האם ניתן להרשיע נוסע ברכב בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה?

1. זיכוי מעבירת הפקרה
ב- ת"פ (יר') 3168/07 {מדינת ישראל נ' גוואד מוסלמאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.07.08)} נדון זיכויו של נאשם מעבירה של הפקרה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה.

כמתואר בכתב האישום, נהג הנאשם במשאית לחלוקת מכלי גז בכביש 443 {להלן: "הכביש"}, כשעמו שני נוסעים, שזהותם איננה ידועה. באותה עת היו על המשאית עשרות מכלי גז, שאוחסנו בצורה רשלנית במשטח המטען של המשאית, והיטלטלו במהלך הנסיעה. בסמוך לשעה 20:00, הבחין מפקח בטיחות בגז מטעם משרד התשתיות במשאית. משחשד כי נהג המשאית עובר עבירות על חוק הגז, החל לעקוב אחר המשאית, באמצעות רכב המזדה בו נסע.

במהלך הנסיעה הזעיק המפקח את המפקחת אשר התמקמה ברכבה מסוג טויוטה במחסום מכבים שעל הכביש, ונערכה לעצור את המשאית בסיוע חיילי המחסום. משהבחין הנאשם בנעשה, הגביר את מהירות נסיעתו. בסמוך למחסום ביצע הנאשם לפתע פניית פרסה חדה, והחל להימלט בנסיעה פרועה וחזר במהירות רבה לכיוון ירושלים. שני המפקחים דלקו אחריו כל אחד ברכב שלו. כשהתקרבה המפקחת לרכבו של הנאשם ועמדה לעוקפו, הסיט הנאשם את המשאית שמאלה וניסה לדחוק את רכב הטויוטה לעבר מעקה הבטיחות.

המפקחת הצליחה לעקוף את המשאית ונסעה לפניו. הנאשם נגח בחלקו האחורי של רכב הטויוטה במטרה להעיף את הרכב לצד הכביש. הנאשם נסע בפראות תוך שזגזג בין נתיבים, כשהוא מנסה לעקוף ולחמוק בין המזדה לטויוטה, עד שפנה באופן פתאומי אל תחנת הדלק "דור" שבסמוך לבית חורון. הנאשם ניסה להתחמק דרך כביש צדדי בתחנת הדלק, אך כשהתברר לו כי הגיע לכביש ללא מוצא, ביצע במהירות פניית פרסה, נסע במהירות לעבר רכבי המזדה והטיוטה שחסמו את דרכו, נגח אותם עם חזית המשאית בעוצמה, פרץ ביניהם ונמלט חזרה את הכביש, כשהוא נוסע לכיוון מודיעין בניגוד לכיוון התנועה.

בנסיעתו זו סיכן הנאשם את כל כלי הרכב אשר נסעו בכביש, עד שהגיע כעבור כמה מאות מטרים למחסום עשוי קוביות בטון בסמוך לכפר בית עור אל תחתא {להלן: "הכפר"}. הנאשם דחף במשאית את אחת מקוביות הבטון ונמלט אל תוך הכפר. לאורך כל הנסיעה המתוארת לעיל, היטלטלו מאד מיכלי הגז, נפלו ונדחפו לכל עבר, בצורה מסוכנת בשטח ההעמסה שעל המשאית. כתוצאה מפגיעת המשאית ברכבי המזדה והטיוטה ניזוקו שני כלי הרכב, והמפקחת נזקקה לטיפול רפואי, כשהיא סובלת מחבלות ברגליה.

במעשיו אלה טיפל הנאשם בכלי תחבורה בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של כלי תחבורה ובטיחותו של נוסע, וגרם לסיכון בטיחותו של נוסע כאמור בהימנעות מעשות מעשה שחובה עליו לעשות, וכל זאת בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה, בכלי תחבורה ולסכן את בטיחותו.

בגין כל אלה, כתב האישום מייחס לנאשם ביצוען של העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה; חבלה בכוונה מחמירה; הפקרה - לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ונהיגה בקלות ראש.
הנאשם, מפי סנגורו, כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, המשאית עליה הוא עובד שייכת לאביו. בזמן האירוע הוא לא נהג במשאית. לטענתו, ביום האמור, לאחר תום יום העבודה, ולאחר שחזר הביתה, נודע לאביו כי המשאית נגנבה, וכי אביו הגיש תלונה בגין גניבת המשאית. במילים אחרות, במועד התרחשות האירוע שהה הנאשם בבית עם אשתו.

במקרה זה מתעוררות שתי שאלות. השאלה הראשונה והעיקרית העומדת במרכז הדיון הנה שאלת הזיהוי, ובמילים אחרות - האם הנאשם הוא אשר נהג במשאית ביום האירוע? השאלה השניה הינה, האם אמנם נגנבה המשאית ביום האירוע?

זיהוי הנאשם - התשובה לשאלה זו חיובית. המפקחים היו משוכנעים בזיהויו של הנאשם כמי שנהג במשאית ביום האירוע, ואחריו ניהלו מרדף מסוכן. הם העידו על כך בוודאות. המפקחת הכירה את הנאשם ממקרה קודם אחד לפחות, עת נהג באותה משאית ממש. היא היתה כה בטוחה בדבריה, עד אשר אמרה שדמותו של הנאשם היתה חקוקה בזיכרונה היטב. המפקח זיהה את הנאשם באופן מקרי, כעבור 12 ימים מיום האירוע, עת הגיע לתחנת המשטרה ופגש בו בעודו יושב באחד החדרים. על-מנת להיות בטוח בזיהויו של הנאשם, ביקש שהנאשם יסתכל ישר על-מנת לראות את הפרופיל שלו. הוא היה בטוח במאה אחוז בזיהוי. יוזכר, כי גם המפקחת זיהתה את הנאשם באקראי, עת נעצר על ידה כעבור 12 ימים.

שני המפקחים תיארו את הנהג כאדם בהיר עור. לשניהם היה "דו-שיח" עם הנהג, הנאשם, במהלך המרדף. שני הצדדים הסתכלו אחד על השני ממרחק קטן והחליפו סימנים ומילים. לשניהם היתה יותר מהזדמנות אחת לפגוש את הנהג פנים אל פנים או מהצד במהלך המרדף. שניהם ראו גם כיצד התנהג הנאשם, היינו: התעלמותו מקיומם, ניסיונו לברוח מהם וכן הקללות והתנועות המגונות הזהות, אשר עשה לשניהם.

באשר לגרסת המפקחים, נקבע, כי גרסתה של התביעה מקובלת ומהימנה. לא נמצאה כל סיבה להטיל דופי בעדותם של עדי התביעה ובזיהויים את הנאשם, כמי שנהג במשאית בליל האירוע.

בהמשך לאמור, נקבע, כי יש לדחות את גרסתה של ההגנה, כי המשאית נגנבה באותו ערב. הרי ההגנה טענה, כי בשעה 21:00 נתקבלה הודעה בדבר גניבת המשאית, בעוד המרדף התנהל כבר בשעה 20:00 ונמשך עד לשעה 21:15. עדויותיהם של עדי ההגנה, לעניין זה, היו גדושות שקרים, אי-התאמות וסתירות, כך שלא ניתן ליתן אמון בגרסתם או לייחס לה מהימנות - ולו מזערית.

על יסוד האמור, קבע בית-משפט, כי גרסתה של ההגנה אינה אמינה ולוקה בסתירות רבות בכל הנוגע לגניבתה של המשאית. משכך, יש להעדיף גרסתה של התביעה כגרסה אמינה ומהימנה ולקבוע, לאור זאת, כי המשאית לא נגנבה וכי הנאשם הוא שנהג בה בליל האירוע.

שאלה נוספת היא האם יש בממצאים האמורים כדי להביא להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום?

אחת העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, כאמור לעיל, היא עבירת ההפקרה {זו הרלוונטית לענייננו}.

סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה קובע, כי נוהג רכב מבצע עבירה של הפקרה אחרי פגיעה באם מעורב נוהג הרכב בתאונה וידע או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, אך לא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאותיה של התאונה.

נקבע כי הנאשם, כעולה מעדויותיהם של המפקחים, נגח ברכביהם במכוון על-מנת לחמוק מן הביקורת אשר ביקשו לערוך ברכבו. המפקח תיאר כיצד ניסה הנאשם להשתחל במשאיתו בין המזדה והטויוטה, תוך שדחף רכבו של המפקח לצד השמאלי של הכביש אל עבר גושי הבטון המפרידים בין הנתיבים עד אשר נאלץ המפקח לבלום רכבו. המפקחת הוסיפה, כי נסעה לפני הנאשם במטרה להאט מהירות נסיעתו אך הנאשם לא רק שלא האט אלא אף הגביר מהירותו, פגע ברכבה מאחור והעיף אותה פעמים מספר קדימה.

האירוע הגיע לשיאו, כעולה מעדויותיהם של המפקחים, כאשר פנה הנאשם ימינה לתחנת דלק "דור" שעל כביש 443, גילה שהגיע לדרך ללא מוצא, סב על עקבותיו ונסע כמובן לכיוונם של המפקחים, אשר היו מאחוריו קודם לכן. הנאשם ניסה לצלוח המפקחים כאשר עבר בין רכביהם אך פגע ברכבים בחוזקה והמשיך בדרכו בכביש 443, בניגוד לכיוון התנועה.

באשר לכך נשאלת השאלה האם היה על הנאשם לדעת, במצב דברים זה, כי המפקחים עשויים היו להיפגע כך שהיה עליו לעצור נסיעתו ולגשת לרכביהם כדי לבחון מצבם?

בית-משפט סבר כי התשובה לדבר שלילית. אין חולק, כי היה על הנאשם להכיר באפשרות לפגיעה בגופם של המפקחים בשל בחירתו להדוף רכביהם הפרטיים והקטנים יחסית באמצעות משאיתו הגדולה יותר, כשמשאיתו עמוסת מיכלי גז וכן כשהוא נוסע במהירות גבוהה וחוצה נתיבי הכביש בפראות. ואולם, המפקחים הוסיפו לרדוף אחר הנאשם עד שהגיעו לדרך המובילה לכפר בית עור א-תחתא.

משנוכח הנאשם, כי המפקחים ממשיכים לדלוק אחריו ברכביהם במרץ, כאשר המפקחת אף עשתה כן בניגוד לכיוון התנועה, אזי אין לקבוע כי ידע או היה עליו לדעת שהמפקחים נפגעו במהלך ניהולו של המרדף. במצב דברים זה, קבע בית-משפט, כי יש לזכות את הנאשם מעבירה של הפקרה אחרי פגיעה.

עם-זאת יוער, כי בדרך בה נהגו הפקחים יש קורטוב של הסתכנות מרצון. אין חולק כי נהיגתו של הנאשם היתה פרועה לאורך כל מהלך המרדף אחריו ביודעם כי הוא נוהג במשאית כבדה ומלאה בבלוני גז, חרף זאת, לא שקלו הפקחים לנקוט בדרך פחות מסוכנת לגביהם על-מנת לעצור את הנאשם, כגון בקשת סיוע מהמשטרה.

בסיכומו-של-יום, בית-משפט זיכה את הנאשם מעבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי פקודת התעבורה, והרשיע את הנאשם בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה; בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וכן בעבירה של נהיגה בקלות ראש.

2. זיכוי מחמת הספק מעבירת הפקרה
ב- ת"פ (מרכז) 38042-09-12 {מדינת ישראל נ' יניב פיירובוסקין תק-מח 2014(4), 6471 (2014)} הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירת ההפקרה. בית-המשפט קבע:

