botox

יסודות עבירת ההפקרה המגבשים את ההרשעה בעבירת הפקרה לאחר פגיעה לפי פקודת התעבורה

ככלל, אנשים נורמטיביים עלולים גם הם לגלות שהם היו מעורבים בתאונת "פגע וברח". עיון ובחינת החוק מגלים שהיסודות לעבירת הפקרה אחרי פגיעה כפי שהיא מכונה בלשון החוק - יוצרת מצבים רבים שבהם, גם ללא כוונת זדון, נהג - ואפילו נוסע שנמצא עימו - עלול לגלות שהוא עבר על החוק שלצידו תג מחיר של עד ארבע-עשרה שנות מאסר.

תאונת "פגע וברח" מעלה לרובנו בראש את התמונה של אדם זרוק על כביש, פצוע קשה או אפילו יותר מכך, מכונית מתרחקת במהירות ובחריקת צמיגים שבה נוהג אדם חסר מצפון, אולי שיכור, אולי תחת השפעת סמים, אולי שניהם גם יחד. אולם המציאות שונה לעיתים.

נשאלת השאלה אילו מקרים יכולים להיחשב כתאונת "פגע וברח"? יוער, שידיעת החוק היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עימו.

לאחר קריאת סעיפי החוק הרלבנטיים לעבירת הפקרה לאחר פגיעה, ניתן לציין מספר תנאים שקיומם קובע אם נעברה העבירה:

מעורבות {כנהג או כנוסע} בתאונה שישנו סיכוי סביר שנפגע בה אדם. ועזיבת מקום התאונה מבלי לוודא אם יש צורך במתן עזרה לנפגעים ומבלי להזעיק עזרה.

התנאים הללו יוצרים למעשה מצבים רבים שבהם אדם יואשם בעבירת פגיעה לאחר הפקרה.

יחד-עם-זאת, ישנם מצבים שאולי יכולים להיראות ככאלה שאינם מהווים עבירת הפקרה. כמו למשל, אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים אבל חשב שלא היו בה נפגעים. הוא עזב את המקום מבלי להזעיק עזרה. נהג כזה נחשב כמי שביצע עבירת הפקרה לאחר פגיעה. העיקרון הקובע הוא האם ישנו יסוד סביר לחשוב שהיו נפגעים בתאונה ולא האם הנהג המעורב חשב שיש נפגעים בתאונה.

דוגמה נוספת היא, אדם היה מעורב כנהג בתאונת דרכים עם נפגעים אבל הוא לא היה אשם בתאונה. הוא עזב את המקום כיוון שהוא ידע ללא כל צל-של-ספק שהוא איננו אשם בתאונה. הוא יכול בכל זאת להיות מואשם בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. האשמה בתאונה אינה רלבנטית לעניין הפקרה לאחר פגיעה. על הנהג המעורב להישאר במקום.

אדם היה מעורב כנוסע ולא כנהג בתאונת דרכים והמכונית שבה הוא נסע עזבה את מקום התאונה ללא שמילאה אחרי הכתוב בחוק. למרות שהוא איננו הנהג הרי שהחוק קובע שגם חלה עליו אחריות וגם הוא עלול להיות מואשם בביצוע העבירה גם אם לא נהג במכונית.

במקום אחר נהג היה מעורב בתאונת דרכים עם נפגעים. הוא עצר את המכונית לאחר זמן מה ולא בקרבת מקום התאונה. הוא עלול להיות מואשם בעבירה כיוון שיש לעצור מיידית ובקרבת מקום התאונה.

הנהג עצר את המכונית ונשאר במקום התאונה. הוא לא הזעיק עזרה ולכן הוא עלול להיות מואשם בעבירת הפקרה לאחר פגיעה.

הדוגמאות הללו מלמדות שגם מי שאיננו עבריין תנועה מועד או בעל כוונת זדון עלול להיות מואשם בעבירת הפקרה לאחר פגיעה. האם זה אומר שיהיה עליו לרצות עונש מאסר של מספר שנים?

התשובה היא לא. קיים סיכוי סביר שבית-המשפט ידע להבדיל בין עבירה חמורה ובין עבירה בעלת נסיבות מקלות. למרות שהחוק קובע שיש לגזור מאסר בפועל, פסיקות רבות של בתי-משפט שונים - בערכאות שונות מבית-המשפט לענייני תעבורה ועד בית-המשפט העליון - מראות שבית-המשפט בוחן את המקרה לגופו ואם ישנן נסיבות מקלות הוא בהחלט עשוי להקל בעונשו של הנאשם ואפילו לזכות אותו.

במקרים רבים נקבע שאין עבירה של הפקרה, למרות שהעבודות לכאורה קובעות אחרת בהתאם ללשון החוק, ולכן לא נפסק עונש חמור. הנה דוגמאות לנסיבות מקלות שבהן התחשבו בתי-משפט שונים: כאשר בית-המשפט מבין שלא היתה כוונת זדון או שהעבירה נבעה רק מחוסר ידיעה ולא מתוך רשלנות פושעת ו/או רצון להתחמק מעונש; כאשר הנאשם לא היה אשם בתאונה; כאשר היתה קיימת רשלנות תורמת של הנפגע בתאונה; כאשר לנאשם עבר תעבורתי נקי; כאשר היו קיימים תנאים סביבתיים שהשפיעו על ההחלטה לא לעצור במקום התאונה - לדוגמה, תחושת סכנה שהיתה לנאשם.