דיני רשלנות עורך דין וההיצג הרשלני
הפרקים שבספר:
- דיני רשלנות עורך דין - הקדמה
- דיני רשלנות עורך דין - פתח דבר
- חובת עורך דין ללקוחו
- ההבחנה בין רשלנות לבין טעות בשיקול דעת
- חובת הגילוי.מעילה באימון הלקוח והסתרת "פרט מהותי"
- נאמנות
- הפעלת שיקול הדעת של עורך הדין בעניין פשרה
- האם חב עורך הדין חובת זהירות כלפי הצד שכנגד?
- רשלנות עובדי משרדו של עורך הדין
- על עורך הדין להסביר את משמעות החתימה על ייפוי כוח
- מתן עצה
- מסירת מידע חלקי ע"י הלקוח
- ניגוד עניינים
- רשלנות עורכי דין במילוי תפקידם ככונסי נכסים וכמפרקים
- רשלנות עורכי דין בהליכי הוצל"פ
- אפוטרופסות
- מנהל עיזבון.ירושות וצוואות
- הליכי ערעור
- רשלנות במשפט הפלילי
- התיישנות
- ניסוח הסכמים
- הכנת לקוח לפני משפט - והתנהלות עורך הדין במהלך המשפט
- עסקאות מקרקעין
- אשם תורם
- פסיקת הוצאות כאשר התביעה הוגשה בקלות ראש
- חובתו של עורך דין כלפי מושך שיק לא עביר
- לקוח המסתכן בפעולה משפטית מסוכנת
- עסקה כושלת
- עסקה ספוקלטיבית
- ייצוג בני משפחה
- אי הגשת סיכומים
- בוררות
- תיקון כתב התביעה
- הזכות לפיצויים
- אחריות עורך הדין באנגליה
- היצג רשלני בנזיקין
דיני רשלנות עורך דין - פתח דבר
העיסוק בעריכת-הדין, בניגוד למרבית המקצועות החופשיים, מעמיד את עורך-הדין במרכזן של "מספר חזיתות", המעוררות כל אחת כשלעצמה סוגיות משפטיות ואתיות נכבדות, בעיקר כאשר מדובר בייצוג בבתי-משפט והן כאשר מדובר בתפקידים של כונסי נכסים, מפרקים, וכדו' ובייעוץ משפטי במגוון תחומים, עריכת הסכמים שאינם מגיעים לבירור במסגרת בית-המשפט. אכן, "מקצוע קשה מקצוע עריכת-הדין" {דברי בית-המשפט ב- ת"ק (שלום ת"א) 4069/05 בראז ראול נ' גרון פנחס, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.07.05)}.כאשר עורך-דין מקבל לידיו תיק לייצוג בבית-המשפט מייד לאחר הגשת כתב טענות {כתב תביעה או הגנה} הוא מתמודד במספר חזיתות:
האחת, חזית מול הצד שכנגד טרם ייצוגו על-ידי עורך-דין. לא אחת, הצד שכנגד מעמיד לפתחו של עורך-הדין את האשם בסכסוך ולא את לקוחו של עורך-הדין עצמו.
השניה, כאשר הצד שכנגד שוכר את שירותיו של עורך-דין הוא מצפה כי זה ישמשו "גלדיאטור" בסכסוך כאשר אותו לקוח סוחף, לעיתים, את לקוחו לשדות אפורים ומסכנו בעבירות משמעת או הפרות אחרות.
השלישית, בהגיעו לבית-המשפט, לעיתים, מוצא עצמו עורך-הדין בחזית נוספת מול בית-המשפט. חובתו לפעול כ- Officer of the court, בנוסף לחובת האמון והמסירות ללקוח, מביא אותו לעיתים, למצער, להיות חשוף לביקורת בית-המשפט ואף להגיע לעיתים לעימותים עם בית-המשפט, אשר לא פעם נגרמים כתוצאה מעומס העבודה המוטל על בית-המשפט.
הרביעית, בסיומו של ההליך המשפטי או במהלכו מוצא עצמו עורך-הדין בחזית נוספת, הפעם מול לקוחו, המסרב לשלם שכר-טרחה שסוכם עליו ואף מטיח בעורך-הדין האשמות וטענות, שלעיתים מגיעות לוועדת האתיקה של הלשכה ולפעמים אף לבית-המשפט.
עם השנים הולכות ומתרבות תביעות הרשלנות נגד עורכי-דין, בדומה לתביעות רשלנות רפואית.
בתי-המשפט המחוזי והשלום נוטים להרחיב את האחריות מעבר לאחריות שנקבעה בפסקי-הדין של בית-המשפט העליון. כך לדוגמה בפרשת רויטמן {ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3), 75 (1976)} למרות טענות חמורות לכאורה שנטענו כלפי עורך-הדין, אי-הזמנת עדים שהמערער ביקש לזמנם, סירובו של עורך-הדין להגיש לבית-משפט סיכומים בכתב שהכין, הודאתו שלא קרא את המוצגים המרכזיים, קבע בית-המשפט כי חובת הזהירות של סניגור בניהול משפט אינן עולות אלא כדי חובה של שיקול-דעת וכי אסור לסניגור לדחות את שיקול-דעתו מפני הוראותיו של לקוחו.
כאשר עורך-דין מקבל תיק לטיפולו, כל רצונו הוא לעשות את המיטב על-מנת להביא להצלחת התיק, הצלחת הלקוח בתיק היא הצלחתו של עורך-דין.
כיוון שכך, עורך-דין, מבחינתו, יפעיל את המיומנות המקצועית �- את הידע ואת שיקול-הדעת הנכון מבחינתו בעת ניהול התיק. ברוב המקרים, הלקוח הוא הדיוט וחסר כל ידע וניסיון במשפטים וכל מאוויו מכוונים לזכיה בתביעה.
במצב זה עורך-דין נמצא במלכוד, שכן הלקוח אינו מתמצא בפרוצידורה ובמהות המשפטית וכל החלטה של עורך-דין, גם אם היא נכונה וסבירה, אך לא בהכרח מניבה תוצאה שמיטיבה עם הלקוח, נתפשת אצל הלקוח כרשלנות, דבר שעלול לגרום לחשש אצל עורך-דין ולפגוע בשיקול-דעתו.
חוסר נוחות קיימת גם אצל השופט הדן בתיק רשלנות נגד עורך-דין. השופט, אשר מכיר את המטריה המשפטית לפניי ולפנים, פעמים רבות, בעת שהוא דן בתיק הוא מכיר ויודע את מלאכת עריכת-הדין ובקי בכל הלבטים שבהם התלבט עורך-הדין בהחלטותיו, הוא מודע לכך שפסיקה כנגד עורך-הדין אינה נוחה ועלולה לפגוע בעתידו המקצועי של עורך-דין.
ברם, מנגד, ניצב מולו הלקוח, שנראה כאילו חרב עליו עולמו, בעקבות המקרה נשוא התובענה וברוב המקרים השופט יודע על קיומו של כיסוי ביטוחי.
שיקולים אלה גרמו לפסיקה שהרחיבה במהלך השנים את אחריות עורך-הדין כלפי לקוחו ובמיוחד כלפי צד שלישי שהסתמך על מצגי עורך-הדין.