"א. רקע
1. ביום 31.08.2012 בשעות אחר הצהריים, בשטח חקלאי באזור גבעת ברנר, מערבית לכביש 40, נערך אימון ריצה של קבוצת אצנים. באימון השתתפו בין היתר הרצות בלטה רדיס וביטאו נגיסט. קבוצת האצנים רצה מכיוון צפון לדרום. בהתאם לשחזור שערכו חברי קבוצת הרצים, במהלך ריצתם חלף רוכב טרקטורון על פניהם במהירות, מכיוון דרום לצפון. בסמוך לאחר שחלף על פניהם, ביצע פניית פרסה, והחל לחזור במהירות גבוהה לכיוון דרום, אל עבר קבוצת הרצים. הטרקטורון פגע מאחור ברדיס ונגיסט, הן הועפו באוויר ונגרמו להן חבלות. מיד לאחר אירוע הפגיעה, נמלט רוכב הטרקטורון מהמקום, מבלי לעצור ולהגיש עזרה לנפגעות.
2. ביום 04.09.2012 נעצר הנאשם בחשד לביצוע המעשים. מעצרו של הנאשם נעשה לאחר שהמשטרה איתרה תמונה של רוכב טרקטורון במצלמות האבטחה של היישוב בית אלעזרי, הממוקם באזור השטח החקלאי. נעשו בירורים ובדיקות ביחס למחזיקי טרקטורונים מהסוג הנראה בתמונה, ובסופו-של-יום הגיעה המשטרה לנאשם, כאשר אין חולק כי הוא המופיע בתמונה כמי שרוכב על הטרקטורון ביום האירוע בשעה 18:57.
3. מעצרו של הנאשם לצורכי חקירה הוארך מספר פעמים. כבר בחקירתו הראשונה הודה הנאשם כי נסע באזור האירוע בשעות הרלוונטיות, אך הכחיש בתוקף כי פגע ברצות ונמלט מהמקום. לאחר שש חקירות שנערכו על-ידי חוקרים שונים, בחקירתו מיום 14.09.2012, הודה הנאשם כי פגע ברצות, טען כי מדובר בתאונה שנבעה מהחלקה של הטרקטורון עליו רכב, ושחזר את האירוע. כבר בדיון הארכת המעצר שלאחר ההודאה טען הנאשם כי ההודאה נגבתה ממנו שלא כדין, ועמד על גרסתו כי לא פגע ברצות. ביום 19.09.2012 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום.
ב. כתב האישום
4. לפי הנטען, ביום 31.08.2012 בסמוך לשעה 18:52, נהג הנאשם בטרקטורון מסוג ימאהה בשטח החקלאי, מכיוון דרום לצפון. שדה הראיה של הנאשם היה פתוח, מזג האוויר היה נאה, השעה היתה שעת אור יום והראות היתה טובה.
אותה עת רצה על הדרך קבוצת האצנים. הנאשם נסע על הטרקטורון במהירות גבוהה לעבר האצנים, ואלה סימנו לנאשם להאט את מהירות נסיעתו. הנאשם לא האט וחלף על פני האצנים במהירות.
בסמוך לאחר-מכן, כמאה מטרים לאחר שחלף על פני קבוצת האצנים, ביצע הנאשם פניית פרסה, והחל לחזור במהירות גבוהה אל עבר קבוצת האצנים שהמשיכו בריצתם דרומה. הנאשם שעט לעבר האצנים כשרגלו מונפת באוויר בתנועה הנחזית כתנועת בעיטה.
האצנים שרצו בחלק האחורי של הקבוצה זזו לעבר שולי הדרך. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה אל תוך הקבוצה ופגע עם הטרקטורון באצניות רדיס ונגיסט.
בעקבות התנגשות הנאשם באצניות, הן הועפו באוויר. לנגיסט נגרמו שבר בארובת עין שמאל, חתך בעפעף שמאל, שבר של הגבשוש הגדול בעצם הזרוע ושבר שליש אמצעי של השוק מימין. ביום האירוע עברה נגיסט ניתוח, ונכון למועד הגשת כתב האישום היתה מצויה בשיקום בבית לווינשטיין. לרדיס נגרמו קונטוזויה קלה ברגל שמאל וכן מכאוב ברגל שמאל.
לאחר ההתנגשות, ועל-אף הנסיבות המתוארות לעיל, לא הגיש הנאשם עזרה לשתי האצניות, ואף לא יידע את המשטרה, כוחות החילוץ או מגן דוד אדום על הפגיעה, אלא נמלט מזירת האירוע והפקיר את הנפגעות במקום.
בסמוך לאחר-מכן, בעת שהגיע הנאשם לביתו שבמושב גני יוחנן, שטף הנאשם את הטרקטורון כדי להעלים ראיות מהמשטרה.
5. על בסיס העובדות המתוארות לעיל, כתב האישום מייחס לנאשם את העבירות הבאות: חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה.
ג. אמרות הנאשם במשטרה
6. הנאשם נחקר במשטרה שמונה פעמים, בימים: 04.09.2012, 07.09.2012, 10.09.2012, 11.09.2012, 12.09.2012, 13.09.2012, 14.09.2012, 18.09.2012.
לכל חקירותיו של הנאשם פרט לאחרונה, ישנו תיעוד מלא, וצפיה בתקליטורים מאפשרת לבחון באופן בלתי-אמצעי את אווירת החקירה ואת הנאמר בחקירה ככל שאיכות ההקלטה מאפשרת זאת.
עד ליום 13.09.2012 הכחיש הנאשם בתוקף את ביצוע המעשים, וטענתו היתה כי אמנם נסע בשטח התאונה, אך לא ראה כלל את קבוצת הרצים, ובוודאי שלא פגע ברצות. הנאשם אף ערך שחזור של המסלול בו נסע לגרסתו.
בתשאול מיום 13.09.2012 חל מפנה, כאשר בסוף התשאול ניתן למצוא ראשית הודאה של הנאשם. בחקירה מיום 14.09.2012 הודה הנאשם במיוחס לו, ונערך שחזור בהתאם לפרטים שנמסרו בהודאה.
ביום 18.99.2012 נערכה חקירה נוספת, בעקבות טענות הנאשם שעלו בדיון בהארכת המעצר אודות קבילות הודאתו. בניגוד לחקירות הקודמות, לחקירה זו אין תיעוד בהקלטה, אלא אמרה קצרה שערך החוקר אורן ששון. כפי שיפורט בהמשך, בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית משמעותית אודות הנאמר והנעשה במהלך חקירה זו.
לטענת המאשימה, לא קיים תיעוד חזותי של החקירה בשל תקלה טכנית. החקירה הוקלטה במערכת המשטרתית "ענבל", אך כאשר נעשה ניסיון לצרוב את ההקלטה על גבי דיסק, התברר כי לא ניתן לעשות כן.
7. המאשימה מבקשת לבסס את הרשעת הנאשם על ההודאה מיום 14.09.2012, ואילו ההגנה טוענת נגד קבילות ההודאה ולחילופין נגד משקלה.
על-מנת לבחון את טענות הצדדים בדבר קבילותה ומשקלה הראוי של ההודאה, אפרט את הליכי החקירה לפי סדר כרונולוגי.
חקירת הנאשם מיום 04.09.2012 (ת/5)
8. בתחילת החקירה מגולל הנאשם בפני החוקר את מסלול נסיעתו בטרקטורון ביום האירוע. הגרסה נמסרת בפירוט, כאשר הנאשם רגוע ועונה על שאלות בסבלנות. הנאשם מספר כי נסע לבד על הטרקטורון, יצא מביתו שבמושב גני יוחנן אחרי השעה 16:00 והגיע חזרה לביתו בין השעות 18:00 ל- 19:00. במהלך המסלול עבר דרך השער של בית אלעזרי, ונסע לכיוון השדות של גבעת ברנר.
הנאשם מתאר בפירוט רב ביותר את שראה במהלך נסיעתו. מוסר שפגש שלושה אנשים רוכבים על סוסים, ולאחר-מכן פגש בחור שטייל עם כלב. הנאשם מוסר תיאור מפורט של האנשים והכלב.
הנאשם המשיך במסלולו עד שהגיע למטע האפרסמונים, ולאחר-מכן חזר באותו מסלול, ונכנס חזרה לבית אלעזרי דרך שער הכניסה ליישוב, שנפתח על-ידי רכבים אחרים בדיוק כשהגיע. לשאלת החוקר, הנאשם עונה שלא ראה אצניות בשטח, ולא נכנס בשום דבר "במיליון אחוז". החוקר מטיח בנאשם שיש לחוקרים מידע שהנאשם טרם נחשף אליו. הנאשם עומד בתוקף על כך שאינו קשור לתאונה, וטוען שאם היה קשור לא היה בורח, ובלשונו: "אני לא בן אדם שיברח". הנאשם מוסר פרטים מלאים על הטרקטורון שלו, וכן על הקסדה (שצבעה שחור ולבן), הבגדים שלבש ביום האירוע (חליפת לחץ שחורה) והתיק שהיה עמו (שחור). פרטים אלה נראים גם בתמונה שצולמה בשער בית אלעזרי.
9. לאחר מסירת גרסה ראשונה זו, אותה מכנה ההגנה "הגרסה האמיתית", הנאשם חוזר על גרסתו כמה פעמים, ברמות שונות של פירוט, מול חוקרים שונים. לאחר שנשאל על כך, מוסיף הנאשם פרט נוסף, לפיו במהלך המסלול שלו חזרה לכיוון ביתו, עצר מתחת לגשר המצוי על כביש 40. במהלך עצירתו שלח מסרון לידידתו אלמוג שירזי, זאת במטרה להיפגש עמה.
10. החקירה נמשכת, ובשלב מסויים מצויים בחדר החקירה שישה חוקרים, המטיחים בנאשם שאלות רבות. הנאשם חוזר שוב ושוב על הכחשותיו, ומבקש מספר פעמים להיבדק במכונת אמת.
הנאשם נשאל במהלך החקירה מספר פעמים האם פגש ברצים כלשהם במהלך הרכיבה, ואף נשאל האם פגש בבחור שרץ לבד. הנאשם חוזר ועונה שלא ראה אנשים רצים בכלל.
11. במהלך החקירה אומר הנאשם לחוקרים שהוא יודע שיש צילום שמוכיח כי הוא נסע באזור ושראו אותו רוכב באזור. בהמשך החוקרים מציגים לנאשם את התמונות שצולמו בשער בית אלעזרי. בתחילה אומר הנאשם שזה אכן הוא בתמונות (עמ' 67, שורה 14-18). לאחר-מכן חוזר בו ומציין שהרוכב בתמונות רוכב עם מגף, והוא לא רוכב עם מגף. בהמשך מסביר שהתמונות לא ברורות, הן בשחור לבן, ושהוא לא מצליח לזהות אם זה הוא.
הנאשם נשאל מדוע נסע במהירות כאשר חצה את בית אלעזרי במהלך המסלול חזרה לביתו, והשיב כי אין מד מהירות על טרקטורון והוא אינו יודע באיזו מהירות נסע.
12. לאחר סיום מסירת גרסת הנאשם פעם נוספת, החוקרים מנסים לשכנע את הנאשם למסור גרסה אחרת הקושרת אותו למעשים. הם ממעיטים מחומרת המעשים ומנסים לשדר לו שמדובר ב- "החלקה" של הטרקטורון שהובילה לפגיעה ברצות, ושכדאי לו להודות על-מנת שהדבר יוביל להקלה בעונשו. החוקר שמעון אלימלך אומר לנאשם "בשניה אתה גומר את העניין... לא יעשו לך כלום" (עמ' 58 שורה 32 עד 38). מסבירים לו שצוות החקירה לרוב מטפל בתיקי רצח, ושהתיק בעניינו איננו תיק רציני. החוקר אלימלך אומר לנאשם לספר את האמת, משום ש- "לא יכניסו אותך לבית סוהר ולא דברים כאלה". לאחר-מכן אומר לו "אל תגרום לנו להעצים את מה שזה".
יוער כי צפיה בצילום החקירה מעלה כי ישנו פרק זמן של למעלה מ- 20 דקות שבו הנאשם אינו מצוי בחדר החקירה המצולם. אין חולק כי בפרק זמן זה שהה הנאשם מחוץ לחדר החקירה עם החוקר שמעון אלימלך.
13. בשלב מסויים בהיותו בחדר החקירות נשאר הנאשם עם החוקר אלימלך לבד, ומספר לראשונה כי שמע ילד במכון הכושר בו הוא מתאמן אומר שהוא יודע את זהות הדורס. הנאשם הסביר שמסר מידע זה רק כעת משום שאינו רוצה להיחשב מלשן, ושהוא מבקש שיחקרו מבלי שיגידו מי מסר את המידע. בהמשך מוסר פרטים בדבר הילד ממכון הכושר לחוקרים נוספים. החוקר אורן צועק עליו בתגובה ואומר שהסיפור מצוץ מהאצבע, וכן אומר לו "עוד לא התחלנו איתך" (ת/5, עמ' 57).
14. הנאשם נשאל למה לא הגיע למשטרה למסור עדות על האירוע, בהתחשב בכך שאף לגרסתו שהה במקום בזמן סמוך לתאונה. הנאשם השיב שלא ראה כלום, ולאחר-מכן אומר "היה לי ברור שיגיעו אליי בגלל המקום שהייתי בו".
בהמשך החוקרים אומרים לנאשם שהוא רוכב הטרקטורון היחיד שהיה במקום, כי אנשים זיהו אותו במבנה הגוף ובלבוש, וכי ישנה תמונה המוכיחה שנסע באזור באותו מועד. הנאשם מתעניין לגבי משמעות איכון הטלפון. לאחר שהחוקרים מסבירים לו אודות האיכון, הוא אומר "אם זה נותן במדוייק אני חף מפשע... אני מחר יושב איתך בחוץ שותים ביחד כוס קפה עליי" (ת/5, עמ' 81).
15. הנאשם נשאל האם שטף את הטרקטורון לאחר שחזר לביתו ביום האירוע, והשיב כי שטף אותו כשבועיים קודם לאירוע, וכי כעת יש עליו בוץ. עוד ציין כי לאחר שחזר לביתו, בשעות הערב, התקשר אליו עדי אפלבוים ואמר לו שהיתה תאונת פגע וברח בגבעת ברנר. הנאשם אמר לעדי שאין לו מושג ואם ישמע פרטים הוא יגיד לו. עדי דיבר איתו שוב למחרת ושאל אותו לשמות של בעלי טרקטורונים.
16. בסיום חקירתו שואלים החוקרים את הנאשם פעם נוספת על מסלול הנסיעה בו נסע. החוקרים מקריאים לו את שנרשם, והנאשם מתקן את החוקרים, וחוזר בדייקנות על פרטי המסלול פעם נוספת.
שחזור מיום 05.09.2012 (ת/11א), 06.09.2012 (ת/11ב)
17. הנאשם משחזר את מסלול נסיעתו ביום התאונה, כפי שמסר בחקירתו יום קודם. הנאשם נשאל במהלך השחזור האם הוציא שיחת טלפון או מסרון, ומשיב ששלח מסרון מתחת לגשר של כביש 40. כשנשאל האם הוציא שיחות או הודעות נוספות בשטח החקלאי, בשדות, עונה "לא עולה לי". הנאשם מתאר כיצד לאחר שעצר בגשר, נסע לכיוון בית אלעזרי וחצה את היישוב, מבלי לעצור במהלך הנסיעה.
חקירה מיום 07.09.2012 (ת/14)
18. בתחילת החקירה נשאל הנאשם על שמות של בעלי טרקטורונים שגרים באזור. כשנשאל האם ראה טרקטורון נוסף בשטח, עונה בשלילה, אך מסביר שיכול להיות שהיה טרקטורון נוסף אותו לא ראה בגלל תנאי הדרך ואופי השטח בו רכב.
19. הנאשם מספר לחוקרים שעדי אפלבוים התקשר אליו בערב לאחר התאונה, וסיפר לו פרטים אודותיה, אך לא מסר לו את צבע הטרקטורון הפוגע. הנאשם נשאל האם דיבר עם אדם נוסף על התאונה. מוסר שהתכתב עם אלמוג, ששאלה אותו האם הוא ביצע את התאונה.
20. הנאשם נשאל למעשיו לאחר שחזר לביתו ביום האירוע, ומשיב שנפגש עם טל שם טוב, שעובד איתו, מיד כשהגיע הביתה. כמו-כן דיבר עם חבר, אסף מנטין, לאחר שחזר הביתה, וגם נפגש איתו בערב.
21. הנאשם נשאל פעם נוספת האם ניקה את הטרקטורון ומשיב בשלילה. מטיחים בו ששטף את הטרקטורון לאחר התאונה והוא עומד על תשובתו ומציין שזוכר שיש על הטרקטורון בוץ. החוקרים אינם מרפים ושואלים אם ניקה את הטרקטורון עם בד (עמוד 29 שורה 2-3 לתמליל), והנאשם משיב בשלילה. הנאשם גם מכחיש שהחליף חלקים של הטרקטורון.
חקירה מיום 10.09.2012 (ת/15)
22. החוקרים מתמקדים בהודעות ובשיחות שנערכו בין הנאשם לבין ידידתו אלמוג. הנאשם מספר כי התכוון לפגוש בה לאחר שיסיים את מסלול נסיעתו, אך לבסוף לא פגש בה משום ששהתה ברכב שאינו מוכר לו והוא לא הבחין בה. רק כאשר הגיע לביתו, ראה את הודעתה של אלמוג כי היא נמצאת ביציץ. נערך עימות בין הנאשם לבין אלמוג. אלמוג אישרה כי ראתה את הנאשם חולף על פניה ביציץ בשעה 19:33, מבלי שהוא הבחין בה.
23. החוקרים מטיחים בנאשם כי גרסתו, לפיה שלח מסרון לאלמוג מתחת לגשר של כביש 40, איננה הגיונית, משום שהוא נצפה בבית אלעזרי כשתי דקות וחמישים שניות מאוחר יותר, ואין זה סביר כי עבר את המרחק מהגשר לשער בית אלעזרי במהירות כה גבוהה. הנאשם עונה בתגובה שאין מד מהירות לטרקטורון, וכי יתכן ונסע מהר.
24. החוקרים חוזרים ומבטיחים לנאשם הבטחות שונות בדבר הליכי המשפט בעניינו והעונש אותו יקבל. בין היתר נאמר לנאשם ביחס לעונש: "שוטר קיבל חמישה חודשים עבודות שירות ואני אומר לך שעם שוטרים מחמירים הרבה יותר..." וכן "תקבל שלילה או משהו" (עמ' 28-26 לתמליל ת/15).
25. לקראת סיום החקירה, מסביר הנאשם לחוקרים מדוע לשיטתו קיימת אי-התאמה בין שיחותיו והודעותיו הטלפוניות לבין האפשרות כי הוא ביצע את התאונה: "בשש שלושים ושש לפי מה שהוא אומר, אני הוצאתי שיחת טלפון, קיבלתי שיחת טלפון מאחי, שיחת הטלפון היתה פחות או יותר באזור של העמוד שש עשרה ארבעים ואחד ג'י, איפה המטע של האפרסמונים. לפי מה שהם אומרים זה בערך 20 מטר מאיפה שהיתה התאונה. אני פתחתי את ההודעה של אלמוג בשש ארבעים ושלוש, שש ארבעים וחמש. לפי מה שאמרתם הרופא הגיע בשש חמישים ושלוש... אני כבר הייתי מזמן בחוץ... תסתכל באיכונים".
הנאשם מסביר כי שלח מספר מסרונים מתחת לגשר כביש ארבעים, ואף חיכה לקבל תשובה מאלמוג.
חקירה מיום 11.09.2012 (ת/18)
26. החוקרים שואלים את הנאשם אודות שיחותיו עם עדי אפלבוים - כיצד ידע למסור לו שמות של אנשים בעלי טרקטורונים דומים לטרקטורון שלו, אם עדי לא מסר לו את פרטי הטרקטורון החשוד. הנאשם מסביר כי בשלב זה כבר ידע את סוגו של הטרקטורון הפוגע.
הנאשם נשאל בנוסף מדוע לא סיפר לעדי שהיה באזור של התאונה בזמן שזו התרחשה. הנאשם משיב כי לא ראה לנכון לספר לו.
27. הנאשם נשאל האם סיפר למישהו מבני משפחתו על התאונה, ועונה כי דיבר עם אביו על התאונה ביום ראשון. הנאשם עומת עם כך שאביו מסר בחקירתו שהנאשם אמר לו שכלי הרכב שפגע ברצות היה מסוג באגי או מיול. הנאשם משיב שאינו זוכר שאמר לאביו דבר כזה.
28. אף בחקירה זו חוזרים החוקרים ומנסים לשכנע את הנאשם להודות על-מנת שמצבו יוקל והוא ישוחרר ממעצר. בין היתר אומר לו החוקר אורן ששון: "אתה יכול ללכת עד החג הביתה אתה יכול להיות חג בבית... אתה יכול להיות בחג ביום ראשון בבית בוודאות אני אומר לך" (עמוד 41 לתמליל ת/18). החוקר ששון אף מציע לנאשם גרסה לאירועים, לפיה הרצות דיברו אל הנאשם לא יפה, ולכן הוא חזר כדי לדבר איתם, החליק ופגע בהן. הנאשם שולל את הדברים.
חקירה מיום 12.09.2012 (ת/22)
29. בבוקר ה- 12.09.2012 הובל הנאשם להארכת מעצר נוספת, שלישית במספר. לאחר שמעצרו הוארך, הוא נלקח לחקירה נוספת, שנעשתה במתכונת של תשאול על-ידי ראש צוות החקירה חיים שרייבהנד.
30. מצפיה בקלטת החקירה ברור כי בשלב זה מצבו הנפשי של הנאשם קשה. הנאשם מתאר את התסכול הרב אותו חווה מהמעצר, ופורץ בבכי. הנאשם מתאר את הקושי שחש בשל הפגיעה במשפחתו, וכן את רצונו לשוב למשפחה בחג. הנאשם אף אומר מספר פעמים "הרסתי לי ולהורים שלי את החיים" וכן "החיים שלי גמורים".
31. הנאשם מבקש מספר פעמים לאפשר לו להתייעץ עם אביו. כנשאל על מה רוצה להתייעץ, עונה כי הוא זקוק לדחיפה של אביו כדי ללכת, וכי הוא במצב בו "אתה רוצה לעשות משהו ואתה צריך איזשהו סוג של תמיכה". כשנשאל האם חושש שאכזב את אביו, פורץ בבכי פעם נוספת, ואומר "אני לא יודע מה קורה לי".
32. במהלך החקירה אומר החוקר שרייבהנד לנאשם, בניסיון לשכנע אותו כי הודיה יכולה להוביל לשחרורו: "אני רוצה לראות אותך בראש השנה, חולצה לבנה בקידוש של החג... אתה מסוגל לעשות את זה בשביל עצמך", וכן "ברגע שזה מסתיים, והולך להסתיים, אין צורך בך במעצר" (עמ' 10-14 לת/22). בתגובה להבטחות פורץ הנאשם בבכי ואומר: "אני לא מצליח להבין למה אני. אני רק נסעתי שם, לא פגעתי באף אחד, אין לי שום קשר למקרה הזה... אני לא עשיתי כלום" (שם, בעמ' 17).
33. הנאשם חוזר פעם נוספת על גרסתו בפני שרייבהנד, ומציין כי הבין מדברים שנאמרו על-ידי צוות החוקרים בנוכחותו, כי התאונה ארעה ליד עמודי החשמל המצויים בשטח. בשלב זה החוקר מטיח בנאשם כי ישנה ראיה נוספת המסבכת אותו וקושרת אותו לאירוע.
34. לקראת סיום התשאול, שואל חיים את הנאשם מהן האופציות העומדות בפניו. הנאשם עונה כי האופציות הן "להמשיך בדרך שלי או להמציא גרסה שעשיתי תאונה" (ת/22, עמ' 49). הנאשם מוסיף ומסביר כיצד בכוונתו לעשות זאת: "זה משהו שצריך לספק את המשטרה... ממה שאני יודע עד עכשיו על התיק... אוסף את כל המידע שיש ברשותי ומרכיב". וכן: "הבנת למה אני מתכוון? לוקח פרט פרט שיש לי פה ממה ששמעתי. מהחקירה מהחדשות, לא יודע זה לא עולה לי ברגע..." (שם, עמ' 50).
35. בסיום התשאול נכנס לחדר החוקר אורן ששון ואומר לנאשם "וואלק ששי גז לא יכול לעזור לך" (ת/22, עמ' 55). אמירה זו מצטרפת לאמירות קודמות של החוקר שרייבהנד, לפיהן "אין אף אחד שיכול לעזור לך חוץ ממני" (ת/22, עמ' 8). לטענת ההגנה, אמירות אלה יצרו אצל הנאשם את הרושם כי לא יוכל להשתחרר ממעצר אלא אם יודה במעשים המיוחסים לו. הנאשם מבקש שהות לחשוב על הדברים, והתשאול מסתיים בכך שניתן לנאשם זמן להחזיר תשובה עד יום למחרת.
חקירת הנאשם מיום 13.9.2012 (ת/24)
36. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 13.09.2012 בשעה 12:00 הגיע למשרדי צוות החקירה ב"כ הנאשם וביקש להיפגש עימו, וכי פגישה כזו לא התאפשרה. הסנגור התבקש להמתין במשך שעות למפגש עם הנאשם. לאחר לכתו של הסנגור, החלה חקירתו של הנאשם. הצדדים אף אינם חלוקים ביניהם כי מניעת המפגש פגעה בזכות הנאשם להיוועצות. על מהותה של פגיעה זו בזכויות הנאשם בעיתוי בו נעשתה, אעמוד בהמשך.
37. אף במהלך חקירה זו פורץ הנאשם בבכי. במשך דקות ארוכות חוזר על גרסתו ומכחיש את ביצוע התאונה. החוקר שרייבהנד מציע לנאשם "להיות יצירתי". הנאשם בתגובה מסביר לחוקר כי הוא מבין שעליו להרכיב תמונה כדי להמציא גרסה. בתגובה אומר החוקר לנאשם: "נראה לי שיש לך חשיבה יצירתית, למה אתה לא משתמש בזה בעוד תחומים... אני אעזור לך" (ת/24, עמ' 10).
38. במהלך החקירה ניכר כי החוקר שרייבהנד והנאשם מנהלים מעין משא ומתן ממושך, כאשר הנאשם מנסה לחלץ מהחוקר הבטחה חד-משמעית שאם יודה בביצוע העבירות ידאג החוקר לכך שישוחרר ממעצר. מהתמליל עולות התבטאויות של החוקר המעודדות את אמונתו של הנאשם כי הודיה תוביל לשחרורו: "אני רוצה להחזיר אותך הביתה", "מחר יום שישי אתה יכול להיות בבית" (ת/24, עמ' 14). יחד-עם-זאת, בתחילת החקירה הנאשם אינו משתף פעולה עם החוקר, ומסרב לענות על שאלות שונות הנוגעות לביצוע המעשים על ידו, וזאת בשים-לב לכך שלא קיבל הצעה קונקרטית. בהמשך הנאשם אומר במפורש כי ימסור גרסה רק אם יובטח לו שישוחרר למעצר בית (שם, עמ' 37).
39. החוקר ממשיך בקו בו הלכו חוקרים קודמים, ומשדר לנאשם כי מדובר בעבירות תעבורה ולא בעבירות חמורות. כך למשל נאמר: "אתה בית דין לתעבורה, אתה ירית במישהו?" וכן "המשפטים האלה כמו משפט תעבורה אתה בדין תעבורה אם לא הבנת עדיין" (ת/24, עמ' 21). במהלך החקירה אף נשמעות אמירות ברורות של החוקר, לפיהן עונשו של הנאשם אם יודה בעבירות לא יהיה עונש מאסר: "תאמין לי אני לא ראיתי מישהו שהלך על זה לבית סוהר" וכן "לא יהיה כלא" (שם, עמ' 24, 29, וכן עמ' 44-48).
40. תוך כדי ניהול המשא-ומתן, מבהיר הנאשם לחוקר כי בכוונתו "לתת עדות שקרית לצאת הביתה" (ת/24, עמ' 23 שורה 31). ניכר כי הנאשם מתלבט בחקירה זו האם לשנות את גרסתו. החוקר מבקש מהנאשם לספר את סיפורו בקווים כלליים (שם, 49-48). ואכן, בשלב מאוחר של החקירה, מתחיל הנאשם למסור גרסה שונה מהגרסה אותה מסר עד כה. הנאשם מוסר פרטים בנוגע לקיומו של רץ בודד אותו פגש במהלך רכיבתו בשטח (ומסביר כי נזכר בקיומו לאחר שנשאל עליו בחקירותיו הקודמות); פרטים על האזור בו בוצעה התאונה; פרטים על האופן בו בוצעה התאונה, כיוון הנסיעה, וכן אמירה לפיה לא בוצעה פרסה על ידו ואמירה לפיה פגע ברצות בחזית ולא מאחור.
בזמן מסירת הגרסה על-ידי הנאשם, שואל אותו החוקר "אתה ממציא? כן? אתה ממציא עכשיו?" (שם, עמ' 70 שורה 21) והנאשם משיב בחיוב.
41. אין מחלוקת בין הצדדים כי חלק מהפרטים שמסר הנאשם בחקירה זו אינם נכונים. המאשימה סבורה כי במועד זה הנאשם טרם החליט להודות בביצוע המעשים, ולכן מסר פרטים שקריים במתכוון. יחד-עם-זאת, חלק מהפרטים שמסר הנאשם בחקירתו זו התבררו כאמיתיים, וחלקם אף מהווים פרטים מוכמנים (ר' התייחסות לטענות אלה בהמשך).
ההגנה טוענת מנגד כי הפרטים אותם מסר הנאשם בחקירתו מהווים ניסיון של הנאשם לשבץ את הפרטים הידועים לו על התאונה על גבי גרסתו האמיתית. מאחר והדבר איננו אפשרי, נאלץ הנאשם למסור פרטים שברור כי אינם אפשריים.
42. בסיום התשאול חוזר הנאשם להכחיש את המעשים. הוא מסביר כי אינו מצליח להמציא גרסה קוהרנטית משום שהפרטים אינם ידועים לו, שכן הוא אינו זה שנהג בטרקטורון הפוגע. הנאשם מבהיר כי מסר את הדברים רק בשל רצונו להשתחרר הביתה (ת/26, עמ' 33-40).
43. ממזכר שהוגש (ת/48) עולה כי הנאשם שוחח עם החוקר אורן ביום 13.09.2012 בערב, לאחר חקירתו. דבריו אלה אינם מתועדים חזותית, ויש מחלוקת עובדתית בנודע לתוכנם. ההגנה טוענת כי במהלך השיחה נאמר לנאשם על-ידי אורן שכדאי לו לסיים את שהתחיל ולהמציא גרסה. כמו-כן הובטח לו על-ידי אורן שלא יישב בכלא ושיקבל עבודות שירות ושלילה (עמ' 315 לפרו'). לטענת המאשימה, הדברים המיוחסים לאורן לא נאמרו, וכל שנאמר לנאשם הוא שעליו לנקות את מצפונו.
חקירת הנאשם מיום 14.09.2012 (ת/28)
44. הודאת הנאשם מיום זה נגבתה על-ידי החוקרים שי פלס, אורן ששון וולדימיר מרגולין. עם תחילת ההקלטה מתחיל הנאשם למסור כי יצא ממטע האפרסמונים בשעה 18:36 ונתקל ברצים, ולאחר שהרצים העירו לו הוא חזר מכיוון דרום לכיוון צפון ותוך כדי החלקה פגע ברצות. הנאשם מתאר את מבנה הרצים וכן את לבושם, באופן אשר תואם את המבנה שתיארו הרצים בשחזורם. לאחר התאונה פגש ברץ הבודד פעם אחת. עצר מתחת לכביש 40 במשך כ- 10 דקות. ונסע לכיוון בית אלעזרי.
45. לאחר שהחוקרים מבהירים לנאשם כי גרסתו אינה מתאימה ללוח הזמנים, שכן חלף פרק זמן של כ- 15 דקות משעה 18:36 ועד לזמן התאונה (ת/28 עמ' 54) הנאשם מוסר כי ביצע שתי פרסות. החוקר מטיח בנאשם שהיתה פרסה אחת, וכועס על הנאשם שכן ברור כי מדובר בהמצאה (ת/28 עמ' 55).
46. הנאשם משנה גרסתו, ומסביר כי טייל באזור מאגרי המים אשר נמצאים מערבית למקום התאונה, ולאחר הטיול באזור זה עבר דרך הגשר האירי, נסע בשביל בו בוצעה התאונה, ראה את קבוצת הרצים וחלף על פניהם, לאחר-מכן ביצע פרסה, החליק ופגע בהם, ואז המשיך לכיוון היציאה.
47. במהלך החקירה מציין הנאשם מספר פעמים "הנפש שלי מתחילה להתנקות" (עמ' 19 לתמליל). הנאשם אף מתאר בפירוט את התנהלותו ומצבו הנפשי לאחר התאונה, אומר לחוקר "אתה לא מבין מה זה עושה לי לנפש". כשנשאל למה הסכים להודות, אמר "רציתי שהמצפון שלי יהיה נקי..." (ת/28, עמ' 85).
48. בסיום החקירה, ובטרם יצא לשחזור, מתבדח הנאשם עם חוקריו, ואומר להם "היה לכם קשה בחקירה איתי, מה?" (עמ' 86). הנאשם אומר לחוקרים שקשר עצמו לזירה מההתחלה משום שהיה עימו טלפון; מתרברב כי לולא הציג בפניהם את הציוד איתו רכב לא היו מוצאים אותו; מפנה את החוקרים לתיק שנמצא בחדר של אחותו, אשר לטענתו איתו רכב (תיק שאכן נמצא בחדרה של האחות); ומתאר כיצד ניקה את צידו הקדמי של הטרקטורון עם סמרטוט לאחר התאונה.
49. לאחר מסירת ההודאה יוצאים החוקרים יחד עם הנאשם לשחזור במקום האירוע. הנאשם מתנגד תחילה, אך לבסוף מסכים לצאת לשחזור, למרות שאומר "זה קשה לי רצח". במהלך השחזור מתאר הנאשם את מבנה הרצים, את מקום התאונה, את מקום המפגש עם הרץ הבודד, וכן את האופן בו התרחשה התאונה.
50. המאשימה סבורה כי במהלך החקירה והשחזור מיום 14.09.2012 מסר הנאשם פרטים רבים, המלמדים כי הודאתו היא הודאת אמת. לטענת המאשימה, פרטים אלו לא היו יכולים להיוודע לנאשם אילולא היה זה שפגע ברצות. מנגד, סבורה ההגנה כי הפרטים המוכמנים עליהם מצביעה המאשימה אינם מוכמנים כלל וכלל. מדובר בפרטים אשר ברובם נמסרו לנאשם על-ידי החוקרים השונים לאורך החקירות השונות, לרבות בבוקר גביית ההודאה. טענות אלה יפורטו בהמשך.

