סטייה מהסדר הטיעון ומהו הסדר טיעון הלוקה באי-סבירות קיצוני

מקום שבו מוצג בפני בית-המשפט הסדר טיעון צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש וככלל על בית-המשפט לקיימו {ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002) (להלן: "פרשת פלוני")}.

יחד-עם-זאת, המקרים בהם יסטה בית-המשפט מהסדר טיעון שנערך בין הצדדים, על-פי גישת האיזון שאומצה בפרשת פלוני שלעיל {וכפי שראינו בחיבור זה בהרחבה}, הם איפוא המקרים החריגים ובית-המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה.

בשים-לב, כי העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית-המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר {ראה גם ע"פ 9600/04 גדי משראקי (המערער ב- ע"פ 9600/04) נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2863, 2865 (2005); ת"פ (שלום נצ') 8504-02-08 מדינת ישראל נ' הישאם זריק, תק-של 2011(3), 48880, 48882 (2011); ת"פ (שלום נצ') 11447-02-10 מדינת ישראל נ' מחמוד חבשי, תק-של 2011(3), 33678, 33680 (2011)}.

כאשר התביעה מצהירה בפני בית-המשפט, כי הסכימה להסדר טיעון בשל קשייה להביא את כל הראיות שלדעתה הינן דרושות להוכחת האישום, ראוי לבית-המשפט לייחס משקל רב לעמדתה. אין משמעות הדבר שבית-המשפט חייב לקבל את הצהרתה של התביעה בחינת כזה ראה וקדש.

אדרבא, על בית-המשפט מוטל לבקר את עמדת התביעה, ואם הנימוקים שהציגה התביעה להצדקתו של הסדר טיעון נראים, על-פניהם, כבלתי-ראויים או כבלתי משכנעים, רשאי בית-המשפט, ולעיתים הוא אף חייב, לחקור ולדרוש בשיקוליה, לבקש ממנה הסברים ופרטים נוספים, ככל הדרוש להערכת עמדתה {ע"פ 6675/95 שילוח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 672 (1996)}.

ב- ת"ד (תעבורה חי') 945-08-10 {מדינת ישראל נ' אורלי קונפינו, תק-של 2011(4), 11280 (2011)} נפסק מפי כב' השופט שלמה בנג'ו:

"גזר דין
הנאשמת הורשעה על-פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; אי-שמירת רווח, עבירה לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2), 38(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת, בתאריך 2.6.09 סמוך לשעה 07:45 נהגה הנאשמת ברכב פרטי בקריית ביאליק. אותה עת, לפני רכב הנאשמת, בצד ימין של הדרך, רכבה על אופניים הגברת מילר יהודיית, ילידת 1945. הנאשמת נהגה את רכבה ברשלנות, לא שמרה על רווח מתאים, לא הבחינה כלל ברוכבת האופניים ופגעה בה עם חזית רכבה. כתוצאה מן התאונה נחבלה רוכבת האופניים בגופה חבלות של ממש. בגופה אובחנו שברים בצלעות וביתר חלקי הגוף ורוכבת האופניים נפצעה קשה ונזקקה לטיפול רפואי.

יצויין כי בית-המשפט החל לשמוע ראיות בתיק זה, התרשם מעדותה של הנפגעת ומיתר הראיות שבאו בפניו. לאחר שמיעת חלק מהראיות, גיבשו הצדדים ביניהם הסדר טיעון במסגרתו עתרו הצדדים להטיל על הנאשמת 11 חודשי פסילה, 100 שעות של"צ, פסילה על-תנאי וקנס. הצדדים ביקשו שבית-המשפט יכבד את הסדר הטיעון.

בית-המשפט סבר כי ההסדר לוקה לכאורה באי-סבירות ומקל מדי עם הנאשמת, נוכח הפגיעות הקשות בנפגעת ודרגת הרשלנות הגבוהה שהפגינה. לפיכך, בטרם נגזר העונש הורה בית-המשפט על דחיית הדיון לשם שמיעת עמדתה של הנפגעת וכן השלמת טיעונים לעונש לצורך הנמקת ההסדר.

