בית-המשפט העליון

ב- ע"פ 2247/10 {שלום ימיני נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1), 352 (2011)} בית-משפט קמא גזר על המערער 12 שנות מאסר בגין הריגה, שנתיים נוספות במצטבר בגין גרימת חבלה חמורה ו- 6 שנים נוספות במצטבר בגין עבירה ההפקרה ובסך הכך 20 שנות מאסר.

בית-המשפט העליון קבע כי בית-משפט קמא חרג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות בקובעו כי "הרצון לנקוט ביד קשה כלפי אלה המזלזלים בחוקי התנועה, האדישים לחיי זולתם, משותף לכולנו. עם-זאת, הגבהה כה חריגה של רף הענישה הנוהג, אינה יכולה להיעשות בבת אחת, והיא מבטאת סטיה מעיקרון אחידות הענישה, אשר טוב לה שתיעשה באופן הדרגתי".

בית-המשפט העליון קיבל את הערעור והשית על המערער 10 שנות מאסר בפועל בגין הריגה ובגין גרימת חבלה חמורה. בנוסף, על עבירת ההפקרה לאחר פגיעה השית על המערער עונש של 4 שנות מאסר, שירוצו במצטבר. בסך הכול הוטל על המערער עונש של 14 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו. כן נפסל רישיון הנהיגה של המערער לתקופה של 20 שנה.

ב- ע"פ 5867/09 {קרביאשוילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.10)} נדחה ערעורו של מי שהורשע בהריגה, נהיגה בשכרות והפקרה לאחר פגיעה, לאחר שבהיותו שיכור נכנס עם רכבו לצומת באור אדום, פגע ברוכב קטנוע, עצר, בחן את רוכב הקטנוע הפגוע ונמלט מבלי להזעיק עזרה.

בהסדר טיעון בין הצדדים הוסכם, בין היתר, כי התביעה תוכל לטעון לעונש של עד 7 שנות מאסר. בית-המשפט המחוזי גזר עליו 6 שנות מאסר בפועל, ופסל אותו מלהחזיק רישיון למשך 20 שנה. הערעור נדחה.

ב- ע"פ 5729/09 {לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(2), 1224 (2010)} נדון ערעורו של מי שהורשע בהריגה ובהפקרה לאחר פגיעה, לאחר שבעודו נוהג תחת השפעת סמים פגע ברוכב אופניים והביא למותו.

המערער לא עצר, המשיך בנסיעתו, ורק לאחר שעוברי אורח דרשו ממנו לעצור, הוא יצא מרכבו, ניקה אותו מזכוכיות והמשיך בנסיעתו, עד שנתפס לבסוף על-ידי משטרת ישראל. בית-המשפט המחוזי גזר עליו, בין היתר, 7 שנות מאסר בפועל. הערעור נדחה.

ב- ע"פ 2163/07 {סעת נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 305 (2007)} המערער נהג ברכב בהיותו במצב של שכרות וגרם למותו של הולך רגל ולפציעתה של בת זוגו.

בית-המשפט הרשיע את המערער בהריגה {חלף גרימת מוות ברשלנות בה הורשע בבית-המשפט המחוזי}, בחבלה חמורה ובהפקרה לאחר פגיעה, והחמיר את עונשו מ- 24 חודשי מאסר ל- 36 חודשים, תוך הדגשה כי אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את חומרת הדין.

ב- ע"פ 11222/03 {ישראלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.04)} נדחה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, במסגרתו הורשע נהג רכב בגרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, ושיבוש מהלכי משפט. בית-המשפט גזר עליו 6 שנות מאסר בפועל, 5 מתוכן בגין עבירת ההפקרה ואחת בגין גרימת המוות ברשלנות.

ב- ע"פ 9559/09 {מדינת ישראל נ' שיבלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.10)} נדון, בין היתר, ערעורה של המדינה על קולת העונש שהוטל על נהג הטרקטורון אשר הורשע, בין היתר, בהריגה, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה והפקרה לאחר פגיעה.