חקירת הנאשם מיום 18.9.2012 (ת/ 36)
51. כאמור, תוכנה של חקירת הנאשם מיום 18.09.2012 מצוי במחלוקת בין הצדדים. באמרה שערך החוקר אורן ששון נכתב כי הנאשם נשאל מה הסיבה שהובילה אותו למסור את הודאתו, וענה כי הודה כדי לנקות את הנפש לקראת ראש השנה ויום כיפור (שורה 5 ו-28). הנאשם טען בעדותו בבית-המשפט כי דברים אלה לא נאמרו על ידו, והם נכתבו שלא על דעתו על-ידי החוקר אורן, במצב בו אורן מאיים עליו לחתום על האמרה כפי שנרשמה.
המאשימה טוענת כי הדברים נאמרו במלואם, ואף מפנה לאמירות דומות של הנאשם מחקירות קודמות.
ב"כ הנאשם מצביעים על מספר סיבות מדוע אין בדברים שהועלו על הכתב כדי לשקף את שנאמר בחקירה מיום 18.09.2012. ראשית, טוענת ההגנה כי החקירה לא הוקלטה במכוון, וכי אין מדובר בתקלה במערכת ההקלטה. שנית, באמרה מצויים פרטים אודות נסיבות גביית ההודאה שברור כי אינם נכונים, למשל שלא הובטח לנאשם שלא ישב בכלא. לא סביר כי פרטים אלה נמסרו על-ידי הנאשם. שלישית, בחקירותיו הקודמות של הנאשם קיימים פערים עצומים בין תמלילי ההקלטות לבין האמרות שנכתבו על-ידי החוקרים, וסביר כי הדבר ארע גם בחקירה זו.
ד. יריעת המחלוקת
52. בתשובתו לכתב האישום מיום 21.01.2013, כפר הנאשם בעובדות המייחסות לו פגיעה ברצות. הנאשם הודה כי נסע בטרקטורון באזור השטח החקלאי כמתואר בסעיפים 2-1 לכתב האישום, אך לא פגש ברצים ולא פגע בהם.
ההגנה ביקשה לנהל משפט זוטא נגד קבילות הודאתו של הנאשם מיום 14.09.2012 עליה מבססת התביעה את ראיותיה. ואולם, בהמלצתי, נשמעו הטענות במהלך המשפט ולא נוהל משפט זוטא נפרד ביחס לקבילות ההודאה.
טענות ההגנה
53. ההגנה טוענת כי בחקירותיו של הנאשם אשר קדמו להודאתו מיום 14.09.2012 נעשה על-ידי החוקרים שימוש באמצעי חקירה פסולים. אמצעים אלה הביאו את הנאשם להודות בביצוע העבירות על-אף היותו חף מפשע. חקירתו של הנאשם פגעה בזכותו להליך הוגן, ועל-כן אין לקבל את תוצרי החקירה כראיה במשפט, ויש לפסול את הודאתו.
זאת ועוד, לא ניתן לעשות שימוש בהודאתו של הנאשם לצורך הרשעתו, מאחר ומדובר בהודאה שקרית שאינה תואמת את יתר הראיות המצויות בתיק.
54. לשיטת ההגנה, האמצעים הפסולים שהופעלו במהלך חקירותיו של הנאשם הם: הבטחות שהבטיחו החוקרים לנאשם, לרבות הבטחות כי לאחר הודאתו ישוחרר ממעצר וכי בעתיד לא ירצה עונש מאסר; ניסיון להפחית מחומרתה של העבירה על-מנת לגרום לנאשם להודות; איומים על הנאשם כי אם לא יודה הוא עלול להישלח לעונש מאסר ארוך; הפעלת לחץ נפשי קשה על הנאשם; מניעת מפגש של הנאשם עם עורך-דינו.
טענות המאשימה
55. המאשימה סבורה כי יש לדחות את טענות הזוטא אותן פירטה ההגנה. לשיטת המאשימה, אכן נפלו מספר פגמים בהתנהלות החוקרים במסגרת חקירותיו של הנאשם, ובייחוד במסגרת תשאולו מיום 13.09.2012. ואולם, פגמים אלה אירעו קודם למסירת ההודאה מיום 14.09.2012, ולא היתה להם השפעה על הנאשם שכן הוא הוסיף לעמוד על כפירתו בביצוע המעשים עד ליום 14.09.2012. הודאת הנאשם ניתנה באופן חופשי ומרצון, היא הודאה כנה, מפורטת, ממושכת, המלווה בביטויי חרטה. ניכר כי רצונו החופשי של הנאשם לא נפגע, והודאתו הינה הודאת אמת.
בנוסף, אף אם תתקבלנה טענות ההגנה כי הנאשם הודה בשל האמצעים הפסולים שהופעלו במהלך חקירותיו, סבורה המאשימה כי אין בטענות אלה די כדי לפסול את קבילות ההודאה, אף לא בהתאם לדוקטרינת הפסילה שפותחה בפסיקה, אלא רק להשפיע על משקלה. נטען כי קיימות ראיות נסיבתיות חיצוניות רבות המחזקות את הודאת הנאשם, ועל-כן ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שביצע את המעשים.
ה. הכרעה בתמצית
56. לאחר קריאת הפרוטוקול, שמיעת הנאשם והעדים, צפיה בתיעוד החזותי של חקירות הנאשם, ביקור באזור האירוע ובחינת טיעוני הצדדים- שוכנעתי כי הגם שאין לפסול את הודאת הנאשם מיום 14.09.2012 מלשמש ראיה במשפט, הרי שהפגמים הרבים והחשש שההודאה מעוררת, פוגעים משמעותית במהימנותה ובמשקלה. במצב דברים זה, יש צורך בדבר מה נוסף משמעותי, ובמסכת ראייתית תומכת חזקה, כדי להרשיע על סמך הודאה זו. תוספת ראייתית כזו אין בחומר הראיות שהוצג לפניי.
יצויין כי לכל נימוק שהביא לזיכוי יש משקל שונה. גם אם חלקם לא מהווים שיקולים לזיכוי כשלעצמם, הרי יש בהצטברותם להביא לזיכוי הנאשם מחמת הספק.
57. בכל הנוגע לקבילות ההודאה, על-אף אמצעי החקירה הפסולים, האמירות הפסולות, והפגמים שנפלו בחקירה, הכוללים הבטחות לשחרור, מינימליזציה של העבירה, ומניעת מפגש עם הסנגור בעיתוי משמעותי עבורו - אוטונומיית הרצון של הנאשם לא נפגעה. הנאשם מסר את הודאתו לאחר שחשב על הדברים בלילה שקדם ליום מסירת ההודאה. הנאשם אמנם היה נתון במצוקה בשל מעצרו, אך יכולתו לבחור באם להודות אם לאו לא נפגעה, פגיעה של ממש. לראיה, הוא סירב להודות בתשאול מיום 12.09.2012 וחזר בו מראשית ההודיה בסוף חקירתו מיום 13.09.2012. על-כן, אין לפסול את הודאת הנאשם על-פי המסלול הראשון, המעוגן בסעיף 12(א) לפקודת הראיות.
אשר למסלול השני, על-אף שאכן הוכחה פגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן נוכח התנהגותם של החוקרים, ואף אם נכון לראות בחקירה מיום 14.09.2012 המשך ישיר לשאר החקירות והאמצעים שננקטו כלפי הנאשם - הרי שלא מדובר בפגיעה בעוצמה מספקת, ולא התקיימו התנאים המצדיקים פסילת ההודאה מכוח הדוקטרינה הפסיקתית, לפי הלכת יששכרוב.
58. בכל הנוגע למשקל ההודאה, בחינתה על-פי המבחן הפנימי, הבוחן את נוסח ההודאה, בלבולם של הפרטים שנמסרים בה, ואת רצף הרצאת הדברים - מלמד כי משקל ההודאה ומהימנותה אינם גבוהים. השוואת אופן מתן ההודאה לעומת אופן מסירת אמרותיו הקודמות של הנאשם, ובעיקר גרסתו הראשונה עליה חזר גם בעדותו, מלמדת על השוני הרב ביניהם. בעוד שאמרתו הראשונה ניתנה בשטף, בבהירות, תוך פירוט רב של נקודות ציון, כיוונים, כשהנאשם מתקן את חוקריו כל אימת שהם טועים בפרט כלשהו, הרי שהודאתו נמסרת באופן מקוטע ביותר. הנאשם אינו זוכר פרטים, טועה בכיוונים, נזקק להכוונה של החוקרים, נדרש להפסקות לצורך נבירה בזיכרונו. בסופו-של-יום אין גרסה אחת קוהרנטית הכוללת את מסלול הנסיעה מתחילתו ועד סופו וכן פירוט כל מי שפגש בדרכו והעצירות שעשה לצורך שימוש בטלפון הנייד.
בחינת ההודאה על-פי המשקל הפנימי מתיישבת דווקא עם גרסת הנאשם לפיה אסף פרטים רבים שקלט מחקירותיו הקודמות לצורך יצירת גרסה שתספק את החוקרים.
59. בחינת ההודאה על-פי המבחן החיצוני, אף היא מובילה למסקנה כי קיים ולו ספק סביר אם להודאה יש אחיזה בחומר הראיות שמחוץ להודאה עצמה.
כך, בחינת גרסת ההודאה לאור הנתונים האובייקטיביים הרבים: מועדי שליחת המסרונים על-ידי הנאשם, מועד צילומו בשער הצפוני של בית אלעזרי, המרחקים הקבועים בין מטע האפרסמונים, מקום התאונה, המאגר, המעבר שמתחת לכביש 40 והשער הצפוני בבית אלעזרי; בחינת ממצאיו של מומחה התביעה לאחר הניסוי שערך על מגבלותיו; ובחינת עדותם של הרץ הבודד ודסטאו סוונק - כל אלה מעלים ספק בדבר היתכנות קרות התאונה באופן שתואר על-ידי הנאשם בהודאתו, ובדבר היתכנות גרסת המאשימה לפיה הנאשם שלח מסרונים ממאגר המים עד השעה 18:43.
60. עדויותיהם של עדי התביעה: הרץ הבודד, סוונק, ומומחה התביעה, אינן עולות בקנה אחד ואינן מתיישבות עם המסלול בו הודה הנאשם. לכן, ההיתכנות לקרות התאונה על-ידי הנאשם באופן שנמסר על ידו דחוקה ביותר, ויש בכך כדי להחליש באופן משמעותי את משקלה ומהימנותה של ההודאה.
דווקא גרסת הנאשם לאופן נסיעתו ביום האירוע, אפשרית מבחינת לוחות הזמנים והנתונים האחרים, ומכל מקום מסתברת יותר מאשר גרסת ההודאה.
61. לא ניתן לראות בפרטים שמסר הנאשם בחקירותיו פרטים מוכמנים מובהקים המחזקים את משקלה של הודאתו. טענות ההגנה כי הפרטים רובם ככולם נמסרו לנאשם על-ידי החוקרים בין במכוון ובין בשגגה הינן אפשריות, והן עולות בקנה אחד עם התמונה הכללית המתקבלת מדברי הנאשם בחקירותיו, לפיה אסף הנאשם פרטים כדי להמציא גרסה. החוקרים אכן נשמעים מוסרים מיוזמתם פרטים רבים אודות האירוע. משכך, פרטים אלה אינם יכולים לשמש פרטים מוכמנים.
62. על גבי הטרקטורון לא נמצא כל סימן המעיד על קרות התאונה. גם לשיקול זה יש משקל מסויים בנימוקי מסקנתי.
63. התנהגות הנאשם לאחר התאונה אינה מתיישבת דווקא עם אשמה. אין חולק כי אחרי התאונה עצר הנאשם ושלח מסרון לאלמוג ואף נסע לישוב שלה על-מנת לפגוש בה. זאת, בניגוד להתנהגות סבירה ולציפיה כי הדורס ינוס ויימלט מהמקום.
גם בחקירותיו התנהג הנאשם כמי שמבקש לספק את מירב הנתונים כדי להוכיח חפותו. הנאשם בירר את משמעות איכון הטלפון ובאופן כן וספונטני ציין שאם האיכון נותן מיקום מדוייק, הוא יוכיח שהוא חף מפשע.
הנאשם אף מסר שלא הבחין בטרקטורון אחר בשטח, אמירה שאינה מתיישבת עם מי שמנסה להרחיק עצמו מהאירוע, אם כי הסביר כי לאור תנאי השטח ורעש הטרקטורון, יתכן והיה טרקטורון נוסף אך הוא לא הבחין בו.
64. תיאור הדורס על-ידי הרצים אינו אחיד וחלקו שונה לחלוטין מתיאור הנאשם והאביזרים שהיו ברשותו, אשר לגבי צבעם אין מחלוקת.
65. ההתרשמות מהנאשם, לאחר צפיה באמרותיו הרבות ושמיעת עדותו בבית-המשפט לאורך שתי ישיבות ארוכות, הינה כי מדובר באדם נבון מאוד, קשוב לכל הסובב אותו, בעל זיכרון יוצא דופן, אשר הרבה לתקן את החוקרים ולהזכיר להם פרטים שמסרו בהזדמנויות קודמות מבלי שאף הם זכרו אותם.
התרשמתי כי מדובר באדם ערכי, דייקן ומסודר, הערני לכל פרט. התמצאותו באזור בו רכב ובזירת האירוע גבוהה מאוד, ומתאימה לתיאורו כי הוא מכיר את השטח כמו את כף ידו.
התרשמתי כי לא מדובר בנאשם המתבלבל במסירת פרטים, כיוונים ועובדות מהותיות. כשהנאשם יודע את שמספר, הוא עושה כן באופן שוטף, הגיוני, רציף וקוהרנטי, בדיוק כפי שעשה בחקירותיו הראשונות במשטרה ובבית- המשפט.
עם-זאת, אין בהתרשמות זו כדי לקבוע במידה הנדרשת בפלילים כי גרסתו של הנאשם היא הנכונה, ואין בידי לקבוע פוזיטיבית כי הוא איננו הדורס. אלא, שככל שמדובר בהליך הפלילי שלפני, אין צורך בקביעה כזו. די בכך שמשקלה ומהימנותה של ההודאה על פיה מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם - מוגבלים מאוד, ומעוררים ספק סביר בדבר אשמת הנאשם. מה עוד, שגרסת הנאשם כפי שהובאה כבר באמרתו הראשונה, עליה חזר בהמשך חקירותיו ובבית-המשפט, אפשרית ואיננה דמיונית, זאת על-אף תמיהות העולות הן ביחס לגרסה עצמה והן ביחס להתנהלותו בנקודות מסויימות במהלך החקירות.
66. מחדלי החקירה ואופן התנהלות החוקרים בתיק זה מעוררים תמיהות רבות. קשה להשתחרר מהתחושה שהחוקרים השקיעו מאמץ רב בחילוץ הודאה מהנאשם כמעט בכל מחיר, מאחר והיו משוכנעים שהוא הדורס, ולא השקיעו מאמצים באיתור חשודים אחרים.
כך, החוקרים חשפו פרטים מוכמנים רבים בפני הנאשם; לא דרשו שרטוט של מסלול הנאשם לפי גרסתו הראשונה; לא נשמרו ולא הוצגו שרטוטים רבים שנעשו עם הנאשם בתשאולים מיום 12.09.2012 ו-13.09.2012; השרטוטים שנעשו ביום 14.09.2012 נעשו בחלקם על-ידי החוקר או בהכוונתו.
נוסף לכל אלה, בדיקת היתכנות ההודאה לא נעשתה בשלב החקירה, אלא רק במהלך שמיעת הראיות, זאת על-ידי ניסוי הבוחן נסיעת טרקטורון במסלול. בביצוע הניסוי בשלב הראיות היה אמנם כדי לרפא במידת מה פגם מהותי, אך אין די בו נוכח העדר בדיקה כיצד ההודאה מתיישבת עם המסרונים ששלח הנאשם, שזכרם לא בא בהודאתו.
פעולותיו וחקירותיו הנמרצות והיסודיות של ב"כ המאשימה בבית-המשפט, לא יכולות לרפא את כל חוליי החקירה.
67. כפי שנקבע בפסיקה, בית-המשפט רשאי להרשיע נאשם רק מקום בו כל ההסברים והפרשנויות שניתנו, המצביעים על חפות הנאשם, נדחו כחסרי ערך. על בית-המשפט להשתכנע כי העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו שהנאשם אשם בדינו (ע"פ 347/88 דמאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4), 221 (1993)).
68. בסופו-של-יום, על השופט להאזין לקול מצפונו, ולזכות את הנאשם שעה שלאחר בחינת הראיות אין הוא משוכנע כי המסקנה היחידה העולה הינה בדבר אשמתו, אלא נותר הוא עם ספקותיו המונעים בעדו להורות על הרשעת הנאשם (ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.06.09)).
זהו המצב בענייננו. לאחר בחינת הראיות, ההסברים והפרשנויות שניתנו מצד ההגנה, קול מצפוני מחייב לזכות את הנאשם. כאמור, אין בכך קביעה פוזיטיבית לפיה הנאשם איננו הדורס. די בכך שקיים ספק סביר בדבר אשמתו.
ליבי עם הרצות שנפגעו בתאונה אשר בסופו של משפט לא קצר אין ממצא פוזיטיבי הקובע מיהו הדורס ששינה לאין היכר את חייהן.
להלן נימוקיי המפורטים:
ו. בחינת קבילות ההודאה מיום 14.09.2012
69. במשפט הישראלי נבחנת קבילותה של הודאה בשני מסלולים. המסלול הראשון הוא המסלול המעוגן בסעיף 12(א) לפקודת הראיות, לפיו הודאת חוץ של נאשם תהא קבילה אם בית-המשפט שוכנע שהיא נמסרה באופן חופשי ומרצון. דרישה זו מתקיימת מקום בו ההודאה נמסרה מבלי שהופעלו על הנחקר אמצעי לחץ חיצוניים (להבדיל מאמצעי לחץ פנימיים המתעוררים בנפשו של הנחקר) שיש בהם כדי לשלול מהנחקר את יכולתו לבחור האם למסור את הודאתו אם לאו. זאת, הן מתוך הנחה כי שלילת חופש הבחירה של הנחקר מקימה חשש לאמיתות הודאתו, והן בשל הערך הפנימי שבשמירה על אוטונומיית הרצון של הנחקר (ראו: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1), 461 (2006) (להלן: "הלכת יששכרוב"), פסקה 34). השאלה מהי פגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי נדונה רבות בפסיקה, והודגש כי רק פגיעה משמעותית וחמורה שיש בכוחה לשבש את כושר הבחירה של החשוד תוביל לפסילת הודאה.
70. לצד המסלול הראשון נוצר בפסיקה מסלול שני, המאפשר פסילת הודאות שהושגו תוך שימוש באמצעי חקירה המנוגדים להוראות החוק או פוגעים שלא כדין בזכות יסוד מוגנת. פסילת הודאה לפי מסלול זה תתאפשר רק במצב בו קבלתה תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן. אמות-המידה המנחות את בית-המשפט במסגרת דוקטרינה זו הן רבות, ועליהן נמנות, בין היתר: מידת אי-החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה; הקשר בין אמצעי החקירה הפסול ובין הראיה שהושגה; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם; וכן הנזק מפסילת ההודאה אל מול התועלת שבקבלתה (ראו: הלכת יששכרוב; ע"פ 9808/06 סנקר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.10).
הפגמים אשר נפלו בחקירות הנאשם
ו.1. הבטחות בדבר שחרור ממעצר
71. פיתוי והשאה הינם חלק מאמצעי החקירה הפסולים שהוכרו בפסיקה בהקשר להודאות שנמסרו במהלך חקירה משטרתית. משמעותם היא "הבטחת טובת הנאה ממשית ומוחשית לנחקר, 'תמורת' הוויתור על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית. הבטחה כזו מתאפיינת - לצד עוצמת הפיתוי הטמון בה - בכך שיש בה גם משום עשיית שימוש לרעה בסמכויותיו השלטוניות של איש המרות..." (קדמי על הראיות, חלק ראשון, בעמ' 80 (מהדורה מעודכנת ומשולבת, 2009), 80).
קדמי מסביר כי "פיתוי והשאה במשמעות האמורה, מהווים אמצעים פסולים; שאין זה הגון וסביר להעמיד נחקר בפני פיתוי 'רב עוצמה' להיחלץ - ולו גם זמנית וחלקית בלבד - ממצוקת החקירה הלוחצת שבה הוא מוצא עצמו, על-ידי מסירת הודיה. פיתוי והשאה - פוגמים ב'חופשיות הרצון', ומקימים, מעצם טבעם, חשש ממשי למסירת הודיה כוזבת" (שם, 81).
בפסיקה נקבע כי הבטחות שחרור ממעצר המותנות במסירת גרסה, וכן הבטחות בדבר עונש צפוי, הן על-פי-רוב אמירות פסולות שיש בהן משום שימוש לרעה בסמכויות הנתונות בידי חוקרי המשטרה.
72. בחינת תמלילי חקירותיו של הנאשם מלמדת כי במהלך החקירות שקדמו להודאתו ישנן אמירות רבות של החוקרים המתייחסות לאפשרות שחרורו של הנאשם ממעצר לאחר מסירת הודאה. יצויין כי אף המאשימה אינה חולקת על כך שמדובר באמירות שמוטב היה שלא היו נאמרות, אך לשיטתה הן לא השפיעו על חופשיות הרצון של הנאשם להודות, מה עוד שאמירות אלה לא נאמרו במועד בו מסר הודאתו.
73. בחקירה מיום 10.09.12 (ת/15) מוסר החוקר לנאשם:
"תגמור את הפינה הזאתי, חבל... אתה יושב במעצרים מיותרים, שתבין. כשתספר את האמת, המשטרה לא תצטרך להחזיק אותך, למה, כי המשטרה מחזיקה אותך לצורך חקירה, לא עונש... כשתיגמר החקירה אחרי שתגיד אלף, בית, גימל, דלת, הא, וו, לא נצטרך להחזיק אותך במעצר... כל עוד לא נגמור את החקירה הזאתי, נמשיך לעצור אותך וזה מה זה מיותר."
(ת/15, עמ' 27)
74. בחקירה מיום 11.09.12 (ת/18), במהלך מונולוג של החוקר אורן ששון שאורך מספר דקות, נאמר לנאשם: "אתה יכול ללכת עד החג הביתה. אתה יכול להיות בחג בבית. אתה מבין מה אני מדבר איתך? ברמה שאתה יכול להיות בחג בבית. לא ברמה של הבטחה, אני לא מבטיח לך כלום. אני אומר לך דברים פרקטיים..." (ת/18, עמ' 41). ובהמשך: "אתה הולך להיכנס להרבה. וזה ההזדמנות האחרונה שלך, ממש לפני, בדקה התשעים כזה. ממש דקה תשעים, לספר את האמת, להביע חרטה, זה הזמן. אתה יכול להיות בחג, ביום ראשון בבית. בוודאות אני אומר לך" (שם, 42).
75. בתשאול מיום 12.09.12 (ת/22) נאמר לנאשם על-ידי החוקר שרייבהנד:
"אני לא מדבר עכשיו בהבטחות, אין הבטחות אצלי, אבל אמיתי איך שאני רואה בוא נאמר את הימים הקרובים. אני רוצה לראות אותך בראש השנה, חולצה לבנה בקידוש של החג, איך אני בשבילך? ככה אני רוצה לראות אותך. אתה מסוגל לעשות את זה בשביל עצמך?"
(ת/22, עמ' 10)
בהמשך שואל הנאשם את החוקר האם הוא יכול להבטיח את שחרורו, והחוקר עונה לו:
"הבטחה, אז בוא אני אגיד לך הכי אמיתי בעולם. אסור לי לפי חוק להבטיח הבטחה, אסור לי. כי אני לא רוצה שייווצר מצב שבעקבות איזה שהיא הבטחה שלי, אתה תעשה איזה שהוא מהלך. אני רוצה אותך נקי ואני אומר לך שלפי חוק, כן, המשטרה מנהלת חקירה וצריכה לעשות פעולות שאתה במעצר. ברגע שזה מסתיים, והולך להסתיים, אין צורך בך במעצר. אין צורך בך."
(שם, 14)
76. בתשאול מיום 13.09.12 ניכר כי החוקר שרייבהנד והנאשם מנהלים מעין משא ומתן ממושך, כאשר הנאשם מנסה לחלץ מהחוקר הבטחה חד-משמעית שאם יודה בביצוע העבירות ידאג החוקר לכך שישוחרר ממעצר.
מהתמליל עולות התבטאויות רבות של החוקר המעודדות את אמונתו של הנאשם כי הודיה תוביל לשחרורו (ת/24, עמ' 14-18):
"חוקר: תגיד לי מה אתה רוצה ממני, תגיד לי מה אתה רוצה ממני...
הנאשם: אני לא רוצה לחזור יותר לתאים, לא רוצה לחזור יותר לתחקיר.
החוקר: יש לי השפעה על זה... אם אני אומר לך את האמת, זה בשליטה אבסולוטית, בשליטה שלי, מה אתה רוצה ממני שאני יחזיר אותך הביתה? אני אגיד לך משהו, אני רוצה להחזיר אותך הביתה, באמת.
הנאשם: אני לא הולך יותר לכלא...
החוקר: מחר יום שישי אתה יכול להיות בבית.
הנאשם: אני יודע.
החוקר: אתה יכול להיות בערב ח... בערב שבת, לא בערב החג, בערב שבת בבית, זה בידיים שלך.
הנאשם: אתה יכול להבטיח לי שאני לא אהיה פה בכלא? עד סוף התהליך.
החוקר: אני יכול להבטיח לך אפילו יותר מזה, אפילו יותר מזה... יש לי השפעה אדירה על כל התהליך...
ובהמשך: הנאשם: אתה יודע מה הבעיה היחידה? שאתה יכול להגיד, אתה לא יכול להבטיח, ככה גם הסברת לי אתמול, אתה לא יכול להבטיח כי זה חייב (מילה לא ברורה).
החוקר: אתה מבין שזה בשליטה שלי? אתה יודע מי חתם עלייך מעצר ביום ראשון?
בהמשך אומר החוקר: "...לי כקצין משטרה יש סמכות, לעצור ולשחרר, סתם לצורך ההבנה שלך, אני עכשיו יכול בעוד עשר דקות לחתום, לחתום על שחרור של עצור, שהשופט החליט לעצור אותו לעשרה ימים, בסמכותי המלאה, זה החוק..."
בבית-המשפט התנצל החוקר שרייבהנד על אמירותיו, ותיאר אותן כמשפטים לא ראויים, מניפולציה שעדיף שלא היתה נאמרת וכיו"ב (עמ' 74-85 לפרו').
77. על-אף הבטחות אלה של החוקר שרייבהנד, לאורך החקירה הנאשם אינו משתף פעולה עם החוקר, ומסרב לענות על שאלות שונות הנוגעות לביצוע המעשים על ידו, וזאת בשים-לב לכך שלא קיבל הבטחה קונקרטית. בהמשך הנאשם אומר במפורש כי ימסור גרסה רק אם יובטח לו שישוחרר למעצר בית (ת/24, עמ' 37). בשלב מאוחר יותר של החקירה, לאחר שהחוקר מבקש מהנאשם לספר את סיפורו בקווים כלליים, הנאשם מתחיל במסירת גרסה אשר ניתן לראות בה ראשית הודאה. ואולם, בסיום התשאול, הנאשם חוזר להכחיש את המעשים, ומסביר כי הוא מתקשה להמציא גרסה משום שהפרטים אינם ידועים לו, שכן לא ביצע את התאונה.
78. האמירות של החוקרים בכלל, וראש הצח"מ בפרט, אינן ראויות בלשון המעטה. עם-זאת, ההבטחות ניתנו באופן מתוחכם, ואינן כוללות באופן עקבי הבטחות מפורשות וחד-משמעיות. ברי כי החוקרים ידעו שהשיחות מוקלטות.
נאמרו על-ידי החוקרים אמירות שונות וסותרות בנוגע להבטחות השחרור. מדברי הנאשם עצמו עולה כי הוא הבין שאין ודאות שישוחרר ממעצרו גם אם יודה בביצוע המעשים. חוקריו של הנאשם (לצד הבטחות מפורשות) הבהירו לו במהלך החקירות מספר פעמים כי הם לא יכולים להבטיח לו הבטחות, ואף מדבריו של הנאשם במהלך חקירותיו עולה כי הוא מבין שאין בסמכותם של החוקרים להורות על שחרורו.
79. לפיכך, הגם שנאמרו אמירות פסולות הנוגעות לשחרורו של הנאשם ממעצר באם יודה, אין המדובר בהבטחות ודאיות. השפעתן המעטה של ההבטחות על החלטת הנאשם להודות, נלמדת מהעובדה שלא דרש את שחרורו עם תום מסירת הודאתו. גם אם ההבטחות יצרו תקווה אצל הנאשם לשחרור, אין מדובר במידת אי-חוקיות המצדיקה פסילת ההודאה.
ו.2. הפחתת חומרת העבירה (מינימליזציה) והבטחות כי הנאשם לא ירצה מאסר בפועל
80. כבר בחקירתו הראשונה מיום 04.09.12, ממעיטים החוקרים בחומרת המעשים המיוחסים לנאשם, ומוסרים לו כי לא ייכנס לכלא אם יודה במעשים.
החוקרים מנסים לשדר לנאשם שמדובר בתאונה, "החלקה" של הטרקטורון שהובילה לפגיעה ברצות (אף שתיאור זה מנוגד לחלוטין לתיאור הרצים), ושכדאי לו להודות על-מנת שהדבר יגרום להקלה בעונשו. החוקר אלימלך אומר לנאשם "זה לא יהיה כלום, זה תקיפה רגילה", ולאחר-מכן "בשניה אתה גומר את העניין... לא יעשו לך כלום" (ת/5, עמ' 58 שורה 32-38). החוקרים מסבירים לנאשם שצוות החקירה המופקד על התיק מטפל לרוב בתיקי רצח, ושהתיק בעניינו איננו רציני. החוקר אלימלך אומר לנאשם לספר את האמת, משום ש- "לא יכניסו אותך לבית סוהר ולא דברים כאלה". לאחר-מכן אומר לו "אל תגרום לנו להעצים את מה שזה".
81. בחקירה מיום 10.09.12 החוקרים חוזרים ומבטיחים לנאשם הבטחות שונות בדבר הליכי המשפט בעניינו והעונש אותו יקבל. בין היתר נאמר לנאשם ביחס לעונש: "שוטר קיבל חמישה חודשים עבודות שירות ואני אומר לך שעם שוטרים מחמירים הרבה יותר..." וכן "תקבל שלילה או משהו" (ת/15, עמ' 27-28).
82. בתשאול מיום 13.09.12 נאמר לנאשם על-ידי החוקר שרייבהנד: "אתה בית דין לתעבורה, אתה ירית במישהו?" וכן "המשפטים האלה כמו משפט תעבורה אתה בדין תעבורה אם לא הבנת עדיין" (ת/24, עמ' 21). במהלך החקירה אף נשמעות אמירות ברורות של החוקר, לפיהן עונשו של הנאשם אם יודה בעבירות לא יהיה עונש מאסר: "תאמין לי אני לא ראיתי מישהו שהלך על זה לבית סוהר" וכן "לא יהיה כלא" (ת/24, עמ' 24, 29 וכן 48-44).
83. מדובר באמירות פסולות ובשימוש באמצעי פסול. ואולם, הנאשם היה מודע לכך שמדובר בעבירות חמורות, שהעונש בגינם הוא עונש מאסר בפועל. הנאשם אף הביע חששו שבשל ההד התקשורתי ההתייחסות אליו תוחמר. הנאשם ידע שבגין העבירות בהן הוא מואשם הוא עלול לקבל עונש מאסר, וביטא חשש זה פעמים רבות. לכן, אין לומר שדברי החוקרים, הגם שהינם פסולים, הובילו לפגיעה בנאשם ובזכויותיו במידה המצדיקה פסילת ההודאה.
ו.3. איומים והפעלת לחץ נפשי
84. ההגנה טוענת כי חקירותיו של הנאשם לוו באיומים לפיהם אם לא ימסור גרסה בה יודה בביצוע העבירות המיוחסות לו, הוא עתיד לקבל עונש מאסר חמור.
85. בחקירה מיום 4.09.12 (ת/5) אומר החוקר אורן ששון לנאשם: "אם אתה לא תמסור גרסה למה עשית את זה ואיך זה קרה החיים שלך בזבל, תקשיב מה אני אומר לך הרבה שנים אתה נכנס בפנים" (עמ' 46). ובהמשך: "כשכתב האישום יהיה, ויהיה, ואתה לא תצטער ולא תספר את מה שהיה ולא תביע חרטה, אתה צפוי לשלוש אפס ומעלה, פה אתה יודע שזה יהיה אחד אפס, לא משנה מה".
86. במהלך החקירה מיום 10.09.12 מסבירים החוקרים לנאשם כי ניהול הליך בבית-המשפט "זה כמו הימורים", וכי מוטב לו להודות באשמה ולהגיע להסדר.
87. ההגנה מפנה גם לדברים שנאמרו לנאשם ביחס למצבו הרפואי של אביו, וכן לשימוש שנעשה ברצונו של הנאשם לשוב לחיק משפחתו לקראת החג, וטוענת כי יש לראות בכך הפעלת לחץ נפשי פסול.
88. ואולם, צפיה בתיעוד חקירות הנאשם מעלה כי מערכת היחסים בין הנאשם לחוקרים והאווירה בחקירות אינה מאיימת כפי שנטען. ביום מסירת ההודאה הנאשם אינו בוכה, ובסיום מסירת ההודאה הוא אף מתלוצץ עם החוקרים ואומר להם תודה. באופן כללי, במהלך החקירות לא נראה כי הנאשם מפחד מהחוקרים, והוא שומר על קשר חיובי איתם, יושב בנינוחות, מתלוצץ ומתרברב. יחד-עם-זאת, ברי כי הנאשם לחוץ, הוא משתף את החוקרים בקושי שהוא חווה במעצר, ובמהלך התשאולים מיום 12.09.2012 וה-13.09.2012 אף מתפרץ בבכי. ואולם, אין המדובר בלחץ שנכפה עליו ובוודאי לא במידה חריגה המצדיקה פסילת ההודאה. יצויין כי לראשונה בבית-המשפט נטען כי השוטרים נקטו באלימות פיסית כלפי הנאשם בעת המעצר בביתו, אך לא נטען כי בשל כך הודה.
ו.4. פגיעה בזכות להיוועצות עם עו"ד
89. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 13.09.2012 בשעה 12:00 הגיע למשרדי צוות החקירה ב"כ הנאשם וביקש להיפגש עם מרשו, וכי פגישה כזו לא התאפשרה. הסנגור התבקש להמתין במשך שעות למפגש עם הנאשם. הדברים מעוגנים במזכרים ובמסרון שהגישה ההגנה כראיה (נ/3-נ/4). מזיכרון דברים שכתבו החוקרים ברונר ואבישר מיום 13.09.2012 (נ/14) עולה כי הם מנעו את הפגישה בהוראתו של ראש צוות החקירה שרייבהנד. יוער כי מתמליל החקירה עולה כי בתחילתה הנאשם מבקש לראות את עורך-דינו (עמ' 2 לתמליל, שורה 39-21).
90. ההגנה מפנה בנוסף למספר אמירות של החוקרים אשר פגעו בזכותו של הנאשם להיוועצות וייצוג של סנגור. כך, בסיום חקירתו של הנאשם מיום 12.09.2012, נכנס לחדר החוקר אורן ששון ואומר לנאשם "וואלק ששי גז לא יכול לעזור לך" (ת/22, עמ' 55 שורה 12). בתשאול מיום 13.09.12 הוסיפו: "אם אתה תיתן לסנגורים להמשיך על הגב שלך ולעשות לעצמם יחצנות...". בשיחה שניהל אורן ששון עם משפחתו של הנאשם לאחר הודאתו אמר החוקר (נ/13)- "הוא לא עבריין. זה תעבורתי... אתם לא צריכים את ששי גז..." וכן "מי שהכי סיבך אותו זה ששי גז".
91. מניעת המפגש מיום 13.09.12 היתה פסולה. הנאשם ביקש להיפגש עם עורך-דינו בתחילת התשאול ולא אפשרו לו לממש זכות זו. אמנם עד מועד זה נפגש הנאשם עם סנגורו, אך כפי שטוענת ההגנה מדובר היה בנקודת זמן קריטית. אף חוקריו של הנאשם והמאשימה מודים כי היה מקום לעצור את החקירה ולאפשר לנאשם להיוועץ עם עו"ד, מה עוד שבעת שהגיע עו"ד שני לתחנת המשטרה, כלל לא היה הנאשם נתון בחקירה. חקירתו החלה רק כאשר עזב עוה"ד את המקום והחוקר שרייבהנד הגיע. אומר כי אין לשלול טענת ההגנה שמניעת המפגש נעשתה מתוך הבנה של החוקרים את המצב הרגיש בו מצוי הנאשם, שהתלבט באותה העת. כפי שהסביר הנאשם בבית-המשפט, הוא ביקש להתייעץ עם עו"ד האם להמציא גרסה (פרו' עמ' 314 שורה 32-23).
יחד-עם-זאת, הנאשם נועץ עם עורכי-דינו מספר פעמים קודם לכן. מדובר בנאשם אינטליגנטי, בעל מודעות לזכויותיו, לרבות זכותו לשמור על שתיקה, והבנה של ההליך. הנאשם הוזהר ביום 14.9.12 בתחילת החקירה והובהרה לו זכותו להתייעץ עם עו"ד, והוא לא ביקש בשנית להיוועץ עימו בטרם החל למסור את גרסתו.
לפיכך, אין במניעת המפגש עם עורך-הדין ביום 13.09.12 כדי לפסול את ההודאה שניתנה ביום למחרת.
