דיני רשלנות עורך דין וההיצג הרשלני
הפרקים שבספר:
- דיני רשלנות עורך דין - הקדמה
- דיני רשלנות עורך דין - פתח דבר
- חובת עורך דין ללקוחו
- ההבחנה בין רשלנות לבין טעות בשיקול דעת
- חובת הגילוי.מעילה באימון הלקוח והסתרת "פרט מהותי"
- נאמנות
- הפעלת שיקול הדעת של עורך הדין בעניין פשרה
- האם חב עורך הדין חובת זהירות כלפי הצד שכנגד?
- רשלנות עובדי משרדו של עורך הדין
- על עורך הדין להסביר את משמעות החתימה על ייפוי כוח
- מתן עצה
- מסירת מידע חלקי ע"י הלקוח
- ניגוד עניינים
- רשלנות עורכי דין במילוי תפקידם ככונסי נכסים וכמפרקים
- רשלנות עורכי דין בהליכי הוצל"פ
- אפוטרופסות
- מנהל עיזבון.ירושות וצוואות
- הליכי ערעור
- רשלנות במשפט הפלילי
- התיישנות
- ניסוח הסכמים
- הכנת לקוח לפני משפט - והתנהלות עורך הדין במהלך המשפט
- עסקאות מקרקעין
- אשם תורם
- פסיקת הוצאות כאשר התביעה הוגשה בקלות ראש
- חובתו של עורך דין כלפי מושך שיק לא עביר
- לקוח המסתכן בפעולה משפטית מסוכנת
- עסקה כושלת
- עסקה ספוקלטיבית
- ייצוג בני משפחה
- אי הגשת סיכומים
- בוררות
- תיקון כתב התביעה
- הזכות לפיצויים
- אחריות עורך הדין באנגליה
- היצג רשלני בנזיקין
רשלנות עורכי דין בהליכי הוצל"פ
מקום שעורך-הדין פעל בהתאם להוראותיו של רשם ההוצאה לפועל, לא יהיה מקום להטיל על עורך-הדין אחריות {ת"א (שלום ת"א) 124695/00 נימרי נ' עורך-דין פלדמן ואח', תק-של 2012(2), 26993 (2012); ת"א (שלום ת"א) 160765/02 ארונוב נינה נ' עורך-דין חנקס ארנה והבנק הבינלאומי הראשון, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.05.05)}.חזקה על עורך-הדין שידע או צריך היה לדעת את החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה עליו לדאוג לתשלום החוב המובטח במשכון.
ב- ת"א (שלום ת"א) 61612/99 {ניסים נ' עורך-דין סלצ'ובסקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.06.02)} קבע בית-המשפט כי עורך-דין שפעל בשם זוכה ויודע שיש לחייב נכסים מהם ניתן להיפרע - צריך להטיל עיקול זמני על נכסים אלו, אחרת - הוא מפר את חובתו כלפי לקוחו.
ב- ת"א (חי') 11720/94 {בנק אמריקאי ישראלי נ' מ"י ומשה פרייליך עורך-דין, ניתן על-ידי כב' השופט רץ מצח (טרם פורסם) (26.05.97) } עורך-הדין שייצג נושה בתיק הוצאה לפועל הטיל עיקול על מכונית, שהיתה ממושכנת לבנק, מכר את המכונית והעביר את התמורה לנושה והתעלם מן הנושה המובטח. בית-המשפט חייב את עורך-הדין בתשלום נזקי הבנק עקב רשלנותו כאמור.
ב- ת"א (שלום ת"א) 73567/01 {אביבה שחורי נ' עורך-דין מיכאל טאוסיג, פ"מ תשס"ב(ג), 687 (2003)} הועלתה הטענה כי עורך-הדין לא הגיש בקשה לעיכוב יציאת החייב מן הארץ והחייב עזב את הארץ ובנסיבות אלה כפה על אשתו הסכם מזונות נמוך ודרקוני.
בית-המשפט דחה את התביעה בהיעדר הוכחת קשר סיבתי בקובעו כי גם אם עורך-הדין היה מבקש את עיכוב היציאה מהארץ, סביר להניח כי לא היה מקבלו.
ב- ת"א (שלום חי') 20505/98 {שר בתיה נ' עורך-דין יוסף ברינט, פורסם באתר האינטרנט נבו} הועלתה הטענה כי עורך-הדין, בעת ביצוע תפקידו ככונס נכסים, פינה את התובעת מדירתה בכוח על-אף שניהל הליכים רק כנגד בעלה החייב ואף שהיה לו צו כנגד בעלה בלבד.
בית-המשפט קבע, כי פינוי התובעת מהדירה היה שלא כדין. עורך-הדין התרשל ונהג בחוסר תום-לב בכך שנקט בהליך הפינוי מהדירה שכן הליך זה לא היה מעשי, מאחר שלתובעת היו זכויות במחצית מהדירה {בפרט כאשר הדרך הנכונה המאפשרת גביית חוב במקרה זה היא על דרך של פירוק שיתוף בדרך של מכירת הדירה}.
בנוסף, עורך-הדין חוייב לשפות את קבלן ההוצאה לפועל שפינה בפועל את הדירה.
ב- ת"א (שלום ת"א) 161300/02 {שקוירין איגור נ' עורך-דין גולדברג יואל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.12.03)} הועלתה הטענה כי עורך-הדין לא נקט בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק-בורר, לאחר שייצג את התובע בהליך הבוררות.
מנגד, עורך-הדין טען, כי לא התחייב כלל לפעול למימוש פסק-הדין וכי ההסכם בינו לבין התובע היה לייצוג בהליכי הבוררות בלבד.
בית-המשפט קיבל את התביעה ובין-היתר קבע, כי אף שחוזה הייצוג לא כלל המשך טיפול בהליכי הגביה, הרי שדי בעובדה שלאחר פסק-הבורר פעל עורך-הדין למימושו {שליחת מכתב דרישה}, אם כי לא בהליכי הוצאה לפועל, כדי ליצור התחייבות מכללא לטפל במימוש פסק-הדין. מכאן המסקנה כי מהות ההתקשרות בין התובע לעורך-הדין היתה, בין-היתר, למתן ייצוגו של התובע לצורך מימוש פסק-הדין.
לדעתנו קביעה זו מרחיקת לכת, שכן יש הבדל בין מכתב דרישה לצורך מימוש פסק-הדין, לבין הליכי הוצאה לפועל המצריכים התמחות ותשלום אגרה.
ב- ת"א (מחוזי חי') 474/01 {דיקמן נ' עורך-דין חן רשף וחן ראובן, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.05)} הועלתה הטענה מפי תובע כי המבוטחים בתפקידם ככונסי נכסים לא עשו די כדי להשיג מחיר גבוה יותר עבור המקרקעין ומכרו אותם בפחות משווי השוק שלהם.
בית-המשפט בדחותו טענת התובע קבע כי המבוטחים לא מכרו את המקרקעין בסכום הנופל באופן ניכר משווים האמיתי בעת המכירה.
משאושר המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל היו המבוטחים רשאים לבצעו ואף היו חייבים לבצעו.
עוד נקבע כי המבוטחים פעלו על-פי הוראות בית-המשפט, עשו ניסיונות סבירים לאתר את התובע לפני מכירת המקרקעין ובמכירת המקרקעין ניסו להשיג עבורם את המחיר הגבוה ביותר שניתן להשיג עבורם באותה עת.
במישור האחריות סבר בית-המשפט שאין לומר שהמבוטחים פעלו ברשלנות ובמישור הנזק לדעת בית-המשפט לא הוכח שלתובע נגרם נזק.
בית-המשפט ציין כי על-אף שעדות התובע עשתה רושם טוב, נראה כי הוא זה אשר הביא את מצב הדברים בכך שלא טרח להודיע לעיריה על כתובתו העדכנית.
ב- ת"א (שלום ת"א) 181863/02 {מנחם גלבוע נ' עורך-דין דניאל אזוגי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.09.05)} כעבור אחת-עשרה שנים התברר לתובע כי התיק נסגר ובוער מסיבה לא ידועה. לטענת התובע החוב שולם על-ידי החייב והנתבע מעל בכספים שקיבל.
בית-המשפט דחה הטענות וקבע כי על-אף שהנתבע התרשל בניהול תיק ההוצאה לפועל וכי חוסר המעש הממושך של הנתבע תרם באופן משמעותי למעשה הרשלנות - לא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנטען כי נגרם, ולא הוכח כי לו היה הנתבע פועל בסבירות היה ניתן לגבות את החוב כולו או חלקו.
עוד נקבע כי התובע לא הוכיח ששולמו לנתבע כספים כלשהם על-ידי החייב וכי תיק ההוצאה לפועל נסגר עקב תשלום החוב.
ב- ת"א 71765/95 {ש' חיון נ' מדינת ישראל ועורך-דין מ. עזורה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (22.12.98)} הטיל בית-המשפט את האחריות על עורך-הדין מאחר שהוא לא דיווח להוצאה לפועל על הכספים שקיבל על חשבון החוב ואת יתרת החוב ולא זו בלבד אלא פעל להוצאת צו עיקול על מלוא סכום החוב, בידיעה כי יתרת החוב העדכנית נמוכה לאין שיעור מזו שפירט בבקשתו.
עוד נקבע כי לתובע רשלנות תורמת בשיעור 25% מאחר שבהזדמנויות שונות כאשר פנה להוצאה לפועל, לא דיווח על הנתונים המדוייקים של יתרת החוב.
ב- ת"א (שלום פ"ת) 5049/04 {דלל יחזקאל נ' עורך-דין חנוך קליין ואיילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.06)} מסר התובע לחברת גבייה, אשר פעלה ממשרדו של הנתבע, שיקים ושטרי חוב לגביה.
על-פי ההסכם שנכרת בין התובע לחברת הגביה התחייבה האחרונה לפעול לגביית השיקים והשטרות באמצעות העורך-דין {הנתבע} ולצורך כך חתם התובע על יפוי-כוח לטובתו של הנתבע.
עורך-הדין לא פעל לגביית שיקים ואף לא פתח תיקי ההוצאה לפועל.
בית-המשפט דחה את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות בקובעו כי התובע התקשר בחוזה מול חברת הגביה והנתבע לא היה צד לחוזה זה. עוד נקבע כי ייפוי-הכוח טפל לעסקה והוא משמש כמכשיר בלבד לביצועה. לא התובע היה לקוחו של הנתבע כי אם חברת הגביה.
ב- ת"א (שלום ת"א) 32333/03 {בסה דליה נ' עורך-דין אהרוני ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.04.05)} בית-המשפט דחה את התביעה בקובעו כי התובעת לא הוכיחה כי אילו היו ננקטים הליכי תביעה ולאחר-מכן הליכי הוצאה לפועל נגד מושך השיקים ניתן היה לגבות ממנו את סכומם המלא או חלקו.