למרות הנסיבות המאוד חמורות של העבירה, שלא נעשתה במהלך תאונת דרכים "רגילה" אלא תוך כדי מעשה בריונות והתגרות לשמה כפי שעולה מהעובדות המפורטות שם, הותיר בית-משפט העליון על כנו את העונש של תשע שנות מאסר שנגזרו על נהג הטרקטורון {דעת המיעוט של כב' השופט א' א' לוי גרסה כי יש להטיל עונש של 15 שנות מאסר}.

ב- רע"פ 8494/10 {תמיר ברמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(4), 1857, 1858 (2010)} הוגש כתב אישום מתוקן המייחס למבקש עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש. בית-משפט קמא גזר על המבקש 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שמונה שנים, שנת מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח.

כב' השופט ס' ג'ובראן דחה את הבקשה וקבע כי העונש שהוטל על המבקש אינו סוטה ממדינות הענישה הנהוגה והוא ראוי וסביר בנסיבות העניין.
זאת ועוד, העובדה כי המבקש בחר להגיע אל תחנת המשטרה ולהתוודות על מעשיו אינה מבטלת את הפן הבלתי-מוסרי בהתנהגותו בעת האירוע ואת העובדה שעזב את המקום למרות שידע כי ייתכן ופגע בהולכת רגל וזאת חרף הגשת סיוע או הזעקת עזרה. עוד יש לזכור כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש מקל לעומת העונש שקבע המחוקק לעבירה זו.

ב- רע"פ 10212/04 {חיים ממן נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4), 210 (2004)} הורשע המערער, בין השאר, בהפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה ל- 10 שנים וקנס.

ב- רע"פ 9083/05 {נסאסרה סאלם נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 315 (2006)} היה המערער מעורב בתאונה עם רוכב אופנוע, ועזב המקום בלא להותיר פרטים ובלא להושיט עזרה ונדון למאסר בפועל של 12 חודשים וכן מאסר על-תנאי. למערער זה היה עבר תעבורתי מכביד, אולם הוא לא נהג בזמן פסילה.

ב- ע"פ 3101/93 {שמעון אמר נ' מדינת ישראל, תק-על 94(1), 1509 (1994)} הורשע המערער בנהיגה בזמן פסילה ובהפקרה לאחר פגיעה, כיוון שלאחר התאונה ברח מהמקום מחמת ההלם והותיר במקום את מכוניתו. המערער נדון ל- 3 שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי.

ב- ע"פ 2305/06 {מדינת ישראל נ' אנואר ג'בארה, תק-על 2006(4), 2142 (2006)} הורשע המשיב בנהיגה בעת פסילה, הפקרה לאחר פגיעה ועבירות נוספות, לאחר מעורבות בתאונה והימלטות פרועה ונדון לשלוש שנות מאסר בפועל, כשבית-המשפט העליון מציין מחד את עברו הפלילי המכביד ומאידך נסיבות אישיות מיוחדות וקשות.
ב- ע"פ 1751/01 {מדינת ישראל נ' שני עזני, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.05.01)} הוגשו שני ערעורים המתייחסים לעונש - האחד, של המדינה על קולת העונש; השני, של הנאשם על חומרת העונש.

המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בגרם מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה בזמן פסילה. הוא נדון לעונשים נפרדים בגין כל אחת מהעבירות. בגין גרימת מוות, הוטל עליו מאסר של 3 שנים מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי; בגין עבירת ההפקרה לאחר פגיעה, ארבע שנות מאסר מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי; בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה 18 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. רישיון הנהיגה שלו נפסל לתקופה של 10 שנים.

בית-המשפט הורה על חפיפת 18 חודשי המאסר בפועל בגין עבירת ההפקרה ו- 6 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת נהיגה בזמן פסילה למאסר בן שנתיים בפועל בשל עבירת גרימת מוות ברשלנות.

בית-משפט קיבל את ערעור המדינה במובן זה שנקבע כי העונש בגין כל העבירות בהן הורשע המערער יועמד על 6 שנות מאסר, מתוכן 4 שנות מאסר בפועל והיתרה על-תנאי, והתנאי הוא כפי התנאים שקבע בית-המשפט המחוזי לכל העבירות בהן הרשיע את המערער. ערעורו של המערער על חומרת העונש נדחה.

