עילות תביעה נגד המדינה או רשויותיה (סעיף 80 לחוק העונשין ורשלנות)
הפרקים שבספר:
- מבוא - תולדות
- הבסיס להתפתחות ההלכה הפסיקתית - פרשת דבש
- יישום תנאי סעיף 80 לחוק העונשין - כללי
- הגישות השונות בסוגיית יישומו של סעיף 80 לחוק העונשין
- התערבות בית-משפט של ערעור
- טענה לפי סעיף 80 לחוק העונשין שהועלתה מיוזמתו של בית-המשפט
- מהו המותב היושב בדין בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין?
- תביעת הפיצוי מן המדינה בעילה הנסמכת על עוולת הרשלנות - מבוא
- מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית
- שיקולי מדיניות בהפעלת סעיף 80(א) לחוק העונשין בהקרנתם על עוולת הרשלנות המיוחסת לרשות הציבורית
- היחס בין בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין לבין בקשה לפי עילת הרשלנות
- פטור מאגרה בתביעת רשלנות
- השפעת טיב הזיכוי על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין
- היקף הפיצוי בגין המעצר והוצאות ההגנה כאשר יש זיכוי מחמת הספק
- שיקול השמירה על זכות השתיקה במתן הפיצוי
- זיכוי מחמת הספק - הלכות שונות
- קובלנה פרטית - עקרונות הפיצוי - מבוא
- גובה ההוצאות
- עבירות תעבורה
- ההבדלים בין סעיף 36 לחוק שירות המדינה (משמעת) לבין סעיף 80 לחוק העונשין
- פיצויים בגין מעצר מינהלי
- הלכות בתי-המשפט
עבירות תעבורה
שער זה יתמקד בשאלה האם ובאילו מצבים אדם שזוכה מעבירות תעבורה, יקבל פיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.חניית רכב במקום אסור היא עבירה עליה נקבע קנס.
כל רשות מקומית, בתוקף סמכותה לפי סעיפים 250 ו- 251 לפקודת העיריות ולפי סעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה מתקינה חוק עזר עירוני שכותרתו: "העמדת רכב וחנייתו".
אדם העובר על תקנות אלה וחונה את רכבו במקום אסור, מקבל הודעת קנס.
גם עבירה של נהיגה במהירות מופרזת הינה עבירת תעבורה נפוצה.
תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 מפרטת את המהירות המותרת וחל איסור על הנהגים, לנהוג במהירות העולה על הקבוע בתקנות.
הענישה נקבעת בהתאם לגובה המהירות בה נתפס הנהג, כאשר מדובר בעבירות ברירת קנס.
כלומר, עד לסף מסויים על הנהג לשלם קנס, או לחילופין יכול הנהג לבקש להישפט בבית-המשפט לתעבורה.
ב- ע"פ 1382/00 {בן ארויה נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(4), 714 (2002) (להלן: "פרשת בן ארויה"} המערער זוכה מעבירת תעבורה של נהיגה במהירות מופרזת בדרך עירונית וביקש כי יושבו לו הוצאות המשפט לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין.
בפרשה זו בית-המשפט העליון התייחס לעבירות תעבורה מסוג של ברירת קנס, וקבע כי זכותו של אדם לבחור במשפט ולהילחם על חפותו גם בעבירת תעבורה. מדובר בעבירות קלות שעונשן קנס, והן אינן נושאות עמן סטיגמה פלילית.
אדם הבוחר להישפט נוטל על עצמו סיכוי לזיכוי אל מול סיכון שיהיה עליו לשאת בהוצאות משפטו.
בפרשה זו, נקבעה נוסחת איזון על-מנת לבחון באילו מצבים שזוכה מעבירות תעבורה, יקבל פיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.