בדיון היום חזר ב"כ המדינה וביקש לאמץ את ההסדר בטענה שההסדר מאוזן וראוי ונערך לאחר שהמדינה בחנה את מכלול ההיבטים בתיק, ובאה לכלל מסקנה כי חרף פציעותיה הקשות של הנפגעת ההסדר ראוי ויש לכבדו.

בית-המשפט מצא לנכון להסביר לנפגעת את תכני הדיון ואת העובדה שנקשר בין הצדדים הסדר טיעון וביקש לשמוע את עמדתה וכמו-כן דיווח על מצבה. הנפגעת הבהירה כי באשר להסדר הטיעון, אין היא מבקשת כי בית-המשפט ימצה את הדין עם הנאשמת בטענה שהדבר "לא יעזור" כלשונה. כמו-כן, הבהירה כי מצבה הרפואי לא טוב, היא סובלת מנכויות שונות, בין היתר לא שומעת טוב ומתקשה בהליכה. בסיכומו-של-דבר, ביקשה שבית-המשפט יחליט בעניין.

ב"כ הנאשמת אף הוא עתר לכבד את ההסדר והפנה בעניין זה הן לתסקיר שירות המבחן והן לדבריה של הנפגעת.

ביחס לנאשמת הוגש תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשמת בת 33, נשואה ואם ל- 2 ילדים. בכל הנוגע לעבירות נשוא תיק זה מציין שירות המבחן כי הנאשמת אישרה בצורה חלקית את המיוחס לה ולדבריה נהגה באופן זהיר, הייתה ערנית ונסעה במהירות נמוכה, היא לא הבחינה בנוסעת האופניים ולאחר ששמעה חבטה על שמשת הרכב, עצרה את הרכב, ראתה את הנפגעת מוטלת על הכביש והגישה לה עזרה. הנאשמת תיארה את התחושות הקשות שחשה לאחר התאונה וסיפרה כי יצרה קשר עם משפחת הנפגעת על-מנת להתעניין בשלומה ואף פגשה בה.

שירות המבחן התרשם מאישה אשר מנהלת אורח חיים נורמטיבי, לרבות במישור החינוכי, תעסוקתי והמשפחתי. עוד התרשם שירות המבחן כי היא לוקחת אחריות על הפגיעה בנפגעת ומגלה יכולת להזדהות רגשית איתה אך משליכה את האחריות לביצוע התאונה על גורמים חיצוניים, לרבות על הנפגעת עצמה ועל חוסר מזל. שירות המבחן ציין כי ממקום זה מתקשה הנאשמת להפנים את החלקים המכשילים בהתנהגותה בכל הנוגע לקרות התאונה.

עם-זאת, תיארה הנאשמת כי מאז התאונה היא נוהגת במידה רבה יותר של זהירות אך נשללה נזקקות טיפולית לשינוי דפוסי התנהגותה. שירות המבחן מסכם את אבחנתו בכך שמדובר במי שמנהלת אורח חיים נורמטיבי בסך הכול, נעדרת הרשעות פליליות ולחובתה 3 הרשעות תעבורתיות שאינן בגין נהיגה לא זהירה ועל-כן סבור שירות המבחן כי הטלת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות כחלופה עונשית לצד פסילה בפועל ופסילה על-תנאי, יהיה בכוחם כדי ליתן מענה עונשי הולם לעבירות שאותן עברה הנאשמת.
העבירות אותן עברה הנאשמת הינן עבירות חמורות ביותר, נהיגתה הרשלנית הותירה את נפגעת העבירה שבר כלי. בית-המשפט התרשם מאישה אשר נפגעה באופן קשה. כאשר בית-המשפט שוחח איתה היה צורך לאפשר לנפגעת להתקרב לדוכן השופט, לדבר אליה לאט על-מנת שתבין את הדברים וניכר כי הנפגעת אכן אינה שומעת ואינה מבינה את הדברים היטב. אין ספק, כי הפגיעות שחוותה הן פגיעות קשות, כך גם עולה הן מחומר הראיות שהונח בפני בית-המשפט קודם לעריכת ההסדר, והן מדברי הנפגעת עצמה.

רוכבת אופניים נסעה לפני רכבה של הנאשמת, הנאשמת הייתה אמורה להבחין בה אך לא עשתה כן ופגעה בה בצורה קשה. בעניין זה חומר הראיות מדבר בעד עצמו לרבות התמונות שהוצגו בפני בית-המשפט. בנוסף, הנזקים הגופניים שנגרמו לנפגעת הם נזקים קשים, הנפגעת סובלת כאמור מנכויות, מפגיעות אשר ילוו אותה כל ימי חייה. על הדברים הללו מתווספת העובדה שהנפגעת אינה צעירה בימים והמשמעות של הפגיעות הן הכבדה משמעותית על איכות חייה.

במצב דברים זה, ולאור התרשמותו של בית-המשפט מחומר הראיות, דרגת רשלנותה של הנאשמת גבוהה ביותר.

על-פי העקרונות אשר הוצגו בפסיקתו של בית-המשפט העליון ובעיקר בפסק-דין המנחה בעניין זה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2007) הכלל הוא כי בית-המשפט יכבד הסדרי טיעון ויחרוג רק כאשר ההסדר לא סביר. עוד נקבע, כי בית-המשפט לא פועל כחותמת-גומי, ולא יאשר ההסדר אך ורק בשל העובדה שהמאשימה קשרה בעניין העונש עם הנאשמת, יכבד את ההסדר. שומה על בית-המשפט לבחון את מרכיבי ההסדר, את נסיבות העבירה, את הכשלים הראייתיים, אם קיימים, המשמשים נימוק להצדקת ההסדר, ובמקרה כמו במקרה דנן, ליתן אף את דעתו לדבריו של קורבן העבירה.

ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל נקבע כי:

'בית-המשפט יבחן, כמובן, את שיקוליה הפרטניים של התביעה... בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה.'

...

על יסוד כל אלה, אמור בית-המשפט לבחון באם ההסדר הוא סביר וככל שהוא מוצא שהוא אינו כזה, חובתו ואחריותו היא לפסוק את הדין הראוי לנאשמ/ת שבפניו.

במקרה דנן, סבורני שנוכח דרגת רשלנותה של הנאשמת ועוצמת הפגיעות בנפגעת העבירה ותוצאותיה, והיעדר נימוק על קשיים ראייתיים מהותיים, ההסדר לוקה באי סבירות קיצוני ועל-כן לא אוכל לכבדו.

אשוב ואדגיש, כי בית-המשפט החל בשמיעת ראיות והתרשם מעדותה של נפגעת העבירה. הראיות שבאו בפני בית-המשפט מדברים קטגורית לחובתה של הנאשמת. נקל להסיק מהן, כי העובדה שהנאשמת לא שמרה מרחק מתאים שיאפשר לה עצירה בטוחה, והעובדה שלא הבחינה כלל ברוכבת האופניים, מלמדים על דרגת רשלנותה גבוהה ביותר.

לא מצאתי בראיות שבאו בפניי אמתלה כלשהי המצדיקה עריכת הסדר כה מקל עם הנאשמת. חקרתי ודרשתי להציל טעם מפיו של נציג המדינה, שמא קיים קושי בראיות או קושי להביאן, אך מלבד אמירה כללית בדבר היות ההסדר ראוי, לא נמצא טעם מבורר כזה.

