הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין

הסכם פשרה בלתי-ברור שקיבל תוקף של פסק-דין לא יהווה בסיס להגשת בקשה על-פי פקודת בזיון בית-משפט. הליך לפי פקודת בזיון בית-משפט הינו מעצם טיבו הליך שיש לנקטו במהירות האפשרית ללא צורך בניהול דיון ארוך שאם לא כן תוחטא מגמת האכיפה של החלטת בית-משפט. אם בית-משפט נדרש לצורך בקשה לפי פקודת בזיון בית-משפט להתכבד ולהיכנס לשמיעת הוכחות בדבר פרשנותו של הסכם פשרה כזה, משמע שאין מקום לאכיפת ההחלטה הנדונה. ב- רע"פ 7148/98[187] אכן נדונה השאלה לשאלה מה הדין כאשר בבסיס פסק-הדין עומד הסכם ועל-מנת לברר אם הופר אם לאו דרושה פרשנות של בית-משפט להסכם, הן מתוך ההסכם, הן מנסיבות כריתתו והן מתוך התחקות אחר כוונת הצדדים.

במקרה הנדון נחתם הסכם פשרה בין המערערים לבין המשיבים. ההסכם קיבל תוקף של פסק-דין על-ידי בית-משפט. בהסכם, המתייחס למבנה מגורים שהוקם על-ידי המערערים בסמוך לבית-המשיבים הסכימו המשיבים, תמורת פיצוי כספי כי המערערים יוכלו לבנות את הבית נשוא הדיון בסייגים ומגבלות שנקבעו בהסכם. המערערים בנו אם הבית אלא שלטענת המשיבים הם הפרו את ההסכם וחרגו בצורה בוטה מהמגבלות והסייגים שהוסכם עליהם. לפיכך הגישו המשיבים בקשה לבית-משפט השלום לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט.