כך, אם יזוכה תוך קביעה שלא עבר עבירה, כגון אם יתברר כי המעשה לא היווה עבירה או שהנאשם לא היה מי שביצע את העבירה, והוא הועמד לדין ברשלנות או בשל טעות טכנית או בירוקרטית, אז ניתן להניח שככלל, ובכפוף לנסיבותיו של כל מקרה, יזכה הוא בשיפוי בגין הוצאות הגנתו.
לעומת-זאת, במקרים שבהם זוכה הנאשם זיכוי "טכני" מחמת היעדר הוכחה, כגון כאשר לא הצליחה התביעה להביא עד מרכזי או כאשר לא נמצאה הראיה הטובה ביותר להוכחה בלא קביעה פוזיטיבית כי הנאשם לא ביצע את העבירה, הרי, ככלל, ובהיעדר נסיבות חריגות, כגון התרשלות של ממש מצד התביעה, לא ישופה הנאשם בגין הוצאותיו.
זאת ועוד. ב- ע"פ (יר') 6073-06-12 {אשר לזר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי הכלל הוא שפסיקת הוצאות ופיצוי שמורה לשיקול-דעתה של הערכאה שזיכתה את הנאשם, ולא בנקל יתערב בכך בית-המשפט שלערעור.
בית-המשפט העליון התייחס לנוסחת האיזון שנקבעה בפרשת בן ארויה ובדק את התנאים המצויים בסעיף 80 לחוק העונשין.
באשר לתנאי "אין יסוד לאשמה", קבע בית-המשפט העליון כי רישומו של הדו"ח בידי הפקח נעשה לאחר שרכבו של המערער חנה במקום בו צבועות אבני השפה בצבע כחול לסירוגין, סמוך לשלט הנמצא במקום והמסדיר את החניה בתשלום, וכאשר על לוח המחוונים של הרכב נמצא כרטיס חניה שפג תוקפו.
לפיכך, רישומה של הודעת הקנס נעשתה על יסוד הבנתו של הפקח את המצב במקום.
אשר לקיומן של "נסיבות אחרות" המצדיקות פיצוי - ישיבת ההוכחות בוטלה לאחר שהמשיבה הודיעה על חזרתה מכתב האישום.
בית-המשפט קמא קבע בהחלטתו כי מדובר בזיכוי "טכני" כי לא התבסס על קביעה פוזיטיבית שהמערער לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אלא נבע מכך שהמשיבה החליטה שלא להמשיך בהליכים.
לאור קביעה זו, ובהסתמך על נוסחת האיזון שנקבעה בפרשת בן ארויה, זהו זיכוי "טכני" שאינו מהווה עילה לשיפוי בגין הוצאות.
יודגש כי באשר ל"נסיבות אחרות" המצדיקות זאת, קיימת חשיבות רבה לביטול כתב אישום על-ידי המשיבה בטרם שמיעת ראיות, כשמתעוררים קשיים ראיתיים, והטלת תשלום פיצוי עלולה להביא לכך שהמשיבה תעדיף להמשיך בניהול ההליך תוך המתנה לפסק-דינו של בית-המשפט, ובלבד שלא תיאלץ לשאת בהוצאות {ע"פ (ת"א) 70944/08 שגיא רותם, עו"ד נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
ב- ת"א 42509224 {אליהו ליטבק נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי פסיקת הוצאות לחובתה של מאשימה בפלילים מתוחמת לשתי עילות בלבד: היעדרו של יסוד לאישום או כי הפגיעה שנגרמה לנאשם בשל ההעמדה לדין עולה על האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק.
במקרה דנן, התקיים לדעת בית-המשפט, יסוד לחיובה של המשיבה בהוצאות. בתמרור האוסר על חניה נפל פגם והעיריה אף ידעה על-כך עוד לפני דיון ההקראה.
עוד נקבע כי היה על העיריה לבדוק את טענה זו גם בלי שבית-המשפט יורה על-כך וכך היה נודע למשיבה, עוד קודם לדיון ההקראה, הטעם שעמד לבסוף ביסוד החלטתה לחזור בה מן האישום.