botox
הספריה המשפטית
התנגדות לצוואה וביטולה - עילות ופגמים

הפרקים שבספר:

צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק הירושה)

סעיף 19 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"19. צוואה בכתב יד
צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו."

צוואה בכתב יד הינה צוואה אשר נכתבת כולה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך כתוב בידו של המצווה וחתומה בחתימתו של המצווה.

קיימת חשיבות רבה לכך שצוואה בכתב יד תיכתב כולה בכתב ידו של המצווה. כלומר, כל שלושת האלמנטים {צוואה אשר נכתבת כולה בכתב ידו; נושאת תאריך כתוב בידו; חתומה בחתימתו} צריכים להיות כתובים בכתב ידו של המצווה.

הדרישות שמנינו לעיל, מעבר לכך שיכולות הן לשמש כאמצעי זיהוי יכולות הן גם לוודא את גמירת-דעתו ההחלטית של המצווה שכבר אינו בחיים.

התאריך בצוואה, הוא חשוב לשאלות נוספות כמו כשרות המצווה, זיהוי ודאי של תאריך עשיית הצוואה, כאשר עלול להתעורר ספק אם מדובר בצוואתו האחרונה של המצווה.
כאשר התאריך נעדר מהצוואה יש קושי גדול לעמוד אחר כשרותו של המצווה לעשות צוואה ובפרט כאשר ישנן טענות - מצד המתנגד - כי המצווה לא היה כשיר בסמוך למותו ובכלל.

הרעיון העומד מאחורי הדרישה שהצוואה כולה תיכתב ותיחתם בכתב ידו של המצווה הוא משום שזהו סימן ההיכר המשמעותי ביותר של הצוואה בכתב ועל ידו ניתנת לנו ודאות ביחס לאמיתות הצוואה.

חשוב להבהיר, כי כתב היד של המצווה הוא למעשה תנאי מיקדמי אשר בלעדיו המסמך לא יוכל להיחשב כצוואה בכתב יד {ת"ע (ת"א) 6292/00 מ' ר' נ' מ' ל', תק-מש 2003(2), 409 (2003)}.

אם יובא לבית-המשפט מקרה שבו האחרון יתבקש להכיר בצוואה בכתב יד, שבה המצווה הדפיס חלק מצוואתו ואת ההוראות המהותיות השלים בכתב יד כגון: סכומים, שמות וכדומה - נראה כי בית-המשפט יפסול צוואה זו.

סעיף 19 לחוק הירושה קובע את תנאי הצורה בכלליות. אך הסעיף אינו מציין פרטים כגון: אם יש לחתום בשם מלא; אם אפשר לחתום בשם ספרותי; באיזה אופן ובאיזה חלק מן הצוואה יש לציין את התאריך ורישום מקום עשיית הצוואה.

רוצה לומר, כי המחוקק לא הגביל את המצווה לחתום דווקא בשמו המלא או בחתימתו הרגילה, קרי צורת החתימה איננה מדרישות החוק. קיימת אפשרות לחתימה בדרך של כינוי ספרותי, ראשי תיבות ואף טביעת אצבע {ראה גם ת"ע (ב"ש) 625/93 סבג נ' סבן, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

הדרישה היחידה היא כי הצוואה תכתב ותיחתם במו ידיו של המצווה ולא בידי מאן דהו אחר. יחד-עם-זאת, ייתכן כי חתימה שאינה החתימה הרגילה של המצווה תעלה שאלות ביחס לאמיתותה של הצוואה, כמו החשש לזיוף. בהצטרף לנסיבות אחרות אפשר ויביא הדבר אף לפסילתה של צוואה כזו {דברי בית-המשפט ב- ת"ע (ת"א) 6292/00 מ' ר' נ' מ' ל', תק-מש 2003(2), 409 (2003)}.


הכלל הוא שבמקום שהחוק דורש שצוואה תיחתם בידי המצווה מתמלאת דרישת החוק, בעניין זה, בחתימתו של המצווה על הדף האחרון המיועד לחתימה ואין לדרוש כי חתימת המצווה תימצא על כל אחד מדפי הצוואה {ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, פ"ד לג(1), 7, 8 (1978)}.

כלומר, היעדרה של חתימה על כל אחד ואחד מדפי הצוואה אינו מטיל כשלעצמו, מבחינה משפטית, פגם בצוואה. כך גם אין חובה כי החתימה של המצווה תהיה במקום מסויים {ראה גם ת"ע (משפחה ת"א) 105320-09 ל' פ' ואח' נ' מ' ק' ואח', תק-מש 2010(2), 376, 377 (2010); ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2), 89 (1991)}.

כפי שעולה מהוראת סעיף 19 לחוק הירושה אין כל חובה כי המצווה יחתום על הצוואה דווקא בחתימתו הרגילה. הדרישה היא לחתימה בכתב יד המצווה וצורת החתימה איננה מדרישות הסעיף.

דרישת סעיף 19 לחוק הירושה היא שהצוואה תהיה נושאת תאריך בכתב יד המנוח איננה שוללת שבצוואה יהיה יותר מתאריך אחד שכן, לעיתים קורה שאדם איננו כותב את צוואתו ברצף אחד ואז יכול שהוא מציין תאריך נפרד בכל עת שהוא מוסיף פרק לצוואתו. בהקשר זה נעיר כי מנוסח החוק ברור שאין כל דרישה צורנית שצוואה בכתב יד תיערך ברצף אחד או שייכתב בה רק תאריך אחד {ראה למשל ת"ע (חי') 1088/82 רז נ' מזרחי, פ"מ התשמ"ה(ב), 169 (1985)}.

מצד אחד, יש המחזיקים בדעה כי צוואה בכתב יד היא הצוואה החזקה ביותר שכן כתב היד של המצווה וחתימתו הם הערובה הטובה ביותר לאמיתותה של צוואה ולגמירות-הדעת של המצווה {ראה למשל ע"א 796/87 מוסד אריאל ואח' נ' ציפורה דוידי ואח', פ"ד מה(2), 473 (1991)}.

מצד שני, יש המחזיקים בדעה כי צוואה בכתב יד היא דווקא הצוואה החלשה ביותר, מכל שאר סוגי הצוואות, בכל הנוגע לגמירת-דעתו של המצווה, וזאת משום שחסרים בה סימני ההיכר הקיימים בצוואות אחרות כגון: אין צורך בנוכחותם של עדים {ראה למשל ע"א 1978/05 אדית קרביס נ' יהודית קרביס ואח', תק-על 2007(1), 538 (2007)}.