92. בשים-לב למהותם, עוצמתם, ומשקלם של הפגמים בחקירה והאמצעים הפסולים כפי שפורטו לעיל, אני סבורה כי אין לפסול את קבילות הודאתו של הנאשם מלשמש ראיה במשפט. ואולם, מסקנה לפיה הודיית נאשם קבילה אין בה די על-מנת להרשיעו. לצורך קביעה האם ניתן לבסס הרשעה על הודיה מסוימת יש לבחון את מהימנותה ואת משקלה. הפגמים שנפלו בהתנהלות החוקרים, אף אם לא מביאים לפסילת קבילות ההודאה, יש בהם כדי להשפיע על משקלה.
ז. משקלה של הודאת הנאשם
93. בענייננו, משקלה ומהימנותה של הודאת הנאשם אינה בעלת עוצמה גבוהה, זאת הן נוכח נסיבות גבייתה ואמצעי החקירה הפסולים שהופעלו נגד הנאשם בימים שקדמו למסירת הודאתו, והן נוכח דבריו של הנאשם כי בכוונתו למסור גרסה שקרית כדי להשתחרר ממעצר (השוו: ע"פ 2869/09 זינאתי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.11.11), שם דובר על משקלה של הודאה מפלילה של שותף, שנפלו בה פגמים רבים, והחוקרים היו מעורבים רבות ביצירת הגרסה ובעיצובה; הלכת יששכרוב, סעיף 36). במצב דברים זה, יש לבחון בקפדנות את מבחני הפסיקה בדבר משקלה של ההודאה.
94. משקלה של הודיה נבחן בשני מבחנים: פנימי וחיצוני. המבחן הפנימי תר אחר סימני האמת הנלמדים מנוסח ההודיה, הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בילבולם של הפרטים הנמסרים בה, רצף הרצאת הדברים וכיוצא בזה סימנים של שכל ישר.
המבחן החיצוני, לעומת-זאת, אינו מסתפק בהתבוננות על ההודיה מתוכה היא, אלא מבקש לבחון אם יש לה אחיזה בחומר הראיות שמחוץ להודיה עצמה. בגדר מבחן זה, יש לבחון האם קיים בחומר הראיות "דבר מה נוסף" אשר מחזק את האמור בהודיה.
95. קיימים יחסי גומלין בין משקלה ומידת מהימנותה של ההודאה ובין משקלו ואופיו של 'הדבר מה' הנדרש כתוספת ראייתית לה, במובן זה שככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא גדול יותר, כן קטן הצורך להיזקק למבחן החיצוני של ה'דבר מה'. לעומת-זאת, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא קטן יותר, כך גדול יותר הצורך להיזקק לאמת מידה חיצונית לבחינת האמת שבהודאה (ראו: ע"פ 3577/12 פריח נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.14).
96. אחד המבחנים החשובים להערכת משקלה של הודאה הוא מידת ההתאמה או אי-ההתאמה בין תוכן ההודיה לבין פרטי האירוע העברייני. כאשר נכללים בהודיה פרטים מוכמנים, אשר מי שלא היה מעורב באירוע העברייני לא אמור לדעת אותם, יש בכך חיזוק רב ערך לאמיתותה של ההודיה. בענייו זה נקבע כי "כדי שבקיאות בפרטים תהא בעלת אופי מסבך, יש להקפיד על כך שהבקיאות בפרט תהיה ברורה וגלויה, ולא תהיה מוטלת בספק; כי קיומו של הפרט במציאות יוכח כדבעי וכי פרט זה לא יכול היה להימצא אלא בתודעתו של מבצע העבירה" (ע"פ 2109/96 אל עביד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1), 673 (1997)).
97. השוואת ההודיה למציאות עשויה גם להחליש את משקלה של ההודיה. כך יקרה כאשר מתגלים סתירות או פערים ממשיים בין ההודיה לבין המציאות האובייקטיבית, הנלמדת מנתונים חיצוניים להודיה (ע"פ 7443/06 ארקה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.08). יודגש כי גם אם חלקים בהודיה מתאימים למציאות האובייקטיבית, אין הדבר פוטר את בית-המשפט מלבחון האם ישנם חלקים העומדים בסתירה למציאות ולייחס לכך את המשקל המתאים.
98. המאשימה סבורה כי הודאת הנאשם מפורטת ואותנטית. במהלך מסירתה הנאשם מביע חרטה על המעשים, ולאחר סיומה אף מציין את ההקלה שהוא חש. הודאת הנאשם כוללת פרטים מוכמנים רבים. בנוסף, נמצאו מספר ראיות נסיבתיות המחזקות את הודאת הנאשם. על-כן, נטען, כי יש לתת להודאה משקל מלא.
99. לשיטת ההגנה, יש לקבוע כי הודאת הנאשם נעדרת כל משקל ראייתי. אין כלל אפשרות כי התאונה ארעה באופן שמסר הנאשם בהודאתו. הנאשם אסף פרטים שמסרו לו החוקרים במהלך חקירותיו הרבות, ועשה בהם שימוש לצורך יצירת גרסה שתספק את החוקרים באופן שיוביל לשחרורו ממעצר. ואולם, הגרסה שנוצרה לבסוף אינה תואמת את התשתית הראייתית המצויה בתיק, ולפיכך לא ניתן להרשיע את הנאשם על בסיס הודאתו.
ז.1. המבחן הפנימי
100. השוואת אופן מסירת גרסת הנאשם בחקירתו הראשונה מיום 04.09.2012, לבין אופן מסירת הודאת הנאשם, מצביעה על הקושי הקיים בהודאת הנאשם, ומתיישבת עם גרסת ההגנה, לפחות ברמה של העלאת ספק סביר, כי מדובר בהמצאת גרסה המבוססת על פרטים אותם מלקט הנאשם.
101. בחקירתו מיום 04.09.2012 מפרט הנאשם את המסלול שעבר בשטף ובבהירות. הנאשם מתאר את המסלול בפירוט רב. לבקשת החוקרים, הנאשם חוזר על הגרסה מספר פעמים, מבלי להתבלבל, ואף מתקן את החוקרים כשרושמים או אומרים משהו שאינו מדוייק. הנאשם יודע לתאר נקודות ציון רבות - מחסן נטוש, נתיב ובו בארות מים המוביל לבית העלמין, מטע האפרסמונים ועוד. הנאשם מתאר בפירוט רב את כל מי שפגש בדרכו: שני גברים ואישה על סוסים, אישה עם גופיה ורודה ומשקפי ראיה, בחור עם אופניים, בחור עם כלב אמסטף או פיטבול. הנאשם מסמן בידיו את המסלול, ואולם, מסיבה שאיננה ברורה, הנאשם כלל לא נדרש לשרטט את המסלול שעבר על-מנת לבדוק אמיתות ויתכנות גרסתו. הנאשם שרטט זאת לראשונה בבית-המשפט.
102. בחקירתו מיום 14.09.12 מוסר הנאשם מספר גרסאות שונות. החוקרים לוחצים את הנאשם בכל פעם שגרסתו אינה עולה בקנה אחד עם הפרטים המצויים בידם. הנאשם עושה הפסקות רבות, חושב ומתלבט ביחס לתשובותיו, מוסר פרטים ואז חוזר בו, וניכר כי עושה מאמצים על-מנת לנסות ולהתאים את הדברים שמוסר לפרטים המצויים בידי החוקרים. ההודאה נמסרת בדרך השונה באופן מובהק מדרך מסירת גרסתו הראשונה. אף החוקר שגובה את ההודאה מתאונן כשאומר לו שהוא צריך לחלוב אותו (ת/28, עמ' 55). כאשר החוקר מבקש מהנאשם לסמן ולשרטט, הנאשם מתקשה לעשות כן והחוקר הוא שממשיך את הסימונים (סרטון החקירה - ת/29, 3:28).
103. הגרסה עליה מתבססת המאשימה נמסרת רק לאחר מספר שעות חקירה. השרטוטים שהוגשו מחקירה זו שורטטו ברובם על-ידי החוקר שי פלס, כאשר הנאשם נדרש למספר רב של שרטוטים ותיקונים כדי להציג לבסוף מסלול המספק את החוקרים.
בסופו-של-יום, בהודאה מיום 14.09.2012 אין גרסה אחת שלמה וקוהרנטית הכוללת את המסלול מתחילתו ועד סופו, כולל את כל שפגש בדרכו לרבות הרץ הבודד, עצירותיו לשיחות טלפון ומסרונים. וכך, גרסת התביעה מתבססת על הרכבת חלקים שונים של אמרתו, מקטעים שונים של הגרסה, תוך בחירת החלקים המתיישבים לכאורה עם הממצאים בשטח. הודאה שכזו מפי הנאשם היודע היטב לפרט ולדייק, בעייתית ביותר.
104. בניגוד לאמרתו הראשונה ולהתרשמות ממנו כמי שיודע לתאר במפורט ובמדוייק את המסלול שעבר, במהלך מסירת ההודאה הנאשם מתבלבל בכיוונים (ת/28, עמ' 60). כמו-כן הוא אינו זוכר אם הפרסה היתה לפני התאונה או אחריה (שם, 56), והחוקר נדרש "לתקן" את הנאשם כשהוא מתאר מהיכן הגיע לשביל התאונה (שם, 62). טענת המאשימה כי קשה לנאשם לדייק בפרטים בשל הקושי שלו להודות אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ההתרשמות ממנו. אף החוקרים עצמם מתפלאים ושואלים אותו "מה ההיגיון לספר את האמת ולא את כל האמת" (שם, 63).
105. הנאשם הסביר במהלך עדותו בבית-המשפט כי מצבו הנפשי, ורצונו להשתחרר ממעצר בכל מחיר ולבלות את החג בבית, הובילו אותו להמציא גרסה ולהודות באשמה. עיון בתמלילי חקירות הנאשם מחזקים טענה זו. צפיה בחקירות מלמדת כי הנאשם מצוי במצב לא קל, בהיותו אדם נורמטיבי אשר שוהה לראשונה במעצר. הנאשם מתאר במהלך החקירות את הקשיים שחווה בתאי המעצר, וחוזר על כך אף בחקירתו מיום 14.09.2012.
106. בתשאוליו של הנאשם מהימים 12.09.2012 ו- 13.09.2012, שנערכו על-ידי החוקר חיים שרייבהנד, העלה הנאשם לראשונה את האפשרות כי ימסור הודאה שקרית על-מנת להשתחרר ממעצרו. הנאשם אף מסביר כי בכוונתו לאסוף את המידע שצבר במהלך חקירותיו ואת הדברים ששמע בחדשות, וכך להרכיב גרסה שתספק את המשטרה (ת/22, עמ' 50). יצויין כי בבוקרו של יום 12.09.2012 הוארך מעצרו של הנאשם ב- 4 ימים נוספים, וניכר מדבריו של הנאשם במהלך התשאולים כי הוא חש תסכול וקושי רב מהמשך שהותו במעצר.
107. בתשאול מיום 13.09.12 החוקר שרייבהנד מציע לנאשם להיות "יצירתי". הנאשם משיב שהוא מבין שעליו להרכיב תמונה כדי להמציא גרסה, והחוקר אומר לו בתגובה: "נראה לי שיש לך חשיבה יצירתית, למה אתה לא משתמש בזה בעוד תחומים... אני אעזור לך" (ת/24 עמ' 10). בהמשך מתחיל הנאשם במסירת גרסה השונה מגרסתו הראשונית עליה חזר בחקירותיו עד למועד זה. בין היתר מוסר הנאשם פרטים על האופן בו בוצעה התאונה על ידו. ואולם, בסיום התשאול, הנאשם חוזר להכחיש את המעשים, ומסביר כי הוא מתקשה להמציא גרסה משום שהפרטים אינם ידועים לו, שכן לא ביצע את התאונה. וכדבריו של הנאשם עצמו:
"זה לא ילך... זה לא אני חשבתי שיהיה יותר קל. זה לא הולך."
(ת/26 עמ' 33 שורה 38);
"שאתה אומר לי שאני באתי מדרום לצפון, אני אומר לך מצפון לדרום. אני אומר חזיתית, אתה אומר גב. אני אומר אחורה, אתה אומר קדימה. אני אומר שעברתי פעם אחת, אתה אומר פעמיים. זה לא הולך זה לא אמת... זה לא אני." (ת/26 עמ' 34 שו' 22 והלאה);
"אתה רואה בעצמך אני מנסה למשוך ממך פרטים."
(ת/26 עמ' 36 שורה 7);
"אני לא עשיתי את זה... אני רק רוצה לצאת הביתה."
(ת/26 עמ' 40 שורה 38).
הדברים מדברים בעד עצמם, כשהנאשם לא יודע שהוא מוקלט. הנאשם מבין שעליו ללקט פרטים ששמע ולהרכיב מהם תמונה שתספק את החוקרים, ואף החוקר לא מביע התנגדות לכך, בלשון המעטה, ומציע לנאשם להיות יצירתי. הנאשם מאמץ זאת ולמחרת היום מוסר גרסה בה מודה באשמה.
108. גרסת החוקרים לפיה החקירה ביום 14.09.2012, לא היתה מתוכננת והם הוקפצו ביום שישי לאחר שהוברר שהנאשם מבקש למסור גרסתו, נסתרה במפורש על-ידי עד התביעה החוקר ולדימיר מרגולין, אשר תיאר כי תוכנן כבר יום קודם לכן שהוא יגיע ללוות את הנאשם (עמ' 435 לפרו'). אמירה זו מתיישבת עם השתלשלות האירועים כפי שתוארה על-ידי הנאשם, לפיה בלילה שלאחר התשאול מיום 13.09.2012 היה אמור לתכנן את ההודאה שימסור למחרת.
109. אכן במהלך מסירת ההודאה הנאשם מרבה לתאר את תחושותיו ומצבו הנפשי לאחר התאונה, תיאורים היכולים ללמד על כנות ההודאה. כך מתאר כי "חש בלבול, כמו שאתה באופוריה, שאתה לא יודע מה, מה קרה, האסימון לא ירד... לא הבנתי מה לעשות... איך ממשיכים מפה הלאה. התחלתי להיכנס ללחץ, נבהלתי, כי זה לא משהו שעשיתי בכוונה, אף פעם לא התכוונתי לפגוע באף אחד. התאונה הזו היתה בטעות..." (ת/28 עמ' 13 שורה 34-24, וכן בעמ' 20-19).
ואולם, בבית-המשפט הסביר הנאשם כי היה לו קל לומר את הדברים, שכן מדובר בתיאור רגשי ולא בתיאור עובדות ופרטים שעליו למסור ועליהם להיות נכונים אובייקטיבית. כלשונו: "היה לי קל לומר את הדברים האלה, אני מציג את עצמי כאדם שדרס ונבהל ובורח, לא איזה דברים שאני אומר וצריך לבסס אותם על סמך ראיות או דברים, אז מה שאני אומר הם מקבלים." (עמ' 318 לפרו', שורה 20-18). מדובר בהסבר שאינו בלתי-סביר.
110. החקירה מיום 18.09.12 מבוצעת על-ידי החוקר ששון, אשר נטען גם לגביו כי פגע בזכויות הנאשם בעת גביית ההודאה. כאמור, אין הקלטה של החקירה, כאשר ההסבר שניתן לכך אמנם אינו בלתי-סביר, אך עדיין לא ברור מדוע לא ערך החוקר צריבה מיידית של הדיסק, כפי שנדרש היה לעשות. מכל מקום, עצם העובדה שלראשונה סירב הנאשם לחתום על האמרה שערך חוקרו וביקש לתקן חלק ממנה - מלמדת שמדובר בהתנהלות שונה מאשר בחקירות הקודמות. לפיכך, אני סבורה כי לא ניתן ללמוד מחקירה זו על נסיבות גביית ההודאה מיום 14.09.2012 או על הלך הרוח של הנאשם בעת מסירתה. אציין כי אף באמרה כפי שנכתבה עולה מפורשות כי הנאשם הודה בשל רצונו לחגוג את החג בבית.
111. לא נעלם מעיני כי בסיום חקירתו מיום 14.09.2012 מתרברב הנאשם בפני חוקריו, ומציין כי עשה להם "חיים קשים" בחקירה. הנאשם לא סיפק הסבר לאמירותיו אלה (ראה: עמ' 396-395 לפרו').
ואולם, על-אף הקושי הקיים באמירות מסוג זה, אין בהן כדי לשנות מההתרשמות כי אופן מסירת ההודאה מתיישב עם גרסת ההגנה דווקא ולא עם סימני אמת.
112. מהטעמים המפורטים לעיל, לאחר בחינת ההודאה לאור המבחן הפנימי, ניתן לומר כי מדובר בהודאה בעלת משקל מוגבל ביותר וכך גם מידת מהימנותה.
המבחן החיצוני
ז.2.א היתכנות הודאת הנאשם בדבר מסלול נסיעתו ופגיעתו ברצות
113. כפי שהובהר לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נסע בשטח בו ארעה התאונה בסמוך למועד התרחשותה. הנאשם מסר הן בחקירותיו הראשונות והן בהודאתו כי ביום האירוע רכב על טרקטורון מביתו שבמושב גני יוחנן, חצה את היישוב בית אלעזרי, ונכנס לשטח החקלאי בו ארעה התאונה דרך מעבר המצוי מתחת לגשר שהינו חלק מכביש 40. הנאשם הגיע לנקודת הציון המכונה "הגשר האירי", פנה שמאלה, ונסע לכיוון צפון על גבי שביל שהוביל אותו לאזור המכונה "מטע האפרסמונים". אין מחלוקת כי בהיותו במטע בשעה 18:34, עצר הנאשם, שוחח בטלפון, וכן שלח הודעת WhatsApp בשעה 18:35 לידידתו אלמוג.
114. המסלול שעבר הנאשם ממטע האפרסמונים ועד להגעתו לשער הצפוני של היישוב בית אלעזרי, בו הוא מצולם בשעה 18:57:08, שנוי במחלוקת.
115. לשיטת ההגנה, התואמת את הגרסה שמסר הנאשם בחקירותיו הראשונות ובבית-המשפט, הנאשם עקף את מטע האפרסמונים, פנה ימינה אל השביל בו בוצעה התאונה (להלן: "השביל המרכזי"), ונסע לאורכו (מצפון לדרום) עד שהגיע לגשר האירי. מהגשר האירי נסע הנאשם למעבר המצוי מתחת לכביש 40, שם עצר והתכתב בהודעות טקסט עם אלמוג במשך כעשר דקות. בסמוך לאחר השעה 18:54:18 (שעת שליחת ההודעה האחרונה לאלמוג), המשיך הנאשם בנסיעתו לכיוון הישוב בית אלעזרי.
המסלול שעבר הנאשם לפי גרסה זו מסומן בצהוב על גבי המפה נ/1.
116. לשיטת המאשימה, המבוססת על הגרסה שמסר הנאשם בתום חקירתו מיום 14.09.12 ובשחזור, ממטע האפרסמונים נסע הנאשם לכיוון מאגרי המים, המצויים מערבית לשביל המרכזי. הנאשם עקף את המאגר, ונסע לכיוון דרום על שביל המצוי מערבית לשביל המרכזי, עד שהגיע לגשר האירי. בגשר האירי פנה הנאשם ימינה אל השביל המרכזי, נסע עליו מדרום לצפון, ואז עשה פרסה, פגע ברצות, והמשיך דרומה חזרה אל הגשר האירי. מהגשר האירי נסע הנאשם אל כביש 40. בנקודה כלשהי, שלפי הודאת הנאשם מצויה בגשר שמתחת לכביש 40, בשעה 18:54:18, שלח הנאשם מסרון לאלמוג, ומשם המשיך לכיוון בית אלעזרי.
טענות ההגנה
117. טענת ההגנה היא שהמסלול אותו מסר הנאשם בהודאתו, ואשר עליו מתבססת המאשימה, אינו תואם את יתר הראיות בתיק, ומכך יש להסיק כי מדובר בהודאה בדויה שנמסרה לשם קבלת טובת הנאה בדמות שחרור ממעצר ולא בהודאה כנה ואמיתית.
118. ההגנה טוענת כי הודאת הנאשם נמסרה רק לאחר שהובהר לו כי הגרסה הראשונית שמסר, לפיה נסע ממטע האפרסמונים ישירות לגשר האירי, אינה מתיישבת עם זמן התאונה המשוער אשר היה מצוי בידי החוקרים. החוקר פלס מבהיר זאת לנאשם: "תנסה לעשות סדר בזמנים. מהמקום הזה מה קורה. כי אל תשכח שיש לנו, אנחנו עוד לא בתאונה, זאת אומרת מפה ועד התאונה יש לנו עוד זמן נכון?" (ת/28, עמ' 54 שורה 13).
119. נטען כי על-מנת להשתחרר ממעצר ולהמציא גרסה שתתקבל על החוקרים, הנאשם נאלץ להמציא מסלול ארוך יותר מהמסלול אותו עבר בפועל, ועל-כן מסר שנסע באזור מאגרי המים, ורק אז הגיע לשביל המרכזי. ואולם, בהודאה שמסר הנאשם לא מוזכרות כלל הודעות הטקסט ששלח הנאשם לידידתו אלמוג בין השעות 18:43-18:47, דקות בהן לפי שיטת המאשימה נסע הנאשם באזור מאגרי המים.
120. מעבר לכך, הזמנים ונקודות הציון שמסרו עדי התביעה עדי עמיחי ודסטאו סוונק אינם מתיישבים זה עם זה, ואף אינם מתיישבים עם המסלול שמסר הנאשם בהודאתו. לשיטת ההגנה, ניתן ללמוד מסתירות אלה על קיומו של טרקטורון נוסף שנסע בזירת האירוע בזמנים הרלוונטיים, אלא שהנאשם לא הבחין בו ולא שמע אותו נוכח תנאי השטח.
121. עוד נטען כי הזמן המשוער של התאונה, כפי שעלה מהעדויות שנשמעו, אינו מתיישב עם המסלול שמסר הנאשם בהודאתו. פרק הזמן שעבר מזמן התאונה ועד לזמן בו צולם הנאשם בשער הצפוני של בית אלעזרי (בשעה 18:57:08) איננו מספיק על-מנת לעבור את המסלול אותו מסר הנאשם, כאשר הוא עוצר לצורך שליחת מסרון ב- 18:54. חוות-דעתו של המומחה מטעם המאשימה, מר אביב קדישאי, תומכת דווקא בעמדת ההגנה, לפיה לא יתכן כי הנאשם הוא שביצע את התאונה.
122. נוכח כל אלה, סבורה ההגנה כי אין כל אפשרות כי הנאשם הוא שביצע את התאונה באמצעות הטרקטורון שבבעלותו, כמתואר בכתב האישום. לפיכך, אין ליתן משקל כלשהו להודאתו של הנאשם, שהינה שקרית ונמסרה אך כדי להשתחרר ממעצר. דווקא גרסתו הראשונית של הנאשם, השוללת את מעורבותו בתאונה, נתמכת בראיות הקיימות בתיק, ועל-כן יש להעדיפה.
טענות המאשימה
123. המאשימה סבורה כי המסלול המפורט בהודאתו של הנאשם עולה בקנה אחד עם העדויות שנשמעו אודות זמן ומקום התאונה, עם נתוני הסלולר של הנאשם, וכן עם חוות-דעתו של המומחה אביב קדישאי.
124. לשיטת המאשימה, הודעות הטקסט ששלח הנאשם לאלמוג בין השעות 18:43-18:47 נשלחו מאזור מאגרי המים. הודעות אלה אמנם לא נזכרו בהודאתו ובשחזורו של הנאשם, אך ניתן ללמוד על מקום שליחתן מההודעה ששלח הנאשם בשעה 18:43:16, אז כותב הנאשם כי הוא נמצא "מאחורי ברנר". בעוד המעבר שמתחת לכביש 40 (שם לשיטת הנאשם נשלחה הודעה זו) מצוי כ- 5 ק"מ מברנר, הרי מאגרי המים מצויים בסמוך לצד האחורי של גבעת ברנר.
125. לאחר הסיבוב שערך הנאשם במאגרי המים, נסע הנאשם לכיוון הגשר האירי, ומשם פנה אל הציר המרכזי לכיוון צפון. הנאשם חלף על פני קבוצת הרצים, עשה פניית פרסה, ואז פגע ברצות, והמשיך דרומה לכיוון הגשר האירי. מסלול זה שמסר הנאשם תואם את עדותו של הרץ הבודד, לפיה ראה טרקטורון נוסע על הציר המרכזי בשעה 18:49 מכיוון דרום לכיוון צפון, ובשעה 18:50-18:51 מכיוון צפון לכיוון דרום.
126. אשר לעדותו של עד התביעה דסטאו סוונק, סבורה המאשימה כי קיימים אי-דיוקים בעדותו של העד, ואולם מדובר בטעויות סבירות באומדן, בשים-לב לכך שדסטאו מסר עדותו לראשונה בבית-המשפט, למעלה משנה לאחר האירוע. המאשימה שוללת את מסקנת ההגנה לפיה מעדותו של עד זה יש ללמוד על קיומו של טרקטורון נוסף בזירה, אך מציינת כי גם אם יקבע ממצא לפיו יתכן כי נסע טרקטורון נוסף בזירה, אין בכך כדי לשלול את הודאת הנאשם.
127. בהתחשב בנימוקים אלה, סבורה המאשימה כי הודאת הנאשם אפשרית ואף עולה בקנה אחד עם ראיות חיצוניות רבות, ולכן יש ליתן לה משקל מלא.
הכרעה
128. לצורך הכרעה בשאלה האם הגרסה שמסר הנאשם בחקירתו מיום 14.09.12 היא אפשרית, יש לבחון ראשית מהן העובדות עליהן אין ולא יכולה להיות כל מחלוקת. כאמור, קיימים מספר עוגנים אובייקטיביים שמאפשרים בדיקה אם הודאת הנאשם מתיישבת עמם ואפשרית, אם לאו.
129. אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך היותו בשטח, שלח הנאשם מסרונים לידידתו אלמוג, וזו השיבה לו על הודעותיו. פירוט הודעות אלה הוגש וסומן ת/67. ההודעות היוצאות נשלחו על-ידי הנאשם בשעות הבאות: 18:35:35; 18:43:16; 18:43:21; 18:46:29; 18:47:51; 18:54:18.
130. בשעה 18:52:26 בוצעה ממכשיר הטלפון הנייד של עד התביעה אלדר כרמלי שיחה למד"א (ת/76), וזאת לדבריו כחצי דקה לאחר שדב קרמר אמר לו להתקשר ולדווח על התאונה.
131. בשעה 18:57:08 נקלט הנאשם במצלמת האבטחה בשער הצפוני של בית אלעזרי. המרחק בין מקום התאונה לבין המעבר שמתחת לכביש 40 הינו 3.1 ק"מ, ומנקודה זו אל השער הצפוני של בית אלעזרי מדובר במרחק של 4.6 ק"מ.
132. כעת אעבור לבחון את תוצאות הניסוי שנערך ואת עדויותיהם של דסטאו סוונק ועדי עמיחי, רצים שלא היו במקום התאונה בעת התרחשותה, ואשר העידו כי ראו טרקטורון בשטח בזמן ריצתם, ובעדותם ניסו לשחזר את המיקום והזמן בו ראו את הטרקטורון.
חוות-הדעת מטעם המאשימה (ת/75)
133. במהלך החקירה לא בוצעה בדיקת היתכנות להודאתו של הנאשם. בדיקה זו נערכה רק במהלך שמיעת הראיות, בהסכמת ההגנה ובשיתופה, כאשר זו ביקשה לא להותיר דבר בערפל. את הבדיקה ערך אביב קדשאי, בוחן רכב מוסמך העוסק בתחום הטרקטורונים. העד התרשם מיכולות הטרקטורון ומתנאי השטח, את הניסוי ערך עם טרקטורון דומה ביכולותיו לזה של הנאשם, נסע במסלולים הרלוונטיים במהירות בינונית, ולאחר-מכן הפחית מהזמנים בהם נסע פרקי זמן שונים תוך התחשבות בהיכרות של הדורס עם השטח, במיומנותו ובלקיחת סיכונים. חוות-הדעת כוללת את הזמנים המופחתים כפי שהעריך אותם המומחה קדשאי (ראה 292-291 לפרו').
134. מומחה התביעה נדרש לערוך ניסוי ולבחון את זמן הנסיעה מנקודת התאונה ועד לשער הצפוני של בית אלעזרי, על-מנת לבחון את היתכנות הודאת הנאשם עליה סומכת המאשימה את ראיותיה. כמצויין לעיל, במהלך חקירת המומחה הוברר שהזמנים הנקובים בחוות-דעתו אינם זמני הנסיעה שהוא נסע, אלא שקלול בין הזמנים שנסע לבין הערכתו אם מדובר בנהג הנוהג מהר יותר ומיומן יותר, עובדה המשליכה על משקלה של חוות-הדעת, שכן מדובר בהערכת זמנים ולא בניסוי של ממש. מכל מקום, זמן הנסיעה לפי המסלול התואם את הודאת הנאשם, הוערך על-ידי העד המומחה בין 6 - 6:34 דקות, במהירות קיצונית (פרו' עמ' 297 שורה 22-20).
135. ואולם, פרק זמן זה אינו כולל את משך הזמן שלקח לנאשם לעצור את הטרקטורון, להסיר את הקסדה והכפפות, לשלוף מהתיק את הטלפון הנייד, לכתוב את המסרון ששלח לאלמוג בשעה 18:54:18, להשיב את הטלפון לתיק, לחבוש קסדה וכפפות ולהניע שוב את הטרקטורון. יוזכר כי שליחת המסרון צוינה בהודאה מיום 14.09.14, כאשר הנאשם מסר כי עצר לשלוח הודעה בהיותו במעבר שמתחת לכביש 40.
136. המאשימה ניסתה לטעון כי ישנה אפשרות נוספת, לפיה במהלך מנוסתו ממקום התאונה הנאשם נסע במסלול קצר יותר, על גבי כביש 40 ולא במעבר שמתחתיו. בהתאם לחוות-הדעת ולעדותו של המומחה, משך הנסיעה במסלול זה ממקום התאונה ועד השער הצפוני מתקצר ואורכו 5 דקות ו- 20 שניות. ואולם, טענה זו דינה להידחות. מסלול זה עומד בניגוד להודאתו של הנאשם, עליה מבקשת המאשימה לבסס את הרשעתו, והוא כלל לא אוזכר על ידו או על-ידי מי מהחוקרים. דווקא מומחה התביעה ציין כי המסלול שתיאר הנאשם מתאים יותר לטרקטורון מאשר המסלול האחר, שכולל חציית רמזור (עמ' 292 לפרו').
137. בשים-לב לזמן בו מצולם הנאשם בשער הצפוני של בית אלעזרי (18:57:08), בהתבסס על חוות-הדעת מטעם המאשימה, ובצירוף עם פרק הזמן המשוער הלוקח לשליחת המסרון, הרי שהיתכנות קרות התאונה על-ידי הנאשם מחייבת כי זו התרחשה בסמוך לשעה 18:50.
138. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של הרץ הבודד, המציין כי בשעה 18:50-18:51 כבר פגש בטרקטורון כאשר הוא נוסע במהירות ממקום התאונה לכיוון דרום.
139. כאמור, בשעה 18:52:26 בוצעה ממכשיר הטלפון הנייד של עד התביעה אלדר כרמלי שיחה למד"א (ת/76). בהתאם להתרחשות המתוארת בעדותו של כרמלי (עמ' 150 לפרו'), נראה כי מזמן התאונה ועד למועד בו התקשר למד"א חלפו לכל היותר דקה וחצי. בהתאם לכך, נראה כי זמן התאונה לפי נתון זה הוא 18:51. יוער כי בכתב האישום, וכן במזכרים שונים שכתבו החוקרים, מצויין כי שעת התאונה המשוערת היא 18:52.
140. בשעה 18:47:51 שלח הנאשם הודעה לאלמוג, ומכאן שבזמן זה לא היה הנאשם בתנועה. לשיטת המאשימה, הודעה זו נשלחה מאזור מאגר המים. ואולם, בהתאם לחוות-הדעת של מומחה המאשימה, נסיעה ממאגר המים לאזור התאונה מוערכת לכל הפחות ב- 3:30 דקות. לכך יש להוסיף שוב את משך הזמן שלוקח להחזיר את מכשיר הטלפון לתיק, לחבוש קסדה, כפפות, ולהתניע שוב את הטרקטורון, כאשר אין סיבה להניח שפעולות אלה צריכות להיעשות מהר דווקא. אחרי הכול הנאשם יצא לנסיעת שטח להנאתו, והתאונה טרם התרחשה. לפיכך, לא סביר כי הנאשם הגיע לאזור התאונה בשעה 18:50.
141. נראה, שככל שמקדימים את שעת התאונה, הרי שהנאשם לא יכול היה להספיק להגיע ממאגר המים אל מקום התאונה בזמן של 3:30 דקות ובהפחתת זמן שליחת המסרון. ככל שמאחרים את שעת התאונה, הנאשם לא יכול היה להספיק להגיע אל השער הצפוני של בית אלעזרי ב-6 דקות ובהפחתת זמן שליחת המסרון.
142. לא למותר לחזור ולציין, כי בהודאתו של הנאשם שנמסרה ביום 14.09.2012 עליה מבססת המאשימה את ראיותיה, אין זכר לחלופת המסרונים עם אלמוג מהשעות 18:38-18:49. הכיצד ניתן לומר כי מדובר בגרסה כנה ואמיתית כשאין כל תיאור של עצירה לצורך משלוח מספר לא מבוטל של מסרונים על-ידי הנאשם?
גם אם הנאשם לא זכר זאת, היה על החוקרים לעמתו עם נתונים אובייקטיביים אלה, לבקש התייחסותו היכן המסרונים נשלחו ולבדוק היתכנות הדבר.
כשעומת החוקר פלס עם האפשרות שהנאשם שלח הודעות בזמן בו לכאורה אמור להימצא במאגר המים (כגרסת המאשימה כיום) הוא הופתע ביותר: "הודעות שנשלחו על ידו? תראה לי" (עמ' 62 לפרו'). גם אם בעת החקירה תדפיס ההודעות טרם הגיע לידי החוקרים, לא היה בכך לפטור אותם מלבדוק את הנושא עם קבלת התדפיס.
143. בסופו-של-דבר, בבית-המשפט, כשנדרש לראשונה להתייחס לשליחת המסרונים, הסביר הנאשם כי את כל המסרונים מהשעה 18:43 ועד 18:54 שלח כשהוא בהמתנה מתחת לגשר של כביש 40, ועובדה זו שוללת מכל וכל אפשרות שהיה בשעת התאונה המשוערת, במקום התאונה.
ודוק! זו איננה גרסה כבושה. בתמלילי ההודאה הנאשם מציין כי שהה מתחת לגשר של כביש 40 כ- 10 דקות, ומסביר כי לא מדד את הזמנים, אך בגלל הזמנים שמסרו לו החוקרים בחקירות הקודמות, יודע שמדובר בכ- 10 דקות (ת/28 עמ' 18 שורה 35-24). ואולם, החוקר לא מתעכב דיו על פרט זה. הוא שואל אם הזמן נראה לו כנצח או שהנאשם מדד אותו, ומסתפק בכך שהנאשם מאמץ את הצעתו ומציין שהזמן נראה לו אף יותר מנצח. יובהר כי בניגוד לנטען בסיכומי המאשימה, כבר בחקירותיו הראשונות ציין הנאשם ששלח מספר הודעות מתחת לגשר והמתין שם (ת/15 עמ' 34-33, חקירה מיום 10.09.12).
144. בשים-לב למכלול הנתונים המפורטים לעיל, נראה כי בדיקת ההיתכנות שערכה המאשימה מעלה ולו ספק סביר בדבר היתכנות קרות התאונה באופן המתואר בהודאתו של הנאשם.
בחינת עדותו של דסטאו סוונק
145. דסטאו סוונק השתתף ביום האירוע בקבוצת הריצה, בה השתתפו גם הרצות שנפגעו. דסטאו רץ בקבוצה שהוזנקה אחרונה, יחד עם עד התביעה אסף בימרו.
146. בהתאם לעדותו, ראה דסטאו את הטרקטורון לראשונה כאשר רץ באזור מאגר המים, נוסע מכיוון מערב לכיוון מזרח. בהתחשב במרחק ובקצב הריצה הקבוע של הקבוצה, מעריך דסטאו כי ראה את הטרקטורון לראשונה בשעה 18:45. הטרקטורון פנה ימינה מזרחית למאגר המים, ונסע במהירות גבוהה כאשר המאגר לימינו, לכיוון דרום.
147. דסטאו העיד כי המשיך לרוץ ולאחר מרחק קצר ראה את קבוצת הרצים נעצרת ומתפזרת. לשאלת ב"כ הנאשם, השיב דסטאו כי הזמן שלוקח לו לרוץ בין הנקודה בה ראה את הטרקטורון לנקודה בה ארעה התאונה הינו "דקה- דקה ועשרה" (עמ' 213 לפרו', שורה 23-20). בחקירה חוזרת נשאל העד על החישוב והשיב כי הזמן שלוקח לו לרוץ את המרחק המדובר הוא דקה וארבעים שניות (פרו' עמ' 213 שורה 32-31).
148. לשיטת המאשימה, הטרקטורון שנראה במאגר המים על-ידי העד דסטאו הוא הטרקטורון הדורס (פרו' הביקור במקום, עמ' 432). ואולם, לא יתכן שהטרקטורון שראה דסטאו הוא הטרקטורון בו נהג הנאשם, שכן מומחה המאשימה, אביב קדישאי, קבע כי המסלול שמסר הנאשם בהודאה- ממאגר המים, דרך הגשר האירי ועד לנקודת התאונה ייקח 3:40 דקות, ולכל הפחות 3:30 דקות (פרו' עמ' 288). ברי כי זמן הנסיעה אינו מתיישב עם משך הזמן עליו הצביע עד התביעה דסטאו כפרק הזמן שחלף מרגע שראה את הטרקטורון ועד שהבחין באירוע התאונה. מדובר על פער משמעותי של למעלה מ- 2 דקות, ולכך יש להוסיף את זמן שליחת המסרון באותה העת. פער זמנים זה מתיישב דווקא עם טענת ההגנה לפיה לא ניתן לקבוע כי הטרקטורון שנצפה במאגר על-ידי דסטאו הוא הטרקטורון הדורס.
