צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק הירושה)

סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"22. צוואה בפני רשות
(א) צוואה בפני רשות תיעשה על-ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית-משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על-ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית-משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית-דין דתי כאמור.
(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, הרשם של בית-המשפט, הרשם לענייני ירושה או חבר בית-הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית-המשפט, הרשם לענייני ירושה או חבר בית-הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.
(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.
(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לענייני ירושה.
(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
(ז) לעניין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט."

רבות יותר הן הדרישות הפורמאליות המתלוות לצוואות שצורתן היא בעל-פה, בין לפי סעיף 22 לחוק הירושה {צוואה בפני רשות}, בין לפי סעיף 23 לחוק הירושה{צוואת שכיב מרע}.

ממהותה, צורה זו נותנת את הבטוחה הפחותה מכל סוגי הצוואה ולכן מתלוות להן כל אותן דרישות המפורטות בסעיפים כאמור, היוצרות את החישוקים הדרושים להכיל ולחזק את דברי המצווה שנאמרו בהבל-פה, למען בסס את האמיתות וגמירות-הדעת הדרושים לצוואה {ע"א 796/87 מוסד אריאל ואח' נ' ציפורה דוידי ואח', פ"ד מה(2), 473 (1991)}.

סימן ההיכר של צוואה בפני רשות כי דברי המצווה יעשו בפני רשות וללא סימן היכר זה - אין זו צוואה.

הדרישות הפורמאליות שבסעיף 22(ב) לחוק הירושה פחותות מאלה הדרושות לצוואה בעל-פה על-פי סעיף 23 לחוק הירושה. הדבר נובע מעצם המעמד, מול רשות. המעמד החגיגי מול הרשות מדגיש את רצינות ההחלטה ואת גמירות-הדעת הדרושים לשם עשיית צוואה.

צוואה בפני רשות תעשה בעל-פה על-ידי המצווה בעצמו בפני רשות או בהגשה בכתב של הצוואה לרשות על-ידי המצווה בעצמו.

ב- ע"א 796/87 {מוסד אריאל נ' צפורה דוידי, פ"ד מה(2), 473 (1991)} קבע בית-המשפט כי אין חולק כי הרב הוא אב בית-הדין הרבני בחיפה. כשהוא פועל בתפקיד זה אין ספק שהוא הינו רשות לצורך הסעיף.

יחד-עם-זאת ברור לגמרי מנסיבות המקרה ועובדותיו, כי ביקורו של המנוח אצל הרב בביתו, בו אמר לו את הדברים שנרשמו ב- ת/1, היה ביקור פרטי ללא קשר עם תפקידו או מעמדו כאב בית-הדין הרבני או חבר בית-הדין הרבני.

2. דין נוטריון כדין שופט
2.1 כללי
בהתאם לסעיף 22(ז) לחוק הירושה דין נוטריון כדין שופט.

על-פי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים "לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון".

על הנוטריון מוטלת החובה, בטרם עשיית צוואה למצווה, המאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, לקבל לידיו תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה, בדבר מצבו של המצווה. היה ולא תצורף תעודה רפואית בעת עשיית הצוואה, יהווה הדבר פגם פורמאלי בצוואה בפני רשות.
בדיני צוואות כאשר המצווה מאושפז בבית-חולים או רתוק למיטתו יש חשיבות לצירוף תעודת רופא המשקפת את מצבו הרפואי של המצווה ביום עשיית הצוואה. תעודה רפואית זו יכולה לתמוך בגמירת-דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה.

תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים מחייבת את הנוטריון לקבל את התעודה לפני עשיית הצוואה ולא לאחר ביצוע הפעולה.

נעיר כי מטרתה של תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים היא לברר את יסוד גמירות-הדעת של המצווה, ולהבטיח את חופש רצונו. מטרה זו מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית-חולים", שבהוראת החוק.

גם כאשר המצווה מאושפז בבית-החולים, ואולם לצורך עשיית הצוואה יצא מבית-החולים למשרד הנוטריון והצוואה לא נערכה בבית-החולים, ולאחריה חזר לבית-החולים - גם אז יש צורך בצירוף תעודה רפואית עובר לעשיית הצוואה.

בהקשר קבלת התעודה הרפואית יש ליתן את תשומת-ליבנו לשני עניינים חשובים:

האחד, נוסח האישור הרפואי חייב להיות זהה לנוסח הקבוע בתוספת הראשונה לתקנות הנוטריונים.