ב- ע"פ 1977/05 {דוד גולה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.11.06)} המערער הורשע בביצוע עבירות של גרם מוות ברשלנות; הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; נהיגה בפסילה ונהיגה ללא ביטוח.

על הנאשם הושת עונש מאסר בפועל ומאסר על-תנאי וכן פסילת רישיון הנהיגה שלו ל- 12 שנים מיום שחרורו מהכלא. הערעור הופנה נגד ההרשעה והעונש. בית-משפט עליון דחה את הערעור מכאן ולא נמצאה עילה להתערבותו בעונש שהוטל על המערער.

ב- ע"פ 5000/08 {דוד סומך נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.09)} המערער הורשע בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו עבירה של הפקרה לאחר פגיעה בתאונת דרכים, בניגוד לסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופסילת רישיון למשך 5 שנים. הערעור נדון על חומרת עונשו.

בית-משפט עליון דחה את הערעור. נקבע, כי במעשיו של המערער ישנה חומרה מיוחדת, הראויה לענישה הולמת. ענישה זו אמורה להעביר לציבור מסר של הוקעה של מעשי הפקרה של נפגעים בכביש, ומשום הרתעה אפקטיבית מפני הפרת הנורמה המוסרית-משפטית הקשורה בעבירה זו. בנסיבות העניין, אין עילה המצדיקה להתערב בעונש שנגזר.

ב- ע"פ 5599/04 {אשרף ג'ולאני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.02.05)} המערער הורשע, על-פי הודאתו, בכך שגרם לתאונה במהלכה נפגעה הולכת רגל, וכן בהפקרתה של הפצועה בעקבות הסתלקותו מהזירה מבלי שהגיש לה עזרה, ומבלי שדיווח למשטרה על האירוע. בית-המשפט המחוזי גזר למערער, שישה חודשי מאסר, ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים.

לאחר גזירת העונש הופנה המערער לממונה על עבודות השירות, אולם בינתיים נפגע המערער בתאונת עבודה {התחשמל}, ואובחנה אצלו פגיעה מוחית. בעקבות כך קבע הממונה על עבודות השירות, כי המערער אינו יכול לשאת בעונשו בעבודות מסוג זה, ובהמשך נדחתה גם בקשתו של המערער לחנינה מנשיא המדינה.

בית-משפט עליון בחן את נסיבותיו של המערער וכן את עברו וגזר עליו את העונש הבא: שישה חודשי מאסר על-תנאי בהם הוא יישא אם יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה; איסור לקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 5 שנים; קנס בסך של 20,000 שקלים או שישה חודשי מאסר תמורתו.

ב- רע"פ 2430/05 {יוסף יעקב עמר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.04.05)} הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בנצרת ב- ת"ד 10789/02.

המבקש הורשע על-פי הודייתו בנהיגה בקלות ראש וברשלנות, אי-מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חציה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף, נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה והתנהגות הגורמת נזק.

בית-המשפט לתעבורה השית על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל בן שמונה חודשים וכן פסל את המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים. המבקש ערער בפני בית-המשפט המחוזי על חומרת העונש. בערעורו, חזר המבקש על טענותיו כי נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות מצדיקים עונש קל יותר. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו בציינו כי מדובר בעבירות חמורות ביותר וכי למערער עבר מכביד בעבירות תעבורה, חלקן עבירות חמורות.
בית-משפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המערער.

ב- ע"פ 6396/11 {נדאל אדקידק נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.02.12)} הוגש ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, שהשית על המערער עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, פסילת רישיון הנהיגה שלו לתקופה של 24 חודשים, פסילה על-תנאי למשך 9 חודשים ופיצוי הנפגעת בסכום של 10,000 שקלים. הערעור מופנה רק לעניין רכיב המאסר בפועל.

המערער הורשע בהסדר טיעון על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שייחס לו עבירות של תאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש, הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. בית-משפט עליון דחה את ערעור הנאשם מכאן ולא נמצאה עילה להתערב בחומרת העונש שנקבע על-ידי הערכאה הדיונית.