149. לא נעלמה מעיני טענת המאשימה כי עדות דסטאו ביחס להערכת הזמנים, נמסרה לראשונה בבית-המשפט למעלה משנה לאחר האירוע, ולפיכך היא חשופה לאי דיוקים ולטעויות. ואולם, הפער בין פרק הזמן הנדרש לצורך השלמת המסלול המפורט בהודאתו של הנאשם, לבין פרק הזמן עליו הצביע דסטאו הוא פער גדול מדי, ולפיכך אין זה סביר כי פער הזמנים נובע אך מחוסר דיוק ומטעות באומדן של העד. ודוק! מדובר בעד תביעה.
150. עדותו של סוונק, לאור המפורט לעיל, מחייבת מסקנה כי במקום היה טרקטורון אחר, גם אם אינו הדורס. אמנם, הנאשם מסר כי לא ראה טרקטורון נוסף בזירה במהלך נסיעתו. ואולם, מהביקור שנערך במקום ניכר כי מדובר בשטח גדול מאוד, מרובה בצמחיה שחלקה גבוהה, ואין לשלול אפשרות כי טרקטורון נוסף נסע באזור מבלי שהרצים או הנאשם שמו ליבם לכך, ראו אותו או שמעו אותו. גם הנאשם מסר הסבר דומה כבר בחקירתו במשטרה מיום 07.09.2012 (ת/14).
151. זאת ועוד, במהלך שמיעת הראיות עלתה ולו ברמז אפשרות קיומו של טרקטורון נוסף באזור, אך לא נערכה בדיקה מעמיקה. כך העיד החוקר שרייבהנד שישנו תצלום של טרקטורון נוסף שנראה בסמוך לבסיס תל-נוף הממוקם מזרחית לכביש 40 (עמ' 113 לפרו'), אך עובדה זו לא רק שלא נבדקה אלא אף אין לה תיעוד בחומר החקירה.
152. בנוסף, הוברר כי ישנו בחומר החקירה מזכר לפיו אדם בשם פואד ראה במאגר המים טרקטורון בצבע לבן, אך הוא לא נחקר. החוקר שרייבנד הסביר כי פואד לא ראה את התאונה ולכן חקירתו לא מקדמת את החקירה (עמ' 117 לפרו'). האמנם?
153. לכך יש להוסיף את שיפורט בהמשך, כי נמסרו על-ידי הרצים תיאורים שונים ומגוונים אודות זיהוי הטרקטורון, הרוכב ואביזריו, שיתכן ומצביעים על קיומו של רוכב נוסף במקום.
154. בהתחשב במפורט לעיל, עדותו של עד התביעה סוונק בבית-המשפט ובחינתה אל מול ממצאי מומחי התביעה, מתיישבת דווקא עם גרסת ההגנה לפיה רוכב הטרקטורון שנצפה על ידו במאגר המים אינו הנאשם, כטענת המאשימה.
בחינת עדותו של עדי עמיחי (הרץ הבודד)
155. עד התביעה עדי עמיחי, רץ לבדו בשטח בו ארעה התאונה בסמוך למועד התרחשותה (להלן: "הרץ הבודד"). הרץ הבודד מסר כי במהלך ריצתו ראה טרקטורון חולף לידו 3 פעמים. באמצעות השוואה בין מסלול וזמני הריצה, המתועדים באפליקציית הריצה בה עשה שימוש ביום האירוע, לבין המקומות בהם זכור לו כי ראה את הטרקטורון, מעריך הרץ כי הטרקטורון חלף על פניו בפעם הראשונה בשעה 18:39, תוך כדי נסיעה מצפון לדרום, וזאת בסמוך לאזור התאונה; בפעם השנייה בשעה 18:49, כאשר הטרקטורון נוסע מכיוון הגשר האירי אל השביל המרכזי, בנסיעה מדרום לצפון; בפעם השלישית בשעה 18:50-18:51, כשהטרקטורון נוסע במהירות גבוהה מצפון לדרום על הציר המרכזי לכיוון הגשר האירי (עמ' 176-184 לפרו' + ת/46).
156. הרץ מסר עוד כי במפגש הראשון שלו עם הטרקטורון, הוא סימן לו להאט, והרוכב האט את קצב נסיעתו. במפגש השני נהג הטרקטורון לא ראה אותו, שכן היה מוסתר בשל תנאי הדרך. במפגש השלישי סימן לטרקטורון להאט, אך הוא לא האט ולכן הוא נאלץ לזוז הצידה ולרדת מהשביל.
157. הרץ הבודד הוסיף כי הטרקטורון אותו ראה בפעם השנייה והשלישית הוא בוודאות אותו טרקטורון. לגבי הטרקטורון שראה בפעם הראשונה, מאחר והוא הגיע מאחוריו הוא סבור "בוודאות של 90%" כי מדובר באותו הטרקטורון (עמ' 180 לפרו', שורה 22-25). בחקירתו הנגדית הסביר כי ההבחנה נובעת מכך שבפעם הראשונה הבחין בטרקטורון לפרק זמן קצר מאוד.
158. לשיטת המאשימה, הטרקטורון אותו פגש הרץ הבודד בשלושת הפעמים הוא הטרקטורון עליו רכב הנאשם, כאשר הפגישה השלישית בין הרץ לבין הטרקטורון התרחשה מיד לאחר התאונה.
159. אין מחלוקת כי עדותו של הרץ הבודד ביחס למפגש השני והשלישי עם הטרקטורון תואמת את עדויות הרצים לפיהן הטרקטורון הדורס ביצע פרסה טרם פגע ברצות. ואולם, המפגש הראשון בין הרץ לבין הטרקטורון עומד בסתירה למקום הימצאותו של הנאשם לפי הודאתו שנמסרה ביום 14.09.12. שכן, לפי ההודאה בזמן המפגש הראשון (18:39) נסע הנאשם ממטע האפרסמונים אל מאגרי המים, וכלל לא הגיע אל אזור התאונה.
160. המאשימה לא סיפקה הסבר כיצד מתיישבת הודאתו של הנאשם עם עדותו של הרץ הבודד בדבר מפגשו הראשון עם הטרקטורון. דווקא גרסתו הראשונה של הנאשם, אשר המאשימה סבורה כי הינה שקרית, מתיישבת עם תיאור הפגישה הראשונה בין הטרקטורון לבין הרץ, לפיו המפגש התרחש בעת שהנאשם נסע על הציר המרכזי לכיוון דרום.
161. זאת ועוד, לשיטת המאשימה הנאשם שלח את המסרון בשעה 18:47 באזור המאגר. הכיצד הספיק להגיע למקום המפגש השני עם הרץ הבודד בשעה 18:49 לאור חוות-דעתו של מומחה התביעה? ראוי לציין שהרץ הבודד תיאר את הקסדה של "הדורס" עם פסים אדומים, בשונה מצבע הקסדה של הנאשם (לבנה עם מעט שחור), וכן כי לדעתו הטרקטורון נסע לכיוון מושב בניה, שמצוי בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם (עמ' 183 לפרו').
לפיכך, לא ניתן לומר שעדותו של הרץ הבודד מחייבת מסקנה, מעבר לספק סביר, כי הוא הבחין בטרקטורון של הנאשם דווקא בכל שלושת הפעמים, וכי הוא הדורס.
162. בסיכומיה הסכימה ההגנה כי המפגש הראשון בין הרץ הבודד לטרקטורון התרחש על השביל המרכזי בשעה שהנאשם רכב על שביל זה לכיוון דרום. הנאשם בחקירותיו ובתשובתו לכתב האישום שלל שראה את הרץ הבודד, אך בסיכומים ובעדותו בבית-המשפט נטען כי יתכן והוא חלף על פני הרץ הבודד במפגש הראשון ולא ראה אותו או לא זכר שראה אותו, ולכן לא מסר פרטים אודותיו בחקירתו הראשונה. אתייחס לטענות אלה בהמשך.
היתכנות גרסת הנאשם
163. לפי גרסת הנאשם שנמסרה מפיו כבר בחקירתו הראשונה, עליה עמד עד מסירת ההודאה, ובהמשך בבית-המשפט - הוא יצא ממטע האפרסמונים בשעה 18:37, נסע על הציר המרכזי מצפון לדרום, הגיע לגשר האירי וממנו נסע אל המעבר שמתחת לכביש 40. במעבר שהה הנאשם כ-10 דקות, והחליף מסרונים עם אלמוג (בין השעות 18:43 - 18:54). בשעה 18:54 המשיך הנאשם לעבר בית אלעזרי, עד שהגיע אל השער הצפוני של היישוב בשעה 18:57.
164. המאשימה סבורה כי גרסת ההגנה מעוררת מספר תהיות. הטענה כי שהה מתחת לכביש 40 לפרק זמן ממושך אינה מתיישבת עם הפערים שבין זמני שליחת הודעות הטקסט לאלמוג (ת/67). הנאשם מתכתב עם אלמוג ברציפות בין 18:43-18:47, כאשר כל הודעה ששולחת אלמוג נענית באופן מיידי. בשעה 18:49 שולחת אלמוג לנאשם הודעה המאשרת כי היא נמצאת ביציץ, ואולם הנאשם לא משיב לה על הודעתה, אלא ממתין חמש דקות ורק בשעה 18:54 שולח תשובה לפיה "אני עושה סיבוב בחזור אני חוזר דרך שם". המאשימה טוענת כי אין זה סביר שהנאשם מצוי מתחת לגשרון בחוסר מעש, ולא עונה מיד לאלמוג. סביר יותר כי בשלב זה הנאשם מצוי בתנועה, ולכן אין ביכולתו לענות. הימצאות הנאשם בתנועה בזמנים שבין 18:49 ל-18:54 מתיישבת עם זמני ביצוע התאונה.
עוד נטען כי ההודעה ששלח הנאשם בשעה 18:43:16 לפיה הוא מצוי "מאחורי ברנר" מתיישבת יותר עם מיקום מאגרי המים מאשר עם הימצאותו מתחת לכביש 40.
165. בנוסף נטען כי ההודעה שנשלחה בשעה 18:54 מהווה שינוי מדפוס הפעולה בו התכתבו השניים במהלך האירוע. כל ההתכתבויות שקדמו להודעה זו נשלחו באמצעות תוכנת WhatsApp, ואילו ההודעה האחרונה משעה 18:54 הינה הודעת טקסט רגילה. השינוי מצביע על כך שקרה משהו מיוחד בסמוך לשליחת ההודעה שהוביל את הנאשם לסטות מדפוס הפעולה שלו. הנאשם לא סיפק הסבר לשינוי הדפוס, וניתן להסיק מכך כי השינוי נעשה על רקע ביצוע התאונה על ידו בסמוך לפני כן. ואולם, לא הוכח או הוברר מהו ההבדל הגדול בין שליחת מסרון באמצעות התוכנה האחת לעומת הדרך השניה.
166. המאשימה מוסיפה וטוענת כי בהתאם לגרסת הנאשם לפיה בשעה 18:54:18 הוא שלח הודעת טקסט לאלמוג כאשר הוא מצוי מתחת לגשר של כביש 40, ומשם נסע והגיע לשער הצפוני בשעה 18:57:08, הרי היה על הנאשם לנסוע במהירות ממוצעת של 97 קמ"ש, בשטח עירוני. מהירות נסיעתו מלמדת על בריחה מזירת העבירה.
167. אכן גרסת הנאשם בנוגע למסלול נסיעתו ביום האירוע איננה נקייה מספקות. ואולם, הנאשם סיפק הסברים אפשריים לחלק מהתהיות אותן העלתה המאשימה. הנאשם הסביר כי עצר מתחת לגשר כביש 40 ועשה הפסקה ארוכה על-מנת לנוח, וכי ישב במקום והתכתב עם אלמוג. לאחר הודעתה של אלמוג המאשרת את הימצאותה ביציץ, לא נסע מיד שכן טרם החליט האם לנסוע ולראותה. הנאשם הסביר כי המעבר מתחת לכביש הינו מוצל, וכי רק לאחר שנח, שתה מים, וראה את ההודעה מאלמוג, התארגן והחליט לנסוע לכיוון יציץ (עמ' 339-338 לפרו').
הנאשם הסביר כי "מאחורי ברנר" מתאר את כלל השטח בו רכב, לרבות הגשרון מתחת לכביש 40 (עמ' 330 לפרו').
168. הנאשם הסביר כי נסיעתו במהירות גבוהה בישוב בית אלעזרי לא נבעה ממנוסה. הטרקטורון אינו מגיב לפסי האטה כמו רכב רגיל, ואין לו מד מהירות. לפיכך, בהחלט ניתן להגיע למהירות נסיעה גבוהה גם באזור עירוני (עמ' 341 לפרו'). הסברו של הנאשם מתיישב עם האמור בחוות-הדעת מטעם המאשימה (ת/75) ועם דברי המומחה כי לוח זמנים זה אפשרי ולא קיצוני (עמ' 289 לפרו', שורה 9-7).
169. כאמור, הסבריו של הנאשם אינם בלתי-סבירים. כתמיכה להסברים אלה יש להוסיף את העובדה כי הנאשם עצר ושלח מסרון לאחר זמן התאונה המשוער. ברי כי עצירה לצורך כך מיד לאחר תאונת פגע וברח עומדת בניגוד לכל היגיון, ואיננה מתיישבת עם טענת המאשימה לפיה הנאשם ברח במהירות מהמקום.
גם החוקרים במהלך החקירות הרבות של הנאשם היקשו עליו ושאלו מדוע עצר לשלוח הודעות לאלמוג לאחר התאונה, במקום לברוח מהמקום מהר ככל הניתן.
מביקור במקום ניתן להתרשם כי כל הנוסע בשטח יבחין בטרקטורון העומד בפתח המעבר, שהינו רחב ביותר, ועצירה במקום זה דווקא אינה מתיישבת עם בריחה מהשטח.
170. בשל הנימוקים המפורטים לעיל, אני מוצאת כי גרסת הנאשם אינה בלתי-אפשרית, לא נמצאו ראיות המפריכות גרסה זו, ודווקא גרסת המאשימה המאמצת את הודאת הנאשם מעוררת קושי רב, בלשון המעטה.
171. לסיכום פרק זה, מהטעמים המפורטים לעיל, ומאחר ועדויות העדים דסטאו, עדי עמיחי וחוות-הדעת של העד המומחה אינן עולות בקנה אחד ואף אינן מתיישבות עם המסלול בו הודה הנאשם - הרי ההיתכנות לקרות התאונה על-ידי הנאשם דחוקה ביותר, ויש בכך להחליש באופן משמעותי את משקלה של ההודאה. זאת ועוד, דווקא היתכנותה של גרסת הנאשם לאופן נסיעתו ביום האירוע, כפי שתוארה על ידו כבר בחקירתו הראשונה- אפשרית, ומכל מקום לא פחות מאשר גרסת ההודאה.
ז.2.ב האם הנאשם מסר פרטים מוכמנים בחקירותיו?
172. בפתח חקירתו הראשונה מיום 04.09.12, נשאל הנאשם מה ידוע לו על האירוע בגינו הוא נחקר, וענה:
"לפי מה שהיה בחדשות, קבוצה של אצניות אתיופיות, אחת בת חמש עשרה ואחת בת שבע-עשרה, תשע-עשרה לא זוכר בדיוק את הגיל שלה. רצו, עבר טרקטורון מולן, הן צעקו לו משהו, הוא התפרסס וחזר לכיוונן, ונכנס בהן, פצע שתיים מהן..."
(ת/5, עמ' 2 שורה 10-6)
173. לטענת המאשימה, במהלך חקירותיו מיום 13.09.12 ו- 14.09.12, וכן במסגרת השחזור שנערך לאחר הודאתו, מסר הנאשם פרטים רבים אודות האירוע. פרטים אלה לא פורסמו, והנאשם לא יכול היה לדעת אותם אלמלא נהג בטרקטורון הדורס. הפרטים המוכמנים מחזקים את הודאת הנאשם, באופן שמאפשר לקבוע מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא שביצע את העבירות המיוחסות לו.
במהלך עדותו בבית-המשפט נשאל הנאשם אודות הפרטים המוכמנים שמסר, והעיד כי חוקריו מסרו לו פרטים מוכמנים רבים במתכוון, וכן כי ניחש חלק מהפרטים שמסר.
174. עיון ברשימת הפרטים המוכמנים אשר לטענת המאשימה נמסרו על-ידי הנאשם בחקירותיו, מעלה כי ניתן לחלק את הפרטים לשלוש קבוצות: פרטים שמסר הנאשם אודות פגישתו עם הרץ הבודד; פרטים אודות מבנה הרצים והאופן בו בוצעה התאונה; ופרטים אודות מקום התאונה. אפרט להלן את הפרטים שנמסרו, כפי שעולים מתמלילי חקירות הנאשם.
פרטים אודות הרץ הבודד
175. אין מחלוקת בין הצדדים כי כבר בחקירתו הראשונה נשאל הנאשם האם במהלך רכיבתו בשטח פגש "בחור שרץ לבד" (ת/5 עמ' 23, שורה 23-16). הנאשם ענה שלא ראה אנשים רצים כלל. בהמשך נשאל שוב האם נתקל בבחור שרץ לבד, וכן האם יכול להיות שהאט את המהירות כשנסע לידו. הנאשם ענה בשנית כי לא ראה מישהו רץ (ת/5- עמ' 30, שורה 38-36).
176. לשיטת המאשימה, במהלך חקירתו מיום 13.09.12 מסר הנאשם פרטים מוכמנים רבים אודות רץ בודד שפגש במהלך רכיבתו. פרטים אלה תואמים את הפרטים שמסר עדי עמיחי בחקירתו ובעדותו בבית-המשפט.
177. כך, ידע הנאשם כי הטרקטורון עבר את הרץ הבודד; כי חלף על פני הרץ בנסיעה מצפון לדרום, מצד שמאל; כי הרץ הבודד איננו אתיופי; כי מקום התאונה הוא בסמוך למקום בו חלף הטרקטורון על פני הרץ הבודד; וכי חלף פרק זמן של דקה או פחות מרגע המפגש עם קבוצת הרצים ועד שהגיע לרץ הבודד. הנאשם מסר גם תיאור של הרץ הבודד, לפיו הוא לבש חולצה לבנה ומשקפי שמש.
178. המאשימה מוסיפה כי בתחילת החקירה מיום 14.09.12 מסר הנאשם מיוזמתו כי פגש ברץ הבודד פעמיים. יובהר כי מקורה של טענה זו בטעות המצויה בתמליל החקירה. בעוד שלפי התמליל אומר הנאשם "אני חושב שהבחנתי בו עוד פעם" (ת/28, עמ' 17 שורה 1), הרי שצפיה והאזנה לחקירה מלמדת כי הנאשם עונה בפועל "אני חושב שפגשתי אותו רק פעם אחת".
רק בהמשך החקירה, לאחר שנאמר לנאשם מפורשות כי הרץ ראה אותו פעמיים (ת/28, עמ' 49 שו' 22), משנה הנאשם את גרסתו ומציין כי אכן ראה את הרץ פעמיים.
פרטים אודות מבנה רצים והאופן בו חלף על פניהם
179. בחקירה מיום 14.09.12 בשלב כלשהו ובשונה מאמירות קודמות, מסר הנאשם כי בראש קבוצת הרצים רצו 4 אצניות, שרצו אחת אחרי השנייה. עוד ציין כי היו רצים נוספים מאחור. הנאשם אף ידע לכמת את המרחקים בין הרצים. הנאשם מסר כי חלק מהרצים כהי עור אבל לא כמו סודנים, וחלקם לא אתיופים. אשר לאופן בו בוצעה התאונה, הנאשם מסר כי עבר את הרצים כשנסע לכיוון צפון מצד שמאל. לאחר שעשה פרסה, הרצים האחוריים פתחו את המבנה והוא עבר באמצע הקבוצה, ואז פגע בבנות, אשר רצו בטור. הנאשם חוזר על הדברים גם בשחזור.
פרטים אודות מקום התאונה
180. לטענת המאשימה, הן במהלך חקירתו מיום 13.09.12 והן בתחילת החקירה מיום 14.09.12 ניכר כי הנאשם יודע מהו מקום התאונה. הנאשם מציין כי פגש את הרץ הבודד בסמוך למקום בו התרחשה התאונה, וכן כי כשעזב את מקום התאונה היתה כותנה לא קצורה משמאלו (ת/28 עמ' 15).
טענות ההגנה
181. לטענת ההגנה, הפרטים אותם מסווגת המאשימה כפרטים מוכמנים, הם פרטים שנמסרו לנאשם על-ידי חוקריו, לעיתים במתכוון ולעיתים שלא במתכוון, לעיתים במסגרת החקירה ולעיתים מחוץ לחדר החקירה. כפי שהעיד הנאשם בבית-המשפט:
"כל הפרטים שמסרתי אלו פרטים שמסרו לי במהלך החקירות ובמהלך השיחות איתם, אם במסדרונות או מחוץ לחדר החקירות או בהמתנה, באוטו, בדרך לבית-המשפט, מתחת לבניין הזה שהם כל פעם הוציאו אותי לטיול בחצר וכל אחד מהם ניסה להראות שהוא מבין משהו בתיק הזה ודיברו איתי על זה ומסרו לי את הפרטים עם או בלי כוונה, אבל הם מסרו לי אותם פשוט."
(עמ' 317 לפרו', שורה 31-26, וכן עמ' 356 לפרו')
182. לשיטת ההגנה, הנאשם אסף פרטים רבים שנודעו לו במהלך חקירותיו, ושתל אותם במסגרת הגרסה החדשה שמסר ולפיה הוא שדרס את הרצות. הנאשם עשה זאת מתוך הבנה שעליו ליצור הודאה שתהיה הגיונית ותתאים לראיות האחרות שנמצאו בידי החוקרים, זאת על-מנת שיאמינו לגרסה, באופן שיוביל לשחרורו ממעצר. יובהר כי הסבר זה של הנאשם עלה כבר במהלך חקירותיו של הנאשם. כך למשל, במהלך התשאול מיום 12.09.12, כשנשאל על-ידי החוקר איזו גרסה בכוונתו להמציא השיב: "זה משהו שצריך לספק את המשטרה, שזה באמת אתה, בשביל שהיא תבוא ותושיט לך יד... אוסף את כל המידע שיש ברשותי ומרכיב... הבנת למה אני מתכוון? לוקח פרט פרט שיש לי ממה ששמעתי. מהחקירה, מהחדשות..." (ת/22, עמ' 49 שורה 26-25; עמ' 49 שורה 38-36; עמ' 50 שורה 7-5).
183. ההגנה מוסיפה וטוענת כי בבוקר יום ה- 14.09.12, טרם מסירת ההודאה, החוקר אורן ששון מסר לנאשם פרטים הנוגעים למבנה ולאופן בו רצו הרצים, וכן הזכיר לנאשם לציין בהודאתו כי היתה פניית פרסה (עמ' 356 לפרו', שורה 19-15). לשיטת ההגנה, החוקר נכנס ויצא מחדר ההמתנה ובכל פעם מסר לנאשם פרטים שונים, על-מנת שימסור אותם בחקירה. בדרך זו, ידע הנאשם למסור בחקירתו פרטים רבים אודות מבנה הרצים בזמן שקדם לתאונה, על-אף שכלל לא פגש בהם.
הכרעה
184. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתמלילי חקירות הנאשם, מצאתי כי לא ניתן לראות בפרטים אותם מסר הנאשם בחקירותיו כפרטים מוכמנים המחזקים את משקלה של ההודאה.
185. עיון בתמלילי החקירות מלמד כי לאורך החקירה כולה, הנאשם ער מאוד לפרטים שעולים בחקירה. הנאשם אף מזכיר פרטים ששמע בדיוני המעצר (ת/24, עמ' 24). כפי שצויין לעיל, התרשמותי הינה שמדובר בנאשם נבון מאוד, ער לפרטים, וזוכר אותם. הנאשם היה קשוב מאוד לכל הנאמר לו במהלך חקירותיו הרבות.
186. במהלך החקירה מיום 14.09.2012, מסר הנאשם מספר גרסאות שונות, כשבכל פעם שגרסתו לא התאימה לנתונים שבידי החוקרים, הם גערו בו על כך ודרשו ממנו הודאה כנה ומלאה (כך למשל בדברי החוקר פלס: ת/28, עמ' 10 שורה 20 ואילך; עמ' 50, שורה 32 ואילך; עמ' 46, שם נאמר לנאשם לא לחזור למקום של הסתרה). כך גם בהמשך, הגרסה הנוספת לא מסתדרת לחוקר והחוקרים מתרעמים ושואלים את הנאשם מה ההיגיון לספר את האמת אך לא את כולה (ת/28 עמ' 63).
187. לאורך החקירות אוסף הנאשם פרטים שנמסרים לו על-ידי החוקרים, ועושה בהם שימוש לאחר-מכן, במסגרת הודאתו. ישנן דוגמאות רבות לכך. כך למשל, הנאשם נשאל בחקירתו מיום 07.09.2012 האם ניקה את הטרקטורון באמצעות בד, מקדימה (ת/12, עמ' 29, שורה 3-2). הנאשם עונה בשלילה. ואולם במהלך הודאתו משחזר הנאשם את שנמסר לו, ומציין כי ניקה את הכלי מקדימה באמצעות סמרטוט (ת/28, עמ' 79, שורה 23-22).
188. בחקירתו מיום 11.09.2012, במהלך מונולוג של החוקר אורן, נשאל הנאשם האם יכול להיות שחזר לכיוון הרצים מאחר ואלו דיברו אליו לא יפה כשחלף על פניהם ועשה אבק: "יכול להיות הם הרגיזו, יכול להיות הם ענו לא יפה, דיברו לא יפה. סך הכול חזרת, לעשות אבק, והחלקת..." (ת/18, עמ' 41, שו' 33-35). והנה, בחקירתו מיום 14.9.2012 מסר הנאשם כי בעת שחלף על פני הרצות הן צעקו לכיוונו, והוא החליט לחזור ולשוחח איתן כדי להסביר להן שהוא לא יכול למנוע אבק, וכך הוא פגע בהן (ת/28, עמ' 6, שורה 14-12).
189. דוגמה נוספת הינה האופן בו לראשונה בשלב מסויים בהודאה מיום 14.09.2012 הוסיף הנאשם למסלולו סיבוב לעבר מאגר המים, סיבוב שלא בא זכרו בתחילת הודאתו.
הנאשם הסביר בעדותו, כי המסלול שתיאר בתחילת החקירה מיום 14.09.2012 לא מסתדר לחוקרים בגלל לוח הזמנים ו- "אז בעצם אני צריך להאריך את הדרך שלי ואני יושב ומכיר את השטח בעל פה ומסתכל על המפה ומבין שאני צריך להאריך את הדרך ואז כביכול אני ממציא את העיקוף מסביב למאגר המים, שזה המקום שרואים במפה" (עמ' 317-316 וכן עמ' 363 לפרו').
ואכן, עיון וצפיה בתיעוד החקירה מיום 14.09.2012 מתיישבים עם גרסת הנאשם. כך, לאחר שהנאשם מוסר גרסתו שאינה כוללת את סיבוב המאגר, החוקר אומר לנאשם: "תנסה לעשות סדר בזמנים מהמקום הזה מה קורה כי אל תשכח יש לנו, אנחנו עוד לא בתאונה, זאת אומרת מפה ועד התאונה יש לנו גם זמן, נכון?...אני רוצה שתסביר לי מה קורה בפרק הזמן הזה..." (ת/28 עמ' 54 שורה 19-13).
בעקבות זאת ובהמשך נולד הסיבוב במאגר המים.
190. מאגר המים הוזכר על-ידי החוקרים קודם לכן. כך, בחקירתו מיום 13.09.2012, מעלה לראשונה החוקר את האפשרות שהנאשם מגיע אל השביל המרכזי, מכיוון מאגר המים. הנאשם מוסר כי כלל לא נסע בכיוון המאגר, וכי היה רחוק משם (ת/26, עמ' 5, שורה 36-31). והנה למחרת, כאשר נדרש הנאשם להאריך את מסלולו, הוא מוסר כי במהלך נסיעתו עשה סיבוב ונסע באזור מאגר המים (ת/28, עמ' 52, שורה 9-4).
191. אשר לפרטים הספציפיים אליהם מפנה המאשימה, כאמור, אין מחלוקת כי עצם קיומו של רץ בודד נמסר לנאשם כבר במהלך חקירתו הראשונה. בנוסף, נראה כי חלק מהפרטים אותם מסר הנאשם ביחס לרץ הבודד, יכול היה להסיק ולנחש תוך כדי חקירתו.
192. בחקירה מיום 13.09.2012 (ת/25, עמ' 66-63), מבקש החוקר מהנאשם פרטים שלא מסר עד היום, כדי שידע שהוא דובר אמת. הנאשם אומר שמישהו ראה אותו, כאשר נסע בשביל. החוקר שואל את הנאשם "מי זה האיש הזה? האם הוא איש שטייל או איש שרץ?". הנאשם עונה "עברתי אותו עם הגב מאחורה" ואז שואל "נכון? אני לא יכול לראות את הפנים שלו".
בהמשך נשאל הנאשם בשנית האם מדובר ברץ. בשלב זה הנאשם עונה בחיוב, ומוסר כי הרץ לבש חולצת רצים, ומסביר שהגוף (של החולצה) היה בצבע לבן. הנאשם נשאל על-ידי החוקר האם הרץ היה אתיופי או ישראלי, ורק אז עונה שהרץ היה ישראלי.
בהמשך החקירה מסביר הנאשם כי למד על לבושו של הרץ מתמונה בעיתון בה לבשו הרצות חולצה לבנה, ממנה הסיק שגם הרץ הבודד לבש חולצה כזו. כמו-כן הוסיף שמי שרץ בצהריים מרכיב משקפי שמש (ת/26, עמ' 36-35).
193. במהלך החקירה ביום 14.09.12, מסרו החוקרים פרטים אודות המפגשים עם הרץ הבודד אשר בשלב מסויים אימץ אותם הנאשם. כך מוסר החוקר לנאשם שהחוקרים יודעים שהרץ ראה אותו פעמיים, עובדה שכלל לא באה מפי הנאשם עד אז (ת/28 עמ' 49). בהמשך הנאשם מאמץ פרט זה (שם, עמ' 56).
194. לא נעלם מעיניי כי הנאשם מסר מספר פרטים אודות הרץ הבודד, אשר התבררו כנכונים, כגון כיוון הנסיעה, מקום המפגש, והעובדה שלא היה אתיופי. ואולם, הפרטים שנמסרו אינם מספקים על-מנת לבסס את אשמתו של הנאשם. בעניין זה אציין כי התנהלותם של החוקרים תמוהה למדי. עצם הימצאותו של רץ בודד היא פרט מוכמן מובהק. לא ניתן כל הסבר מדוע נמסר לנאשם על-ידי החוקרים על קיומו של רץ בודד שראה אותו, למעשה כבר בחקירה הראשונה, וכן נאמר לו כמה פעמים פגש את הרץ. כל הפרטים שמסר הנאשם, בין אם מידיעתו ובין אם הסיק אותם, הם פרטים שוליים לעומת הפרטים הללו, אולם כאמור החוקרים בפזיזותם הודיעו לנאשם על קיומו של הרץ כבר בחקירתו הראשונה, ולא הרפו מלשאול אודותיו ולנדב פרטים אודותיו ולו בשגגה.
195. אשר לטענה כי נמסרו לנאשם פרטים אודות מבנה הרצים במכוון בבוקר מסירת ההודאה- כאמור, הנאשם טוען כי אורן נכנס לחדר ההמתנה ומסר לו פרטים. המאשימה סבורה כי גרסה זו של הנאשם איננה מהימנה, שכן בבוקר יום ה- 14.09.2012, טרם חקירתו, שהה הנאשם עם הבלש וולדה, וזה העיד כי "לא היה דבר כזה" (עמ' 434 לפרו').
196. ואולם, כאשר נשאל הבלש וולדה האם במשך פרק הזמן שחלף מעת הגעתם לתחנה ועד שהחלה החקירה שהה עם הנאשם כל הזמן, ענה: "יכול להיות שהיה איתו עוד חוקר, שהוא גם יכול לשמור על העצור... יכול להיות כשאני יוצא לעשות משהו הוא שומר עליו, אבל לא זכור לי בדיוק אם היה משהו כזה" (פרו' עמ' 436 שורה 12-11).
197. ואכן, מדבריו של אורן עצמו עולה כי שוחח עם הנאשם בבוקר קודם למסירת ההודאה (עמ' 231 לפרו', שורה 3-1). אורן אף מוסר כי ולדי הוא ששמר על הנאשם אולם הוא לא שמע את השיחה (עמ' 259 לפרו', שורה 11-4). לשאלה מדוע שיחה זו לא הוקלטה, מודה אורן כי זו היתה טעות לא להקליט את השיחה שניהל עם הנאשם טרם ההודאה (עמ' 253 לפרו', שורה 19-14).
198. אורן הכחיש כי מסר לנאשם פרטים כלשהם, ואף הסביר כי לא היה בקיא בחקירה, ולפיכך לא יכול היה למסור לנאשם את הפרטים שטען כי נמסרו לו (עמ' 234 לפרו', 4-1). ואולם, מצפיה בחקירות ניתן ללמוד כי אורן השתתף במרבית החקירות. אורן הוא גם זה שהופיע מטעם צוות החקירה בחלק מדיוני הארכות המעצר של הנאשם, ולכן ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי היה מודע לפרטים שהנאשם טוען כי נמסרו לו.
זאת ועוד, במזכר ת/48 שערך אורן, תיאר כי בשיחה בבוקר ה- 14.09.2012 מסר בפניו הנאשם את תמצית הודאתו ופירט במזכר את אופן הפגיעה ברצות ואת המבנה שלהן. תיאור זה מעורר תמיהה שכן במהלך עדותו שנגבתה מיד לאחר-מכן, התקשה הנאשם תחילה למסור פרטים אלה, ורק בהמשך מסרם.
כך, כשנתבקש לשרטט את מבנה הרצים קודם לתאונה, ציין שאינו זוכר. בהמשך החוקר הוא זה שאומר לנאשם שהיו שישה רצים והנאשם מאמץ זאת (ת/28, עמ' 10-6). ניכר בצפיה בתיעוד כי את רוב הסימונים על השרטוט עושה דווקא החוקר. ניכר כי החוקר מבין שהנאשם מתקשה לתאר נכון את צורת הפגיעה ומבנה הרצות, ואף מבקש ממנו להתעשת על עצמו ולמסור גרסה "שתהיה פלס" (ת/28, עמ' 10, שורה 28-20).
199. במצב דברים זה, לא ניתן לשלול לחלוטין את טענת הנאשם כי פרטים אודות מבנה הרצות נמסרו לו על-ידי החוקר.
200. אשר למקום התאונה, מדובר בפרט שנידון עם הנאשם לאורך חקירותיו הרבות. הנאשם בהחלט יכול היה להסיק מהו מקום התאונה המשוער. דווקא עיון בחקירה מיום 14.09.2012 ובשחזור שנעשה באותו יום, מלמד כי הנאשם כלל אינו יודע להצביע במדוייק על מקום התאונה. הנאשם משנה מספר פעמים את מקום התאונה. בשלב מסויים הוא שואל את החוקר "מה לא מסתדר לך אני רואה אותך מסתכל ולא מסתדר" והחוקר פלס משיב לו "אני אומר לך שהיית פה" (ת/28 עמ' 63 שורה 3). הנאשם אף מסמן לא נכון את מקום התאונה, והחוקר מתקן אותו (שם, עמ' 76, שורה 33).
גם לעניין הפרסה הנאשם מתלבט בקול רם האם הפרסה היתה לפני או אחרי התאונה, והחוקר מאשר לו שהפרסה נעשתה לפני התאונה (שם, 56). איך יתכן שפרט חשוב שכזה לא זוכר הדורס? ואם אינו יודע, מדוע החוקר מוסר לו פרט זה?
201. במהלך השחזור הנאשם מצביע על מקום התאונה, אך בהמשך החוקר שואל את הנאשם האם כאן זה מקום התאונה, באופן המלמד כי המקום אותו סימן הנאשם איננו נכון.
202. נראה כי הנאשם אינו יודע להצביע במדוייק על מקום התאונה, אך יודע כי התאונה ארעה על השביל המרכזי. מידע זה יכול היה להתברר לנאשם במהלך חקירותיו הרבות, ולא ניתן לראות בכך פרט מוכמן.
ושוב, מדובר בהתנהלות שאינה מתיישבת עם ההתרשמות מהנאשם היודע היטב לתאר נקודות ציון, מרחקים וכיוונים כפי שעשה בשעה שמסר את גרסתו למסלול נסיעתו.
203. דווקא פרט מוכמן חשוב, שמעלים החוקרים בפני הנאשם מספר פעמים, לא מאומץ על ידו.
על-פי עדותו של הרץ דב קרמר, נהג הטרקטורון הניף את רגלו הימנית לכיוון הרצים שרצו בצד ימין בזמן שדהר לעבר הרצות ופגע בהן (עמ' 137 לפרו' שורה 28). כבר בחקירתו מיום 13.09.2012 שאל החוקר שרייבהנד את הנאשם אם הרים יד או רגל, והנאשם שלל זאת (ת/26, עמ' 22). בחקירה מיום 14.09.2012 שואל אורן ששון את הנאשם אם ייתכן שניסה להניף משהו לעבר הרצים כשהיה בעמידה (ת/28, עמ' 34-33). הנאשם שלל זאת, מסר שלא עמד בזמן הנסיעה, ואף הסביר את הטעם לכך.
גם בהמשך, אחרי שכביכול נמסרה גרסת ההודאה עליה מבססת המאשימה את ראיותיה, שוב שואל אורן ששון אם ייתכן שהניף את הרגל לעבר הרצים, והנאשם שולל זאת (שם, 74).
אם הודאתו של הנאשם הינה אמיתית וכנה, הכיצד לא כללה פרט חשוב זה שראה העד קרמר בהיותו באותה העת בקרבת רגלו הימנית של רוכב הטרקטורון?
204. בסיום החקירה, מסר הנאשם לחוקרים מידע אודות תיק עמו כביכול נסע ביום התאונה, וכן פרטים היכן בדיוק החביא אותו. כמו-כן מסר כי את הקסדה החביא בתוך סדין כדי להעלימה. בחיפוש שנערך אכן נמצא התיק.
בבית-המשפט הסביר הנאשם כי מדובר בתיק רגיל, וכי מסר את הפרטים מתוך מחשבה שהחוקרים "יקבלו פרט פיקנטי" שיגרום להם להאמין לו (עמ' 318 לפרו').
כבר ביום מעצרו נתפסו מידי הנאשם תיק, קסדה, וציוד רכיבה. נקודה זו כלל לא הובררה עם הנאשם על-ידי החוקרים. העובדה שהנאשם הפנה אותם לתיק מוסתר וידע לפרט את מקום המסתור - מלמדת אך על יכולתו לזכור פרטים רבים ואין דבר בינה ובין הוכחה לאמיתות וכנות הודאתו. אין בכך כדי להוות ראיה מחזקת.
205. לסיכום פרק זה, לא ניתן לראות בפרטים שמסר הנאשם כפרטים מוכמנים המחזקים את משקלה של הודאתו. טענות ההגנה בדבר מסירת הפרטים בין במכוון ובין שלא במכוון אינן בלתי-אפשריות, והן עולות בקנה אחד עם התמונה הכללית המתקבלת מדברי הנאשם בחקירותיו, לפיהם הוא אסף פרטים על-מנת להמציא גרסה, בדיוק כפי שהוא נשמע מתבטא בפני חוקריו במהלך החקירות.