בהתייחס לטענת הסנגור בדבר קושי ראייתי, אציין, כי העובדה שהנפגעת שנפגעה כה קשה גם בראשה לא זכרה פרטים רבים מהאירוע, לא משנה מסקנה זו, שהרי אחריות הנאשמת לתאונה כתוצאה מאי-שמירת מרחק ואי הבחנה בה שעה שזו רכבה לפניה על אופניה, ברורה בעליל מהחומר שבפני בית-המשפט, מה גם שהנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום.

על רשלנותה החמורה של הנאשמת מתווספת העובדה, שנפגעת העבירה נפגעה בצורה קשה, ולא אחזור על הדברים שפורטו לעיל.

חובתו של בית-המשפט שלא לחשות מקום שהוא מבחין שהסדר טיעון שנערך זה מקרוב בפניו, לוקה בחוסר סבירות. קל וחומר כאשר ההסדר נוגע לפגיעה בנפגע עבירה שהינו למעשה קורבן העבירה שכל חייו התהפכו עליו, והשתנו מן הקצה אל הקצה, וכפי שציינתי קודם לכן, כזאת היא הנפגעת שלפני, שכל עולמה חרב עליה, ולעת הזאת סובלת מנכויות, מוגבלת, ואיכות חייה התדרדרה אל-פי-פחת.

דומה כי עברה פסה לה מן העולם, התפיסה כאילו עבירות תעבורה ובמיוחד עבירות תעבורה חמורות הכוללות רשלנות בנהיגה, הינן עבירות של מה בכך, נעדרות גוון פלילי שאין צורך להחמיר בענישה לגביהן. למרבה הצער, טופחים המציאות על-פנינו ומלמדת, כי העבריינות בדרכים גובה מחיר דמים יקר, מציאות זו הינה לדאבון הלב מציאות יום-יומית. אין לך שבוע שאינך מתבשר על אדם שקיפד את חייו, לעיתים בדמי ימיו, בתאונה כזו או אחרת. ברוב המקרים, מדובר בחוסר זהירות רגעי או ברשלנות, ובמחי-יד נקטלים חיי אדם, משל היה כלא היה, ונהרסים חייהם של משפחות רבות.

עוד דומה, כי אין תחום פלילי אחר בו קיימות פגיעות ואבידות בנפש בשיעור כה גבוה כמו בתחום התעבורתי. לא בכדי חוזר וקורא בית-המשפט העליון בפסיקותיו השונות לערכאות הדיוניות למצות את הדין עם עברייני התעבורה. אמת, הצורך בהחמרה עם אלה המסכנים מדעת את חיי הציבור הוא צו השעה.

אשר-על-כן, בנסיבות חריגות אלה, סבורני כי בית-המשפט חייב לסטות מהסדר הטיעון מהטעמים שפירטתי לעיל.

באשר למחילה הנטענת מצד נפגעת העבירה, אציין, כי לא מצאתי בדבריה של נפגעת העבירה את מה שמבקש למצוא הסנגור המלומד, בהם. דהיינו, בית-המשפט לא סבור, כי יש בדבריה של הנפגעת כדי לבטא סליחה ומחילה לנאשמת, מעבר לאמפתיה מובנת עם מי שעומדת בפני גזירת דינה. יתרה-מזאת, אף אם קיימת מידה של מחילה, הרי שהדבר ראוי לבוא לידי ביטוי בהתחשבות מסויימת בעונש, אך בוודאי לא להקלה כה מופלגת, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בהסדר הטיעון שבפניי.

אחרי שאמרתי כל אלה, לא נעלמה מעיניי העובדה שהנאשמת חזרה בה מכפירתה, קיבלה אחריות על מעשיה, הביעה חרטה, וכי מדובר באישה צעירה, אם לשני ילדים, הנעדרת עבר תעבורתי של ממש (3 עבירות קודמות).

אשר-על-כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים...".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סטייה מהסדר הטיעון ומהו הסדר טיעון הלוקה באי-סבירות קיצוני