ב- ע"פ 5867/09 {סרגיי קרביאשוילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.10)} המערער הואשם בעבירות של הריגה, נהיגה בשכרות, והפקרה לאחר פגיעה. הוא הורשע בעבירות אלה על-פי הודאתו.

בגין עבירות אלו נגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 6 שנים, בניכוי ימי מעצרו, וכמוסכם על הצדדים, נגזרו עונש מאסר על-תנאי, פסילה מהחזקת רישיון למשך 20 שנה, ופיצוי למשפחת המנוח בסך 20,000 שקלים. המערער משיג על העונש שנגזר עליו, וטוען כי בית-המשפט החמיר עמו מעבר למידה הראויה.

בית-משפט עליון דחה את ערעור הנאשם, וקבע כי בשל פזיזות נהיגתו של המערער בשכרות ברמה גבוהה, עבירת ההריגה שביצע, והפקרת הקרבן לאחר-מכן, כל אלה מעמידים פרשה זו ברמת חומרה מיוחדת, המחייבת מסר עונשי ברור וחד-משמעי, הן במימד הגמול, והן במימד ההרתעה. הנסיבות לקולא נשקלו לגופן, וניתן להן משקל יחסי ראוי, גם אם לא מכריע, לאור משקלו הסגולי של האינטרס הציבורי בענישה, הגובר במקרה זה על ההיבטים האינדיבידואליים של העניין.

ב- ע"פ 12039/04 {אורן אשר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.05)} הורשע המערער על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של הפקרה אחרי פגיעה, ניסיון להשמדת ראיה וכן ביצועה של עבירת שיבוש מהלכי משפט.

בית-המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של 40 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי לשלוש שנים לבל יעבור שוב על אחת מהעבירות בהן הורשע, כן נפסל רישיון הנהיגה של הנאשם למשך 5 שנים. ומכאן הערעור. בית-משפט העליון דחה את הערעור בטענה כי העונש שהוטל על הנאשם הינו ראוי, וזאת אף בשים-לב לנסיבותיו האישיות של המערער. לא נמצא מקום להתערב בגזר דינו של בית-המשפט.

ב- רע"פ 119/14 {ליטל ברבי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (9.4.14)} בית-משפט השלום לתעבורה השית על המערערת 4 חודשי מאסר בפועל ו- 6 שנות פסילה, לאחר שהורשעה על-פי הודאתה בעבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה, בכך שפגעה בהולכת רגל ונמלטה מהמקום. ערעור שהגישה לבית-המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.
ב- ע"פ 6396/11 {נדאל אדקידק נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.02.12)} בית-המשפט המחוזי השית על המערער 5 חודשי מאסר בפועל ו- 24 חודשי פסילה, לאחר שהורשע בעבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. המערער נהג בעיר, ופגע בילדה הולכת רגל. כתוצאה מהתאונה נפצעה הילדה, ואושפזה בבית החולים. למערער אין עבר פלילי ועברו התעברותי אינו חמור. המערער עתר להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות. הערעור נדחה. בית-המשפט העליון ציין כי ללא הנסיבות המקלות, חלוף הזמן ממועד האירוע ועד להגשת כתב האישום, והסכם הפיוס בין המשפחות, ראוי היה לגזור עונש מאסר כבד יותר מכפי שהושת.