ז.2.ג העדר סימני פגיעה על הטרקטורון של הנאשם
206. ההגנה טוענת כי לא נמצאו כל ראיות פורנזיות על הטרקטורון שבבעלות הנאשם, זאת על-אף פציעתן של הרצות, וכן לא נמצאו סימני פגיעה על הטרקטורון. ההגנה מפנה לחוות-דעת המומחה מטעמה, לפיה לא יתכן כי הפגיעה הישירה ברצות, המתוארת בכתב האישום, תתרחש מבלי שימצאו סימנים כלשהם על הטרקטורון הפוגע (נ/9).
207. המאשימה שוללת את חוות-הדעת שהגישה ההגנה, ומציינת כי שלושה עדים מטעמה העידו מניסיונם כי במקרה מסוג זה יתכן כי על הטרקטורון הפוגע לא יימצאו סימני פגיעה (אביב קדישאי, עמ' 295 לפרו'; יאיר דלבר, עמ' 129 לפרו'; יעקב יעקב, עמ' 160 לפרו'). האופן בו התרחשה התאונה (פגיעה מאחור תוך כדי ריצה) הקטין את עוצמת הפגיעה, ולפיכך בהחלט יתכן כי לא נמצאו סימני פגיעה על טרקטורונו של הנאשם על-אף היותו הטרקטורון הפוגע. עוד נטען כי אמנם לא נמצאו שברים של הטרקטורון בזירה, אך בשים-לב לכך שהטרקטורון נתפס 5 ימים לאחר האירוע, לא ניתן לשלול כי נערך בו תיקון.
208. ואולם, התרשמתי כי דווקא מומחה ההגנה, אשר הנו מדריך בקורס בוחנים במשטרה ונוהג להעיד גם כעד מומחה מטעם המדינה בתיקים מתאימים, מכיר היטב את עולם הטרקטורונים והינו מקצועי ואמין. העד הסביר בחוות-דעתו ובבית-המשפט מדוע תאונה כמתואר בכתב האישום לא יכולה להתרחש מבלי שתותיר כל סימן בטרקטורון שמומחה כמוהו יבחין בו. טענה בעלמא כי הנאשם ביצע תיקון בטרקטורון אין די בה, שכן תיקון כזה לא נראה בטרקטורון והוא כלל לא הוזכר בהודאת הנאשם עליה מבססת המאשימה את ראיותיה. למעשה, במהלך כל חקירותיו, הנאשם כלל לא נשאל את השאלה המתבקשת - האם קרה משהו לטרקטורון?
זאת ועוד, כפי שעולה מעדות מומחה התביעה דלבר, לא נמסר לו ציוד הרכיבה כדי לבדוק אם נותרו בו ראיות פורנזיות או נעשה ניסיון להשמיד ראיות (עמ' 135 לפרו').
ז.2.ד התנהגות הנאשם אינה מתיישבת עם אשמה
209. כפי שיפורט בפרק זה, התנהגות הנאשם לאחר התאונה אינה מתיישבת עם אשמתו. אמנם אין בכך כדי להביא לאיון הודאתו, אך יש בכך להצטרף לשאר הנימוקים להטלת ספק באמיתות ההודאה, באופן שמוביל לזיכוי מחמת הספק.
210. התנהגות הנאשם, כמי שלפי הודאתו מיד לאחר התאונה נסע לכיוון כביש 40, ועצר מתחת לגשר על-מנת לשלוח מסרון לאלמוג, אינה מתיישבת עם ההתנהגות הצפויה ממי שזה עתה דרס נערות ונמלט מהמקום. לעניין זה אין משמעות אם הנאשם עצר במקום למשך 10 דקות כגרסתו או פחות מכך.
אף החוקרים תמהים על כך ומטיחים בפניו מדוע לא נס מהמקום היישר לביתו לאחר התאונה. כך שואל החוקר שרייבהנד מדוע עוצר מתחת לגשרון ולא עף מהמקום שהרי הוא אחרי תאונה (ת/26 עמ' 8).
211. הסברו של הנאשם בחקירותיו לעצירתו היה כי רצה לתכנן את המשך נסיעתו - האם לחזור לביתו או לעבור דרך יציץ ואז לומר שלום לאלמוג.
אשר למקום העצירה ולסיבה בגינה המתין כ- 10 דקות במקום, הסביר הנאשם בעדותו כי מדובר במקום מוצל, ובאותן 10 דקות גם שתה ונח, לכן גם לא ענה מיד למסרונים שקיבל מאלמוג (עמ' 339-334 לפרו'). הנאשם הסביר, כפי שניתן היה להתרשם גם במהלך הביקור במקום, כי אמנם מכביש 40 לא ניתן להבחין במי שחונה מתחת לגשר, אך כל מי שעובר בשטח יבחין בטרקטורון החונה בשל רוחב הפתח שהינו כ-10 מטר (עמ' 336 לפרו'). זאת, בניגוד להסברו בחקירתו מיום 14.09.2012 כי עצר במקום זה מתוך פחד וכי לא רואים אותו שם (ת/28, עמ' 18), הסבר שניתן לטענתו כדי לרצות את החוקרים (עמ' 340 לפרו').
212. מעדותו ואמירותיו של הנאשם עולה כי סיפר על כך שרכב בשטח בו אירעה התאונה לאנשים רבים עד אשר נעצר: לאביו, לטל, לאחיו, לאלמוג ולחברו אסף (ת/18 עמ' 24, 27, 49).
התנהגות שכזו איננה מצופה מאדם החש אשם, אשר יבקש להסתיר את דבר נסיעתו בזירה. עם-זאת, אין לעובדה זו משקל מכריע שכן הנאשם ידע שייתכן והנו מאוכן או נקלט במצלמת אבטחה באזור.
213. כבר בחקירתו הראשונה ביום 04.09.2012 שואל הנאשם על משמעות איכון טלפון, האם האיכון יכול להצביע בדיוק באיזה שביל ומתי היה, וכשנענה משיב תשובה ספונטנית, כנה ואמיתית: "אם זה נותן במדוייק, אני חף מפשע... אם זה נותן במדוייק... אני בטוח" (ת/5 עמ' 81). אם אכן מדובר בדורס, המבין שהאיכון יכול להצביע שבשעת התאונה היה בזירת התאונה, הרי מדובר בהתבטאות טיפשית ומוטעית שאינה הולמת נאשם נבון והגיוני כנאשם שלפני.
גם בהזדמנויות אחרות התבטא הנאשם כי בשעה המשוערת של התאונה המוצגת לו (18:52 - 18:53) כבר מזמן היה מתחת לגשר (ת/15, עמ' 33).
הנאשם אף העיד בעניין זה בבית-המשפט כי הפנה את החוקרים לאיכוני הטלפון ולמצלמות האבטחה כי ידע שהוא אינו הדורס (עמ' 332 לפרו').
214. הנאשם מתאר בהודאתו כי כאשר הגיע הביתה ביום האירוע, ראה את חברו טל שם טוב, אך בהיותו מבולבל מאוד לא היה מסוגל לתקשר עם טל. למרות האמור לעיל, טל לא הובא כעד תביעה להוכחת התנהגות שכזו מצד הנאשם, אשר יש בה כדי ללמד על כנות ההודאה הן במובן של אימות תוכן האמירות והן בכך שהתנהגות מעין זו מתיישבת עם אופן ההתנהגות המצופה מאדם מיד לאחר שהיה מעורב בתאונה.
הנאשם מתאר בהודאתו שהטרקטורון היה מלוכלך בבוץ ("היה לי ים של לכלוך על הטרקטורון" (ת/28 עמ' 79)), וכי ניגב אותו בסמרטוט. גם לעניין זה לא הובא טל כעד תביעה, כמי שראה את הטרקטורון והנאשם מיד עם חזרתו למקום החניה.
יוער כי בכתב האישום מצויין כי הנאשם שטף את הכלי, דבר שאין לו כל זכר בהודאת הנאשם, אשר חזר וציין כי לא שטף את הטרקטורון לאחר התאונה וכי עשה כן רק שבועיים קודם לכן.
ז.2.ה תיאור הדורס
215. אין מחלוקת שהנאשם חבש קסדה בצבע לבן ושחור, מעיל שחור ותיק שחור. פריטים אלה מופיעים בתמונתו מיום האירוע כפי שצולמה במצלמת האבטחה.
העדים השונים שהעידו בהליך זה מסרו תיאור לא אחיד של הדורס, כאשר חלקו שונה לחלוטין מפרטי הלבוש והאביזרים של הנאשם. ביחס לצבע הטרקטורון, לא היו סתירות רבות.
216. הרץ הבודד, למרות שהבחין בדורס בין פעמיים לשלוש, תיאר בבית-המשפט קסדה בצבע שחור (עמ' 180 לפרו'), בעוד שבמשטרה אמר שבטוח שהבחין בפסים אדומים על הקסדה (עמ' 183 לפרו').
העד וודג' זבדיה ציין אמנם שצבע הקסדה לבן, אך הוסיף וציין במשטרה שלטרקטורון היתה לוחית זיהוי. בבית-המשפט מסר כי ייתכן והתבלבל כשמסר פרט זה, שאין מחלוקת כי אינו נכון (עמ' 202 לפרו').
העד קטלה אלהין מסר כי הדורס חבש קסדה בצבע אדום ולבן (עמ' 213 לפרו'). גם העד אסף בימרו מבחין בקסדה בצבע אדום ולבן (עמ' 214 לפרו').
217. שלושה רצים תיארו את תיקו של הנאשם בצבע אדום (אור כרמלי, מלאתמו שאמה ואסף בימרו), כאשר כאמור התיק הינו בצבע שחור.