"…עם זאת, לא בכל מקרה הליך הבזיון הוא ההליך האפשרי, וגם אם אפשרי הוא, לא תמיד הוא ההליך ההולם והראוי לאכיפת ההסכם. האם בנסיבות המקרה שלפנינו, מסלול הבזיון מתאים לאכיפת הסכם הפשרה שאושר כפסק-דין? התשובה לשאלה זו ראוי שתחתך על-פי תכליתה ואופיה של הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון ועל-פי אופיו וטיבו של ההסכם, עליהם אעמוד בהמשך.
7. התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון, נדונה בשורה ארוכה של פסקי-דין של בית-משפט זה. בית-המשפט קבע, כי מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו, תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכוח סעיף 6 לפקודת הבזיון, היא לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, לפיה זכה בדין.
מכאן הגישה, לפיה סעיף 6 "צופה פני עתיד", והוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו "מחר" (ראו למשל: ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל, פ"ד ד
459, 469-468; דב"ע נז/48-13 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה, תק-אר 98(1) 115; ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 191 (להלן: פסק-דין גרינברג); ע"א 371/78 מוניות הדר לוד נ' אמיל ביטון, פ"ד לד(4) 232, 239-240 (להלן: פסק-דין מוניות הדר לוד); ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101, 105; ע"פ 281/80 לגו מ' למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד(4) 557, 559).
ההליך על-פי סעיף 6 הינו הליך מיוחד במינו. מחד גיסא, אין הוא מיועד להטיל אחריות פלילית ולהעניש בגינה; מאידך גיסא, אין הוא הליך אזרחי רגיל. "זוהי הוראה SUI GENERIS המצויה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" (פסק-דין מוניות הדר לוד, 241; פסק-דין גרינברג 191; א' הרנון בזיון בית-המשפט (תשכ"ה) 342-347). אין להתעלם מכך, כי על-אף שצו לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון אינו בבחינת עונש, אלא הוא בא לאכוף את הציות להבא, יש בו אלמנט עונשי. "עונש" זה נושא בצידו סטיגמה, שיש בה כדי להטיל דופי במפר הצו, לא רק במישור היחסים בין הצדדים המתדיינים, אלא גם במישור היחסים בין המפר לבין הרשות השופטת. לפיכך, הדעת נותנת, כי השימוש בכלי אכיפתי זה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכל שנותר לבחון הוא, האם כזה הוא המקרה שלפנינו. לשם כך אעמוד תחילה על נסיבותיו של המקרה שלפנינו.
9. בענייננו מדובר בטענה להפרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר לפרשנות הנכונה של ההסכם, ובית-המשפט נדרש להליך הוכחות, במסגרת הבקשה לפי פקודת הבזיון, על-מנת לפרש את הוראות ההסכם, שלשונו אינה חד-משמעית. במה דברים אמורים? לעניין שטח הבית, נאמר בהסכם, כי "השטח הכולל לא יעלה על 55 מ"ר" (סעיף 1 להסכם). הצדדים חלוקים האם הקביעה האמורה מתייחסת לשטח נטו או ברוטו. ההסכם שותק בנקודה זו. כך גם לעניין הבניה בלבני הזכוכית. טוענים זליזיניאק, כי אופצית הבניה בלבני זכוכית נדונה במהלך המשא-ומתן לקראת החתימה על ההסכם כאופציה חלופית לחלונות נפתחים, אלא שאופציה זו נזנחה לבסוף וזכרה לא בא בהסכם. טענה זו נשענת על כוונת הצדדים ועל מגעים שקדמו להסכם, שאינם מוצאים ביטויים בלשון ההסכם (ראו סעיפים 6-15 להסכם). לעניין צורת הבית קובע ההסכם, כי עזרא רשאים לבנות "על-פי המיקום והגודל שהיה קיים כפי שמשורטט ב-במ/1" – היינו צורת קמץ. לטענת עזרא, איזכור תרשים במ/1 בהסכם נעשה בטעות, ולמעשה כוונת הצדדים היתה להפנות לתרשים במ/2, שהוא תרשים מעודכן יותר ולפיו היו הם רשאים לבנות את ביתם בצורה מלבנית. לפיכך – לטענתם – פרשנות ההסכם לפי אומד-דעת הצדדים נותנת, כי גם בפרט זה לא הופר ההסכם.
רק בנוגע לאורך חזית הבית-הפונה למגרש זליזיניאק, מסכימים הצדדים, כי אכן קיימת חריגה מהאורך המוסכם, אלא שמדובר בסטיה של 2 ס"מ, שהיא – לטענת זליזיניאק – מזערית ביותר וזניחה. מן האמור לעיל עולה, כי מרבית-ההפרות הנטענות אינן עולות במפורש מלשון ההסכם, והן נשענות על פרשנות ההסכם על-ידי בית-המשפט, על-פי כוונת הצדדים המשתמעת מן הנסיבות. בית-המשפט התחקה אחר אומד-דעת הצדדים, הנלמד מן הנסיבות החיצוניות האופפות את כריתת ההסכם. נסיבות חיצוניות אלה כוללות, בין היתר, את התנהגות הצדדים לפני, במהלך ולאחר הכריתה; המגעים הקודמים ביניהם; הצהרות בעל-פה; מסמכים שהוחלפו וכיוצ"ב. מטבע הדברים תהליך פירוש כוונת הצדדים בנסיבות אלה, מצריך ברור עובדתי הכרוך בשמיעת עדויות ובהבאת ראיות. ויודגש, כי האמור לעיל לא נועד לבחון את צדקת קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו המשפטיות של בית-המשפט – שכאמור, אין אני מוצאת להתערב בהן ולא ניתנה רשות ערעור לגביהן – אלא כדי לעמוד על טיבו של ההליך שניהל בית-המשפט במסגרת הליך הבזיון, ולבחון האם לאור תכליתו ואופיו של סעיף 6 – עליהם עמדתי לעיל – הליך לפי פקודת הבזיון, הוא ההליך המתאים לעריכת ברור כזה.
10. כאמור, מטרת סעיף 6 לפקודת הבזיון הינה אכיפתית. לשם הגשמת מטרה זו, חיוני הוא שהליכי האכיפה לפי סעיף זה יתבררו במהירות וביעילות. עניינו של הצד הנפגע – הפונה בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון לאכוף את הצד המפר לקיים את פסק-הדין – הוא ביצוע פסק-הדין במהירות האפשרית. כאשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של ההסכם שבבסיס פסק-הדין, הצורך לשמוע ראיות ועדויות, שמטרתן להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין, עשוי לסכל זאת. ובלשונו של השופט (כתוארו אז) ש' לוין:
'הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית-המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתירה ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין.' (רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) נ' מכ"ש – מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1) 617, 619 (להלן: פסק-דין אתת).
וראו גם: ת"א (ת"א) 1655/90 פזגז בע"מ נ' דור אנרגיה בע"מ, תק-מח 92(4) 164.
11. לא זו אף זו. לאור אופיה הפלילי של הוראת הבזיון, אין זה ראוי לעשות שימוש בה, כאשר יש לנהל משפט שעניינו שאלת הפרת הסכם, כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הפרתו או קיומו, ואין זה ראוי להכתיב בכתם הפלילי את מי שסבר לתומו כי קיים את פסק-הדין. לפיכך, יצאה ההלכה מלפני בית-משפט זה, לפיה אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון, אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד. כפי שכתב השופט ח' כהן ב- ע"פ 514/66 יוסף חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ, פ"ד כא(1) 607, 612:
'גם לנו נראה שבדרך-כלל אין בית-משפט נזקק לראיות חיצוניות, לא בדבר כוונת בעלי הדין ולא בדבר כוונת בית-המשפט, כדי לפרש את הצו ולהעניק לו, לאחר המעשה, משמעות שלא היתה בו על פניו. ההליכים לפי פקודת בזיון בית-המשפט הם, כידוע, מעין-פליליים, וכל ספק בדבר משמעותו של צו בית-המשפט צריך לפעול לטובת הנתבע-הנאשם, העומד בחזקתו שלא הפר את הצו – ולו מן הסיבה בלבד שלא הבין (ולא יכל להבין) את משמעותו.'
וראו גם: ע"א 128/59, המ' 162/59 שרגהיים נ' אוניברסיטת בר-אילן, פ"ד יג(2) 1448, 1451; פסק-דין אתת, 619; בש"פ 8213/95 קליף משה נ' יוסף דראי, תק-על 96(1) 363; ע"פ 823/97 דניאל ביטון נ' עזבון איבויקה שיף ז"ל, תק-על 97(1) 204.
דברים אלה יפים גם לגבי הסכם פשרה בלתי-ברור, שאושר כפסק-דין, כשהצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו ובשאלה אם הופר או לאו. הסכם כזה, שניתן ליותר מפירוש אחד, אינו ניתן לאכיפה בהליכי בזיון (ראו: ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון מיכאל שנקר ז"ל, תק-על 96(2) 1157; ולאחרונה רע"א 6523/98 אלוני נ' גולה (גאולה) נחום, תק-על 99(1) 321; וכן ע"פ (ב"ש) 223/96 החברה הכלכלית נ' מב"ש מתכת ב"ש בע"מ, תק-מח 96(3) 718. בערעור אחרון זה הביע בית-המשפט נכונות עיקרונית לקבל את הטענה, כי כאשר הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין אינו ברור דיו, אין מקום להפעיל את הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון, אלא ששם קבע בית-המשפט כי ההסכם הנדון היה ברור).
יצויין עם זאת, כי יש הסכמים המקבלים תוקף של פסק-דין וניתן וראוי לאכפן על-פי פקודת הבזיון. אין לתחום קו חד וברור בין הסכמים שאושרו כפסק-דין הניתנים לאכיפה באמצעות פקודת הבזיון, לבין אלה שאינם ניתנים לאכיפה כזו. גם הסכמים שנויים במחלוקת שקיבלו תוקף של פסק-דין יכול שינתנו לאכיפה על-פי פקודת הבזיון. כל הסכם לפי מאפייניו וכל עניין לפי נסיבותיו.
12. התוצאה, לפיה אין לאכוף הסכם פשרה בלתי-ברור בהליכי בזיון, מתיישבת עם הכלל שגובש בפסיקה, לפיו אין להיזקק להליכי בזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו: ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז(4) 2541, 2550; השופט י' כהן ב- המ' (חי') 3670/67 אירני נ' אירני, פ"מ תשכ"ח(ב) 62, 63; פסק-דין גרינברג, 192; בג"צ 490/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לז(4) 578, 586; וראו גם דברי ההסבר לסעיף 2(א) להצעת חוק כפיית קיום פסקי-דין, התשל"ד1973-, ה"ח 11, 12). פסיקה זו התבססה על ההלכה האנגלית בנדון אשר מובאת בתמצית על-ידי A. Arlidge ו-D. Eady בספרם The Law of Contempt (1982)בעמ' 263:
‘Because of the summery and quasi-criminal nature of the jurisdiction, the courts have warned that the process of contempt should not be invoked in aid of a civil remedy, where some other method of achieving the desired result is available.’

וראו:
Clement (1877) 46 L. J. Ch 385; Re Davies (1888) 21 Q. B. D. 236, Re
פרופ' גולדשטיין במאמרו "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בתי-משפט – עיקרון הדרך החמורה פחות" משפטים ט"ז (תשמ"ו) 176, 188 מביע דעתו, כי מגבלה זו על השימוש בפקודת הבזיון נכונה היא, באשר היא תואמת את עיקרון היסוד של המשפט הישראלי לגבי אכיפת הוראות בית-המשפט הקרוי בלשונו "עיקרון הדרך החמורה פחות". על-פי עיקרון זה, אין להיעזר בדרך אכיפה פלונית כאשר ניתן להבטיח קיום ההוראה בהשתמש בדרך חמורה פחות.
ובלשונו של פרופ' גולדשטיין:
'כאשר ניתן להבטיח את קיומה של ההוראה בעתיד, אין להרע עם המפר יותר מהדרוש כדי להשיג מטרה זו. הרעת יתר תגרום עוול למפר בלי להוסיף שום תועלת בהשגת המטרה של קיום עתידי של ההוראה. מעיקרון זה, שניתן להגדירו חיסכון בהרעה, נגזר העיקרון של חיסכון באמצעים. בהתקיים ברירה בין דרכים חלופות לאכיפתה של הוראת בית-משפט פלונית יש לנסות קודם את הדרך המרעה פחות עם החייב; רק אם יתברר שדרך זו איננה יעילה להשגת המטרה, שהיא קיום העתידי של ההוראה, יהיה ניתן להחמיר ולהיעזר בדרך המכבידה יותר על החייב. את העיקרון הזה, היינו מכנים 'עיקרון הדרך החמורה פחות.' (עמ' 183).
ביטוי נוסף לעיקרון זה ניתן למצוא בהלכה שקבעה, כי אין להפעיל הליך לפי פקודת הבזיון כנגד חייב בדין המסרב לפרוע פסק-דין כספי, אלא יש לפנות להוצאה לפועל (ראו: א' הרנון, "בזיון בית-המשפט" (תשכ"ה) 275).
13. פסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, איננו פסק-דין במשמעותו הרגילה, המסיים הליך משפטי. אין בו ברור הסכסוך על-ידי בית-המשפט, אין בו קביעת עובדות על ידו לאור הראיות שהובאו בפניו, ואין בו הסקת מסקנות עובדתיות ומשפטיות מתוך העובדות שנקבעו. מעורבותו של בית-המשפט בהסכם שבין הצדדים אינה מתבטאת במעורבות בתוכן ההסכם, אלא במתן גיבוי להסכם על-ידי אישורו כפסק-דין (ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 451). לפיכך, בדרך-כלל, כאשר מתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנותו של ההסכם – שהוא סכסוך אזרחי רגיל – אין הליכי הבזיון הולמים את הטיפול בסכסוך. זאת ועוד, שיקול-הדעת המופעל על-ידי בית-המשפט באשרו הסכם פשרה, שונה מזה המופעל על ידו לקראת הכרעת דין במחלוקת בין הצדדים.
גם בשאלת הסעדים שבית-משפט מוסמך להעניק, שונה סמכותו של בית-משפט בהליך אזרחי רגיל מסמכותו בהליך לפי פקודת הבזיון. במסגרת הליך הבזיון, אין לבית-המשפט לשקול את הסעדים המתאימים בגין הפרת ההסכם. הסעד אותו יכול הוא להעניק, הוא, אכיפת הסכם הפשרה על-ידי קנס או מאסר. לבד מסעד זה, אין הוא מוסמך להעניק סעד אחר, כגון: פיצויים או סעד מן הצדק, אם אכיפה אינה צודקת בעיניו. בנוסף לכל אלה, מחטיא השימוש בהליכי הבזיון את תכליתם כהליך יעיל ומהיר. כמו-כן, לא בגין כל הפרת הסכם ראוי להטיל כתם מעין-פלילי, על מי שחלוק עם רעהו בעניין פרשנותו של הסכם, שהוא התקשרות אזרחית רגילה בין שניים. בפני צד הטוען להפרת הסכם שאושר, פתוחה דרך אכיפה אלטרנטיבית, שהיא בבחינת ה"דרך החמורה פחות", והיא, התדיינות אזרחית רגילה בבית-המשפט המוסמך, בה תלובן שאלת הפרת ההסכם הנטענת והסעד הראוי בעקבותיה.
לאור כל הנימוקים דלעיל, נראה לי שההליך שננקט על-ידי בית-משפט השלום ואושר על-ידי בית-המשפט המחוזי, לא היה ההליך המתאים והראוי לליבון המחלוקת בין הצדדים בעניין הפרת ההסכם, נשוא פסק-הדין.
14. למרות האמור לעיל, שקלתי אם לא ראוי הדבר להשאיר את פסק-הדין על כנו, ולו משום שבית-המשפט עבר כברת דרך ארוכה, ברר את המשפט כולו והגיע למסקנה שההסכם אכן הופר ויש לאכפו בהליכי בזיון. שקלתי אם אין בביטול ההליך כדי לגרום להתדיינות נוספת, כפולה, שתהיה דומה במהותה לזו שהתקיימה ושיש בה משום בזבוז זמן של בית-המשפט ושל הצדדים. לאחר לבטים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור במובן זה שזליזיניאק יופנו לבית-משפט אזרחי רגיל כדי להביא בפניו את המחלוקת. הטעם העיקרי לכך – בנוסף לכל הטעמים הכלליים שמניתי לעיל – הוא, כבילת ידיו של בית-המשפט בהליכי בזיון לעניין שקילת הסעד הראוי, גם אם הופר ההסכם על-ידי עזרא.
אין בקבלת הערעור כדי לחוות-דעה בשאלה אם ובאיזו מידה תהוונה קביעותיהן ומסקנותיהן של הערכאות הקודמות, מעשה בית-דין בהתדיינות חדשה, אם תהיה."

מה בין הפרה בתום-לב של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין לבין הפרה ביודעין? אמיתי יזקק בית-המשפט לדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט?

ב- בש"א (ב"ש) 7435/03[188] נדונה בקשה לכוף את המשיב במאסר או קנס לציית לפסק-דין.

נקבע מפי כב' השופט ברוך אזולאי – סגן נשיא:

"2. בתאריך 16.11.03 הוחלט בהסכמת הצדדים לדון תחילה בשאלה אם יש להיזקק לבקשה במסגרת דיון לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, על-פי סיכומים בכתב שיוגשו על-ידי הצדדים.
עניינה של הבקשה בפסק-דין מיום 18.4.02 שנתן תוקף של פסק-דין להסכם בין הצדדים, במסגרת דיון בהמרצת פתיחה, בה ביקשו המבקשים לקבוע כי המשיב אינו זכאי לממש משכנתא ולמנות כונס נכסים כפי שביקש בהליכי הוצאה לפועל, ולבטל את מינוי כונס הנכסים.
בדיון באותה בקשה הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, בו נקבע בין השאר כלהלן:
'2. מבלי שצד אחד מודה בטענות רעהו, המבקשים מתחייבים להעביר לבנק המשיב סך של 450,000 ש"ח (ארבע מאות וחמישים אלף ש"ח)
(סכום התשלום).
3. המבקשים ו/או החברה מתחייבים לשלם את מלוא סכום התשלום וזאת לא יאוחר מיום 18.1.03 (היום הקובע).
המבקשים ו/או החברה יהיו רשאים לשלם את סכום התשלום בתשלומים ובלבד שעד ליום הקובע ישולם מלוא הסכום.
4. עד ליום הקובע יעוכבו הליכי מימוש המשכון בתיק ההוצל"פ מס'
5-01-06533-14 בלשכת ההוצל"פ בבאר שבע.
5. היה ולא יעמדו החייבים בהתחייבותם כאמור בסעיפים 2-3 לעיל, מכל סיבה שהיא, יחודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ החל מיום 21.12.02, והמבקשים ו/או החברה לא יהיו יכולים לטעון טענות כלשהן כנגד מימוש המשכון; ובלבד שההליך ייערך על-פי דין, והם מתחייבים לפנות את הנכס במצב שכזה לאלתר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.
במידה ולא יעמדו המבקשים ו/או החברה בהתחייבויותיהם כאמור בסעיפים 2, 3 לעיל, לא יוכלו הם לטעון לשם עיכוב המשך הליכי ההוצל"פ טענה כלשהי להפרה כלשהי מצד הבנק, לרבות בנושא המצאת מסמכים ו/או טענות פרוצדורליות כלשהן ו/או שיש לממש קודם לכן משכונות אחרים וכן לא יהיו יכולים לטעון לביטול הסכם זה. עם זאת המבקשים ו/או החברה יהיו רשאים, על-אף האמור לעיל, לטעון כל טענה המשפיעה על גובה החוב ובלבד שלא יהיה בה כדי לעכב את מימוש המשכון.
6. הצדדים ינהלו משא-ומתן במשך 45 ימי עסקים על-מנת להגיע להסדר סופי ביחס לסכום החוב לבנק ואופן תשלומו ככל שזה קיים (המחלוקת). היה ולא יגיעו הצדדים להסדר, תידון המחלוקת בכל הליך משפטי שימצא הבנק לנכון, נגד החברה והמבקשים מכוח ערבותם לחובות החברה (הדיון).
7. למען הסר ספק, מובהר כי המשכון, כמו גם יתר המשכונות עליהם חתמו המבקשים (המשכונות האחרים), יבטיחו כל סכום שהוא שייפסק בדיון, אף מעבר לסך של 450,000 ש"ח, אלא שבמידה וישולם הסך של 450,000 ש"ח עד ליום 20.12.02, יעכב הבנק את המשך הליכי מימוש המשכון עד להכרעה סופית וחלוטה בדיון. במידה ויתברר בהכרעה סופית חלוטה בדיון, כי סכום החוב, ככל שזה קיים, נמוך מהסך של 450,000 ש"ח ישיב הבנק למבקשים ו/או החברה (לפי הגורם המשלם) את הסך שהוא קיבל ביתר. אין באמור לעיל כדי לגרוע מאלו מטענות החייבים כנגד הבנק בגין נזק שייגרם למי מהמבקשים, בגין תשלום יתר ששולם במסגרת סכום התשלום.
9. המבקשים יוכלו להציע למשיבים למכור בעצמם ציוד מיכני משועבד לטובת הבנק, בכפוף להסכמת הבנק למחיר המוצע, או במחיר שאינו נמוך מהשווי שייקבע על-ידי השמאי אברהם זגול על בסיס שווי למימוש מהיר. הוצאות השמאות יחולו על המבקשים.
10. בה במידה שירצו המבקשים למכור את המשכון, יוכלו לעשות כן, בכפוף לכך שמחיר המכירה לא יפחת מסכום החוב על-פי עמדת הבנק, או ממחיר שלא יפחת משווי למימוש מהיר שייקבע על-ידי שמאי מוסכם, ובהעדר הסכמה כזאת, הוצאות השמאות יחולו על המבקשים.
במקרה כזה, יופקד הסכום שיתקבל מהמכירה, שמעבר לסכום התשלום בבנק בהשקעה נזילה או בפקדון קצר מועד לבחירת המבקשים.
בה במידה שיתברר שהחוב הינו מעבר לסכום התשלום, ייחשב כל סכום שהופקד מעבר לסכום התשלום כתשלום לבנק במועד בו הופקד, על חשבון ותיעצר הריבית לגביו.
11. כל סכום שיופקד כאמור שיהא מעבר לסכום החוב שייקבע בדיון יוחזר למבקשים בתוספת הרווחים בהשקעה או בהפקדה כאמור.'
3. המבקשים בחרו לפעול לפי סעיף 10 לפסק-הדין, ולאור זאת חתמו עם צדדים שלישיים על הסכם למסירת הנכס בסכום של 179,000 $ במספר תשלומים, שהופקד בידי המשיב 1 כאמור בסעיף 10 להסכם האמור.
4. לטענת המבקשת, בניגוד לאמור בהסכם האמור שקיבל תוקף של פסק-דין, נמנע המשיב מלהפקיד את הסכום שמעבר ל-450,000 ש"ח מתוך הסכום האמור בתוכנית החיסכון הטובה ביותר המנוהלת אצלו, על-אף פניית המבקשת אליו בעניין זה ביום 15.8.02, ורק ביום 28.2.03 נאות להפקיד סכום של 293,000 ש"ח בפקדון חודשי בריבית משתנה בשיעור פריים פחות 2.9%, וביום 6.3.03 הודיע המשיב למבקשים כי בשל הפקדת הכספים האמורים כאמור, נכנס החוב ליתרת חובה בסכום של 290,688.01 ש"ח, בעוד שהדבר היה מנוגד להוראת סעיף 10 להסכם.
5. בתגובה לכך הודיע בא-כוח המבקשים למשיב ביום 12.3.03 כי היה עליו להפקיד בחשבון של המבקשים את מלוא הסכום שהתקבל ממכירת הנכס מעבר לסכום של 450,000 ש"ח, כי היה עליו לחשב את הריבית מיום הודעת המבקשים, היינו מיום 15.8.02, וכי עליו להפסיק לחשב את הריבית בחשבון המבקשים.
6. לטענת המבקשים, המשיב הפר את הוראות פסק-הדין האמור בכך שלא הפקיד את מלוא הכספים שהופקדו בחשבון ממימוש הנכס מעבר לסכום של 450,000 ש"ח, היינו סכום של 317,299 ש"ח, בפקדון לפי בחירת המבקשים, מיום ההפקדה של כל סכום שהופקד אצלו, ולא זיכה את הפקדון בסך 290,000 ש"ח שנפתח ביום 28.2.03 ואת יתרת הכספים שהיה עליו להפקיד במלוא הריבית על-פי פסק-הדין, בכך שלא זיכה את המבקשים בריבית הטובה ביותר בסדר גודל כזה כפקדון נזיל, ובכך שחייב את חשבון המבקשים בריבית חובה חריגה בניגוד לפסק-הדין.
בעניין זה, הפרשי הסכומים שהופקדו נובעים מהעובדה שהמשיב משך מהכספים שהופקדו סכום של 54,322 ש"ח כשכר טרחת עורך-הדין של המשיב, למרות שסכומים אל החושבו במסגרת סכום החוב לגישת המשיב.
בנסיבות העניין, יכול המשיב לתקן את הפרותיו בכך שיפקיד את הכספים שהיה צריך להפקיד מעבר לסכום של 450,000 ש"ח בתאריך ערך מתאים ולהפסיק לחייב את חשבון המבקשים בריבית חובה חריגה.
7. לטענת המשיב, מדובר בפסק-דין כספי הניתן לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, כאשר המחלוקת נובעת מטעות שנפלה בפרוטוקול, והמחלוקת בין הצדדים נובעת ממחלוקת ביחס לפרשנות ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין.
8. בנסיבות העניין, אין כל חשש שהמשיב לא יוכל למלא אחר פסק-הדין אם יחוייב בכך בפסק-דין חלוט, ועמידת המבקשים על הפקדת הכספים כעת תגרום למשיב נזק מיותר בוודאי, ואין הכרח בהפקדת הכספים בפועל.
כמו-כן, מדובר בטענה בעניין שולי שאינה מצדיקה דיון בהליכי בזיון בית-המשפט, בהפרש סכום של 24,299 ש"ח, ומכל מקום, אם וכאשר ייקבע כי המבקשים שילמו סכום כלשהו ביתר, הרי שיקבלו חזרה את כספם עם שערוך מלא בהתאם להסכם בין הצדדים.
9. לאחר עיון בבקשה ובסיכומי טענות הצדדים, נראה לי כי בשלב זה אין מקום לדון בעניין במסגרת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט.
כפי שעולה מתגובת המשיב לא עולה על דעת המשיב להפר ביודעין את הוראות ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, ובה במידה שלא מולאו עד כה הוראות ההסכם במלואן על-ידי המשיב, נעשה הדבר לכאורה בתום-לב.
מאידך גיסא, נראה לי כי אין מניעה עקרונית לדון בעניין במסגרת של בקשה לבזיון בית-המשפט ככל שמדובר בהפרה ברורה של הוראות ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין ביודעין.
מבחינה זאת, נראה לי שניתן לקבוע בשלב זה כי המשיב אינו יכול לעשות דין לעצמו על-ידי תיקון נוסח ההסכם עקב טעות שנפלה בהקלדת ההסכם לטענתו (אגב, המחלוקת שנפלה בין הצדדים ביחס לטיוטת ההסכם בכתב יד, נובעת מהעובדה שמדובר בכתב יד שלי).
כמו-כן, נראה לי כי אין הצדקה להפרת הוראת ההסכם להפקדת הסכום שמעבר ל- 450,000 ש"ח כפי שמתחייב בהסכם, בנימוק שמדובר בסכום שולי שאותו ניתון לתקן בשלב מאוחר יותר.
בעניין זה, על המשיב לפעול על-פי הוראות ההסכם במדוייק, ואין מקום להימנע מהפקדה כלשהי או לחייב בריבית בניגוד להוראות ההסכם.
10. לגוף העניין, נראה לי שההסכם ברור למדי על-פי כל הנוסחים ובה במידה שיש צורך בהבהרה יכולים שני הצדדים לנקוט בהליך מתאים בקשר לכך.
ביחס לטענת המשיב, שמדובר בעניין שולי, וכי יכול הוא להימנע מהפקדת הכספים שמעבר לסכום של 450,000 ש"ח או כי הוא זכאי לחייב בריבית חריגה את יתרת החובה עקב הפקדת הכספים שמעבר ל- 450,000 ש"ח, אין הדבר עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם.
מכל מקום, בשלב זה נראה לי כי אין מקום להיזקק לבקשה במסגרת של הליכי בזיון בית-המשפט, ועל-כן אני דוחה בשלב זה את הבקשה לכוף את המשיב במאסר או בקנס כספי, על-מנת לאפשר למשיב לתקן את הטעון תיקון, על-ידי עריכת שינויים בהפקדות בערך המתחייב על-פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, ככתבו וכלשונו, על-ידי נקיטה בהליכים מתאימים, ככל שיש צורך בכך, וכן על-מנת לאפשר גם למבקשים לנקוט בהליך מתאים אחר ככל שיהא צורך בהבהרת המצב על-פי פסק-הדין.
לאחר שתיעשנה הפעולות האמורות ויובהר המצב באופן קונקרטי, נראה לי כסביר שהמשיב יפעל על-פי המתחייב מההסכם, ובה במידה שלא יעשה כן, יוכל המבקש לחדש את בקשתו לכוף את המשיב בקנס כספי.
ביחס למאסר – אין אפשרות לכך לאור העובדה שמדובר במשיב שהינו תאגיד.
11. בכפוף לאמור, אני דוחה את הבקשה, ואני נמנע מחיוב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו."

הלכה ידועה היא כי:

"נורמה במשפט, בחוק או בתקנה היא כעיקרון – פרוספקטיבית – צופה פני עתיד" (ע"פ 4912/91 ירון תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 620).
במובן זה פקודת בזיון בית-המשפט אינה שונה מכך.

תכלית פקודת בזיון בית-המשפט היא לצפות פני עתיד ועל-כן לא יהא זה ראוי לכפות את הסנקציה הקבועה בפקודה מבלי לתת למשיבה 1 ארכה למימוש ההוראה.

ב- בש"פ 4445/01 אריאלה גל ואח' נ' אהרון קצובשווילי ואח', פ"ד נו(1) 210, 218- 219 נאמרו בעניין זה הדברים הבאים:

"הטכניקה של פקודת בזיון בית-המשפט היא להביא לאכיפת פסק-הדין בדרך של הטלת קנס או מאסר אם יפר צו שניתן על-ידי בית-המשפט במסגרת הליך הבזיון (סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט.). בשלב ראשון... על בית-המשפט לקבוע כי אומנם היתה הפרה של צו שיפוטי. אם קבע כי כך היה, מוציא בית-המשפט צו לתיקון ההפרה, ובו סנקציה עתידית, אם הפרת הצו לא תתוקן, בין על-ידי מעשה ובין על-ידי מחדל, לפי העניין."
ב- בש"א (ת"א) 5030/04[189] נדונה בקשה לכוף על משיבה מס' 1 במאסר או בקנס את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים ואשר ניתן לו תוקף של פסק-דין, לפיו על משיבה מס' 1 ומנהלה רון לוינשטיין יעבירו לידי המומחה רואה-חשבון נדב הכהן את כל הכספים שקיבלו לידיהם ממכירת דירות.

נפסק מפי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל:

"ב. עובדות רלבנטיות
משיבות 1 ו-2 (המבקשות בתיק העיקרי להלן: "משיבות 1 ו- 2") והמבקשת (משיבה 1 בתיק העיקרי להלן: "המבקשת") הינן חברות יזמות אשר רכשו יחדיו ביוני 1994 את המגרש ברח' נחליאלי 3 בחיפה אשר ידוע גם כגוש 10929 חלקה 26.
המשיבות 1 ו- 2 והמבקשת יזמו בניית בית מגורים בחלקה הנ"ל הכל על-פי הסכם המסדיר את הבניה ואת היחסים בניהם. המשיבות טוענות כי המבקשת הפרה את ההסכם עימם ועל-כן פתחו בהליך משפטי במטרה להביא לפירוק השותפות.
בכל הנוגע למשיבה 1 הרי שזו גם רכשה יחד עם המשיבה 3 (משיבה 2 בתיק העיקרי להלן: "משיבה 3") ביום 3.12.97, חלק ממגרש ברחוב רציף מרגולין 9 חיפה אשר ידוע כגוש 10929 חלקה 25 באופן של התקשרות בהסכם קומבינציה עם המשיבה הפורמלית שהיא הבעלים הרשום של 3/4 החלקה הנ"ל.
לאור הטענה, כי המשיבה 3 הפרה את הסכם השותפות התבקש בית-המשפט גם במקרה זה להביא לפירוק השותפות.
במהלך ההתדיינות המשפטית הגיעו הצדדים להסכם אשר קיבל תוקף של פסק-דין על-ידי בית-משפט זה בתאריך 26.3.02.
בינואר 2004 פנתה המבקשת לבית-המשפט בבקשה להורות למומחה מטעמו, רואה-חשבון נדב הכהן, לבצע את ההתחשבנות בין הצדדים, כפי שהוסכם ביום 26.3.02 וכן להורות למשיבים 2,1 להעביר לידיו הנאמנות של המומחה את כל הכספים שקיבלו לידיהן ממכירת הדירות ברח' נחליאלי 3, חיפה וזאת עד לסיום ההתחשבנות האמורה.
ב- 15.1.04 קיבל בית-המשפט החלטה לפיה הכספים יועברו למומחה. המשיבים ביקשו עיכוב של ההחלטה, אולם ביום 12.2.04 בית-המשפט דחה את הבקשה.
למרות זאת, עד כה לא קוימה החלטת בית-המשפט.
ג. הפלוגתא בין הצדדים
האם יש בהתנהגות המשיבה 1 משום בזיון בית-המשפט?
ד. דיון משפטי
בעניינו המבקשת הגישה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון אשר נסמכת על טענת הפרה של הסכם אשר קיבל תוקף של פסק-דין.
סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט קובע בזו הלשון:
'(1)בית-המשפט העליון, בית-המשפט לפשעים חמורים, בית-משפט מיוחד שנתכונן על-פי סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית-המשפט המחוזי, בית-המשפט לקרקעות ובית-משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
(2) לא ינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא-אם-כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית-המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה.
(3) הטיל בית-משפט מאסר לפי סעיף-קטן (1), יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה.
(4) היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו יביא את עניינו של אסיר לפי סעיף-קטן (1) לפני בית-המשפט שהטיל עליו את המאסר, לשיקול נוסף, כשראה צורך בכך ולא פחות מאחת לששה חדשים מיום תחילת המאסר.
(5) בשיקול הנוסף רשאי בית-המשפט, לאחר שנתן לאסיר ולכל בעל דין אחר בהליך שבו הוטל המאסר הזדמנות להשמיע טענותיהם, לקיים את הצו, לשנותו, להתנותו בתנאים או לבטלו או ליתן כל הוראה אחרת שימצא לנכון.
(6) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות סדרי דין בשיקול נוסף לפי סעיף זה.'
מטרתה של הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון אינה עונשית, אלא אכיפתית. תכליתה היא להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מהכח אל הפועל כאשר הסנקציה המוטלת בצידה נועדה לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, בה זכה כדין.
חרף דברים אלה, יודגש, כי לא בכל מקרה הליך הבזיון הוא ההליך האפשרי, וגם במקרים בהם הוא אפשרי, לא תמיד הוא ההליך ההולם את נסיבות המקרה.
על-כן יש לבחון האם יהא זה נכון להשתמש בפקודת הבזיון במקרה שלפנינו?
ברמה העקרונית יצויין, כי כל אימת שלא ממומשות כל הוראות בית-המשפט, הרי שלזה יש סמכות לכוף ביצוע של הוראותיו, וזאת אף באמצעים של קנס אישי או מאסר.
בעניין זה קובע השופט ברק (כתוארו אז) ב- ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון ואח', פ"ד לד(4) 232, 241 את הדברים הבאים:
'סעיף 6 לפקודה אינו סעיף עונשין, ואינו קובע עבירות, אך הוא גם לא סעיף "אזרחי" רגיל הקובע תרופה אזרחית. זו הוראה sui generic המצויה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי.'
על הצדדים לכבד כל הוראה שיוצאת מידי בית-המשפט קלה כחמורה, אי-קיום ההוראות עלול להוביל להפעלת פקודת בזיון בית-המשפט.
במהלך הדיון ציינה בא-כוח המשיבה מס' 1 כי אין בידיה כיום כסף מזומן וכי הכספים שהתקבלו הושקעו בפרוייקט של מרשיה.
כן ציינה כי אחרי ההתחשבנות, אם בכלל, כל שיגיע למבקשת זה שליש מהסכום של 680,000 ש"ח, וכי מרשיה נכונים לעשות מאמץ לגייס סכום זה למטרת הפקדה ו/או מתן ערבות בנקאית אוטונומית.
נראה היה במהלך הדיון שהמבקשת ומרשיו של עורך-הדין שי סגל היו נכונים להסכים שיובטח הנושא של שליש, ובית-המשפט לכן, בין היתר איפשר הגשת ערבות אוטונומית עד לתאריך 23/3/04.
הדבר לא נעשה.
אשר על-כן עומדת בעינה החלטתי ב- בש"א 1010/04 מתאריך 15.1.04.
במקרה שלפנינו הוראת בית-המשפט ברורה, מחייבת באופן שאינו משתמע לשתי פנים ואף בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה. אם לכך נוסיף את העובדה, שהמשיבים 1 ו- 2 התייצבו לדיון ברם לא הגיבו בתצהיר על האמור בבקשה לבזיון זה מביאני למסקנה כי בהתנהגות המשיבה 1 בדבר אי-הפקדת הכספים אכן יש התעלמות מהוראות בית-המשפט.
מצב דברים זה מחייב את הפעלת סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט.
מאחר והמדובר בחברה לא ניתן להטיל עליה מאסר, אלא קנס בלבד.
אשר-על-כן, אני קובעת כי המשיבה תישא בקנס בסך 100,000 ש"ח.
הלכה ידועה היא כי:
'נורמה במשפט בחוק או בתקנה היא כעיקרון – פרוספקטיבית – צופה פני עתיד.' (ע"פ 4912/91 ירון תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 620)
במובן זה פקודת בזיון בית-המשפט אינה שונה מכך.
תכלית פקודת בזיון בית-המשפט היא לצפות פני עתיד ועל-כן לא יהא זה ראוי לכפות את הסנקציה הקבועה בפקודה מבלי לתת למשיבה 1 ארכה למימוש ההוראה.
ב- בש"פ 4445/01 אריאלה גל ואח' נ' אהרון קצובשווילי ואח', פ"ד נו(1) 210, 218-219 נאמרו בעניין זה הדברים הבאים:
'הטכניקה של פקודת בזיון בית-המשפט היא להביא לאכיפת פסק-הדין בדרך של הטלת קנס או מאסר אם יפר צו שניתן על-ידי בית-המשפט במסגרת הליך הבזיון (סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט.). בשלב ראשון... על בית-המשפט לקבוע כי אומנם היתה הפרה של צו שיפוטי. אם קבע כי כך היה, מוציא בית-המשפט צו לתיקון ההפרה, ובו סנקציה עתידית, אם הפרת הצו לא תתוקן, בין על-ידי מעשה ובין על-ידי מחדל, לפי העניין.'
על-כן אני קובעת, כי המשיבה 1 לא תישא בקנס האמור באם תמלא אחר ההוראה הנדרשת, תוך 14 ימים מיום מתן החלטתי זו.
המשיבה תישא בהוצאות בקשה זו ובשכר-טרחה עורך-דין בסך 25,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כחוק."

[187] רע"פ 7148/98 ארנון עזרא ואח' נ' יעל זלזלניאק ואח', תק-על 99(2) 1271.
[188] בש"א (ב"ש) 7435/03 זילברברג משה ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 1373.

[189] בש"א (ת"א) 5030/04 נ.ק.ד השקעות ושיווק נדל"ן בע"מ נ' לוינשטיין -ינושבסקי ושות' חברה קבלנית לבניין בע"מ ואח', תק-מח 2004(1) 8134.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין