הסדרי טיעון בראי ההליך הפלילי
הפרקים שבספר:
- מבוא
- אופיו של הסדר הטיעון
- הסדר טיעון פתוח
- הסדר טיעון סגור
- הסדר טיעון מסוג "הסדר חבילה"
- אינטרס ההסתמכות
- גמירות הדעת בעסקת טיעון
- האינטרס הציבורי בהסדרי טיעון
- חובת הגינות כללית מצד התביעה כלפי הנאשם
- סטייה מהסדר הטיעון ומהו הסדר טיעון הלוקה באי-סבירות קיצוני
- חזרה מהודייה שניתנה על-פי הסדר טיעון
- התערבות ערכאת הערעור
- הסדר טיעון מותנה
- קושי ראייתי
- תיקון לקולא של כתב האישום
- עבירות ישנות
- הודאת הנאשם וחיסכון זמן שיפוטי
- היעדר עבר פלילי
- עידוד הנאשם להמשך תפקוד נורמטיבי
- הסדר טיעון שנדחה על-ידי הערכאה הדיונית - האם מחייב את התביעה בערכאת הערעור?
- הסדר טיעון בעקבות הליך גישור
- זכותו של מתלונן להביע עמדה לעניין הסדר טיעון (סעיפים 17 ו- 20 לחוק זכויות נפגעי עבירה)
- הסדר טיעון ופסילתו של המותב היושב בדין
- תכנון ובניה
- תעבורה
- הלכות בתי-המשפט
הסדר טיעון סגור
בניגוד להסדר טיעון פתוח, הסדר טיעון סגור מתקיים כאשר הצדדים מגיעים להסכמה הן לעניין ההרשעה לרבות תיקון כתב האישום לקולא לדוגמה והן לעניין רמת הענישה שתושת על הנאשם.ב- ת"פ (שלום ת"א) 44224-02-11 {מדינת ישראל - פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) נ' יעקב למבז, תק-של 2011(4), 1070 (2011)} קבע בית-המשפט:
"הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של דרישת נכס באיומים. הצדדים הציגו הסדר טיעון סגור הכולל רכיבי מאסר ופיצוי. לאחר בחינת הסדר הטיעון והנתונים השונים המפורטים בכתב האישום המתוקן, והעולים מהחומר שהונח בפני, מצאתי לכבד את הסדר הטיעון, אך זאת למעט רכיב הפיצוי בסך 15,000 ₪ לגביו הסכימו הצדדים כי ישולם לעדת תביעה 8 (להלן - ברכה). רכיב זה, לטעמי, אינו ראוי, עומד בסתירה ללשון החוק, עומד בסתירה לרציונאל הנמצא בבסיס האפשרות לחייב נאשם בפיצוי קורבנותיו, ואינו עולה בקנה אחד עם המסר אשר צריך לצאת מהתביעה ומבית-המשפט - מסר של עידוד פתרון סכסוכים בדרכים לגיטימיות, ולא בדרך של פנייה לגורמים עבריינים."
ב- רע"פ 3420/11 {ריאד חאג יחיא נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(2), 1175, 1176 (2011)} קבע בית-המשפט:
"ח . לא אוכל להלום גם את טענתו של המבקש בדבר אחדות הענישה, עיקרון ראוי (אם גם קשה ליישום "אחד לאחד") לשם ההגינות ותחושת הצדק. אולם אין עסקינן בשניים שווים. אמנם, אביו של המבקש הורשע במספר עבירות רב מזה שבו הורשע המבקש ועונשו קל משלו, אך בחינת אופי המעשים מעלה כי מעשי המבקש חמורים מאלה של האב בנסיבות דנא. לכך יש להוסיף, כי שלא כעונשו של המבקש, נגזר דינו של האב בשים-לב להסדר טיעון "סגור". כלל אחידות הענישה לא הופר איפוא."
ב- ת"פ (שלום ת"א) 287-12-10 {מדינת ישראל נ' מיכל לושי, תק-של 2011(1), 134817, 134818 (2011)} קבע בית-המשפט:
"במקרה דנן הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון סגור אשר ניתן לומר כי יש בו משום הליכה לכברת דרך לא מבוטלת כלפי הנאשמת. יש טעם בטיעוני הצדדים ביחס לאותו משקל שיש ליתן להודאתה של הנאשמת - בוודאי כאשר זו ניתנה כבר בחקירת המשטרה, לשיתוף הפעולה שגילתה במסגרת אותו ניסיון לאתר את האזרח הזר ולחרטה שהביעה. יש אף מקום להתחשב באותו מצב אישי מורכב העולה מטיעון הסנגור, כמו גם בעובדה כי מדובר בנאשמת נעדרת עבר פלילי. מקובלת עלי אף עמדת התביעה כי החזקתה של הנאשמת במעצר לתקופה של חודש ימים אף היא נלקחה בחשבון ובעלת משמעות לצורך בחינת סבירות הסדר הטיעון.