218. אשר לתיאור הטרקטורון, ההגנה הציגה צילומים של טרקטורונים שונים הדומים לזה של הנאשם (נ/2). נראה כי לטרקטורון של הנאשם אין אפיון מיוחד שצויין על-ידי העדים.
219. אירוע התאונה הוא אירוע טראומתי שנמשך זמן קצר ובמהירות גבוהה. ובכל זאת, לשוני בתיאורו של הדורס כפי שנמסר על-ידי הרצים אל מול פריטי הלבוש והאביזרים של הנאשם, יש משקל מסויים, המצטבר לנימוקים אחרים, גם אם בהחלט לא מדובר בנימוק בעל משקל גבוה.
220. לסיכום פרק זה, ניתן לומר כי המבחן החיצוני להערכת משקלה של ההודאה, במסגרתו נבחנה התכנות הודאת הנאשם; האפשרות לפיה מסר פרטים מוכמנים; התנהגותו לאחר התאונה; העדר הממצאים על הטרקטורון; ותיאורו של הדורס אל מול פרטי הזיהוי של הנאשם - מוביל למסקנה כי קיים ולו ספק סביר אם להודאה יש אחיזה בחומר הראיות שמחוץ להודאה עצמה. במצב דברים זה, ובשים-לב לצורך בתוספת ראייתית תומכת חזקה לצורך הרשעה על בסיס הודאת הנאשם בהליך זה, כמפורט בסעיף 56 לעיל, הכף נוטה לכיוון זיכוי הנאשם.

ח. תמיהות בגרסת הנאשם
221. לא התעלמתי מכך שגרסתו של הנאשם והתנהגותו מעוררות מספר תמיהות, ולעיתים הן אינן מתיישבות דווקא עם חפות. עם-זאת, כבר עתה אציין כי אין באלה כדי להקהות את משקלם של הנימוקים שהביאו לזיכוי הנאשם, כאשר ממילא אין בהכרעתי קביעה כי דווקא גרסתו של הנאשם היא הנכונה, ואין קביעה פוזיטיבית כי הוא אינו הדורס.
222. לא ניתן על-ידי הנאשם הסבר הגיוני כיצד לא זכר את המפגש ההכרחי בינו לבין הרץ הבודד בשעה 18:39 לערך. כזכור, אף ההגנה מודה שמפגש כזה צריך היה להתקיים. ואולם, בשים-לב לכך שאף הרץ הבודד אינו מביע בטחון מלא בכך שמדובר באותו טרקטורון שפגש בו בשני המפגשים הבאים - אין במפגש זה כשלעצמו כדי לשלול את גרסת הנאשם.
מכל מקום, כמי שזכר פרטים כה רבים במהלך נסיעתו, קשה שלא לתמוה הכיצד במהלך חקירותיו הרבות לא זכר או נזכר הנאשם במפגש כזה, ואף במענה לכתב האישום לא זכר זאת. הנאשם מסר לראשונה בעדותו בבית-המשפט, כי אינו שולל מפגש עם הרץ אך אינו זוכר אותו (עמ' 306 לפרו' וכן עמ' 327-326). לשאלת ב"כ המאשימה, ענה הנאשם כי הוא אינו יודע להסביר הכיצד זוכר פרטים מסויימים בפירוט רב אך אינו זוכר פרט זה.
223. בנוסף, אין חולק שבמהלך שיחותיו של הנאשם עם עדי אפלבוים אודות התאונה, חברו המשמש מתנדב במג"ב, שעות ספורות לאחר התאונה וכן בימים שלאחר-מכן - לא מסר הנאשם שהוא עצמו רכב באזור בו התרחשה התאונה. הנאשם הסביר הן בחקירותיו והן בבית-המשפט כי לא מצא לנכון לספר זאת לעדי משום שלא ראה דבר במהלך הנסיעה ומשום שהוא אינו הדורס (עמ' 308 לפרו'). הסבר זה על פניו איננו משכנע, אך יש לזכור כי הנאשם שיתף אנשים רבים אחרים עוד באותו יום בכך שהוא רכב באזור, כפי שפורט לעיל.
224. לגרסת הנאשם בחקירותיו ובבית-המשפט, בעת שרכב באזור לא ראה ולא שמע טרקטורון אחר. מחד, יכול הדבר ללמד על כנותו, כמי שאינו ממציא גרסה בדבר קיומו של טרקטורון נוסף כדי להסיט את האשמה לכיוון אחר. מאידך, אם הנאשם אינו הדורס, הכיצד לא ראה או הבחין בטרקטורון שביצע את הדריסה, שדבר קיומו כמובן אינו שנוי במחלוקת?
הנאשם הסביר, כי השטח בו מדובר הינו גדול מאוד וכן כי כאשר הוא נוהג, ענני האבק והרעש העז של הטרקטורון שלו ימנעו ממנו לשמוע קיומו של טרקטורון אחר באזור (עמ' 305-306 לפרו'). ואכן, הביקור במקום המחיש כי מדובר בשטח גדול מאוד, אשר בחלקו גדלה צמחייה גבוהה, היכולה להסתיר קיומם של כלי רכב אחרים.
225. בסיום ההודאה שמסר ביום 14.09.2012 התרברב הנאשם בפני חוקריו, ואמר להם "היה לכם קשה בחקירה איתי, מה?" (ת/28, עמ' 86). הנאשם לא ידע להסביר, על-אף שנשאל על כך ממושכות בחקירתו הנגדית, כיצד אמירות אלה מתיישבות עם גרסתו. אמירות מסוג זה אכן מעוררות תמיהה, ואולם כפי שהובהר לעיל - אין בכך די כדי לשנות ממסקנתי בדבר משקלה הנמוך של ההודאה.
ט. מחדלי חקירה
226. בפסיקה נקבע לא אחת כי "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו" (ראו: ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2), 466, 472 (1981)). מיצוי כלל כיווני החקירה האפשריים, והצגת תמונה עובדתית מלאה ככל שניתן, מהווים נדבך מרכזי ביכולתו של נאשם להתמודד עם הראיות המרשיעות במשפטו (ראו: ע"פ 4906/09 איאד אלנברי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.01.10), וההפניות המופיעות שם). מסיבה זו, במקרים המתאימים לכך, עשויים מחדלי חקירה חמורים, המעוררים חשש שמא תימצא בגינם הגנתו של נאשם חסרה ומקופחת בשל הקשיים להוכיח את גרסתו, להיזקף לחובת התביעה ולסייע לנאשמים בהוכחת קיומו של ספק סביר.
227. במהלך החקירה נמנעו החוקרים מלבצע את המתבקש, בדיקת היתכנות הודאת הנאשם לאור הנתונים והעוגנים האובייקטיביים הקיימים. אמנם מחדל זה תוקן בחלקו במהלך שמיעת הראיות כשהמאשימה, בצדק, מצאה לנכון לבצע את הבדיקה. עם-זאת, האיחור בביצוע הבדיקה הוביל לכך שהודאת הנאשם לא עומתה עם הראיות האובייקטיביות שהיו קיימות כבר במהלך החקירה - המסרונים, וזמני הנסיעה המוערכים ולראשונה בבית-המשפט נדרשו החוקרים עצמם להתייחס לקשיים וחוסר ההתאמות בין ההודאה לבין הנתונים, קשיים אליהם לא היו מודעים במהלך החקירה. החוקר אורן ששון הודה כי צוות החקירה לא חשב לבדוק את היתכנות המסלול, והוסיף כי החוקר יעקב היה אמור לבדוק את לוחות הזמנים.
228. החוקרים נמנעו מעריכת שרטוט המשקף את המסלול אותו טען הנאשם שעבר, כבר בחקירה מיום 04.09.2012. שרטוט כזה נעשה על-ידי הנאשם רק בעת עדותו בבית-המשפט, שרטוט המבהיר היטב את המסלול שעשה ומאפשר בחינת היתכנות גרסתו ובדיקתה לאור עוגני הזמנים והמרחקים (עמ' 264 לפרו').
229. החוקרים נמנעו משמירת השרטוטים שנערכו במהלך התשאולים מיום ה-12.09.2012 וה- 13.09.2012. צפיה בתיעוד תשאולים אלה מלמדת כי נעשו מספר לא מבוטל של שרטוטים על-ידי החוקר והנאשם להוכחת גרסת הנאשם, אך מסיבה לא ברורה שרטוטים אלה כלל לא נשמרו. הוגשו רק השרטוטים מיום 14.9.2012, כאשר רובם שורטטו על-ידי החוקר, כפי שהדבר נצפה בתיעוד החקירה.
ברי כי אילו היו שרטוטים קודמים, ניתן היה לערוך השוואה ביניהם ולעמת את הנאשם והחוקרים עם ההבדלים ביניהם.
230. חשיפת הפרטים המוכמנים המהותיים על-ידי החוקרים, אשר לגבי רובם אין כל מחלוקת באשר הם מתועדים בתמלילים - מהוה מחדל של ממש. בנסיבות שכאלה, כפי שפורט לעיל, כלי חשוב לבחינת משקלה ואמיתותה של ההודאה, נפגע באופן משמעותי על-ידי צוות החקירה עצמו. בענייננו, אין חשיבות אם נעשה הדבר במזיד או בשגגה.
231. לא ניתן שלא לתמוה על התנהגות החוקרים בדיון המעצר מיום 09.09.2012, בו הצהיר החוקר שי פלס כי המרחק בין מקום התאונה לבין המקום שבו מצולם הנאשם הינו כמה מטרים (ת/43, עמ' 9), בעוד המרחק בפועל הינו 7.7 ק"מ (!). ניתן להניח שנתון שגוי זה, הנבחן על-ידי בית-המשפט הבוחן את החשד הסביר, מבסס הרבה מעבר לחשד סביר. כך, בהחלטה צויין כי יש סרט ממצלמות האבטחה המתעד את הנאשם בזירת האירוע. בעדותו התנער החוקר פלס מאמירה זו: "לא מאמין, לא יכול להיות שאמרתי דבר כזה, אני מכיר את המרחק ואת המצלמות" (עמ' 31 לפרו').
232. החוקר יעקב יעקב צורף לחקירה בהיותו בקיא בתחום התנועה, ולפי דברי חבריו לצוות הוא אמור היה לבחון את הזמנים (ראה למשל עדות אורן ששון, עמ' 271 לפרו'). ואולם, החוקר יעקב, בלשון המעטה, נמנע מלעשות כן.
כאשר נודע לחוקר בשיחה עם הרץ קרמר ביום 09.09.2012 כי זה עצר את שעון היד שלו מיד עם התאונה, והזמן המדוייק (שעות מסונכרן למערכת GPS) הינו 18:53, לטענתו הוא ביקש מקרמר להגיע למתן עדות נוספת ולהביא עמו את השעון (נ/16). ואולם, מר קרמר הכחיש שנדרש להגיע שוב לעדות (עמ' 144 לפרו').
החוקר לא הסתפק בכך ובאותו יום ערך מזכר נוסף (נ/17) לפיו בסיור ההובלה וההצבעה שנערך עם הנאשם שלושה ימים קודם לכן (06.09.2012), מדד את זמן הנסיעה מנקודת התאונה ועד לנקודת שליחת המסרון (בסמוך לכביש 40), ומדובר בפרק זמן של דקת נסיעה. אין מחלוקת בין הצדדים, ובוודאי לאור הניסוי שערך מומחה התביעה, שמדובר בנתון בלתי-אפשרי, שכן זמן הנסיעה הוערך בכשלוש דקות. כשעומת החוקר עם התנהלותו זו, כל שהשיב היה כי שגה בהערכתו המקצועית (עמ' 165 לפרו').
233. כידוע, אין המאשימה מחוייבת לעמוד ברף הראיה המקסימאלית, אלא אך ברף הראיה המספקת להוכחת אשמה מעבר לספק סביר. בהתאם לכך, פעמים רבות מפסיקות רשויות החקירה לבצע פעולות חקירה נדרשות בעת שהגיעו למסקנה כי מצבור הראיות שנאסף בתיק מוכיח לכאורה את אשמת החשוד ברמה הנדרשת. בענייננו, הרושם שנוצר הינו כי החוקרים השקיעו מאמץ רב בחילוץ הודאה מהנאשם כמעט בכל מחיר, מאחר והיו משוכנעים שהוא הדורס, ולא השקיעו מאמצים באיתור חשודים אחרים או באיסוף ראיות נוספות, ואף לא בבדיקת היתכנות ההודאה וגרסתו האחרת של הנאשם.
בסופו-של-יום, משקלה הנמוך של הודאת הנאשם, והחוסר הראייתי, מובילים בפועל לזיכוי של הנאשם מן הספק.
234. לסיכום, נוכח השיקולים והנימוקים שפורטו, שוכנעתי כי קיים ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם ועל-כן יש להורות על זיכויו, גם אם אין בכך אמירה פוזיטיבית כי הוא אינו הדורס.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.
ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26.10.2014 במעמד הנוכחים."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם ניתן להרשיע נוסע ברכב בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה?