.
נבהיר כי קובלנה פרטית דומה יותר להליך תובענה אזרחית מאשר להליך פלילי, ותלויה היא ברצונו של הקובל בלבד, ללא התניה מוקדמת לקיומו של חומר חקירה ו/או לקיומן של ראיות אשר יש בהן כדי לבסס, לכאורה, כתב אישום {עפ"א (מחוזי ת"א) 80159/02 חוטר ישי נ' אייל ארד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.9.07)}.
ואולם, למרות שניתן למצוא קווי דימיון בין הקובלנה הפלילית הפרטית לבין תביעה אזרחית, את חיותה יונקת הקובלנה הפרטית מההליך הפלילי שאליו הוקבלה.
כאשר התביעה הכללית מגישה כתב אישום, חזקה עליה שבחנה קודם לכן את חומר הראיות המצוי בתיק החקירה והגיעה לכדי מסקנה, כי חומר הגלם, אף שטרם עבר את כור ההיתוך של מבחני הקבילות הרלוונטיות והחקירה הנגדית - יש בו כדי לבסס אשמה.
לא כך הדבר בקובלנה פלילית פרטית, לגביה לא קיימת כל חזקת תקינות, שהרי לא ניתן לדעת מראש באם עסקינן בתלונה מבוססת, או שמא המדובר בתלונת סרק משוללת יסוד, שמקורה בגחמה בלבד ואשר הוגשה לצורכי קנטרנות גרידא {ע"פ (ת"א) 70053/08 אור עד מהנדסים (1987) בע"מ נ' קבוצת לב אופיר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
קווי הדימיון אינם מטשטשים את דמותה הבסיסית של הקובלנה הפלילית ואינם יכולים לשחרר אותה ממגבלות התקנות.
גם להגבלת הסכומים, ולא רק לעצם הפעלתו של סעיף 80(א) לחוק העונשין, עשויה להיות השפעה על נאשמים {או נקבלים} לחסוך בהוצאות, שהרי לא בטוח שכספם יוחזר להם במלואו, גם לאחר זיכוי.