botox
הספריה המשפטית
כשרות משפטית ואפוטרופסות - דין ומהות

הפרקים שבספר:

רק 4: פעולות של קטין (סעיף 4 לחוק)

סעיף 4 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע כדלקמן:

"4. פעולות של קטין
פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו; ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסויימת או לסוג מסויים של פעולות. יכול נציגו של קטין לבטל הסכמתו לפעולה כל עוד לא נעשתה הפעולה."

בהתאם לחוק הכשרות ככלל, הורה הקטין מייצג את הקטין ודעתו היא הקובעת {כאמור בסעיף 4 לחוק הכשרות}, למעט פעולות אשר ביחס אליהן יש צורך בקבלת אישור בית-המשפט לביצוען {כאמור בסעיף 20 לחוק הכשרות} {תמ"ש (משפחה יר') 19530/97 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 98(2), 46 (1998)}.

ב- ת"א (שלום נת') 1356/05 {ד"ר שוורץ דב נ' פלאח ברוך, תק-של 2005(4), 18263 (2005)} נדונה תביעה כספית בגין טיפול שיניים שביצע התובע בנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע היה קטין בעת הרלוונטית לקבלת הטיפול.

לטענת אם הנתבע, בנה, סובל מפיגור שיכלי גבולי והיא מטפלת בו ומפרנסת אותו. משכך, הגישה האם, אימו של הנתבע, תצהיר עדות ראשית, בו פירטה את טענות ההגנה.

בא-כוח התובע עתר לקבלת פסק-דין בהיעדר הגשת תצהיר מטעם הנתבע. מנגד, טענה באת-כוחו של הנתבע כי יש לה חוות-דעת בעניין מצבו הבריאותי של הנתבע וכי עסקינן בילד קטן שאמו לקחה אותו לטיפול שיניים.

כב' השופט אורן שוורץ בדחותו טענת התובע קבע כי זכותו של הנתבע לבחור את עדיו. במקרה דנן, מדובר בתביעה לתשלום בגין טיפול רפואי ואין חולק שבעת קבלת הטיפול וגם זמן רב לאחר-מכן, היה הנתבע קטין. לכן, בהתאם לסעיף 4 לחוק הכשרות, כל פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו.

במקרה דנן, מאחר ומדובר בטיפול רפואי, נציגתו של הקטין, הנתבע, היא אמו. אין פסול, איפוא, במתן תצהיר מצד מי שהיה נציגו של הקטין.

ב- בר"ע (מחוזי חי') 1714/98 {אור אהוד נ' חברת ערד שחר בע"מ מרכז מסחרי אור עקיבא, תק-מח 98(3), 1154 (1998)} קבע כב' השופט מ' הס כי לכאורה, משהוגשה הבקשה על-ידי אפוטרופתו של המבקש - שהוא, כאמור, פסול-דין - ניתן לראות בכך הסכמה למפרע להגשת התביעה, אלא שבמסגרת ההחלטה בבקשה נדרש בית-משפט אך לבחון את נכונות החלטתו של בית-משפט קמא כפי שהיא.

עוד נקבע, כי בהיעדר ייצוג למבקש על-ידי אפוטרופתו בבית-משפט קמא, הרי שאין מתום בנימוקה הראשון של ההחלטה, ושוב אין ההסכמה בית-המשפט - אשר אף היא אינה מפורשת ואך ניתנת להילמד אגב אורחא - יכולה לרפא את הפגם שמחמתו מחק בית-משפט קמא את תביעת המבקש על-הסף.

ב- רע"א 3891/90 {איגוד הכדורסל בישראל נ' אילון ביהם, פ"ד מה(2), 441 (1990)} ביטל בית-משפט קמא את פסק הבוררות מן הטעם שהוא נוגד את טובת הציבור ומן הטעם כי מאחר שמדובר בהוראת חוק (סעיף 4 לחוק הכשרות) הבאה להגן על קטינים, יש להקפיד על יישומה ככתבה וכלשונה ובהיעדר חתימה, שום הסכמה של ההורה בדיעבד אינה יכולה להועיל.

כב' השופט ש' לוין בקבלו את הערעור קבע כי לעניות-דעתו החלטת בית-משפט קמא איננה מבוססת שכן, סעיף 4 לחוק הכשרות אינו מחייב שהסכמת הנציג תהיה בכתב או על-ידי חתימתו ולפיכך, אין בהסכמת הנציג שנעשתה על-ידי התנהגות לפעולה של בנו, כל פגיעה באמור בסעיף זה וממילא לא ניתן לומר עליה שהיא נוגדת את טובת הציבור.

כב' השופט ש' לוין מדגיש כי השאלה אם מבחינת המערערת, לפי תקנונה, תופס טופס הרשמה ללא חתימת האב, שהוגש בהסכמתו, מלכתחילה או בדיעבד, היא שאלה של דין ובכגון דא לא היה מקום להתערב בפסק הבורר, בין אם צדק בקביעתו ובין אם לאו.

ב- ע"א (מחוזי חי') 2649/04 {ג'ון אלן נ' נג'אר סלים, תק-מח 2005(2), 9186 (2005)} קבע כב' השופט גדעון גינת כפי שהובהר, גם במהלך הדיונים בעל-פה, המערער הינו פסול-דין והיה כזה גם לכל אורך הדיונים בבית-משפט השלום ובמצב דברים זה, לא היה מקום לניהול הליכים משפטיים נגדו בלא הסכמת האפוטרופוס עליו וללא קבלת רשות של בית-המשפט שמינה את האפוטרופוס.

לכאורה, על-פי לשון סעיף 4 לחוק הכשרות, קיימת תחולה עקרונית לעסקאות הצופות פני עתיד. לעניין זה, יפים דברי פרופ' יצחק אנגלרד בספרו {חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (מהדורה שניה, 1995), 66} לפיהם:

"...אולם המונח סוג מסויים של פעולות אינו חד-משמעי ונתון לפירושים שונים, האם סוג רחב של פעולות כמו "עסקאות במיטלטלין" או "חוזים" הוא עדיין בבחינת סוג מסויים של פעולות או שנדרש סוג מצומצם יותר כמו "מכירת מיטלטלין" או שמא טעונה ההסכמה פירוט מוחשי עוד יותר? האם מותר להסכים לגבי נכס אחד מסויים על סוגים שונים של פעולות משפטיות? אין זה קל לענות על שאלות אלה, אך דומה, כי כוונת המחוקק היתה לצמצם את היקף ההסכמה, ולכן מן הדין כי סוג הפעולה יהיה בעל אופי קונקרטי יותר. מנגד, נראה כי יש להרשות הסכמה על סוגים שונים של פעולות לגבי נכס ידוע. נזכיר שוב כי עקרונית, אין חשיבות מעשית רבה למתן ההסכמה, משום שהעסקה תקפה בלעדיה. תפקיד ההסכמה הוא, כאמור, מניעת האפשרות לבטל את העסקה למפרע. מכאן, כי הנציג יכול ממילא, על-ידי שתיקתו בלבד, להקנות לקטין מעין בגירות. לשאלת היקף ההסכמה יש חשיבות רק במקרה שבו רוצה הנציג לבטל את פעולת הקטין - חרף הסכמתו שלו מראש - בנימוק שהיא היתה כללית מדי."
{ראו גם ת"א (מחוזי ת"א) 2515/06 אילנה מגורי נ' ראובן מלאכי, תק-מח 2010(1), 3498 (2010)}