בנסיבות הכוללות, והגם שמדובר בהסדר שמציב רף ענישה מתון ביותר, סבורני כי ההסדר סביר וראוי לכבדו. כמובן שנתתי דעתי, באישור הסדר הטיעון, אף לאינטרס הציבורי בכיבוד הסדרי טיעון, כמו גם לאינטרס הציפייה של הנאשמת."
ב- עפ"ת (מחוזי ב"ש) 33620-05-10 {מדינת ישראל נ' ישראל אזולאי, תק-מח 2010(2), 20751 (2010)} קבע בית-המשפט:
"משלא כובד הסדר הטיעון אלא לעניין שינוי סעיף העבירה לעבירה קלה יותר ומשלא ניתנה החלטה מנומקת מדוע הסדר טיעון סגור יכובד בחלקו, סבורני כי מן הראוי שהתיק יושב לבית-משפט קמא אשר ידון בו מלכתחילה בהתאם לכתב האישום המקורי."
ב- עד"י (צבאי לערעורים) 3117/09 {התביעה הצבאית נ' אבראהים מוחמד צובחי דעמי, תק-צב 2009(4), 3, 6 (2009)} נקבע:
"עקרון אחידות הענישה והסדר טיעון סגור
טענה שעולה לא אחת מצידה של התביעה, וגם במקרה זה לא נפקד מקומה, הינה כי אין להסיק מרמת ענישה שנקבעה בהסדר טיעון גם כשמדובר בשותפים לאותה פרשייה. מן הראוי לומר כי הכלל הוא שרמת ענישה שנקבעה באותה פרשייה בהסדר טיעון הינה רלוונטית ומשמעותית לשאלת גזירת העונש גם ביחס לשותף שלא הגיע להסדר טיעון. אמנם, אין מדובר בכלל מכאני-חשבונאי הגורס שוויון, ובהחלט יכול להיות פער בענישה הנובע מהיתרונות הגלומים בהסדר טיעון, כגון: חיסכון בזמנו של בית-המשפט, לקיחת אחריות מצידו של הנאשם המהווה ראשיתה של חרטה וכדומה. עם-זאת, עונש שנגזר על שותף במסגרת הסדר טיעון יכול וצריך להוות מעין נקודת מוצא לענישה. בסוגיה זו כבר פסק בית-המשפט העליון מפי כב' השופטת ע' ארבל ב- ע"פ 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, תק-על 2007(2), 2574, עמ' 2588 (2007):
'לא הייתי מציבה, איפוא, את העונש שנגזר בהסדר הטיעון כאמת מידה מדויקת הכרחית לקביעת העונש הראוי לנאשמים אחרים באותה העבירה שבחרו לנהל את ההליך עד סופו, דבר שארך כ- 10 שנים. חרף כך, ניתן בכל זאת לומר, כי לאור החשיבות הנעוצה בשמירה על רמה כללית של אחידות בענישה כלפי מי שביצעו את אותה עבירה באותן הנסיבות ובאותו המועד, הנובעת הן מטעמים הקשורים בתחושת הצדק בקרב הציבור ואצל העבריין עצמו, הן מסיבות הקשורות במהות העבירה ובשיקולי הענישה הנדרשים, אין זה ראוי, ככלל, לנתק לחלוטין בין העונשים ולהשית על הנאשמים שלא הודו עונש החורג באופן משמעותי מזה שנגזר במסגרת הסדר הטיעון...
בעניין זה יוסף, כי בהתעלם משיקולים נוספים, יש טעם בטענה שיש לראות בעונשים שנגזרו במסגרת הסדר טיעון כנקודת מוצא לעונשים שנגזרו על מי שלא נקשר בהסדר כאמור (ראו עניין בורוביץ', פסקה 192 לפסק-הדין), במיוחד כשמדובר בצדדים לביצועה של אותה העבירה, כשמידת החריגה מן העונש בהסדר הטיעון תיגזר, בין שאר השיקולים, גם על-פי מידת ההמתקה בעונשו של הצד להסדר בעקבות נכונותו להיקשר בו, על כל היתרונות הנודעים להיקשרות בהסדר טיעון.'
לפיכך, במסגרת עיקרון אחידות הענישה, על בית-המשפט להביא בחשבון כאמת מידה את העונש שנגזר על שותף, גם אם מדובר בהסדר טיעון סגור, וגם אם הנאשם שלפניו, להבדיל משותפו, ניהל הוכחות בתיק ולא הודה באשמה במסגרת הסדר. להבדלים בדרך ניהול התיק יינתן משקל מידתי בעת גזירת העונש, בהינתן שיתר הנסיבות הן שוות."

