botox
הספריה המשפטית
בתים משותפים - נכסי דלא ניידי

הפרקים שבספר:

פרק 5: בעלות נפרדת בדירות

סעיף 54 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"54. בעלות נפרדת בדירות
על-אף האמור בסעיף 13 תהא דירה בבית משותף נושא נפרד לבעלות, לזכויות ולעסקאות."

סעיף 13 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"13. היקף העסקה במקרקעין
עסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים 11 ו- 12, ואין תוקף לעסקה בחלק מסויים במקרקעין, והכול כשאין בחוק הוראה אחרת."

סעיף 13 לחוק המקרקעין קובע, כי אין תוקף לעסקה במקרקעין, המתייחסת לחלק מסויים במקרקעין, והכול כשאין בחוק הוראה אחרת.

ההוראה האחרת, מצויה בסעיף 54 לחוק המקרקעין, אשר לפיו תהא דירה בבית משותף נושא נפרד לבעלות, לזכויות ולעסקאות.

כלומר, לאור האמור בסעיפים 54 ו- 55(ב) לחוק המקרקעין, כל עסקה בדירה כוללת, מניה וביה, גם את החלק מן הרכוש המשותף הצמוד לאותה דירה, מחד גיסא, ואין אפשרות לערוך עסקה במקרקעין, המתייחסת אך ורק לאותו החלק מן הרכוש המשותף הצמוד לדירה, מאידך גיסא {ע"א 3451/07 חנה קאופמן נ' יצחק כהן, תק-על 2010(1), 9148, 9154 (2010)}.

ב- ת"א (שלום חי') 11713/03 {קרחי שולה נ' שיכון עובדים בע"מ, תק-של 2007(1), 6124, 6126 (2007)} קבע בית-המשפט כי בעניינו אין מדובר בעילות תביעה זהות.

סעיף 54 לחוק המקרקעין, הנמצא בפרק ו' לחוק הנ"ל קובע, כי דירה בבית משותף תהא נושא נפרד לבעלות, לזכויות ועסקאות. משכך, הרי שיש להפריד בין הזכויות המוקנות בגין הרכוש המשותף, המנוהלות על-ידי נציגות הבית המשותף, כגוף נפרד, לבין זכויות בגין הרכוש הפרטי.

ההבדל וההפרדה בין זכויות אלו יוצר מעצמו שתי עילות תביעה נפרדות אשר לכל אחת סעדים משלה. לפיכך, סבר בית-המשפט, במקרה דנן, כי אין המדובר בעילת תביעה זהה ולכן הפסיקה ב- ת"א 19563/03 לא יצרה מעשה-בית-דין בתביעה דנן.