כלומר, חייבת להיות הלימה בין נוסח תעודת הרופא שנמסר לנוטריון לבין נוסח תעודת הרופא שבתוספת הראשונה לתקנות הנוטריונים.

השני, על הנוטריון לקבל לידיו תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה. יודגש, כי אין בקושי הלוגיסטי לאתר רופא על אתר שימסור אישור בהתאם לתקנות וכן הדרישה שהרופא יאשר מפורשות כי המצווה כשיר לערוך צוואה, כדי להביא לאי-מילוי החובה האמורה בתקנות הנוטריונים.

במידה ואין בידי הנוטריון אישור רפואי שהוצא ביום עשיית הפעולה והתואם את נוסח התוספת הראשונה שבתקנות הנוטריונים - אין הוא יכול או רשאי לערוך צוואה בפני רשות {ת"ע (טב') 41070-08-10 מיכאל גשוק ז"ל נ' יעקב וייסמן, תק-מש 2011(3), 489, 496 (2011)}.

חשוב לדעת כי על-פי תקנה 23(א) לתקנות הנוטריונים כאשר נעשתה צוואה בפני נוטריון לפי סעיף 22 לחוק הירושה, על הנוטריון למסור את מקור הצוואה לידי המצווה.

אם וכאשר סירב המצווה לקבל לידיו את מקור הצוואה, אזי, הצוואה תופקד אצל הרשם לענייני ירושה שבאיזור פעולתו נעשתה כאשר עלויות ההפקדה תחולנה על המצווה.

על הנוטריון לנהל פנקס צוואות וירשום בו את מועד עריכת הצוואה, שם המצווה, המספר הסידורי של האישור הנוטריוני, איזור הפעולה ושם הרשם לענייני ירושה שאצלו הופקדה הצוואה ומועד הפקדתה.

לכל רישום יהא מספר סידורי שוטף לפי מועד הפקדתה של הצוואה או מועד מסירתה לידי המצווה, לפי העניין {ראה תקנה 23(ב) לתקנות הנוטריונים}.

על-פי תקנה 23(ג) לתקנות הנוטריונים כאשר הופקדה צוואה שתקנה 23 לתקנות הנוטריונים חלה עליה יצרף הנוטריון לעותק האישור על עריכת הצוואה שישמור בידיו את אישור הרשם לענייני ירושה על הפקדתה וימציא למצווה, לפי דרישתו, העתק מאושר ממנו.

ב- ע"א 594/99 {אוחנה נ' אלעזר, פ"ד נה(3), 355 (2001)} המנוחה שהיא אשתו של המערער התקשרה טלפונית עם עורך-דינה, עורך-הדין שהוא גם נוטריון, והקריאה לו טלפונית את פרטי צוואתה.

לאחר ימים מספר באה המנוחה למשרדו של העורך-דין וחתמה על הצוואה שהכין עורך-הדין. על-פי הוראות הצוואה, חילקה המנוחה את רכושה בין בעלה ובניה ולא הותירה דבר לבנותיה, המשיבות בערעור.

לאחר פטירתה של המנוחה התנגדו הבנות לקיום הצוואה, בין היתר, מן הטעם שנאמר בה כי היא נחתמה בנוכחות עדים, בעוד שהלכה למעשה לא היו עדים.

בית-המשפט המחוזי קבע כי מתקבל על הדעת כי המנוחה ביקשה להכין צוואה שתיחתם בפני עדים, ותוקפה של הצוואה כפוף לכך שהמנוחה תחתום עליה לפני עדים.

בית-המשפט המחוזי הוסיף, כי הפגם בצוואה הינו "יותר מפורמאלי", שכן יש יותר מחשד שהמנוחה נכנעה מאונס לרצון בעלה, אשר בינו לבין בנותיו שררו יחסי איבה, לפיכך פסל בית-המשפט את הצוואה. על-כך הוגש ערעור.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' ברק פסק כי הצוואה היא צוואה בפני רשות.
עוד נקבע כי כאמור בסעיף 22 לחוק הירושה, דין נוטריון כדין שופט. סעיף 22 לחוק הירושה קובע שתי דרכים להבאת דברי המצווה בפני נוטריון. הדרך האחת היא באמירת דברי המצווה בעל-פה. הדרך השניה היא בהגשת דברי המצווה בכתב.

הוראות אלה מתקיימות אם המצווה מוסר את הוראותיו לנוטריון טלפונית, אם הן מועלות על-ידי הנוטריון על הכתב ומוקראות על-ידיו למצווה.