ב- רע"פ 6823/13 {נסים בראנץ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.11.13)} בית-משפט השלום לתעבורה השית על המערער 20 חודשי מאסר ו- 10 שנות פסילה לאחר שהורשע בעבירה של הפקרה מודעת. בית-המשפט המחוזי המיר את הרשעתו בהפקרה ברשלנות, ולכן קיצר את עונשו ל- 15 חודשי מאסר ו- 7 שנות פסילה. נקבע כי מיתחם העונש ההולם בעבירות הפקרה "מודעת", נע בין 9 חודשים ל- 4 שנות מאסר, ופסילת רישיון נהיגה לתקופה שבין 7-15 שנים. בעבירות הפקרה ברשלנות תנוע תקופת המאסר בפועל בין 6 ל- 24 חודשים. בית-המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי העונש שהושת על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת.
ב- ע"פ 2247/10 {שלום ימיני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.01.11)} בית-המשפט המחוזי הרשיע את נהג הרכב במספר עבירות לרבות בעבירת הריגה והפקרה לאחר פגיעה ואת הנוסע שישב לצידו כשותף לעבירת ההפקרה {ת"פ 40238/08}. על הנהג הושתו 20 שנות מאסר ועל הנוסע שלצידו, הושתו 5 שנות מאסר {גזר הדין מיום 18.03.10}. על כך נסבים שני ערעורים. ב- ע"פ 3164/10 מערער הנהג על חומרת העונש, וב- ע"פ 2247/10 מערער הנוסע על הרשעתו בעבירה של הפקרה, ולחלופין על חומרת העונש.
הערעור התקבל. עונשו של המערער ב- ע"פ 3164/10 שהורשע בהריגה ובהפקרה לאחר פגיעה הופחת ל- 14 שנות מאסר בפועל בשל חריגה מרף הענישה המקובל במקרה כזה; חֶלֶף הרשעת המערער ב- ע"פ 2247/10 כמבצע בצוותא הוא הורשע כמסייע במחדל לעבירה של הפקרה לאחר פגיעה ועונשו הופחת.

ב- ע"פ 1717/06 {אבו זינה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.07)} נדון ערעורו של אדם אשר הורשע בחטיפת אישה והכנסתה בכוח לרכב, נהיגה בפסילה ותחת השפעת משקאות משכרים, כניסה לצומת ברמזור אדום, התנגשות ברכב אשר עבר בצומת באותה נקודת זמן, והריגתם של ארבעה אנשים {החטופה שלצידו ושלושה מנוסעי הרכב הנפגע} ופציעתם של שניים נוספים.

בפני בית-המשפט המחוזי הוצג הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם, בין היתר, עונש של 9 שנים ועוד חצי שנת מאסר בפועל. בית-המשפט המחוזי דחה את הסדר הטיעון וגזר על המערער 12 שנות מאסר בפועל, אולם ערעורו של המערער בפני בית-משפט זה התקבל בדעת רוב, והסדר הטיעון הושב על כנו.

ב- ע"פ 6903/09 {אבו נצירה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.10.10)} נדון ערעורו של נהג הסעות אשר הורשע, בין היתר, בנהיגה תחת השפעת סמים, נהיגה בעת פסילה, ובגרימת מותו של הולך רגל. בית-המשפט המחוזי גזר עליו 6 שנות מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לצמיתות, ובית-המשפט העליון, נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, הפחית את עונשו ל- 5 שנות מאסר בפועל וקיצר את תקופת הפסילה שלו ל- 20 שנה.

ב- ע"פ 11222/03 {ישראלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.04)} נדחה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, במסגרתו הורשע נהג רכב בגרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, ושיבוש מהלכי משפט. בית-המשפט גזר עליו 6 שנות מאסר בפועל, 5 מתוכן בגין עבירת ההפקרה ואחת בגין גרימת המוות ברשלנות.

ב- ע"פ 9559/09 {מדינת ישראל נ' שיבלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.10)} נדון ערעורה של המדינה על קולת העונש שהוטל על נהג הטרקטורון אשר הורשע כאמור, בין היתר, בהריגה, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה והפקרה לאחר פגיעה. למרות הנסיבות המאוד חמורות של העבירה, שלא נעשתה במהלך תאונת דרכים "רגילה" אלא תוך כדי מעשה בריונות והתגרות לשמה כפי שעולה מהעובדות המפורטות שם, הותיר בית-משפט עליון על כנו את העונש של תשע שנות מאסר שנגזרו על נהג הטרקטורון {דעת המיעוט של השופט א' א' לוי, גרסה כי יש להטיל עונש של 15 שנות מאסר}.

ב- ע"פ 6495/10 {עותמאן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.11)} בית-משפט המחוזי הטיל על המערער, בגין עבירות תעבורתיות שעבר, שאחת מהן היא הפקרה לאחר פגיעה, את העונשים הבאים: עונש מאסר בן 30 חודשים, בצירוף הפעלת המאסר המותנה בן 3 החודשים, במצטבר; מאסר מותנה למשך 8 חודשים, ו- 10 שנות פסילת רישיון. בנוסף נגזרו על הנאשם קנס כספי בסך 5,000 שקלים ו- 35,000 שקלים פיצוי למתלונן.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו כי בית-המשפט המחוזי היה מוסמך לחרוג מן העונש המוסכם במסגרת הסדר הטיעון, וכי נימוקי המאשימה לכיבוד הסדר הטיעון אינם מקובלים נוכח נסיבותיו החריגות בחומרתן של המקרה.

ב- ע"פ 8349/12 {גראב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.13)} אדם שחצה את הכביש במעבר חצייה נפגע על-ידי רכבו של המערער, אשר עקף את הרכב שעצר למול מעבר החציה משמאל. חודשיים לאחר-מכן הנפגע נפטר. המערער הורשע בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה ובגרימת מוות ברשלנות. בית-המשפט העליון קבע כי עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, שהוטל בבית-המשפט המחוזי לאחר שהמערער הודה במסגרת הסדר טיעון, אינו חמור במידה המצדיקה התערבות, וכן כי השיקול של הרתעת הכלל הנו בעל משקל רב בעבירות מעין אלו.

ב- ע"פ 3304/14 {סולטאן פראן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.10.14)} המערער הורשע בבית-משפט המחוזי בעבירת הפקרה אחרי פגיעה ובעבירת נהיגה מעבר למהירות המרבית המותרת. נקבע כי מיתחם העונש ההולם הינו בטווח שבין 15 ל- 40 חודשי מאסר. בית-משפט גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על-תנאי; שלילת רישיון נהיגה לעשר שנים, פיצוי לנפגעים בסך 20,000 שקלים וחילוט רכבו של המערער. הערעור נסב על גזר הדין.
בית-משפט עליון פסק, בדעת רוב, כי היה מקום ליתן משקל רב יותר למדיניות הענישה שהתוותה ביחס למקרים דומים, בגדרם הושתו עונשים קלים יותר, וקבע כי מיתחם העונש לגבי מעשה העבירה בענייננו ייקבע בטווח שבין 10 לבין 30 חודשי מאסר. דעת המיעוט סברה כי מן הראוי להעמיד את מיתחם הענישה על 10 עד 40 חודשי מאסר.

אשר לגזירת העונש בגבולות המיתחם, בפסק-הדין קמא נקבע שניתן משקל הולם לנסיבות הקשורות במערער, אך נוכח הקביעה בעניין מיתחם העונש, ובשים-לב לעונשים שנגזרו על נאשמים אחרים בפסיקה, ונוכח הליך השיקום בו מתמיד המערער, נפסק, פה אחד, כי עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער יועמד על 14 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

ב- ע"פ 1789/14 {עינת נחמיה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.14)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-משפט מחוזי בגדרו הורשעה המערערת בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב), ובנהיגה ללא רישיון ונגזר עליה עונש של 4 חודשי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על-תנאי, ופסילת רישיון נהיגה למשך 18 חודשים.

בית-משפט עליון לא מצא להתערב בהרשעת המערערת בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה מהטעם שהוכח מעבר לספק סביר כי המערערת היתה מודעת לכך שפגעה באדם. בכל הנוגע לגזר הדין נקבע בין היתר, כי במסגרת השיקולים לקביעת מיתחם הענישה, יש להביא בחשבון, בנוסף לשיקול המוסרי ולממד האכיפה, את הפיתוי הגדול להימלט ממקום עבירה, המהוה חלק אינהרנטי ממכלול עבירת ההפקרה.

ב- ע"פ 59/14 {שיפרלמן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.14)} הוגש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט מחוזי במסגרתו הורשע המערער בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל; מאסר על-תנאי ופסילה. בית-משפט עליון דחה את הערעור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בית-המשפט העליון