מבוא

תקנה 101 לתקסד"א קובעת כדלקמן:

"101. דחיה על-הסף (106) (תיקון: התשנ"ו)
(א) בית-המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית-דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) לא ייעתר בית-המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית-המשפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי-המשפט."
על-פי התקנה הנ"ל, רשאי בית-המשפט, בכל עת, לדחות תובענה על-הסף, היינו, טרם בירורה לגופה. זאת ועוד. הלכה היא, כי רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, כאשר ברור על פניו כי על-פי העובדות והטענות המפורטות בכתב התביעה, אין התובע זכאי לסעד המבוקש, יורה בית-המשפט על דחיית התובענה[79].

המלומד י' זוסמן גורס בספרו[80]:

"למעשה חייב הנתבע, אפילו בחר להגיש בקשה לדחיית התביעה לפי תקנה 101, לכלול את אותו נימוק, המשמש לו עילה לבקשתו, גם בכתב ההגנה, הואיל ודחיית התביעה בדרך מקוצרת זו, מסורה לשיקול-דעת בית-המשפט, והצלחת הנתבע בבקשת הדחיה שלו תלויה גם בכך שישכנע את השופט, כי העניין מתאים לדיון נפרד, ולמתן החלטה נפרדת... ביד הנתבע אין זכות קנויה לדחיית התביעה באיבה. ואם סירב בית-המשפט לדחות תביעה בעודה על-הסף, משום שסבור היה, כי מן הראוי לדון בפרשה כולה, לא ידון, בבוא זמן הבירור, אלא באותן הטענות שפורשו כהלכה בכתב ההגנה. גדולה מזו: הנתבע מסכן אפילו את בקשתו לדחיית התביעה על-הסף, אם לא יפרש את נימוק הדחיה גם בכתב ההגנה, שכן יש סבורים, כי תקנה 101 משמשת לנתבע רק דרך להעלות טענה אחת מטענותיו שבכתב ההגנה אל ראש התור של הדיון. טענה שכלל לא נטענה בכתב ההגנה, אין אתה יכול להעלות לראש התור."
ממילא אין לנתבע זכות קנויה כי בית-המשפט ידון תחילה בטענה אחת מהטענות הדורשות התייחסות בכתב ההגנה. שיקול-הדעת בעניין הינו של בית-המשפט, ובבואו להחליט בעניין מן הראוי שיבחן, לבד משאלת ייעול הדיון בכללות, גם את השאלה אם קיימות עובדות שהן במחלוקת ושיצריכו דיון בהן לגופן. בעניין זה נאמר על-ידי השופט צ' זילברטל ב- בש"א 6313/01, ת"א 3066/01:[81]

"כעיקרון המצב הרצוי הוא שיימצאו בפני בית-המשפט כתבי טענות מלאים, גם אם נטענות טענות מקדמיות, כדי שבית-המשפט יוכל לעמוד על המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים, כפי שהן משתקפות מכתבי הטענות, שכן הדבר דרוש לעיתים גם לעניין הטענות המקדמיות."[82]
על סמכותו זו של בית-המשפט לדחות את התביעה בחלקה גורס המלומד י' זוסמן בספרו:

"כיוצא בזה כתב תביעה המכיל שתי עילות, וכלפי אחת מהן נטען "מעשה בית-דין" או חוסר סמכות, או "נימוק אחר", בית-המשפט יכול לדחות אותה עילה, והעילה השניה תבוא לדיון."[83]
כפי שציינו במבוא לספר ההבדל בין מחיקה על הסך לבין דחיה על-הסף הוא[84]:

"... יחד עם זאת קיימים בין השתיים הבדלים חשובים. כתב תביעה שנמחק לפי תקנה 100, בית-המשפט סירב לדון בגוף העניין, ומשום כך המחיקה אינה מעשה בית-דין, ואילו תובענה שנדחתה לפי תקנה 101, הדחיה היא דחיה לאחר דיון בגוף העניין ועקב כך קם מעשה בית-דין."
על-פי תקנה הנ"ל, רשאי בית-המשפט או רשם שהוא שופט, לדחות בכל עת תובענה שהוגשה לו. לעניות דעתי, ככל שהנתבע יקדים ויגיש בקשה לדחיית התובענה – כך יצליח "לעצור" את התובענה בעודה בתחילת דרכה ותוך שהינו "מבזבז" פחות משאבים.

על-אף שניתן להגיש בקשה לדחיית התובענה בכל שלב של הדיון[85] נראה כי בעילה של מעשה בי-דין – על הנתבע להעלותה בהזדמנות הראשונה שיש לו.

[79] בש"א 171145/05 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מנדל הרשקו, פדאור 06(1) 501 (2006).
[80] זוסמן י' סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) סעיף 331, 411.
[81] בש"א 6313/01, ת"א (מחוזי – י-ם) 3066/01 המפקח על רישום מקרקעין נ' הוך ציפורה, פדאור 04(4) 583 (2004).
[82] ת"א 4357/02 שרית פישל נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, פדאור 02(10) 193
(2002).
[83] ת"א 9582/99 מרים ליבני נ' שבו סלים, פדאור 01(4) 46 (2001).
[84] זוסמן י' סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, הוצאת אמינון בע"מ) 409.
[85] ה"פ (י-ם) 410/96 בוני התיכון הנדסה נ' מדינת ישראל, תק-מח 97(2) 2873
(1997).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מבוא