התוספת בעניין נוכחותם של העדים אינה נוגעת ליסודות הצורניים של הצוואה, וממילא אינה פוגמת בהם.

כאמור כב' השופט א' ברק קבע כי במקרה דנן עסקינן בצוואה בפני רשות ולכן מנקודת המבט של הדרישות הצורניות הקבועות בסעיף 22 לחוק הירושה, הצוואה המונחת היא ללא כל פגם.

עוד נקבע כי אין כל ראיה בתשתית העובדתית כי המנוחה ביקשה לערוך צוואה בעדים.

ההסבר שניתן על-ידי הנוטריון, בעניין התוספת על-גבי הצוואה, כי נוכחות עדים, מקורו בטעותו של הנוטריון.

הסבר זה מקובל ולא היה כל טעם לא לסמוך על עדות הנוטריון שניתנה בבית-המשפט המחוזי.

אשר לתוכן הצוואה, היו ראיות למכביר בפני בית-המשפט המחוזי באשר לכעסה של המנוחה על בנותיה.
מצווה שציווה צוואתו בעל-פה בפני רשות, הרשות תרשום את צוואתו של המצווה, הרשות תיקרא בפני המצווה את צוואתו, המצווה יצהיר שזו צוואתו, והרשות תאשר על פני הצוואה שהצוואה הוקראה למצווה ושהמצווה הצהיר בפניה שזו צוואתו.

מצווה שהגיש לרשות צוואתו בכתב, מלבד הצורך ברישום, יש למלא אחר כל הדרישות שהוצגו לעיל.

קיימת אפשרות כי צוואה בפני רשות תופקד אצל הרשם לענייני ירושה, אך גם אם לא תופקד הצוואה, היא תשמש כראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה והיא נעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.

במקרה בו המצווה אינו שומע שפה מסויימת, הצוואה תיקרא בפניו בלשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.

בניגוד לצוואה בכתב יד ולצוואה בעדים שבהן חתימת ידו של המצווה הוא אלמנט חשוב בעשייתן, בצוואה בפני רשות, המחוקק לא קבע כי יש צורך בחתימת ידו של המצווה, וכן, אין גם דרישה לחתימת הרשות שבפניה נערכה הצוואה אלא המחוקק קבע כי צריך את אישורה של הרשות על הקראתה והצהרת המצווה.

היותו של אישור נוטריוני ראיה מספקת לאמור בו, כפי שקובע סעיף 19 לחוק הנוטריונים, מותנה בכך שהנוטריון פעל בהתאם לחוק הנוטריונים והתקנות על-פיו {ה"פ (מחוזי חי') 86/06 ברכה מוזר נ' דב לוי, תק-מח 2007(4), 8774 (2007)}.
אין ספק כי נוכח אישור הנוטריונית במקרה דנן, עסקינן בצוואה בפני רשות בהתאם לרישא של סעיף 22(א) לחוק הירושה, שכן מדובר במקרה דנן ב"באמירת דברי הצוואה בעל-פה".

העובדה, כי התאריך נרשם על-ידי הנוטריונית בכתב ידה על-גבי הצוואה המודפסת במועד החתימה אין בה כדי לפגום בצוואה והדבר לגיטימי {דברי בית-המשפט ב- ת"ע (משפחה טב') 41070-08-10 מיכאל גשוק ז"ל נ' יעקב וייסמן, תק-מש 2011(3), 489, 496 (2011)}.

2.2 "מאושפז בבית חולים", "מרותק למיטתו" - תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים
תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 קובעת כדלקמן:

"4. בירור הכשרות המשפטית וחופשיות הרצון
(א)...
(ה) לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון."

מטרתה של תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 לברר את יסוד גמירות הדעת של המצווה, ולהבטיח את חופש רצונו. מטרה זו מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח "מאושפז בבית חולים" {ת"ע (נצ') 14508-09-13 ע' ס' נ' ד' ע', תק-מש 2016(1), 403 (2016)}.
באשר למונח "מרותק למיטתו" הרחיבה פסיקת בתי-המשפט מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה {ראה גם ת"ע 3982/03 עטיה נ' ניסני ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו}.

ב- ת"ע 55650-05-13 ר' נ' י' ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו} דן בית-המשפט בצמד המילים "מרותק למיטתו", המופיעות בתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים וציין שאין לפרשן בפירוש המילולי והמצומצם.

אין הכוונה שרק אדם שאינו יכול לשבת כלל יוגדר כמי שמרותק למיטתו, אלא שיש להגדיר כמי שמרותק למיטתו גם אדם שאינו יכול להתהלך ללא עזרה אף בביתו, והוא הדין לגבי מי שאינו יכול לצאת מביתו למשרד עורך-דינו לצורך עריכת צוואה, משום שהוא זקוק לעזרה בהליכה ומתקשה בירידת מדרגות.

בית-המשפט בעניין ר' נ' שלעיל הסתמך בין היתר על פסק-הדין שניתן ב- ת"ע (ב"ש) 1390/04 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו} בו נקבע:

"באשר למונח 'רותק למיטתו' הרחיבה הפסיקה מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה."
{ראה גם ת"ע 1120/08 ק' ט' נ' פ' ז', פורסם באתר האינטרנט נבו; ת"ע (מרכז) 18025-06-09 עזבון המנוח סמי קופל נ' עו"ד גרבי הילה, פורסם באתר האינטרנט נבו}

2.3 האם יש תוקף לצוואה תלויה באופן שבו הנוטריון תפס את עצמו במעמד אישור הצוואה ואם לאו?
ב- תמ"ש (יר') 18211-04-13 {א' ג' נ' מ' ש', תק-מש 2015(1), 879 (2015)} נדונה בקשה לקיום צוואה נוטריונית בפני רשות.

המתנגד טען לגבי הצוואה השניה, שהגם שנחתמה בפני נוטריון, אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה של צוואה בפני רשות, בשל העדר התנאים הנדרשים כדי שצוואה זו תיחשב כצוואה פני רשות על-פי חוק הירושה.

לשיטתו, "ניתן לקבוע, כי היתכנותה של הגדרת נוטריון כרשות עורכת צוואה, נובעת מפעולת עריכת המסמך, באשר פעולה זו מוסדרת בחוק הנוטריונים ואשר מהווה את עיקר עשיית הצוואה בפני רשות".

המתנגד מפנה לסעיף 7(9) לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, וטוען שנוטריון שאינו עורך את מסמך הצוואה לא ניתן להגדירו כרשות לעניין סעיף 22.

כיוון שבמקרה דנן, הנוטריון, שאישר את הצוואה, לא ערך את הצוואה אין מדובר לשיטת המתנגד ברשות, וכיוון שעורך-דין פלוני ראה עצמו רק כעורך הצוואה גם הוא אינו בגדר רשות.

מנגד, המבקשת טענה, כי אין כל יסוד לטענה, כי לשם עשיית צוואה בפני רשות נדרשת "הרשות" לפקח גם על הפעולות המכינות. אין גם יסוד לטענה, כי הנוטריון עצמו נדרש לערוך את מסמך הצוואה ממש.

בית-המשפט לא קיבל את טענת המתנגד וקבע כי עורך-דין פלוני והנוטריון - שניהם נוטריונים. במובן זה הם בגדר רשות כאמור בסעיף 22(ז) לחוק הירושה.

הטענה לפיה, הנוטריון שבפניו נערכת צוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה, חייב להיות הגורם אשר יערוך את הצוואה, נראית לבית-המשפט מרחיקת לכת, הגם שבית-המשפט רואה את היתרונות הגלומים בקביעה זו.

לשיתטתו של בית-המשפט, צוואה בפני רשות היא צוואה המוגשת לגורם רשמי {רשות}, גם אם נערכה בידי אחר, או הנעשית באמצעותו.

במקרה דנן, הנוטריון סבר, וכך גם העיד, שלא פעל כרשות אלא בכובעו כנוטריון.

בנסיבות אלה, לכאורה, יש קושי הנובע מהיעדרו של מרכיב יסודי - רשות, שבפניה נערכת הצוואה.

הנוטריון לא ראה עצמו כרשות אלא כנוטריון שמאשר חתימה של מצווה על צוואה {במאמר מוסגר ייאמר, כי בית-המשפט קבע גם כי האמור באישור בדבר עשיית הצוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה, לא התקיים בפועל}.

עוד נקבע, כי אין לבחון את שאלת קיומה של רשות לפי עמדתו הסובייקטיבית של הנוטריון. מעצם היותו נוטריון, מורה חוק הירושה שמדובר ברשות.

השאלה אם יש תוקף לצוואה אינה תלויה באופן שבו הנוטריון תפס את עצמו במעמד אישור הצוואה, אלא מהתקיימותם או אי-התקיימותם של התנאים שקבע המחוקק לעריכת צוואה בפני רשות.
2.4 מה דינה של צוואה בפני רשות שעשתה מנוחה בפני נוטריון, אשר היה אחי בעלה המנוח?
שאלה זו נדונה ב- תמ"ש (ת"א) 16713-06-11 {י' ב' נ' נ' י', תק-מש 2012(3), 952 (2012)}.

התובע והנתבעת הם אח ואחות, ילדיה של גב' גב' צ' ב' ז"ל {להלן: "המנוחה"}. המנוחה הלכה לעולמה ביום 23.01.09.

ביום 22.12.92, כ- 16 שנים טרם פטירתה, חתמה המנוחה על צוואה בפני הנוטריון א' ב' ז"ל, שהיה אחי בעלה המנוח {להלן: "הצוואה" ו- "הנוטריון"}.

יצויין כי בעלה המנוח של המנוחה הלך לעולמו בשנת 1991, קרי: טרם מועד עריכת הצוואה.

בהתאם לצוואתה, ציוותה המנוחה את כל עזבונה לנתבעת.

לטענת התובע, היחסים בין התובע לבין הנוטריון לא היו טובים ולאחר מכן אף נותקו. בנסיבות אלה, הנוטריון היה במצב של משוא פנים לטובת הנתבעת. על כך ניתן ללמוד אף מהעובדה שבצוואתו ציווה הנוטריון חלק מעזבונו לנתבעת בעוד לתובע לא ציווה דבר.

בנוסף, הקרבה המשפחתית מדרגה ראשונה בין התובע, הנתבעת, המנוחה והנוטריון יוצרת חזקה של משוא פנים, ועל הטוען להיעדרו מוטל נטל ההוכחה.
על נוטריון המשמש כרשות בצוואה בפני רשות, חלות אמות מידה שיפוטיות נוכח הוראת סעיף 22(ז) לחוק הירושה.

תפקידו של הנוטריון בעריכת הצוואה לא היה פסיבי, אלא המנוחה התייעצה עם הנוטריון ורצונה האמיתי הושפע ממנו. נוכח היחסים העכורים בין הנוטריון לבין התובע וכן לאור הקרבה המשפחתית בין הצדדים, על הנתבעת מוטל להוכיח היעדרה של הטיית דעת המנוחה.

אף סעיף 10 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 {להלן: "חוק הנוטריונים"}, אוסר על הנוטריון לשמש כרשות בצוואת אשת אחיו המנוח, ועל-כן הצוואה בטלה מעיקרה.

מנגד, לטענת הנתבעת, רצון המנוחה אינו מוטל בספק וככל שיש פגם מכוח חוק הנוטריונים שאינו מוזכר בחוק הירושה עצמו, אין בכך כדי להוות עילה לפסלות הצוואה.

היחסים בין התובע לבין הנוטריון היו תקינים. התובע לא ביסס את טענותיו בדבר משוא פנים של הנוטריון כלפיו, לא זימן ולו עד אחד לביסוס טענה זו ואף לא חקר בעניין זה את הנתבעת ואת העדות מטעמה.

צוואת הנוטריון אינה מלמדת על משוא פנים מצד הנוטריון לטובת הנתבעת, שכן מדובר בצוואה הדדית אותה ערך הנוטריון יחד עם אשתו, ולפיה זוכה הנתבעת רק לאחר אחות הנוטריון שאף לה ציווה הנוטריון רק חלק קטן מעיזבונו.

כמו-כן, צוואה הנוטריון נערכה בשנת 1999 מספר שנים לאחר המועד בו חתמה המנוחה על צוואתה.

בכל מקרה, אין בסעיף 10 לחוק הנוטריונים כדי להביא לפסילת הצוואה. האיסור הקבוע בסעיף 10 לחוק הנוטריונים אינו מוזכר בחוק הירושה ומקורו בחוק הנוטריונים בלבד. זוהי הוראה המתמקדת בתפקידו של הנוטריון ולא בצוואה עצמה, והיא לא מורה, מבחינת דיני הצוואות, מה תוצאת הפרתה.

לחילופין, ניתן לראות באיסור הקבוע בסעיף 10 לחוק הנוטריונים פגם הניתן לריפוי מכוח סעיף 25 לחוק הירושה.

סמכות הנוטריון לערוך צוואה אינה מופיעה בסעיף 7 לחוק הנוטריונים ונראה שהמחוקק לא התכוון להחיל על מקרה זה את האיסור הקבוע בסעיף 10 לחוק הנוטריונים.

בית-המשפט עסק בשאלה האם מכוח חוק הנוטריונים היה הנוטריון מנוע מלשמש כרשות בצוואת המנוחה והאם מניעה זו - אם וככל שקיימת - מובילה לבטלות הצוואה.

לעניין זה קבע בית-המשפט, כי הוראת סעיף 10(ב)(3) לחוק הנוטריונים, אוסרת על נוטריון להשתמש בסמכויותיו בעניין של בת זוגו של אחיו.

את המונח "קרוב" שבסעיף 10 לחוק הנוטריונים יש לפרש ככולל, במסגרת "אח או אחות ובני זוגם", את אלמנתו של אחיו המנוח של הנוטריון וזאת נוכח תכלית הסעיף, שהיא, כאמור, למנוע ניגוד בין מילוי תפקידו של הנוטריון לבין עניינו האישי של הנוטריון או של בן משפחתו. לכן, פטירת האח אינה מנתקת את הקשר המשפחתי בין הנוטריון לבין האלמנה.

עוד נקבע, כי יש לדחות טענת התובע, כי בכך שהנוטריון פעל בניגוד לאמור בסעיף 10 לחוק הנוטריונים יש כדי להביא לבטלות הצוואה.

סעיף 25(א) לחוק הירושה מסמיך את בית-המשפט לקיים צוואה על-אף פגם שנפל בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19 עד 23 לחוק הירושה או בכשרות העדים, או בהיעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור, ובלבד שהתקיימו מרכיבי היסוד בצוואה ולא היה לבית-המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.

סעיף 25(ב)(3) לחוק הירושה קובע, כי מרכיבי היסוד בצוואה בפני רשות הם: הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על-ידי המצווה עצמו.

במקרה דנן, התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, שכן הצוואה הוגשה לנוטריון על-ידי המנוחה עצמה.

בית-המשפט סבר, כי הגם שהנוטריון פעל בניגוד להוראת סעיף 10 לחוק הנוטריונים והשתמש בסמכותו בעניין של קרובת משפחתו, אין בכך כדי אי-עמידה בדרישה לקיומה של רשות, אלא כדי להוות פגם פורמאלי בצוואה.

זאת ועוד. יש לתת את הדעת לכך שמקור הפגם בצוואה אינו נובע מאי-מילוי הוראות חוק הירושה, אלא מאי-מילוי הוראה מחוק הנוטריונים.

חוק הירושה קובע ומסדיר מהן ארבע הדרכים הפתוחות בפני אדם לצוות את עזבונו, ומפורטות בו הדרישות בהן על כל סוג של צוואה לעמוד.

כאמור, בהוראת סעיף 25 לחוק הירושה מפורטות הדרישות הצורניות ההכרחיות בלעדיהן צוואה אינה צוואה, ובהתקיימן רשאי בית-המשפט לקיים צוואה על-אף פגם שנפל בה.

בבוא אדם לצוות את שייעשה ברכושו לאחר פטירתו, שומה עליו לדעת או להיות מודע לדרישות המנויות בחוק הירושה באשר לצורת הצוואה.

בית-המשפט לא סבר שיש לצפות מהמצווה שיבחן אף את דרישותיו של חוק הנוטריונים ולהיות מודע לדקויותיו של חוק זה, לרבות האם האיסור הקבוע בסעיף 10 לחוק חל על בן זוג לשעבר ומהי משמעותו של אותו איסור.

לפיכך, יש ליתן משקל פחות לפגם בצוואה אשר מקורו באי-עמידה בהוראה המצויה בחוק הנוטריונים, מאשר לפגם בצוואה שמקורו באי-מילוי הוראה מהוראות חוק הירושה.

לא-זו-אף-זו, סעיף 10 לחוק הנוטריונים אינו מורה מהי תוצאת הפרתו. עיון בחוק הירושה מלמד, כי עת חפץ המחוקק להורות כי פגם מסויים בצוואה יביא לבטלותה, ציין זאת מפורשות.

לאור האמור לעיל, ובהיעדר הוראה מפורשת המורה כי פעולה בניגוד להוראת סעיף 10 לחוק הנוטריונים - תוצאתה בטלות הפעולה אותה עשה הנוטריון, מתחזקת המסקנה כי צוואה בפני נוטריון אשר נעשתה בניגוד לסעיף 10 לחוק הנוטריונים - אינה בטלה.

במאמר מוסגר ייאמר, כי בית-המשפט - לאחר שעיין בכל החומר שהונח בפניו - הגיע לכלל מסקנה כי הצוואה אמת היא ומשכך, והואיל והתקיימו הדרישות המנויות בסעיף 25(ב)(3) לחוק הירושה - יש לקיימה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק הירושה)